ארגנטינה

הרפובליקה הארגנטינאית
República Argentina

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	באחדות ובחירות
המנון לאומי	ההמנון הלאומי של ארגנטינה המנון
ממשל
משטר	דמוקרטיה נשיאותית פדרלית
ראש המדינה	נשיא ארגנטינה
ראש הרשות המבצעת	נשיא ארגנטינה
נשיא ארגנטינה	חאבייר מיליי
שפה רשמית	ספרדית
עיר בירה	בואנוס איירס 34°40′S 58°24′W (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	הקונגרס הלאומי הארגנטינאי
רשות שופטת	בית המשפט העליון של ארגנטינה
גאוגרפיה
יבשת	אמריקה, דרום אמריקה
שטח יבשתי	2,780,400 קמ"ר (9 בעולם)
אחוז שטח המים	1.1%
אזור זמן	UTC -3 -2
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - תאריך	מספרד 9 ביולי 1816
ישות קודמת
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בנובמבר 2024)	45,748,407 נפש (35 בעולם)
צפיפות	16.45 נפש לקמ"ר (212 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0–14 21.60% גילאי 15–24 15.36% גילאי 25–54 41.40% גילאי 55–64 9.21% גילאי 65 ומעלה 12.42%
כלכלה
תמ"ג (2023)	640,591 מיליון $ (22 בעולם)
תמ"ג לנפש	14,002$ (85 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.849 (48 בעולם)
מדד ג'יני	423 (נכון ל־2020)
מטבע	פסו ארגנטינאי‏ (ARS)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של ארגנטינה
שונות
סיומת אינטרנט	ar
קידומת בין־לאומית	54
www.argentina.gob.ar
(למפת ארגנטינה מוגדלת)   בואנוס איירס קורדובה בארילוצ'ה רוסאריו טוקומאן מאר דל פלאטה סלטה סנטה פה סן חואן אושואיה איגואסו אקונקגווה ברזיל פרגוואי בוליביה צ'ילה איי פוקלנד אורוגוואי האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס השקט ארגנטינה (למפת ארגנטינה רגילה)   בואנוס איירס קורדובה בארילוצ'ה רוסאריו טוקומאן מאר דל פלאטה סלטה סנטה פה סן חואן אושואיה איגואסו אקונקגווה ברזיל פרגוואי בוליביה צ'ילה איי פוקלנד אורוגוואי האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס השקט ארגנטינה

הרפובליקה הארגנטינאית (בספרדית: República Argentina, ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏), הנודעת גם בשם ארגנטינה, היא מדינה השוכנת בחלק הדרום-מזרחי של היבשת אמריקה הדרומית, בין הרי האנדים לאוקיינוס האטלנטי. ארגנטינה גובלת באורוגוואי, בברזיל, בפרגוואי, בבוליביה ובצ'ילה. מבחינה גאוגרפית, לשונית ותרבותית, שייכת ארגנטינה לאמריקה הלטינית. ארגנטינה היא פדרציה אשר מורכבת מ-23 פרובינציות והעיר האוטונומית בואנוס איירס, בירת המדינה.

המילה ארגנטינה באה מהשם הלטיני של המתכת כסף – ארגנטום (Argentum). הרפובליקה נקראה כך לאחר איחוד הפרובינציות של נהר לה פלטה (נהר הכסף) שקדם לה.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ארגנטינה

אירופים הגיעו לאזור בשנים המוקדמות של המאה ה-16. האירופי ראשון שראה ויישב את הארץ היה יורד הים הספרדי חואן דיאס די סוליס ב-1516, אשר בחפשו אחר מתכות יקרות (כסף וזהב), כינה את הנהר הגדול אשר נגלה בפניו "Río de la Plata" – בספרדית "נהר הכסף" – כינוי אשר התגלגל ודבק במדינה כולה. המושבה בואנוס איירס נוסדה ב-1536 על ידי פדרו דה מנדוסה (Pedro de Mendoza); ולאחר שנהרסה על ידי ילידים, נוסדה בשנית ב-1580 על ידי חואן דה גאראיי (Juan de Garay).

