עלווים

עלווים
**علويون**
	ריכוזי עלווים באזור הלבנט
אוכלוסייה
	כ-3,000,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	סוריה כ-2,000,000; טורקיה כ-1,000,000; ארגנטינה כ-180,000; לבנון כ-100,000; גרמניה כ-70,000; ישראל כ-2,845 (כולם בכפר ע'ג'ר); אוסטרליה כ-1,500
שפות
	ערבית, טורקית
דת
	הדת העלווית (אסלאם שיעי)
קבוצות אתניות קשורות
	ערבים, פיניקים

אין לבלבל ערך זה עם הערך "אלווים", העוסק בקבוצה דתית בטורקיה.

אין לבלבל ערך זה עם הערך "השושלת העלווית", העוסק בשושלת הנוכחית של מלכי מרוקו.

עַלַווים (בערבית: علويون^[2], מקובל גם הכתיב עלאווים) הם קבוצה אתנו-דתית שמקורה באסלאם, המרוכזת באזור הלבנט. מבחינה דתית יש הרואים בדת העלווית כדת עצמאית, ויש הרואים בה פלג אזוטרי באסלאם השיעי. מרכזה של הקבוצה בסוריה, בה מתגוררים כ-3 מיליון עלווים (כ-11% מהאוכלוסייה הסורית) מתוך כ-4.6 מיליון עלווים בעולם.

המונח "עלווי" הוא מונח חדש יחסית, והופיע רק במהלך המאה ה-19.^[3] המונח מתייחס לזיקתם של העלווים אל בן דודו של הנביא מוחמד, האימאם עלי בן אבי טאלב, שתומכיו ייסדו את האמונה השיעית, בעוד שלאורך הדורות הם כונו "נוס'יירים" (نصيرية, נהגה גם נֹצֵירים).

הנשיאים הסורים חאפז אל-אסד ובנו בשאר אל-אסד השולטים בסוריה מאז שנת 1970 הם ממוצא עלווי, וכן רבים מן האוליגרכיה הצבאית והפוליטית של סוריה.

היסטוריה

מוצאם של העלווים אינו ברור לחלוטין, אך ההנחה המקובלת היא כי הם התפלגו מהזרם השיעי המרכזי התריסרי. העלווים מופיעים לראשונה בכתובים במאה העשירית. יש המזהים את מקורם בשבטי ה"קיזילבאש" שנדדו במרחב שבין טורקיה לאיראן של ימינו^[4].

העלווים עצמם מייחסים את מקורותיהם לאימאם האחד-עשר חסן אל-עסכרי (الحسن العسكري) (846–874), אשר היה מורהו של איבן נוסייר (אנ') (מת ב־868). נוסייר הכריז על עצמו כ"באב" (שער/דלת) או נציגו של האימאם האחד-עשר, ושזהו השילוש הקדוש השביעי במספר מאז בריאת האדם. קודמיו הידועים יותר כוללים את הבל, יתרו, שועייב, ופטרוס. בכל שילוש שכזה מלבד האל ובחירו יש אדם נוסף המהווה את השער ביניהם והוא כביכול הצעיף המסתיר את ההתגלות האמיתית (כך בהתאמה אדם הראשון, משה רבנו וישו).

נראה כי הכת התארגנה לראשונה בהנהגת תלמידו של א-נוסייר, אל-חסיבי, אשר מת בחלב ב-969. על פי השערה אחת, נכדו של אל-חסיבי, אל-טברני, עבר לגור בלטקיה שבחוף הביזנטי ב-1032, שם הגה את הזרם העלאווי, ויחד עם תלמידיו המיר את דתם של רוב תושבי העיר. התשתית הפורייה להצמחת הדת החדשה באזור נבעה מהיותו חסר יציבות עקב הימצאו במרכז זירת התנגשות שהחליפה ידיים בין הפאטימים, העבאסים והביזנטיים.

