הצגת המקור של הדף "הבימה"

{{חברה מסחרית
| שם = הבימה
| סמל = [[קובץ:HabimaLogo2023.svg|250px|לא ממוסגר|מרכז]]
| סוג = [[תיאטרון]]
| מיקום המטה = {{סמל|תל אביב-יפו|15|+}}, [[ישראל]]
| מייסדים = [[נחום דוד צמח]]
| בעלות = [[עיריית תל אביב-יפו]]
| מנכ"ל = [[דני וייס]]
| תאריך הקמה = [[1917]]
| אתר אינטרנט = [https://www.habima.co.il/ אתר רשמי]{{ש}}{{לשוניות2|רוחב=100%|זיהוי=1|שם1=מפת מיקום|שם2=מפה דינמית|תוכן1={{ממי}}|תוכן2={{מפה דינמית/תל אביב-יפו|סמל סמן=theatre}}}}
}}
'''תיאטרון הבימה''' (נוסד ב-1917) הוא ה[[תיאטרון לאומי|תיאטרון הלאומי]] של [[ישראל]] הממוקם ב[[תל אביב]]. זוכה [[פרס ישראל]] לשנת [[1958]] וחבר ב"איחוד תיאטרוני אירופה". מנכ"ל התיאטרון הוא [[דני וייס]], המנהל האמנותי של התיאטרון הוא [[משה קפטן]]. [[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - A GROUP PHOTO OF ACTORS IN THE HABIMA THEATRE.jpg|250px|ממוזער|שחקני הבימה בשנת 1942]]

==היסטוריה==
[[קובץ:HabimaOldLogo.svg|200px|ממוזער|שמאל|סמליל הבימה המקורי מ-1968 שעיצב [[דן ריזינגר]]]]
[[קובץ:HabimaLogo.svg|200px|ממוזער|שמאל|סמליל הבימה המקורי עד 2023]]
[[קובץ:HANA ROVINA THE DYBBUK 1920.jpg|שמאל|250px|ממוזער|[[חנה רובינא]] בדמותה של לאה במחזה "[[הדיבוק]]"]]
[[קובץ:Dybbuk1922.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"הבימה" מעלה את "הדיבוק". הצגת הבכורה הייתה בתיאטרון סקרטריובה, בסמטת ניז'ני קיסלובסקאיה מס' 6 ב[[מוסקבה]] ב-[[31 בינואר]] [[1922]]]]
[[קובץ:Robina6.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אחד מ"חדרי רובינא" במבנה]]
[[קובץ:Habima Bust.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסל ראשו של קלצ'קין השמור בבנין]]
[[קובץ:Cornerstone of Habima National Theatre building.JPG|250px|ממוזער|שמאל|אבן הפינה לבית הבימה. נמצאת ב[[מבואה]] לבית הבימה]]
[[קובץ:Foundation charter of Habima National Theatre.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מגילת היסוד של הבימה מ-[[10 ביוני]] [[1935]], מוצגת במבואה של הבימה]]

===בגולה===
תחילתו של הבימה עוד בשנת 1909 ב[[ביאליסטוק]], כאשר העלו [[נחום צמח]] וקבוצת שחקנים שנקראו בשם "הבימה" את ההצגה "מוסר נער רע" בעברית{{הערה|ראו באתר "כרמוניה" עמודים 197–216, בספר אודות "יעקב קרמר כרמון". הסיפור בצירוף מסמכים.}}. הפעילות חודשה בשנת [[1914]] על ידי [[נחום דוד צמח]], אך נפסקה עד מהרה בשל מספר סיבות, בהן [[מלחמת העולם הראשונה]].

ב-[[1917]] צמח ייסד מחדש את התיאטרון ב[[מוסקבה]] יחד עם [[מנחם גנסין]] ו[[חנה רובינא]]. מקור השם הוא בבימת התפילה [[בית כנסת|בבית הכנסת]] עליה עומד [[שליח ציבור]] בעת התפילה{{הערה|[[שלמה בר-שביט]], תורתו אומנותו, [[הערוץ הראשון]], [[יולי]] [[2016]]}}.

צמח נפגש עם ה[[במאי תיאטרון|במאי]] והמורה הרוסי המפורסם [[קונסטנטין סרגייויץ' סטניסלבסקי|קונסטנטין סטניסלבסקי]], מנהל התיאטרון האמנותי וביקש את סיועו בפעילות התיאטרונית והאמנותית של "הבימה". סטניסלבסקי הסכים להפוך את "הבימה" לסטודיו של [[התיאטרון האמנותי]] והעמיד לרשותו את [[יבגני וכטנגוב]], במאי ממוצא [[ארמנים|ארמני]], מתלמידיו הטובים ביותר, כדי שישמש מדריך אמנותי לקבוצת הצעירים העבריים. על הרישיון להקמת התיאטרון חתם המיניסטר לענייני לאומים ב[[ברית המועצות]] דאז: [[יוסיף סטלין]].

פעילותו של צמח הייתה חלוצית, שכן התיאטראות העבריים שפעלו לפני כן ב[[ארץ ישראל]] וברחבי הגולה הגדירו עצמם כלהקות חובבים.

ההצגה הראשונה שהעלתה "הבימה" הייתה "נשף בראשית", ארבעה מערכונים בבימויו המקצועי של הבמאי וה[[שחקן]] [[יבגני וכטנגוב]] (ב-[[1918]]) על פי [[שיטת סטניסלבסקי]] ("האחות הבכירה" – [[שלום אש]], "השריפה" – [[י.ל פרץ]], "החמה, החמה" – [[יצחק כצנלסון]], "פגע רע" – [[י.ד ברקוביץ']]). המחזה השני היה "היהודי הנצחי" שכתב ה[[מחזאי]] וסופר ה[[יידיש]] [[דוד פינסקי]], אשר בו התגבש סגנון משחקה של הלהקה בהצגותיה הראשונות המבוסס על פאתוס והבעה עזה של רגשות. סגנון זה היה פיתוח ופרשנות של הבמאים הראשונים ב"הבימה", וכטנגוב, וורשילוב ומצ'דילוב, לשיטת של סטניסלבסקי, מורם.

