ליאו ורדקר
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: הפתיח כולל מידע רב שאינו רלוונטי לפתיח..jpg) | |||||||||||
| לידה |
18 בינואר 1979 (בן 45) דבלין, אירלנד | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 אירלנד | ||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||
| מפלגה |
מפלגת פינה גייל  | ||||||||||
| בן זוג | מתיו בארט | ||||||||||
|
www | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||
|
טיים 100 (2018) | |||||||||||
  | |||||||||||
לִיאוֹ אֶרִיק וָרַדְקָר (באנגלית: Leo Eric Varadkar; נולד ב-18 בינואר 1979) הוא פוליטיקאי ורופא אירי אשר כיהן כראש ממשלת אירלנד (טישך). הוא כיהן בתפקיד זה (והיה במקביל שר ההגנה) גם בין השנים 2017–2020. לאחר הבחירות הכלליות שנערכו בפברואר 2020, בהן שבה מפלגתו, פינה גייל, להיות המפלגה השלישית בגודלה, לאחר פיאנה פול ושין פיין, התפטר ורדקר מתפקידו כטישך, אך המשיך למלא את תפקידו, עד שביוני אותה שנה נבחר מחליפו, מיהאל מרטין, מנהיג מפלגת פיאנה פול, כטישך. ורדקר הוא חבר הדאל אירן (הבית התחתון האירי) מאז 2007.
ורדקר נולד בדבלין ולמד רפואה בטריניטי קולג'. הוא עבד כמה שנים כרופא מתמחה בבית חולים ובסופו של דבר הוסמך ב-2010 כרופא כללי. ב-2004 הוא הצטרף לפינה גייל והיה לחבר במועצת מחוז פינגל ובהמשך שימש כסגן ראש המחוז. ב-2007 הוא נבחר בפעם הראשונה לדאל אירן. בהמשך הוא שירת בממשלתו של אנדה קני כשר התחבורה, התיירות והספורט בשנים 2011–2014, כשר הבריאות בשנים 2014–2016 וכשר להגנה חברתית בשנים 2016–2017. במהלך משאל העם על נישואים חד-מיניים שנערך באירלנד ב-2015, ורדקר יצא מהארון כהומוסקסואל והיה הטישך הראשון לעשות זאת.[1]
במאי 2017 הודיע אנדה קני על התפטרותו כטישך וכמנהיג מפלגת פינה גייל. ורדקר התמודד בבחירות למנהיג המפלגה כדי להחליפו. אף על פי שיותר חברי המפלגה הצביעו עבור יריבו, סיימון קובני, הוא ניצח בהפרש משמעותי בהצבעתם של חברי האירכטס וב-2 ביוני הוא נבחר. כעבור 12 ימים הוא מונה כטישך ובגיל 38 הוא היה לצעיר ביותר מקרב כל האישים שכיהנו בתפקיד זה.[2] הוא הראשון מבין ראשי ממשלת אירלנד, ראש הממשלה הרביעי בעולם שהוא הומוסקסואל מוצהר והטישך הראשון ממוצא הודי.[3]
ב-2020 הכריז ורדקר על עריכת בחירות כלליות בפברואר. בעוד שסקרי דעת הקהל של 2019 ניבאו הצלחה לפינה גייל, וודרקר התמקד בטיפול במשא ומתן על הברקסיט עם הממלכה המאוחדת, הפכה פינה גייל בסופו של דבר למפלגה השלישית בכוחה לאחר פיאנה פול ושין פיין עם 35 מושבים בדאל אירן, ירידה של 15 מושבים בהשוואה לתוצאות הבחירות הקודמות. לאחר הבחירות התפטר ורדקר מתפקידו כטישך והוחלף במיהאל מרטין. הוא מונה כטנשטה (סגן ראש הממשלה) וכשר המיזמים, הסחר והתעסוקה, כחלק מקואליציה תלת-מפלגתית שכוללת את פיאנה פול, פינה גייל והמפלגה הירוקה.[4]
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליאו ורדקר נולד בדבלין. הוא הילד השלישי והבן היחיד של אשוק ומרים (לבית האוול) ורדקר. אביו נולד בבומביי (כיום מומבאי) שבהודו והיגר אל הממלכה המאוחדת בשנות ה-60 כדי לעבוד שם כרופא.[5] אמו נולדה בדנגוורן שבמחוז ווטרפורד, אירלנד, והכירה את בן זוגה לעתיד כאשר עבדה כאחות בסלאו שבאנגליה.[6] השניים נישאו בבריטניה ב-1971,[7] ולאחר מכן התגוררו בלסטר, שם נולדה הבכורה מבין שלושת ילדיהם, סופי. המשפחה עברה להודו וב-1973 השתקעה בדבלין, שם נולדה בתם השנייה סוניה.