כינויים של העלווים עד תחילת המאה ה-20 היה "נוצייריה" או "נוסיירים". יש התולים כינוי זה בכך שהם הגיעו מ"הרי אנסריה". תאוריה אחרת תולה את מקור הכינוי בקרבה ובהשפעה שעלווים הושפעו מן הנצרות בשילוב ממנהגים אליליים שקדמו להופעת האסלאם בסהר הפורה. דעות אחרות מייחסות את מקור הכינוי בפשטות לאבן נוסייר עצמו^[4].

העקרונות המרכזיים של הדת בראשית דרכה היו:

עבודת אלילים מהתקופה הפיניקית.
אלמנטים נוצריים כגוון: השילוש הקדוש (עלי, מוחמד וסלמאן), שתיית יין ולחם כמו במיסה.
סגידה לאימאם ה-12.
מאמינים במוחמד שהיה לו תפקיד בהתפתחות הדת.

במאה העשירית התבססו העלווים תחת שלטונה של השושלת החמדנידית מחלב, אך הם גורשו ממקומות מגוריהם כאשר השושלת נפלה ב־1004. ב־1094 הצלבנים התקיפו אותם תחילה, אך לבסוף הפכו העלווים והצלבנים לבעלי ברית, כנגד האיסמאעילים, שליטי מצרים. ב-1120 העלווים הובסו על ידי האיסמאעילים והכורדים אך שלוש שנים לאחר מכן ניצחו את הכורדים. ב-1297 היו מגעים בין האיסמאעילים והעלווים באשר לאיחוד, אך מגעים אלו לא עלו יפה. ב-1317, תחת השלטון הממלוכי, פרסם המלומד החנבלי אבן-תיימיה פתווה בה הכריז על העלווים ככופרים. בשנים שלאחר מכן הוא פרסם שתיים נוספות אך ישנה אי-ודאות בנוגע לשנים בהן התפרסמו^[5]. שלוש הפתוות האלה הובילו לרדיפה של העלווים תחת השלטון הממלוכי. כאשר האימפריה העות'מאנית השתלטה על סוריה ב-1516, הרגו הטורקים יותר מ־90,000 עלווים. לאחר מכן נחשבו העלווים כמנודים והטורקים שלחו מתיישבים להתיישב באדמותיהם. חלק מן המתיישבים הטורקים המירו את דתם לדת העלווית. לאחר שהעלווים פשטו על הכפר האיסמאעילי מיסף ב-1832, הפשה של דמשק שלח כנגדם חיילים. גם במהלך מחצית המאה ה-19 היו מפעם לפעם מרידות באזור, אחת מהן הונהגה על ידי אסמאעיל ח'יר בכ^[6].

העלווים בסוריה

לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית, סוריה ולבנון הפכו למנדט צרפתי. רבים מהעלווים התגוררו במדינת העלווים שנהנתה מאוטונומיה, ובסנג'ק אלכסנדרטה, שהייתה בעלת אוטונומיה בגלל הריכוז הגבוה של טורקים.

משנת 1922, החלו העלווים לאמץ את השם "עלווים" במקום השם שהיה נפוץ עד אז, "נוסייריה". ישנן כמה סיבות לשינוי, אך המרכזית שבהן היא הרצון להדגיש את הקשר בין הכת ובין האסלאם והאימאם עלי, ולנסות למחוק סממנים חיצוניים לאסלאם אשר קשורים לשם "נוסיירה" ולהיסטוריה של הכת. בנוסף, השם "עלווים" נתפס כשם שהכת נתנה לעצמה בעוד שהשם "נוסיירה" ניתן לה על ידי גורמים חיצוניים^[7].

עלווים התקבלו לגדודים הקולוניאלים בצבא צרפת. תחת שלטון המנדט תמכו ראשי השבטים העלווים במדינה עלווית עצמאית, וניסו להפוך את האוטונומיה שקיבלו למדינה של ממש. בסוף 1938 התמרד אחד מראשי העלאווים נגד השלטון המרכזי בסוריה^[8]^[9]^[10]^[11].