את ראשית התהילה השיגה "הבימה" משהעלתה את "[[הדיבוק]]" של המחזאי היידי [[ש. אנ-סקי]] (שלמה רפפורט), ב-31 בינואר [[1922]]. בהצגה זו, רווית הדרמטיות, נעשה שימוש ב[[תפאורה]], ב[[איפור]] ובתלבושות המשרות אווירת מסתורין. בלטה בה השחקנית [[חנה רובינא]], ששיחקה בתפקיד הכלה לאה רדופת הדיבוק והחלה להסתמן כ"סמל המסחרי" של התיאטרון. מי שקבלה במקור את התפקיד הייתה שושנה אביבית, השחקנית המקצועית היחידה בקבוצה, שעזבה את הלהקה עוד בתקופת החזרות. המחזה הועלה שוב ושוב במשך שנות קיומו של "הבימה", בגלגולים שונים ועל ידי שחקנים מדורות שונים. הזיהוי של התיאטרון עם המחזה היה כה גדול{{ביאור|ועם זאת לא ל'הבימה' זכות הראשונים להעלאת 'הדיבוק' על במות ארץ ישראל אלא ללהקת החובבים של [[גדוד שומריה#הדיבוק בביצועה של להקת הגדוד|גדוד שומריה]], כבר בפברואר 1922.}} עד כי במשך שנים שימש דימוי נערה לבושת שמלה לבנה עם שתי [[צמה|צמות]] ארוכות, דימוי המאזכר את דמותה של חנה רובינא במחזה כ[[סמליל]] של "הבימה". "הדיבוק" הוצג ברציפות עד שנת 1965 בשינויי קאסט. ברוב ההצגות גילמה חנה רובינא את לאה הרדופה אך לצידה גלמו את התפקיד בת עמי שניידר (שעזבה את הקבוצה בפילוג הלהקה בארצות הברית בשנת 1927), אינה גובינסקא, פנינה פרח, [[מרים זוהר]] ואוה ליאון. בשנת 1979 הועלה שוב המחזה בהבימה, הפעם בבימויו ג'ו צ'ייקן. את תפקיד לאה גלמה השחקנית [[מיקי מרמור]]. בהמשך הועלה "הדיבוק" פעמיים נוספות, בשנת 1988 בבימויו של אנז'י ווידה הפולני וב-1998, במסגרת [[פסטיבל ישראל]] בבימויו של [[חנן שניר]]. בשתי ההפקות גלמה את תפקיד לאה השחקנית נאוה זיו.

===הבימה ב[[פלשתינה (א"י)]]===
ב-27 במרץ [[1928]] הגיעו חברי "הבימה" ל[[נמל יפו]], לאחר שנעזרו ב[[מרגוט קלאוזנר]] שהקימה את "חוג ידידי הבימה" בברלין, שלוותה ותמכה בתיאטרון במשך שנים. הצגת הבכורה בארץ הייתה "האוצר" מאת [[שלום עליכם]], שהתקיימה ב-29 בנובמבר באולם שהיה אמור לשמש את התא"י (התיאטרון הארצי ישראלי) ב[[שדרות רוטשילד]] 80 בתל אביב, אך פורק טרם נכנס לבניין.

בארץ ישראל, נאלץ "הבימה" להתמודד על מעמדו כתיאטרון עברי ייחודי אל מול תיאטראות עבריים נוספים שפעלו בארץ, בהם תיאטרון "[[אהל (תיאטרון)|אוהל]]" שהוקם שנה לפני כן על ידי [[משה הלוי]], אחד משנים עשר מייסדי "הבימה", שעזב את התיאטרון עת שהה עוד במוסקבה. "הבימה" פעל בצורה של [[קולקטיב]], שבו כל שחקן היה שותף לרווחים ולהחלטות הרפרטואר והניהול. מראשית שנות השלושים בוימו הצגות התיאטרון במסגרת "הרג'יסורה הפנימית" – באים שבאו מהקולקטיב ובראשם [[צבי פרידלנד]] וברוך צ'מרינסקי. פרידלנד, שקיים במחתרת אולפן להכשרת שחקנים צעירים, התמחה במחזות אוניברסליים. צ'מרינסקי התמחה במחזאות יהודית משל [[שלום עליכם]], [[חיים נחמן ביאליק]] ו[[מנדלה מוכר ספרים]].

מלבד הצגות מתורגמות קלאסיות, החל "הבימה" לשים דגש גם על המחזה העברי המקורי. ב-[[1937]] הועלה המחזה המקורי הראשון מחיי הארץ – "שומרים" – מאת [[עבר הדני]] בבימויו של פרידלנד. ההצגה ירדה לאחר זמן קצר. ב-[[1942]] זכתה להצלחה העלאת המחזה "האדמה הזאת" של [[אהרן אשמן]], על חייה של המושבה [[חדרה]], בנוסף להצגה "מיכל בת שאול" של אותו מחזאי.

מאמצע שנות השלושים החלו להצטרף שחקנים מהאולפן הדרמטי של השחקן, הבמאי והמורה למשחק [[צבי פרידלנד]], בתחילה בתפקידים קטנים ובהמשך בתפקידים מרכזיים. במצטרפים מהסדנה נמנו [[מרדכי בן זאב]], [[בתיה לנצט]], [[חנה מרון]], [[יוסף ידין]], [[אברהם ניניו]], [[דבורה קידר]] ו[[עדה טל]].

בשנת 1945 הקים [[צבי פרידלנד]] את בית הספר הדרמטי. מורי המחזור הראשון של בית הספר היו שחקני התיאטרון [[מנחם גנסין]] (משחק), [[פאני לוביץ']] (משחק), [[לאה גולדברג]] (הבנת-הנקרא), [[יהושע ברטונוב]] (קריאה אמנותית), [[דבורה ברטונוב]] (תנועה), [[הדסה שרמן-פריאל]] (פיתוח-קול), [[גרטרוד קראוס]] (תנועה) ו[[שמעון פינקל]] (היגוי ומשחק). בין פרחי המשחק הצעירים שזכו להתקבל למחזור הראשון של בית הספר הדרמטי מתוך מאה נבחנים ניתן למנות את [[שרגא פרידמן]], [[שמואל סגל (שחקן)|שמואל סגל]], [[פנינה פרח]], [[שלמה בר-שביט]], [[שושנה רביד]], [[מישה אשרוב]], [[נחמה דוידית]], [[איתן פריבר]] ו[[שמוליק עומר]]. קבוצה זו לצד שחקנים צעירים נוספים, היוותה את הדור הצעיר של "הבימה", שעד כה לא שש לצרף לשורותיו קבוצה גדולה של שחקנים צעירים שימלאו תפקידים מרכזיים בתיאטרון.

בנוסף אליהם הצטרפו לתיאטרון שחקנים מהחוג הדרמטי של "גמנסיה הרצליה", בהם [[דליה פרידלנד]]. כן הצטרפו [[גילה אלמגור]], [[יהודה אפרוני]], אלכס פלג ו[[אהרון אלמוג (שחקן)|אהרון אלמוג]].

עם עליית המשטר הנאצי ופרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], העלה התיאטרון מחזות שעסקו ב[[אנטישמיות]] ובשנאת יהודים, בהם : "לא אמות כי אחיה", "המגפה הלבנה", "הסוחר מורשה", "מי האיש", "ורשה" ועוד.

ב-[[1944]] נוסף לתיאטרון מתחרה חדש בדמות [[התיאטרון הקאמרי]], שהתאפיין בקו צעיר וחדשני הן מבחינת החומר האמנותי והן מבחינת להקת השחקנים. כך למעשה פעלו בארץ עם קום המדינה שלושה תיאטראות גדולים: "הבימה", "הקאמרי" ו"[[אהל (תיאטרון)|אהל]]", בצד תיאטראות קטנים, במות סאטיריות, מוזיקליות וריווי.

