אמה מנורמנדיה – הבדלי גרסאות
| שורה 40: | שורה 40: | ||
ההיסטוריונית פאולין סטפורד הגדירה את אמה כ"ראשונה מבין מלכות ימי הביניים המוקדמים" (first of the early medieval queens). אמה היא הדמות המרכזית ביצירה "שיר הלל למלכה אמה" (Encomium Emmae Reginae), שהיא מקור בלתי נדלה לתולדותיה של אנגליה במאה ה-11. במהלך תקופת מלכותו של אתרלד, לא הייתה אמה יותר מאשר הסמל של הברית בין אנגליה לבין אביה, דוכס נורמנדיה. יחד עם זאת, השפעתה גדלה באופן משמעותי בתקופת שלטונו של קאנוט. עד ל-[[1043]], מציינת סטפורד, הייתה אמה "האישה העשירה ביותר באנגליה ובבעלותה היו שטחי אדמה רחבים ב[[מזרח המידלנדס]] וב[[ממלכת וסקס|וסקס]]". סמכותה של אמה לא הייתה מבוססת רק על היותה בעלת קרקעות. הייתה לה גם השפעה משמעותית על המשרות הדתיות בממלכה. |
ההיסטוריונית פאולין סטפורד הגדירה את אמה כ"ראשונה מבין מלכות ימי הביניים המוקדמים" (first of the early medieval queens). אמה היא הדמות המרכזית ביצירה "שיר הלל למלכה אמה" (Encomium Emmae Reginae), שהיא מקור בלתי נדלה לתולדותיה של אנגליה במאה ה-11. במהלך תקופת מלכותו של אתרלד, לא הייתה אמה יותר מאשר הסמל של הברית בין אנגליה לבין אביה, דוכס נורמנדיה. יחד עם זאת, השפעתה גדלה באופן משמעותי בתקופת שלטונו של קאנוט. עד ל-[[1043]], מציינת סטפורד, הייתה אמה "האישה העשירה ביותר באנגליה ובבעלותה היו שטחי אדמה רחבים ב[[מזרח המידלנדס]] וב[[ממלכת וסקס|וסקס]]". סמכותה של אמה לא הייתה מבוססת רק על היותה בעלת קרקעות. הייתה לה גם השפעה משמעותית על המשרות הדתיות בממלכה. |
||
=="שיר הלל למלכה אמה"== |
=="שיר הלל למלכה אמה"== |
||
היצירה "שיר הלל למלכה אמה" |
היצירה "שיר הלל למלכה אמה" מחולקת לשלושה חלקים. החלק הראשון דן בסוויין ובכיבוש אנגליה על ידו. החלק השני מתמקד בקאנוט ומתייחס לתבוסתו של אתלרד, בנישואיו לאמה ובתקופת מלכותו. החלק השלישי מתאר את התקופה שלאחר מותו של קאנוט, את מעורבותה של אמה בתפיסתו של האוצר המלכותי ובבגידתו של גודווין. היצירה פותחת בפנייה לאמה: "אלוהינו, ישו המשיח ינצור אותך, מלכתנו, המתעלה על כל הנשים בדרך חייך הידידותית". אמה תוארה ביצירה כ"אישה הבולטת ביותר ביופייה ובחוכמתה מכל הנשים בזמנה". |
||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
גרסה מ־04:27, 22 באוגוסט 2014
אמה מנורמנדיה (באנגלית: Emma of Normandy) (נולדה: 985 לערך מתה: 6 במרץ 1052) הייתה בתם של רישאר הראשון, דוכס נורמנדי ושל אשתו השנייה, גונורה (Gunnora). בעקבות נישואיה לאתלרד השני (בין השנים 1002-1016) ולקאנוט הגדול (בין השנים 1017-1035), היא הפכה להיות המלכה הרעיה של אנגליה, דנמרק ונורבגיה. היא הייתה אמם של שלושה בנים: אדוארד המוודה, אלפרד אתלינג (Alfred Aetheling) והארדיקאנוט ושל שתי בנות: גודה (Goda), נסיכת אנגליה וגונהילדה (Gunhilda), נסיכת דנמרק. גם לאחר מות שני בעליה, נותרה אמה פעילה בחיי הציבור והמשיכה לקחת חלק בחיים הפוליטיים. אמה כונתה "הראשונה מבין מלכות ימי הביניים המוקדמים" והיא עומדת במרכזה של היצירה הספרותית "שיר הלל למלכה אמה" (Encomium Emmae Reginae), שהיא מקור חשוב להיסטוריה של אנגליה בראשית המאה ה-11.