ב-1810 הגיעו לארגנטינה הידיעות על כך שמלך ספרד פרננדו השביעי הופל על ידי צבאות נפוליאון. ב-25 במאי 1810 הקימו פרנסי העיר בואנוס איירס את המועצה המנהלית הראשונה (La Primera Junta). הכרזת העצמאות הרשמית של הפרובינציות המאוחדות של נהר לה פלטה משלטון ספרד אירעה ב-9 ביולי 1816 בעיר טוקומאן. ב-1817 חצה הגנרל הארגנטינאי חוסה דה סן מרטין את הרי האנדים כדי לשחרר את צ'ילה ופרו משלטון ספרד, ובכך שם קץ לאיום הספרדי על עצמאותה של ארגנטינה. בעשורים הראשונים לעצמאות הרפובליקה התחוללו עימותים אלימים בין קבוצות שדגלו בשלטון ריכוזי בראשות בואנוס איירס (אוניטריים) לבין הפדרליסטים, שדגלו בשלטון אוטונומי לכל אחת מהפרובינציות הפדרליות. איחוד לאומי הושג והחוקה הושלמה ב-1853.

בשנות השמונים של המאה ה-19 פעל צבא ארגנטינה להכנעתם של הילידים הנותרים באזורי הפמפס ופטגוניה. במסגרת "המסע לכיבוש המדבר" (Conquista del desierto) ביצע צבא ארגנטינה גם מעשי טבח המוניים, שבעקבותיהם שיעורם של האינדיאנים באוכלוסיית ארגנטינה נמוך בהרבה מאשר במדינות השכנות בדרום אמריקה.

מסוף המאה ה-19 ועד ההפיכה הצבאית הראשונה בשנת 1930 זכתה ארגנטינה ליציבות פוליטית ולתנופת שגשוג מתמדת, שמשכו אליה מאות אלפי מהגרים מאירופה. בתחילת המאה ה-20 הייתה ארגנטינה אחת הכלכלות המובילות בעולם ואף זכתה לכינוי "אסם העולם".

אחרי מלחמת העולם השנייה עלתה לשלטון התנועה הפופוליסטית של חואן פרון, שגרמה לקיטוב בחברה הארגנטינאית. ב-1949 הביא פרון לאישור תיקון לחוקה, שאפשר לו להתמודד בפעם השנייה, וזכה בבחירות ב-1952. הפיכה צבאית בהובלת אדוארדו לונרדי הפילה את פרון ב-1955. הוא הוגלה, ובסופו של דבר התיישב בספרד של פרנקו.

בעשורים הבאים ידעה ארגנטינה שנים רבות של שלטון רודני צבאי ושנים מועטות של שלטון אזרחי נבחר. החונטה הצבאית שהתחלפה מדי פעם במשטרים דמוקרטיים מושחתים גרמה לבעיות כלכליות קשות. תקופת הרודנות הצבאית האחרונה נפתחה ב-1976, בהפיכה צבאית נגד שלטונה של איסבל פרון, בה עלה לשלטון חורחה רפאל וידלה. בשנת 1982, לנוכח המשבר הכלכלי המחריף, פלש צבא ארגנטינה לאיי פוקלנד, השוכנים במרחק של כ-500 ק"מ מחופיה של ארגנטינה ונמצאים בריבונות הממלכה המאוחדת. בתגובה יצאה בריטניה בהנהגת מרגרט תאצ'ר למלחמת פוקלנד, שארכה עשרה שבועות, והביסה את הצבא הארגנטינאי. התבוסה הצבאית הצורבת זירזה את סיומה של הדיקטטורה הצבאית ב-1983, וחזרת המשטר הדמוקרטי, ברשות הנשיא ראול אלפונסין. אלפונסין התקשה להתמודד עם המשבר הכלכלי המתמשך ברפובליקה, וב-1989 התפטר והוחלף במועמד המפלגה הפרוניסטית, קרלוס מנם, שכיהן בתפקיד עד 1999. בשנות כהונתו של מנם הושגה יציבות כלכלית ובוצעו תהליכי הפרטה נרחבים של חברות ושירותים ציבוריים. עם זאת מתחת לפני השטח הצטברו לחצים כלכליים ושחיתות, שהביאו להתרסקות כלכלית ב-2002, ובעקבותיה הגיעה ארגנטינה לספה של פשיטת רגל. בעקבות המשבר נאלץ הנשיא פרננדו דה לה רואה להתפטר מתפקידו. התפטרות זו עוררה משבר חוקתי שבמהלכו הוחלפו ארבעה נשיאים בתוך 15 יום, ובסופם מונה אדוארדו דואלדה כנשיא. בבחירות שהתקיימו שנה אחר כך, ב-2003, נבחר נסטור קירשנר כנשיא. משנת 2003, תחת שלטונו של קירשנר, ולאחר תחת שלטונה של כריסטינה פרננדס דה קירשנר (אשתו), שנבחרה להחליפו ב-2007, כלכלת ארגנטינה התייצבה. באוקטובר 2011 נבחרה כריסטינה פרננדס דה קירשנר לקדנציה שנייה. ב-2015 נבחר מאוריסיו מאקרי לנשיא. ב-19 בנובמבר 2023 נבחר חאבייר מיליי לנשיא ארגנטינה, וכהונתו החלה ב-10 בדצמבר 2023.

