קמט (גאולוגיה)

שכבות מקומטות של סלעי משקע בכרתים

בגאולוגיה, קמט הוא מבנה מעוּות הנוצר בשכבות סלעים שקודם לכן היו מישוריות, אופקיות ומקבילות זו לזו. קמטים הם מבנים קבועים הנוצרים במעוות לאחר שמופעלים על הסלעים מאמצי לחיצה עזים, והם אינם שבים לצורתם המקורית לאחר שהלחצים פסקו מלפעול.

קמטים מוגדרים כ"ארגון מעוקם של משטחים שהיו במקורם מישוריים", המתבטא בכיפופים, בעיקולים, בגַּלִּיוּת ובחרקרקוּת (קמטי קרנוּלציה, crenulations).

היווצרות

מעוות פלסטי: למעלה – לפני המאמץ, במרכז – במהלך מאמץ, למטה – לאחר המאמץ

קמטים הם מבנים אשר היו במקורם מישוריים – דוגמת שכבת סלע – שעוותו, התכופפו וקומטו באמצעות כוחות אופקיים או אנכיים הפועלים בקרום כדור הארץ.

הקמטים נוצרים במסלע במגוון רחב של תנאים. לדוגמה, קמטים יכולים להיווצר בכל עומק של הקרום – מקימוט של שכבות משקע ימיות על מדף יבשתי סמוך לפני השטח, ועד לקימוט סלעים בתנאים של לחץ וטמפרטורה גבוהים בתחתית הקרום.

אף שקמטים הם מבנים המתאפיינים בעיוות גמיש, הם נמצאים על פי רוב בהקשר לסדקים והעתקים – הנוצרים כתוצאה מאותו גורם האחראי לקימוט. תבניות הסידוק והשבירה – הנשלטות על ידי המנגנונים בהם נוצר הקמט – עשויות לשמש חלל קיבול לעורקי מינרלים ולאחסון נוזלים דוגמת מים ופחמימנים.

קמטים עשויים להיווצר במגוון של תהליכים: דחיסה של הקרום, התרוממות של גוש מתחת לכיסוי משקעי כך שהכיסוי עוטף את הגוש המתרומם, החלקה כבידתית (gravitational sliding) וקימוט במקום ששכבות המסלע מחליקות במורד הגוש המתרומם ומתקפלות תחתן. תהליך הקימוט עשוי לכלול גזירה בקנה מידה קטן לאורך שברים קטנים, או זרימה וזחילה באמצעות מעוות פלסטי של המסלע.

הגורמים לקימוט

להיווצרותם של קמטים אחראים כמה גורמים:

• מעוות הנגרם בשל היווצרות מאמצים מסוגים שונים – בעיקר מאמצי מתיחה ולחיצה – או בשל שינויים במשטר מאמץ קיים
• מחדרים פלוטוניים הגורמים להתחממות המסלע, לעיוותו ולדחיקתו
• תנועה טקטונית הכוללת לחיצה, התרוממות או העתקה
• התרוממות פוסט-קרחונית הגורמת לשכבות צעירות להתקמט לאחר הפשרה קרחונית, בעקבותיה שב הקרום ומתרומם בהיעדר משקל הקרחון

תכונות המסלע והקשר לקמטים

חלקו העליון של קרום כדור הארץ מתאפיין באזורים פעילים מבחינה סייסמית, הנשלטים על ידי מעוות פריך שתוצאתו היווצרות סדקים ואובדן המשכיות של שכבות. חלקו התחתון של האזור הסייסמי קשור למעוות גמיש, המתרחש ללא אובדן המשכיות של השכבות. הקימוט נוטה להתרחש באזור הגמיש, אם כי עשוי להתרחש גם בעומק רב יותר בקרום. בנוסף, סידוק עשוי להיווצר בהקשר לקימוט, וכיוון הסדקים מצביע בבירור על היווצרותם כתוצאה מאותו מעוות שפעל במהלך הקימוט.

הקשר בין מעוות לסידוק

קשתות הארכה ודחיסה

חלוקת המעוות בתוך מסלע מקומט תלויה בתכונות המסלע ומשפיעה על דפוס הסידוק.

