פרשת וארא
פָּרָשַׁת וָאֵרָא היא פרשת השבוע השנייה בספר שמות. מסופר בה על התגלות האל למשה והבטחת הגאולה, על שושלת משה ואהרן, ועל שבע המכות הראשונות מתוך עשר מכות מצרים: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד.
| |||||
| פסוקים | שמות, ו', ב' – ט', ל"ה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מספר פסוקים | 121 | ||||
| מספר תיבות | 1748 | ||||
| תוכן | הבטחת אלוהים להוצאת העם ממצרים, מטה אהרן מול מטות החרטומים, שבע מכות מצרים הראשונות | ||||
| |||||
| הפטרה | |||||
| אשכנזים, ספרדים ואיטלקים | יחזקאל, כ"ח, כ"ה – כ"ט, כ"א | ||||
| תימנים | יחזקאל, כ"ח, כ"ד – כ"ט, כ"א | ||||
לפי החלוקה לפרקים, הפרשה מתחילה בפרק ו', פסוק ב' ומסתיימת בפרק ט', פסוק ל"ה. את פרשת וארא קוראים בין התאריכים כ"ה בטבת – ג' בשבט.
בתקופת הגאונים נהגה בבבל חלוקה שונה של הפרשיות, ולפיה הסתיימה פרשת וארא לפני מכת ברד (בשמות, ט', י"ב), ואילו מכת ברד הייתה חלק מן הפרשה הבאה. התיעוד האחרון למנהג זה הוא מקהילת קונסטנטין במאה ה-16, בספר "עיבור שנים" לרבי יששכר בן סוסאן[1].
תוכן הפרשה
עריכהאלוהים מבטיח לקחת את ישראל לעם
עריכהאלוהים מגלה בפני משה את השם המפורש, ומציין שלאבות הוא נודע רק בשם אל שדי. הוא מטיל עליו להבטיח לבני ישראל שהם עומדים להיגאל ממצרים כדי להפוך לעמו ולבוא אל הארץ המובטחת. ההבטחה כוללת את ארבע לשונות הגאולה. בני ישראל אינם מקשיבים אל משה משתי סיבות: "מקוצר רוח[2] ומעבודה קשה"[3].
ה' מורה למשה ללכת שוב אל פרעה, ולומר לו שישלח את ישראל ממצרים. משה מקשה מקל וחומר[4]: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה?" והוא מוסיף להקשות על כך: הרי אני "ערל שפתים"?! ה' חוזר על הציווי פעם נוספת אך הפעם הוא מצווה על משה ועל אהרון ביחד – לדבר עם בני ישראל ועם פרעה על יציאת בני ישראל ממצרים.
שושלת היוחסין של משה ואהרון
עריכהבשלב זה מביאה התורה תיאור מפורט של שושלת משפחת משה ואהרן. התיאור מתחיל בראובן ובניו, שמעון ובניו, ולאחר מכן שושלת לוי, בניו גרשון קהת ומררי, ובניהם. בשושלת לוי, התורה מפרטת גם את נכדיו של קהת, בהם אהרן ומשה, בניו של עמרם. התורה מפרטת את גם את נישואיו של אהרון לאלישבע בת עמינדב, את הולדת בניו ונכדו פינחס, וכן את בני קורח. בניגוד לכך התורה לא מתייחסת לנישואי משה ולהולדת בניו, שתוארו כבר בפרשת שמות.
המופתים במטות משה ואהרון מול מטות החרטומים
עריכהה' נותן למשה ואהרן אותות ומופתים כדי לשכנע את פרעה ואת בני ישראל בשליחותם, אך מסביר כי פרעה יקשה את ליבו מתוך כוונה אלוהית להרבות אותות ומופתים בארץ מצרים ולהוציא "אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים".
משה ואהרן מבצעים את השליחות ועל פי הוראת ה' מבצעים מופת לעיני פרעה ועבדיו לשם אימות שליחותם. אהרן משליך את מטהו לפני פרעה והופכו לתנין[5]. חרטומי מצרים מראים גם הם את כוחם והופכים את מטותיהם לתנינים. אהרן מוכיח את עליונות מטהו בכך שהוא בולע את מטותיהם של החרטומים. פרעה אינו מתרגש וממאן לשלח את העם.
סיפור המכות
עריכה
ערך מורחב – עשר המכות
המשך הפרשה מספרת את סיפורן של שבע מתוך עשר המכות, והן:
- מכת דם: אהרון מכה במטהו את היאור, "ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם". דגי היאור מתים, מי היאור מתמלאים סירחון, והמצרים אינם יכולים לשתות ממימיו.
