אליזבת קיידי סטנטון
 | |
| אליזבת סטנטון | |
| לידה |
12 בנובמבר 1815 ג'ונסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 באוקטובר 1902 (בגיל 86) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות וודלואן |
| השכלה |
בית ספר אמה וילארד |
| תפקיד |
נשיאה |
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית |
| בן זוג | הנרי ברוסטר סטנטון |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה הלאומי לנשים (1973) |
| חתימה |
 |
  | |
אליזבת קיידי סטנטון (באנגלית: Elizabeth Cady Stanton; 12 בנובמבר 1815 – 26 באוקטובר 1902) הייתה אקטיביסטית אמריקאית, סופרג'יסטית, פעילה למען ביטול העבדות ודמות מובילה בתנועת זכויות האישה. הכותבת המרכזית של הצהרת ההמלצות שפורסמה בוועידה הראשונה לזכויות האישה שהתקיימה ביולי 1848 בסנקה פולס, ניו יורק, היוזמה המאורגנת הראשונה לתנועה לזכויות האישה ולזכות הבחירה לנשים בארצות הברית[1].
פעילותה של סטנטון התפרשה על מגוון תחומים. הגם שסטנטון התמקדה בפעילותה בזכות הבחירה לנשים, קודם לכן הייתה פעילה בתנועה לביטול העבדות לצד בעלה, הנרי ברוסטר סטנטון. שלא כפעילים רבים בתנועה לזכויות האישה, סטנטון התייחסה לנושאים רבים הנוגעים לאפליית נשים, בנוסף לזכות הבחירה. דאגותיה נגעו גם לזכויות ההורה ולמשמורת על ילדים, לזכויות רכוש, לזכויות הכנסה ותעסוקה, לזכויות גירושים ולפיקוח ילודה[2]. סטנטון הייתה תומכת מובהקת בתנועה לריסון צריכת אלכוהול במאה ה-19, בין היתר בגלל הקשר בין אלכוהוליזם לפגיעה בנשים וילדים.
לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית נוצר קרע בתנועת זכויות האישה כאשר סטנטון יחד עם סוזן ב. אנתוני סירבה לתמוך בתיקונים ה-14 וה-15 לחוקת ארצות הברית, משום שהתנגדה למתן זכות הצבעה והגנה משפטית לגברים אפרו-אמריקאים כאשר נשים, שחורות ולבנות, אינן נהנות מזכויות דומות. עמדתה בסוגיה זאת, לצד מחשבותיה על הנצרות המאורגנת ותמיכתה בנושאים נשיים אחרים מלבד זכות הבחירה, הביאו בסופו של דבר לפיצול התנועה לזכויות האישה לשני ארגונים נפרדים, אשר בסופו של דבר שבו והתאחדו, עם סטנטון כנשיאה של הארגון המאוחד, כ-20 שנים לאחר מכן.
סנסטון כתבה את תנ"ך האישה (The Woman's Bible), ביוגרפיה ומאמרים ועלונים רבים על זכות הבחירה לנשים ועל זכויות נשים.
ילדות ורקע משפחתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטנטון נולדה וגדלה בג'ונסטאון (אנ'), ניו יורק, כאליזבת קיידי, ילדתם השמינית מתוך 11 של דניאל קיידי ומרגרט ליווינגסטון קיידי. חמישה מאחיה ואחיותיה של סטנטון מתו בילדותם ואח שישי, אליעזר, מת בהיותו כבן 20. מאורעות אלו הובילו לשקיעתה של אמהּ בדיכאון. סטנטון קראה לשתי בנותיה על שמן של שתיים מאחיותיה שנפטרו, מרגרט והריוט[3].