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של ארגנטינה

בנין הפרלמנט בבואנוס איירס

החוקה הארגנטינאית של שנת 1853 נערכה מחדש בשנת 1994. היא מפרידה בין הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת ברמה הלאומית וברמת הפרובינציה. הנשיא וסגנו נבחרים בבחירות ישירות לכהונה בת ארבע שנים. הם מורשים להיבחר לכהונה שלישית, בתנאי שאחת הכהונות הופסקה מוקדם מהצפוי. הנשיא ממנה את הקבינט והחוקה נותנת לו כוח רב בתור ראש המדינה וראש הקבינט. החוקה מאפשרת לו להביא חוקים מתוקף צו נשיאותי, בתנאי שהם "הכרחיים ונחוצים ביותר", ויש לו זכות וטו.

הפרלמנט הארגנטינאי, שנקרא הקונגרס הלאומי הארגנטינאי (Congreso Nacional) מורכב משני בתים: סנאט (Senado) שכולל 72 סנאטורים ובית הנבחרים (Cámara de Diputados) עם 257 נבחרים. החל משנת 2001 הסנאטורים נבחרים באופן ישיר מכל פרובינציה, כולל הבירה הפדרלית, המיוצגת על ידי 3 סנאטורים. הסנאטורים נבחרים ל-6 שנים, כל שנתיים נערכות בחירות ושליש מחברי הסנאט נבחרים כל פעם. חברי בית הנבחרים נבחרים ל-4 שנים, גם בחירות אלה נערכות מדי שנתיים, ובוחרים בשיטה היחסית מחצית מחברי בית הנבחרים.

כלכלה

ערך מורחב – היסטוריה כלכלית של ארגנטינה

נכון לשנת 2017 התמ"ג הכללי של ארגנטינה עומד על כ-900 מיליארד דולר, כשהתמ"ג לנפש הוא כ-20,000 דולר. שיעור האבטלה עומד על 8.4%. נכון לשנת 2018 האינפלציה בארגנטינה עומדת על 47% לשנה.

ארגנטינה נהנית מכמות רבה של מחצבים, אוכלוסייה משכילה ומגזר חקלאי ששם דגש על היצוא. למרות תנאים טובים אלה, החל משנות ה-80 המדינה שקעה בחוב חיצוני גדול ובאינפלציה שהגיעה לשיאים של 200% בחודש. בניסיונותיה להאבק במשבר, הממשלה ניסתה להפחית את שליטתה בכלכלה, להנהיג רפורמות ליברליות והפריטה את המשק. הרפורמה הרדיקלית במטבע בשנת 1991, שהשוותה בין הדולר לפסו ("parity") הבטיחה יציבות מחירים אולם חיבלה קשות בצמיחה הכלכלית והייתה בין הגורמים הראשיים לפרוץ המשבר החמור בתחילת שנות האלפיים. ההצמדה קיבעה את המדיניות המונטרית של ארגנטינה לזו של ארצות הברית וכאשר האמריקאים עברו למדיניות מרחיבה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר נקלעה ארגנטינה לבעיה.