ב-1939 נתנו הצרפתים לטורקיה את סנג'ק אלכסנדרטה שהכילה עלווים רבים. המעשה הרגיז מאוד את הקהילה העלווית, כמו גם את הסורים שאינם עלווים. זכי אל ארסוזי, מורה מהעיר אנטקיה באלכסנדרטה, בעל חינוך צרפתי, ולימים ממייסדיה של מפלגת הבעת' (ביחד עם מישל עפלק) והוגי האידאולוגיה הבעת'ית, הוביל את תנועת ההתנגדות לכיבוש הטורקי.

לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר המחוזות העלווים אוחדו עם סוריה, ניסו תומכי המנהיג העלווי סולימאן אל מורשיד להתנגד לסיפוח. אל מורשיד נתפס ונתלה על ידי ממשלת המדינה הסורית הצעירה בדמשק ב-1946.

סוריה קיבלה את עצמאותה ב־17 באפריל 1946. ב-1963, מועצה צבאית שכללה קצינים עלווים ממורמרים, לרבות סלאח ג'דיד וחאפז אל-אסד סייעו למפלגת הבעת' לעלות לשלטון. ב-1966 מרדו הקצינים, וגרשו את ותיקי הבעת' מישל עפלק וסלאח אל ביטאר, וב־23 בפברואר 1966 התבצעה הפיכה בה עלו לשלטון הקצינים העלווים אשר הכריזו על זכי אל ארסוזי כאביהם הרוחני, ועל ממשלתם כ"ממשלת המראה החדש של הבעת'". חאפז-אל אסד מונה לשר ההגנה בממשל החדש.

ב-1970 לקח אסד את השלטון לידיו והכריז על "תנועת רפורמות" במפלגת הבעת' ב-1971 מונה אסד לנשיא סוריה. מצבם של העלווים השתפר וב-1973 האימאם מוסא א-צדר, מנהיג הזרם השיעי המרכזי בלבנון, הכריז בפתווה כי הוא מכיר בעלווים כחלק אותנטי מן האסלאם השיעי.^[12] עד להכרזה זו ההנהגה הדתית המוסלמית, הן זו השיעית והן זו הסונית סירבו להכיר בעלווים כמוסלמים. הכרזתו זו של א-צדר הייתה פוליטית בעיקרה: חוקת סוריה מחייבת את הנשיא להיות מוסלמי, ובכך התאפשר לאסד, שהיה עלווי, לכהן כנשיא. בנוסף, הכרזתו זו של א-צדר אפשרה לבסס קשרים בין המיעוט השיעי בלבנון לבין המשטר הסורי. א-צדר היה איש סודו של אסד, והיה לו חלק חשוב בברית בין אסד ובין הגורמים השיעים באיראן (אם כי הוא עצמו נעלם באופן מסתורי במהלך ביקור בלוב ב-1978). למשפחת אסד היה חלק חשוב בברית זו בין המוסלמים השיעים בלבנון ובאיראן ובין המיעוט העלווי בסוריה.

הרוב הסוני בסוריה לא ראה בעין יפה את שלטון העלווים, ותנועת האחים המוסלמים הובילה מרד, במהלכו ניסתה להתנקש בחיי אסד ב־25 ביוני 1980. בתגובה שלח אסד את חייליו להשמיד את מעוז התנועה בעיר חמאת. בפברואר 1982 ביצעו אנשי אסד טבח באנשי העיר ("טבח חמה"), אשר גבה בין 3,000 ל־40,000 קורבנות (המספר הנמוך הוא אומדנה הרשמי של הממשלה הסורית, והגבוה הוא הערכה של "הארגון הסורי לזכויות אדם"). מאז דיכויה האלים של המרידה באל-חמה היה הממשל העלווי בסוריה יציב.