אביה של סטנטון, דניאל קיידי, היה עורך דין בולט במפלגה הפדרליסטית ונבחר לקונגרס בין השנים 1814 ל-1817. ב-1847 התמנה לשופט בבית המשפט העליון של ניו יורק (הערכאה הנמוכה בין שתי ערכאות). השופט קיידי הפגיש את בתו עם החוק וטמן את הזרעים למה שיהפוך ברבות הימים למעורבות חברתית ומשפטית עמוקה[4]. דמויות נוספת שהיו משמעותיים בראשית חייה של סטנסטון היו אחותה הגדולה טריפנה (Tryphena) ובעלה אדוארד ביארד. גיסה, חשף אותה לחוסר השויון כפי שהתבטא במערכת המשפט וחוק בארצות הברית[3]. העיסוק של אביה וגיסה במשפט איפשרו לסטנטון להחשף לתחום. היא הגיעה להכרה שהחוק מפלה נשים לרעה בכל תחום וכי הסובלות במיוחד מאפליה זו היו נשים נשואות. את הסיבה לאפלייתן של נשים נשואות, ראתה כנובעת מהיותן נעדרות זכויות בסיסיות בתחומי העבודה, ההכנסה, הרכוש והמשמורת על ילדיהן.
לימודים והתפתחות אינטלקטואלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לנשים רבות בתקופתה, סטנטון הייתה בעלת השכלה פורמלית רחבה. היא חונכה באקדמיית ג'ונסטאון, שם למדה לטינית, יוונית, מתמטיקה, דת, פילוסופיה, מדעים, צרפתית וכתיבה. היא התחרתה שם בתלמידים בשני המינים, בגילה ומבוגרים יותר, וזכתה בפרסים ביניהם באות הצטיינות בלימודי יוונית. בעת לימודיה בקולג' יצרה סטנטון קשר קרוב עם שכנהּ, הכומר סיימון הוסק, אשר תמך בה לאורך כל הדרך ואף לימד אותה יוונית והוריש לה ספרים רבים. אמונתו של הוסק ביכולותיה הלימודיות ובכלל, תרמה רבות להערכתה העצמית ולביטחונה העצמי[4]. אולם כשניסתה להמשיך לימודים ביונן קולג' (Union College) ב-1830, גילתה כי דרכה לשם חסומה משום שהמוסד לא קיבל נשים לשורותיו. סטנטון התקבלה לסמינר טרוי לנשים (Troy Female Seminary)[4].
נישואים ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליזבת קיידי סטנטון הכירה את הנרי ברוסטר סטנטון דרך מעורבותה בתנועה לריסון צריכת אלכוהול ופעילותה בתנועה לביטול העבדות. סטנטון היה עיתונאי, נואם פעיל נגד העבדות ולאחר נישואיו הוסמך כעורך דין[5]. על אף הסתייגותו של דניאל קיידי, אביה של אליזבת סטנטון, הזוג נישא ב-1840, כשהיא מבקשת מהכומר שמשפט "מתחייבת לציית" יוסר מנדרי הנישואים. מאוחר יותר כתבה: "סירבתי בעיקשות לציית לאדם שאיתו אני אמורה להיכנס למערכת יחסים שוויונית"[4]. הזוג הביא לעולם שישה ילדים בין השנים 1842 ל-1856. ילדם השביעי, רוברט, נולד כתוצאה של היריון לא מתוכנן ב-1859, כשאליזבת הייתה בת 44[6].
זמן קצר לאחר שובם לארצות הברית מירח הדבש שלהם באירופה, עברו בני הזוג לבית משפחת קיידי בג'ונסטאון. הנרי סטנטון למד משפטים בהדרכת חמיו עד 1843, אז עברו בני הזוג לבוסטון שבמסצ'וסטס, שם הצטרף הנרי סטנטון למשרד עורכי דין[4]. בעת שחיו בבוסטון, אליזבת שאבה הנאה עמוקה מהגירוי החברתי, הפוליטי והאינטלקטואלי ובהשתתפות בפגישות ובהתכנסויות של התנועה לביטול העבדות. היא נהנתה מחברתם של פרדריק דאגלס, ראלף וולדו אמרסון, לואיזה מיי אלקוט ואחרים והושפעה מהם[4]. במהלך נישואיה, כמו גם בתקופה בה חיה כאלמנה, סטנטון ראתה את שם משפחתו של בעלה כשמה, כשהיא חותמת אליזבת קיידי סטנטון, אך סירבה שייפנו אליה כ"מרת הנרי ב. סטנטון", בטענה כי נשים הן פרטים בפני עצמן[3].
