הווארי בומדיין
צילום משנת 1970 | |||||
לידה |
23 באוגוסט 1927 עין חסייניה, על ידי הליופוליס, מחוז קאלמה, אלג'יריה בשליטה צרפתית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
27 בדצמבר 1978 (בגיל 51) אלג'יר, אלג'יריה | ||||
שם לידה | מוחמד אברהים בוחרובה | ||||
מדינה | אלג'יריה | ||||
מקום קבורה | בית הקברות אל-עליא | ||||
השכלה | אל-אזהר | ||||
מפלגה | החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה | ||||
בת זוג | אניסה בומדיין | ||||
| |||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
הווארי בומדיין (בערבית: هواري بومدين, בכתיב צרפתי: Houari Boumédiène, בתעתיק לטיני חלופי מערבית: Houari Bu Madyan או Hawārī Bū-Madyan, שמו בלידה: محمد إبراهيم بوخروبة, מוחמד אברהים בוחרובה, 23 באוגוסט 1927 אל חסאייניה, ליד גלמה - 27 בדצמבר 1978 אלג'יר) היה איש צבא ופוליטיקאי אלג'יראי, מנהיגה של אלג'יריה בשנים 1965–1978. בומדיין כיהן החל מ-19 ביוני 1965, עד מותו, כיושב ראש מועצת המהפכה, והחל מ-10 בדצמבר 1976 גם כנשיא אלג'יריה. בימי מלחמת אלג'יריה היה ראש המטה הכללי של צבא השחרור הלאומי של אלג'יריה בשנים 1959–1962. אחרי עצמאות אלג'יריה כיהן בתפקידים בכירים, היה שר ההגנה של אלג'יריה וסגן ראש הממשלה תחת הנהגתו של אחמד בן בלה בין מאי 1963 ליוני 1965. גם אחרי שעלה לשלטון הסתפק בדרגה הצבאית שהייתה לו, קולונל. החזיק לאורך השנים גם את תיק הביטחון בממשלתו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בומדיין נולד באל חסאייניה, 15 קילומטר מערבית מגלמה, באלג'יריה תחת שלטון צרפתי. היה צאצא למשפחת איכרים בוחרובה ששמה בא מהמילה "חרוב". אביו היה אריס ממוצא ערבי, במקור מקבייה הקטנה, ואמו הייתה ברברית. ההורים גידלו בקושי את שבעת ילדיהם, ארבע בנות ושלושה בנים. בומדיין למד תאולוגיה אסלאמית בקונסטנטין ובקהיר. הצטרף בהמשך לחזית הלאומית לשחרור אלג'יריה (FLN) ומשנת 1957 היה מפקד החזית במחוז אוראן[1]. במהלך מלחמת אלג'יריה הגיע כמפקד גרילה למעמד משפיע בקרב לוחמי החזית. בשנת 1960 הפך לראש המטה הכללי של החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה שמושבו היה במרוקו ובתוניסיה. בניגוד לאחרים שרצו לראות את באלג'יריה שלטון דמוקרטי, בומדיין ראה את אלג'יריה כדקטטורה צבאית. באוגוסט 1962 תואר בומדיין על ידי האקונומיסט[2]:
- "האם בומדיאן הוא 'קולונל משוגע'? כן, מבחינה פוליטית אתה יכול לראותו כמטורף במקצת. אין לו מושג, ואולי אין לו כל מושג, על העובדות הכלכליות של החיים. הוא ניסה לחבל בהסכמי אוויאן והוא היה מעדיף לראות את אלג'יר ואת אוראן הרוסות מאשר לבוא לכלל הסכם עם או.אי.אס. אין לו עניין בעירונים והוא שם את מבטחו באיכרים. אבל הוא מנהיג מלהיב והחדיר בכוחות שעמדו לפקודתו קנאות מהפכנית."
ביוני 1962, יום לפני משאל העם על היפרדות מצרפת, הודח בומדיין מתפקיד הרמטכ"ל על ידי הממשלה הזמנית בראשות בן חדה[3] בטענה שהוא פעל נגד הממשלה הזמנית[4]. בומדיין הצטרף לבן בלה בטלמסן[5], אולם למרות פרסומים מוקדמים הוא לא שב בתחילת אוגוסט 1962 לאלג'יר עם בן בלה[6]. בעקבות ההסכם בן בלה לבן חדה על מינוי בן בלה למנהיג הלשכה המדינית למשך חודש לצורך קיום בחירות, שב בומדיין לאלג'יר ב-14 באוגוסט 1962[7]. בכוח צבאו של בומדיין, שמנה כ-45,000 חיילים נאמנים, שאלפים מהם נכנסו ב-9 בספטמבר 1962 לבירה אלג'יר בניגוד להסכם לפירוז העיר[8], גבר בן בלה על בן חדה ותומכיו, הוציא את מתנגדיו מרשימת המתמודדים בבחירות[9] והבטיח את ניצחונו הוא בבחירות. תלותו של בן בלה בבומדיין הביאה להשפעה רבה של בומדיין על המדיניות של בן בלה, שכללה השתייכות אל המדינות הבלתי-מזדהות, רפורמה קרקעית והלאמות[10]. בומדיין מונה לשר ההגנה בממשלתו של בן בלה שהוצגה בסוף ספטמבר 1962[11]. ממשלתו של בן בלה נשענה על שניים: מוחמד חיידר ראש הלשכה המדינית ובומדיין מפקד הצבא[12]. במהרה התפטר חיידר ובן בלה נהיה תלוי יותר ויותר בבומדיין[13]. ב-1 באוקטובר 1963, כאשר בקאביליה התבצרו מורדים במשטר בן בלה, מונה רמטכ"ל אחר לצבא אלג'יריה ובומדיין נותר שר ההגנה בלבד[14]. בומדיין שנחשב לנאצריסט ביקש להזעיק סיוע מצרי לחיסול המרידה, בעוד בן בלה רצה להתפשר עם המורדים, שדרשו את הדחתו של בומדיין[15]. אולם המתיחות בין בומדיין לבן בלה לא התפתחה ובאפריל 1964 הכחיש בומדיין קיומו של קרע ביניהם[16].