לקראת סוף שנות הארבעים החלו לפקוד את "הבימה" במאים מחוץ לארץ, בהם טיירון גאטרי, יוליוס גלמן, הרולד קלורמן, [[לי שטרסברג]], [[היי קיילוס]] ואחרים.

בפברואר [[1949]] הועלתה ההצגה "[[בערבות הנגב (מחזה)|בערבות הנגב]]" של [[יגאל מוסינזון]], מחזה ישראלי על רקע [[מלחמת העצמאות]] שהוצג תוך ימי הקרבות ולקחו בו חלק שחקנים צעירים שכוכבם דרך בהצגה, אשר פילסה להם מקום מרכזי בתיאטרון (בהם היו [[שמואל סגל (שחקן)|שמוליק סגל]], [[שלמה בר-שביט]], [[שרגא פרידמן]] ו[[נחמה דוידית]] ועוד, תלמידי בית הספר הדרמטי של התיאטרון שהוקם בשנת 1945).

===לאחר הקמת המדינה===
[[קובץ:Jubilee stamp to Habimah.jpg|250px|ממוזער|שמאל|בול ישראלי מ-1970 לציון יובל לתיאטרון הבימה וההצגה "הדיבוק"]]
בין ההצגות הבולטות של "הבימה" ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות החמישים]] היו "המרד על הקיין" וכן ההצגה "[[בית התה של ירח אוגוסט]]", שבה קנה השחקן [[רפאל קלצ'קין]] את עולמו כסקיני המתורגמן. באותה תקופה הועלו מספר הצגות הנסובות סביב תקופת [[השואה]] בעידודו וביוזמתו של השחקן והבמאי [[ישראל בקר]], בהן "חנה סנש" – העוסקת בלוחמת וב[[משורר]]ת [[חנה סנש]] ו"[[אנה פרנק (מחזה)|אנה פרנק]]" – העוסקת בנערה היהודייה [[אנה פרנק]] שחיברה יומן ומתה בשואה. בהמשך הוצגו ההצגות "ילדי הצל" ו"ציפור הגטו".

ב-[[1958]] "הבימה" הוכרז רשמית כ"התיאטרון הלאומי של ישראל" והחל לקבל מענק שנתי בסך 100,000 לירות{{הערה|'''[[ישראל 50]]''' בעמוד על שנת 1958}}{{70 לישראל|עמוד=75}}. באותה שנה ניתן לו [[פרס ישראל]] בתחום התיאטרון.

בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] נקלע התיאטרון למשבר כספי ואמנותי, והקולקטיב של שחקניו מזה ארבעים שנה פורק. בתמיכת הממשלה הפך "הבימה" לתיאטרון לאומי במעמד ממלכתי הנהנה מתקצוב המדינה, והתמנה לראשונה חבר נאמנים הבוחר [[מנהל כללי]] ומנהל אמנותי. עם מנהליו האמנותיים של התיאטרון נמנו בשנים הבאות [[שמעון פינקל]], [[יוסי יזרעאלי]], [[שלמה בר-שביט]] ו[[דוד לוין (במאי)|דוד לוין]].

ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות השבעים]] שילב "הבימה" ברפרטואר שלו הצגות של המחזאי [[נסים אלוני]], אשר בין היתר חיבר מחזה מיוחד עבור חנה רובינא, "[[דודה ליזה]]" ומחזות נוספים "אדי קינג", "[[הצוענים של יפו]]" בהם השתלב דור הוותיקים עם דור הביניים והצעיר ב"הבימה": אהרון מסקין, שמעון פינקל, רפאל קלצ'קין, ישראל בקר, שמואל סגל, [[יוסי בנאי]], [[אדית אסטרוק]] ואחרים. לאורך העשור הצטרפו לתיאטרון שחקנים צעירים, בוגרי בתי הספר למשחק השונים, [[לבנה פינקלשטיין]], [[יונה אליאן]], [[שרגא הרפז]], [[שמעון כהן (מדבב)|שמעון כהן]], [[רפי תבור]], [[רבקה אברבוך]] ואחרים.

ב-[[1983]], על רקע [[מלחמת שלום הגליל]], הועלה המחזה האנטי מלחמתי של [[אאוריפידס]] "[[נשות טרויה]]", המציג את סבלן של נשות לוחמי טרויה הנלקחות מטרויה כשפחות וכפלגשים על ידי מצביאי הצבא היווני. במהלך שנות השמונים היה [[שמואל עומר]] מנהל התיאטרון. דוד לוין כיהן כמנהל אמנותי בין השנים 1978 עד 1985. אחריו כיהן כמנהל אמנותי [[עמרי ניצן]] [[מנהל אמנותי|המנהל האמנותי]] 1985-1990, [[אוריאל זוהר]] היה [[דרמטורג]] התיאטרון 1989–1990.

בראשית [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות התשעים]] נקלע "הבימה" למשבר כספי חריף ולסכסוכי הנהלה. ב-[[1995]] התמנה [[יעקב אגמון]] למנהל כללי ואמנותי ובנוסף אליו התמנה גם נאמן ציבורי מטעם הממשלה. התיאטרון הצליח להגדיל את כמות צופיו והחל לצאת מהמשבר הכספי המתמשך, אולם מבקרי התיאטרון טענו שהדבר בא על חשבון איכות ההצגות, כמו בהעלאתם של [[מחזמר|מחזות זמר]] מסחריים. בעקבות קיצוץ ב[[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב המדינה]] לתמיכה במוסדות תרבות גובש הסכם הבראה נוסף שפרש את החוב על פני שנים רבות יותר{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=06087020.r08|סוג=ע"א|עותר=מדינת ישראל|משיב=הנאמן הציבורי בתפקידו כנאמן בהקדש "נאמנות התיאטרון"|ניתן ב=9 ביוני 2011}}}}. בשנים אלה הוקמה על ידי המנהל האמנותי, [[אילן רונן]], "קבוצת הצעירים" של התיאטרון, שהעלתה הצגות בקו יותר צעיר ונועז. לרגל חגיגות ה-80 ל"הבימה" ב-[[1997]], הועלתה גרסה נוספת של "הדיבוק", המחזה הועלה ב"הבימה" מספר פעמים רב ביותר, ועימו מזוהה התיאטרון יותר מאשר עם כל מחזה אחר. לקראת חגיגות היובל למדינה ב-[[1998]] העלה התיאטרון את המחזמר "[[בוסתן ספרדי]]" בבימויו של [[צדי צרפתי]]. המחזמר זכה להצלחה רבה והפך להצגה המועלית ביותר מקום המדינה, שמוצגת עד היום ([[2019]]) עם למעלה מ-2,500 הצגות. כמו-כן הועלו בו ממחזותיו של [[חנוך לוין]], כגון [[הילד חולם]]. הצגות בולטות נוספות מהשנים האחרונות היו "המדריך למטייל בוורשה", "סונטת סתיו" ו"מועדון האלמנות העליזות" בכיכובה של [[ליא קניג]], "[[קדיש לנעמי]]" ו"[[בית ברנרדה אלבה]]" בכיכובה של [[גילה אלמגור]] ו"מלכת היופי של ליניאן" בכיכבה של [[דבורה קידר]].