המשבר בכלכלה העולמית חיבל עוד יותר בכלכלתה הרעועה של ארגנטינה. ניסיונות להקטין את תקציב המדינה לא עזרו. המשבר הגיע לשיאו ב-2001 עם התמוטטות איגרות החוב הממשלתיות והבנקים. דרישות הבנק העולמי להחזר ההלוואות החמירו את המצב. ארגנטינה הפסיקה את הצמדת הפסו לדולר בינואר 2001. רפורמה כלכלית מקיפה הביאה לרגיעה במשבר החל מסוף שנת 2002, לייצוב המטבע ולהפחתת חובות המדינה. עם זאת, ציבור המשקיעים מאמין באיגרות החוב של ארגנטינה, ואיגרות החוב הממשלתיות המונפקות על ידיה מונפקות בניכיון נמוך ממרבית המדינות האחרות אשר הגיעו לחדלות פירעון בעשרים השנים האחרונות.

המשבר הפיננסי של שנת 2008 תפס את ארגנטינה לא מוכנה, והתמוטטות הבנקים בארצות הברית ובאירופה עצרה את זרימת ההון לארגנטינה וגרמה לפגיעה באמון המשקיעים. במאמץ להחזיר אותו החליטה הנשיאה קירשנר לתת ערבות לחסכונות הפנסיה של הארגנטינאים, מהלך שהיה שנוי במחלוקת.

בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 התהדקה בהדרגה התלות בין כלכלת ארגנטינה וכלכלת ברזיל סביב ייצור משותף של תעשיות שונות כמו תעשיית הרכב הדומיננטית בשתי המדינות. המצב גורם לכך שמהלכים פוליטיים כלכליים של מדינה אחת משפיעים באופן משמעותי גם על המדינה השכנה.

בסוף העשור השני של המאה ה-21 חוותה ארגנטינה אינפלציה, שהגיעה בשנת 2018 לשיא של 47% בשנה. מאקרי ניסה לבצע ליברליזציה של הכלכלה הארגנטינאית, אך נכון לשנת 2018 המהלכים לא הניבו תוצאות. מאקרי נאלץ לחתום על הלוואת החילוץ הגדולה ביותר שנתנה אי פעם קרן המטבע הבין-לאומית – מעל 57 מיליארד דולר בפריסה של שלוש שנים.

ענפי הכלכלה העיקריים:

• חקלאות – תירס, חמניות, סויה, בקר לבשר, תה, חיטה ובוטנים;
• תעשייה – עיבוד מוצרים חקלאיים, כלי רכב וחלקי רכב, מתכת, דפוס, כימיקלים ומוצרי צריכה;
• ייצור אנרגיה – בעיקר בעזרת תחנות הידרואלקטריות.

לצורכי המאבק בשחיתות שלטונית הוקם משרד למלחמה בשחיתות. ארגנטינה מדורגת במקום ה-95 (2016) מהיבט זה.

תרבות וחינוך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בארגנטינה, המצויה בדרום אמריקה, תרבות ענפה הקשורה למזג החם של המדינה. המדינה נודעת בתרבות ריקוד הטנגו, באדריכלות בסגנון קולוניאליסטי, במטבח שרובו מתמקד בבשר צלוי, במסורות שונות הקשורות בדמות הגאוצ'ו (רועה בקר) ובמרחבי טבע המהווים מוקד לתיירים.

שידורי טלוויזיה במדינה החלו בשנת 1951.

ארגנטינה היא חלק מארגון המדינות האיברו-אמריקניות, בו משתפות מדינות איברו-אמריקאיות פעולה בנושאי חינוך, מדע ותרבות.

