מורים
המוֹרִים (בספרדית: el Moro), או המוּרִים (באנגלית: the Moors), היה כינוי נפוץ באירופה הנוצרית למוסלמים, ובפרט למוסלמים תושבי צפון-אפריקה וספרד המוסלמית. מקורו של הכינוי הוא בשם מאורים, עם נוודים מהעת העתיקה שמוצאו ממאוריטניה. במאה השמינית לספירה המאורים התאסלמו ובשפות האירופאיות שמם הפך לכינוי לכלל המוסלמים תושבי האזור. הכינוי "מורים" גם לא הבדיל בין מוסלמים ממוצא ערבי או ברברי. בהרלדיקה, המורי מוצג בדרך כלל כאפריקאי מהאזור שמדרום לסהרה. בני המיעוט המוסלמי בסרי לנקה מכונים אף הם "מורים".
היסטוריה
עריכה
תחת הנהגתו של טארק בן זיאד חצו המוסלמים (או "המורים") את מצר גיברלטר (הקרוי על שמו של איבן זיאד ג'בל–טאריק) בשנת 711 וכבשו בקלות חלק גדול מהממלכה הוויזיגותית המתפוררת. בשנת 732 הם התפשטו מעבר להרי הפירנאים ופלשו אל תוך גאליה, שם הובסו בקרב טור על ידי קרל מרטל. בשנת 765, לאחר שברח מערבה בגלל המהפכה העבאסית, ייסד עבד א-רחמן הראשון את שושלת אומיה בקורדובה, היא הייתה לאמירות אומיית עצמאית בחצי האי האיברי. אמירות זו הפכה תחת הנהגתו של עבד אל רחמן השלישי לח'ליפות קורדובה בשנת 929 כאשר הכריז על עצמו ח'ליף. ח'ליפות קורדובה הייתה עשירה והתנהלו בה חיי תרבות פעילים. בשלהי המאה העשירית הסתכסך המושל אל מאנסור בשורה של מאבקים מרים עם הממלכות הנוצריות בצפון ספרד, שבה הייתה מלכתחילה ההתנגדות הרבה ביותר לשלטון המורי.
ערי הדרום, קורדובה, סביליה, וטולדו, הפכו במהירות למרכזי התרבות העיקריים. אף על פי כן, להוציא תקופות קצרות, לא היה שלטון מרכזי אחד בספרד המוסלמית והכוח חולק בין מנהיגים מקומיים. ח'ליפות קורדובה נפלה ב-1031 והמורביטון השתלטו ב-1086 על ספרד המורית, שהייתה לאורך כל התקופה קשורה בשלטון עם מרוקו. שלטון שושלת המורביטון נחלש בהדרגה וב-1147 היא נפלה הודות למרד נגדה. שושלת חדשה בשם אל-מוואחידון החליפה אותה ככוח השולט במגרב ובספרד המוסלמית לאחר שפלשה לחצי האי האיברי ב-1147.
גלים אלו של הגירה הביאו לספרד אומנים מוסלמים מיומנים, וחוואים שתרמו לשגשוג הארץ. רובם נרצחו או הוגלו עם הכיבוש מחדש של הממלכות הנוצריות הצפוניות, שהחל בסיפוח טולדו על ידי אלפונסו השישי, מלך ממלכת לאון וקסטיליה. הניצחון הנוצרי הגדול של נבאס דה טולוסה בשנת 1212 סלל את הדרך לנפילת המורים בספרד. קורדובה נפלה בידי פרננדו השלישי מקסטיליה בשנת 1236 ועם התקדמות המאבקים נפלו מאחזי המורים בזה אחר זה, עד שנותרה רק ממלכת גרנדה.
בשנת 1492 נפלה גרנדה בידי פרננדו השני מאראגון ואיזבלה מקסטיליה. מוסלמים רבים נשארו בספרד. אלו שנשארו נאמנים לאסלאם נקראו "מודחארים", ואלו שבחרו להתנצר נקראו "מוריסקוס". הם הורשו להישאר בספרד אך היו תחת השגחה מתמדת. האסלאם הוצא מחוץ לחוק בממלכת פורטוגל בשנת 1497[1], בכתר קסטיליה בשנת 1502[2] ובכתר אראגון בשנת 1526[3] והמודחארים נאלצו להתנצר או גורשו במקרים מסוימים.[4] הם נרדפו על ידי פיליפה השני, התמרדו בשנת 1568 ולבסוף הושמדו ברובם בידי האינקויזיציה. בשנת 1609 גורשו המוריסקוס הנותרים, ואגב כך חוסלה בהדרגה תרבות המורים בספרד.
ממחקר גנטי שהתפרסם ב-2008 עולה; שכ-11% מתושבי ואזרחי חצי-האי האיברי יש שורשים מוּרִים מבחינת מוצאם האתני, ממוסלמים שהתנצרו או נטמעו במהלך הדורות עם האוכלוסייה המקומית; גם בספרד וגם בפורטוגל.[5]
קישורים חיצוניים
עריכה
- מורים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Harvey, L. P. (16 במאי 2005). Muslims in Spain, 1500 to 1614. Chicago: University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-31963-6.
{{cite book}}: (עזרה)
הערות שוליים
עריכה- ^ Harvey 2005, p. 15.
- ^ Harvey 2005, p. 57.
- ^ Harvey 2005, p. 94.
- ^ Harvey 2005, p. 48.
- ^ כתבה ב"ניו יורק טיימס", 5 בדצמבר 2008.