בשנת [[2007]], בעקבות תחילת [[שיפוץ]] הבניין, עברו הצגות התיאטרון לאולמות שונים ברחבי תל אביב, בעיקר לאולם "בית החייל" ולאולם "אריסון". החוב הכספי שצבר התיאטרון מאז שנות התשעים, והצורך בתשלום עבור שכירת אולמות ומשרדים החריפו את המשבר הכספי של התיאטרון{{הערה|{{כלכליסט|מאיה נחום שחל|רשומון בהבימה|3422127|28 באוקטובר 2010}}}}. בשנת [[2010]] מונתה מועצת נאמנים לתיאטרון.

בסוף שנת 2020 הוחלט על פירוק ה[[חברה לתועלת הציבור]] במסגרתה פעל הבימה, כחלק מהסדר חובות התיאטרון שעמדו על כ-72 מיליון שקלים. עיריית תל אביב לקחה על עצמה את המשך הפעלת התיאטרון כתאגיד עירוני{{הערה|{{דבר העובדים|ניצן צבי כהן|עיריית תל אביב אישרה: תיאטרון 'הבימה' יהפוך לתאגיד עירוני|290275|16 במרץ 2021}}}}{{הערה|{{ישראל היום|מאיה כהן|תיאטרון הבימה ניצל: יעבור לבעלות עיריית תל אביב|871285|18 באפריל 2021}}}}. ב-24 במרץ 2022 הוכרז התיאטרון רשמית כ[[חברה עירונית|תאגיד עירוני]] של עיריית תל אביב-יפו{{הערה|{{ynet|יואב בירנברג|תיאטרון הבימה הוכרז רשמית כתאגיד של עיריית תל אביב-יפו|60991500|24 במרץ 2022}}}}.

==פרסום==
הבימה זכתה לפרסום רב, ובכך תרמה לפרסום של תחייה ה[[עברית]] וה[[ציונות]]. במסיבה לכבוד הבימה אמר [[נחום סוקולוב]]{{הערה|{{דבר||המסיבה לכבוד הבימה בירושלם|19321204|31}}}}:
:"בפרסום הציונות והעברית עשתה הבימה גדולות בכל העולם. יש רבים שאינם יודעים על הציונות והם יודעים על הבימה. הנני מעיד כאן בשם ההסתדרות הציונית שהבימה הביאה תועלת לא תשוער לציונות בעולם כולו."

==בית הבימה==
{{מפת תמונה
|תמונה=Evenyesod.jpg
|כיתוב תמונה=הנחת אבן היסוד לבניין הבימה, [[20 ביוני]] [[1935]] בנוכחות הנציב העליון [[ארתור גרנפל ווקופ]], [[משה שרת]] ו[[חנה רובינא]]
|רוחב קטן=250
|רוחב גדול=550
|מיפוי=poly 745 45 705 51 669 80 665 188 606 224 590 357 587 469 746 480 [[משה שרת]]
poly 511 8 494 57 442 84 512 123 457 232 516 394 574 368 585 199 697 41 [[חנה רובינא]]
poly 140 490 173 197 291 156 335 54 433 70 435 228 523 447 [[ארתור גרנפל ווקופ]]
}}
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - A MASS DEMONSTRATION AGAINST THE BRITISH -WHITE PAPER- POLICY.jpg|250px|ממוזער|שמאל|עצרת מחאה המונית מחוץ לתיאטרון הבימה בתל אביב, נגד מדיניות [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] של שלטונות המנדט הבריטי, 18 באוגוסט 1946]]
[[קובץ:Habima ca1950.jpg|250px|ממוזער|שמאל|בית הבימה בשנת [[1950]] לערך]]
[[קובץ:Dan Hadani collection (990044417080205171).jpg|טקסט=בנייה מחדש של בניין התיאטרון, 1969. אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית|ממוזער|עבודות הבנייה, 1969. אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית|250x250 פיקסלים]]
[[קובץ:Habima2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבנה תיאטרון הבימה ([[2005]])]]
[[קובץ:Habima renovation 13012010.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עבודות השיפוץ בינואר [[2010]]]]
[[קובץ:RubinaHabima2011.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אולם רובינא המחודש, דצמבר 2011]]
[[קובץ:כיכר הבימה - תל אביב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חזית בניין הבימה החדש בכיכר הבימה]]
[[קובץ:הבימה מזווית גן יעקוב.jpg|ממוזער|הבימה מזווית גן יעקוב|333x333 פיקסלים]]

עם עליית חברי הבימה לארץ ישראל עלתה שאלת הקמת בית קבוע לתיאטרון. כבר באוגוסט 1929 החליטה העירייה עקרונית להקציב לתיאטרון מגרש, אם התיאטרון יראה יכולת לבנות עליו תיאטרון{{הערה|{{דואר היום||החלטות הועד הפועל של עיריית תל אביב|19290808|26}}}}. בתחילת 1932 הוחל באיסוף כספים למען בניית בית הבימה והוקמו "חוגי הבימה" ברחבי ארץ ישראל בערים ובמושבות{{הערה|{{דבר|א. פרלסון|בית להבימה|19320329|23}}{{ש}}{{דבר||בנין בית הבימה|19320627|39}}}}. בינואר 1933 החליטה העירייה על הקצבת המגרש לתיאטרון במקומו הנוכחי{{הערה|{{דואר היום||מעשיות רבה למועצת עירית תל אביב בישיבתה האחרונה|19330124|7}}}}. ביולי 1933 הוחלט במועצת העירייה על התנאים להחכרת המגרש לתיאטרון, על פיהם המגרש יהיה רשום על שם העירייה ותוחכר במחיר סמלי לתיאטרון למטרות אמנותיות בלבד. כן נדרש שלא יהיו הצגות בבית הבימה בשבתות ומועדים{{הערה|{{ידיעות תל אביב||מעל במת המועצה העירונית|19330716|9}}}}. החוזה נחתם במהלך חודש אוגוסט 1933{{הערה|{{דבר||מגרש ציבורי לבנין תיאטרון הבימה|19330821|37}}}}.

