התלכדות מדיה

התלכדות מדיה הוא מונח המתאר תהליך של כינוס והתמזגות בין מדיה מסורתית: עיתון, רדיו וטלוויזיה עם מדיה חדשה: מחשב, אינטרנט וטלפון חכם. בתהליך ההתלכדות מדיום אחד מקבל מאפיינים של מדיום אחר. המונח הוגדר על ידי הנרי ג'נקינס בספרו "Convergence culture: where old and new media collide", המתאר את האופן בו נצרכים אמצעי תקשורת בתחילת המאה ה-21. ההתלכדות מחולקת לשני חלקים: התלכדות תכנים והתלכדות טכנולוגית^[1].

התלכדות טכנולוגית

התפתחות הטכנולוגיה בעשורים האחרונים מאפשרת לבצע שימוש מגוון באמצעי התקשורת כך שהיחסים שהיו בין מדיום לשימוש בו נשחקים והמדיום משמש למספר פונקציות שונות. ההתלכדות השימושים מגדילה את טווח האפשרויות של יצרני המדיה. מצד אחד ישנו ריבוי של טכנולוגיות המאפשרות שימושים רבים ומגוונים כמו DVD, טלפון, פקס, טלוויזיה, אינטרנט, אפליקציות סלולריות. מנגד ישנו תהליך לצמצום שימושים למכשירים יחיד.

דוגמאות:

צפייה בסדרות טלוויזיה וסרטים, גלישה באינטרנט, האזנה לרדיו באמצעות הטלפון החכם.
קריאת עיתון, צפייה בטלוויזיה, האזנה לרדיו באמצעות האינטרנט.
האזנה לרדיו וגלישה באתרים באמצעות הטלוויזיה.

קיימת תאוריה כי בעתיד הקרוב צריכת המדיה תבוצע דרך אמצעי יחיד – קופסה שחורה (Black Box). אולם, הועלו מספר בעיות הנוגעות לתאוריה זו. עד כה, פיתוח של קופסאות שחורות, לרוב ננטש. אנשים ממשיכים לעשות שימוש במכשירים רבים אשר יכולים לבצע את אותה משימה במקום להקדיש לכל מכשיר משימה ייעודית.

התלכדות תכנים

ג'נקינס קובע כי ההתלכדות היא זרימת התוכן על פני אמצעי מדיה מרובים, שיתוף פעולה בין מספר רב של תעשיות מדיה, והתנהגות הנדידה של קהל התקשורת. התלכדות מדיה היא לא רק שינוי טכנולוגי או תהליך טכנולוגי, משמעותה גם שינויים בתוך פרדיגמות תעשייתיות, תרבותיות וחברתיות המעודדות את הצרכן לחפש מידע חדש. התלכדות היא האופן שבו צרכנים מתקשרים עם צרכנים אחרים ברמה חברתית ומשתמשים באמצעי המדיה השונים על מנת ליצור חוויות חדשות, צורות חדשות של מדיה ותוכן שמחבר אותנו מבחינה חברתית, ולא רק לצרכנים אחרים, אלא גם לתאגידים המפיקים תקשורת בדרכים שלא היו נגישות בעבר^[2].

על פי ג'נקינס, אנו נכנסים לעידן בו המדיה תהיה בכל מקום ואנו נשתמש בכל צורות המדיה ביחסים אחד עם השני^[3].

ההיבט התרבותי

התלכדות מדיה היא תאוריה המאפשרת לנו לזהות מקומות בהם יש מתח ומתרחש שינוי שיעצב את הסביבה התקשורתית בעשורים הבאים. זהו לא רק שינוי טכנולוגי, אלא שינוי במערכות היחסים בין טכנולוגיות הקיימות, תעשיות, שווקים, ז'אנרים וקהל. זהו תהליך ולא נקודת סיום.

נכון לעכשיו השינוי התרבותי, המאבק המשפטי ותהליכי מיזוג כלכלי, שמאיצים את התלכדות המדיה, מקדמים מעברים ושינויים בתשתית הטכנולוגית. הדרך שבה המעברים יבוצעו תקבע את מאזן העוצמה בעידן המדיה החדש הזה.

ההתלכדות תעשה נקודתית, לצורך מסוים. זו תהיה מערכת יחסים מקוטעת בין טכנולוגיות תקשורת שונות ולא מערכת הפועלת בצורה אינטגרטיבית לחלוטין.

קצב ההתלכדות לא יהיה אחיד בתרבות נתונה; אלה בעלי האוריינות הטכנולוגיות יאמצו אותה מוקדם ושאר האוכלוסייה תתאמץ להדביק אותם. הקצב יהיה שונה גם בין מדינות.