נישואיה לאתלרד השני
מתוך כוונה להשכין שלום בנורמנדיה, נישאו אתלרד השני, מלך אנגליה ואמה, שהייתה בתו של רישאר הראשון, דוכס נורמנדיה. בסופה של המאה ה-10, פלישותיהם של הויקינגים על אנגליה יצאו לעתים קרובות מנורמנדיה ומטרתם של הנישואין הייתה איחודן של שתי המדינות כנגד האיום הויקינגי.
עם נישואיה, ניתן לאמה השם האנגלו-סקסי אלגיבה (Ælfgifu או Elgiva), שהיה בשימוש לצרכים רשמיים והיא הפכה להיות המלכה הרעיה של אנגליה. לאמה הוענקו נכסים משלה בוינצ'סטר, ראטלנד, דבון, סאפוק ואוקספורדשייר וכן בעיר אקסטר (Exeter).
בשנות נישואיהם, נולדו לאמה ולאתלרד שני בנים, אדוארד המוודה ואלפרד ובת, גודה, או גודגיפו (Godgifu).
כאשר פלש סוויין הראשון, מלך דנמרק לאנגליה וכבש אותה ב-1013, נשלחו אמה וילדיה לנורמנדיה, ועד מהרה הצטרף אליהם אתלרד. הם שבו לאנגליה לאחר מותו של סוויין ב-1014.
נישואיהם של אמה ושל אתלרד הסתיימו עם מותו של אתלרד בלונדון ב-1016. בנו הבכור של אתלרד, אתלסטאן, היה יורש העצר בכוח עד למותו ביוני 1014. בניה של אמה ניצבו בסדר הירושה לאחר בניה של אשתו הראשונה של אתלרד, כשהבכור מבניהם היה אדמונד אירונסייד. אמה עשתה מאמצים שבנה הבכור, אדוארד, יוכר כיורש עצר. למרות שצעד זה זכה לתמיכה מצדו של אדריק סטראונה (Eadric Streona), יועצו הראשי של אתלרד, התנגדו לו אדמונד איירונסייד עצמו ובעלי בריתו, שבסופו של דבר מרדו כנגד אתלרד.
בשנת 1015 פלש קאנוט, בנו של סוויין, לאנגליה. הוא ישב מחוץ ללונדון עד למותם של אתלרד באפריל 1016 ושל אדמונד בנובמבר אותה שנה. המלכה אמה ניסתה לגרום לכך שהשליטה האנגלו-סקסית על לונדון תמשיך עד אשר יוסדרו נישואיה לקאנוט. יש הטוענים שנישואין אלה הצילו את חייהם של בניה, שכן קאנוט ניסה להיפטר מתובעים יריבים לכתר, אך חס על חייהם.
נישואיה לקאנוט
קאנוט, שהשיג את השליטה על רובה של אנגליה לאחר שהביס את אדמונד איירונסייד ב-18 באוקטובר בקרב אסנדון (Assandun), שלאחריו הם הסכימו לחלק את הממלכה, אדמונד קיבל את ממלכת וסקס וקאנוט את שאר שטחה של הארץ. אדמונד מת זמן קצר לאחר מכן ב-30 בנובמבר וקאנוט נעשה למלך כול אנגליה. כאשר נישאו אמה וקאנוט, בניה מנישואיה לאתלרד נשלחו לחיות בנורמנדיה תחת חסותו של אחיה. באותו זמן נעשתה אמה למלכה הרעייה של אנגליה ולאחר מכן של דנמרק ושל נורבגיה.
אמה לא הייתה פעילה במיוחד בשנים הראשונות למלכותו של קאנוט. יחד עם זאת, היא החלה להיות פעילה יותר לאחר 1020, כאשר היא החלה להתיידד עם אנשי הכמורה של יבשת אירופה, וכן לקחה על עצמה את תפקיד הפטרונית של הכנסייה. היא פיתחה מערכת יחסים קרובה עם הבישוף של וינצ'סטר שיעץ לה בנושאים רוחניים רבים לאורך כל חייה. יחסיה הקרובים עם הכמורה ועם הכנסייה חיזקו את תביעתו של בעלה לכתר כמלך נוצרי.
על פי "שיר ההלל למלכה אמה", למרות שבתחילה היו נישואיה של אמה לקאנוט נישואים פוליטיים, שררה בהמשך חיבה ביניהם. לאמה ולקאנוט נולד בן, הארדיקאנוט, ובת, גונהילדה.
מותה
לאחר מותה ב-1052 נקברה אמה לצדם של קאנוט ושל הארדיקאנוט בוינצ'סטר. במהלך מלחמת האזרחים האנגלית הוצאו עצמותיהם ופוזרו על ידי כוחות הפרלמנט.
