ישעיהו גביש
 | |
| ישעיהו גביש, אלוף פיקוד הדרום, יוני 1967 | |
| לידה |
25 באוגוסט 1925 ה' באלול ה'תרפ"ה  תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
3 באוקטובר 2024 (בגיל 99) א' בתשרי ה'תשפ"ה  רמת השרון, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| כינוי | שייקה |
| השתייכות |
 פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1943–1973 (כ־30 שנה) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנכ"ל כור תעשיות | |
ישעיהו ("שייקה") גביש (שמו המקורי: ישעיהו שקליאר; 25 באוגוסט 1925, ה' באלול ה'תרפ"ה – 3 באוקטובר 2024, א' בתשרי ה'תשפ"ה) היה לוחם בפלמ"ח, אלוף ומפקד פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים ומנכ"ל כור תעשיות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחתו וילדותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני הוריו של גביש, אלחנן ובלה, נולדו בעיירה ריבנישקי שבלטביה. משפחת אביו הייתה משפחת שקליאר, ומשפחת אימו הייתה משפחת רובין.[1] ב-1923 נמלט אביו מלטביה לארץ ישראל, זמן קצר לפני גיוסו לצבא. כעבור שנה עלתה גם אימו לישראל. כעבור זמן קצר נישאו השניים. אביו עבד כעגלון ואימו הייתה עקרת בית.[2]
ישעיהו (שייקה) גביש נולד בשנת 1925 בשם ישעיהו שקליאר בתל אביב, באוהל שבו התגוררו הוריו. בהמשך עברו לצריף בשכונת מחלול ואחר כך לבית שבנה אביו בשדרות קק"ל. בבית זה נולד אחיו הצעיר של ישעיהו, אברהם. תחילה למד ישעיהו בבית חינוך לילדי עובדים בצפון תל אביב ובהיותו בן 14 עבר ללמוד בבית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן אשר בקיבוץ גבעת השלושה (הישן). במהלך מלחמת העולם השנייה נפגעה חצר בית משפחתו כתוצאה מתקיפה אווירית של חיל האוויר האיטלקי, אך איש לא נפגע.[3]
בפלמ"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1943, עם סיום לימודיו בגבעת השלושה, התגייס לפלמ"ח בגיל 18,[4] הגיע לקיבוץ תל יוסף[5] ועבר אימונים שאורגנו על ידי "ההגנה" והצבא הבריטי, במסגרת הכנת היישוב למלחמה במידה והגרמנים יגיעו לארץ ישראל. תוכנית זו לא בוצעה בשל עצירת הנאצים בקרב אל-עלמיין ותמיכת הבריטים הופסקה. כיוון שכך, חיילי הפלמ"ח, ושקליאר בתוכם, עבדו חצי חודש במשק והתאמנו בחציו השני. בהמשך מונה שקליאר לשמש כטבח עבור המחלקה הגרמנית במשמר העמק. מקץ חצי שנה בתל יוסף עבר שקליאר לגבעת ברנר, ומשם יצא לקורס מ"כים בגבת. במהלך הקורס חלה בקדחת המערות, ששבה לתקוף אותו גם שנים לאחר מכן. עם סיום הקורס היה מדריך במחנה ההדרכה של הפלמ"ח בשפיים.[6]