המסלע המקומט מורכב משכבות, והקימוט מכופף אותן ויוצר בהן קשתות: קשת חיצונית ופנימית. במודל פשוט של קמר תהיה הקשת החיצונית קשת של הארכה, מאחר שהיא נמתחת במרכזה ומתארכת במהלך הקימוט. הקשת הפנימית תהיה קשת של דחיסה, מאחר שהיא נלחצת במרכזה ומתקצרת במהלך הקימוט.

בשכבה איזוטרופית אחידה – דוגמת אבן חול או אבן גיר – תיצור חלוקת המעוות מצב בו שכבה אחת – המקבילה לשדה ההארכה של הקשת החיצונית – תהיה מופרדת מהשכבה המצויה לאורך שדה הדחיסה של הקשת הפנימית באמצעות משטח טבעי לאורכן, שבו לא מתקיים מעוות או שהמעוות בו קטן מאוד. מודל זה של חלוקת מעוות נקרא "מעוות קימוט של משיק אורכי" (tangential longtitudinal strain folding).‏

לעומת זאת, שכבה הומוגנית אנאיזוטרופית – דוגמת פצלים משוכבים היטב – עשויה להתקמט באמצעות החלקה מקבילה של השכבות זו על גבי זו. מודל זה של קימוט גמיש (flexural folding) נחלק לשניים:

• מעוות המקביל לגבול השכבות ומתחלק באופן שווה לאורך השכבה נקרא "קימוט של זרימה גמישה" (flexural flow folding)
• מעוות המתרכז לאורך מישורי שיכוב ברורים נקרא "קימוט של החלקה גמישה" (flexural slip folding)

שני המודלים יוצרים קמטים מקבילים, כלומר קמטים בעלי עובי אורתוגונלי קבוע. יש בכך הדגמה לעובדה כי לא ניתן להסיק את סוג המעוות שיצר את הקמט מהגאומטריה של חתך הקמט. עם זאת, הבדל המעוות בשני המודלים משקף את העובדה כי יש בתוכם שדות מעוות שונים, העשויים להוביל להיווצרות תבניות סידוק אופייניות שביכולתן לסייע בזיהוי סוגי הקימוט בשדה. לדוגמה, סדקי ההתארכות בקשת החיצונית וסדקי גזירה בקשת הפנימית מצביעים על מתיחה של הקשת החיצונית ודחיסה של הקשת הפנימית – כלומר, תבנית התואמת למעוות הקשור בקימוט של משיק אורכי.

מנגנוני קימוט

היווצרות קמטים מתרחשת באמצעות מנגנונים שונים – חלקם סבילים וחלקם פעילים.

קימוט סביל

מבני קימוט פנימיים במיגמטיט

בקימוט סביל אין חשיבות מכנית למבנה שכבתי. לדוגמה, בגוש צבעוני ומפוספס של חרסית נוצרים קמטים באמצעות הגברה של הפרעות קטנות ברצועות הצבעוניות, אולם לא מתקיים מעוות במבנה הכללי של הגוש. בחרסית המפוספסת ניכר הקימוט אך ורק בשל הבדלים בצבע השכבות – ולא יהיה ניכר בחומר שצבעו אחיד – אף שהמבנה הפנימי שלו השתנה.

גם טמפרטורות גבוהות עשויות ליצור תנאים מתאימים לקימוט סביל, השכיח בסלעים מותמרים. דוגמה לסלע שעוּות בטמפרטורת התכה או בטמפרטורה קרובה (Th = T/Tm) הוא מיגמטיט – המכיל לעיתים קרובות מבנים מורכבים של קימוט סביל. באופן דומה מתרחש קימוט סביל בקרחונים בהם נוצר מעוות סמוך לטמפרטורת ההתכה שלהם.

