לדלג לתוכן

חופש העיתונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אינדקס חופש העיתונות 2024:[1]
  מצב טוב: 85–100 נקודות
  מצב משביע רצון: 70–85 נקודות
  מצב בעייתי: 55–70 נקודות
  מצב קשה: 40–55 נקודות
  מצב חמור מאוד: >40 נקודות
  לא מסווג / אין נתונים

חופש העיתונות או חופש התקשורת הוא ערך יסוד במדינה דמוקרטית לפיו יש לצמצם את התערבות השלטון בעיתונות ובתקשורת המונים (לרבות אמצעי תקשורת מודפסים ואלקטרוניים) ולהבטיח את אי־תלותה בשלטון. שמירה על חופש העיתונות נעשית על ידי הגנה עליו בחוקה או הגנה חוקית אחרת וכן יש מנהג חוקתי ונורמות נגד פגיעה בחופש העיתונות. מנגד, פגיעה בעצמאות ובחופש של גופי תקשורת או עיתונאים היא אחד מסימני ההיכר הבולטים של שלטון דיקטטורי ואחד השלבים החשובים בתהליכים כמו שחיקה דמוקרטית והפיכה עצמית.

חופש העיתונות או חופש התקשורת הוא העיקרון הבסיסי לפיו יש לראות בתקשורת ובביטוי באמצעות אמצעי תקשורת שונים, לרבות אמצעי תקשורת מודפסים ואלקטרוניים, ובמיוחד חומרים שפורסמו, כזכות לביטוי חופשי. חופש כזה מרמז על היעדר התערבות יתר מצד המדינה. חופש העיתונות מנוגד לעיתונות בתשלום, שבה קהילות, ארגוני משטרה וממשלות מקבלים תשלום עבור זכויות היוצרים שלהם.

הנימוק המרכזי לחופש העיתונות הוא שהאינטרס של כל שלטון הוא להמשיך ולשלוט ולכן גורמי מפתח בשלטון ירצו למנוע השמעה של ביקורת או פיקוח עליו, ולעודד הפצה של הסברה, מידע מוטה, פייק ניוז או תעמולה בעד השלטון. עיתונות עצמאית עשויה לספק מידע על המתרחש במדינה ובעולם, לחשוף מידע מביך, מקרי צנזורה, שחיתות וכן לְהָזֵם אי-דיוקים או תעמולה מטעם השלטון ובכך היא ממלאת פונקציה של פיקוח על השלטון. בנוסף, עיתונות עצמאית מספקת במה להעלאת דעות, רעיונות והצעות חלופיות לשלטון ולמדיניות, ולחשוף מידע על מחאות נגד השלטון, ובכך היא ממלאת פונקציה של ביקורת. חופש התקשורת הוא אמצעי חשוב כדי להבטיח את חופש הביטוי. כדי שהעיתונות תוכל למלא את תפקידיה ביותר יש להבטיח את עצמאותה. חופש עיתונות בא לידי ביטוי בשני אופנים עיקריים: היכולת לכתוב ביקורת על השלטון ללא חשש מצנזורה או מפני התנכלות לעיתונאי או למערכת העיתון, והחיסיון העיתונאי - אפשרות שמירה על זהותו של מקור מידע חסויה.

ההצהרה האוניברסלית של זכויות האדם של האומות המאוחדות משנת 1948 קובעת: "לכל אדם הזכות לחופש דעה וביטוי; זכות זו כוללת חופש להחזיק בדעות ללא הפרעה, ולחפש, לקבל ולהעביר מידע ורעיונות בכל אמצעי תקשורת ללא קשר לקיומם של גבולות"[2].

חופש העיתונות נוסד רשמית בבריטניה הגדולה עם ביטול חוק הרישוי ב-1695. שוודיה הייתה המדינה הראשונה בעולם שאימצה את חופש העיתונות לחוקה שלה עם חוק חופש העיתונות משנת 1766.[3]

בשנת 1993 קבע האו"ם את 3 במאי כיום חופש העיתונות.

פגיעה בחופש העיתונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים הפוגעים בחופש העיתונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם העיקרי שיכול לפגוע בחופש העיתונות הוא השלטון. בדיקטטורה ובמדינות טוטליטריות, הפגיעה בחופש העיתונות נעשית בשליחות הרודן השולט במדינה, שכן כל מערכות השלטון כפופות לרודן. מדינות דמוקרטיות חוות פגיעה הדרגתית בחופש העיתונות דרך שילוב של לחצים כלכליים, ריכוזיות תקשורתית, השפעת פלטפורמות דיגיטליות, איומים משפטיים וממסדיים, וקיטוב פוליטי. אלה מגבילים את עצמאות העיתונות, מצמצמים את מרחב הביקורת ויוצרים סביבה תקשורתית של צנזורה עקיפה ודה-לגיטימציה של עבודה עיתונאית ביקורתית[4][5].

פגיעה בחופש העיתונות יכולה להגרם על ידי ממשלות באמצעות חקיקה מגבילה, הטרדה משפטית, ומעקב אחר עיתונאים. היא יכולה להגרם על ידי פוליטיקאים באמצעות השמצת התקשורת ויצירת אווירה עוינת כלפי עיתונאים[6]. על ידי ארגוני פשיעה הפוגעים בעיתונאים המדווחים נגדם[7] ועל ידי תאגידי ענק וטייקונים באמצעות איום על עיתונאים, תביעות השתקה או קניית כלי התקשורת על מנת להשפיע על הדיווחים בהם. פגיעה בחופש העיתונות עלולה להגרם גם על ידי ארגוני טרור. לדוגמה חמאס מגביל את חופש העיתונאים ברצועת עזה ומונע מהם לדווח באופן חופשי, משתמש באלימות כלפיהם ומגביל סיקור וגישה למידע[8].

דרכי פגיעה בחופש העיתונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלימות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הדרכים החמורות ביותר לפגיעה בחופש העיתונות היא הפעלת אלימות נגד עיתונאים, החל מאיומים מרומזים, דרך מכות וכלה במאסר ו/או העמדה לדין. הדרך החמורה ביותר היא ירי על עיתונאים או על בני משפחתם וכן מקרים של רצח עיתונאים - בין אם על ידי חיילים, אנשי משטרה, משטרה חשאית, רוצחים שכירים בשירות ממשלה, ארגון מאפיה או בידי גורמים פרטיים אחרים. דרכי פעולה כאלה מאפיינים בעיקר דיקטטורות גלויות, משטרים צבאיים או שלטון פאשיסטי. דוגמה לרצח עיתונאים בשנים האחרונות הוא רצח שבעה עיתונאים של העיתון נובאיה גאזטה שביקר את שלטונו של ולדימיר פוטין. מקרה מפורסם אחר הוא חטיפתו ורציחתו של דניאל פרל בפקיסטן על ידי קיצונים איסמליים. ארגוני טרור וממשלות יכולים לפעמים לאיים או לפגוע בעיתונאים שחיים במדינה אחרת דוגמאות לכך הן רצח ג'מאל ח'אשוקג'י בקונסוליה סעודית בטורקיה והפיגוע במשרדי שרלי הבדו על ידי טרורסיטים איסלמיים בעקבות פרסום קריקטורות של הנביא מוחמד.

השתלטות על ערוצי מדיה מרכזיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשורים האחרונים יש עליה בכמות המדינות שיש בהן משטר דכאני או דיקטטורי המנסה להדמות למשטר דמוקרטי. הדבר נועד לאפשר שליטה קלה יותר באוכלוסייה וכן כדי לעודד תיירות, מסחר והשקעות למדינה. תיאור של מדינות אלה בוצע בין היתר בספר ספין-דיקטטורים. במדינות דכאניות המנסות להתחזות למשטר דמוקרטי, השלטון לא מפעיל אלימות גלויה וברורה נגד עיתונאים או צעדים דכאניים ברורים כמו אלימות, איומים במאסרים או צנזורה נוקשה. תחת זאת המשטר מאפשר תקשורת אופוזיציונית בהיקפים מוגבלים כל עוד יש להם ביקוש נמוך, אבל משתלט בעקיפין על ערוצי המדיה המרכזיים. במשטרים דמוקרטים נעשית השתלטות הממשלה על גופי התקשורת במספר דרכים: טובות הנאה לאילי התקשורת, חקיקה שמקדמת ערוצים שנאמנים למשטר על פני ערוצים אופוזיציוניים, מימון בוטים ופעילות מקוונת[6], ומינוי בעלי ברית של הממשלה לתפקידי מפתח ברגולטורים או בגופי שידור ציבוריים[9]. המיקוד הוא בדעת הקהל הרחב, והמיעוט שמבין את ההונאה מותקף על ידי המשטר ומוצג כבעלי אינטרסים צרים, לא פטריוטים ואליטיסטים, באופן שמעודד פילוג וטינה חברתית[10].

