הצגת המקור של הדף "מקדונל דאגלס F-4 פנטום"

{{מטוס
| שם = מקדונל דאגלס F-4 פנטום
| שם בשפת המקור = McDonnell Douglas F-4 Phantom II
| תמונה = [[קובץ:QF-4 Holloman AFB.jpg|250px]]
| כיתוב = F-4 פנטום בטיסה, אפריל 1982
| סוג = [[מטוס קרב]] דו-מושבי רב-משימתי
| ארץ ייצור = {{דגל|ארצות הברית||+}}
| יצרן = [[מקדונל דאגלס]]
| טיסה ראשונה = [[27 במאי]] [[1958]]
| כניסה לשירות = 1969
| הוצאה משירות = 2021{{הערה|2004 (ישראל)}}
| צוות = 2
| יחידות שיוצרו = 5,195
| משתמש ראשי = {{סמל|חיל האוויר של ארצות הברית||+}}
| משתמשים משניים = {{סמל|חיל האוויר הישראלי||+}}
| אורך = 19.20 מטר
| גובה = 5.00 מטר
| מוטת כנפיים = 11.68 מטר
| שטח כנפיים = 49.24 מ"ר
| משקל ריק = 13,760 ק"ג
| משקל המראה מרבי = 28,030 ק"ג
| מהירות מרבית = מעל שני [[מספר מאך|מאך]]
| טווח = 2800 ק"מ
| סייג רום = מעל 18 ק"מ
| עומס כנף = 383 ק"ג למטר רבוע
| תותחים = [[M61 וולקן|תותח וולקן]] 20 מ"מ שישה-קני בעל 640 פגזים,
| טילים = [[AIM-7 ספארו]], [[AIM-9 סיידווינדר]] או [[פיתון (טיל)|פיתון]] [[AIM-120 אמראם]] (בקורנס 2000).
טילי קרקע-אוויר [[GBU-15]], [[פופאיי (טיל)|פופאיי]] [[AGM-88]] (בקורנס 2000).
| פצצות = חימוש אוויר-קרקע במשקל של 7,257 ק"ג הכולל פצצות ברזל.
| הנעה = שני מנועי [[ג'נרל אלקטריק]] [[ג'נרל אלקטריק J79|J79-GE-17]] בעלי [[דחף (כוח)|דחף]] של 5,385 ק"ג כל-אחד.
| תרשים = [[קובץ:McDONNELL_DOUGLAS_F-4_PHANTOM_II.png|מרכז|250px]]
| מהירות שיוט = 940 קמ"ש
| מחיר = 2.4 מיליון דולר אמריקאי
| משקל טעון = 28,030 ק"ג
}}
'''F-4 פנטום''' ('''McDonnell Douglas F-4 Phantom II''') הוא [[מטוס קרב]] [[מטוס סילון|סילוני]] דו־מושבי, [[מהירות הקול|על־קולי]], מ[[מטוס קרב של הדור השלישי|הדור השלישי]], בעל יכולת פעולה בטווח ארוך ובכל [[מזג אוויר]], שפותח עבור [[הצי האמריקני]] על ידי [[מקדונל איירקראפט קורפוריישן]]. הפנטום טס בשירות [[ארצות הברית]] מ-[[1960]] עד [[1996]].

המטוס שירת בחילות אוויר של 11 מדינות נוספות. ב[[חיל האוויר הישראלי]] שירת הפנטום מ-[[1969]] עד [[2004]] וכונה בו "'''קורנס'''" שפירושו [[פטיש]] כבד או [[מקבת]].

== פיתוח ==
=== הרקע לפיתוח ===
ב[[מלחמת העולם השנייה]] השתמש [[הצי האמריקני]] ב[[נושאת מטוסים|נושאות מטוסים]] בצורה אינטנסיבית, כאשר אלו פעלו בעיקר נגד [[הצי הקיסרי היפני]]. בעקבות הצלחתן החל הצי לחקור את נושא [[מטוס קרב|מטוסי הקרב]] הסילוניים, במקביל לפיתוח מטוסים כאלו ב[[חיל האוויר של ארצות הברית]]. חברת [[מקדונל איירקראפט קורפוריישן]] נתבקשה לתכנן [[מטוס סילון]] לנושאות מטוסים, ובמרץ [[1945]] הוזמנו 100 יחידות מהמטוס, שכונה מאוחר יותר "[[FH-1]]"{{הערה|Peter Davies, עמוד 10}}.
לאחר קיצוץ מספר היחידות ל-60, שירות המטוס בצי האמריקני היה קצר למדי, אך תרם לפיתוחו של הפנטום באופן עקיף. פיתוח המטוס העניק לחברת מקדונל איירקראפט ניסיון בתחום [[מנוע סילון|מנועי הסילון]]. בנוסף, הוא העניק לחברה ניסיון כספקית מטוסים לצי.

למרות הקיצוץ בהזמנות, הצליחה מקדונל לעבור למפעל גדול יותר ב[[סנט לואיס]], שאפשר ייצור נרחב של מטוסי [[F2H]], והוזמנו מהם יחידות רבות. במהלך [[המלחמה הקרה]] נדרשו דגמים שונים של המטוס, היו דרישות ליכולות שונות, כגון [[פצצת ביקוע גרעיני|הפצצה גרעינית]], יכולת טיסה בכל תנאי מזג האוויר, ויכולות נוספות. הדרישות הקנו למקדונל ניסיון רב בהתאמת המטוסים לצרכים השונים, בעיקר באמצעות החלפת אף המטוס. הניסיון הרב לחברה בפיתוח מטוסים נוספים כגון [[F-101 וודו]] שליווה מפציצים, יחד עם ה-F2H, אפשר למקדונל לפתח מטוס קרב רב־משימתי ה-F-4 פנטום.

מטוס נוסף לנושאות מטוסים בייצור סדרתי של חברת מקדונל היה ה-[[F3H]]. ייעוד המטוס היה לפצות על חסרונות מטוסי ה-[[F-11 טייגר]] וה-[[F4D]]. המטוס זכה לשירות מעורב. גרסתו הראשונה, "F3H-1N" שהונעה על ידי מנוע [[J40]], נחלה כישלון חרוץ, בעיקר עקב המנוע שלא תאם לגודל המטוס, ו-58 יחידות שיוצרו לא הוכנסו לבסוף לשירות{{הערה|Peter Davies, עמוד 11}}.

בעקבות כישלונות כל מטוסי הסילון, לא נשאר לצי האמריקני מטוס טוב, ובשנת [[1953]] ביקש הצי באופן דחוף שיפותח מטוס קרב בעל יכולות טיסה בכל תנאי מזג האוויר. בוצע מכרז בין חברת מקדונל, [[גראמן]] ו[[נורת' אמריקן אוויאיישן]], בו זכתה חברת מקדונל על בסיס מטוסה F3H-G/H. החברה זכתה בחוזה פיתוח על סך 38 מיליוני דולרים, והוזמנו שני [[אב טיפוס|אבות־טיפוס]], על אף הדרישות שעדיין לא היו ברורות{{הערה|Peter Davies, עמוד 12}}.