קימוט סביל עשוי להיווצר כתוצאה מהגברה של אי-סדירות טבעית בתוך השכבות, או שהוא תוצאה של זרימה דיפרנציאלית בנפח סלעי. דוגמה לקימוט סביל הנובע מזרימה דיפרנציאלית באזור גזירה מוגבל הוא "קמט נדן" (sheath fold), הנוצר כאשר חלקים מציר הקימוט מתקדמים מהר יותר מאחרים ונוצר נדן – מעין כיס סלעי, שציר הקימוט עובר במרכזו. כאשר מתבלה או נסחף קצהו של קמט נדן, הוא נחשף בדגם מעוגל המכונה "עין". קוטרם של קמטי נדן נע לרוב בין סנטימטר למטר אחד, אם כי מוכרים קמטי נדן שקוטר ה"עין" שלהם כ-200 מטרים ואורכם לפחות 15 ק"מ וייתכן שאף 25 ק"מ. קמטי נדן אלה מצויים בהרי צפון עומאן, והם מגובבים זה על זה בתוך מדף קרבונטי מן הפרם והטריאס.

קימוט פעיל

מנגנוני קימוט: עיקום (באדום) וכיפוף (בירוק)

"אצבע אלוהים" בנחל עתק

לעומת קימוט סביל, בקימוט פעיל יש לשכבות המרכיבות את המסלע חשיבות מכנית. נוכחותן של שכבות בעלות תכונות שונות משפיעה על תבנית המעוות במסלע באמצעות ההתנהגות המנוגדת של שכבה אחת לעומת התנהגותה של אחרת. כמו כן, בניגוד לקימוט סביל ניכר הקימוט הפעיל במבנה החיצוני של המסלע.

קיימים שני מנגנוני קימוט פעיל הנבדלים זה מזה בכיוון פעולתם:

• עיקום – הפועל במקביל למבנה השכבתי
• כיפוף – הפועל בניצב או באלכסון למבנה השכבתי

עיקום

עיקום הוא תהליך הקימוט הנפוץ ביותר בכדור הארץ והוא מתרחש בעיקר כתוצאה מהתנגשות בין לוחות טקטוניים. במנגנון קימוט נפוץ זה פועל מאמץ הלחיצה המרבי במקביל לשכבות. כתוצאה מפעולתו נוצרים קמטים בסלעים בעלי תכונות מכניות אנאיזוטרופיות, המאורגנים לרוב במבנה שכבתי. במרבית המקרים מדובר באנאיזוטרופיה מכנית מישורית – כלומר, מבנה שכבתי אופקי – הנוצר באמצעות מגוון של תהליכים גאולוגיים:

• בסלעי משקע – הנוצרים מרצף של שכבות משקע
• בסלעים געשיים – הנוצרים ממחזורים של קרישת לבה או נפילת טפרה
• בסלעים מותמרים – בהם מתפתחת אנאיזוטרופיות כתוצאה ממעוות או התמרה נוצר מארג מינרלי מישורי וליניארי בעת הפיכתם ללווחה, פיליט, צפחה וגנייס

עיקום מתרחש בקנה מידה גדול היוצר רכסי הרים דוגמת האלפים וההימלאיה במהלך אורוגנזה, ובקנה מידה קטן היוצר מבנים הניתנים לצפייה ישירה בשטח או במעבדה.

דרגות עיקום

מערכות עיקום מתחלקות לארבעה סוגים, על פי דרגת המורכבות שלהן:

מערכות עיקום: 1 – מנשק יחיד; 2 – שני מנשקים, שכבה יחידה; 3 – כמה שכבות; 4 – שינוי המארג המינרלי של הסלע