- מכת צפרדע: אהרן מכה שוב במטהו על מימי מצרים, "ותכס הצפרדע את ארץ מצרים". הצפרדעים עולות ובאות בביתם, בחדר משכבם, ואף בתנורים ובבצקים. פרעה מפציר במשה ואהרן לביטול המכה ומתחייב לשלח את בני ישראל ממצרים. המכה מסתיימת, והוא ממשיך להקשות את ליבו, וחוזר בו מהתחייבותו.
- מכת כינים: אהרן מכה את עפר הארץ והכינים פושטות על ארץ מצרים באדם ובבהמה. החרטומים מנסים אף הם את כוחם בהולדת כינים, ומשאינם מצליחים הם מכריזים: "אצבע אלוהים היא".
- מכת ערוב: תערובת של חיות שבאו והשחיתו את ארץ מצרים, פרט לארץ גושן בה ישבו בני ישראל. פרעה מציע למשה להתיר לישראל לעבוד מאת אלוהיהם בתוך ארץ מצרים מבלי לעוזבה. משה מסרב להצעה ופרעה מסכים לשלחם תמורת ביטול מכת ערוב. משה מתפלל עבורו והערוב סר, אבל פרעה שוב מפר את הבטחתו.
- מכת דבר: מגפת דבר מתפשטת בבקרם ובצאנם של המצרים שהיו בשדה, "וימת כל מקנה מצרים, וממקנה בני ישראל לא מת אחד".
- מכת שחין: משה ואהרן לוקחים מלוא חופניהם "פיח כבשן", משליכים השמימה והפיח הופך לשחין אבעבועות באדם ובבהמה. השחין מונע מהחרטומים לעמוד לפני משה.
- מכת ברד: ה' ממטיר ברד כבד מאוד, ואש מתלקחת בתוכו, "אשר לא היה כמוהו במצרים מיום היווסדה". כל האדם והבהמה ששהו מחוץ לביתם מתו, עשב השדה הוכה ועץ השדה נשבר. לבקשת פרעה מתפלל משה להפסקת הברד, ופרעה עומד כרגיל במריו ואינו משלח את ישראל מארצו.
תאריכי הקריאה
עריכההשבת בה קוראים את פרשת וארא יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:
הפטרה
עריכהמפטירים בנבואתו של יחזקאל על פרעה ומצרים: "הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים (=התנין) הגדול הרובץ בתוך יאוריו". ההפטרה היא בספר יחזקאל, מפרק כ"ח, פסוק כ"ה (למנהג יהדות תימן מתחילים פסוק כ"ד, ולמנהג ק"ק פוזנא התחילו פרק כ"ט, פסוק א') עד פרק כ"ט, פסוק כ"א.
בנוסח רומניא הפטירו ספר ישעיהו, פרק מ"ב, פסוק ח' עד פרק מ"ג, פסוק ה'.
בכ-30% מהשנים, בשנים מסוג בחג, זשג, בחה וזשה, נקראת פרשת וארא בשבת ראש חודש שבט וקוראים את הפטרת "השמים כסאי" במקום ההפטרה הרגילה, ובנוסח רומניא, הפטירו כבכל שבת ראש חודש בספר יחזקאל, פרק מ"ו, פסוק א' עד פסוק י"ח.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הטקסט:
פרשת וארא, באתר ויקיטקסט- פרשת וארא - הטקסט עם תרגום אונקלוס, באתר "מכון ממרא"
- פרשת וארא, באתר "מקראות גדולות הכתר"
- פרשת וארא, באתר "תורת אמת"
פרשנות:
- גיליונות נחמה לפרשת וארא
- פרשת וארא, באתר אוניברסיטת בר-אילן
- פרשת וארא, באתר "כיפה"
- פרשת וארא עם פירוש רש"י, באתר "בית חב"ד"
- שיעורי תורה לפרשת וארא, באתר "ישיבה"
- שיעורים לצפייה על פרשת וארא, באתר "בינינו"
- פרשת וארא, באתר פרשת השבוע
- הערך "פרשת וארא", באתר ויקישיבה
- דברי תורה לפרשת וארא באתר ישיבת הר ברכה
- שיעורים לצפייה על פרשת וארא, באתר "התנועה הרפורמית"
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסף עופר, "תפוצתה של פרשת השכם בבקר וגלגוליה", בתוך: הנ"ל, המסורה הבבלית לתורה, עקרונותיה ודרכיה, האקדמיה ללשון העברית והוצאת מאגנס, ירושלים תשס"א, עמ' 187–203.
- ^ מי שנמצא במצב של צרה, רוחו ונשמתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. רש"י ד"ה "מקוצר רוח".
- ^ מלחץ העבודה שלוחצים אותם הנוגשים ומקושי השיעבוד.
- ^ ראה במדרש רבה ובפירוש רש"י ד"ה "ואיך ישמעני פרעה"
- ^ נחש