אף על פי שליאו ורדקר נולד לאב שהוא בן לדת ההינדו ולאם קתולית, החליטו הוריו לגדלו על פי האמונה הקתולית. הוא התחנך בבית הספר הלאומי סנט פרנסיס קסוויר שבבלשנדרסטאון, פרבר של דבלין. את השכלתו התיכונית הוא רכש בקינגס הוספיטל, פנימייה שמנוהלת בפלמרסטאון על ידי הכנסייה של אירלנד.
במהלך לימודיו בתיכון הצטרף ורדקר לאגף הצעירים של פינה גייל. הוא החל את לימודיו בטריניטי קולג', שם הוא למד משפטים, אך לאחר זמן קצר עבר ללמוד רפואה. בטריניטי קולג' הוא היה פעיל בסניף של אגף הצעירים של פינה גייל ושימש כסגן הנשיא של ארגון הצעירים של מפלגת העם האירופית, שפינה גייל היא חברה בה. ורדקר נבחר ל"תוכנית וושינגטון אירלנד" לשירות ומנהיגות, תוכנית אישית ומקצועית יוקרתית חצי-שנתית שמתקיימת בוושינגטון די. סי. לסטודנטים מאירלנד.[8]
ב-2003 סיים ורדקר את לימודי הרפואה לאחר שהשלים את תקופת ההתמחות שלו בבית חולים במומבאי.[9] הוא עבד כמה שנים כרופא זוטר בביתי החולים סנט ג'יימס וקונלי שבדבלין וב-2010 הוא הוסמך כרופא כללי.[10]
ראשית הקריירה הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ורדקר היה בן 20 וסטודנט לרפואה בשנה השנייה ללימודיו כאשר התמודד ב-1999 ללא הצלחה בבחירות המקומית במולהדרט. ב-2003 הוא נבחר למועצת מחוז פינגל מטעם מחוז הבחירה של קסטלנוק במקומה של שילה טרי. בבחירות המקומית של 2004 הוא היה המועמד שקיבל את מרב הקולות במדינה ונבחר כבר בסיבוב הראשון.[11]
בבחירות הכלליות של 2007 נבחר ורדקר כחבר הדאל אירן.[12] לאחר מכן הוא מונה על ידי מנהיג האופוזיציה, אנדה קני לתפקיד במסגרת הספסלים הקדמיים של המפלגה כדובר לענייני מיזמים, סחר ותעסוקה, תפקיד בו הוא שימש עד 2010, אז היה לדובר לענייני תקשורת, אנרגיה ומשאבים טבעיים.[13] בבחירות הכלליות של 2011 נבחר ורדקר מחדש לדאל אירן.[11]
שר בממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שר התחבורה, התיירות והספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 במרץ 2011, כאשר הקימה פינה גייל ממשלת קואליציה עם מפלגת הלייבור, מונה ורדקר כשר התחבורה, התיירות והספורט.[14] מינוי זה נחשב למפתיע, שכן ורדקר לא נודע כחובב ספורט. הוא אמר שבעוד שהוא יודע "עובדות רבות... אני לא עוסק בספורט".[15]
במאי אותה שנה טען ורדקר ש"בהחלט לא סביר" שאירלנד תחדש ב-2012 את לקיחת ההלוואות והיא תזדקק לסיוע פיננסי פעם נוספת, וכך ייגרם חוסר יציבות בשווקים הבינלאומיים בנוגע לאמינותה של אירלנד.[16] רבים מעמיתיו לקבינט לא היו שבעי רצון מישירותו של ורדקר, כפי שהיו חוגים בבנק המרכזי האירופי.[17][18] הטישך אנדה קני חזר על הקו של ממשלת אירלנד, שהמדינה צריכה לא להזדקק לסיוע פיננסיו נוסף מהאיחוד האירופי או מקרן המטבע הבין-לאומית, ואמר שהוא הזהיר את השרים שלא יקלו ראש בפומבי בעניין הכלכלי.[19][20] ורדקר אמר שהתגובה לדבריו הייתה משולהבת, אך שהציטוט של דבריו היה מדויק.[21] העיתון The Herald תיאר את ורדקר מספר פעמים כמי שמועד לפליטות פה.[22][23]
