אום כולתום

אום כולתום
	אום כולתום (1968)
לידה	31 בדצמבר 1898; טמאי א-זהיירה, מצרים
פטירה	3 בפברואר 1975 (בגיל 76); קהיר, מצרים
שם לידה	פאטמה איבראהים אל-בלתאגי
מקום קבורה	Al Basatin
מוקד פעילות	ממלכת מצרים, רפובליקת מצרים, הרפובליקה הערבית המאוחדת
תקופת הפעילות	1916–1973 (כ־57 שנים)
עיסוק	זמרת
סוגה	מוזיקה ערבית
סוג קול	אלט
שפה מועדפת	ערבית מצרית, ערבית
חברת תקליטים	EMI קלאסיקס
בן או בת זוג	חסן אל־חפנאוי (1954–1975); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
פרסים והוקרה	מסדר המעלות; מסדר ההצטיינות האזרחי; מסדר הרפובליקה של תוניסיה; יקיר מסדר שני הנהרות; המסדר העליון של הרנסאנס; מסדר רפובליקת מצרים; מסדר הארז ;
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	עבדו אלחאמולי (מלחין), אילסנבאטי (מלחין)

פאטמה בת איבראהים אל-בלתאגי^[1] (בערבית: فاطمة بنت إبراهيم البلتاجي; 31 בדצמבר 1898 – 3 בפברואר 1975), הידועה יותר בכינויה אוּם כּוּלְתוּם (בערבית: أُمّ كُلْثُوم. תעתיק מדויק: אֻםּ כֻּלְת'וּם), הייתה זמרת ומוזיקאית מצרייה, אחת הזמרות הידועות והאהובות בעולם הערבי. היא התפרסמה בקולה העשיר וכונתה "כוכב המזרח" ("كوكب الشرق"; "כווכב א-שרק"). אחד משיריה המפורסמים הוא "אינתה עומרי", שזוכה עד היום לביצועים מחודשים על ידי זמרים שונים. אלבומי שיריה הם בין האלבומים הנמכרים ביותר בשפה הערבית גם בימינו.

ביוגרפיה

אום כולתום נולדה בתמאי-א-זהרייה במחוז א-דקהלייה שבמצרים. אביה, השייח' איבראהים סעיד אל-בלתאגי, היה האימאם של המסגד המקומי, והוא שהעניק לה את הכוניה "אום כולתום", על שם בתו השלישית של מוחמד מייסד האסלאם.

כבר בגיל צעיר גילתה כישרון שירה יוצא דופן, ובעזרת אביה למדה לדקלם את הקוראן ומהר מאוד הצליחה לזכור את כולו בעל פה.^[2] כאשר הייתה בת 12, אביה הגניב אותה מחופשת כנער ללהקה שביים, ששרה שירי דת מסורתיים בחגים ובחתונות.

ארבע שנים אחר־כך, הבחינו בכישרונה הזמר מוחמד אבו אל-עלאא' ונגן העוד המפורסם אחמד זכריה, והיא התבקשה ללוות אותם לקהיר. היא המתינה עד שהייתה בת 23 לפני שנענתה להזמנתם, תוך שהיא ממשיכה להופיע מוסווית כנער באולמות תיאטרון קטנים. היא הקפידה להימנע מחיי חברה או מאורח חיים בוהמי.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, הלכה והתחזקה התרבות המודרנית במצרים, תופעה המתוארת היטב בספריו של נגיב מחפוט' (הטרילוגיה הקהירית). מעמדה התרבותי של אום כולתום ביטא באופן מובהק שינוי תרבותי זה, שהביא כתגובת נגד את האחים המוסלמים.

שתי פגישות חשובות שקיימה אום כולתום בתקופה זו, ביטאו שינויים תרבותיים אלו וגם תרמו תרומה גדולה להתפתחות הקריירה שלה: הראשונה הייתה ב-1924 עם אחמד ראמי, משורר שלמד בסורבון וכתב לה בהמשך 137 שירים והפגיש אותה עם הספרות הצרפתית. הפגישה השנייה הייתה עם מוחמד אל-קאסבג'י, נגן עוד וירטואוזי שהכניס אותה ל"ארמון התיאטרון הערבי", שבו זכתה להצלחה הראשונה הגדולה שלה.

ב-1930 הופיעה אום כולתום בארץ ישראל.

ב-1932 הייתה מפורסמת עד כדי כך שהיא הוזמנה למסע הופעות בערים כמו דמשק, בגדאד, ביירות וטריפולי.

ב-15 במאי 1948 לכבוד פלישת צבאות ערב לארץ ישראל היא שרה ברדיו קהיר (אנ') בלדה על ירושלים ועל עליית מוחמד מכיפת הסלע השמיימה.^[3]

בשנת 1968 כתב המשורר הסורי ניזאר קבאני את השיר "אסבח ענדי בונדקיה^[4]"("יש לי עכשיו אקדח") בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, בו הוא מצדיע למאבק הפלסטיני. שנה לאחר מכן שרה אום כולתום את השיר הזה שהלחין עבד אל ווהאב. שיר זה לא זכה לפרסום רב שכן לא מדובר ביצירה מוזיקלית שנוגנה בהופעותיה וקטע זה לא צולם מעולם.

במקביל לקריירה בשירה, ניסתה גם לפתח קריירה במשחק אך נטשה זאת במהירות, היות שלא הצליחה ליצור קשר אישי ורגשי עם הקהל.