שליטה או צמצום שידור ציבורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צימצום במימון השידור הציבורי עלול לפגוע באיכות הדמוקרטיה ובכלל זה בחופש העיתונות. מחקר אמפירי שהקיף 180 ארצות הראה כי במדינות עם מימון גבוה יותר לשירות ציבורי, חופש עיתונות גדול יותר. מסקנות המחקר - צמצום במימון השידור הציבורי עלול להפוך אותו לפגיע יותר ללחצים מצד פוליטיקאים, ולפגוע ביכולתו לפעול באופן עצמאי ואובייקטיבי. שירות ציבורי חלש כלכלית עלול להתקשות לשמור על סטנדרטים עיתונאיים גבוהים, דבר שעלול להשפיע לרעה על כלל שוק התקשורת. פגיעה במימון עלולה להוביל לצמצום בתכנים המוצעים על ידי השירות הציבורי, ולפגוע ביכולתו להציג מגוון דעות[11]. שידור ציבורי עצמאי ומנותק משליטה פוליטית מגביר את חשיפת הציבור לנקודות מבט שונות ומעלה את רמת הידע הפוליטי שלו[12][13][14][15].

תלות כלכלית בממשלה מערערת את תפקיד התקשורת כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" ומאיימת על עצמאות התקשורת[16]. כלי תקשורת עלולים להדגיש נושאים המועדפים על הממשלה ולהתעלם מסוגיות ביקורתיות[17][18],ועיתונאים עלולים להגביל את הדיווח שלהם מחשש לאבד מימון ממשלתי. תמיכה לא מאוזנת עלולה גם להוביל להיעלמות של קולות מגוונים בתקשורת[19][20].

סגירת שידור ציבורי עלולה להוביל לפגיעה משמעותית בחופש העיתונות שכן היא מובילה לאובדן מקורות מידע מהימנים ובלתי תלויים. הדבר מגביר את ההשפעה של רשתות מוטות פוליטית ושל מקורות מידע לא אמינים. ללא שידור ציבורי חזק ובלתי תלוי, נפגעת היכולת לפקח על השלטון ולדווח לציבור באופן אובייקטיבי. קיומו של שידור ציבורי חופשי ועצמאי חיוני להבטחת חופש העיתונות וזרימה חופשית של מידע. הוא מאפשר גישה למידע ונקודות מבט מגוונות, ובכך מעודד שיח ציבורי פתוח וחופשי ותורם להעלאת רמת הידע הפוליטי[21][22][22].

שליטה ממשלתית במדידת נתוני דירוג עלולה לפגוע משמעותית בחופש העיתונות בכמה אופנים: כאשר ממשלות שולטות במידע על צפייה ודירוגי תקשורת, הן יכולות להשתמש בכוח זה כדי להשפיע על תוכן ולדכא ביקורת[23][24][25].השליטה בנתוני הדירוג עלולה לפגוע בשקיפות, דבר שמקשה על הציבור לקבל החלטות מושכלות[24]. היא עלולה להגביל את זרימת המידע החופשי ובכך לפגוע בזכות הציבור לדעת[25].השליטה במדידת נתוני הרייטינג עלולה גם להוביל לכך שעיתונאים יחושו מאוימים ויבצעו צנזורה עצמית מחשש לתגובות הממשלה וכך תפגע עצמאות התקשורת.

שקיפות ועצמאות במדידת נתוני הרייטינג חיוניות לשמירה על חברה חופשית ודמוקרטית[26].

צנזורה ישירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם היכולת של ממשלות לחסום אתרי אינטרנט משפיעה באופן משמעותי על חופש העיתונות. זהו כלי רב עוצמה לצנזורה פוליטית, המאיימת על עקרונות יסוד של חופש הביטוי והעיתונות החופשית[27]חסימת אתרים מונעת מאזרחים גישה למידע ודעות מגוונות, מה שפוגע ביכולתם לגבש דעות עצמאיות[28].חסימת אתרים משמשת לעיתים קרובות ככלי להשתקת ביקורת פוליטית וקולות המתנגדים לשלטון[29]. חסימת אתרים מאפשרת לממשלות לצנזר מידע ביקורתי ולהגביל את זרימת המידע החופשי[30].חסימת אתרי אינטרנט מונעת מעיתונאים להפיץ דיווחים עצמאיים, מגבילה את יכולתם של אזרחים לגשת למקורות מידע מגוונים ועלולה להוביל לכך שעיתונאים יבצעו צנזורה עצמית מחשש לחסימה[31][27].

דרך נוספת לפגוע בחופש העיתונות היא לאסור הוצאה לאור של עיתון או כלי תקשורת. לעיתים מדינה דורשת קבלת רישיון מכל המעוניין להפעיל כלי תקשורת, ומתנה תנאים לקבלת הרישיון.

פגיעה נוספת בחופש העיתונות היא דרישה שהתוכן המופץ על ידי כלי התקשורת יעבור בדיקה לפני הפרסום על ידי צנזורה, המונעת פרסומים שהשלטון אינו מעוניין שיפורסמו. לחלופין, המדינה יכולה להעמיד לדין עיתונאים על פרסומים שלהם לאחר שהם כבר פורסמו, או לקבוע חוקים המאפשרים לגורמים פרטיים לתבוע עיתונאים על פרסומים שפרסמו.

הליכים משפטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך נוספת לפגוע בחופש העיתונות היא על ידי תביעת השתקה - איום או הגשת תביעה משפטית מצד גוף גדול וחזק נגד עיתונים או גופי תקשורת אשר מותחים ביקורת או עומדים על זכות לגיטימית לחופש הביטוי.

פגיעה בחופש העיתונות יכולה להיעשות גם דרך אספקת מידע בלעדי לגורמים המשרתים את הגורם המספק את המידע ומניעת מידע כזה מכלי תקשורת ביקורתיים. לגורמים שלטוניים יש לעיתים נגישות למידע בעל ערך רב שעיתונאים מאוד מעוניינים בו ועל כן עיתונאים יסכימו לשרת את הגורמים השלטוניים שיסכימו לספק להם מידע זה. איום דומה יכול לבוא מצד תאגידים גדולים או סוכנויות העוסקות ביחסי ציבור.

לחץ כלכלי וחרם מפרסמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעה אפשרית נוספת על חופש הביטוי היא על ידי לחץ כלכלי על גוף התקשורת או על עיתונאים - איום או ביצוע של הפליה בפרסום, סבסוד מפלה של גופי תקשורת מתחרים, איום בפיטורין של עיתונאים ועוד. דוגמה לכך היא האיומים של עסקים גדולים על העיתון של נלי בליי לאחר שזו פרסמה מספר כתבות תחקיר על תנאי העבודה במפעלים, הם איימו על העיתון בו עבדה בהפסקת הפרסום בו אם ימשיך לפרסם את כתבותיה. לאחר כמה כתבות תחקיר "הוגלתה" בליי לטורים בנושאי אופנה. הפגיעה בחופש הביטוי יכולה להיות הפוכה - הבטחות לטובות הנאה או משרות עתידיות בדוברות של עיתונאים שיעניקו כיסוי אוהד. כלים כלכליים אלה, וכן תביעות השתקה או איומים על עיתונאים יכולים לגרום לצנזורה פנימית - שבה עורך או עיתונאי גונז ידיעות או רעיונות שאינם מוצאים חן בעיני הגורם המפעיל לחץ עליו. הטבות כלכליות לכלי תקשורת התומכים בממשלה עלולות לפגוע משמעותית בחופש העיתונות כיוון שתמיכה סלקטיבית יוצרת יתרון לא הוגן לכלי תקשורת פרו-ממשלתיים על פני אלה הביקורתיים יותר[18].

