יואכים פייפר
 | |
| פייפר ב-1943. | |
| לידה |
30 בינואר 1915 וילמרסדורף, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| נרצח |
14 ביולי 1976 (בגיל 61) טראב, צרפת  |
| מקום קבורה |
Schondorf am Ammersee  |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
| השתייכות |
 גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1933–1945 (כ־12 שנים) |
| דרגה |
 שטנדרטנפיהרר |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד קמפפגרופה פייפר | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
יואכים פייפר (בגרמנית: Joachim Peiper; 30 בינואר 1915 – 14 ביולי 1976) היה קצין בכיר באס אס, בדרגת שטאנדרטנפיהרר ומפקד יחידת שריון בדיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה במהלך הקרב על הבליטה. הוא נידון למוות ב-16 ביולי 1946 על חלקו בטבח מלמדי. עונשו הומר למאסר עולם והוא שוחרר בדצמבר 1956, בעקבות חקירה של ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט של ארצות הברית, אשר הגיעה למסקנה כי הליכי קדם המשפט שנוהלו על ידי שלטונות ארצות הברית בעניינו לא היו הוגנים ובכך השפיעו על ההליך המשפטי.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם עליית היטלר לשלטון הצטרף פייפר לנוער ההיטלראי. מתוך רצון לשרת בחיל הפרשים של הרייכסווהר הצטרף ל-SS בו התקדם בדרגות. באמצע שנת 1936 צורף לסגל של דיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה תחת פיקודו של יוזף דיטריך. ביולי 1938 הוצב במטהו של היינריך הימלר. פייפר מצא חן בעיני הימלר וצורף לצוותו האישי. בתפקידו זה השתתף בביקור של הימלר באיטליה. במתקפה על פולין במלחמת העולם השנייה, היה פייפר במטהו של הימלר שעסק בניהול פולין לאחר כיבושה. במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה ביקש פייפר להצטרף ללוחמים ומונה למפקד מחלקה ולאחר מכן מפקד פלוגה. במהלך הקרבות הוא עוטר בצלב הברזל. פייפר שב למטהו של הימלר ב-21 ביוני 1940 ובנובמבר 1940 מונה לשלישו האישי של הימלר. במהלך מבצע ברברוסה עסק פייפר, בין השאר, באיסוף הנתונים על רצח יהודים ואחרים בידי האיינזצגרופן. באוקטובר 1941 מונה למפקד פלוגה שלחמה באזור מריאופול. במאי 1942 הועברה היחידה של פייפר לצרפת למנוחה, במסגרתה אורגנה מחדש היחידה כפאנצרגרנדיר ופייפר מונה למפקד גדוד. בסוף ינואר 1943 הועבר הגדוד של פייפר לחזית המזרחית ליד חרקוב, בה השתתף בקרב חרקוב השלישי.
לאחר הדחתו של מוסוליני מהשלטון באיטליה ופלישת בעלות הברית לסיציליה הועברה דיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה בה שירת פייפר לאיטליה כדי להתכונן לאפשרות של פלישה של בעלות הברית למדינה. ב-8 באוגוסט 1943 הגיעה הלייבשטנדרטה לנהר הפו וקיבלה הוראה לפרק את היחידות האיטלקיות באזור מנשקן. ההוראה התבצעה כמעט ללא התנגדות. ה-OKW היה מודאג מדיווחים על כך שהארמייה האיטלקית ה-14 מתארגנת בפיימונטה ליד הגבול הצרפתי, בכוונה לעבור לצד בעלות הברית. כוח בראשות יואכים פייפר נשלח לפרק את הארמייה מנשקה. בעקבות סירובם של האיטלקים להתפרק מנשקם, אילץ אותם פייפר להיכנע ולמסור את נשקם לאחר קרב קצר.
בסוף 1944 פיקד אוברשטורמפיהרר פייפר על אחת מיחידות השריון של ארמיית הפאנצר השישית של הוורמאכט.
ב-16 בדצמבר 1944 יצא הרגימנט שלו, שכונה "צוות קרב פייפר", בראש הכוחות התוקפים במתקפה נגד בעלות הברית בחזית הארדנים. ב-17 בדצמבר 1944 בשעות הצהריים ביצעה יחידת השריון של פייפר את טבח מלמדי.
לאחר המלחמה נשבה פייפר והועמד לדין במשפטי דכאו על טבח מלמדי. נגזר עליו עונש מוות, שהומתק אחר כך ל-25 שנות מאסר. בעקבות שחרורו של מפקדו יוזף דיטריך, בדצמבר 1955, עלו מחאות נגד הכוונה לשחרר גם את פייפר[1][2], אולם אלו לא הועילו, ופייפר שוחרר בדצמבר 1956. פייפר ומעשה הטבח שימשו השראה לדמותו של הגנרל טאנץ בספר ובסרט "ליל הגנרלים".
פייפר עבר בשנת 1972 לצרפת והתגורר בכפר הקטן טראווס בצפון צרפת. לפרנסתו עבד כמתרגם ספרי מלחמה מאנגלית לגרמנית. בשנת 1976 הופצו כרוזים בעיירה שסיפרו על עברו של פייפר. בעקבות זאת הוא קיבל איומים על חייו[3]. בגלל איומים שקיבל הוא שלח את אשתו לגרמניה בעוד הוא ממשיך להתגורר בצרפת ומגן על עצמו באקדח ובכלב שמירה.
בליל 14 ביולי 1976, יום הבסטיליה, הוא נרצח ובית העץ שלו הועלה באש[4]. במשך מספר ימים לא היה ברור אם הגופה שנמצאה בזירה היא שלו או של אחד מתוקפיו[5]. גופתו החרוכה הובאה לקבורה בגרמניה. ארגון בלתי ידוע בשם "הנוקמים" קיבל אחריות לרצח. זהות הרוצחים לא נודעה, אך הועלו חשדות שהיו אלו חברי תנועת ההתנגדות הצרפתית לשעבר או קומוניסטים. פייפר עסק באותה עת בכתיבת ספר על טבח מלמדי ומה שהתרחש בעקבותיו.
לאחר הרצח ביצעה קבוצה שהזדהתה כ"הקבוצה על שם קולונל יואכים פייפר" פעולות חבלה שונות בצרפת. שנה לאחר רצח פייפר התפוצצה פצצה בפריז בסמוך למשרדים של עורכי דין של תנועה נגד גזענות ואנטישמיות. בסמוך לפצצה הונח פתק בו נכתב בגרמנית: "שנה לפייפר"[6]. סמוך לאחר מכן קיבלה הקבוצה אחריות לפיצוץ פסל של פיליפ לקלרק[7].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אימה שוררת בעיירה טראב בצרפת, מעריב, 4 באוגוסט 1976
- יואכים פייפר, באתר על הוואפן אס אס
- יואכים פייפר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
יואכים פייפר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מוחים נגד שחרור הפוצע הנאצי פייפר, הצופה, 26 בדצמבר 1955
- ^ סינטור קיפובר ידרוש חקירה בעניין שחרורם של פושעי מלחמה נאציים, חרות, 9 בינואר 1956
- ^ איומים על חיי הצרפתים, דבר, 27 ביולי 1976
- ^ רוצח השבויים הנאצי נהרג בקרב אקדחים עם ותיקי המחתרת הצרפתית, דבר, 16 ביולי 1976
- ^ פורקה פצצה בביכ"נ במרסיי, דבר, 20 ביולי 1976
- ^ פיצוץ בפאריס, דבר, 17 ביולי 1977
- ^ ניאו נאצים פוצצו פסל משחרר פאריס, דבר, 19 באוגוסט 1977