ספורט

הספורט הפופולרי ביותר בארגנטינה הוא הכדורגל. נבחרת ארגנטינה בכדורגל היא אחת מנבחרות הכדורגל הטובות בעולם וידועה בשחקנים מצליחים רבים שיצאו מתוכה לליגות הגדולות באירופה, וביניהם דייגו מראדונה וליונל מסי, מהכדורגלנים הגדולים ביותר בעולם בכל הזמנים. עם מותו של מראדונה ב-25 בנובמבר 2020 הוכרז במדינה כי יהיו שלושה ימי אבל לזכרו. לזכותה של ארגנטינה שלוש זכיות בגביע העולם בכדורגל – ב-1978 ב-1986 וב-2022, 16 זכיות בקופה אמריקה ושתי זכיות במדליית הזהב האולימפית.

גם נבחרת הכדורסל של ארגנטינה נחשבת לאחת הנבחרות החזקות בעולם. היא זכתה במשחקים האולימפיים ב-2004, וכן זכתה פעם אחת באליפות העולם בכדורסל בשנת 1950, ופעמיים באליפות אמריקה בכדורסל בשנים 2001 ו-2011.

גאוגרפיה

סלטה (פרובינציה)

הרי האנדים באזור בארילוצ'ה

אגם ארגנטינו בפטגוניה

ארגנטינה היא המדינה השמינית בגודלה בעולם מבחינת שטח. היא נמצאת באמריקה הדרומית בשכנות לפרגוואי, צ'ילה, בוליביה, אורוגוואי וברזיל.

מבחינה טופוגרפית ניתן לחלק את ארגנטינה לשלושה חלקים עיקריים: המישורים הפוריים של הפמפס במרכז המדינה, שהם מרכז העושר החקלאי של ארגנטינה; הרמה של פטגוניה בדרום; ורכס הרי האנדים לאורך הגבול המערבי עם צ'ילה, ובו הנקודה הגבוהה ביותר ביבשת אמריקה כולה – היא ההר אקונקגווה (Aconcagua), המתנשא לגובה של 6,960 מטר.

הנהרות העיקריים הם נהר פרנה (Parana), אחד הנהרות הארוכים בעולם, ונהר אורוגוואי (Uruguay), בצפון מזרח המדינה. שני נהרות אלה זורמים במקביל לאורך מאות קילומטרים, והם יוצרים אזור המכונה מסופוטמיה ("בין הנהרות", ביוונית), ובו פרובינציות אנטרה ריוס ("בין הנהרות"), קוריינטס ("זרמי המים") ומיסיונס. לקראת סופם מתאחדים שני הנהרות והם יוצרים דלתה מרהיבה, ואת הנהר הרחב בעולם, הוא הריו דה לה פלטה. נהרות גדולים אחרים הם יובליו הרבים של נהר הפרנה – ובהם: נהר איגואסו (Iguazu), בגבול בין ארגנטינה לברזיל, ובו מפלי איגואסו המפורסמים והמרהיבים; הפרגוואי, הברמחו (Bermejo), הפילקומיו (Pilcomayo) וכן הנהר סלאדו (Salado), "הנהר המלוח".

במרכז המדינה ובדרומה זורמים נהרות גדולים אף הם, ובהם נהר אטואל (Atuel), נהרות הקולורדו (Colorado – "אדום") ונגרו (Negro – "שחור") הזורמים במקביל לאורך מאות קילומטרים, ונהר צ'ובוט (Chubut).

האקלים בארגנטינה הוא ממוזג, עם נקודות קיצון בצפון (אקלים סובטרופי) ובדרום (צחיח וקר).

ארגנטינה גם טוענת לבעלות על טריטוריה באנטארקטיקה – אנטארקטיקה הארגנטינאית.

בארגנטינה יש מגוון של בעלי חיים שחלקם ממוצא נאוטרופי וחלקם נארקטים, אשר עברו לאחר ההחלפה האמריקאית הגדולה. בין המינים הבולטים מצויים הטפיריים, פומה, גואנקו, דוב נמלים גדול, מספר קופים, עופות גדולים כמו ננדיים וקונדור האנדים, זאב הרעמה ודוב המשקפיים. בדרום ארגנטינה ישנם מינים החיים סביב הקוטב הדרומי כמו פילי ים, אלבטרוסיים ופינגווינים ובימים שוחים לווייתנים גדולים.

פרובינציות

ערך מורחב – פרובינציות ארגנטינה

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

החלוקה המנהלתית של ארגנטינה. ניתן להקיש על הפרובינציות השונות על מנת להגיע לערכים המורחבים עליהן.