היא התמידה בקריירת השירה ואף קיבלה מברק מנשיא צרפת שארל דה גול ב-1967. זמן קצר אחר־כך אובחנה כחולה בדלקת כליות חריפה.

הקונצרט האחרון שלה היה באולם "קצר א-ניל" (ארמון הנילוס) בקהיר ב-1973. בדיקות הראו שמחלתה חשוכת מרפא, ועקב כך היא עברה ב-1973 להתגורר בארצות הברית, שם הסתייעה בטכנולוגיה רפואית מתקדמת. ב-1975, כשחזרה לביקור במולדתה, היא נאלצה להתאשפז בבית חולים בקהיר בשל מצב בריאותה המידרדר. מחוץ לבית החולים התגודדו ושרו את שיריה תושבי העיירה שבה נולדה. אום כולתום נפטרה ב-3 בפברואר 1975.

חיים אישיים

ב-1953 נישאה לרופא חסן אל-האפנאווי, ולא היו להם ילדים.

דיסקוגרפיה חלקית

אלף לילה ולילה
סירת אלחוב (דרכה של האהבה)
אע'דן אלקאכ (האם מחר אפגוש אותך)
חירת קלבי מעאכ (בלבלת לבי עמך)
דארית אל-איאם (הימים עברו)
אלחב כלה (האהבה כולה)
אלחב כדה (האהבה היא כך)
אינתה עומרי (אתה חיי)
ע'ני לי שוי שוי (שיר לי לאט לאט)
אל-אטלאל (הריסות(במובן הריסות האהבה))
הגרתק ("הגרתי" ממך /נטשתי אותך)
אנא ואנת זלמנא אל חוב (אני ואתה לא עשינו עוול עם האהבה)
סהראן לוחדו (ער לבדו)
דלילי אחתאר (מבולבלת)
ללצבר חדוד (לסבלנות יש גבול)
הד'הי ליילתי (זאת הלילה שלי)
קסת אל אמס (הסיפור של אתמול)
פאת אל מיעאד (המועד עבר - במובן פיספס את ההזדמנות)
אנת אל חוב (אתה האהבה)
חוב איה? (איזו אהבה?, במובן - על איזה אהבה אתה מדבר בכלל?)
לא יא חביבי (לא אהובי!)
ליסה פאכר (עדיין זוכר)
זכריאת (זכרונות)
אהל אל הווא (בני האהבה)
שמס אל אציל (שמש של סוף יום)
אל אמל (התקווה)
ארוח למין? (למי אלך?, במובן - במי אני יכולה להיעזר?)
אנא פי אנתיזראק (אני מחכה לך)
אסאל רוחק (שאל את עצמך)
חביבי יסעד אווקתו (אהובי מאחלת שיהיו כל זמניך אושר)
יאלי כאן ישגיכ אניני (אתה זה שהצטערת על קולות הכאב שבי)
עוודת עיני עלא רואיכ (התרגלה עיני לראותך)
אמל חיאתי (תקוות חיי)
סלו קלבי
פקרוני (הזכירו לי)
יא זלמני (אתה העושק אותי)
אנסאכ (אשכח אותך)
אקולכ איה? (מה אגיד לך?)
הווא צחיח אל הווא ע'לאב (זה נכון האהבה תנצח)
חדית' אל רוח(שיחת הרוח\הנשמה)
רק אל חביב
ע'ולובת אצלח פי רוחי (נאבקתי להתפייס ברוחי)
לילת חוב (ליל האהבה)
פידיל לי איה יא זמן (מה משאיר לי הזמן)
אחנא אחנא וחדינה (אנחנו אנחנו לבדנו)
נצרה קוויה(ניצחון חזק)
גמאל אל דוניא (יופי העולם)
אסונ קרמתי
חקבלו בוקרה(אפגשהו מחר)
קולי ולא תחביש יא זין(אמור לי ואל תסתיר יא יפה)
ע'ריב עלא באב אל רגא(זר בפתח התחנונים)
בעד אל צבר מא טאל(אחרי שהסבלנות לא התארכה)
אראכ עצי אל דמע (לראותך מונע את הדמעות)
בעיד ענכ (רחוק ממך)
יא מסהרני (פירושי מילולי חופשי - המדיר שינה מעיני)
בתפקר פי מין (מי חושב עלי)
ת'ורת אל שכ(מהפכת החשד)
חסיבכ ללזמאן (מגבלות זמנך)
גדדת חובכ ליה(למה התחדשה אהבתך)
טוף וי שופ (שוט וראה)
ואלה זמאן יא סילאחי
אצבח ענדי אלאן בונדוקיה(הפך עכשיו אצלי לרובה)(שיר תמיכה במאבק הפלסטיני)
אנא פדאיון
מצר תתחדס ענ נפסהא (מצרים מדברת בעד עצמה)
אל קלב יעשק כל גמיל (הלב אוהב כל דבר יפה)
רובעיאת אל ח'יאם

לקריאה נוספת

וירג’יניה דניאלסון, קולה של מצרים: אום כולת’ום, שירה ערבית, החברה המצרית במאה העשרים; תרגום: חנה עמית-כוכבי. חיפה: פרדס, ה'תשס"ד 2003.
סלים נסיב, אום: הרומן של אום כולת’ום תרגום מצרפתית: חגית בת-עדה. תל אביב: אסיה, ה'תשנ"ט 1999 (הספר בקטלוג ULI)