שר הבריאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחילופי גברי שהתקיימו בממשלה ביולי 2014 החליף ורדקר את ג'יימס ריילי בתפקיד שר הבריאות.[24]
בבחירות הכלליות של 2016 הוא נבחר מחדש לדאל אירן והחזיק בתיק הבריאות כשר בפועל עד לאישור מינויה של הממשלה במאי אותה שנה. באחד מצעדיו האחרונים כשר הבריאות קיצץ ורדקר 12 מיליון אירו מתוך התקציב של 35 מיליון אירו שיועדו באותה שנה לשירותי רפואת הנפש, בציינו בפני הדאל אירן שהקיצוצים "נחוצים לטובת תקצוב שנחוץ במקומות אחרים".[25]
השר להגנה חברתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-6 במאי 2016, לאחר הרכבת הממשלה החדשה, מינה קני את ורדקר לתפקיד השר להגנה חברתית.[26] במהלך כהונתו בתפקיד זה הוא פתח במערכה כנגד הונאת מערכות הרווחה.[27]
טישך
[עריכת קוד מקור | עריכה]2017
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 ביוני 2017 נבחר ורדקר כמנהיג מפלג פינה גייל, לאחר שהביס את סיימון קובני.[28] אף על פי שלקובני הייתה יותר תמיכה בקרב חברי המפלגה בהשוואה לוורדקר, מערכת הגוף הבוחר נתנה יותר משקל לקולותיהם של חברי הפרלמנט מטעם המפלגה, ואלו נתנו לוורדקר גיבוי רחב.[29]
כמו אנדה קני, הסתמך ורדקר על תמיכתם חברי הדאל אירן העצמאיים ועל הימנעותם של חברי מפלגת פיאנה פול כדי שיעלה בידו להיבחר כטישך. ב-14 ביוני, הוא נבחר כטישך ברוב של 57 תומכים, 50 מתנגדים ו-47 נמנעים.[30] בגיל 38 הוא היה לטישך הראשון באירלנד שהיה הומוסקסואל מוצהר והצעיר ביותר מכל קודמיו.[א] הוא גם הטישך הראשון באירלנד ממוצא הודי. הייתה זו גם הפעם הראשונה בה הוחלף ראש ממשלת מטעם פינה גייל על ידי חבר מפלגה אחר ולא על ידי נציג מפלגה יריבה.
אחד מצעדיו הראשונים של ורדקר כטישך היה להכריז על משאל עם על ביטול האיסור על הפלות מלאכותיות. הוא אמר שהממשלה תתווה מפת דרכים לגרום לכך שהכלכלה האירית תעשה שימוש מופחת בפחמן.[31]
ממשלתו של ורדקר כמעט וקרסה כתוצאה משערוריית חושפי השחיתויות בגארדה שיכנה (משטרת אירלנד) וחלקה של הטנשטה (סגנית ראש ממשלת אירלנד) פרנסס פיצג'רלד בה. פיאנה פול, מפלגת האופוזיציה הראשית, שהייתה בהסכם תמיכה (confidence-and-supply) עם פינה גייל, איימה להגיש הצעת אי-אמון בפיצג'רלד. מהלך כזה עלול היה למוטט את הממשלה ולהוביל לעריכת בחירות כלליות. אף על פי שהיו אלו ימים של מבוי סתום, נמנע המשבר לאחר שפיצג'רלד התפטרה כדי למנוע בחירות, שרוב המדינה לא הייתה מעוניינת בהם בשל האפשרות של סיכון עמדתה של אירלנד בדיונים על הברקסיט. זמן קצר לאחר מכן מינה ורדקר את מנהיג פינה גייל לשעבר ויריבו, שר החוץ סיימון קובני כטנשטה החדש. הוא גם מינה את הת'ר המפריז כשרת העסקים, המייזמים והיוזמה ואת ג'וזפה מגידן כשרת התרבות המורשת והגיילטאכט בחילופי גברי בזעיר אנפין.