=== F3H ===
החברה פיתחה מספר שיפורים למטוס, בהם גרסאות של המטוס המונעות על ידי מנוע רייט J67, שני מנועי J65 או [[ג'נרל אלקטריק J79|J79]]{{הערה|[http://www.boeing.com/defense-space/military/f4/bluebook/develop.htm F-4 Phantoms Phabulous 40th - Phantom Development],{{כ}} 1978 Commemorative Book, באתר [[בואינג]]{{קישור שבור|16.11.2019}}}}, שהבטיחו מהירות גבוהה של 1.97 [[מספר מאך|מאך]]{{הערה|שם=kennedy|1=Kennedy Hickman, {{כ}}[http://militaryhistory.about.com/od/militaryaircraft/p/f4phantomii.htm Vietnam War: F-4 Phantom II], באתר About.com}}. מקדונל איירקראפט הגישה הצעה של המטוס שנקרא "Super Demon" ב-19 בספטמבר 1953{{הערה|Joseph F. Baugher, {{כ}}[http://www.joebaugher.com/usaf_fighters/f4_1.html McDonnell YF4H-1 Phantom II], באתר joebaugher.com, {{כ}}16 בספטמבר 2000}}.
בשונה משאר המטוסים באותה העת, המטוס המוצע היה [[מודולריות|מודולרי]], כלומר, ניתן היה להתאים את המטוס לביצוע משימות שונות באמצעות החלפת מבני אף המטוס ו[[תא הטייס]]. בין היתר ניתן היה לשנות את המטוס מחד־מושבי לדו־מושבי, להוסיף מצלמה, ומספר תכונות נוספות.
חיל־הים היה מעוניין בהזמנת הגרסה המשודרגת של ה-F3H, אך ה-[[F-11 טייגר]] וה-[[F-8 קרוסיידר]] כבר סיפקו את הצורך במטוס קרב על־קולי.

צוות הפיתוח של מקדונל איירקראפט שדרג את התכן למטוס המוצע למטוס קרב־הפצצה בעל 11 נקודות נשיאה לסוגי חימוש שונים, עם יכולת תקיפה בכל תנאי מזג האוויר. ב-[[18 באוקטובר]] [[1954]] קיבלה החברה הזמנה בכתב לייצור שני [[אב טיפוס|אבות־טיפוס]] של מטוס ה-F3H המשודרג, המכונים YAH-1{{הערה|1=Staff Writer, {{כ}}[http://www.militaryfactory.com/aircraft/detail.asp?aircraft_id=24 McDonnell Dougles F-4 Phantom II Multirole Fighter], באתר Military Factory, {{כ}}5 בפברואר 2011}}. שבעה חודשים מאוחר יותר, ב-[[26 במאי]] [[1955]], הוצגו דרישות שונות לגמרי למטוס הקרב, בטענה שלא היו זקוקים לו; מטוס ה-[[A-4 סקייהוק]] שימש לתקיפות קרקע, וה-[[F-8 קרוסיידר]] ל[[קרב אוויר|קרבות אוויר]]{{הערה|Steeljawscribe, {{כ}}[http://www.aviation-history.com/mcdonnell/f4.html The McDonnell F-4 Phantom II], מוזיאון היסטוריית התעופה אונליין}}.

עם זאת, מטוסים אלו לא נתנו מענה להגנה אווירית, ולכן, דרישות חיל־הים הוסבו למתן מענה לצורך זה. משימה זו דורשת מכ"ם שונה מהמכ"ם המקורי, לכן בוטלה הגרסה החד־מושבית של המטוס.

=== אב הטיפוס XF4H-1 ===
[[קובץ:McDonnell F4H-1F Phantom II aboard USS Independence (CVA-62), in 1960.jpg|ממוזער|280px|שמאל|דגם F4H-1F על [[נושאת מטוסים|נושאת המטוסים]] USS Independence.]]
מקדונל איירקראפט החלו לפתח אב־טיפוס למטוס, שנקרא XF4H-1. המטוס צויד במנוע J79-GE-8.
[[פרופיל אווירודינמי|פרופיל]] הכנף היה דק, במטרה להקל על השגת מהירויות על־קוליות. מאותה הסיבה, שפת ההתקפה של הכנף הייתה משוכה לאחור ב-45°{{הערה|Malcolm J. Abzug, {{כ}}E. Eugene Larrabee, {{כ}}'''Airplane stability and control: a history of the technologies that made aviation possible''', {{כ}}Cambridge University Press, {{כ}}2002, עמוד 169, {{ISBN|0-521-80992-4}}}}.
ב[[המראה (תעופה)|המראה]] וב[[נחיתה]] על המטוס לטוס ב[[זווית התקפה]] גבוהה, במטרה להשיג [[כוח עילוי|עילוי]] גבוה יחסית למהירותו. עם זאת, בזוויות גבוהות מדי, נוצרת תופעת ה[[הזדקרות]]. למניעת תופעה זו, צוידה הכנף ב[[מערכת בקרת שכבת הגבול]] (BLCS). המערכת מזריקה אוויר דחוס מהמנוע לחלקו העליון של ה[[מדף (תעופה)|מדף]], ובכך מגדילה את זווית ההתקפה המקסימלית להזדקרות. על ידי כך ניתן להתגבר על ה[[אווירודינמיקה]] הבעייתית של [[כנף משוכה]] במהירויות אלו, במיוחד בעת פעילות על נושאות מטוסים בהן נדרש המטוס לנחות ולהמריא במהירויות נמוכות במיוחד. על־מנת לאפשר נחיתה על נושאות מטוסים, [[כן נסע|כני הנסע]] הכוללים משככים, תוכננו לעמוד במכת נחיתה במהירות שקיעה של 7 מטר/שנייה.

ניסויי [[מנהרת רוח]] העלו בעיית חוסר [[יציבות כלי טיס|יציבות רוחבית]]. אחד הפתרונות לבעיה הוא הקניית זווית דיהאדרל (כלפי מעלה) של 5° לכנפיים. על־מנת להימנע מתכן מכני מחודש של שורש הכנף, החליטו המתכננים להטות את קצה הכנף החיצוני ב-12°, במקום את כולה ב-5°{{הערה|Walter J. Boyne, {{כ}}'''Phantom in combat''', {{כ}}Smithsonian Institution Press,{{כ}} 1985, עמוד 49, {{ISBN|0-87474-280-3}}}}.
[[מייצב גובה|מייצב הגובה]] של הפנטום משמש כולו גם כהגה, כלומר, נע כיחידה. מייצב הגובה תוכנן בזווית אנהאדרל (כלפי מטה) של 23°, ובכך תרם לצמצום השטח הנמצא בעקבת המנוע בזוויות התקפה גבוהות, מה שישפר את יעילות המייצב בזוויות אלו{{הערה|Peter Davies, עמוד 14}}.
[[כונס אוויר|כונסי האוויר]] צוידו במשטחי [[רמפה]] נעים במטרה למנוע כניסת [[גל הלם]] לתוך פתח הכונס במהירויות על קוליות.

מטרתו המקורית של מטוס הפנטום הייתה [[יירוט]] מטרות בטווחים רחוקים בעזרת [[טיל אוויר-אוויר|טילים]] ארוכי טווח, ללא צורך בכניסה ל[[קרב אוויר]] צמוד. עקב כך לא צויד הפנטום ב[[תותח]]ים ליירוט מטווח קרוב.