ב-[[1935]] הונחה [[אבן פינה|אבן הפינה]] לבניין לפי תוכניות של האדריכל [[אוסקר קאופמן]]{{הערה|{{דואר היום||פגישת העיתונאים על מגרש הבימה|19331211|33}}}} והאדריכל [[אויגן שטולצר]]{{הערה|[http://www.andreas-praefcke.de/carthalia/world/il_telaviv_habimah.htm Habimah Theatre] אאוגן שטולצר}}{{הערה|אלי מאיוס, [http://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=19717 הבימה: הבניין ששינה את חזותו]}} מהשנה שלפני כן. המבנה נועד לקום בקצה הצפוני של [[שדרות רוטשילד]] ב[[תל אביב]], ולהיות המבנה הראשון של ה[[מתחם הבימה|מתחם התרבותי]] של העיר לפי [[תוכנית גדס]]. בטקס נכחו [[הנציב העליון]] הבריטי, סר [[ארתור ווקופ]], [[משה שרת]] וראש העירייה [[מאיר דיזנגוף]]{{הערה|{{דבר||אבן פנה ל"בית הבימה"|19350621|12}}}}. באוגוסט נחפרו יסודות הבניין{{הערה|{{הירדן||במפעל "בית הבימה"|19350829|38}}}}. רק בשנת [[1945]] נחנך האולם הגדול{{הערה|{{דבר||נחנך בית הבימה - משכן ראשון לתיאטרון בישראל|19451001|18}}}}, וב-[[1946]] נפתח בית תיאטרון הבימה באופן רשמי. ב-[[1962]] נחנך בבניין אולם נוסף, קטן יותר, שנועד למחזות קאמריים ולמחזות נסיוניים{{הערה|{{דבר||"הבימה" חנכה אולמה החדש בהצגת "בראשית"|19620712|51}}}}.

מראה הבניין שונה פעמים רבות. ב-[[1958]] הוסיפו לו ה[[אדריכל]]ים [[דב כרמי]] ו[[צבי מלצר]] מרפסות שנתלו בין עמודיו ו[[גרם מדרגות]] שהוביל לכניסה מוגבהת. בשנת [[1970]] שינה הבניין את פניו שוב בתכנון האדריכלים [[דוד דה מאיו]] ויהודה לנדאו. הבניין צופה באבן ונוסף לו [[קיר מסך]] מזכוכית, כמו כן נערך [[עיצוב פנים]] מחודש למבנה כולו. עוד נוסף בבנין אולם שלישי – אולם ה"בימרתף" להעלאת הצגות יחיד. השינויים נמשכו גם ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] וב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]].

בזמן [[מלחמת המפרץ]] הראשונה, בשנת [[1991]], נפרש על חזיתו המזוגגת של בית הבימה [[דגל ישראל]] ענקי, התרסה של תושבי העיר, שנשארו בעיר על אף איום ה[[סקאד]]ים ונחבאו בחדרים אטומים, כנגד עולם ומלואו, ששודרה לעולם, באמצעות רשת [[CNN]].

בשנת [[2007]] החל פרויקט שיפוץ בית "הבימה" בתכנונו של [[רם כרמי]], יחד עם שיפוץ כללי ל[[מתחם הבימה]] כולו שהופקד בידיו של [[דני קרוון]]. השיפוץ כלל בנייה כמעט מחדש של כל המבנה למעט חזיתותיו, והסתיים בספטמבר 2011. הפרויקט, שעלותו הסתכמה בכ-100 מיליון ש"ח, מומן על ידי עיריית תל אביב (עיקר המימון) ומשרד התרבות. ששת העמודים המקוריים של המבנה נחשפו ובראשם הותקנה מערכת תאורה בדמות [[מטריה]]. מעטפת זכוכית שקופה בגובה של 10 מטרים הורכבה בחזית המבנה. בבניין יש ארבעה אולמות: "אולם רובינא" (930 מושבים), "אולם מסקין" (320 מושבים), "אולם ברטונוב" ("הבימרתף") (220 מושבים) ו״אולם בלאנש רפפורט״ (״הבימה 4״) (עד ל-170 מושבים). שטח המבואות הורחב ועוצב מחדש. הן משתרעות על פני שלושה מפלסים שמכולם ניתן להשקיף אל מחוץ למבנה דרך קיר הזכוכית. משרדי ההנהלה הועתקו לקומת הגג החדשה, סדנאות התיאטרון וחדרי החזרות שופצו והורחבו, וכל תשתיות הבניין שודרגו{{הערה|{{כלכליסט|דקל גודוביץ|התוספת לא תופסת|3514261|7 באפריל 2011}}}}.
[[קובץ:Habima 2011.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בניין הבימה המשופץ, 2011]]

==הבימה במשכנה החדש==
ב-[[22 בינואר]] [[2012]], נחנך משכנה החדש של "הבימה" במעמד [[נשיא המדינה]] [[שמעון פרס]], שרת התרבות והספורט [[לימור לבנת]] וראש עיריית [[תל אביב-יפו]], [[רון חולדאי]].