זמן קצר לאחר משבר פיצג'רלד, הגיעו השיחות על הברקסיט למבוי סתום, כאשר מנהיגת המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית אלרין פוסטר, התנגדה לעסקה שהושגה בין ורדקר, ראשת ממשלת הממלכה המאוחדת תרזה מיי ונשיא הנציבות האירופית ז'אן-קלוד יונקר. מצב זה מנע את השגת ההסכם ככול שהתקרב המועד האחרון. ורדקר הודיע שהוא "מופתע" ו"מאוכזב" מכך שבריטניה לא תוכל להגיע להסכם. עם זאת, מאוחר יותר באותו שבוע הושגה הסכמה כללית על העסקה. ורדקר הודיע שהוא קיבל ערבויות מבריטניה שלא יוקם גבול קשיח בין אירלנד לבין צפון אירלנד. מאוחר יותר הוא אמר שממשלתו "השיגה את כל היעדים שהיא התוותה לעצמה" במהלך השיחות, לפני שהוא ציטט את ראש ממשלת בריטניה לשעבר וינסטון צ'רצ'יל באומרו, "זהו לא הסוף. זהו אפילו לא תחילתו של הסוף. אבל, זהו, ייתכן, הסוף של ההתחלה". סקר דעת קהל שפורסם באותם ימים בעיתון אייריש טיימס, הראה 53% תמיכה בוורדקר, שיעור התמיכה הגבוה ביותר בטישך מאז 2011, והראה שפינה גייל הובילה ב-11% על פני פיאנה פול. שיעור שביעות הרצון מהממשלה עמד גם הוא על 41%, הגבוה ביותר מזה עשר שנים.[32] בעל הטור בעיתון זה, פט ליהי, טען שוורדקר סיים את שנת 2017 "כשידו על העליונה" והאתר IrishCentral אמר שהיית זו "שעתו היפה" של הטישך.[33][34]
2018
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2018 פורסם סקר דעת קהל שהראה על שיעור תמיכה של 60% בוורדקר, שיא של עשר שנים.[35]
באותו חודש הודיע ורדקר שמשאל העם לביטול התיקון השמיני לחוקת אירלנד, שמנע ליברליזציה של הגבלת חוקי ההפלות, יתקיים במאי ואם התיקון יאושר, הוא יאפשר לממשלה להגיש הצעת חוק חדשה. הוצע שתותר לנשים גישה ללא הגבלה לביצוע הפלה עד לשבוע ה-12 להיריון, וכן במקרים של סכנה לחיי האם עד לסוף החודש השישי להריון. ורדקר הודיע שהוא יוביל מערכה למען ליברליזציה של החוקים, באומרו שדעתו השתנתה בעקבות מקרים קשים שאירעו במהלך כהונתו כשר הבריאות.[36] משאל העם עבר ברוב של שני שלישים תומכים.