לאחר מותו של חאפז אל-אסד ב-2000, קיבל את השלטון בנו, בשאר אל-אסד, ושמר על קווי המדיניות של אביו. אף על פי שהעלווים הם הכת השלטת במדינה, הן בצבא, הן בחיל האוויר, והן בשירותי הביטחון, הרי שהשירות הציבורי, ועמדות המפתח הכלכליות בסוריה מוחזקות בעיקרן על ידי הסונים. משטרו של אסד מקפיד להעניק לכל גורם דתי את חלקו בעמדות הכח, כל עוד שומרים העלווים על עמדות המפתח בממשל.

ב-2011 בעקבות גל המהפכות בעולם הערבי פרצה בסוריה מלחמת אזרחים שהעמידה בסכנה את שלטונו של בשאר אל-אסד הנשיא וערערו את עמדות הכוח העלוויות במדינה.

הדת העלווית

מבחינה תאולוגית העלווים טוענים היום כי הם מוסלמים-שיעים תריסריים, אך מבחינה מסורתית הם נחשבו לכופרים וקיצוניים, והוצאו מחוץ לגבולות האסלאם, בשל הערצתם כאל את האימאם עלי. חכם ההלכה הסוני הגדול ביותר בתולדות סוריה, אבן תיימיה (מת ב-1328), אף הרחיק לכת והגדיר אותם כגרועים מהכופרים היהודים והנוצרים. רק ספר קודש אחד של העלווים, "כיתאב אל מג'מוע" תורגם לצרפתית והודפס. ספר זה כולל 16 פרקי תפילה. הדבר נעשה בביירות ב-1863 בידי עלווי שהמיר דתו לנצרות, סולימאן אל-אד'ני אשר לאחר מכן הומת בידי העלווים על בגידתו. פרט לפרסום ספר הקודש פרסם אל-אד'ני העוסק במנהגיה של הדת.^[13] הדת העלווית היא בעלת מאפיינים דומים לדת השיעית מן הזרם האיסמאעילי. כמו האיסמאעילים מאמינים העלווים במערכת של התגלמות אלוהית וכן בקריאה אזוטרית של הקוראן. שלא כמו האיסמאעילים מאמינים העלווים כי עלי הוא התגלמות האלוהות בשילוש הקדוש – עלי הוא ה"משמעות" (בערבית: "מִעְנֵא", معنى). מוחמד הוא השני בחשיבותו, וקרוי בשם ה"שם" (בערבית: "אִסְם", اسم). סלמאן הפרסי הוא הנחות ביותר בשילוש, ושמו הוא ה"שער" (בערבית: "בַּאב", باب).^[14] הקטכיזם העלווי מבוטא בנוסחה: "אני פונה אל השער, אני כורע בפני השם, אני מעריץ את המשמעות". העלווים מתפללים בנוסח שגובש אחרי השהאדה: "אני מעיד שאין אל פרט לעלי", אך הוא גם חייב להצהיר כי הוא מוסלמי. העלווים מאמינים כי הם המוסלמים הטובים והאמיתיים ביותר.

באמונה השיעית חזר השילוש שוב ושוב בהיסטוריה – שבע פעמים, והיו מעורבות בו דמויות שונות, שזהותן לא תמיד ברורה ומוסכמות, בהן: הבל, אדם הראשון; יהושע, משה; פטרוס, ישו ואחרים. לא במקרה מוקדם ברשימה חלקית זו הבן/תלמיד לאב/מורה, שכן העלווים מקפידים על סדר זה, במטרה להקדים גם את עלי למוחמד בשילוש הסופי והמסכם. על אף השילוש בעיני עצמם העלוואים מוחזקים כגדולי מייחדי האל.