למטוס הוצעו שמות כגון "Satan",{{כ}} "Mithras" ו-"Ghost", אך לבסוף החליט מייסד מקדונל איירקראפט לציינו פנטום II (השם פנטום כבר היה בשימוש במטוס FH פנטום), בניגוד להמלצת עובדי החברה{{הערה|Peter Davies, עמוד 15}}.

=== בחינות אב הטיפוס ===
ב-[[25 ביולי]] 1955, הזמין חיל־הים האמריקאי שני דגמי XF4H-1 וחמישה דגמי טרום־ייצור YF4H-1{{הערה|Greg Goebel, {{כ}}[http://www.vectorsite.net/avf4_1.html#m1 Phantom Variants], באתר Vector Site, {{כ}}1 באפריל 2010}}. טיסת הבכורה של הפנטום התקיימה ב-[[27 במאי]] [[1958]], והתרחשה בה תקלה [[הידראוליקה|הידראולית]], בגללה לא התקפלו כני הנסע לאחר ההמראה, אך בדגמים הבאים תוקנה הבעיה{{הערה|[http://www.boeing.com/defense-space/military/f4/birth.htm Birth of a Legend], באתר בואינג{{קישור שבור|16.11.2019}}}}. הבדיקות הראשוניות דרשו עיצוב מחודש של הרמפות ב[[כונס אוויר|כונסי האוויר]]. כחלק מכך נקדחו חורים ברמפות כדי לאפשר לאוויר של שכבת הגבול, הצמודה למעטה המטוס ונוטה להיות מערבולתית, לחמוק מכונס המנוע.

המטוס התחרה במטוס ה-XF8U-3 קרוסיידר III, אך בגלל עומס העבודה על הטייס, החליט חיל־הים כי הוא מעוניין במטוס דו־מושבי, וה-XF4H-1 זכה{{הערה|Peter E. Davies, {{כ}}'''F-4 Phantom II Vs MiG-21: USAF & VPAF in the Vietnam War''', {{כ}}Osprey Publishing,{{כ}} 2008, עמוד 10, {{ISBN|1-84603-316-0}}}}.

עיכוב באספקת מנועי ה-J79-GE-8 גרם לכך שהמטוסים הראשונים סופקו עם מנוע J79-GE-2, וגם −2A, שסיפקו [[דחף (כוח)|דחף]] עם [[מבער אחורי]] בעוצמת 71.8 [[ניוטון (יחידת מידה)|קילו-ניוטון]], במקום 75.4 קילו־ניוטון.
ב-[[1959]] החלו ניסויים לבחינת התאמה לנושאת מטוסים, והביקורת המלאה בוצעה על גבי נושאת המטוסים "USS Independence" ב-[[15 בפברואר]] [[1960]]{{הערה|René J. Francillon, {{כ}}McDonnell Douglas aircraft since 1920, {{כ}}Naval Institute Press,{{כ}} 1990, עמוד 180, {{ISBN|1-55750-550-0}}}}.

== מאפיינים עיקריים ==
[[קובץ:F-4E-81st-tfs.jpg|ממוזער|280px|שמאל|פנטום מטיל פצצות]]
הפנטום הוא מטוס דו־מושבי, ומושביו ממוקמים זה מאחורי זה (טנדם). חידושיו העיקריים הם [[מכ"ם]] "פולס דופלר" - המסוגל לזהות מיקומו של מטוס במרחב, ובנוסף את כיוון התקדמותו (מכ"ם ארבע-ממדי), ושימוש נרחב בסגסוגת [[טיטניום]] בשלדת המטוס{{הערה|[http://www.boeing.com/defense-space/military/f4/images/titanium.htm Phabulous 40th: Current Uses of Titanium: F-4.], באתר החברה [[בואינג]]{{קישור שבור|16.11.2019}}}}.
למרות הממדים הגדולים ומשקל ההמראה הגדול שלו (27,000 ק"ג), מהירותו המרבית של הפנטום היא 2.23 מאך{{הערה|שם=kennedy}}. למטוס תשע נקודות נשיאה, המאפשרות נשיאת מטען כולל של עד 8,400 ק"ג, ובו [[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר-אוויר]] ואוויר-קרקע, פצצות מונחות ובלתי-מונחות, ואף פצצות גרעיניות.

המטוס נושא ארבעה טילי [[AIM-7 ספארו|AIM-7 ספארו III]] מונחי [[מכ"ם]] וארבעה [[AIM-9 סיידוויינדר]] ומצויד במכ"ם AN/APQ-50, שבזכותו התאפשרה יכולת יירוט בכל תנאי מזג האוויר{{הערה|[http://www.globalaircraft.org/planes/f-4_phantom_ii.pl F-4 Phantom II], באתר Global Aircraft}}.

=== ביצועי טיסה ===
אחד מיתרונותיו הבולטים של הפנטום בקרבות הוא הדחף הגבוה, הנוצר על ידי שני מנועי ה-J-79, המאפשר לטייס מנוסה לחמוק או להיכנס לקרב אוויר כרצונו{{הערה|Greg Goebel, {{כ}}[http://www.vectorsite.net/avf4_2.html#m3 Phantom Over Southeast Asia], באתר Vectorsite.net}}.
יתרונו של הפנטום היה שתוכנן ליירט מטרות מטווחים רחוקים באמצעות [[טיל מונחה|טילים מונחי מכ"ם]], אך חסרונו היה ב[[קרב אוויר|קרבות אוויר]] צמודים. יכולת התימרון שלו נמוכה ביחס למטוסי הקרב הסובייטים, והיה נתון לתופעת סבסוב הפוך לא רצויה. למרות האפשרות להיכנס ל[[סחרור (תעופה)|סחרור]] עקב תכונה בעייתית זאת, דיווחו טייסיו כי המטוס נוח ויציב להטסה אף על גבול מעטפת ביצועיו.
חיסרון נוסף הוא פליטת [[עשן]] שחור סמיך ובולט ממנועי ה-J-79, מה שמקל על איתור המטוס על ידי האויב{{הערה|[https://sites.google.com/a/mapsairmuseum.org/f-4s-phantom/ F-4S Phantom], [http://mapsairmuseum.org/aircraft-on-display/ מוזיאון האוויר MAPS]{{קישור שבור|16.11.2019}}}}.

מקרה יוצא דופן בהיסטורית השירות של הפנטום שהתאפשר בעקבות הדחף הגבוה, הוא [[הדחיפה של פארדו]].

=== קרבות אוויר ===
{{ראו גם|קרב אוויר}}
לאחר [[מלחמת קוריאה]] האלקטרוניקה המוטסת הפכה לענף ששמו [[אוויוניקה]]. טילי ה-[[AIM-7 ספארו]] וה-[[AIM-9 סיידוויינדר]] כמו גם טילי אוויר-אוויר נוספים הפכו מתקדמים יותר. יתרון הטילים הללו בשיגורם מטווח ארוך ללא צורך בכניסה לקרב אוויר צמוד גרם לתפישה שהפכה ל[[תורת לחימה|תורת הלחימה]] במערב, הגורסת כי שימוש בטילים ארוכי טווח עדיף. כתוצאה מכך, עבר הדגש הן בפיתוח המטוסים והן בהכשרת [[צוות אוויר|צוותי אוויר]] מביצועים בקרבות אוויר לביצועים במערכות אוויוניות. מסיבה זו לא צויד הפנטום ב[[תותח]] פנימי.