2019
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-24 בינואר 2019, אמר ורדקר בריאיון ליורוניוז שהוא עומד איתן בנוגע לכך שהגבול בין צפון אירלנד לאירלנד צריך להיות גבול פתוח ללא מכס ותחנות גבול, וכינה את הברקזיט מהלך של נזק עצמי שלא הושקעה בו מספיק מחשבה. הוא גם אמר שהטכנולוגיה שהובטחה על ידי תומכי הברקזיט לפתור את נושא הגבול "עדיין לא קיימת".[37]
ורדקר הודיע שהוא יסרב לאשרר את הסכם הסחר החופשי בין האיחוד האירופי לבין מרקוסור, אלא אם כן ברזיל תתחייב להגן על הסביבה.[38][39] החשש היה שהסכם יוביל להגברת תהליך בירוא יער האמזונאס בשל הרחבת רכישות מתעשיית הבקר הברזילאית.[40]
2020
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 בינואר 2020 ביקש ורדקר את פיזור הדאל אירן, ונשיא אירלנד מייקל היגיניס אישר את בקשתו והבחירות נקבעו ל-8 בפברואר.[41] בבחירות הפסידה פינה גייל 12 מושבים והייתה למפלגה השלישית בגודלה בדאל אירן לאחר פיאנה פול ושין פיין. במהלך מערכת הבחירות דחה ורדקר כל אפשרות של קואליציה בין פינה גייל לבין שין פיין, אף על פי ש"קואליציה רחבה" של פיאנה פול ופינה גייל עלתה כאפשרות.[42] בכל אופן, ב-12 בפברואר הודה ורדקר בהפסדה של פינה גייל בבחירות ושככל הנראה הוא יהיה מנהיג האופוזיציה. הוא הוסיף שפינה גייל "מוכנה לוותר" כדי לאפשר לשין פיין, כמי שזכתה באחוז הקולות הגבוה ביותר, לקבל את ההזדמנות הראשונה להקים ממשלה.[43] ב-20 בפברואר הוא הגיש את התפטרותו לנשיא היגינס, אך המשיך למלא את תפקידו כטישך עד להקמתה של ממשלה חדשה.[44]
במהלך תקופה זו החלה להתפשט מגפת הקורונה באירלנד. בהיותו בוושינגטון, לפני יום פטריק הקדוש, הודיע ורדקר על כוונתו לנקוט צעדים לבלום את התפשטות המגפה, כולל סגירת בתי הספר, האוניברסיטאות וגני הילדים ביום המחרת, וכולל סגירת מוסדות תרבות וביטול "כל ההתכנסויות במקומות סגורים של יותר מ-100 אנשים והתכנסויות במקומות פתוחים של יותר מ-500 איש".[45] לאחר שהקדים את שובו לאירלנד, פנה ורדקר לאומה האירית בערב יום פטריק הקדוש בשידור טלוויזיה והציג בפניהם את תפישת הקוקונינג, כלומר, "בנקודת זמן מסוימת... נייעץ לאוכלוסייה המבוגרת ואנשים עם מחלות רקע להישאר בבתיהם למספר שבועות".[46] נאום זה זכה לאחוזי הצפייה הגבוהים ביותר בהיסטוריה של אירלנד, לאחר שעקף את השיא הקודם שנקבע בשידור התוכנית השנתית The Late Late Toy Show ב-25% ונצפה גם ברחבי העולם.[47]
בעקבות קריאתה של מנהלת שירותי הבריאות במרץ לגיוס כוח אדם רפואי, חידש ורדקר את רישומו כרופא והציע את שירותיו ליום אחד בשבוע.[48]
ב-26 ביוני הוכרז שפינה גייל, פיאנה פול, והמפלגה הירוקה הסכימו על הקמת ממשלה קואליציונית, וכך הייתה זו הפעם הראשונה ששתי המפלגות הגדולות באירלנד הקימו ממשלה משותפת. כחלק מההסכם, נבחר מנהיג פיאנה פול, מיהאל מרטין כטישך עד דצמבר 2022, בעוד שוורדקר מונה כטנשטה (סגן ראש הממשלה). השניים אמורים להתחלף בתפקידים לאחר כשנתיים וחצי, ורדקר ייבחר כטישך לשארית תקופת הכהונה של הממשלה. בנוסף לתפקידו כטנשטה מונה ורדקר כשר המיזמים, הסחר והתעסוקה.[4][49] בדצמבר 2022 התבצעה הרוטציה וורדקר חזר לתפקידו כטישך.
