ז'ראר הוייה
 | |||
| הוייה, 2009 | |||
| מידע אישי | |||
|---|---|---|---|
| לידה |
3 בספטמבר 1947 ת'רואן, צרפת  | ||
| פטירה |
14 בדצמבר 2020 (בגיל 73) בולון-ביאנקור, צרפת | ||
| שם מלא | ז'ראר פול פרנסיס הוייה | ||
| עמדה | קשר | ||
| מועדוני נוער | |||
| |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן | |||
| |||
| |||
| קבוצות כמאמן | |||
| |||
  | |||
ז'ראר פול פרנסיס הוייה (בצרפתית: Gérard Paul Francis Houllier; 3 בספטמבר 1947 – 14 בדצמבר 2020) היה מאמן כדורגל צרפתי, שאימן, בין היתר, את הקבוצות: אסטון וילה, פריז סן-ז'רמן, ר.ס. לאנס, ליברפול ואולימפיק ליון.
הוייה היה עוזרו של איימה ז'אקה בעת שהוביל את נבחרת צרפת לזכייה היסטורית במונדיאל 1998, ונטל חלק בקידומם של כדורגלנים מוכשרים, ובהם תיירי הנרי, רובר פירס ודויד טרזגה. הוייה היה חבר בוועדה הטכנית של פיפ"א ואופ"א במונדיאלים של 2002 ו-2006.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוייה נרשם לאוניברסיטת ליל ללימודי אנגלית, אך בשנתו הראשונה נאלץ, בשל מחלתו הקשה של אביו, לפרוש מלימודיו ולהתחיל לעבוד במשרה מלאה. הוייה התבסס כעבודה כמורה, תוך כדי השלמת התואר באנגלית במתכונת חלקית. כחלק מלימודיו, הוא נבחר לעבוד במשך שנה ב-1969/1970 כעוזר באחד מבתי הספר בליברפול, אנגליה. במהלך שנת עבודתו שם, צפה הוייה לראשונה במשחק של ליברפול, בו ניצחה הקבוצה 0–10 את דאנדוק האירית. הוייה הפך בעת שהייתו בעיר לאוהד ליברפול.
הוייה היה כדורגלן חובבן, ובזמנו היה הכדורגל הצרפתי מורכב משחקנים מקצוענים וחובבנים כאחד. אף על פי שהוייה הפך לסגן מנהל בבית ספר בצרפת, בשנת 1973 החליט לעבור לעבודה במשרה מלאה בתחום הכדורגל, ונטל את תפקיד המאמן-שחקן בקבוצת לה-טוקה (בצרפתית Le Touquet).
קריירת אימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי לה-טוקה, אימן הוייה בשתי קבוצות קטנות אחרות - ארס (בצרפתית Arras) כמאמן נוער ונו-לה-מינה (בצרפתית Noeux-les-Mines) כמאמן ראשי. ב-1982 עבר הוייה לקבוצת לאנס, אותה העלה ליגה והביא לגביע אופ"א, לפני שעבר לאמן בפריז סן-ז'רמן ב-1985, עמה זכה באליפות הליגה בשנה שלאחר מכן.
נבחרת צרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1988 הוייה מונה למנהל טכני ועוזר מאמן בנבחרת צרפת, תחת מישל פלאטיני. הוייה מונה למאמן ב-1992 אך התפטר ב-1993 בעקבות כישלון הנבחרת הצרפתית להעפיל למונדיאל 1994. הוייה הפך לדמות לא אהודה בצרפת והואשם לא רק באי ההעפלה למונדיאל, אלא גם בתוצאות הבינוניות בימי פלאטיני. עם זאת, הוייה נשאר בנבחרת כמנהל טכני. ב-1998, לאחר זכייתה של צרפת במונדיאל, תרומתו של הוייה זיכתה אותו במדליה מיוחדת.
ליברפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1998 הוזמן הוייה לשמש כמאמן-שותף בליברפול יחד עם רוי אוונס. לרוע המזל, הסידור לא עבד ואוונס התפטר לאחר מספר חודשים בלבד והשאיר את הוייה כמאמן הקבוצה.
הוייה החל בתוכנית בת 5 שנים לבניית הקבוצה מחדש, בתחילה על ידי ניפוים של ה"ספייס בויז", כינוי שניתן על ידי עיתונאים מקומיים לפול אינס וחבריו, ביניהם רובי פאולר, דייוויד ג'יימס, סטיב מקמנמן וג'יימי רדנאפ. כדי להחליף את השחקנים שעזבו, ובשל הקשיים הכלכליים של המועדון, החתים הוייה מספר שחקנים מחוץ לאי הבריטי, רובם מצרפת.
הוייה החתים את סטפן הנשוז וסמי הופייה לפני עונת 1999–00 וחיזק את החלק האחורי של הקבוצה. מטרתו של הוייה הייתה לסיים במקום השני או השלישי בליגה, אך לאחר הפסד במחזור האחרון לברדפורד סיטי, ליברפול נותרה במקום הרביעי וזכתה במקום בגביע אופ"א בעוד שלידס יונייטד זכתה בכרטיס האחרון לליגת האלופות.