ב[[מלחמת וייטנאם]], חייב הפיקוד העליון את הטייסים האמריקאים זיהוי ויזואלי של המטרה, כלומר המיירט חייב היה להתקרב לטווח ראייה כדי לראות ולזהות את האויב, מחשש לתקרית [[אש כוחותינו]]{{הערה|Judge Advocate General's School (United States. Army), United States. Dept. of the Army, {{כ}}The Army lawyer, כרך 3, {{כ}}LLMC, ינואר 1993, {{כ}}עמוד 16}}. בשל הקרבה התפתחו הקרבות לקרבות אוויר קלאסיים. הדבר מנע את השימוש בטילים ארוכי הטווח בהם התכוונו להשתמש, והקשה על הטייסים להשתתף בקרבות האוויר, שכן טילי ה-AIM-7 ספארו לטווח בינוני, כמו גם ה-AIM-9 סיידווינדר היו לעיתים לא אמינים ולא אפקטיביים בטווחים קרובים. ניסיון להוסיף לדגם ה-F-3C של חיל־האוויר [[פוד]] ובו תותח [[M61 וולקן]] המותקן מתחת ל[[כנף (תעופה)|כנף המטוס]] הביא לתוצאות לא טובות: [[גרר (כוח)|גרר]] המטוס גדל, ומנשא פוד התותח גרם לרטט רב של התותח ולחוסר יציבות רב מדי לירי מדויק.

לאחר אבדות רבות במלחמה, בוצע מחקר מעמיק בנושא, ונמצא כי צוותי האוויר לא ידעו לתמרן בקרבות אוויר, ולעומתם הטייסים המנוסים, ותיקי מלחמת קוריאה, הצליחו יותר בכך. בנוסף, נמצא כי ההחלטה לייצר מטוסי קרב חסר תותחים, כמו הפנטום בדגמיו הראשונים, הייתה שגויה, שכן יכולת הקרב שלהם תלויה בטכנולוגיה לא אמינה{{הערה|[http://www.history.navy.mil/a-record/ault/sections1-4.pdf Report of the Air-to-Air Missile System Capability Review], דו"ח פנימי של חיל הים, יולי-נובמבר 1968{{קישור שבור|16.11.2019}}}}.

== שירות בארצות הברית ==
=== שירות בחילות ארצות הברית ===
ה-F-4 פנטום הוא מטוס קרב רב־משימתי המשמש להפצצה, יירוט ותקיפה. כתוצאה מכך הוא נמנה עם דגמי המטוסים המעטים שהיו בשימוש [[חיל הים האמריקני]], [[חיל הנחתים האמריקני]] ו[[חיל האוויר האמריקני]] בו זמנית. הוא שירת בחילות אלו מ-[[1961]] עד [[1995]] ו-[[2004]] ובכך היה אחד מ[[מטוס קרב|מטוסי הקרב]] בעל השירות הארוך ביותר ב{{ה|כוחות המזוינים של ארצות הברית}}.

==== ייצור ושירות ====
הפנטום יוצר ברובו על ידי חברת [[מקדונל דאגלס]] (כיום "[[בואינג]]"), [[ארצות הברית]]. המטוס נחשב לאחד ממטוסי הקרב והתקיפה הבולטים ביותר של זמנו, ושימושיו שונים ומגוונים. הוא היה עמוד השדרה של חילות האוויר בארצות הברית ובמדינות אחרות. המטוס עבר שדרוגים רבים לצורך התאמתו לכל סוג משימה: מתקיפת מטרות קרקע נייחות עבור בתקיפת ספינות טילים וכלה ביירוט מטוסי קרב אחרים.

כמה מהשיפורים הראשונים שבוצעו בו, לאחר תחילת הייצור, היו החלפת המכ"ם, ושיפור מבנה החופה, במטרה לשפר את שדה הראייה של הטייס ולהקטין את תחושת ה[[קלסטרופוביה]]. במהלך שירותו נוספו לפנטום שינויים רבים נוספים, ויוצרו דגמים שונים.

הפנטום נכנס לשירות בחיל הים האמריקאי ב-[[1961]], וחיל האוויר האמריקאי קיבל את הפנטום בעקבות לחץ שהפעיל [[רוברט מקנמארה]] להכניס לשימוש מטוס שכל זרועות הצבא יעשו בו שימוש. לאחר שזכה F-4B בהשוואה התפעולית אל מול מטוס ה-[[F-106 דלתא דארט]], שאל חיל האוויר האמריקאי שני מטוסי F-4B מ[[חיל הים האמריקאי]], שכונו באופן זמני "F-110 ספקטר", ועל סמך התנסותם עם גרסה זו הכינו דרישות לשינויים שיענו לצורכיהם.
בניגוד לחיל הים, מטרת המטוס המרכזית הייתה התקפה-הפצצה, ולא הגנה אווירית.
מקנמארה איחד את [[שיטת ציון כלי טיס של שלושת הכוחות המזוינים של ארצות הברית (1962)|שמות המטוסים בחיל האוויר ובחיל הים ב-18 בספטמבר 1962]] כך שהגרסה של חיל הים תכונה F-4B, וגרסתו של חיל האוויר תכונה F-4C.
טיסת הבכורה של מטוס ה-F-4C, בה עבר את מהירות 2 [[מספר מאך|מאך]], התקיימה ב-27 במאי 1963.

בינתיים רכשו המרינס והצי מטוסי '''F-4J''' מתקדמים ומשופרים, כאשר מטוסי ה-'''F-4B''' הישנים משודרגים לדגמי '''F-4N''' ואחר כך ל-'''F-4S'''.

חיל האוויר לא קפא על שמריו ושדרג את מטוסיו ל-'''F-4D''' ואחר כך, ב-[[1965]], לדגמי E שהיו הראשונים שכללו תותח [[M61 וולקן]] מובנה בגוף המטוס. מטוסי F-4E היו אלה שנמכרו ל[[חיל האוויר הישראלי]]. כ-116 מטוסי F-4E הותאמו למשימות [[דיכוי הגנה אווירית]] (תחת הכינוי [[ויילד ויזל]]), וצוינו כ-'''F-4G'''. נבנו גם גרסאות [[ביון]], '''RF-4B''' למרינס ו-'''RF-4E''' לייצוא לצבאות זרים.

ייצור הפנטום בארצות הברית הופסק ב-[[1979]], לאחר שנבנו 5,195 יחידות (מתוכם 2,874 לחיל האוויר והשאר לחיל הים ולמדינות זרות){{הערה|[http://www.boeing.com/defense-space/military/f4/index.htm F-4 Phantoms Phabulous 40th], באתר [[בואינג]]{{קישור שבור|16.11.2019}}}}, ומטוס הפנטום האחרון יוצר ב-[[1981]].