2023-2024
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי שחרורה של אמילי הנד, ישראלית בת תשע עם אזרחות אירית שנחטפה לעזה על ידי חמאס בטבח שבעה באוקטובר, ובשלב מסוים נחשבה כמתה,[50] צייץ ורדקר בטוויטר כי "ילדה תמימה שהלכה לאיבוד, נמצאה כעת והוחזרה [למשפחתה]".[51][52] הציוץ ספג ביקורות חריפות, ובעקבותיו זימן משרד החוץ את שגרירת אירלנד בישראל לשיחת נזיפה.[53] בהמשך פרסם ורדקר הבהרה בה כתב כי הנד "נחטפה" אך נמנע מלציין כי נחטפה בידי ארגון הטרור חמאס.[54] בקואליציית ורדקר באירלנד יש שתי מפלגות אנטי-ישראליות.[55]
ב-20 במרץ 2024 לאחר נחל מפלה במשאל העם במדינה באשר לשינוי החוקה בסעיפים הנוגעים לתפקידן של נשים בבית ובמדינה התפטר מתפקידו ומהנהגת מפלגתו.[56] ב-9 באפריל 2024 סיים ורדקר את כהונתו כטישך ובמקומו נכנס לתפקיד סיימון האריס.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך ריאיון שהעניק ורדקר לתחנת הרדיו של רשת RTÉ ב-18 בינואר 2015, יום הולדתו ה-36, הוא הצהיר פעם ראשונה באופן גלוי על היותו הומוסקסואל: "זה לא משהו שמגדיר אותי. אני לא פוליטיקאי הודי-למחצה, או פוליטיקאי רופא, או פוליטיקאי הומו. זה פשוט חלק ממי שאני, זה לא מגדיר אותי, אני מניח שזה חלק מאישיותי".[57] ורדקר היה תומך נלהב של משאל העם לנישואים חד-מיניים.[58] בן זוגו של ורדקר, מתיו בארט, הוא רופא בבית חולים בדבלין.[59]
ביוני 2019, לציון יובל החמישים למהומות סטונוול, כלל המגזין הלהט"בי Queerty את ורדקר כאחד מ"האנשים החלוצים שבאופן פעיל הבטיחו שהחברה תמשיך לנוע לקראת שוויון, קבלה וכבוד לכל האנשים הקווירים".[60]
ורדקר השלים את לימודיו בשפה האירית וקבע לעצמו גרסה בשפה זו של שמו "ליאו דה ורד" (Leo de Varad).[61]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ליאו ורדקר- ליאו ורדקר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ליאו ורדקר, ברשת החברתית פייסבוק
ליאו ורדקר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ליאו ורדקר, ברשת החברתית אינסטגרם- סוכנויות הידיעות, היסטוריה באירלנד: ראש ממשלה גאה ראשון, באתר ynet, 2 ביוני 2017
יניב חלילי, זינק מהארון, באתר "ידיעות אחרונות", 5 ביולי 2017
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ איימון דה ואלירה היה נשיא המועצה המנהלת של מדינת אירלנד החופשית כאשר היה בן 36 ומייקל קולינס החל לכהן בתפקיד זה כאשר היה בן 31, אך תפקיד זה קדם לתפקיד הטישך שנוצר רק ב-1937.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Armstrong, Kathy (2 June 2017). "'Significant step for equality'- the world reacts to Leo Varadkar becoming the new Fine Gael leader". Irish Independent. Dublin. Archived from the original on 7 April 2019.
- ^ "Leo Varadkar: Born to an Indian father, a historic gay PM for Ireland". Hindustan Times. New Delhi. Agence France-Presse. 3 June 2017. Archived from the original on 7 April 2020.
- ^ Kwak, Bethia (27 May 2017). "Ireland appears set to elect first openly gay prime minister". NBC News.
- ^ 1 2 Lehane, Mícheál (27 June 2020). "Revealed: new Cabinet and Taoiseach's Seanad nominees".
- ^ "Varad village in Maharashtra rejoices as Leo Varadkar is set to be Irish PM". The Indian Express. 3 June 2017. Archived from the original on 21 April 2019.
- ^ McDonald, Henry (2 June 2017). "Leo Varadkar, gay son of Indian immigrant, to be next Irish PM". The Guardian. London. Archived from the original on 17 May 2019.
- ^ "Index entry". FreeBMD. ONS. Archived from the original on 17 December 2019.
- ^ "First Trinity Graduate elected Taoiseach". Trinity News and Events. 13 June 2017. Archived from the original on 18 November 2018.
- ^ "Ireland's new Prime Minister Leo Varadkar is a 'real global Indian', says family back home". Firstpost. Archived from the original on 18 June 2018.
- ^ "Leo Varadkar - Biography & Facts". Encyclopædia Britannica. Archived from the original on 15 March 2019.
- ^ 1 2 "Leo Varadkar". ElectionsIreland.org. Archived from the original on 6 July 2018.