הדת העלווית היא סוד, והעלווים אינם מקבלים לקרבם מומרים או מאפשרים פרסום של כתבי הקודש שלהם. רוב העלווים אינם יודעים הרבה על תוכנם של כתבי הקודש או של התאולוגיה העלווית, הנשמרים בידי מעמד מצומצם של זכרים שותפי סוד. בגיל 15 או 16 מקבלים העלווים הזכרים שיעורי דת, אך עליהם מוטל להחליט האם הם רוצים להמשיך בלימוד הדת, להיות תלמידיו של שייח', ולהתחיל בדרך ארוכה ללימוד סודות הדת העלווית. בכך ובדברים נוספים קיימת הקבלה בין העלווים לבין הדרוזים. קבוצת המשכילים שמכירה את סודותיה של הדת על בורייה קרויה בשם "ח'אצה" (בערבית: خاصة), כלומר "המיוחדים". ההדיוטות קרויים בשם "עאמה" (בערבית: عامة), כלומר "הכללים".

בשל העובדה שרק ספר אחד מכתבי הקודש העלווים פורסם, מעט מאוד ידוע על הדת, ואינפורמציה לא מדויקת רבה נכתבת ומפורסמת. הדת העלווית נראית כמבוססת על נאופלאטוניזם וגנוסיס. לפי האמונה העלווית כל האנשים היו בתחילה כוכבים בעולם האור, אך נפלו בשל אי ציות. העולם הגשמי הוא מקום של סכנה, אויבים וטומאה, אך ניתן להימלט מן הרוע בעזרת הבורא. כל עלווי שומר בנפשו חלק מן האור של הבורא, שניתן להגיע אליו באמצעות אמונה וישועה. עלווים שומרי דת מאמינים שהם יתגלגלו שבע פעמים לפני שיחזרו למקומם בין הכוכבים, היכן ששולט האימאם עלי. אם יחיו חיי חטא, יתגלגלו בנוצרים או ביהודים, ויישארו ביניהם עד שיכפרו על חטאיהם. כופרים נולדים מחדש כחיות.

חלק מהחוקרים טוענים כי העלווים קרובים לנצרות בשל אמונתם בשילוש, הכרתם בחג המולד ושתיית יין בטקסיהם, לרבות בחגם לציון החדית' השיעי חדית' ע'דיר ח'ם.^[15] חלק מהחוקרים טוענים כי טקסיהם הדתיים מבוססים על מוטיבים פיניקיים קדומים אשר שרדו בשל רמזים לאמונה בשמש ובירח.

אף על פי שהעלווים מכירים בחמש מצוות הבסיס של האסלאם, הם טוענים שמדובר בחובות סמליות, ואינם מבצעים אותן בפועל. נסיונותיו של חאפז אל-אסד לקרב את העלווים לאסלאם כללו בניית מסגדים בערים עלוויות. כוהני הדת במסגדים אלו ניסו להורות לצאן מרעיתם להתפלל בקביעות ולקיים את המצוות הבסיסיות של האסלאם. בשאר אל-אסד הלך בעקבות אביו ועודד את העלווים להתרחק ממנהגיהם המסורתיים ומהתאולוגיה הייחודית להם, לכפור באלוהותו של עלי, ולהכריז על עצמם כמוסלמים שיעים.

יש הרואים בהתנהגותם של חאפז אל-אסד ובנו מעשה תקייה אופייני של הסתרת האמונה בסביבה עוינת, דבר המקובל בקרב העלווים.

גישתם המשתלבת מאפשרת לעלווים ליהנות מהטבות שונות. על פי החוקה הסורית רק מוסלמי יכול להיות נשיא, וזה זמן רב נשיא סוריה הוא עלווי. עם זאת העלווים שילמו מחיר יקר על השתלבותם באסלאם, ולמעשה המירו את דתם עבור חלקם בשלטון.

כיום מערכת החינוך הסורית מלמדת את הדת הסונית בבית הספר היסודי והתיכון. בוגר עלווי של מערכת זו יודע את יסודות האסלאם הסוני, ויודע כי דתו שונה מאסלאם זה, אך אינו יודע בדיוק כיצד. רבים מבדילים בין הסונים ובין העלווים רק בשל מנהגים מסורתיים עלווים שנשמרו, כגון קברי קדושים, לבישת קמעות, והקרבת כבשים.