• עיקום של מִנשָׁק יחיד – במערכת זו מתקמט מישור המגע בין שתי שכבות בלבד, ללא השפעה על המבנה הכללי שלהן. סוג זה של עיקום מתרחש בטבע בקנה מידה גדול – דוגמת הגבול העובר באלפים הצרפתיים בין סלעי האגן העתיקים לבין שכבות הכיסוי מהמזוזואיקון, והוא נוצר כתוצאה מהתנגשות הלוח האפריקאי בלוח האירואסייתי. עיקום כזה מתרחש גם בקנה מידה קטן – ברמה הניתנת לצפייה בשדה ובמעבדה. הקמט מתחיל להתהוות כהטיה גלית סימטרית, אולם ככל שמתגבר הקימוט משתנה הגאומטריה שלו ונוצרות בליטות, המצביעות תמיד אל החזק מבין שני החומרים המעורבים בקימוט.
• עיקום של שני מנשקים – במערכת זו מתקמטים שני מנשקים התוחמים שכבה יחידה, לאורך מישורי המגע בינה לבין השכבות המקיפות אותה. סוג זה של עיקום מתרחש בטבע בשכבה מבודדת – דוגמת אבן חול, אבן גיר או מחדרים אופקיים כסיל, לקולית ולופולית – המצויה בתוך מסת אם לא משוכבת.
• עיקום של שכבות מרובות – מערכת זו נפוצה מאוד מאחר שטבען של שכבות להיערם זו על גבי זו. העיקום במערכת זו נשלט באמצעות המרווחים בין השכבות החזקות ביותר של המערכת: ככל שהבדל החוזק בין השכבות גדול יותר והשכבות החזקות רחוקות זו מזו – כל אחת מהן תתקמט כאילו הייתה שכבה מבודדת באמצעות עיקום של שני מנשקים. לעומת זאת, ככל שקטנים הבדלי החוזק בין השכבות והמרחק בין השכבות החזקות יחסית – יחול קימוט נרחב ואחיד יותר של המערכת.
• עיקום של סלעים אנאיזוטרופיים – סוג זה של עיקום הוא המורכב ביותר. הוא מתרחש במערכות בתוכן מתפשטת אנאיזוטרופיה מכנית, ופועל על המארג המינרלי של יחידת המסלע באמצעות שינוי היערכות גבישי המינרלים במבנה הפנימי שלה. העיקום מושפע מרמת האנאיזוטרופיות של המסלע, ומופיע בטווח של מבנים העשויים להיווצר כשהמסלע נדחס במקביל למארג המינרלי או למבנה השכבתי.

גאומטריה תלת-ממדית של קמטי עיקום

מחקרים בשדה ובמודלים שחקרו את הגאומטריה התלת-ממדית של קמטי עיקום ואת הארגון המרחבי שלהם מראים כי לקמטים אלה מבנה פריקליני (periclinal) – מבנה מוארך של כיפה או אגן המשתפל או מתרומם אל פני השטח, למשל מפסגת קמר. המבנה הפריקליני של הקמט מתואר בדרך כלל באמצעות היחס בין חצי אורך הגל (משפל לשיא) לבין אורך הציר שלו. במחקרים אלה נמצא כי במרבית קמטי העיקום המצויים בחלקו העליון של הקרום מתקיים יחס שבין 5:1 ל-10:1.

כיפוף

קמטים מעל העתקים

קמטים משני צדי העתק סן אנדראס

היווצרות קמט מעל העתק הסטה אנכי

בניגוד לעיקום הפועל במקביל לשכבות, פועלים כוחות הכיפוף בזווית אלכסונית גדולה או בניצב למבנה השכבתי. הכיפוף נוצר באמצעות הטיה של השכבות, הנוצרת בתגובה ללחץ המופעל עליהן בעקיפין – בניגוד לעיקום הפועל ישירות על השכבות. בטבע מתרחש כיפוף במהלך היווצרות אגן, היווצרות עומס כיפוף (flexural loading) על הליתוספירה או במהלך התפתחות מונוקלינות מעל גושים מועתקים (fault blocks). תהליך זה חל על שכבות של סלעי משקע המכסות תשתית קשיחה יותר, המושפעות מתנועה אנכית לאורך העתקים בתשתית.

העתקה וכיפוף

התנועה האנכית מתרחשת בשני אופנים בעת היווצרות העתקי הסטה אנכית:

• תנועה נורמלית במהלך התהוות העתק נורמלי יוצרת מתיחה מקבילה של השכבות
• תנועה הפוכה במהלך התהוות העתק הפוך יוצרת כיפוף של השכבות

תנועה אנכית משני הסוגים יוצרת מדרונות העתק בממשק המגע בין סלעי התשתית לסלעי הכיסוי.