לאחר שנתיים בפלמ"ח התכוון ללמוד בטכניון. אלא שיצחק שדה ושאר מפקדיו הפצירו בו להמשיך והוא נעתר. בהתאם לכך יצא לקורס מפקדי מחלקות בג'וערה, וכשסיים אותו מונה למפקד מחלקת הכשרה מגויסת שהתבססה בנען.[7] במהלך תקופה זו השתתף, בין היתר, בליל הרכבות ובליל וינגייט. בליל הגשרים השתתף בפיצוץ הגשר של כביש עזה–רפיח מעל נחל הבשור. במהלך השבת השחורה, ב-29 ביוני 1946, נעצר גביש על ידי שלטונות המנדט הבריטי, יחד עם כל חברי מחלקתו. גביש הושם במחנה המעצר בלטרון, שוחרר ממנו לאחר חודש וחצי ושב לנען.[8]
בראשית 1947 מונה לתפקיד מ"פ בפלוגה ד' של הפלמ"ח בקיבוץ בית השיטה, במקומו של חיים בר-לב. הוא המשיך בתפקידו כמ"פ עם פרוץ מלחמת העצמאות, ופלוגתו לחמה כחלק מהגדוד הראשון של הפלמ"ח בעמקי הצפון. בין הקרבות הבולטים שהפלוגה לחמה בהם היו הדיפת התקפת צבא ההצלה על טירת צבי.[9] כן נטלה הפלוגה חלק[10] בקרבות משמר העמק, שם בלם את כוחותיו המשוריינים והעדיפים בהרבה של פאוזי קאוקג'י, באמצעות מארב שטמן לו מחוץ לקיבוץ, במורד גבעה.[11][12][13] בהמשך לחם בקרב מלכיה הראשון ונפצע מפגז שנחת בתוך העמדה שלו. הוא אושפז במשך חודש בבית החולים בעפולה.[14] בעודו מחלים מפציעתו מונה לקצין המבצעים של הגדוד השלישי של הפלמ"ח, והוא שימש בתפקיד זה במהלך כיבוש לוד (מבצע דני). במבצע יואב לחם כסגן מפקד גדוד העמק (הגדוד הראשון של הפלמ"ח).[15] בתום המלחמה מונה למפקד הגדוד הראשון בחטיבת יפתח.[16]
ישעיהו עברת את שם משפחתו מ"שקליאר" ל"גביש". זאת מאחר שפירוש השם "שקליאר" הוא "זכוכית" בשפה הרוסית.[17]
בצה"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פירוק הפלמ"ח מונה לקצין המבצעים של חטיבה 7,[18] ששכנה אז בבסיס סנט ג'ין.[19] בהמשך שירת כסגן מפקד החטיבה,[20] סגן מפקד גייסות השריון וכקצין אג"ם פיקודי. ב-1952 מונה לראש ענף מבצעים בצה"ל והיה חבר בצוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.[21] גביש פיקד על בה"ד 3. ב-1955 מונה לראש מחלקת מבצעים במטכ"ל והיה ממתכנני מבצע קדש.[22] לאחר המלחמה השתלם ב-L'Ecole de Guerre בפריז. תחילה שהה שם שנה, אך בהמשך הוארכה שהותו בשנה נוספת. עם חזרתו ארצה, ב-1960, מונה למפקד הפו"ם. ב-1962 מונה לעוזר ראש אג"ם ואחר כך לראש מחלקת ההדרכה.[23]
ב-15 בדצמבר 1965 החליף את האלוף צבי זמיר בתפקיד אלוף פיקוד הדרום.[24][25] ב-10 במאי 1966 אמור היה לפקד על פעולת בית מירסים, אך באותה העת סבל מכאבי גב עזים ולא פיקד על הפעולה. לאחר כישלון הפעולה באו הרמטכ"ל יצחק רבין והאלוף אריאל שרון לבקרו בביתו שבבאר שבע. גביש לקח אחריות על הכישלון ואמר כי הוא רוצה להתפטר מתפקידו. רבין סירב וגביש נשאר בתפקידו. כעבור חצי שנה פיקד על פעולת סמוע, שנחלה הצלחה רבה.[26]