באופן מסורתי העלווים מתחלקים לחמש כתות – חייאביה, חיידריה, מורשידים (תומכי סולימאן אל מורשיד), שמסיה (כת השמש), וקמרי (כת הירח). כיום אבדה משמעותם של רבים מן ההבדלים בין כתות אלו, וישנם נישואים בין שבטיים רבים.

יריבים של העלווים טוענים כלפיהם שהם עובדי אלילים, טענה הנדחית מכל וכל על ידי העלווים^[16].

העלווים לעומת האַלֶווים

שתי הקבוצות התפלגו מהאסלאם השיעי אך הם שונים בשמם, במנהגיהם ובאמונתם. האלווים נחשבים כיותר קרובים לשיעים מאשר העלווים, שעליהם נטען לעיתים קרובות שהם למעשה בני דת נפרדת. האלווים התבססו בטורקיה (כעשרים אחוזים מהאוכלוסייה), בעוד העלווים התבססו באזור סוריה של ימינו ומהווים פחות מרבע אחוז מהאוכלוסייה הטורקית.

העלווים נחשבים בעיקר בעיני הסונים ככופרים לכל דבר, היות שהם מאמינים בהתגלמותו של האל בבני האדם – על פי העלווים האל התגלם בבני אדם במשך שבעה שילושים קדושים לאורך ההיסטוריה, בדומה לנצרות. הדת האלווית, לעומת זאת, משלבת בין האמונה השיעית למיסטיקה המוסלמית, הסופיות. בניגוד לעלווים, האלווים אינם מאמינים בשילוש, או בהתגלמות האל בבני אדם, אלא שמוחמד ועלי הם שליחיו של האל.

אוכלוסייה

בסוריה, העלווים גרים בהרים שלאורך חוף הים התיכון. לטקיה וטרטוס הן הערים המרכזיות באזור. הם מרוכזים גם במישורים שליד חמה וחומס. העלווים כיום חיים בכל עריה המרכזיות של סוריה. מעריכים את מספרם בכ-3 מיליון המהווים כ-11% מאוכלוסיית סוריה. יחד עם שאר העדות השיעיות, הם מהווים כ-13% מהאוכלוסייה.

ישנם גם כמאה אלף עלווים החיים בלבנון, וכמיליון בטורקיה, בעיקר בנפת האטיי בדרום טורקיה.

עלווים בישראל

ערך מורחב – ע'ג'ר

כ-2,845 עלווים חיים בישראל בכפר ע'ג'ר שברמת הגולן, ורובם בעלי אזרחות כפולה לבנונית^[17]. בשנים 1972–1973 הכין הממשל הצבאי ברמת הגולן ביחד עם משרד הדתות חוקים להסדרת ענייני המעמד האישי של תושבי הכפר והם הוכפפו לקאדי (שופט באסלאם) בחיפה^[18].

לקריאה נוספת

פטריק סיל, אסד, הוצאת מערכות, 1993
האסלאם – מבוא להיסטוריה של הדת – כרך א'. האוניברסיטה הפתוחה
מאיר בר-אשר, "הדת הנוציירית-עלווית", בתוך האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017, עמ' 383-367
מאיר בר אשר ואריה קופסקי, הדת העלווית: אנתולוגיה (תרגמו מערבית בצירוף מבוא והערות), תל אביב: אדרא, 2021