תאוריית הקשר על מותו של אלפרד
ב-1036, שבו בניה של אמה, אלפרד ואדוארד המוודה מגלותם בנורמנדיה בכדי לבקר את אמם. במהלך ביקורם באנגליה הם היו אמורים להיות מוגנים על ידי הארדיקאנוט. אף על פי כן, הארדיקאנוט היה עסוק בענייני ממלכתו בדנמרק. אלפרד נלכד וסומא על ידי ברזל מלובן שננעץ בעיניו. מאוחר יותר הוא מת מפצעיו.
אדוארד נמלט מתקיפה ושב לנורמנדיה. הוא שב לאנגליה לאחר שמקומו כמלך היה מובטח.
הספר "שיר הלל למלכה אמה" מטיל את מלוא האשמה על לכידתו, עינויו ורציחתו של אלפרד על הרולד קל הרגליים, מתוך מחשבה שבכוונתו להיפטר מעוד שני טוענים פוטנציאליים לכתר על ידי הריגתם של אדוארד ואלפרד. כמה מהחוקרים גורסים שהאשמה היא בגודווין, רוזן ווסקס, שהיה המלווה של שני הנסיכים במסעם. אחרים טוענים שלאמה היה יד ברציחתו של בנה.
ככל הנראה קיבלו השניים מכתב מאמם בו היא בקשה מהם להגיע לאנגליה. גם אם המכתב אכן יצא מאמה ולא כמלכודת שנטמנה על ידי יריביהם, לא ידוע עם היא הייתה מודעת לסכנה האורבת להם. אפשרות נוספת היא שהיא העמידה אותם בסכנה במודע. שאלות אלה נותרו עד היום ללא מענה והחוקרים חלוקים עליהן.
המלוכה המתואמת של הארדיקאנוט ואדוארד המוודה
הארדיקאנוט, בנו של קאנוט, ירש את כתר דנמרק לאחר מותו של אביו ב-1035. חמש שנים לאחר מכן, הוא ואחיו, אדוארד המוודה, חלקו את כתר אנגליה, לאחר מותו של הארולד, אחיו למחצה של הארדיקאנוט. מלכותם הייתה קצרה ונמשכה רק שנתיים עד למותו של הארדיקאנוט.
לאמה היה תפקיד במלוכה מתואמת זו על ידי היותה הקשר המשותף בין שניהם. הספר "שיר הלל למלכה אמה" טוען שלאמה עצמה הייתה תפקיד משמעותי ואולי אף שווה ערך ביצירת הנהגה משותפת זו על ממלכת אנגליה.
אמה כמלכה
ההיסטוריונית פאולין סטפורד הגדירה את אמה כ"ראשונה מבין מלכות ימי הביניים המוקדמים" (first of the early medieval queens). אמה היא הדמות המרכזית ביצירה "שיר הלל למלכה אמה" (Encomium Emmae Reginae), שהיא מקור בלתי נדלה לתולדותיה של אנגליה במאה ה-11. במהלך תקופת מלכותו של אתרלד, לא הייתה אמה יותר מאשר הסמל של הברית בין אנגליה לבין אביה, דוכס נורמנדיה. יחד עם זאת, השפעתה גדלה באופן משמעותי בתקופת שלטונו של קאנוט. עד ל-1043, מציינת סטפורד, הייתה אמה "האישה העשירה ביותר באנגליה ובבעלותה היו שטחי אדמה רחבים במזרח המידלנדס ובוסקס". סמכותה של אמה לא הייתה מבוססת רק על היותה בעלת קרקעות. הייתה לה גם השפעה משמעותית על המשרות הדתיות בממלכה.
"שיר הלל למלכה אמה"
היצירה "שיר הלל למלכה אמה" מחולקת לשלושה חלקים. החלק הראשון דן בסוויין ובכיבוש אנגליה על ידו. החלק השני מתמקד בקאנוט ומתייחס לתבוסתו של אתלרד, בנישואיו לאמה ובתקופת מלכותו. החלק השלישי מתאר את התקופה שלאחר מותו של קאנוט, את מעורבותה של אמה בתפיסתו של האוצר המלכותי ובבגידתו של גודווין. היצירה פותחת בפנייה לאמה: "אלוהינו, ישו המשיח ינצור אותך, מלכתנו, המתעלה על כל הנשים בדרך חייך הידידותית". אמה תוארה ביצירה כ"אישה הבולטת ביותר ביופייה ובחוכמתה מכל הנשים בזמנה".