בניית הקבוצה ארכה שנתיים, אך בסופו של דבר הובילה לעונה המוצלחת של 01–2000, בה ליברפול זכתה בגביע הליגה, גביע ההתאחדות וגביע אופ"א והשלימה טרבל גביעים, וכן סיימה במקום השלישי בפרמייר ליג, שהקנה לה כרטיס כניסה לליגת האלופות האירופית, לראשונה מאז שינוי מתכונת המפעל ב-1992. תחילתה של עונת 2001–02 הייתה המשכה הישיר של קודמתה וליברפול זכתה בסופר קאפ האירופי וכן במגן הצדקה. פירוש הדבר היה שליברפול הפכה למועדון האנגלי הראשון שזוכה בחמישה גביעים בשנה קלנדרית.
באוקטובר 2001 הובהל הוייה לבית חולים לניתוח חירום באבי העורקים שנמשך 11 שעות. הוייה חזר לאמן את המועדון חמישה חודשים לאחר מכן, אך רבים מהאוהדים חשו כי יכולתו כמאמן לא חזרה למה שהייתה לפני הניתוח. חוסר הצלחה בשנים הבאות, יחד עם מה שנחשב בעיני גורמים מסוימים ככדורגל לא אטרקטיבי, הובילו לעזיבתו של הוייה מליברפול ב-24 במאי 2004, בהסכמה הדדית עם הנהלת המועדון. לאחר כשנה, ב-25 במאי 2005, ליברפול שעדיין כללה רבים משחקניו של הוייה, זכתה בליגת האלופות תחת הדרכתו של רפא בניטז - הוייה הצטרף לחגיגות הקבוצה בחדר ההלבשה לאחר המשחק.
מדיניות נוער
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדיניות הנוער של הוייה התבססה רבות על הבאתם של שחקנים צרפתים מוכשרים, בעיקר בשל היותו המאמן הטכני של ההתאחדות הצרפתית בעבר והיכרותו עם שחקני הנוער בצרפת. הוייה החתים רבים משחקני נבחרת צרפת עד גיל 21, שזכו באליפות אירופה בקטגוריית הגיל שלהם, בהם אנתוני לה-טלק ופלורנט סינמה-פונגול. עם זאת, רובם לא השתלבו בסגנון הכדורגל באנגליה מסיבות פיזיות ונפשיות כאחד.
רכישתו האחרונה של הוייה הייתה ג'יבריל סיסה שהגיע לאחר עזיבתו של הוייה תמורת סכום של 14 מיליון ליש"ט. לאחר שתי עונות רוויות בפציעות וכן בעיית הנבדל שהייתה לו, הושאל סיסה לאולימפיק מרסיי הצרפתית לעונת 2006–07. ב-30 באוגוסט 2006 עזב סינמה פונגול בהשאלה לרקראטיבו ולבה הספרדית והיה אחרון השחקנים הצרפתים שעזב את ליברפול.
אולימפיק ליון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-29 במאי 2005 הוכרז כי הוייה מונה לשנתיים למאמנה של אלופת צרפת במשך ארבע שנים רצופות, אולימפיק ליון, במקומו של פול לה-גן. בעונת 06–2005 המשיך הוייה בדרכו של לה-גן והצעיד את ליון לאליפות חמישית ברציפות ולרבע גמר ליגת האלופות. גם עונת 2006–2007 החלה ברגל ימין, כאשר לאחר מחצית עונה (19 מתוך 38 מחזורים) ניצבת ליון במקום הראשון, במרחק של 15 נקודות מהשנייה, לאנס.
אסטון וילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 2010 מונה למאמן קבוצת אסטון וילה, וביוני 2011 התפטר מתפקידו. בספטמבר 2011 הודיע על פרישה מאימון עקב בעיות בריאות.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוייה נפטר ב-14 בדצמבר 2020 לאחר שסבל במשך שנים ממחלות לב[1].
תארים והישגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תארים והישגים כמאמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות הליגה הצרפתית: 1985/1986
- נבחרת צרפת
- אליפות אירופה לנבחרות עד גיל 19: 1996
- גביע ה-FA: 2000/2001
- גביע הפוטבול ליג: 2000/2001, 2002/2003
- מגן הקהילה: 2001/2002
- הסופר קאפ האירופי: 2001/2002
- גביע אופ"א: 2000/2001
- גביע האלופות (צרפת): 2005, 2006
- אליפות הליגה הצרפתית: 2005/2006, 2006/2007
אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאמן השנה בליגה הצרפתית: 2007
- מאמן החודש בפרמייר ליג: דצמבר 1999, מרץ 2002, אוקטובר 2002
- להוייה הוענק אות לגיון הכבוד הצרפתי על שירותו לכדורגל בצרפת, וכן תואר כבוד בריטי על שירותו לכדורגל הבריטי, יחד עם מאמן צרפתי אחר בבריטניה, ארסן ונגר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'ראר הוייה, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל מאמן באתר אוהדים של ליברפול.
- פרופיל, נתונים ותמונות. (בצרפתית)
- מיכאל יוכין, המורה לאנגלית: פרידה מז'ראר הוייה - מאמן ומנטור עם מסלול חיים ייחודי, באתר וואלה, 15 בדצמבר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מאמן העבר ז'ראר הוייה הלך לעולמו בגיל 73, באתר ONE, 14 בדצמבר 2020
| מאמני ליברפול | |
|---|---|
|