קישורים חיצוניים

אלי אשד, "העלווים כי ימלכו: סיפורה של הכת הסודית והחמושה ביותר במזרח התיכון (ובעולם)" (הקישור אינו פעיל) במגזין יקום תרבות, פברואר 2012
קולונל קלימן-גרנקור, ‏איש ההרים העלווי, מערכות 8, אוגוסט 1941
עלווים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נוצירים, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ Tej K. Bhatia; William C. Ritchie (23 January 2006). Bhatia, Tej K.; Ritchie, William C. (eds.). The Handbook of Bilingualism (illustrated, reprint ed.). John Wiley & Sons. עמוד 859. ISBN 978-0-631-22735-9.
^ הגיית השם בערבית: עלווים, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה הראשונה).
^ משה מעוז, סוריה – אל הערביות וחזרה (ספר 4 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"א–2011, עמ' 14.
^ ¹ ² על העלאווים (בסוריה) והעאלווים (בתורכיה), באתר http://histerio.co.il, ‏אפריל 2017
^ Yvette Talhamy, The Fatwas and the Nusayri/Alawis of Syria, Middle Eastern Studies
^ Leon T. Goldsmith, Cycle of Fear – Syria's Alawites in War and Peace, גוגל ספרים, ‏2015 (באנגלית)
^ Kais M. Firro, The Alawis in Modern Syria: From Nusayriya to Islam via Alawiya, Der Islam
^ עלאוים מתמרדים נגד סוריה ועוסקים בשוד, דבר, 8 בדצמבר 1938
^ בחבל העלאוים המתמרד, דבר, 9 בדצמבר 1938
^ שודדים ליד לודקיה, דבר, 8 בינואר 1939
^ שודדים בסוריה, הצופה, 9 במרץ 1939
^ בר-אשר, עמ' 382
^ בר-אשר, עמ' 372
^ בר-אשר, עמ' 373
^ בר-אשר, עמ' 377-376
^ יואל דר, העלווים תובעים עלבונם, דבר, 24 במאי 1971
^ UNIFIL Press Kit p.6
^ מסגרת משפטית לעדה העלאווית, דבר, 18 ביוני 1972
חוקים להסדרת דיני האישות לעלאווים בגולן, דבר, 9 בספטמבר 1973

[1] Tej K. Bhatia; William C. Ritchie (23 January 2006). Bhatia, Tej K.; Ritchie, William C. (eds.). The Handbook of Bilingualism (illustrated, reprint ed.). John Wiley & Sons. עמוד 859. ISBN 978-0-631-22735-9.

[2] הגיית השם בערבית: עלווים, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה הראשונה).

[3] משה מעוז, סוריה – אל הערביות וחזרה (ספר 4 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"א–2011, עמ' 14.

[הערה_מספר_20180816080932:0-4] ¹ ² על העלאווים (בסוריה) והעאלווים (בתורכיה), באתר http://histerio.co.il, ‏אפריל 2017

[5] Yvette Talhamy, The Fatwas and the Nusayri/Alawis of Syria, Middle Eastern Studies

[6] Leon T. Goldsmith, Cycle of Fear – Syria's Alawites in War and Peace, גוגל ספרים, ‏2015 (באנגלית)

[7] Kais M. Firro, The Alawis in Modern Syria: From Nusayriya to Islam via Alawiya, Der Islam

[8] עלאוים מתמרדים נגד סוריה ועוסקים בשוד, דבר, 8 בדצמבר 1938

[9] בחבל העלאוים המתמרד, דבר, 9 בדצמבר 1938

[10] שודדים ליד לודקיה, דבר, 8 בינואר 1939

[11] שודדים בסוריה, הצופה, 9 במרץ 1939

[12] בר-אשר, עמ' 382

[13] בר-אשר, עמ' 372

[14] בר-אשר, עמ' 373

[15] בר-אשר, עמ' 377-376

[16] יואל דר, העלווים תובעים עלבונם, דבר, 24 במאי 1971

[17] UNIFIL Press Kit p.6

[18] מסגרת משפטית לעדה העלאווית, דבר, 18 ביוני 1972
חוקים להסדרת דיני האישות לעלאווים בגולן, דבר, 9 בספטמבר 1973

[2]

[1]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פרקי הערך אינם מחולקים לתתי-פרקים ובמקרה הספציפי זה מקשה במידת-מה על הקריאה וגורם לערך להיראות כמסמך מצב אודות העלווים כעדה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.