בארגנטינה ישנן 24 פרובינציות ומחוז פדרלי אחד.

בואנוס איירס (עיר אוטונומית) פרובינציית בואנוס איירס קטמרקה צ'אקו צ'ובוט קורדובה קוריינטס אנטרה ריוס פורמוסה חוחוי לה פמפה לה ריוחה

מנדוסה מיסיונס נאוקן ריו נגרו סלטה סן חואן סן לואיס סנטה קרוס סנטה פה סנטיאגו דל אסטרו ארץ האש ואיי האוקיינוס הדרומי טוקומאן

הערים הגדולות

כ-92.5% מאוכלוסייתה של ארגנטינה גרים ביישובים עירוניים (נכון לשנת 2023). כ-3 מיליון גרים בבואנוס איירס וכ-15.490 מיליון גרים במטרופולין בואנוס איירס רבתי, מה שהופך אותו לאחד האזורים העירוניים הגדולים בעולם. מרכזים עירוניים נמצאים בכל חלקי צפון ארגנטינה והמרכז לעומת פטגוניה מדרום שנותרה מאוכלסת בדלילות. עשרת המטרופולינים הגדולים מהווים מחצית מהאוכלוסייה. שיעור העיור בארגנטינה הוא בקצב שינוי שנתי של 0.97% (הערכה לשנים 2020–2025).

מתיישבים אירופאים רבים היגרו לערי ארגנטינה במהלך ההיסטוריה. הערים האלו הציעו עבודה, חינוך והזדמנויות אחרות למהגרים החדשים להיכנס למעמד הביניים. בהשוואה לרוב ארצות דרום אמריקה, בארגנטינה יש מעמד ביניים גדול מאוד. רבים מבני המעמד הזה עובדים בתעשייה, בעלי עסקים קטנים וחלק ניכר עובד בסקטור הציבורי והשירותים. רובם גרים במבנים רבי קומות או קוטג'ים עם גינה צמודה. העשירים מעדיפים לגור בווילות ואחוזות בפרוורים היוקרתיים.

החל משנות ה-30 הרבה עובדי כפיים עברו לערים הגדולות במטרה למצוא עבודה, דבר שגרם למחסור בדיור. כתוצאה מכך נוצרו שכונות עוני, עם פחונים ובתים מקרטון. הכמות העצומה של כוח עבודה זמין וזול גרמה לכך, שרבים מהם מסוגלים למצוא רק עבודה חלקית.

עריה של ארגנטינה דומות לערים באירופה, בעיקר בכל הנוגע לתכנון עירוני, לאדריכלות, ולמוצא האירופאי של מרבית מתיישביה. רובן בנויות בסגנון ספרדי סביב כיכר מרכזית – הפלאסה. הכנסייה ומבני הקהילה החשובים, בדרך כלל פונים אל הפלאסה.

בנוסף ארגנטינה מחזיקה בעיר הדרומית ביותר בעולם, אושואיה שממנה יוצאות רוב ההפלגות התיירותיות והמחקריות לאנטארקטיקה.

הערים העיקריות של ארגנטינה מפורטות להלן מבחינת חשיבות ומספר תושבים. כל הערים הן במעמד אגד ערים למעט הערים; מאר דל פלאטה, קוריינטס, באיה בלנקה ופורמוסה. נתוני האוכלוסייה הם משנת 2019.

