ניסוי בנשק גרעיני

ניסוי בנשק גרעיני (ובקיצור לא מדויק: ניסוי גרעיני) הוא ניסוי שמטרתו לבחון את יעילותו ותוצאותיו של נשק גרעיני. לעיתים משמש הניסוי הגרעיני גם להפגנת כוחה הגרעיני של המדינה העורכת את הניסוי (רבות מהמעצמות הגרעיניות הוכיחו לעולם את מעמדן באמצעות ניסוי גרעיני).

במהלך המאה העשרים, מרבית המדינות שפיתחו נשק גרעיני בחנו אותו באמצעות ניסוי.

סוגי הניסויים

קיימים 4 סוגי ניסויים גרעיניים עיקריים:
1. ניסוי אטמוספירי
2. ניסוי תת-קרקעי
3. ניסוי אקסוספירי
4. ניסוי תת-ימי

ניסויים גרעיניים חולקו באופן היסטורי ל-4 קטגוריות המשקפות את מיקום הניסויי.

ניסויים אטמוספיריים

ניסויים אטמוספיריים הם ניסויים אשר מקום הפיצוץ מתרחש באטמוספירה. בדרך כלל זו פצצה הממוקמת ברום מגדל, על בלון, על אי או מושלכת ממטוס, יש והפצצה תונח בתוך מכתש ייעודי לניסוי. פיצוץ גרעיני המתרחש קרוב מספיק לקרקע מזרים ממנה אדמה, אבק ושפוכת אל תוך ענן פטריית הפיצוץ ועלול לחולל כמות גדולה ביותר של נשורת גרעינית כתוצאה מחשיפת חלקיקים אלו לקרינה החזקה. הגדרה זו של ניסויי אטמוספירי מופיעה בהאמנה למניעת ניסויים גרעיניים באטמוספירה, בחלל החיצון, ותחת פני המים. הפיצוץ הגדול ביותר שיצר האדם אי פעם ואחד הפיצוצים הגדולים על פני כדור הארץ נוצר במסגרת ניסוי גרעיני בשם פצצת הצאר אשר היה ניסוי אטמוספירי ועוצמתו פי 3,300 (50 מגה-טון) מהפצצה שהוטלה על הירושימה.

ניסויים תת-קרקעיים

ניסויים תת-קרקעיים מתייחסים לניסויים גרעיניים המתרחשים מתחת לפני הקרקע בעומקים משתנים. ניסויים תת-קרקעיים מהווים אחוז ניכר מכלל הניסויים הגרעיניים של ארצות הברית וברית המועצות במהלך המלחמה הקרה. ניסויים מסוגים אחרים נאסרו על ידי ההאמנה למניעת ניסויים גרעיניים בשנת 1963. מטרת הניסויים התת-קרקעיים היא לשלוט בהשפעות הסביבתיות השליליות של הפיצוץ הגרעיני ולייצר כמות זניחה של נשורת גרעינית. למרות זאת, פיצוצים אלו כן מצליחים לפרוץ אל פני הקרקע מפעם לפעם, וכתוצאה בחלק ממקרים אלו נוצרו כמות משמעותית של נשורת גרעינית. פיצוצים גרעיניים גורמים ברוב המוחץ של המקרים לפעילות סייסמית שעוצמתה תלויה בעוצמת הפצצה ובהרכב שעל בסיסה היא בנויה. הפיצוץ גורם ליצירת מכתש שקיעה - האדמה העילית קורסת אל החלל הפנימי שנוצר מהפיצוץ במעבה האדמה. ארצות הברית וברית המועצות הגיעו להסכמה בשנת 1976 להגבלת העוצמה המקסימלית של הפצצות בניסויים תת-קרקעיים ל-150 קילוטון. הסף המותר על ידי ההאמנה למניעת ניסויים גרעיניים תת-קרקעיים נופלת אף היא לשתי קטגוריות: ניסויי מנהרה המתרחשים בדרך כלל במנהרות אופקיות או בפירים אנכיים הנמשכים אל עומק האדמה ונקדחו למטרה זו.

ניסויים אקסוספירים

ניסויים אקסוספירים הם ניסויים גרעיניים שהפיצוץ מתרחש מעל האטמוספירה. מתקן הפצצה נישא על גבי רקטה. פיצוץ זה בגובה רב עלול ליצור פולס אלקטרומגנטי גרעיני אם יתרחש ביונוספירה, וחלקיקים טעונים שנגרמו מהפיצוץ עשויים לחצות את ההמיספירה ובעקבותיהם קווים של כוח גאומגנטי היוצרים זוהר בדומה לזוהר הקוטב.

ניסויים תת-מימיים

ניסויים תת-מימיים מתרחשים כאשר הפיצוץ הוא מתחת למים, בדרך כלל הפצצה קשורה לספינה או אסדה ממעל (שלרוב מושמדת מהפיצוץ). ניסויים מהסוג הזה מתבצעים בדרך כלל על מנת לאמוד את הנזק הפוטנציאלי של נשק גרעיני נגד כלי שיט, או לצורך הערכת ביצועים של בסיסים ימיים הנושאים כלי נשק גרעיניים כגון טורפדו או פצצות עומק. פיצוצים גרעיניים המתרחשים קרוב לפני מים עלולים לפזר כמות גדולה של חלקיקים רדיואקטיביים במים או באדי-המים המזהמים ספינות קרובות או מבנים אף על פי שאינן יוצרות דרך כלל נשורת גרעינית חוץ מבקרבת האתר.