- ^ "Leo Varadkar". Oireachtas Members Database. Archived from the original on 6 July 2018.
- ^ Bardon, Sarah (3 June 2017). "Profile: Leo Varadkar (FG)". The Irish Times. Archived from the original on 27 June 2018.
- ^ "Noonan named as new Finance Minister". RTÉ News. 9 March 2011. Archived from the original on 3 November 2012.
- ^ Sheahan, Fionnan (15 September 2011). "'True blue' Varadkar gets red card as Dáil officials flag problem". Irish Independent. Archived from the original on 3 November 2012.
- ^ "To borrow a phrase, Minister". The Irish Times. 1 June 2011. Archived from the original on 24 October 2012.
- ^ Collins, Stephen; Beesley, Arthur (31 May 2011). "Cabinet colleagues angered at Varadkar bailout view". The Irish Times. Archived from the original on 24 October 2012.
- ^ Noonan, Laura (10 June 2011). "Trichet talks 'verbal discipline' after Leo's gaffe". Irish Independent. Archived from the original on 2 November 2012.
- ^ O'Regan, Michael; O'Halloran, Marie (31 May 2011). "State 'won't require' second bailout". The Irish Times. Archived from the original on 19 January 2013.
- ^ Sheahan, Fionnan; Kelpie, Colm (1 June 2011). "Kenny lays down law to ministers after Varadkar's gaffe on bailout". Irish Independent. Archived from the original on 2 November 2012.
- ^ "Bailout comments were 'hyped up' – Varadkar". RTÉ News. 2 June 2011. Archived from the original on 3 November 2012.
- ^ Doyle, Kevin (30 May 2011). "New gaffe is just one of a growing list". Evening Herald. Dublin. Archived from the original on 25 September 2012.
- ^ Lynch, Andrew (5 September 2008). "Leo won't become king of the political jungle with his roaring gaffes". Evening Herald. Dublin. Archived from the original on 25 September 2012.
- ^ "Taoiseach announces new Cabinet". RTÉ News. 11 July 2014. Archived from the original on 2 May 2019.
- ^ McKeowen, Michael (27 April 2016). "Varadkar: 'Mental health funding cuts were not supposed to happen but they are necessary as the funding could be better used elsewhere'". The Liberal. Ireland.
- ^ Leo Varadkar insists new ministry is not a demotion Archived 8 May 2016 at the Wayback Machine, Irish Mirror, 7 May 2016
- ^ McDermott, Stephen (11 June 2017). "The Government saved THIS much investigating dole fraud in Dublin". dublinlive. Archived from the original on 6 July 2018.
- ^ "Varadkar 'delighted and humbled' by election result". Raidió Teilifís Éireann. 2 June 2017. Archived from the original on 15 April 2019.
- ^ "Results of the combined votes cast by the Electoral College. #FGLE17". Twitter. 2 June 2017. Archived from the original on 17 November 2017.
- ^ "Leo Varadkar elected as Republic of Ireland's taoiseach". BBC News. 14 June 2017. Archived from the original on 3 April 2019.
- ^ "Abortion referendum to be held next year, Varadkar says". The Irish Times. Archived from the original on 15 May 2020.
- ^ "Fine Gael support surges on back of Brexit row". The Irish Times. Archived from the original on 8 December 2017.
- ^ "Pat Leahy: Varadkar ends 2017 on a high thanks to Brexit talks". The Irish Times. Archived from the original on 20 January 2018.
- ^ "Finest hour for Taoiseach Varadkar over Brexit border issue". Irishcentral.com. 9 December 2017. Archived from the original on 2 April 2019.
- ^ Loscher, Damian (25 January 2018). "Leo Varadkar's popularity rating grows to Bertie Ahern proportions". The Irish Times. Archived from the original on 17 December 2019.
- ^ Murray, Shona; Doyle, Kevin (29 January 2018). "Leo Varadkar reveals abortion referendum will be held in May". Irish Independent. Archived from the original on 9 March 2019.
- ^ Randerson, James (24 January 2019). "Leo Varadkar: Brexit was 'not fully thought through'". Politico. Archived from the original on 21 April 2019.