הערים הגדולות של ארגנטינה אומדן רשמי מתאריך 1 ביולי 2019
	דירוג	שם	פרובינציה	אוכלוסייה	דירוג	שם	פרובינציה	אוכלוסייה
בואנוס איירס קורדובה
	1	בואנוס איירס	בואנוס איירס	15,172,700	11	רסיסטנסיה	צ'אקו	432,800	רוסאריו מנדוסה
	2	קורדובה	קורדובה	1,612,100	12	סנטיאגו דל אסטרו	סנטיאגו דל אסטרו	401,800
	3	רוסאריו	סנטה פה	1,339,500	13	נאוקן	נאוקן	395,600
	4	מנדוסה	מנדוסה	1,053,500	14	קוריינטס	קוריינטס	393,200
	5	טוקומאן	טוקומאן	902,200	15	פוסאדאס	מיסיונס	361,400
	6	לה פלאטה	בואנוס איירס	852,800	16	סן סלבדור דה חוחוי	חוחוי	353,200
	7	סלטה	סלטה	644,400	17	באיה בלנקה	בואנוס איירס	299,000
	8	מאר דל פלאטה	בואנוס איירס	626,300	18	פרנה	אנטרה ריוס	290,500
	9	סנטה פה	סנטה פה	540,200	19	פורמוסה	פורמוסה	254,900
	10	סן חואן	סן חואן	512,000	20	קטמרקה	קטמרקה	222,100

דמוגרפיה

בית כנסת יהודי בבואנוס איירס

ערך מורחב – ארגנטינאים

תוחלת החיים במדינה היא 78.55 שנים (75.49 לגברים ו-81.81 לנשים) ושיעור הפריון הוא 1.36 צאצאים לאישה.

הרכב אתני

אוכלוסיית ארגנטינה מורכבת בעיקרה מצאצאי מהגרים, והמדינה זוכה לכינוי המקומי: "crisol de razas": תערובת של גזעים. ההרכב הדמוגרפי השתנה משמעותית בין המאה ה-18 למאה ה-19, כשבפרק זמן זה היגרו לארגנטינה כ-6.6 מיליון איש (שנייה רק לארצות הברית בתקופה זו).

רוב הארגנטינאים הם צאצאים של כמה קבוצות אתניות מאירופה, ויותר מ-55% מתוכם הם ממוצא איטלקי. המוצא השכיח ביותר לאחר מכן הוא ספרדי, ולאחר מכן 17% ממוצא צרפתי, וכ-8% ממוצא גרמני, וקבוצה גדולה שמוצאה מהמזרח התיכון, בעיקר מסוריה או לבנון. בנוסף, יש בארגנטינה כ-180,000 תושבים שמוצאם מהמזרח הרחוק, ולרובם שורשים קוריאנים או סינים. הממשלה הארגנטינית מעריכה כי 750,000 מתושבי המדינה לא מחזיקים במסמכים רשמיים – רבים מהם היגרו מפרגוואי, פרו ובוליביה. כ-150 אלף הם אפרו-ארגנטינאים. בפטגוניה קהילה גדולה מוויילס.

התושבים המקוריים מונים כ-700,000 נפש והם יושבים בעיקר בצפון, צפון-מערב ודרום.

דת

עיקר האוכלוסייה (62.9%) היא קתולית, וישנה גם קהילה פרוטסטנטית חזקה שמהווה 15.3% מהאוכלוסייה. 18.9% מהאוכלוסייה מגדירים עצמם חסרי דת. בנוסף, כוללת האוכלוסייה גם כ-1% אחרים וכ-0.4% יהודים.

יהודי ארגנטינה

ערך מורחב – יהדות ארגנטינה

הקהילה היהודית בארגנטינה היא הגדולה באמריקה הלטינית. לאחר מלחמת העולם השנייה, מנתה הקהילה כ-400,000 איש. בשנת 1955, עם נפילתו של חואן פרון, שטף את ארגנטינה גל אנטישמיות שגרם ל-45,000 יהודים להגר לישראל. בין השנים 1999–2002, עלו לישראל כ-4,400 יהודים. כיום, מונה הקהילה כ-180,500 נפש ומורכבת ברובה הגדול מיהודים אשכנזים, ומיעוט של ספרדים ומזרחים.

ראו גם

• המטבח הארגנטינאי
• אדיוס בואנוס איירס

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ארגנטינה (בספרדית)
• ארגנטינה – מדריך טיולים באתר לכל הרוחות
• מידע פוליטי-חברתי על ארגנטינה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• ארגנטינה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• ארווין פלר‏, ארגנטינה למתקדמים: מסע עוצר נשימה בארץ שקל להתאהב בה, באתר וואלה, 17 ביולי 2019
• ארגנטינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ארגנטינה, דף שער בספרייה הלאומית