התנגשויות של חופש העיתונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב, במיוחד במדינות דמוקרטיות, פגיעה של השלטון בחופש העיתונות נעשית בשם ערך אחר אשר לטענת השלטון מחייב פגיעה בחופש העיתונות. בין השאר פגיעות בחופש העיתונות נעשות בשם הערכים הללו:

  • ביטחון המדינה - מדינות רבות מפעילות צנזורה מטעמי ביטחון, ומעמידות לדין אנשים המדליפים לעיתונאים מידע שנטען שפרסומו יכול לפגוע בביטחון המדינה.
  • הזכות לפרטיות
  • הגנה מפני לשון הרע.
  • הזכות להליך הוגן - מדינות רבות קובעות איסורים על פרסומים לגבי הליכים משפטיים תלויים ועומדים, דוגמת איסור סוביודיצה.
  • צורך נטען לפקח על כלי תקשורת. בישראל, למשל, קיימת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו המפקחת על גופי שידור במגוון כללים החלים עליהם, כמו איסור על פרסום סמוי.
  • צורך לחלק משאבי תקשורת מוגבלים - לעיתים המדינה מחלקת רישיונות לערוצי רדיו ו/או טלוויזיה בטענה שמספר הערוצים מוגבלים.
  • תחרות הוגנת - בשנות העשרה של המאה ה-20 עלתה הצעת חוק שנועדה להגביל חלוקת עיתונים חינמיים בטענה שחלוקה כזאת פוגעת בתחרות.

חופש העיתונות וצורת השלטון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופש העיתונות במדינות דמוקרטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונות חופשית ועצמאית היא מנגנון מפתח של דמוקרטיה מתפקדת ובריאה.[32] זאת ביחד עם צורות חופש אחרות הנוגעות למידע כמו חופש הביטוי וחופש ההפגנה. בהיעדר צנזורה, העיתונות מתפקדת ככלב שמירה על פעולות פרטיות וממשלתיות, ומספקת מידע השומר על כך שהאזרחים הבוחרים יהיו בעלי ידע.[32] בפרספקטיבה זו, "מאמצי הממשלה להשפיע על תוכן חדשותי שמתפרסם או משודר, בין אם באמצעות שליטה בתקשורת או על ידי גרימת צנזורה עצמית, מהווים איום על הגישה של מידע חשוב והכרחי לציבור ומשפיעים על איכות הדמוקרטיה"[33]. עיתונות עצמאית משמשת להגברת הידע הפוליטי, ההשתתפות ואחוזי ההצבעה,[32] ופועלת כמניע חיוני להשתתפות אזרחית.

חופש העיתונות במדינות לא דמוקרטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופש העיתונות מהווה בעיה גדולה עבור מערכות ממשל לא דמוקרטיות שכן, בעידן המודרני, שליטה קפדנית על גישה למידע היא קריטית לקיומן של רוב הממשלות הלא דמוקרטיות ומערכות הבקרה והביטחון הקשורות בהן. לשם כך, רוב החברות הלא דמוקרטיות מעסיקות ארגוני חדשות בניהול המדינה. כך הן מנהלות את התעמולה החיונית לשמירה על בסיס כוח פוליטי קיים, ומדכאות (לעיתים קרובות באכזריות רבה, באמצעות שימוש במשטרה, צבא או סוכנויות ביון) כל ניסיונות משמעותיים של התקשורת או של עיתונאים בודדים לערער על "הקו הממשלתי" המאושר. במדינות כאלה, עיתונאים הפועלים בשוליים של מה שהממשלה מגדירה כמקובל, ימצאו את עצמם לעיתים קרובות מאוד מושא להפחדה ניכרת מצד סוכני המדינה. זה יכול לנוע מאיומים פשוטים, פגיעה בקריירה המקצועית שלהם, ועד איומי מוות, חטיפה, עינויים והתנקשות.

בחלק מהמדינות המשטר מאפשר תקשורת אופוזיציונית בהיקפים מוגבלים כל עוד יש להם ביקוש נמוך, אבל משתלט בעקיפין על ערוצי המדיה המרכזיים באמצעות טובות הנאה לאילי התקשורת, וחקיקה שמקדמת ערוצים שנאמנים למשטר על פני ערוצים אופוזיציוניים. המיקוד הוא בדעת הקהל הרחב, והמיעוט שמבין את ההונאה מותקף על ידי המשטר ומוצג כבעלי אינטרסים צרים, לא פטריוטים ואליטיסטים, באופן שמעודד קיטוב פוליטי וטינה חברתית. הצנזורה מוצנעת, וזאת כדי לשמר תדמית של חופש העיתונות וכדי לשמר את האמינות של ערוצי התקשורת שנאמנים למשטר. בהתאם, המשטר מעודד צנזורה עצמית של ערוצי תקשורת נאמנים ומעדיף אותה על פני צנזורה בהנחיה מלמעלה. כאשר המשטר מטיל צנזורה, הוא מצנזר גם את עצם הטלת הצנזורה.

מדידת חופש העיתונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר להגדרות החוקיות, מספר ארגונים לא ממשלתיים משתמשים בקריטריונים אחרים כדי לשפוט את רמת חופש העיתונות ברחבי העולם. חלקם יוצרים רשימות סובייקטיביות, בעוד שאחרים מבוססים על נתונים כמותיים:

  • כתבים ללא גבולות מתייחסים למספר העיתונאים שנרצחו, גורשו או הוטרדו, לקיומו של מונופול של הממשל על הטלוויזיה והרדיו, לקיומם של צנזורה וצנזורה עצמית בתקשורת, לעצמאות הכוללת של התקשורת ולקשיים שעומדים בפני כתבים זרים בבואם לדרג מדינות על פי רמת חופש העיתונות בהן.
  • הוועדה להגנה על עיתונאים (CPJ) עוקבת באופן שיטתי אחר מספר העיתונאים שנהרגו ונכלאו כנקמה על עבודתם. הוועדה עוקבת אחר נושאים הקשורים בחופש העיתונות באמצעות מחקר עצמאי, משלחות לאיתור העובדות ורשת של כתבים זרים, כולל עיתונאי עובדים מקומיים ממדינות ברחבי העולם. CPJ משתפת במידע על מקרים בהם יש פגיעה בחופש העיתונות, עם ארגוני חופש עיתונות אחרים ברחבי העולם, באמצעות הבורסה הבינלאומית לחופש הביטוי, רשת עולמית של יותר מ-119 ארגוני ביטוי חופשי. CPJ עוקבת גם אחר פטור מעונש במקרים של רצח עיתונאים. צוות CPJ מיישם קריטריונים מחמירים לכל מקרה. חוקרים עורכים מחקרים ומאמתים באופן עצמאי את הנסיבות מאחורי כל מוות או מאסר.
  • Freedom House בוחן את הסביבה הפוליטית והכלכלית הכללית יותר של כל מדינה על מנת לקבוע האם קיימים יחסי תלות המגבילים בפועל את רמת חופש העיתונות. פאנלים של מומחים מעריכים את ציון חופש העיתונות בכל מדינה, לפי שיטת ניקוד משוקלל המנתחת את המצב הפוליטי, הכלכלי, המשפטי והבטיחותי של עיתונאים על סמך סולם של 100 נקודות. לאחר מכן מסווגות המדינות כבעלות עיתונות חופשית, חופשית בחלקה או לא חופשית[34].

מדד חופש העיתונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדד חופש העיתונות הוא מדד שמפרסם מדי שנה ארגון עיתונאים ללא גבולות, המדרג את מדינות העולם.

כל מדינה מקבלת ציון מ-0 עד 100. הדירוג מחולק לחמש- ציון טוב (85--100), משביע רצון (70-85), בעייתי (55–70), קשה (40–55), וחמור מאוד (0-40)[35].

במדד 2024 דורגו במקומות האחרונים אריתריאה, סוריה, אפגניסטן וקוריאה הצפונית. בארבעת המקומות הראשונים דורגו נורווגיה, דנמרק, שוודיה והולנד. ישראל דורגה במקום 101 מתוך 180 - ירידה של 4 מקומות מהשנה הקודמת, עם דירוג של 53.23 מתוך 100 והגדרת מצב חופש העיתונות ירדה מבעייתי לקשה[36]. מחברי הדו"ח כתבו בראש העמוד המתייחס לישראל, כי "התקשורת הישראלית התערערה בעקבות עלייתה לשלטון של ממשלה המאיימת על חופש העיתונות"[37].