==== שירות קרבי ====
[[קובץ:F-4 Phantom Blue Angels.jpg|ממוזער|280px|שמאל|מטוסי F-4J מוטסים על ידי [[בלו אנג'לס]]]]
[[קובץ:פאנטום קורנס 1981.jpg|ממוזער|280px|שמאל|מטוס פנטום F-4 (קורנס) בשירות חיל האוויר הישראלי, 1981]]
ב-[[1965]] מטוסי הפנטום הראשונים נשלחו ל[[מלחמת וייטנאם|ווייטנאם]]. לגרסאות המוקדמות לא היה תותח והם היו תלויים בביצועי ה[[טיל]]ים AIM-7 ספארו ו-AIM-9 סיידווינדר שהיו אז בעלי אמינות נמוכה. כתוצאה מכך, מטוסי פנטום היו חסרי ישע ב[[קרב אוויר|קרבות אוויר]] אחרי שבזבזו את הטילים שלהם. הווייטנאמים והסובייטים ניצלו זאת, ומטוסי ה[[מיג]] שלהם (בעיקר ה-[[מיג-19]] וה-[[מיג-21]]) גרמו אבדות קשות לפאנטומים על ידי מארבים שבוצעו אחרי שהפאנטומים חזרו מגיחות הפצצה. בעקבות ההפלות האלה, החליט חיל האוויר האמריקני להתקין את תותח ה-M61 וולקן 20 מ"מ בחרטומו של הפנטום, מתחת לכיפת ה[[מכ"ם]]. כך נולד ה-'''F-4E'''. בשל שיפור זה יכול היה הפנטום להתמודד מול המיגים גם ללא טילי אוויר אוויר, מה שתרם לשרידותו ולהצטיינותו כמטוס הקרב המרכזי של חילות האוויר האמריקאיים.
מטוס הפנטום האחרון בשירות חיל האוויר האמריקני פרש משירות ב-[[2004]]. הפנטומים האחרונים של הנחתים פרשו ב-[[1992]] והוחלפו במטוסי תקיפה [[F/A-18]].

== שירות מחוץ לארצות הברית ==
=== ישראל ===
[[קובץ:Phantoms at INDEPENDENCE DAY 1971 D144-021.jpg|ממוזער|280px|שמאל|מטוסי F-4 פנטום ("קורנס") במפגן יום העצמאות תשל"א 1971]]
[[קובץ:F-4E Tel Noft 160413 02.jpg||ממוזער|280px|שמאל|מטוס F-4 פנטום ("קורנס") עם 3 סימני הפלה]]
[[קובץ:F-4E GivatOlga 081014 01.jpg|ממוזער|ממוזער|280px|שמאל|אנדרטה של F-4 ב[[גבעת אולגה]]]]
ב[[מבצע יהלום]] ([[1966]]), השיגה [[ישראל]] מטוס [[מיג-21]], שהושאל מאוחר יותר ל[[ארצות הברית]]. על פי ראש "[[המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים|המוסד]]", להעברת המטוס לארצות הברית היה חלק בביטול ה[[אמברגו]] שהיה על ישראל מעת הקמתה, ולאספקת מטוסי פנטום אליה.
ב-[[5 בספטמבר]] [[1969]] הגיעה לישראל רביעיית הפנטומים הראשונה. היו אלה מטוסים מדגם F-4E שהיוו פריצת דרך ב[[חיל האוויר הישראלי]]: הוא היה מהיר יותר מה[[מיראז' 3]], נשא כמעט פי 6 יותר חימוש, צויד במערכות [[מכ"ם]] מתקדמות ביותר, היו לו מגוון [[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר–אוויר]] נרחב וטווח הטיסה שלו היה כמעט כפול מזה של המיראז'. השם שניתן למטוס בחיל האוויר הישראלי הוא "קורנס" והטייסת הראשונה שהוקמה הייתה [[טייסת 201]], בפיקודו של [[שמואל חץ]].

כחודש לאחר מכן יצאו מטוסי הפנטום הישראליים לתקיפה הראשונה שלהם - סוללת [[SA-2]] ליד [[פורט סעיד]], כאשר אחד הטייסים היה חץ. ב[[מלחמת ההתשה]] נשלחה שמיניית פנטומים ל[[מבצע קשת אווירי]] ל[[הפצצה אסטרטגית|הפצצת]] ה[[נמל]] ה[[מצרים|מצרי]] ב[[ראס בנאס]] במצרים, סמוך לגבול [[סודאן]]. ב-18 ביולי 1970, באחד מניסיונות התקיפה של סוללות הנ"מ שנעשה תוך שימוש בפודי [[לוחמה אלקטרונית]] ובמבנה תקיפה מיוחד, הופל מטוסם של מפקד הטייסת, שמואל חץ שנהרג, ו[[מנחם עיני (נווט)|מנחם עיני]] שנפל בשבי{{הערה|את עדותו של עיני על התקיפה ניתן לקרוא בספר מאת מירב הלפרין ואהרון לפידות, '''חליפת לחץ''' - דפים בספר הטיסות של חיל-האויר, הוצאת משרד הביטחון, ישראל תשמ"ז, עמ' 68-65.}}.

בשנת [[1972]], כאשר [[חטיפת מטוס סבנה|נחטף]] מטוס [[בואינג 707]] של חברת [[סבנה]] ל[[נמל התעופה בן-גוריון|לוד]], הוזנקו מטוסי פנטום ללוות את המטוס החטוף ל[[נחיתה]] בישראל, המטוס שוחרר על ידי כוחות [[צה"ל]] בפעולה נועזת.

ב[[מלחמת יום הכיפורים]] לקחו מטוסי הפנטום מקום חשוב בהתקפות. משימותיהם העיקריות היו משימות אוויר–קרקע, כגון הפצצות שדות תעופה, סוללות טילים, כוחות מצריים וגשרים מעל [[תעלת סואץ]], אך היו גם תקיפות אוויר–אוויר והפלות מטוסים.
ב[[קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים]], הצליחו זוג מטוסי פנטום להפיל שבעה מטוסי [[מיג-17]] שתקפו את בסיסי צה"ל בדרום סיני.
ביום הרביעי של מלחמת יום הכיפורים הפציצו מטוסי פנטום ישראלים את [[הפצצת המטכ"ל הסורי|בניין המטכ"ל הסורי]] ב[[דמשק]]{{הערה|מירב הלפרין ואהרון לפידות, '''חליפת לחץ''' - דפים בספר הטיסות של חיל-האויר, הוצאת משרד הביטחון, ישראל תשמ"ז, עמ' 91-89.}}.
במהלך מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים הופלו מטוסי קורנס רבים על ידי סוללות נ"מ מצריות, וחיל-האוויר התקשה להתמודד מולן.

[[קובץ:AntiSAMStrike.png|ממוזער|200px|שמאל|סמל תקיפת סוללות הנ"מ הסוריות]]
בתחילת מבצע שלום הגליל, הופעלו טייסות הקורנס לתקיפת סוללות הנ"מ ה[[סוריה|סוריות]] ב[[לבנון]] ([[מבצע ערצב-19]]), ונחלו הצלחה מלאה במשימת [[ויילד ויזל|ציד טילים]]. המטוסים שהוכחה הצלחתם בהשמדת סוללה זכו באות תקיפה ייחודי. במהלך סיוע לכוחות הקרקע [[הפצצת כוחות חטיבה 943|תקפו מטוסי קורנס כוחות ישראליים]] עקב [[אש כוחותינו|טעות בזיהוי]], והרגו 24 חיילים ישראליים. ב-[[1986]] התרסק בלבנון מטוס פנטום עקב תמרון השלכת חימוש שגוי שגרם לפיצוץ התחמושת בקרבת המטוס, והנווט שלו, [[רון ארד]], נפל בשבי.