נישואי הזוג לא היו נטולים מתיחויות ומחלוקות. הנרי סטנטון, כמו דניאל קיידי, לא הסכים עם הרעיון הענקת זכות בחירה לנשים[6]. בשל עבודה, נסיעות ושיקולים כספיים שונים, בני זוג חיו תכופות אירועות בנפרד. חברים של בני הזוג מצאו שהם בעלי שאפתנות ומזג דומים, אך אינם חולקים עמדות משותפות באשר לנושאים מסוימים, בהן זכות הבחירה לאישה. עם זאת, שני בני הזוג העריכו את נישואיהם כמוצלחים, והנישואים נמשכו כ-47 שנים והסתיימו עם מותו של הנרי ב-1887[6].
ב-1847 עברה משפחת סטנטון להתגורר בפאתי סנקה פולס ניו יורק. המעבר לסנקה פולס הרחיק את סנסטון מהחיים האינטלקטואלים העשירים שהיו לה בבוסטון[6], אולם מעורבותה בפעילות בתנועת הנשים נמשכה גם משם ואף התגברה עם השנים.
פעילות מוקדמת בתנועה לזכויות האישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטנטון ולוקרישה מוט, פמיניסטית ופעילה בתנועה לביטול העבדות, נפגשו בכנס הבינלאומי נגד העבדות בלונדון באביב 1840. השתיים הפכו לחברות במהלך הכנס בשעה שהן דורשות להשתתף בכנס. לאחר יום של דיונים, הצירים הגברים הצביעו נגד השתלבות נשים בכנס, אפילו אם הן, כמו מוט, היו מועמדות לשרת כנציגות רשמיות באגודות הפועלות לביטול העבדות. לאחר דיון ממושך שהוכרע על חודו של קול, הנשים הורשו לשבת מאחורי וילון, כשהן מוסתרות מעיניהם של הגברים. פעיל לביטול העבדות האמריקאי, ויליאם לויד גאריסון (William Lloyd Garrison) שגם נכח בכנס התנגד להחלטה, סירב לשבת באולם המליאה והצטרף לנשים[7].
האיסור על נשים להשתתף בוועידה חיזק אצל סטנטון את המחויבות לזכויות הנשים. ב-1848 פגשה סטנטון את מרי אן מקלינטוק, מרתה קופין רייט, וג'יין האנט כשלוקרישה מוט הגיעה לביקור (כל הנשים היו מקהילה הקוויקרית מלבד סטנטון)[8]. היא חלקה איתן את תחושת התסכול שחשה ממצבן של נשים[9]. יחד הן הוציאו לפועל את הכנס הראשון לזכויות האישה שנערך בסנקה פולס ב-19 וב-20 ביולי ב-1848. מעל ל-300 נשים וגברים השתתפו בכינוס. סטנטון, שתי בנותיה הבוגרות ומרי אן מקלינטוק, ניסחו הצהרת ההמלצות אותה אשררו משתתפי הכנס[10]. ההצהרה נכתבה ברוח הכרזת העצמאות של ארצות הברית וכללה גם המלצות מעשיות. ההצהרה נפתחה בקביעה שגברים ונשים נבראו שווים ואחת ההמלצות דרשה זכות בחירה לנשים, דרישה שהייתה באותה התקופה שנויה במחלוקת. הנוסח הסופי, כולל תביעה להענקת זכות בחירה לנשים, שתקבל, במידה לא מועטה, בזכות התמיכה של פרדריק דאגלס שנכח בכנס ונשא בו דברים[10]. זמן קצר לאחר הכנס הוזמנה סטנטון ואחרות לדבר בכנס נוסף לזכויות האישה, ברוצ'סטר שבמדינת ניו יורק[11]. הדבר ביסס את תפקידה כאקטיביסטית ורפורמטורית.