חופש העיתונות בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024 עולה כי חופש העיתונות ברחבי העולם מאוים על ידי הרשויות הפוליטיות. מצד ממשלות וגורמים פוליטיים קיימת ירידה בתמיכה ובכבוד לאוטונומיה התקשורתית ועלייה בלחץ על התקשורת[38].

על פי דו"ח מדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024 מדינות שקיבלו את הציון הגבוה ביותר הן נורווגיה (91.89 מתוך 100), דנמרק (89.6), שוודיה (88.32) והולנד (87.73). את הציון הנמוך ביותר קיבלו אריתריאה (16.64 מתוך 100), סוריה (17.41), אפגניסטן (19.09) וקוריאה הצפונית (20.66)[39].

במחקר משנת 2022 שבדק את מידת חופש העיתונות במדינות שונות עולה כי קיימת מגמת ירידה בחופש העיתונות במדינות המערב. למרות שמדובר במדינות דמוקרטיות, ניכרת ירידה מתמדת בחופש העיתונות ברוב המדינות שנבדקו[40].מגמת ההתדרדרות מוזכרת גם בדו"ח מדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2023. 31 מדינות הוגדרו בדו"ח ב"מצב חמור ביותר", עלייה לעומת 21 בדירוג לשנת 2021. בדו"ח תואר מצב בו הגבול בין אמת לכזב מטשטש, וכן בין עובדות אמיתיות ומומצאות, דבר המסכן את הזכות למידע[41].

אירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרכז, לצפון ולמערב אירופה מסורת ארוכה של חופש הביטוי, כולל חופש העיתונות, שקיים עדיין במאה ה-18 ובמאה ה-19. לאחר מלחמת העולם השנייה, יו ביילי, נשיא שירות הרשת של יונייטד פרס שבסיסו בארצות הברית, קידם את חופש הפצת החדשות. ב-1944 הוא קרא למערכת פתוחה של מקורות חדשות ושל שידור, ומינימום רגולציה ממשלתית על החדשות. הצעותיו הועלו בוועידת ז'נבה לחופש המידע ב-1948 אך נחסמו על ידי הסובייטים והצרפתים[42]. מאז 1950, האמנה האירופית לזכויות אדם כוללת את "סעיף 10" הקשור לחופש הביטוי שחל על מדינות חברות במועצת אירופה.

חופש התקשורת הוא זכות יסוד החלה על כל המדינות החברות באיחוד האירופי ואזרחיו, כפי שהוגדרה באמנת הזכויות הבסיסיות של האיחוד האירופי (מאז 2000) וכן באמנה האירופית לזכויות אדם (מאז 1950).[43] במסגרת תהליך הרחבת האיחוד האירופי, הבטחת חופש התקשורת מוגדרת כ-"אינדיקטור מרכזי למוכנות של מדינה להפוך לחלק מהאיחוד האירופי"[44].

למרות שרוב מדינות אירופה נהנות מחופש עיתונות רב יותר בהשוואה לאזורים אחרים בעולם, קיימת התדרדרות במידת חופש העיתונות במספר אזורים באירופה. במזרח אירופה המצב חמור בעיקר ברוסיה ובבלארוס בהן יש מעצרים רבים של עיתונאים ואלימות כלפיהם. במרכז אירופה מצב חופש העיתונות חמור בהונגריה פולין וסלובקיה. במערב אירופה חופש העיתונות מאותגר בצרפת יוון ואיטליה. במדינות הבלקן יש איום על חופש העיתונות בקרואטיה[45][46][47].

האיחוד האירופי נקט במספר צעדים לחיזוק חופש העיתונות באירופה: במרץ 2024 אומץ חוק חופש המדיה האירופי (EMFA), הוקמה מועצה אירופית לשירותי מדיה, האיחוד האירופאי נותן תמיכה כספית בחדשנות במדיה מקומית ואזורית, האיחוד מספק מנגנון המסייע במהירות לעיתונאים בסכנה[48].

המדינות הנורדיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות הנורדיות הן המובילות בעולם ברמת חופש העיתונות. על פי מדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024, הן מוגדרת כמדינות שמצב חופש העיתונות בהן טוב.[49]

במדד חופש העיתונות של ארגון "כתבים ללא גבולות" לשנת 2024 הציון של חמש המדינות הנורדיות היה גבוה מאוד והן דורגו במקומות גבוהים- נורווגיה ממוקמת ראשונה בעולם עם ציון 91.89/100. היא מדורגת ראשונה זו השנה השביעית ברציפות ,[50] דנמרק שנייה בעולם עם ציון 89.6/100, שוודיה שלישית בעולם עם ציון 88.32/100, פינלנד חמישית בעולם עם ציון 86.55/100, איסלנד במקום 18 בעולם עם ציון 80.13/100[51].איסלנד ירדה בדירוג משנת 2023, ירידה שמיוחסת לחששות לגבי עצמאות התקשורת בהקשר לתעשיית הדיג, שהיא ענף כלכלי מרכזי במדינה.

הדירוג הגבוה של המדינות הנורדיות משקף את המחויבות החזקה שלהן להגנה על עיתונאים והבטחת גישה למידע.

הגורמים לרמת חופש העיתונות הגבוהה במדינות אלה-
[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגרות חוקיות חזקות המגנות על חופש העיתונות. חקיקה שמגנה על חופש העיתונות ומעודדת עיתונאות חוקרת והגנה חזקה על זכותם של עיתונאים להגן על מקורותיהם.[50][52]

שידור ציבורי חזק- גופי שידור ציבוריים חזקים ועצמאיים, הממומנים על ידי המדינה אך פועלים באופן בלתי תלוי מבחינה עריכתית.

סביבה פוליטית המעודדת עיתונאות חופשית ועצמאית.

קרנות עצמאיות שתומכות בחופש העיתונות ועיתונאות מקצועית. דבר המשפיע על היותה של העיתונות עצמאית ולא תלויה במקורות מימון בעלות אינטרסים.

מועצות תקשורת עצמאיות ושקופות[53]ומסורת ארוכה של גישה חופשית למידע ממשלתי, המאפשרת לתקשורת לפקח על פעולות הממשל[53].

איגודי עיתונאים חזקים המסייעים להגן על עיתונאים ולקדם אתיקה עיתונאית.

מערכות תמיכה ממשלתיות בעיתונות, המיועדות לשמור על מגוון דעות בתקשורת[53][54]

הונגריה[55][56][57]
[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופש העיתונות בהונגריה נמצא תחת מתקפה מתמשכת ושיטתית מאז עלייתו לשלטון של ויקטור אורבן ומפלגת פידס ב-2010. הונגריה ממוקמת במקום ה-67 עם ציון 62.98 במדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024, ומוגדרת על פי המדד כמדינה שמצב חופש העיתונות בה בעייתי.

קיימת בהונגריה שליטה ממשלתית במדיה- הממשלה השתלטה השתלטות מלאה על השידור הציבורי והפכה אותו לכלי תעמולה של השלטון. כ-500 כלי תקשורת הועברו לקרן מדיה הנשלטת על ידי תומכי הממשלה ורוב אזרחי הונגריה נחשפים רק לתקשורת פרו-ממשלתית.

הממשל נתן הטבות כלכליות לערוצים שתומכים באורבן בצורת הפחתת מיסים, סובסידיות ישירות ועוד.

חוקקו חוקיים המגבילים את חופש העיתונות.

כלי תקשורת עצמאיים בהונגריה עוברים מסע השמצות ומתמודדים עם איומים והגבלת גישה למידע[57][58].חלה עליה בצנזורה העצמית בקרב עיתונאים ויכולתה של התקשורת לפקח על הממשלה ולספק מידע לציבור נפגעה[55].

ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיקון הראשון של חוקת ארצות הברית קובע: "הקונגרס לא יחוקק שום חוק בעניין ממסדה של דת, ולא כזה האוסר את הקיום החופשי של אף דת; ולא יגביל את חירות הביטוי ואת חופש העיתונות; ולא את זכותם של בני אדם להתכנס בדרכי שלום, ולעתור לממשלה לשם תיקון עוולות." כלומר הוא אוסר על חקיקה העלולה לפגוע בין היתר בחופש הדיבור ובחופש העיתונות.