במשך השנים משימותיהם העיקריות של מטוסי הפנטום היו תקיפת סוללות [[נ"מ]] ושאר מטרות קרקעיות, אך הם שימשו גם ליירוט מטוסי אויב בעת הצורך. במהלך מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ו[[מבצע שלום הגליל]] השתתף הפנטום, ונרשמו לזכותו כ-116 הפלות. ההפלה האחרונה בפנטום הושגה במבצע שלום הגליל, ב-[[9 ביוני]] [[1982]].

{{עוגן|קורנס 2000}}
ביולי [[1987]] החלו טיסות ניסוי של אב טיפוס ראשון של "'''קורנס 2000'''" - שדרוג להארכת חיי הפנטום, שעיקרו החלפת מערכות ה[[אוויוניקה]], החימוש וה[[מכ"ם]]{{הערה|{{חדשות|אבי קרטין|טיסת בכורה לסוס קרבות זקן ומשופץ|19870812|78}}}}. השדרוג כלל [[מכ"ם מפתח סינתטי]] מדגם APG-76 שפותח עבור חיל האוויר על ידי חברת [[נורדן מערכות]]{{אנ|Norden Systems}}, מערכת [[תצוגה עילית]] רחבת-זווית, ו[[הנדסת אנוש]] משופרת באמצעות [[צג]]ים להצגת נתונים בתא הטייס ובתא הנווט{{הערה|[https://www.iaf.org.il/184-he/IAF.aspx מקדונל דאגלס F-4 פנטום (קורנס)], הלשונית "דגמים", באתר חיל האוויר}}. ב-[[9 באפריל]] [[1989]] נמסר קורנס 2000 סדרתי ראשון (מס' 668) על ידי [[התעשייה האווירית]] לחיל האוויר, ונקלט ב[[טייסת 201]]. בזכות השיפורים שהוכנסו בו עבר הפנטום בשירות חיל האוויר הישראלי את רוב מקביליו ברחבי העולם, בשנות תפעול ובביצועים.

בשנת [[2004]] הוצאו מטוסי הפנטום האחרונים משירות בחיל האוויר, ואוחסנו בבסיס [[עובדה (בסיס)|עובדה]] בדרום.

בשנת [[2008]] הובא אחד ממטוסי הפנטום ל[[באר שבע]] והוצב בכיכר [[אילן רמון]] ליד [[בית הספר הטכני של חיל האוויר]]{{הערה|[http://www.fresh.co.il/vBulletin/showpost.php?p=2999051&postcount=140 {{תמונה}}]}}.

בסך הכול נקנו על ידי חיל האוויר במהלך השנים כ-216 מטוסי פנטום (204 מטוסי קרב ו-12 מטוסי צילום), שהוצבו בטייסות הבאות:
* {{סמל|טייסת 69||+}} ("טייסת הפטישים")
* {{סמל|טייסת 105||+}} ("טייסת העקרב")
* {{סמל|טייסת 107||+}} ("אבירי הזנב הכתום")
* {{סמל|טייסת 119||+}} ("טייסת העטלף")
* {{סמל|טייסת 201||+}} ("טייסת האחת")

=== אוסטרליה ===
במרץ 1963 הציעה חברת [[מקדונל דאגלס]] ל[[חיל האוויר המלכותי האוסטרלי]] לספק עבורה גרסה משופרת של F-4C שנקראה 98DX, עם מנוע SNECMA Atar 9, בדומה למטוס ה[[מיראז' 3]] שכבר היה בשימוש שם. עם זאת, המנוע הצרפתי היה נחות לעומת מנוע ה[[ג'נרל אלקטריק J79]], ולכן, הזמין חיל האוויר האוסטרלי את מטוסי ה-[[F-111|F-111C]], להם טווח טיסה גדול יותר{{הערה|Joe Baugher, {{כ}}[http://www.joebaugher.com/usaf_fighters/f4_40.html Phantom with Royal Australian Air Force], באתר JoaBaugher.com, {{כ}}30 בדצמבר 1999}}.
הפיתוח של ה-F-111 נתקל במספר מכשולים, והצפי היה שחיל האוויר האוסטרלי לא יקבל אותו לפני 1974, מה שהשאיר אותו ללא מטוס קרב מתאים, והצורך בהחלפת מטוס ה-B.20 של קנברה גדל. הפתרון המיידי היה שכירת מטוסי F-4E במסגרת תוכנית "פיס ריף". ההסכם נחתם ב-22 ביוני 1970, ו-24 מטוסי הפנטום הראשונים סופקו לאוסטרליה בספטמבר, חודשיים מאוחר יותר.

המטוסים הופעלו על ידי [[טייסת|טייסות]] 1 ו-6, שממוקמות בבסיס אמברליי של חיל האוויר האוסטרלי.
צוותי האוויר האוסטרלים שיבחו את הבחירה בשכירת מטוס הפנטום, עד כדי כך שהזמנת מטוסי ה-F-111 הייתה בסיכון.
בדצמבר 1971, חודש פרויקט ה-F-111. האמריקאים הציעו למכור לאוסטרלים 48 מטוסים, בהם הפנטום מדגם RF-4E והמטוסים המושכרים, בתנאי שאוסטרליה תבטל את הזמנת ה-F-111C. כיוון שרכישת מטוסי הפנטום, שהוא מטוס דו מושבי, דרשה צוות רב יותר, וכן רכישת מספר רב של מטוסי תדלוק, שכן טווח הטיסה שלו נמוך יותר, העסקה הפכה ליקרה מדי עבור אוסטרליה. ששת מטוסי הפנטום הראשונים הוחזרו לארצות הברית באוקטובר 1972, וחמישה נוספים בנובמבר של אותה השנה. ששת מטוסי ה-F-111C הראשונים הגיעו לאוסטרליה ביוני 1973, ושאר מטוסי הפנטום הוחזרו לארצות הברית.

במהלך שירותו באוסטרליה, אבד אחד ממטוסי הפנטום השכורים בשעת אימון הפצצת לילה, ב-16 ביוני 1971.

=== מצרים ===
[[קובץ:F-4E Egypt 347TFW.JPEG|ממוזער|280px|שמאל|{{כ}}F-4E של [[חיל האוויר המצרי]]]]
במלחמותיו נגד ישראל נתקל [[חיל האוויר המצרי]] מספר פעמים במטוסי הפנטום, בעיקר בעת [[מלחמת ההתשה]] ו[[מלחמת יום הכיפורים]]. ההיתקלויות האלו גרמו למצרים להכיר את יכולותיו המבצעיות של הפנטום.

לאחר [[הסכמי קמפ דייוויד]] וחתימת [[הסכם השלום בין ישראל למצרים]], סיימה מצרים את התלות הצבאית שלה ב[[ברית המועצות]], ואיבדה את התמיכה הכלכלית בה מצד שאר מדינות ערב. בנוסף, ביטלה [[ערב הסעודית]] את תוכניותיה לשלוח למצרים 50 מטוסי [[נורת'רופ F-5]].
[[מחלקת המדינה של ארצות הברית]] הציעה לתת למצרים מטוסי קרב מתקדמים בתמורה למטוסים תוצרת ברית המועצות כמו [[מיג-21]] ו[[מיג-23]]{{הערה|Joe Baugher, {{כ}}[http://www.joebaugher.com/usaf_fighters/f4_42.html Phantom with Egypt], באתר JoaBaugher.com, {{כ}}1 באפריל 2000}}.