לעומת זאת, בתנועה אופקית במהלך התהוות העתקי חילוף לא נוצרים מדרונות בממשק המגע. תנועה זו עשויה ליצור קמטים בסלעי הכיסוי לאורך ההעתק משני צדדיו, דוגמת אלה המקיפים את העתק סן אנדראס – בהתאם לתכונות הראולוגיות של סלעי הכיסוי.

הקמטים הנוצרים מעל העתקי הסטה אנכית אינם נובעים מתנועתם של גושי התשתית הקשיחים אלא כתוצאה מהתמשכות תנועת ההעתקה אל תוך סלעי הכיסוי. בהתאם לאופן היווצרותם מהווים קמטי כיפוף סמנים להימצאות העתקים בסלעי התשתית.

קמטי זרימה

בנוסף להיווצרות קמטים בתהליכי עיקום וכיפוף, נוצרים קמטים בחומר זורם דוגמת לבה, מלח או קרח. להיווצרות קמטים בדרך זו אין צורך בקיום מערך מכני איזוטרופי במסלע. בתום התהליך ניכרות בו רצועות סימון פסיביות המצביעות על קיום פסי זרימה.

בניגוד לסוגי קמטים אחרים בהם נוצר הקימוט לאחר שהמסלע כבר נוצר בשלמותו, נוצרים קמטי זרימה במהלך היווצרותו.

מאפיינים

קמטים נוצרים בגדלים שונים – מקמטים שהמרחקים בין ציריהם נמדדים בעשרות קילומטרים דוגמת רכסי הרים, ועד קמטים שאורך הגל שלהם קטן והם נראים רק בשקפים באמצעות מיקרוסקופ. גודלם של הקמטים אינו תלוי במנגנונים האחראים לקימוט, אם כי – כשמדובר בקמטים גדולים – יש להביא בחשבון את השפעת הכבידה עליהם.

קמטים עשויים להיות סימטריים או אסימטריים בצורתם, חריפים וניכרים או עדינים – תלוי בטבעם ובחוזקם של הכוחות שפעלו על המסלע ובנטייתו של המסלע להתעוות. הם נוטים להיווצר בקבוצות יותר מאשר כיחידים – באופן זה נוצרות חגורות קמטים או רכסי הרים. בקמט סימטרי נטיית הצלעות משני עברי מישור הקימוט דומה, ואילו בקמט אסימטרי נטיית הצלעות משני עברי מישור הקימוט אינה דומה. קמטים סימטריים נוצרים ממאמץ לחיצה לא סיבובי, ואילו קמטים אסימטריים נוצרים ממאמץ לחיצה סיבובי.

יחידות מבנה בקמט

מבנה של קמטים

המבנה הכללי של קמטים מורכב מכמה יחידות:

• ציר הקימוט – קו העובר במרכז החתך של הקמט ומחלק אותו לשני חלקים הנוטים ממנו לכיוונים מנוגדים בדרך כלל
• מישור הציר – מישור דו-ממדי המורכב מצירי הקימוט ומשמש לקביעת אורכי הגל של מערכות קמטים
• צלע – שני חלקיו של הקמט המצויים משני צדי מישור הציר
• אופק הציר – האזור בקמט המציין את המעוות המרבי

נטיית הצלעות בקמט מצוינת בשני אופנים:

• סטרייק – הכיוון בשושנת הרוחות של נטיית מישור השיכוב של השכבות
• דיפ – הזווית המרבית של נטיית השכבות ביחס לאופק ובניצב לסטרייק

מיון פרופילי חתך בקמטים – בכחול: מישורי המגע של השכבות, באדום: דיפים

גאומטריה של קמטים

אף שקמטים הם מבנים תלת-ממדיים, נבחנת הגאומטריה שלהם בחתך דו-ממדי, המשמש לצורך בחינה ומיון. מאחר שהניתוח הגאומטרי מבוסס על נטייה בכיוון הקמט, נבחר חתך מסוים המראה פרופיל של הקמט היוצר זווית ישרה ביחס לציר הקימוט.