ארצות הברית ממוקמת במקום ה-55 מתוך 180 מדינות, עם ציון 66.59 במדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024, ומוגדרת על פי המדד כמדינה שמצב חופש העיתונות בה בעייתי.[49]

רוסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 במרץ 2022, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין חתם על הצעת חוק המציגה עונשי מאסר של עד 15 שנות מאסר למי שמפרסם "מידע כוזב ביודעין" על הצבא הרוסי ופעולותיו באוקראינה[59], הצעת חוק המאלצת תקשורת עצמאית ברוסיה להפסיק לדווח על אוקראינה או להפסיק את פעילותה[60]. לפחות 1,000 עיתונאים רוסים ברחו מרוסיה מאז פברואר 2022[61]. כ-85% מהרוסים מקבלים את רוב המידע שלהם מהתקשורת הרוסית שבשליטת המדינה[62].

דוגמאות לפגיעה בחופש העיתונות - על "מאמציו לשמור על חופש הביטוי". במרץ 2022, העיתון נובאיה גאזטה, שהעורך הראשי שלו דמיטרי מוראטוב זכה בפרס נובל לשלום על מאמציו לשמור על חופש הביטוי, השעה את פעילותו לאחר שקיבלה אזהרה שנייה ממנגנון הצנזורה הרוסי Roskomnadzor [63]. ב-17 ביוני 2024, בית משפט במוסקבה הוציא צווי מעצר לעורך הראשי של IStories, לכתב התחקירים עטור הפרסים רומן אנין ולויקטרינה פומינה, עיתונאית ב-TV Rain וכתבת IStories לשעבר, באשמת הפצת "מידע כוזב" אודות הכוחות המזוינים הרוסים באוקראינה. פומינה אמרה שצו המעצר ישפיע על חייה המקצועיים מכיוון שהיא לא תוכל לנסוע למדינות רבות שעלולות לעצור אותה ולהסגירה לרוסיה[64].

רוסיה ממוקמת במקום ה-162 מתוך 180 מדינות, עם ציון 29.86 במדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024, ומוגדרת על פי המדד כמדינה שמצב חופש העיתונות בה חמור מאוד.[49]

טורקיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ההידרדרות בחופש העיתונות בטורקיה החל בשנת 2008–2010 והחמיר משמעותית מאז. לאחר ניסיון ההפיכה ביולי 2016 חלה הידרדרות תלולה שכללה מעצרים המוניים של עיתונאים וסגירת כלי תקשורת. מ-2018 ואילך מדורגת טורקיה כ"לא חופשית" על ידי Freedom House.

ההידרדרות בחופש העיתונות כללה מספר צעדים:[65][66][67]

הממשלה חוקקה חוקים חדשים שהרחיבו את סמכויות המדינה לחסום אתרי אינטרנט ולהגביר את יכולות המעקב של ארגון המודיעין הלאומי[68]

הממשלה השתמשה במנופים כלכליים ואחרים כדי להשפיע על הסיקור של נושאים רגישים פוליטית.

הרשויות סגרו או השתלטו על עשרות כלי תקשורת

שימוש בחוקי דיבה פליליים, בחוקים נגד טרור ועוד, כדי לפגוע בעיתונאים ובכלי תקשורת.

פיטורי עיתונאים רבים כתוצאה מלחץ של הממשלה. מתחילת 2016 פוטרו 894 עיתונאים, 160 מהם בחודש אחד

יצירת אווירה של צנזורה עצמית: העיתונאים שנשארו נאלצו לפעול באקלים של צנזורה עצמית גוברת וקיטוב תקשורתי ולהיזהר בדיווחיהם מחשש לענישה, והיחס אליהם הוא כאל "טרוריסטים ומרגלים".

מעצרי עיתונאים והעמדה לדין על "העלבת הנשיא". נכון לשנת 2019 טורקיה היא המדינה עם הכי הרבה כליאה של עיתונאים[69]. במדינות מסוימות, כולל טורקיה[70], עיתונאים אוימו או נעצרו בגלל הסיקור שלהם על מגפת ה-COVID-19 [71].

שימוש בהקלטות סתר, מעקב אחר עיתונאים ומתנגדים, והפצת מידע פרטי כדי לפגוע במוניטין שלהם.

התקפת עיתונאים

טורקיה ממוקמת במקום ה-158 מתוך 180 מדינות, עם ציון 31.6 במדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024, ומוגדרת על פי המדד כמדינה שמצב חופש העיתונות בה חמור מאוד.[49]

אירן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדו"ח של "כתבים ללא גבולות" משנת-2007 מתוארת התנהגות קשוחה קיצונית של המשטר האיראני כלפי עיתונאים, המונעת מהם לבקר את הרשויות או להביע דרישות פוליטיות וחברתיות[72]. "כתבים ללא גבולות" דיווח שלפחות 860 עיתונאים נעצרו ונכלאו באירן בשנים 1979 עד 2009[73]. בדו"ח שלהם לשנת 2023, איראן הוגדרה כאחת המדינות המסוכנות ביותר לעיתונאים[74].

לאחר ירי של מטוס נוסעים אוקראיני בשנת 2020, סוכני שירות הביון האיראני פשטו על בתיהם ומשרדיהם של עיתונאים איראנים רבים וחיפשו את המחשבים האישיים, הטלפונים הסלולריים, הספרים והמסמכים שלהם. עיתונאים אלה חשפו את השקרים של המשטר האיראני. חלק מהעיתונאים קיבלו אזהרות מהרשויות ונאלצו לסגור את חשבונותיהם באינסטגרם, בטוויטר ובפייסבוק[75].

ב-2 במאי 2020, במסגרת ה-3 במאי, יום חופש העיתונות הבינלאומי, אגודת הסופרים האיראנית יצאה בהצהרה על קיומן של צנזורה ושל הפרה של חופש הביטוי ועל השפעותיו ההרסניות על מבנה ויסודות החברה. הוזכר בהצהרה כי במהלך העשורים האחרונים כלאו שליטי המדינה יותר מ-890 עיתונאים וכתבים, שחלקם הוצאו להורג[76]. ב-7 בפברואר 2020, הפדרציה הבינלאומית של עיתונאים גינתה את הפשיטה של כוחות הביטחון האיראניים על בתיהם של שישה עיתונאים איראנים, וייחסה את האחריות לכך לכוחות "המודיעין של ה-IRGC"[77].

איראן ממוקמת במקום ה-176 מתוך 180 מדינות, עם ציון 21.3 במדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024, ומוגדרת על פי המדד כמדינה שמצב חופש העיתונות בה חמור מאוד.[49]

סין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב חופש העיתונות בסין הוא קשה ביותר.

למרות שהחוקה הסינית מבטיחה חופש ביטוי ועיתונות, בפועל הממשלה מפרה זכויות אלו באופן שיטתי. הממשלה הסינית מפעילה שליטה מוחלטת על התקשורת במדינה. הרשויות מנסות לשלוט במידע ולהגביל את זרימתו החופשית, מה שפוגע קשות בחופש העיתונות ובדמוקרטיה במדינה. הממשלה מפעילה צנזורה נרחבת ומגבילה גישה לאתרי חדשות זרים ולאתרים זרים רבים נוספים וחוסמת רשתות חברתיות[78]. הרשויות מכנות לעיתים קרובות סיקור עצמאי או חוקר כ"חדשות מזויפות"[79]. עיתונאים רבים נעצרים ונכלאים בגין דיווחים ביקורתיים. עיתונאים נדרשים ללמוד את "מחשבת שי ג'ינפינג" כדי לחדש את תעודות העיתונאי שלהם.

מאז עלייתו של שי ג'ינפינג לשלטון ב-2012, המצב החמיר עוד יותר עם מעצרים של פעילים, עיתונאים ועורכי דין[80]. הרשויות פושטות לעיתים קרובות על פעילים פרו-דמוקרטיים ובעלי תקשורת בניסיון לדכא את העיתונות[81].סין נחשבת ל"כלא הגדול בעולם לעיתונאים" עם מספר רב של עיתונאים במעצר[82].

סין ממוקמת במקום ה-172 מתוך 180 מדינות, עם ציון 23.36 במדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024, ומוגדרת על פי המדד כמדינה שמצב חופש העיתונות בה חמור מאוד.[49]

צפון קוריאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפון קוריאה נחשבת לאחת המדינות עם רמת חופש העיתונות הנמוכה ביותר בעולם. היא מפגינה דיכוי קיצוני של חופש העיתונות, עם שליטה מוחלטת של הממשלה על המידע והגבלות חמורות על עיתונאים מקומיים וזרים כאחד.