ב-1851 הפגישה אמיליה בלומר בין סטנטון לסוזן ב. אנתוני. פעילותן המשותפת הראשונה של סטנטון ואנתוני הייתה בתנועה לריסון צריכת אלכוהול והן הקימו יחד איגוד נשים בתנועה שפעל תקופה קצרה (1852–1853). סטנסטון זעזעה רבים שטענה כי שכרות היא סיבה מספקת לגירושים[3]. באותה התקופה נשים לא יכלו לקבל סעד ממערכת המשפט כאשר הבעלים שלהן התנהגו באלימות כלפיהן או כלפי הילדים, רוששו את המשפחה או עזבו את הבית. בעת גירושים הבעל היה מקבל את המשמורת על הילדים ואת הרכוש. סטנטון ואנתוני ביקשו לשנות מצב זה[12].
רווקה, ללא ילדים, היה לאנתוני הזמן והאנרגיה לנסוע ולנאום, דבר שסטנטון לא הייתה מסוגלת לעשות. הכישורים שלהן השלימו זה את זה; סטנטון כתבה את הנאומים לאנתוני, בעוד שהאחרונה הייתה בעלת יכולות ארגון גבוהות. שתי הנשים נשארו חברות קרובות וקולגות עד מותה של סטנטון. לאנתוני היה חדר קבוע בבית של משפחת סטנטון מאז 1861[3].
פילוג אידאולוגי בין התנועה לביטול העבדות לתנועת לזכויות הנשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי מלחמת האזרחים האמריקאית, סטנטון ואנתוני עזבו את התנועה לביטול העבדות בעקבות התנגדותן לתיקון ה-14 וה-15 לחוקת ארצות הברית שנתנו זכות הצבעה לגברים אפרו-אמריקאים בלבד. לטענתן, זכות ההצבעה לגברים שחורים הובטחה כבר בתיקון ה-13 לחוקה ואם תתאפשר רק זכות הצבעה לגברים, הדבר ירחיק עוד יותר הסיכויים שנשים יקבלו זכות הצבעה[3]. סטנטון העריכה שאם המילה "זכר" תכנס לחוקה, "ייקח לנו לפחות מאה שנה להוציא אותה"[13]. הן היו מאוכזבות מהקולגות מהתנועה לביטול העבדות שזנחו את המאבק למען זכויות נשים[14]. בסופו של דבר, הרטוריקה של סטנטון נגד זכות ההצבעה לאפרו-אמריקאים קיבלה גוונים גזעניים. סטנטון טענה שנשים בעלות זכות הצבעה אשר הן בעלות "רכוש, חינוך ועידון" נדרשות לאזן את הצבעתם של עבדים לשעבר ומהגרים ש"העוני, הבורות וההשפלה [שחוו בחייהם]" עשויים להשפיע בצורה שלילית על מערכת הפוליטית האמריקאית[3]. בהזדמנות אחרת אמרה סטנטון שזו "שאלה רצינית אם מוטב שנעמוד בצד ונראה את 'סמבו' (אנ') [כינוי גנאי לאפרו-אמריקאים] נכנס לממלכה [קבלת זכויות האזרח] לפנינו"[15]. ב-1869 במפגש טעון בין סטנטון ופרדריק דאגלס, שעד אז היו בעלי ברית, השמיעה סטנטון שוב טיעונים גזעניים ובתגובה לכך אמר דאגלס: "כאשר נשים, בשל היותן נשים, היו נרדפות ברחבי הערים ניו-יורק וניו-אורלינס; כאשר הן היו נגררות מהבתים והיו תולים אותן על עמודי תאורה; כאשר היו קורעים את הזרועות של הילדים שלהן ומרוצצים את המוח שלהם על המדרכה; כשתהיו אובייקטים לעלבון וזעם על כל צעד ושעל; כאשר תמצאו בסכנה משום שהבתים שלכן עלולים להישרף ... אז תהייה הדחיפות לקדם הצבעה שווה לשלנו."[16]
.jpg)
למרות התבטאויותיה הגזעניות, סטנטון האמינה בזכות בחירה אוניברסלית, לגברים ונשים, שחורים ולבנים. כשדיברה בעד זכות הבחירה לנשים שחורות, טענה כי מניעת זכות הצבעה דן אותן לשעבוד משולש, שגברים לא מכירים: עבדות, מין וגזע[17].