קמטים נחלקים לשני סוגים בהתאם ליחס הגאומטרי בין השכבות:

• קמט מקביל – קמט בעל שכבות קונצנטריות שעוביין האורתוגונלי קבוע ומישורי המגע ביניהן מקבילים.
• קמט דומה – קמט בעל שכבות חופפות שעוביין משתנה בין ציר קימוט אחד למשנהו, אם כי הוא זהה לאורך צירי הקימוט.

שני סוגים אלה מאפשרים ליצור חמישה חתכים שווי-זווית, המרכיבים את מלוא טווח האפשרויות למבנה גאומטרי של קמטים, הנבדלים זה מזה במידת ההתכנסות של הדיפים לעומת ציר הקימוט:

• 1A – התכנסות חזקה של דיפים
• 1B – קמט מקביל
• 1C – התכנסות קלה של דיפים
• 2 – קמט דומה ודיפים מקבילים
• 3 – דיפים מתרחקים

סוגי קמטים

מבני קימוט

צירים במבני קימוט

קמטי גמלון

קמר, קער ומונוקלינה

בקמטים נערכת חלוקה הנשענת על היחידות השונות במבנה. החלוקה הראשונית מחלקת את הקמטים לשני סוגים, על פי היחס בין אזור הציר והצלעות:

• קמר (אנטיקלינה) – קמט קמור שאזור הציר בו גבוה מבסיס השכבות העליונות: כל קו המחבר בין שתי נקודות על חלקה החיצוני של השכבה העליונה יעבור בתוך מבנה הקמט
• קער (סינקלינה) – קמט קעור שאזור הציר בו נמוך מהשכבות העליונות: כל קו המחבר בין שתי נקודות על חלקה החיצוני של השכבה העליונה יעבור מחוץ למבנה הקמט

קמרים וקערים מופיעים לרוב ברצף של נקודות פיתול: הקערים מתחילים ומסתיימים בפסגת קמרים והקמרים מתחילים ומסתיימים בתחתית הקערים. אורכי הגל של הקמטים נמדדים בין פסגות קמרים סמוכים או בין קרקעיתם של קערים סמוכים. המשרעת של הקמט נמדדת כהבדל הגובה בין תחתית קער לפסגת קמר, וגודלה מהווה עדות לעוצמתם של הכוחות שפעלו בעת המעוות ולמשך הזמן שפעלו על המסלע.

קמר בודד המסתיים בקער יוצר מונוקלינה אסימטרית, הנוצרת לרוב במהלך כיפוף יחיד מעל העתק. מונוקלינה נראית כמדרגה מתונה המסתיימת בשיפוע חד – מבנה המאפיין את קמטי הקשת הסורית ואת הקמרים בהם נוצרו המכתשים בנגב.

מבני קימוט

החלוקה המשנית של קמטים מתייחסת גם לקמרים וגם לקערים, וכוללת קמטים סימטריים ואסימטריים. חלוקה זו מתייחסת לגאומטריה של הקמטים ואל היחס בינם לבין סביבתם:

• קמט פתוח – קמט סימטרי שנטיית צלעותיו מתונה
• קמט חד-נטייתי – קמט סימטרי שצלעותיו מקבילות וכמעט אנכיות
• קמט הפוך – קמט אסימטרי שצלעותיו נוטות בכיוון אחד
• קמט רובץ – קמט הפוך שמישור הציר שלו אופקי או כמעט אופקי
• קמטי גַּמלוֹן (chevron) – קמטים סימטריים המתאפיינים בזוויתיות חדה שבין 10 ל-70 מעלות), בצירי קימוט קצרים ובצלעות ישרות
• חרקרקוּת (קמטי קרֶנוּלציה) – קמטים זעירים וצפופים האופייניים לסלעים מותמרים ונוצרים כתוצאה ממעוות מאוחר להתמרה בכיוון שונה מזה של מעוותים קודמים