ניסוי טריניטי

ערכים מורחבים – ניסוי טריניטי, תוכנית מנהטן

ניסויי טריניטי. צולם אחרי 16 מילישנייה מתחילת הפיצוץ - גובה הפטריה הוא כ-200 מטר.

הניסוי הגרעיני הראשון, "ניסוי טריניטי", נערך בארצות הברית ב-16 ביולי 1945. עוצמת הפיצוץ בניסוי, אשר היה הפיצוץ הגרעיני הראשון בהיסטוריה, הייתה שקולה לכ-21 קילוטון TNT.

ניסוי טריניטי היה שיאה של תוכנית מנהטן, התוכנית האמריקנית הסודית לפיתוח נשק גרעיני, אשר במסגרתה פותחו שני סוגים של פצצות גרעיניות, פצצת אורניום המבוססת על "מנגנון ירי", ופצצת פלוטוניום המבוססת על "מנגנון קריסה". הפצצה בניסוי טריניטי, אשר זכתה לכינוי "גאדג'ט", הייתה מבוססת על פלוטוניום ובעלת מנגנון קריסה. הצלחת הניסוי סללה את הדרך להטלת שתי הפצצות הגרעיניות על יפן שלושה שבועות לאחר מכן. השנייה בהן – "איש שמן" שהוטלה על נגסאקי – הייתה העתק מדויק של "גאדג'ט". הטלת הפצצות הובילה לסיום מלחמת העולם השנייה, וסימנה את תחילת עידן הגרעין.

ניסויים בנשק גרעיני

מאז תחילת פיתוחו של נשק גרעיני, בוצעו יותר מאלפיים פיצוצים של מתקנים גרעיניים למטרות ניסוי והדגמה. המדינות היחידות הידועות כמי שביצעו ניסויים כאלה הן (לפי סדר כרונולוגי) ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת, צרפת, הרפובליקה העממית של סין, הודו, פקיסטן וקוריאה הצפונית. מרבית הניסויים נעשו על ידי ארצות הברית וברית המועצות.

להלן מפת הניסויים הידועים והארסנל בו מחזיקות חלק מהמדינות;

מדינה	מספר ניסויים גרעיניים	ניסוי ראשון	מספר ראשי נפץ פעילים	מספר ראשי נפץ בסה"כ
ארצות הברית	1,032	1945	2,104	7,315
ברית המועצות/רוסיה	727	1949	1,600	8,000
צרפת	217	1960	160	300
בריטניה	88	1952	160	225
סין	47	1964	250	250
הודו	3	1974	90-110	90-110
פקיסטן	2	1998	100-120	100-120
קוריאה הצפונית	6	2009	פחות מ-10	פחות מ-10
ישראל	לא ידוע	לא ידוע	115 (על פי מקורות זרים)	115-400 (על פי מקורות זרים)

סדרת הניסויים - מבצע פרשת דרכים

תקריב של בסיס עמוד המים שנוצר מהפיצוץ - למרגלותיו בחזית ספינת קרב באורך של 221 מטר

פיצוץ בייקר - תצלום מגובה הקרקע מהאי ביקיני

צילום מן האוויר של פיצוץ בייקר, שנערך במסגרת מבצע פרשת דרכים

האמנה למניעת ניסויים גרעיניים

ניסוי מצודת רומאו

בספטמבר 1996 החלה החתימה על האמנה למניעת ניסויים גרעיניים שגובשה באו"ם. האמנה אוסרת על קיום ניסויים בנשק גרעיני וכל פיצוץ גרעיני אחר. האמנה קובעת שעל כל מדינה להימנע מלסייע, לעודד ולהשתתף בכל דרך שהיא בהוצאה לפועל של ניסויים בנשק גרעיני או פיצוץ גרעיני אחר. האמנה טרם נכנסה לתוקף, והיא תכנס לתוקף רק לאחר שיאשררו אותה 44 המדינות הרשומות בנספח 2 לאמנה (בהן ישראל, ארצות הברית ואיראן שחתמו אך לא אשררו את האמנה, ופקיסטן, הודו והרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה שלא חתמו על האמנה כלל). נכון להיום אשררו כ-34 ממדינות נספח 2 את האמנה, 176 מדינות חתמו עליה ומתוכן כ-134 מדינות אשררו אותה.

ראו גם

• מבצע פרשת דרכים
• אמצ'יטקה
• תקרית ולה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניסוי בנשק גרעיני בוויקישיתוף

• ניסוי נשק גרעיני במדבר נבדה, 30 באוקטובר 1951, ארכיון הסרטונים של AP
• נשק גרעיני - מבדקים, דף שער בספרייה הלאומית