חבר הקונגרס הרפובליקני, תדיאוס סטיבנס, מפנסילבניה ותומך בתנועה לביטול העבדות, הסכים עם תפיסתה של סטנטון שזכות ההצבעה צריכה להיות אוניברסלית. בשנת 1866, סטנטון, אנתוני וסופרג'יסטיות נוספות, ניסחו עצומה הדורשת זכות הצבעה ללא התחשבות במין או גזע. העצומה הוצגה בקונגרס על ידי סטיבנס[18]. אך על אף מאמצים, התיקון הארבע עשרה התקבל ב-1868 ונשים לא קיבלו אז את זכות ההצבעה.
הוויכוח בתוך תנועת הנשים בנוגע לזכות ההצבעה לגברים אפרו-אמריקאים הוביל לפילוג והקמת שני ארגונים. אנתוני, סטנטון ואחרות הקימו את האגודה הלאומית למען זכות הבחירה לנשים (NWSA - The National Woman Suffrage Association), מאוחר יותר באותה השנה, "האגודה האמריקנית לזכות הבחירה לנשים" (The American Woman Suffrage Association) הוקמה על ידי ג'וליה וורד האו, לוסי סטון ואחרות[13]. ה-NWSA דרש זכות בחירה אוניברסלית, ובהשפעתה של סטנטון, שילב גם דרישה לשינוי במספר סוגיות הנוגעות לזכויות נשים שנחשבו רדיקליות בקרב חברי התנועה השמרנית; למשל, שינוי חוקי גירושין, הרחבת אפשרויות התעסוקה של נשים ושינוי חוקי ירושה ומיסוי וזכותן של נשים לשרת כמושבעים[19]. ה-NWSA זכה לפחות תמיכה ומימון מאשר הארגון שתמך בזכות ההצבעה לגברים שחורים. ב-1890 שני הארגונים התאחדו לאגודה האמריקאית למען זכות ההצבעה לנשים (National American Woman Suffrage Association) וסטנטון הייתה לנשיאה הראשונה של הארגון[20].
כתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטנטון הרבתה לכתוב. היא כתבה מאמרים, מאמרי דעה, ויחד עם אנתוני הוציאה לאור עיתון שבועי, "המהפכה (The Revolution)", שיצא לאור בניו יורק בין ינואר 1868 לפברואר 1972. השבועון התמקד בזכויות הנשים, ובמיוחד בזכות הבחירה לנשים, אך הוא גם כיסה נושאים נוספים, כמו פוליטיקה, תנועת הפועלים ופיננסים. אנתוני ניהלה את ההיבטים העסקיים, בשעה שסטנטון ערכה את העיתון יחד עם הכומר פרקר פילסברי, תומך במאבק לסיום העבודות ובזכויות נשים[21].