התקשורת בצפון קוריאה נמצאת בבעלות מלאה של המדינה ותחת בקרה מתמדת. הממשלה מפעילה צנזורה נרחבת ומונעת כל ביקורת על השלטון. כל ביקורת על המנהיג נחשבת לעבירה חמורה. עיתונאים זרים מורשים להיכנס למדינה באופן מוגבל מאוד[83].

ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מדרג את צפון קוריאה כאחת המדינות המובילות בעולם בדיכוי חופש המידע.

איראן ממוקמת במקום ה-172 מתוך 180 מדינות, עם ציון 23.36 במדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024, ומוגדרת על פי המדד כמדינה שמצב חופש העיתונות בה חמור מאוד.[49]

ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נהגה פקודת העיתונות שנחקקה בשנת 1933 חייבה לקבל רישיון ממשלתי לפני הוצאה לאור של עיתון, ואפשרה לממשלת ישראל לסגור עיתונים כמעט ללא התראה. הפקודה בוטלה ב־2017 בעקבות עתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח[84] שהביאה את הכנסת לתקן את החקיקה בעניין[85].

חופש העיתונות בישראל אינו מעוגן בחקיקה ראשית או משנית. ההגנה הרשמית היחידה שיש בישראל היא בפסיקות בית המשפט העליון, למן בג"ץ קול העם שניתן בשנת 1953.

בנוסף, תקנות ההגנה (שעת חירום) משנת 1945 כוללות, בין היתר, הענקת סמכויות רחבות לצנזורה הצבאית. כדי למנוע חיכוכים בלתי פוסקים בין אמצעי התקשורת לצנזורה, התקבל בשנת 1949 "הסכם הצנזורה" בין נציגי התקשורת לנציגי צה"ל. על פי הסדר זה, כלי התקשורת החתומים על ההסכם ביצעו מעין צנזורה עצמית בנושאים הקשורים לביטחון המדינה. בתמורה הצנזורה הצבאית התחייבה שלא להפעיל את הסמכויות הנרחבות שמקנה לה החוק, אם הדבר לא היה נחוץ. הסכם זה עודכן כמה פעמים, האחרונה שבהן בשנת 1996. בעקבות פרשת "שניצר" בשנת 1988, שבה חידד בג"ץ את מטרתה של הצנזורה למנוע פרסום של ידיעות רק כאשר יש "ודאות קרובה" לפגיעה בביטחון המדינה, נכלל כלל ה"ודאות הקרובה" שקבע בג"ץ גם בהסכם הצנזורה.

בשנת 2023 ישראל ירדה ב-11 מקומות במדד חופש העיתונות ממקם 86 ל-97. הציון שקיבלה הוא 57.57 מתוך 100. צוין בדו"ח כי התקשורת הישראלית התערערה בעקבות עלייתה לשלטון של ממשלה המאיימת על חופש העיתונות[86]. בשנת 2024, מדינת ישראל ירדה ארבעה שלבים נוספים במדד חופש העיתונות[51]. בעקבות הירידה שונתה לרעה הגדרת מעמד חופש העיתונות בישראל מ"בעייתי" ל"קשה". הירידה במדד הובילה גם לכך שישראל איבדה את תואר מובילת חופש העיתונות באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה. בדו"ח מוזכרים גורמים שהובילו לירידה זו במדד- התגברות הלחץ על עיתונאים הפועלים בישראל, מסעות השפעה על הציבור, חקיקה המגבילה את חופש הביטוי, הסתמכות מרבית התקשורת על מסרי התעמולה של הממשלה והתמעטות קולות ביקורתיים בקרב התיקשורת[87].מאז הוכללה ישראל במדידת חופש העיתונות (בשנת 2013) ועד לשנת 2022, היה ציונה של ישראל במדד קבוע ונע בין ציון 67 ל-70 מתוך 100, ציון המוגדר כבעייתי (ציון 55–70) אך קרוב לגבול התחתון של קטגוריית "חופש עיתונות משביע רצון" (ציון 70–85). החל משנת 2022 הציון התדרדר במידה רבה והגדרתו ירדה מקטגוריית "חופש עיתונות בעייתי" ל"חופש עיתונות קשה, קרוב לגבול העליון של קטגוריה זו (ציון 40-55)[39].

חקיקה המגבילה את חופש העיתונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2024 נחקק חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה המאפשר לראש הממשלה ושר התקשורת להפעיל סנקציות כנגד ערוצים זרים, שלפי חוות דעת פוגעים בביטחון המדינה. החוק הופעל כנגד הערוצים אל-ג'זירה ואל-מיאדין.

ביולי 2024 אושר תיקון בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו הפוטר את ערוץ 14 מחובות רגולטוריות המוטלות על הערוצים המתחרים ערוץ 12 וערוץ 13[88].הדבר איפשר להאריך בפעם השנייה מתן הקלות כספיות המוערכות בכעשרות מיליוני שקלים[88].

ביולי 2024 הוגשו מספר הצעות חוק פרטיות שתואמו עם הממשלה והועברו בהצבעה טרומית, ועוררו חשש לפגיעה בחופש העיתונות - בהם חוק שיעניק סמכות לשר התקשורת להורות על חסימת אתרי אינטרנט בישראל, חוק שיעביר את השליטה בועדת המדרוג לידי שר התקשורת, חוק שמעביר את השליטה בתקציב תאגיד השידור הציבורי לממשלה, וחוק המקדם את הפרטת תאגיד השידור הציבורי. ארגון עיתונאים ללא גבולות גינה את הליכי החקיקה הללו[89], ומועצת העיתונות והתקשורת בישראל גינתה את הכוונה לסגור את רשות השידור או לפגוע בעצמאותה[90][91]. ארגון העיתונאים והעיתונאיות גינה את הצעת החוק והתריע מפני הסכנה הרבה שיש בהצעה לפגיעה בחופש העיתונות[92]. איגוד השידור האירופי התריע מפני פגיעת החוקים הנוגעים לתאגיד, בתקשורת בדמוקרטיה ובמוניטין של ישראל[93][94].

פגיעה בעיתונאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דו"ח ארגון העיתונאיות והעיתונאים מיולי 2020 עד נובמבר 2024 הותקפו 200 עיתונאים, במחצית המקרים הפגיעה הייתה על ידי כוחות הביטחון. בשנת 2023 הוכפלו מספר התקיפות כלפי עיתונאים. בשנה זו הותקפו 61 עיתונאים בישראל. גם בשנה זו כמחצית התקיפות (47%) היו על ידי כוחות הביטחון[95][96].

עם התגברות הפשיעה של ארגוני פשע ערביים בישראל הם החלו לאיים ולפגוע בעיתונאים ערבים שכיסו את הנושא. ב-2012 נורו יריות לעבר מערכת "פאנט" בטייבה, ועל ביתו של לוטפי עיסא בכפר קאסם[97]. בהמשך נורו יריות לעבר עיתונאים נוספים[98][99]. בספטמבר 2022 נרצח העיתונאי נידאל אגבאריה שסיקר את מקרי הירי והרצח באום אל-פחם ובאזור ואדי עארה וכתב על המעצרים של משפחות הפשע ששולטות בעיר אום אל-פחם. לפני מותו מתח ביקורת חריפה כלפי מה שתיאר כאוזלת ידה של המשטרה מול עליית של מקרי הירי באזור המשולש, ובמיוחד באום אל-פחם[100]. בעקבות הרצח נחשף כי עיתונאים רבים בחברה הערבית חשופים לאיומי אלימות על רקע ביקורת שלהם על ארגוני פשיעה או על ראשי ערים[101].