בין ההצגות הבולטות שהועלו מאז כניסת התיאטרון למשכנו החדש:
* '''מחזאות ישראלית עכשווית:''' "[[המאהב]]" (על פי [[א.ב יהושע]]), "[[יהוא]]" ([[גלעד עברון]]), "עשר דקות מהבית" ([[מאיה ערד יסעור]]), "[[אשה בורחת מבשורה]]" (על פי [[דויד גרוסמן|דוד גרוסמן]]){{ביאור|בשיתוף עם [[התיאטרון הקאמרי]]}}, "[[פליישר (מחזה)|פליישר]]" (יגאל אבן אור);
* '''מחזאות ישראלית קלאסית:''' "[[שלמה המלך ושלמי הסנדלר]]" ([[נתן אלתרמן]] ו[[סשה ארגוב]]), "[[איש חסיד היה]]" (בעריכת [[דן אלמגור]]), "לא ביום ולא בלילה" ([[אברהם רז]]);
* '''מחזאות יהודית קלאסית:''' "מירל'ה אפרת" ([[יעקב גורדין]]), "אדם לא מת סתם" (על פי [[דבורה בארון]]), "סיפור פשוט" (על פי [[שמואל יוסף עגנון|ש"י עגנון]]);
* '''מחזאות מודרנית בת זמננו:''' "פרסונה" ([[אינגמר ברגמן]]){{ביאור|בשיתוף תיאטרון ה"רזידנס", [[מינכן]]}}, "ערי מדבר אחרות" ([[ג'ון רובין בייטס]]), "משהו טוב" (איילין מרפי){{ביאור|בשיתוף עם תיאטרון מ.ר.א.ה, [[קריית שמונה]]}}, "חיזור גורלי" (ג'יימס דירדן), "מה עושים עם ג'ני?" (דונלד ר. ויילד);
* '''מחזאות קלאסית:''' "[[הסוחר מוונציה]]"{{ביאור|ב[[מאי]] [[2012]] נבחר התיאטרון להעלות את הצגת "הסוחר מוונציה" בפסטיבל הבינלאומי "Globe to Globe", פסטיבל להצגות [[שייקספיר]] בתיאטרון "[[שייקספיר אנד קומפני|הגלוב]]" בלונדון. והיה לתיאטרון הישראלי הראשון שהציג על במה זו. ההצגה זכתה לתשבחות בתקשורת העולמית}}, "[[קוריולנוס]]" ([[שקספיר|ויליאם שקספיר]]), "[[הדה גאבלר]]" ([[הנריק איבסן]]), "[[החייל האמיץ שווייק|החייל האמיץ שוייק]]" ([[ירוסלב האשק]]), "[[ליזיסטרטה]]" ([[אריסטופאנס]]), "[[הקמצן]]" ([[מולייר]]){{ביאור|במרץ 2016 הוזמן התיאטרון להציג את "הקמצן" בפסטיבל התיאטרון ב[[בייג'ינג|בייג'ינג']] ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]]. בספטמבר אותה השנה ההצגה השתתפה ב"פסטיבל הסתיו" ב[[סנקט פטרבורג|סנט פטרסבורג]] ב[[רוסיה]]}}{{הערה|{{הארץ|מיכאל הנדלזלץ|למה "הקמצן" של הבימה מעורר קצת חיבה למרות הפגמים|0000017f-ea6e-dc91-a17f-feef798e0000|14 ביולי 2014}}}}, "[[אדיפוס המלך]]" ([[סופוקלס]]){{ביאור|בעיבוד [[חנן שניר]], כונה "אדיפוס: תיאור מקרה"}}, "אבא גוריו" (על פי [[אונורה דה בלזאק]]), "[[לבד בברלין]]" (על פי [[הנס פאלאדה]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=1&Area=1&ArticleID=27166|הכותב=[[צבי גורן]]|כותרת=לבד בברלין - מת בשביל עצמו|אתר=[[הבמה]]|תאריך=[[12 בספטמבר]] [[2016]]}}}} "[[תמונתו של דוריאן גריי]]" (על פי רומן מאת [[אוסקר ויילד]]);
* '''מחזות זמר:''' "[[גבירתי הנאווה (מחזמר)|גבירתי הנאווה]]" ([[אלן ג'יי לרנר]]), "[[אוויטה (מחזמר)|אוויטה]]" ([[טים רייס]] ו[[אנדרו לויד ובר]]), [[עלובי החיים (מחזמר)|עלובי החיים]] ([[אלן בובליל]] ו[[קלוד-מישל שנברג|קלוד מישל שונברג]] על פי הרומן מאת [[ויקטור הוגו]]){{הערה|{{mako|ניר סלונים|עלובי החיים: לא רק מחזמר השנה – מחזמר העשור|c321c83d7802851006|culture-books-and-theatre/theatre-reviews|2 בנובמבר 2016}}}}, סימני דרך (מחזמר משיריה של [[נעמי שמר]]), מיקה שלי (מחזמר משיריו של [[יאיר רוזנבלום]]), [[מאמה מיה! (מחזמר)|מאמה מיה!]] (קת'רין ג'ונסון, [[בני אנדרסון]] ו[[ביורן אולבאוס]]), [[:en:Imagine This|מצדה 1942]] (דייוויד גולדסמית׳ ו[[שוקי לוי]], על פי מחזה מקורי מאת גלן ברנבוים), [https://www.habima.co.il/shows/עוד-חוזר-הניגון/ עוד חוזר הניגון] ([[מוטי לרנר]], על פי הביוגרפיה "[[נתן אלתרמן|אלתרמן]]" מאת פרופסור [[דן לאור]]), [[השנה היפה בחיי]] בשיתוף [[תיאטרון חיפה]] ([[אוהד חיטמן]]), [[קזבלן]] ([[יואל זילברג]], ו[[יגאל מוסינזון]] על פי מחזה מאת יגאל מוסינזון);

עם המעבר למשכן החדש, הורחבה פעילותה של קבוצת "צעירי הבימה" בניהולו של [[שי פיטובסקי]]. שחקני ויוצרי הקבוצה השתלבו בהמשך בהצגות התיאטרון כשחקנים וכיוצרים מן המניין, בהם הדרמטורגית [[שחר פנקס]] והבמאית [[שיר גולדברג]].

בשנים האחרונות, הצגות התיאטרון הועלו במרכזים החשובים באירופה דוגמת ורשה, מוסקבה, לונדון וברלין. בהמשך, מונה מנהלו האמנותי של התיאטרון, [[אילן רונן]], לנשיא "איגוד תאטרוני אירופה" (UTA). בשנת [[2014]] מונה [[משה קפטן]] לבמאי הבית של התיאטרון לצידו של [[חנן שניר]]. משנת [[2015]] מאמץ התיאטרון חלק מהפקות [[בית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים]], ומשלב אותן ברפרטואר שלו.

בשנת 2016 [[שרת התרבות]] [[מירי רגב]] הורתה על הקמת ועדה בראשות [[יגאל עמדי]], יו”ר [[המועצה הישראלית לתרבות ואמנות]] לבחינת מעמדו של תיאטרון הבימה. הוועדה קבעה בין השאר כי נדרשת רפורמה בתכנים לטובת תכנים יהודיים, וקבעה כי יינתן מענק בגובה 12 מיליון שקל לפרעון חובות ויימחקו חובות היסטוריים בהתאם לתנאים מסוימים. עד היום טרם פורסמו מסקנות הוועדה וטרם מומשו{{הערה|{{כלכליסט|מאיה נחום שחל|תיאטרון לאומי? לא בטוח: השרה רגב הכריזה על ועדה לבחינת מעמדו של "הבימה"|3685263|4 באפריל 2016}}}}.
באפריל [[2016]] הכריז [[אילן רונן]] על סיום כהונתו כמנהל אמנותי וקפטן מונה לממלא מקומו.

ב-[[17 בנובמבר]] [[2019]] הכריז [[שח"ם - ארגון השחקנים בישראל|שח"ם]] על סכסוך עבודה מול הבימה בעקבות עיכוב בתשלומי משכורות, [[דמי חבר]] לשחקנים ותמלוגים למחזאי המחזה "סימני דרך". למחרת, בוטלה ההצגה "מאחורי הגדר" בכיכובה של [[ליא קניג]]{{הערה|{{ישראל היום|מאיה כהן|במה|707759|17 בנובמבר 2019}}}}. בהמשך פתחו שחקנים בתיאטרון במחאה ובמסגרתה הקריאו הודעה בדבר עיכוב תשלום המשכורות בסיום הצגות{{הערה|{{mako|יונתן ריגר|גילה אלמגור: "שנצא לכיכר עם כובע לאסוף כסף?!"|9ce1c3c023e9e61027|news-entertainment/2019_q4|24 בנובמבר 2019}}}}. ב-[[25 בנובמבר]] קבע נשיא [[בית המשפט המחוזי]] [[איתן אורנשטיין]], כי מדובר בחובות של עשרות מיליוני שקלים, השעה את סמכויות המנכ״לית [[אודליה פרידמן]] וה[[דירקטוריון]] ומינה את עורכת הדין דורית לוי טילר, ואת עורך הדין חן ברדיצ'ב כשני [[דיני נאמנות|נאמנים זמניים]] לטיפול במשבר{{הערה|{{ynet|ליטל דוברוביצקי|ביהמ"ש: מונו שני נאמנים זמניים לתיאטרון הבימה|5631438|25 בנובמבר 2019}}}}.