תנ"ך האישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"תנ"ך האישה" (The Woman's Bible)[22] הוא ספר עיון בן שני חלקים שנכתב על ידי סטנטון ו-26 נשים. מטרתה של סטנטון הייתה ליזום מחקר ביקורתי של טקסטים תנ"כיים המשמשים בסיס לדיכוי נשים במטרה להוכיח כי לא הרצון האלוהי משפיל נשים, אלא הרצון הגברי לשליטה[23]. היא ניסתה לקבל את עזרתן של כמה מלומדות בעברית ויוונית, אך כמה מהן דחו אותה, מחשש שמא ייפגע שמן. נשים אחרות פחדו לפרש את התנ"ך מסיבות דתיות. הספר פורסם ב-1895 וב-1897 ואתגר את העמדה המסורתית, כי נשים צריכות להיות כפופות לגבר, אך לא טען כי נשים שוות לגברים. באמצעות הספר היא ביקשה לקדם תאולוגית שחרור רדיקלית נוצרית, המדגישה את ההתפתחות האישית[24]. תנ"ך האישה עורר מחלוקת רבה ואנטגוניזם עם פרסומו, אך הפך לרב מכר. פעילות למען זכות הבחירה לנשים, שחששו כי הספר יפגע במאבקן ובאגודה האמריקאית למען זכות ההצבעה לנשים יזמו דיון בספר שאנתוני לא הצליחה למנוע אותו. הן הוציאו גינוי רשמי לספר והדגישו שהאגודה לא תומכת בביקורת של סטנטון על הנצרות הממוסדת[25].
תולדות מתן זכות הבחירה לנשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר "תולדות מתן זכות ההצבעה לנשים" (History of Woman Suffrage) הייתה יוזמה משותפת של סטנטון, אנתוני, מטילדה ג'וסלין גייג' ואידה הוסטד הארפר. הספר פורסם בשישה כרכים בין השנים 1881 עד 1922, והוא מתאר את ההיסטוריה של תנועה למתן זכות הבחירה לנשים, בעיקר בארצות הברית. התכנון המקורי היה לכתוב פרסום צנוע שהתפתח לספר בן 5,700 עמודים שכתיבתו נמשכה אחרי מותן של אנתוני וסטנטון[9]. הספר הציג את תפיסת עולמן של אנתוני וסטנטון[26].
פטירה ומורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליזבת קיידי סטנטון נפטרה ב-26 באוקטובר 1902 מאי ספיקת לב, 18 שנה לפני שנשים קבלו זכות בחירה בארצות הברית. היא נקברה לצד בעלה בבית קברות בברונקס, ניו יורק.
דעותיה פורצות הדרך והשנויות במחלוקת בנושא דת, תעסוקת נשים ומעמד האישה במשפחה, הובילו לכך שסוזן ב. אנתוני נתפסה כמייסדת התנועה לזכות הבחירה לנשים. הספר "תנ"ך האישה", שהיה שנוי במחלוקת גרם להתרחקות של סופרג'יסטיות צעירות מסטנטון וחיזק את מקומה של אנתוני כמנהיגה המוכרת יותר של תנועה[27]. ב-1923, בחגיגת יום השנה ה-75 לוועידת סנקה פולס, רק האריוט סטנטון בלאץ' הדגישה את המקום המרכזי של אמה בהנעת תנועת הנשים[2]. בהמשך השנים היא קיבלה הכרה. ב-1975 ביתה של סטנטון קיבל מעמד של אתר היסטורי לאומי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה, הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 17–20. (הספר בקטלוג ULI)
- Elisabeth Griffith, In Her Own Right: the Life of Elizabeth Cady Stanton, Oxford University Press, 1985 (הספר בקטלוג ULI)
- Harriet Sigerman, Elizabeth Cady Stanton: the Right is Ours, Oxford University Press, 2001 (הספר בקטלוג ULI)
- Judith Wellman, The Road to Seneca Falls: Elizabeth Cady Stanton and the First Woman's Rights Convention, University of Illinois Press, 2004 (הספר בקטלוג ULI)
- Ellen Carol DuBois (ed.), Richard Candida Smith (ed.), Elizabeth Cady Stanton, Feminist as Thinker: A Reader in Documents and Essays, New York University Press, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
- Sue Davis, The Political Thought of Elizabeth Cady Stanton: Women's Rights and the American Political Traditions, New York University Press, 2008 (הספר בקטלוג ULI)
- Ann D. Gordon, The Selected Papers of Elizabeth Cady Stanton and Susan B. Anthony, Rutgers University Press, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