ארצות הברית סיפקה למצרים 35 מטוסי F-4E, יחד עם מספר טילי [[AIM-7 ספארו]], [[AIM-9 סיידוויינדר]], ו-[[AGM-65 מאבריק]], במחיר של 594 מיליון דולר. המטוסים שירתו בטייסות 76 ו-78 של חטיבה 222.

במהלך שירותם התרסקו שלושה מטוסי פנטום, אך הוחלפו בשלושה אחרים, ועד היום נמצאים הפנטומים בשימוש בשתי טייסות.

=== גרמניה ===
תחילה הזמין ה[[לופטוואפה (בונדסוור)|לופטוואפה]] את דגמי הביון RF-4E והחל לקלוט 88 מטוסים מינואר 1971.
בשנת [[1982]], דגמי הביון RF-4E, שהיו לא-חמושים תחילה, שודרגו לטובת הוספת יכולת משנית של תקיפת קרקע. המטוסים הוצאו משירות ב-1994.
ב-1973, במסגרת תוכנית "פיס ריין", רכש הלופטוואפה את הגרסה הקלה והפשוטה של הפנטום, F-4F שעברו השבחה באמצע [[שנות השמונים]].<!--שודרגו למה?-->

=== טורקיה ===
[[חיל האוויר הטורקי]] קיבל 40 מטוסי F-4E ב-1974, ו-32 מטוסי F-4E נוספים ו-8 מטוסי RF-4E בשנים 1977–1978, במסגרת תוכנית "Peace Diamond III"

בשנת [[1996]], זכתה [[התעשייה האווירית לישראל]] בפרויקט לשדרוג של 54 מטוסי F-4E טורקיים. היקף העסקה היה 650 מיליון דולר{{הערה|{{גלובס|[[הארץ]]|ראש הממשלה האיסלאמי של תורכיה אישר את עיסקת השבחת המטוסים עם תע"א|67560|9 בדצמבר 1996}}}}. בעקבות זכייה בפרויקט זה החליטה [[יוון]] שלא לשתף את התעשייה האווירית בהשבחת מטוסי הפנטום של חיל האוויר שלה{{הערה|{{גלובס|דרור מרום|סופית: תע"א לא תשביח פאנטומים ביוון עקב השתתפותה בהשבחה בתורכיה|138979|3 בפברואר 1997}}}}. המטוסים שהשבחו על ידי התעשייה האווירית שימשו אחר כך לפגיעה בבסיסי [[מפלגת הפועלים של כורדיסטן]], בפעולות צבאיות שונות בצפון [[עיראק]]{{הערה|{{הארץ|סוכנויות הידיעות|עיראק דורשת מטורקיה להפסיק את הפצצת הכורדים בצפון|1.1465124|15 בדצמבר 2007}}{{ש}}{{גלובס|וואלה! חדשות|טורקיה הפציצה יעדים בעיראק; תקים רצועת ביטחון בסוריה|1001055533|25 ביולי 2015}}{{ש}}{{הארץ||עשרות הרוגים במבצע של צבא טורקיה בצפון עיראק|1.1306748|23 בפברואר 2008}}}}.

בתחילת [[2005]] ישראל וטורקיה דנו בהשבחת 48 מטוסי פנטום נוספים{{הערה|{{הארץ|אמנון ברזילי|ישראל וטורקיה בוחנות עיסקאות נשק בשווי 1.5 מיליארד דולר|1.1497703|31 בינואר 2005}}}}, אך ביוני 2010, בעקבות אירועי [[המשט לעזה (2010)]] הודיעה על הקפאה מוחלטת של החוזים הביטחוניים עם ישראל{{הערה|{{הארץ|אנשיל פפר|דיווחים בטורקיה: הקפאה מוחלטת של החוזים הביטחוניים עם ישראל|1.1207569|18 ביוני 2010}}}}.

ב-22 ביוני 2012, הופל מטוס RF-4E טורקי על ידי ההגנה האווירית הסורית בעת שטס בטיסת סיור ליד הגבול הטורקי-סורי{{הערה|{{הארץ|ג'קי חורי|סוריה הפילה מטוס קרב טורקי|1.1738152|22 ביוני 2012}}}}. טורקיה הצהירה כי מטוס הסיור היה במרחב האווירי הבינלאומי כאשר הוא הופל, בעוד שלטונות סוריה הצהירו שהוא היה בתוך המרחב האווירי הסורי{{הערה|{{הארץ|צבי בראל|מקורות טורקיים: לא נתקוף את סוריה בתגובה להפלת המטוס|1.1739035|24 ביוני 2012}}{{ש}}{{הארץ|צבי בראל|תעלומת הפלת המטוס הטורקי בסוריה נפתחה מחדש|1.1798953|11 באוגוסט 2012}}}}. שר ההסברה הסורי אמר אחר כך, בראיון לערוץ חדשות טורקי, שהצבא הסורי הפיל את המטוס הטורקי משום שחשב שמדובר במטוס ישראלי{{הערה|{{הארץ|איי.פי|סוריה: הפלנו את המטוס הטורקי משום שחשבנו שהוא ישראלי|1.1742200|27 ביוני 2012}}}}.

נכון לשנת 2020, מטוסי ה-F-4 הטורקיים נותרו בשימוש.

=== יוון ===
[[קובץ:Greek phantom 7487 lands arp.jpg|ממוזער|280px|שמאל|RF-4E של [[חיל האוויר היווני]] בתצוגה האווירית הבינלאומית ב[[אנגליה]], בשנת 2008]]
בשנת [[1971]] הזמין [[חיל האוויר היווני]] מספר מטוסי F-4E חדשים, שאספקתם החלה ב-[[1974]]. בתחילת 1990 רכש חיל האוויר היווני מספר מטוסי RF-4Es ו-F-4E מהלופטוואפה ומהמשמר הלאומי האווירי של ארצות הברית.

לאור הצלחת תוכנית השדרוג של הפנטום שבוצעה בגרמניה וכונתה "ICE program", קיבלה חברת "DASA" שבגרמניה חוזה לשדרוג 39 מטוסים יווניים למטוסי "פיס איקרוס 2000". נכון ליוני 2008, משרתים בחיל האוויר היווני 53 מטוסי F-4E ו-RF-4E{{הערה|1=[http://www.flightglobal.com/assets/getasset.aspx?ItemID=26061 DIRECTORY: WORLD AIR FORCES], באתר Flight Global, {{כ}}11 ביוני 2008 {{PDF}}}}.