השפעה על הנוף

לקמטים גדולים עשויה להיות השפעה ניכרת על התפתחות הנוף. הקימוט עשוי להתרחש במהירות גבוהה יחסית ולהגדיל את ההתרוממות האנכית בקצב של 10 מטרים במהלך 1,000 שנים. עם זאת, כאשר מסתיים הקימוט הופכת השפעת הסחיפה לחשובה יותר מאשר צורתו המקורית של הקמט. לכן, במקרה של קמר – תחילה הוא יוצר תבליט זקוף, וכאשר חלה בו סחיפה – היא עשויה לחרוץ בשכבות העליונות ואף להסירן. אם למסלע העתיק בגלעין הקמט התנגדות נמוכה לסחיפה – התוצאה היא קמר פרוץ שבו נוצרים מדרונות פנימיים מסביב לשפלה מרכזית. דוגמה לתרחיש כזה הוא הווילד (Weald) בדרום-מזרח אנגליה, אותו חקר הגאולוג ויליאם הופקינס במאה ה-19. לעומת זאת, באגנים אחרים – לדוגמה אגן לונדון והאגן הפריזאי – פונים שולי הקער כלפי חוץ.

השפעה על מערכות נהריות

קמטים בשכבות חוואר הלשון בנחל פרצים

לקימוט השפעה מהותית על מערכות נהריות. כאשר מתפתח קמט בניצב לאפיקי הזרימה והנהר מצליח לחתור בקמט במהירות מספקת – הוא ממשיך בזרימתו ונקרא "נהר קודמן".

נהר קודמן הוא רק דוגמה אחת לניקוז החוצה מבנה קמר. מודל חלופי מציע כי רכסי קימוט מבצבצים מתוך הים ברצף, כאשר תוצרי הסחיפה מכל רכס נצברים על הרכס הבא – וכך מאריכים בהדרגה את המישור החופי אל תוך הים. המישור החופי החדש – הסמוך לכל קמר מבצבץ חדש – מספק משטח זרימה נרחב לנהר העתיד לחצות את הקמר במהלך התהוותו. מנגנון זה הוא שילוב של נהר קודמן ונהר מאוחר למבנה, וזוהה באפנינים ובאפלצ'ים בתחום ארצות הברית.

הניקוז בקמטים במהלך היווצרותם משתנה בהתאם להתפתחות שיפוע המדרון. היחס בין הניקוז לבין השיפוע מושפע מתהליכים המתקיימים בקמט: נמצא מתאם חיובי בין סחיפה הנובעת מזרימת מי נגר, בעוד מתאם שלילי נמצא עם פעילותה של תנועת בלית רדודה.

כאשר מוטים סלעי משקע במהלך קימוט, עשויות להיחשף בהם שכבות הנבדלות זו מזו במידת התנגדותן לסחיפה. התחתרותו של נהר יעילה יותר בשכבות שהתנגדותן קטנה, ומובילה להיווצרות עמקי סטרייק – עמקים שקרקעיתם מקבילה לכיוון השיכוב של השכבות שנחרצו.

ראו גם

• גאולוגיה - מונחים
• טקטוניקת הלוחות
• גאומורפולוגיה
• מעוות (גאולוגיה)
• אורוגנזה

לקריאה נוספת

• עמנואל מזור, גיאולוגיה בפטיש ישראלי, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1994, מסת"ב 965-06-0276-3
• שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2006, מסת"ב 965-06-0872-9
• עקיבא פלכסר, גיאולוגיה, יסודות ותהליכים, ירושלים: אקדמון, 1992, מסת"ב 965-350-026-0
• Encyclopedia of Geology, Elsevier Academic Press, First edition 2005, ISBN 0-12-636380-3
• Encyclopedia of Geomorphology, Routledge, London 2004, ISBN 0-415-27298-X
• Richard John Huggett, Fundamentals of Geomorphology, Routledge, Second Edition 2007, ISBN 978-0-415-39083-5
• Ben A. Van der Pluijm and Stephen Marshak, Earth Structure, W.W. Norton & Company, Second Edition 2004, ISBN 0-393-92467-X
• Donal M. Ragan, Structural Geology, Cambridge University Press, Fourth Edition 2009, ISBN 987-521-89758-7

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קמט בוויקישיתוף

• צילומים של קמטים מסוגים שונים
• Mechanisms of active folding of the landscape
• הרצאת וידאו: Nature of Earth – An Introduction to Geology, הרצאה מס' 28: The Geologic Structures, מרצה: Prof. John. J. Renton
• science/fold-axis קמט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)