ב-[[10 בדצמבר]] 2019 מונה כמנכ"ל מטעם הנאמנים ובית המשפט המחוזי, [[נעם סמל]], מנכ"ל [[התיאטרון הקאמרי]] לשעבר, שהחליף את אודליה פרידמן{{הערה|{{mako|יונתן ריגר|זה האיש שיציל את "הבימה"? ריאיון עם המנכ"ל החדש נעם סמל|c6bf14612a0fe61026|news-channel2/first-edition-2019_q4|10 בדצמבר 2019}}}}.

ב-1 בספטמבר 2023 נכנס לתפקיד מנכ"ל התיאטרון [[דני וייס]], יו"ר פורום מוסדות תרבות בישראל ומנכ"ל המדיטק לשעבר, שהחליף את נעם סמל.

==ארכיון תיאטרון הבימה==
{{חלונית
| רוחב = 250px
| כותרת = '''<big>הבימה הסירה מעליה{{ש}}את שלט מוסקבה</big>{{ש}}מאמר משנת 1931'''
| ניקוד = רקע=#c6dbf7
| תוכן = "הבימה" – שם פשוט וצנוע זה זכה לחן וקסם מיוחדים לא רק בתחומי העולם היהודי כי אם גם בכל מרחבי תבל אשר שם התרבות האמנותית מקננת. ברטט של קדושה והתלהבות נשא השם הזה על כל שפתים. רוח האגדה שורה על שם זה. כשאתה אומר 'הבימה', הרי כאלו מאליהם נרקמים חוטי זהב של אגדה נפלאה.[...] אחרי שנות נדודים ומעברים שונים ומשונים זכתה אף הבימה להגיע לחוף מבטחים זה. הבימה הסירה מעליה את שלט מוסקבה אף כי שמה למדה את תורתה, ושמה גדלה ותיף, הבימה היא עתה התיאטרון הארץ ישראלי, ובתור שכזה גם אחד מפלאי היצירה העברית החדשה. בתור שכזה היא עורכת גלות כדי להגדיל ולהאדיר את שם ארץ ישראל ועם ישראל שכחו לא נס וטעמו לא פג. חברי הבימה אינם סתם משחקים, משחק לשם משחק, הם הנם חלוצים העוברים ראשונה במחנה השבים אל האמנות, הם הנם שליחים הנושאים בתוכם את החזון החדש של היהדות, את האידיאל הנפלא של התחיה. [...] יש משאלה אחת עתה ללב, הבימה צריכה לבית בארץ ישראל, בית שיהא בית מקדש מעט ליהדות החדשה. בית שממנו תצא האמנות לעולם.{{ש}}[[דואר היום]], [http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=U0cuKu9ofDy%2Fhs%2FlarkcAXtOLPorRLUFyYVnG4t2Z2gdhhCU0KQbO1vPwwpcAbV8Yw%3D%3D&mode=image&href=DHY%2F1931%2F12%2F18&page=6&rtl=true 18-12-1931]
}}
עם הגעתו ארצה ועד ראשית שנות השמונים פעל בהבימה [[ארכיון]] בהנהלתו של יעקב רפאלוביץ', מוותיקי התיאטרון.

כשלושים שנים לאחר סגירתו, ב-[[12 בספטמבר]] [[2013]], נחנך מחדש ארכיון תיאטרון הבימה.

הארכיון ממוקם במשכן הבימה וכולל למעלה מ-800 תיקי הצגות (התיק כולל טקסט, תכניה, תצלומים, קטעי עיתונות וכרזה), מקטים, מסכות, סקיצות, ספרי תיאטרון ותצוגת תמונות מהצגות הבימה שהועלו מראשיתו ועד היום. בארכיון קיים גם חדר צפייה בו ניתן לצפות בהצגות התיאטרון שצולמו במהלך השנים.

פתיחתו המחודשת של הארכיון הוא פרי יוזמתה של חני זליגסון, שכיהנה כמזכירת התיאטרון ובהתנדבות שימרה, אספה ותיעדה את תכולת התיקים עד לפתיחתו המחודשת. במקביל, הקימה זליגסון [http://archive.habima.co.il/ ארכיון וירטואלי] באתר התיאטרון, בו ניתן למצוא אינפורמציה על הצגות הבימה באמצעות תמונות, ביוגרפיות של שחקנים ויוצרים, רישומים, קטעי עיתונות וביקורות.

==ראו גם==
* [[מתחם הבימה]]