=== איראן ===
{{לעדכן|נושא=מדינות המזרח התיכון
}}
בשנות השישים והשבעים רכש [[חיל האוויר האיראני|חיל האוויר האימפריאלי של איראן]] כ-225 מטוסי F-4D,{{כ}} F-4E ו-RF-4E. במהלך התקלות בין חיל האוויר האיראני וארצות הברית לבין [[חיל האוויר הסובייטי]], נפגע אחד ממטוסי הפנטום האיראניים בשל התקלות עם מטוס [[מיג-21]] סובייטי. ב[[מלחמת איראן–עיראק]], הצטיידה [[עיראק]] במספר מטוסי [[מיג-23]], אך מטוסי הפנטום שהיו בשירות איראן גברו על המטוסים העיראקיים. במרץ 1980 תקפו שמונה מטוסי פנטום איראניים את שדה התעופה [[H-3]] בדרום מערב עיראק, והשמידו מספר מפציצים ומטוסי קרב שלהם ואת מסלולי ההמראה ובכך גרמו לתפנית במלחמת איראן-עיראק.

בעקבות [[המהפכה האסלאמית]] הטילה [[ארצות הברית]] [[אמברגו]] על איראן, מה שגרם לקושי בתחזוקת מטוסי הפנטום, ורבים מהם התרסקו או הושבתו. עם זאת, מטוסי פנטום טסים בחיל האוויר האיראני גם בתחילת [[העשור השני של המאה ה-21]]{{הערה|{{mako|שי לוי|עוף החול: האיראנים לא מוותרים על מטוס הפנטום|5d9213c9cb35171026|pzm-magazine|8 באפריל 2020}}}}.

=== יפן ===
החל בשנת [[1968]], רכש [[חיל האוויר היפני]] 140 מטוסי F-4EJ, מהם הוסרו היכולות הבאות: [[תדלוק אווירי]], מערכת [[טיל אוויר-קרקע|טילי אוויר-קרקע]] ASM, הפצצה גרעינית ותקיפות קרקע.
רוב מטוסי ה-F-4EJ יוצרו ברישיון על ידי [[מיצובישי]] ביפן, ו-14 מטוסים מנוונים מדגם RF-4E יובאו היישר ממפעל [[מקדונל דאגלס]].
מטוסי ה-F-4EJ נכנסו לשירות ביפן באוגוסט 1972 בשש טייסות. מטוס ה-RF-4EJ שירת בטייסת 501, שהפעילה קודם לכן את אחת מהגרסאות הפחות מוכרות של ה-[[F-86 סייבר|RF-86F סייבר]].
ביפן תוכנן להחליף את המטוס במטוסי [[יורופייטר טייפון]], כיוון שייצוא מטוס ה-[[F-22 ראפטור]] הוגבל על ידי ארצות הברית. עם זאת, בשנת 2007 פרסמה חברת [[לוקהיד מרטין]] שהוענק לה חוזה לציוד ה-[[F-15 איגל]] ב[[מכ"ם מפתח סינתטי]]. המטוסים ישמשו לסיור, ויאפשרו את הפסקת השירות של ה-RF-4EJ.

מתוך מטוסי ה-F-4EJ,{{כ}} 96 שודרגו לדגם F-4EJ קאי, לו נוספו מכ"ם AN/APG-66{{כ}}, יכולת תקיפת קרקע, [[טיל נגד ספינות|טילים נגד ספינות]] מדגם ASM-1 או ASM-2.{{כ}} 15 נוספים, הוסבו למטוסי סיור שסומנו RF-4EJ, עם שדרוגים דומים של מטוס ה-F-4EJ קאי.

=== קוריאה הדרומית ===
חיל האוויר של הרפובליקה הקוריאנית רכש את מטוסי ה-F-4D הראשונים שלו, שהיו בשימוש ארצות הברית בשנת [[1968]], במסגרת תוכנית "Peace Spectator", והמשיך לקבל מטוסים נוספים עד שנת 1988. במסגרת תוכנית "Peace Pheasant II" סופקו לקוריאה הדרומית מטוסי F-4E, חדשים, וכאלו שנעשה בהם שימוש בחיל האוויר של ארצות הברית. חיל האוויר הקוריאני קיבל 92 מטוסי F-4D והפך למפעיל הגדול ביותר של מטוסים אלו. בנוסף, קיבלה קוריאה הדרומית 23 מטוסי RF-4C. כיום מחליפה קוריאה הדרומית את מטוסי הפנטום במטוסי [[F-15|F-15K]].

== מפעילים ==
* {{דגל|ארצות הברית||+}}
* {{דגל|אוסטרליה||+}}
* {{דגל|איראן||+}}
* {{דגל|בריטניה||+}}
* {{דגל|גרמניה||+}}
* {{דגל|קוריאה הדרומית||+}}
* {{דגל|טורקיה||+}}
* {{דגל|יוון||+}}
* {{דגל|יפן||+}}
* {{דגל|ישראל||+}}: [[חיל האוויר הישראלי]] ([[1969]]–[[2004]])
* {{דגל|מצרים||+}}
* {{דגל|ספרד||+}}

== ראו גם ==
* [[הדחיפה של פארדו]]

== לקריאה נוספת ==
<div style="direction: ltr;">
* Peter Davies, '''USN F-4 Phantom II Vs VPAF MiG-17: Vietnam 1965-72''', {{כ}}[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]], 2009, {{ISBN|1-84603-475-2}}
</div>

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקישיתוף=F-4 Phantom II|שם ויקישיתוף=F-4 פנטום}}
* {{דבר|[[אריה חשביה]]|"ילד הפלא" של השמים|19681018|204}}
* [https://web.archive.org/web/20210305232601/https://www.sky-high.co.il/134771/הקורנס-במלחמת-ההתשה הקורנס במלחמת ההתשה], באתר "מרקיע שחקים", מאורכב ב[[ארכיון האינטרנט]]
* {{בטאון חיל האוויר|ישגב נקדימון|20 שנה לפנטום|171|20|ספטמבר 1989, עמ' 20–41}}
* {{בטאון חיל האוויר|אודי עציון|ביצועיסט|199|67|אלול תשנ"ד - אוגוסט 1994, עמ' 67–72}}
* {{בטאון חיל האוויר|אודי עציון|שומרי מסורת|199|73|אלול תשנ"ד - אוגוסט 1994, עמ' 73–76}}
* {{מערכות1|[[יפתח ספקטור]]|נפילת הפנטום|422|2008}}
* {{כלכליסט|[[ניצן סדן]]|מכישלון צורב לתהילת עולם: F4 פאנטום 2, אגדה קשוחה עם כנפיים|3743272|3 באוגוסט 2018}}
* Steeljaw Scribe, {{כ}}[http://steeljawscribe.com/2007/03/23/flightdeck-friday-the-yf4h-1-phantom-ii-operations-skyburner-and-sageburner Flightdeck Friday: The YF4H-1 Phantom II & Operations Skyburner and Sageburner], באתר steeljawscribe.com,{{כ}} 23 במרץ 2007
* [http://www.aviation-history.com/mcdonnell/f4.html The McDonnell F-4 Phantom II], באתר The Aviation History Online Museum
* {{בריטניקה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{מטוסי ה-F}}
{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:פנטום, מקדונל דאגלס F-4}}
[[קטגוריה:מטוסי קרב סילוניים]]
[[קטגוריה:מטוסי קרב מתוצרת ארצות הברית]]
[[קטגוריה:אמצעי לחימה של צה"ל במלחמת יום הכיפורים]]
[[קטגוריה:מקדונל דאגלס]]
[[קטגוריה:מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי]]
[[קטגוריה:כלי טיס המשרתים בנושאת מטוסים]]
[[קטגוריה:כלי טיס של הצי האמריקאי]]