ישראל ממוקמת במקום ה-101 מתוך 180 מדינות, עם ציון 53.23 במדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2024, ומוגדרת על פי המדד כמדינה שמצב חופש העיתונות בה קשה.[49]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רוברט אלבין, כרוניקה של דלדול התבונה: אתיקה בפרקטיקה העיתונאית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.
  • מתן סטמרי, "זכות הסיקור לדעת", אתר משפט ועסקים (2017).
  • משה נגבי, חופש העיתונאי וחופש העיתונות בישראל: דיני תקשורת ואתיקה עיתונאית, רעננה: למדא, מהדורה מעודכנת, 2020

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חופש העיתונות בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 2023 World Press Freedom Index
  2. ^ Nations, United. "Universal Declaration of Human Rights". United Nations. ארכיון מ-24 בפברואר 2018. נבדק ב-7 באוגוסט 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Nordin, Jonas (2023). The Swedish Freedom of the Press Ordinance of 1766: Background and Significance. Stockholm: The National Library of Sweden. ISBN 978-91-7000-474-2.
  4. ^ Silencing the Truth: The Global Crisis of Press Freedom and Journalist Safety, Human Rights First (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ [https://www.occrp.org/en/news/rsf-democratic-backsliding-damages-press-freedoms-worldwide RSF: Democratic Backsliding Damages Press Freedoms Worldwide News], occrp
  6. ^ 1 2 Deutsche Welle (www.dw.com), Curtailing media freedom in democracies | DW | 19.10.2022, DW.COM (באנגלית בריטית)
  7. ^ אריאל כהנא, רצח עיתונאים - אזהרה שנכתבה בדם, באתר ישראל היום, 5 בספטמבר 2022
  8. ^ Hamas Issues, Then Rescinds, Sweeping Rules on Gaza Coverage, Voice of America, ‏2022-08-10 (באנגלית)
  9. ^ The Constitution Unit, The role of the media in democracies: what is it, and why does it matter?, The Constitution Unit Blog, ‏2024-01-30 (באנגלית)
  10. ^ סרגיי גורייב וודניאל טריזמן, ספין-דיקטטורים: פניה המשתנות של הרודנות במאה ה-21 , 2022
  11. ^ [https://rm.coe.int/ebu-mis-psm-democracy-2021-public-version/1680a83791 CRACY AND PUBLIC SERVICE MEDIA DEMOCRACY AND PUBLIC SERVICE MEDIA PUBLIC VERSION], ‏ספטמבר 2021
  12. ^ [https://www.diva-portal.org/smash/get/diva2:1641185/FULLTEXT01.pdf Public service media Exploring the influence of strong public service media on democracy]
  13. ^ Castro Herrero, Laia ; Skovsgaard, Morten ; Nir, Lilach, [https://www.zora.uzh.ch/id/eprint/170589/1/Castro_et.al_BridgingGapsCross-CuttingMediaExposure_accepted_manuscript.pdf Bridging gaps in cross-cutting media exposure: the role of public service broadcasting]
  14. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים         Jesper Strömbäck, {{{שם}}}, 2017-11-02 doi: 10.1080/1461670x.2015.1133253
  15. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים         Shanto Iyengar, James Curran, Anker Brink Lund, Inka Salovaara‐Moring, Kyu S. Hahn, Sharon Coen, {{{שם}}}, 2010-08-01 doi: 10.1080/17457289.2010.490707
  16. ^ [https://rm.coe.int/guaranteeing-media-freedom-and-the-safety-of-journalists/1680adc988 Guaranteeing media freedom and the safety of journalists: an obligation of member States], ‏5/1/24
  17. ^ Paul Clemens Murschetz, Government Subsidies to News Media. Theories and Practices, Wiesbaden: Springer Fachmedien, 2022, עמ' 1–21, ISBN 978-3-658-34048-3. (באנגלית)
  18. ^ 1 2 Government subsidies to save local news, Nieman Lab
  19. ^ The Government and the News Media – USC Public Policy and Funding the News, fundingthenews.usc.edu
  20. ^ [https://www.europarl.europa.eu/meetdocs/2014_2019/plmrep/COMMITTEES/CULT/DV/2024/04-09/PublicfinancingofnewsmediaintheEU_EN.pdf Public financing of news media in the EU Final report], ‏אוקטובר 2023
  21. ^ .WORLD PRESS FREEDOM DAY 2024 | STATEMENT. Public media and press freedom, ‏3.5.24
  22. ^ 1 2 Korotkevich Mikhail A., GERMAN PUBLIC BROADCASTING MODEL: CONSTITUTIONAL AND LEGAL ASPECT, Lomonosov Law Journal 64, 2023-08-30, עמ' 100–128 doi: 10.55959/MSU0130-0113-11-64-2-7
  23. ^ [https://www.v-dem.net/media/publications/C4D_PB_34_final.pdf The Case for Democracy: Democracies Produce More Transparent and Higher-Quality Data], v-dem institute, ‏ינואר 2022
  24. ^ 1 2 2024 World Press Freedom Index – journalism under political pressure | RSF, rsf.org (באנגלית)
  25. ^ 1 2 Press freedom under fire as political pressure on journalists intensifies worldwide, rankings reveal - ICIJ, ‏2024-05-03 (באנגלית אמריקאית)
  26. ^ Press Freedom : World Press Freedom Day 2024 - Why It Matters and the State of Press Freedom in Asia-Pacific, www.freiheit.org, ‏2024-05-03 (באנגלית)
  27. ^ 1 2 Content Blocking, Electronic Frontier Foundation (באנגלית)
  28. ^ Prerna Sengupta, Arbitrary Blocking of Websites Violates Freedom of Expression, Rules ECtHR | OHRH (באנגלית אמריקאית)
  29. ^ Unwanted Witness, 10 ways governments are now stifling online speech., Unwanted Witness, ‏2014-01-08 (באנגלית בריטית)
  30. ^ Russia blocks press freedom group’s website, Voice of America, ‏2024-04-22 (באנגלית)
  31. ^ Maldives: Critical websites blocked while journalists, civil society continue to face challenges, Civicus Monitor (באנגלית)
  32. ^ 1 2 3 Ambrey, Christopher L.; Fleming, Christopher M.; Manning, Matthew; Smith, Christine (2015-08-04). "On the Confluence of Freedom of the Press, Control of Corruption and Societal Welfare". Social Indicators Research. 128 (2): 859–880. doi:10.1007/s11205-015-1060-0. ISSN 0303-8300.
  33. ^ Solis, Jonathan A.; Antenangeli, Leonardo (בספטמבר 2017). "Corruption Is Bad News for a Free Press: Reassessing the Relationship Between Media Freedom and Corruption: Corruption Is Bad News for a Free Press". Social Science Quarterly. 98 (3): 1112–1137. doi:10.1111/ssqu.12438. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ "Summit for Democracy: New Scorecards Highlight State of Freedom in Participating Countries". Freedom House (באנגלית). ארכיון מ-2022-08-04. נבדק ב-2022-08-08.
  35. ^ Methodology used for compiling the World Press Freedom Index 2024 | RSF, rsf.org (באנגלית)
  36. ^ 2024 PRESS FREEDOM INDEX, rsf.org, ‏2024
  37. ^ Israel | RSF, באתר RSF, ‏26 באפריל 2023 (באנגלית)
  38. ^ 2024 World Press Freedom Index – journalism under political pressure | RSF, rsf.org (באנגלית)
  39. ^ 1 2 Index | RSF, rsf.org (באנגלית)
  40. ^ Theodora A. Maniou, The Dynamics of Influence on Press Freedom in Different Media Systems: A Comparative Study, Journalism Practice 17, 2023-10-21, עמ' 1937–1961 doi: 10.1080/17512786.2022.2030246
  41. ^ "איום מצד הממשלה": ישראל הידרדרה למקום ה-97 במדד חופש העיתונות, באתר כלכליסט, 3 במאי 2023
  42. ^ Eleonora W. Schoenebaum, ed. (1978), Political Profiles: The Truman Years, pp. 16–17, Facts on File Inc., מסת"ב 9780871964533.
  43. ^ Maria Poptcheva, Press freedom in the EU Legal framework and challenges (אורכב 10.02.2021 בארכיון Wayback Machine), EPRS | European Parliamentary Research Service, Briefing April 2015
  44. ^ "European Neighbourhood Policy and Enlargement Negotiations". European Commission. אורכב מ-המקור ב-2016-01-24. נבדק ב-2016-02-08.