מנהיג אלג'יריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-19 ביוני 1965, בתמיכת הצבא, הדיח בומדיין בהפיכה צבאית לא אלימה את הנשיא הראשון של אלג'יריה, אחמד בן בלה[17]. ריכז בהמשך בידיו את התפקידים של ראש המדינה והממשלה. מבחינה פוליטית דגל בסוציאליזם בהשראה אסלאמית ושאף לתעש את המדינה בעזרת המשאבים שעמדו לרשותה הודות לאוצרות הנפט שלה.
לקראת סוף 1967 התפתח משבר בין בומדיין לאישים בשלטונו שביקרו את מדיניותו שהתרכזה במדיניות חוץ קיצונית נגד ישראל והזניחה את ענייני הפנים[18]. ב-10 בדצמבר 1967 דווח על טיהור בהנהגה באלג'יר[19].
הישגיו הכלכליים שוו לו מעמד מוערך בקרב ארצות ערב ואפריקה. אחרי שינויים בחוקה בשנת 1977[20] נבחר לנשיא באופן רשמי, אך לקה במקרוגלובולינמיה ולדנסטרום, מחלה לימפומטית ממארת. דבר מחלתו נשמר בסוד עד שבאוקטובר 1978 הוא נעלם, והתברר שהוא עבר טיפולים במוסקבה[21]. הטיפולים בברית המועצות לא הועילו וב-14 בנובמבר הוא שב לארצו[22]. הוא אושפז בבית חולים באלג'יר ולאחר מספר ימים שקע בתרדמת[23]. הוא נשאר בחיים רק הודות לחיבורו למכשירים רפואיים, מהם סירבה רעייתו לנתקו[24]. הוא נפטר ב-27 בדצמבר 1978[25].
במקומו כיהן כנשיא זמני רבאח ביטאט (עד ל-9 בפברואר 1979) ויורשו בשלטון היה שאד'לי בן ג'דיד, נשיא אלג'יריה בשנים 1979–1992.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נמל התעופה של אלג'יר נושא את שמו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הווארי בומדיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- הווארי בומדיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ח'וארי בומדיין (1932-1978), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הודחו 3 קציני פ.ל.ן. בכירים, חרות, 1 ביולי 1962
- ^ סיכויו של בן בלה, דבר, 17 באוגוסט 1962
- ^ הודח הרמטכ"ל של הפ.ל.ן., למרחב, 1 ביולי 1962
- ^ מה חדש בריב בן חדה בן בלה, על המשמר, 9 ביולי 1962
- ^ בן בלה אינו מתכונן לכפור בהסכמי אווייאן, הצופה, 17 ביולי 1962
- ^ הרמטכ"ל המודח ישוב גם הוא לאלג'יר, הצופה, 3 באוגוסט 1962
- ^ הרמטכ"ל המודח הגיע לאלג'יר, למרחב, 15 באוגוסט 1962
- ^ חיילי בן בלה התמקמו באלג'יר - בניגוד להבטחות הפירוז, חרות, 11 בספטמבר 1962
- ^ בן חדה ומנהיגים רבים אחרים הוצאו מרשימת המועמדים, למרחב, 14 בספטמבר 1962
- ^ השבדי הוא האיש החזק באלז'יריה, מעריב, 18 בספטמבר 1962
- ^ בן־בלה הרכיב ממשלתו, חרות, 1 באוקטובר 1962
- ^ ג'ון סמולדון, שנים אוחזין בבן בלה, מעריב, 21 בספטמבר 1962
- ^ מעמדו של בן בלה בסכנה, מעריב, 19 באפריל 1963
- ^ בן בלה מינה רמטכ"ל חדש, הַבֹּקֶר, 2 באוקטובר 1963
- ^ אורי דן, אווירת ערב הפיכה באלז'יריה, מעריב, 14 בנובמבר 1963
- ^ בומדיין לימין בן בלה בוועידת פל"ן, על המשמר, 21 באפריל 1964
- ^ בן־בלה הודח - בומדיין תפס את השלטון, על המשמר, 20 ביוני 1965
- ^ ישראל נוימן, בומדיין מול קואליציה עויינת, דבר, 24 בנובמבר 1967
- ^ טיהור באלג'יר, הצופה, 11 בדצמבר 1967
- ^ מישאל עם באלז'יריה לאישור חוקה חדשה, מעריב, 8 בנובמבר 1976
- ^ קווין קלוז, פוענחה תעלומת בומדיין: ערך ביקור חשאי בבריה"מ, מעריב, 17 באוקטובר 1978
- ^ בומדיין חזר מברה"מ, דבר, 15 בנובמבר 1978
- ^ בומדיין במצב של "חוסר הכרה", דבר, 22 בנובמבר 1978
- ^ גורל בומדיין בידי רעייתו, מעריב, 30 בנובמבר 1978
- ^ שלמה אלגזי, התמודדות על השלטון באלג'יר, דבר, 28 בדצמבר 1978
נשיאי אלג'יריה | |
---|---|
|