- ^ "Amazon fires: France and Ireland threaten to block EU trade deal". BBC. 23 August 2019. Archived from the original on 27 August 2019.
- ^ "Amazon fires spark European rift at G7 over Mercosur trade deal". Deutsche Welle. 24 August 2019. Archived from the original on 28 October 2019.
- ^ Watts, Jonathan (2 July 2019). "We must not barter the Amazon rainforest for burgers and steaks". The Guardian. Archived from the original on 24 August 2019.
- ^ "President signs warrant for the dissolution of the 32nd Dáil". President of Ireland. 14 January 2020. Archived from the original on 14 January 2020.
- ^ Carroll, Rory (9 February 2020). "Sinn Féin to try to form ruling coalition after Irish election success". The Guardian. Archived from the original on 13 February 2020.
- ^ Goodbody, Will (12 February 2020). "Varadkar says Sinn Féin must now build a coalition". Raidió Teilifís Éireann. Archived from the original on 12 February 2020.
- ^ Lehane, Mícheál (21 February 2020). "Taoiseach to continue in caretaker capacity amid Dáil deadlock". Raidió Teilifís Éireann. Archived from the original on 21 February 2020.
- ^ "Statement by An Taoiseach Leo Varadkar On measures to tackle Covid-19 Washington, 12 March 2020". MerrionStreet.ie. 12 March 2020. Archived from the original on 4 April 2020.
- ^ "Address by An Taoiseach, Leo Varadkar 17th March". MerrionStreet.ie. 17 March 2020. Archived from the original on 4 April 2020.
- ^ Finn, Melanie (19 March 2020). "Leo's speech sets new TV record as 1.6 million tune in". Irish Independent. Archived from the original on 22 March 2020.
- ^ Carroll, Rory (5 April 2020). "Irish taoiseach Leo Varadkar to work a day a week as a doctor". The Guardian. Archived from the original on 5 April 2020.
- ^ "Irish government: Parties agree to form coalition government". BBC News. 26 June 2020.
- ^ הורים, אמילי בת ה-9, שנחשבה נרצחת ו"חגגה" יום הולדת בשבי, חזרה לישראל, באתר מאקו, 26 בנובמבר 2023
- ^
ציוץ של ליאו ורדקר ברשת החברתית אקס (טוויטר), 26 בנובמבר 2023
- ^ ארנולד נטייב, ג'וש ארונסון, אנה ברסקי, מרתיח: ראש ממשלת אירלנד תיאר את אמילי הנד כ"ילדה שהלכה לאיבוד", באתר מעריב אונליין, 26 בנובמבר 2023
- ^ אסף רוזנצוייג ואלעד שמחיוף, בעקבות הציוץ המקומם: משרד החוץ יזמן את שגרירת אירלנד לשיחת נזיפה, באתר מאקו, 26 בנובמבר 2023
- ^ ה"התנצלות" העקומה של ר"מ אירלנד: אומר שאמילי נחטפה, בלי אזכור לחמאס, באתר ynet, 26 בנובמבר 2023
- ^ אסף גולן, אמילי בת ה-9 ״אבדה״? זו הסיבה שראש ממשלת אירלנד מפחד לומר את האמת, באתר ישראל היום, 26 בנובמבר 2023
- ^ אחרי האמירה ההזויה על החטופה ש"הלכה לאיבוד": ראש ממשלת אירלנד התפטר, באתר מעריב אונליין, 20 במרץ 2024
- ^ "Leo Varadkar: 'I am a gay man', Minister says". The Irish Times. 18 January 2015. Archived from the original on 18 January 2015.
- ^ "Leo Varadkar: 'I wanted to be an equal citizen... and today I am'". The Irish Times. Archived from the original on 25 September 2019.
- ^ "Meet the dashing doctor boyfriend supporting Leo Varadkar in his Fine Gael leadership bid". The Independent. 21 February 2017. Archived from the original on 31 March 2019.
- ^ "Queerty Pride50 2019 Honorees". Queerty. Archived from the original on 26 August 2019
- ^ D'Arcy, Ciarán (8 September 2017). "Maith an fear: Taoiseach awarded certificate for Irish language course". The Irish Times. Archived from the original on 15 May 2020.
| ראשי ממשלת אירלנד | ||
|---|---|---|
|