  45. ^ Press freedom in Europe under pressure: New report highlights alarming trends, European University Institute (באנגלית בריטית)
  46. ^ Where in Europe has the worst media freedom?, euronews, ‏2024-03-05 (באנגלית)
  47. ^ Nicholas Watson, Media Freedom: EU Action Could Stop Decline… For Some, Balkan Insight, ‏2024-02-28 (באנגלית אמריקאית)
  48. ^ Media freedom in the EU, Consilium (באנגלית)
  49. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Index | RSF, rsf.org (באנגלית)
  50. ^ 1 2 Nordic Editor, Nordic countries top the Press Freedom Index, United Nations Western Europe, ‏2024-05-03 (באנגלית אמריקאית)
  51. ^ 1 2 Index | RSF, rsf.org (באנגלית)
  52. ^ Chloe Howcroft, The challenges facing Nordic public media, ‏18.6.21
  53. ^ 1 2 3 Open government in the Nordics, nordics.info, ‏2019-02-27 (באנגלית)
  54. ^ Thomas Andersson, Nordic Media Systems, Cham: Springer International Publishing, 2023, עמ' 99–131, ISBN 978-3-031-32216-7. (באנגלית)
  55. ^ 1 2 Hungary: Media Curbs Harm Rule of Law | Human Rights Watch, ‏2024-02-13 (באנגלית)
  56. ^ Osservatorio Balcani e Caucaso, Country factsheet: Hungary, Media Freedom Resource Centre OBCT (באיטלקית)
  57. ^ 1 2 ECPMF, Hungarian Government Escalates Smear Campaign Against 444.hu, European Centre for Press and Media Freedom, ‏2024-09-09 (באנגלית בריטית)
  58. ^ Beatrice Chioccioli, Hungary: new smear campaign against 444 and international media, ipi.media, ‏2024-09-10 (באנגלית אמריקאית)
  59. ^ "Russia Jails Anti-War Journalist 6 Years for 'Fake News'". The Moscow Times. 15 בפברואר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ "Putin Signs Law Introducing Jail Terms for 'Fake News' on Army". The Moscow Times. 4 במרץ 2022. ארכיון מ-6 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ "1K Journalists Have Fled Russia Since Ukraine Invasion – Report". The Moscow Times. 3 בפברואר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ Stengel, Richard (20 במאי 2022). "Putin May Be Winning the Information War Outside of the U.S. and Europe". TIME. {{cite journal}}: (עזרה)
  63. ^ "Russia's Novaya Gazeta newspaper pauses activities after official warning". Reuters. 28 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ "Russia issues arrest warrants for exiled journalists over war coverage". VOA News. 3 ביולי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ חופש העיתונות בטורקיה מידרדר: "894 עיתונאים פוטרו השנה", באתר וואלה, 16 במאי 2016
  66. ^ Media and Democracy in Turkey: Towards a Model of Neoliberal Media Autocracy, ulster university, ‏1.11.12
  67. ^ [https://ccprcentre.org/files/documents/INT_CCPR_ICS_TUR_44935_E.pdf Press Freedom in Turkey Today OCTOBER 2020 REPORT], Turkey tribunal, ‏אוקטובר 2020
  68. ^ Osservatorio Balcani e Caucaso, Media Freedom in Turkey, Media Freedom Resource Centre OBCT (באיטלקית)
  69. ^ "More than 120 journalists still jailed in Turkey: International Press Institute". Reuters. 19 בנובמבר 2019. ארכיון מ-28 במרץ 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ "Turkish journalists arrested for reporting Covid-19 cases". Reporters Without Borders. 11 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ "Coronavirus Has Started a Censorship Pandemic". Foreign Policy. 1 באפריל 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ^ "Country of origin information report Iran" (PDF). www.justice.gov. 2007-05-04. ארכיון (PDF) מ-2021-07-18. נבדק ב-2020-09-08.
  73. ^ "روز آزادی مطبوعات؛ ایران جزو پنج زندان بزرگ روزنامه‌نگاران". dw.com/fa. 2015-05-02. ארכיון מ-2020-11-10. נבדק ב-2020-11-09.
  74. ^ "2023 World Press Freedom Index – journalism threatened by fake content industry | RSF". rsf.org (באנגלית). ארכיון מ-2023-05-04. נבדק ב-2023-05-04.
  75. ^ "Reporters Without Borders: Iranian Journalists Are Victims Of Jet Crash Lies". Radio Free Europe. 2020-02-06. ארכיון מ-2020-09-05. נבדק ב-2020-09-05.
  76. ^ "بیانیه کانون نویسنگان ایران به مناسبت روز جهانی آزادی مطبوعات". Hrana. 2020-05-03. ארכיון מ-2020-08-17. נבדק ב-2020-08-30.
  77. ^ "ادامه انتقاد نهادهای بین‌المللی نسبت به موج تازه‌ فشارها علیه روزنامه‌نگاران ایران". BBC. 2020-02-08. ארכיון מ-2020-08-31. נבדק ב-2020-08-31.
  78. ^ One Country, One Censor: How China undermines media freedom in Hong Kong and Taiwan, Committee to Protect Journalists (באנגלית אמריקאית)
  79. ^ "China's pressure and propaganda - the reality of reporting Xinjiang" (באנגלית בריטית). 2021-01-15. נבדק ב-2024-11-28.
  80. ^ David Schlesinger, Anne Henochowicz , Yaqiu Wang, Why Xi Jinping’s Media Controls Are ‘Absolutely Unyielding’, Foreign Policy, ‏2024-12-12 (באנגלית אמריקאית)
  81. ^ How China is limiting freedom of the press in Hong Kong, PBS News, ‏2020-08-10 (באנגלית אמריקאית)
  82. ^ Eugene Whong, China is the world’s worst jailer of journalists, CPJ says, rfa-radio free asia, ‏1/19/24
  83. ^ קוריאה הצפונית גירשה משטחה כתב של BBC בגלל "דיווחים לא מכובדים", באתר וואלה, 11 במאי 2016
  84. ^ האגודה לזכויות האזרח בישראל | ביטול פקודת העיתונות, באתר www.acri.org.il
  85. ^ אושר סופית: ביטול פקודת העיתונות, באתר כנסת ישראל, ‏29 במאי 2017
  86. ^ אורן פרסיקו, מדינת ישראל ירדה 11 מקומות במדד חופש העיתונות, באתר העין השביעית, 3 במאי 2023
  87. ^ אורן פרסיקו, מדינת ישראל ירדה ארבעה שלבים נוספים במדד חופש העיתונות, באתר העין השביעית, 5 במאי 2024
  88. ^ 1 2 ישראל וולמן, אושר סופית: ההקלות לערוץ 14 הוארכו בעוד שנה וחצי, באתר ynet, 25 ביולי 2024
  89. ^ Israel: RSF condemns the attacks on media independence by the government of Benyamin Netanyahu | RSF, rsf.org, ‏2024-11-21 (באנגלית)
  90. ^ מועצת העיתונות תומכת בחופש רשות השידור מהשפעה פוליטית, באתר מועצת העיתונות והתקשורת בישראל
  91. ^ נשיאת מועצת העיתונות: חובה לשמר את השידור הציבורי, באתר מועצת העיתונות והתקשורת בישראל
  92. ^ יקי אדמקר, דוד ורטהיים‏, "חיסול חופש הביטוי בישראל": הכנסת אישרה בטרומית את החוק להפרטת תאגיד השידור, באתר וואלה, 27 בנובמבר 2024
  93. ^ N12 - ועדת הכלכלה של הכנסת דנה בהצעות החקיקה נגד התאגיד, באתר N12, ‏2024-12-18
  94. ^ איגוד השידור האירופי במכתב לכנסת: "סגירת התאגיד - מהלך חסר תקדים", באתר mako, ‏2024-12-18
  95. ^ אתר למנויים בלבד עידו דוד כהן, ארגון העיתונאים: הוכפלו מקרי האלימות נגד עיתונאים, באתר הארץ, 11 באפריל 2024
  96. ^ עיתונאים תחת מתקפה, באתר ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל
  97. ^ חסן שעלאן, ירי לבית עיתונאי ערבי: "אסור לעבור בשתיקה", באתר ynet, 20 בספטמבר 2012
  98. ^ אתר למנויים בלבד דיאא חאג׳ יחיא, לא רק חסן שעלאן: עיתונאים ערבים מדווחים על עלייה באלימות נגדם, באתר הארץ, 21 ביוני 2021
  99. ^ חסן שעלאן, תוך שבוע: ירי נוסף על ביתו של עיתונאי ערבי, באתר ynet, 9 ביוני 2021
  100. ^ מישל מכול, רצח באום אל-פחם: עיתונאי מוכר בחברה הערבית נורה למוות, באתר ישראל היום, 4 בספטמבר 2022
  101. ^ אתר למנויים בלבד דיאא חאג׳ יחיא, צרור יריות קטע את השידור: הכירו את העבודה הכי מסוכנת בישראל, באתר TheMarker‏, 7 באוקטובר 2022
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חופש_העיתונות&oldid=40174475"