- Tracy A. Thomas, Elizabeth Cady Stanton and the Feminist Foundations of Family Law, New York University Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליזבת קיידי סטנטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אליזבת קיידי סטנטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אליזבת קיידי סטנטון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Elizabeth Cady Stanton Dies at Her Home, www.nytimes.com
- ^ 1 2 Stanton, Elizabeth Cady | Internet Encyclopedia of Philosophy, www.iep.utm.edu (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Elisabeth Griffith, In Her Own Right: The Life of Elizabeth Cady Stanton, Oxford University Press, 1985
- ^ 1 2 3 4 5 6 Elizabeth Cady Stanton, Eighty Years and More, European Publishing Company, 1848
- ^ Wilson, James Grant; Fiske, John, eds, Appletons' Cyclopædia of American Biography, D. Appleton, 1900, פרק STANTON, Henry Brewster
- ^ 1 2 3 4 Jean H. Baker, Sisters: The Lives of America's Suffragists, Hill and Wang, 2005
- ^ The First Women's Rights Convention - Women's Rights National Historical Park (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
- ^ Martha C. Wright - Women's Rights National Historical Park (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
- ^ 1 2 Stanton, Elizabeth Cady; Anthony, Susan B.; Gage, Matilda Joslyn; Harper, Ida Husted, History of woman suffrage, כרך Vol. 1, Fowler & Wells, 1881
- ^ 1 2 Declaration of Sentiments - Women's Rights National Historical Park (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
- ^ "Abigail Bush | History of American Women". History of American Women (באנגלית אמריקאית). 2014-02-19. נבדק ב-2017-04-08.
- ^ Eleanor Flexner, Ellen Fitzpatrick, Century of Struggle: The Woman's Rights Movement in the United States, Enlarged Edition, Belknap Press, עמ' 58
- ^ 1 2 DuBois, Ellen Caro, Feminism and Suffrage: The Emergence of an Independent Women's Movement in America, 1848-1869, Cornell University Press, 1978
- ^ Rakow, Lana F. and Kramarae, Cheris, editors, כרך, The Revolution in Words: Righting Women 1868–1871, כרך Volume 4 of Women's Source Library, Routledge, 2001
- ^ Shane Mountjoy, The Women's Rights Movement: Moving Toward Equality, Chelsea House Publications, 2007, עמ' 73
- ^ Leibovich, Mark (2008-01-13). "Rights vs. Rights: An Improbable Collision Course". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-04-11.
- ^ Ellen DuBois, The Radicalism of the Woman Suffrage Movement: Notes toward the Reconstruction of Nineteenth-Century Feminism, Feminist Studies Vol 3. No. 1/2, 1975, עמ' 63-71
- ^ Petition for Universal Suffrage, 1866: Stanton and Anthony Papers Online, ecssba.rutgers.edu (באנגלית)
- ^ ^ Stanton, Elizabeth Cady; Anthony, Susan B.; Gage, Matilda Joslyn; Harper, Ida Husted, History of woman suffrage, כרך Vol 6, Fowler & Wells, 1886
- ^ Gordon, Ann D., ed, The Selected Papers of Elizabeth Cady Stanton and Susan B. Anthony: Place Inside the Body-Politic, 1887 to 1895, Rutgers University Press, 2009
- ^ "The Revolution 1868-1872". Accessible Archives Inc. (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-04-21.
- ^ The Woman's Bible Index, www.sacred-texts.com
- ^ The Woman's Bible, HARVARD DIVINITY SCHOOL
- ^ ""Comments on Genesis" by Elizabeth Cady Stanton from The Woman's Bible". ThoughtCo. נבדק ב-2017-04-21.
- ^ Janice E. Ruth, Draft of Elizabeth Cady Stanton's The Woman's Bible, ca. 1895., lcweb2.loc.gov
- ^ Kathryn Cullen-DuPont, Encyclopedia of Women's History in America, Facts on File, 2000, עמ' 116
- ^ Cullen Murphy, The Word According to Eve: Women and the Bible in Ancient Times and Our Own, Mariner Books, 1999