ב-15 במאי 1967 חצו יחידות של הצבא המצרי את תעלת סואץ ונכנסו לתוך שטח סיני.[27] כבר באותו הערב טלפן לרבין וביקש לגייס שתי חטיבות שריון באופן מיידי. הוא סירב ואפשר לתגבר את הכוחות רק בגדוד השריון של חטיבה 460 ובגדוד נח"ל 906.[28] על אף הערכות אגף המודיעין שלא צפויה מלחמה באופק, החזיק גביש בדעה ההפוכה על סמך נאומיהם של מנהיגי ארצות ערב, שלפיהן הן יהיו מוכנות למלחמה נגד ישראל בעתיד הקרוב.[29] למחרת, ב-16 במאי, הותר לגביש לגייס גם את חטיבה 520.[30]
ב-17 במאי דרש נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר מהכוח הבין-לאומי של משקיפי האו"ם לצאת מסיני.[31] לאחר מכן קיבל גביש אישור לגייס גם את חטיבה 200 בפיקודו של יששכר שדמי.[32] רבין החזיק בדעה לפיה יש לכבוש את רצועת עזה כקלף מיקוח למען יישום משא ומתן עם מצרים על פתיחת מצרי טיראן. גביש התנגד לכך בתוקף ודרש לכלול את כיבוש אל-עריש בתוכניתו של רבין. האלופים חיים בר-לב וישראל טל תמכו בהצעה.[33]
בעיצומה של תקופת ההמתנה, שקדמה למלחמת ששת הימים, הפעיל גביש את "יחידת ההונאה". היחידה, בפיקודו של שלמה אמבר, הייתה יחידה סודית ביותר ונועדה "לביים יחידה משוריינת פרושה בשטח, ובדרך זו להציג עוצמה ישראלית מוגברת". הייתה זו אחת מהחלטותיו המבצעיות הראשונות בעת מצב החירום ששרר בחצי האי סיני. היחידה פעלה בעת מבצע לשון אדומה, אשר נועד להטעות את המודיעין המצרי, ולייצר הערכת מודיעין לפיה המאמץ העיקרי הישראלי יתנהל בדרום סיני, ושמטרתו היא כיבוש שארם א-שייח' דרך כונתילה ונח'ל. רק בדיעבד, לאחר המלחמה, הבינו המצרים כי מדובר היה בהונאה.[34]
עקב בעיות קואליציוניות, משה דיין ביקש להתמנות לאלוף פיקוד הדרום ונענה, וגביש התבקש להתמנות לסגנו.[35] הוא זעם וביקש להתפטר אך בסוף דיין מונה לשר ביטחון וגביש המשיך בתפקידו.[36] במלחמה עצמה פיקד, כאלוף הפיקוד, על שלוש אוגדות שכבשו את חצי האי סיני.[37] לאחר המלחמה פיקד על הקמת הביצורים בסיני.
ב-1970 תמך שר הביטחון דיין במינוי גביש לסגן רמטכ"ל וראש אג"ם, אך הממשלה החליטה למנות את דוד אלעזר לתפקיד והוא סיים את שירותו הסדיר בצה"ל.[38]
במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים. ב-9 באוקטובר 1973 הופרד אזור מרחב שלמה מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, פיקוד מרש"ל, בפיקודו של האלוף גביש. הפיקוד עסק בבלימת ניסיונו של הצבא המצרי להתקדם לכיוון ראס סודר, ובמרדף אחר שלושה גדודי קומנדו מצריים שהונחתו בתחומו.
לאחר שחרורו מצה"ל ב-1970 עבר לתפקידי ניהול אזרחיים.
קריירה אזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1970 מונה למנכ"ל "כור מתכת", חטיבת המתכת והפלדה בקונצרן כור וסמנכ"ל כור. באוגוסט 1982 מונה למנכ"ל כור וכיהן בתפקיד עד פרישתו לגמלאות ב-1988.
