אלברט סרה
.jpg) | |
| לידה |
9 באוקטובר 1975 (בן 49) בניולס, קטלוניה |
|---|---|
| מדינה |
 ספרד |
| תקופת הפעילות | מ-2003 |
| עיסוק | במאי קולנוע, תסריטאי |
| פרסים והוקרה |
פרס גאודי לבמאי הטוב ביותר (2008)  |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אלברט סרה (בקטלאנית: Albert Serra i Juanola; נולד ב-9 באוקטובר 1975) הוא במאי, מפיק ותסריטאי קולנוע קטלוני. הוא ידוע בעיקר בזכות סרטיו "הסיפור על מותי" (2013) ו"מותו של לואי ה-14" (2016) בכיכובו של ז'אן-פייר לאו. סרה, שידוע בסגנונו הפרובוקטיבי, כונה "אחד מיוצרי הקולנוע הייחודיים והקיצוניים ביותר שפועלים כיום".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרה נולד בעיר בניולס במחוז ז'ירונה, בחבל קטלוניה שבצפון-מזרח ספרד. הוא גדל בבית קתולי הדוק ובגיל 18 נסע לברצלונה שם למד פילוסופיה וספרות באוניברסיטת ברצלונה וקיבל את התואר שלו בשנת 2006. לאחר מכן כתב מחזות והפיק מספר מיצבי אומנות ועבודות וידאו.
בגיל 23 ביים את סרטו הראשון, "Crespià, the film not the village" (2003), על חגיגות קיץ בכפר קטלוני.
סרטיו "כבודו של האביר" (2006), המספר על דון קישוט וסנצ'ו פנסה, ו"שירת הציפורים" (2008), המתאר מסע של שלושה מלכים אל עבר ישו, הוצגו בפסטיבל הקולנוע בקאן במסגרת "השבועיים של במאים".
בשנת 2013 זכה סרטו "הסיפור על מותי" ב"נמר הזהב", הפרס הראשון בפסטיבל לוקרנו. הסרט עוסק בשתי דמויות מיתולוגיות; ג'קומו קזנובה ודרקולה.
בשנת 2016 סרטו "מותו של לואי ה-14" אשר מתאר את גסיסתו של המלך הצרפתי, הוקרן בפסטיבל הקולנוע בקאן.
בשנת 2019 סרטו ״חירות״ התחרה במסגרת "מבט מסוים" של פסטיבל הקולנוע בקאן, המסגרת השנייה בחשיבותה של הפסטיבל. הסרט זכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים.
בשנת 2022 הוקרן סרטו "פסיפיקשן" הוקרן בתחרות הראשית של פסטיבל הקולנוע בקאן, הסרט, שאורכו שעתיים ו-45 דקות, היה מועמד לפרס "דקל הזהב".
השפעות וסגנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרטיו של סרה נחשבים כסרטים רדיקליים, שערורייתים ובעלי תעוזה רבה. ברמת התמה סרטיו עוסקים לרוב בשבירת מוסכמויות, ניפוץ של מיתוסים ובאלמנטים של דת.[1] סרטיו ארוכים ומאופיינים בשוטים יחידים (וואן שוטים) והם מובנים לא פעם על אלתורים, צילום במספר מצלמות במקביל ועבודה עם שחקנים לא מקצועיים.[2] הוא אף סיפר שלא פעם אינו מתבונן במוניטור בסט הצילומים אלא נסמך בעיקר על העבודה בחדר העריכה.[3]
בראיונות עמו סיפר שהוא מעריך במיוחד את ג׳ון פורד, קארל תאודור דרייר, יסוג'ירו אוזו, פייר פאולו פזוליני ורוברטו רוסליני.[3]
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | שם הסרט | הערות |
|---|---|---|
| 2003 | Crespià, the film not the village | |
| 2006 | כבודו של האביר | במקור Honor de cavalleria |
| 2008 | שירת הציפורים | במקור El cant dels ocells |
| 2011 | 60 Seconds of Solitude in Year Zero | בימוי סרט של דקה אחת עבור אסופה של סרטים
לאונתולוגיה אחת המרכזת סרטים של מס׳ במאים |
| 2011 | El senyor ha fet en mi meravelles | דוקומנטרי |
| 2013 | Els tres porquets | עיבוד לטקסטים מתוך "שיחות גיתה" של יוהאן פטר אקרמן
ו"שיחת השולחן של היטלר" של יו טרבור-רופר, יחד עם כתביו של הבמאי והשחקן ריינר ורנר פאסבינדר |
| 2013 | הסיפור על מותי | במקור Història de la meva mort |
| 2016 | מותו של לואי ה-14 | במקור La Mort de Louis XIV |
| 2019 | חירות | במקור Liberté |
| 2022 | פסיפיקשן | במקור Pacifiction |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלברט סרה, ברשת החברתית אינסטגרם
אלברט סרה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלברט סרה, באתר AllMovie (באנגלית)
אלברט סרה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קמינר, אמיר; קאן (2022-06-07). ""כשאתה מצנזר את עצמך, החיים כבר לא שווים - אולי עדיף להתאבד מלחיות ככה"". Ynet. נבדק ב-2022-06-15.
- ^ Devil's Playground: Albert Serra, Film Comment (באנגלית)
- ^ 1 2 אורי קליין, כשדרקולה יפגוש את קזנובה: ראיון עם הבמאי הספרדי אלברט סרה, באתר הארץ, 15 ביוני 2011