צי הים הפתוח
צי הים הפתוח (בגרמנית: Hochseeflotte) היה שמה של שייטת הקרב הראשית של הצי הקיסרי הגרמני במלחמת העולם הראשונה. בסיס הצי היה בוילהלמסהאפן שבמפרץ יאדה (Jadebusen). עצם קיומו של צי הים הפתוח איים על שליטת הצי הבריטי במימי בריטניה וגרם לו להסתגר בנמליו במשך המלחמה; כתוצאה מכך לא ביצעו הבריטים משימות דחופות רבות בזירות אחרות של המלחמה בשל מחסור באוניות.
מפקדי צי הים הפתוח
מפקדי צי הים הפתוח היו האדמירלים:
- פרידריך פון אינגנהול (Friedrich von Ingenohl) מ-1913 עד 1915.
- הוגו פון פול (Hugo von Pohl) מ-1915 עד 1916.
- ריינהרד שר (Reinhard Scheer) מ-1916 עד 1918.
- פרנץ פון היפר (Franz von Hipper) ב-1918.
מלחמת העולם הראשונה
צי הים הפתוח נפל במספר אוניותיו מה"גרנד פליט" ("הצי הגדול") הבריטי ביחס של 2:3. אולם במהלך השנה הראשונה למלחמה כמעט והושג שוויון בגודל הכוחות בים הצפוני, לא בשל מאמציה של גרמניה, אלא משום שבריטניה פיזרה את אוניותיה במקומות רבים נוספים ברחבי העולם. מאוחר יותר במלחמה נטה שוב היחס לטובת הבריטים. הצי הגרמני לא רצה להסתכן בקרב ראש בראש, והעדיף לנקוט אסטרטגיה של גיחות לים הצפוני, כדי לפתות חלק של הצי הבריטי לצאת אל לב ים, לנתקו מבסיסו ולהשמידו. ברם, הקרבות בהלגולנד (28 באוגוסט 1914), דוגר בנק (24 בינואר 1915) ויוטלנד (31 במאי 1916) הסתיימו ללא הכרעה ולא שינו את המצב האסטרטגי.
כאשר ההסגר הימי הבריטי נתן את אותותיו והמצוקה הכלכלית בגרמניה גברה, ריכז הצי הקיסרי הגרמני את משאביו בלוחמת צוללות בלתי מוגבלת. אולם מלבד שתי גיחות באוגוסט 1916 ובאפריל 1918 נותר צי הים הפתוח מסוגר בנמליו במשך כל המלחמה.
באוקטובר 1918, כשהצבא עמד בפני תבוסה והאוכלוסייה האזרחית גוועה ברעב, החליט אדמירל שר להנחית התקפה נואשת על הצי הראשי הבריטי. ביודעו כי תוכניתו לא תאושר, לא דיווח לממשלת הקנצלר מקס פון באדן. אך כאשר ניתנה הפקודה לצאת לים מנמל וילהלמסהאפן, ב-29 באוקטובר 1918, סירבו מלחים רבים לציית לה ואחרים ערקו מאוניותיהם. התוכנית בוטלה, אך אירועים אלה הובילו למרד המלחים בקיל, למהפכה בגרמניה, לנפילת הממשלה הקיסרית ב-9 בנובמבר ולשביתת הנשק ב-11 בנובמבר 1918.
על פי תנאי שביתת הנשק, הובל צי הים הפתוח למשמורת בבסיס הצי המלכותי הבריטי בסקפה פלו שבאיי אורקני. במבצע ZZ, ב-21 בנובמבר 1918, ליוו שישים אוניות-מערכה של בנות הברית אחת-עשרה אוניות מערכה, חמש סיירות קרב, שמונה סיירות וארבעים ושמונה משחתות של צי הים הפתוח אל שביין. ב-21 ביוני 1919 פקד סגן אדמירל לודוויג פון רויטר להטביע את האוניות כדי למנוע את נפילתן לידיים בריטיות. חמישים ושלוש אוניות טבעו. תשעה מלחים וקצינים גרמנים נהרגו במהלך נסיונותיהם של הבריטים להציל את האוניות מטביעה, ואלו היו החללים האחרונים של גרמניה במלחמת העולם הראשונה.
פלדה שחולצה מגופי אוניות צי הים הפתוח משמשת עד היום לייצור התקנים רגישים כגון מכפילורים ומוני גייגר. הסיבה היא, שהפלדה שנוצרה בעידן הגרעיני מזוהמת בנוקלידים רדיו-אקטיביים המפריעים למדידות[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Daniel A. Butler, Distant Victory: The Battle of Jutland and the Allied Triumph in the First World War, Bloomsbury Publishing, 2006-07-30. (באנגלית)