התלכדות היא מעבר לעוד הזדמנות לתאגידים. היא מייצגת עיצוב מחדש של כוחה של המדיה, האסתטיקה שלה וכלכלת התקשורת.

התלכדות היא תהליך המתבצע הן מלמעלה למטה - מונע על ידי התאגידים והן מלמטה למעלה – מונע על ידי הצרכנים. חברות תקשורת לומדות איך להאיץ את זרימת התוכן בערוצים השונים כדי להגדיל את אפשרויות ההכנסה, להרחיב את השווקים ולחזק את המחויבות של הצופים. הלקוחות במקביל לומדים כיצד לעשות שימוש בטכנולוגיות המדיה השונות כדי לשלוט בזרימת המדיה ולתקשר עם משתמשים אחרים. הם נלחמים למען הזכות להשתתף בצורה נרחבת יותר בתרבות שלהם, לשלוט בזרימת המדיה בחייהם ולדבר חזרה אל תקשורת ההמונים. לעיתים שני הכוחות הללו מעודדים זה את זה ויוצרים מערכת יחסים קרובה ומתגמלת בין היצרנים והצרכנים. ולפעמים, שני הכוחות הללו במלחמה ובמאבק שיגדיר מחדש את התרבות^[3].

התלכדות מדיה מניעה תהליכים שעשויים להיות חיוביים וגם יצרני המדיה וגם הצרכנים מפיקים מהם תועלת, אולם הם עשויים להיות בלתי צפויים. כך לדוגמה, תלמיד תיכון אמריקאי ממוצא פיליפני יצר קולאז' בעזרת פוטושופ של הדמות מרחוב סומסום "בנץ" יחד עם אוסמה בן לאדן, כחלק מסדרת התמונות ההומוריסטית "בנץ הוא רשע", שהעלה לעמוד הבית שלו. תמונה זו הועתקה על ידי מוציא לאור בבנגלדש, שלא הכיר את הדמויות מהסדרה רחוב סומסום, משום ששם התוכנית משודרת לאחר לוקליזציה של התכנים. על כן, התמונה הודפסה על פוסטרים, שלטים וחולצות לצורך הפגנה אנטי-אמריקאית. תמונות מההפגנה שודרו ב CNN והביאו לכך שהיוצרים של רחוב סומסום איימו בנקיטת אמצעים משפטיים^[4]. במקביל, גולשים אחרים התחילו ליצור אתרים ובהם הם מקשרים בין דמויות אחרות ברחוב סומסום לפעילות טרור. ג'נקינס מביא את הסיפור הזה כמשל למערכת היחסים בין התלכדות המדיה, תרבות משתתפת ואינטליגנציה קולקטיבית^[2]. במקרה הזה נוצרה התנגשות בין אמצעי המדיה השונים ונוצרה התנתקות טוטאלית מכוונתו המקורית של יוצר התמונה – לשעשוע בלבד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התלכדות מדיה בוויקישיתוף

Jenkins, Henry (2001-06-01). "Convergence? I diverge". MIT Technology Review.(PDF version)

הערות שוליים

^ Jenkins, Henry., Convergence culture: where old and new media collide, New York Univ. Press
^ ¹ ² Andrew Ó Baoill (2008-05-01). "Jenkins, H. (2006). Convergence Culture: Where Old and New Media Collide. New York: New York University Press. 336 pp. (hardbound)". Social Science Computer Review. 26: 252–254. doi:10.1177/0894439307306088.
^ ¹ ² Jenkins, H, The cultural logic of media convergence, International Journal of Cultural Studies 7(1), pp. 33–43
^ חדשות נענע, האם בנץ מרחוב סומסום הוא פעיל של בן לאדן?, באתר נענע10, ‏12 באוקטובר 2001

[1] Jenkins, Henry., Convergence culture: where old and new media collide, New York Univ. Press

[הערה_מספר_20170607043645:0-2] ¹ ² Andrew Ó Baoill (2008-05-01). "Jenkins, H. (2006). Convergence Culture: Where Old and New Media Collide. New York: New York University Press. 336 pp. (hardbound)". Social Science Computer Review. 26: 252–254. doi:10.1177/0894439307306088.

[הערה_מספר_20170607043645:1-3] ¹ ² Jenkins, H, The cultural logic of media convergence, International Journal of Cultural Studies 7(1), pp. 33–43

[4] חדשות נענע, האם בנץ מרחוב סומסום הוא פעיל של בן לאדן?, באתר נענע10, ‏12 באוקטובר 2001

[1]

[2]

[3]

[4]