==לקריאה נוספת==
* [[דורי פרנס]], '''80 לילה ולילה, "הבימה" 1918-1998''', [[הוצאת משכל]], תל אביב, 1998.
* [[כרמית גיא]], '''המלכה נסעה באוטובוס – רובינא ו"הבימה"''', הוצאת [[עם עובד]], 1995.
* [[שלמה שבא]] (עורך), '''שבעים השנים הראשונות : סיפור הבימה''', [[כתר הוצאה לאור]], 1987.
* [[מרגוט קלאוזנר]], '''יומן הבימה''', הוצאת מועדים ידיעות אחרונות, 1971
* בוכמן, נ' (1998). '''הבימה שלי'''. ת"א: [[ירון גולן]].
* ברטונוב, י' (1969). '''אורות מבעד למסך'''. ת"א: [[רשפים (הוצאת ספרים)|רשפים]].
* ברץ, א' (1954). '''אמן הבמה'''. ת"א: הקיבוץ המאוחד.
* בר-שביט, ש' (2001). '''הנשמה התשיעית'''. לוד: זמורה-ביתן.
* גנסין, מ' (1946). '''דרכי עם התיאטרון העברי'''. ת"א: הקיבוץ המאוחד. {{ULI|003889782}}
* גרובר, ח' (1973). '''משני צדי המסך'''. ([[יוסף אחאי]] (מתרגם)). חיפה: פינת הספר.
* הלוי, מ' (תשט"ו). '''דרכי עלי במות'''. ת"א: מסדה.
* ורדי, ד' (1982). '''בדרך הלוכי'''. ת"א: [[עקד]].
* לוי, ע' (1981). '''התיאטרון הלאומי הבימה. קורות התיאטרון בשנים 1917-1979'''. ת"א: עקד.
* נורמן, י' (עורך). (1966). '''בראשית הבימה: נחום צמח מייסד הבימה בחזון ובמעש'''. ירושלים: [[הספרייה הציונית]].
* פינקל, ש' (1968). '''במה וקלעים'''. (מהד' מחודשת). ת"א: עם עובד.
*טרטקובסקי, י' (2013). '''הבימה: המורשת הרוסית'''. ת"א: ספרא – אסף מחקרים.
* זר-ציון, ש', ירושלמי, ד', קינר-קיסינגר, ג' (עורכים). 2017. '''הבימה, עיונים חדשים בתיאטרון הלאומי''', [[רסלינג]]{{הערה|{{הארץ|איתן בלום|התפקיד של הבימה|1.4236882|10 ביולי 2017}}}}
<div style="direction: ltr;">
* Ben-Ari, R. (1957). Habima. (A. H. Gross & I. Soref Trans). New York – London: Thomas Yoseloff.
* Владислав ИВАНОВ, Русские сезоны театра «Габима». Москва: Артист. Режиссер. Театр, 1999.
* [[אוריאל זוהר|Ouriel Zohar]], « Comparaison du Théâtre ‘Bimate Ha'Kibbutz’ et du Théâtre national israélien ‘Habima’ et du théâtre ‘Habima’ avec la [[קומדי פראנסז|Comédie-Française]] », in Théâtres du Monde Revue Interdisciplinaire de l'Université d'Avignon,Institut de Recherches Internationales sur les Arts du Spectacle, Faculté des lettres et des sciences humaines, No.6, p. 203-210, [[1996]]. {{צרפתית}}
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Habima National Theatre|שם ויקישיתוף=תיאטרון הבימה}}
* {{אתר רשמי}}
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}
* [http://archive.habima.co.il/ אתר ארכיון תיאטרון "הבימה"]
* [https://www.habima.co.il/articles/קצת-היסטוריה/ ההיסטוריה של תיאטרון הבימה]
* [http://www.the5w.com/?p=613 "הרפתקה היסטורית בתיאטרון 'הבימה'" – על ארכיון תיאטרון "הבימה". דבורה נמיר שפירא. "בית העיתונאים".]
* [http://tel-aviv.millenium.org.il/NR/exeres/2A764072-A435-4E6F-8653-6245E5C6A9F9,frameless.htm בנין הבימה באתר עיריית תל אביב]
* הסופר הצ'כי [[קארל צ'אפק]] על תיאטרון "הבימה" כדוגמה לעבודת-תיאטרון יוצאת דופן, פראג, מרץ 1928; תורגם לעברית ופורסם במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, מרץ 2012: [http://makropulos.net/?p=7917 'הבימה' כדוגמה].
* [http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/habima/habima.asp ד"ר חיים ויצמן ב"הבימה 1949, תערוכה באתר ארכיון צה"ל]
* * {{מעריב|רפאל בשן|מן המרתף במוסקבה – עד הבית החדש|19700306|196}}
* {{הארץ|[[יוסי קליין]]|הפיל הלבן החדש של תל אביב: בניין הבימה החדש|1.1278037|28 באוגוסט 2009}}
* {{הארץ|מיכאל הנדלזלץ|עם עתיד לא ידוע, "הבימה" מתרפק על עברו|1.1536184|1 בנובמבר 2011}}
* {{nrg|ערן סויסה|מסך הכסף: כמה מרוויחים שחקני הבימה?|205/618|28 בינואר 2011|47|2}}
* {{גלובס|ליאת רון|הרמת מסך: דוד בועז מדבר על הסערה שעורר פרסום שכרם של שחקני הבימה|1000621780|15 בפברואר 2011}}
* {{TheMarker|שני שילה|איך הפך שיפוץ פנינת התרבות של ת"א לזירת התגוששות בסכנת קריסה|realestate/1.570797|10 ביולי 2011}}
* {{הארץ|[[מיכאל הנדלזלץ]]|תיאטרון הבימה מציג: טרגדיה|1.1165684|8 במרץ 2011}}
* [[מיכאל יעקובסון]], [http://www.xnet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3079916,00.html ריאיון עם רם כרמי על בניין תיאטרון הבימה], 5 באפריל 2011
* {{ישראל היום|ערן סויסה|הבימה מציג: תיאטרון במשבר|13797|18 בנובמבר 2011}}
* {{הארץ|אילה בלופולסקי, עכבר העיר אונליין|"ככל שיתווכחו על הבניין יותר, יבואו יותר אנשים"|1.3284606|20 בנובמבר 2011}}
* {{וואלה!|אליה מילנר|הבימה החדש: תיאטרון שימושי, קופסת ענק מכוערת|1878873|22 בנובמבר 2011}}
* {{הארץ|ציפי שוחט|ארבעה ביקורים בבניין המדובר בתל אביב|1.1623635|23 בינואר 2012}}
* {{ישראל היום|ערן סויסה|הבימה ובית ליסין: הקרב הגדול|102431|20 ביולי 2013}}
* {{גלובס|רון שוורץ|"עשיתי תוכנית הבראה בלי לגעת לעובדים בשקל מהשכר"|1000951438|4 ביולי 2014}} * {{סרטונים}}
* {{mako|יונתן ריגר|מה קורה מאחורי הקלעים של הבימה?|cec7764fcbffb41004|news-israel/entertainment-q1_2015|9 במרץ 2015}}
* {{הארץ|יאיר אשכנזי|מבקר המדינה: תיאטרון הבימה קיבל מהמדינה עשרות מיליונים אך נוהל באופן כושל|0000017f-e775-d62c-a1ff-ff7f394b0000|24 במאי 2016}}
* {{הארץ|יאיר אשכנזי ו[[עופר אדרת]]|הבימה לגבלס ב-1937: מבקשים רשות להופיע בברלין|1.4572885|6 בנובמבר 2017}}
* {{הארץ|יאיר אשכנזי|אין נייר, אין לקטורים, אין כסף: האשה שחושפת את הריקבון בהבימה|1.8431883|23 בינואר 2020}}
* [https://vimeo.com/61422997 צילום טיים-לאפס של שיפוץ בניין הבימה ובניית חניון ככר התרבות]
* {{בריטניקה}}
* {{סרטונים}} [https://jfc.org.il/news_journal/27168-2/92144-2/ הנחת אבן הפינה לבניין תיאטרון הבימה, '''1935'''], באתר [[ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים]]
* {{סרטונים}} [https://jfc.org.il/news_journal/27433-2/93919-2/ סיום בניית בית הבימה, '''1937'''], באתר [[ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים]]
* {{סרטונים}} [https://jfc.org.il/news_journal/27499-2/92621-2/ שחקני הבימה שבים לארץ מסיבוב הופעות בגולה, '''1938'''], באתר [[ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים]]
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=Pv_tgrCwax0#t=434 חברי הבימה יורדים לאילת, אוקטובר '''1950'''], [[יומני כרמל]] <small>(התחלה 7:14)</small>
* {{יומן חדשות|תיאטרון הבימה מציג את "הצוענים של יפו", 1972|52558-2/113874-2/}}
* [[זיוה שמיר]], [https://www.zivashamir.com/post/%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%90%D7%AA%D7%95%D7%A1-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99 העלילה והפאתוס של התיאטרון העברי]- דברי [[חיים נחמן ביאליק|ח"נ ביאליק]] לשחקני הבימה בשנת 1921, ''תיאטרון,'' גיליון 46, ספטמבר 2019

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{מתחם הבימה}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:תל אביב-יפו: תיאטראות]]
[[קטגוריה:תיאטראות לאומיים]]
[[קטגוריה:תרבות ביישוב]]
[[קטגוריה:מבנים ואתרים שתכנן רם כרמי]]
[[קטגוריה:לב העיר]]
[[קטגוריה:זוכי פרס משה הלוי]]
[[קטגוריה:זוכי פרס ישראל לתיאטרון]]
[[קטגוריה:זוכי פרס ישראל לשנת 1958]]
[[קטגוריה:כיכר התזמורת]]