היה ממקימי מוזיאון הפלמ"ח בתל אביב ושימש כיושב ראש עמותת דור הפלמ"ח.[39]
בשנת 2016 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "סדין אדום", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן.[40]
בשנת 2018 הדליק את משואת צה"ל בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל, יחד עם רועי לוי.[41]
בשנת 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת השרון.[42]
בשנת 2022 זכה, יחד עם האלוף עמוס חורב, בפרס חיים הרצוג על תרומה ייחודית למדינת ישראל.[43]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גביש נישא לגיטה ב-1949,[44] אותה הכיר ב-1946, בעת ששירת בפלמ"ח. את מוטות חופתם נשאו ארבעה מאלופי צה"ל: יגאל אלון, דן לנר, אסף שמחוני ומולה כהן.[45] גיטה נפטרה ב-2023. לזוג שני בנים: עוזי וגיורא, נכדים ונינים.
ישעיהו גביש נפטר ב-3 באוקטובר 2024, ראש השנה ה'תשפ"ה, בגיל 99,[46] והובא לקבורה בבית הקברות הצבאי קריית שאול.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרי עטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סדין אדום, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2016.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישעיהו גביש, באתר הפלמ"ח
- עדותו של אלוף פיקוד דרום - ישעיהו גביש ודבריו בכנס סיכום מלחמת ששת הימים, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- ישעיהו גביש, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- שייקה גביש, אלוף פיקוד דרום במלחמת ששת הימים, סוקר יחד עם מפקדי האוגדות אריאל שרון, ישראל טל ואברהם יפה את מהלכי המלחמה, בערוץ היוטיוב של ארכיון צה"ל
- אלוף פיקוד דרום שייקה גביש בסיור בסיני ובתעלה במלחמת ההתשה, בערוץ היוטיוב של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- עדות שנגבתה מישעיהו גביש על ידי מחלקת היסטוריה, על מלחמת ששת הימים, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- דרור גלוברמן, אנשים, שייקה גביש נזכר בהפרת הפקודה של שרון: "הוא אמר 'אריק לא מגן, אריק תוקף'", באתר מאקו, 17 באפריל 2015
- יוסי מדריסוביץ', אלוף פיקוד הדרום הזהיר בסיכום מלחמת ששת הימים: "צריך לעשות הרבה יותר", באתר ynet, 4 ביוני 2015
- אהרן ברנע מראיין את ישעיהו (שייקה) גביש בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, 24 בפברואר 2016 - חלק א'
- ערב עיון לספרו של גביש "סדין אדום" מטעם ממר"י, יד יצחק בן-צבי, 27 ביוני 2016
- ריאיון עם אלוף מיל. שייקה גביש - "תהילה ופוליטיקה במלחמת ששת הימים", באתר מוטק'ה, 30 בינואר 2017
- אסף משניות ואביעד גדות, "המושג של להכיל את האויב הוא פתח לאי־מעשה", באתר ערוץ 7, 27 בינואר 2022
- אוריאל לוי, זכרונות מלחמה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 3 ביוני 2022
- שייקה גביש נואם לראשונה בטקס הזיכרון ה-76 לנופלי קרב נבי יושע בבית הפלמ"ח, 18 באפריל 2024
- "ויהי ה' עמכם" - ראיון נרחב - האלוף במיל' ישעיהו גביש עם הרב אביעד גדות על ספרו 'סדין אדום' באתר יוטיוב
אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: האלוף ישעיהו גביש בן 99 !, גלי צה"ל, 24 בספטמבר 2024- האלוף במיל' ישעיהו (שייקה) גביש הלך לעולמו בגיל 99, באתר ישראל היום, 3 באוקטובר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סדין אדום - ספרו של שייקה גביש, 12 במרץ 2018
- ^ סדין אדום, עמ' 10–11.
- ^ סדין אדום, עמ' 11–15.
- ^ סדין אדום, עמ' 16.
- ^ סדין אדום, עמ' 18.
- ^ סדין אדום, עמ' 21–22.
- ^ סדין אדום, עמ' 22–23.
- ^ סדין אדום, עמ' 26–31.
- ^ סדין אדום, עמ' 32–33.
- ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!": נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013, עמ' 150.
- ^ עמירם אזוב, עמודים 232–236.
- ^ דיוויד סלע, קרבות גבורה בימין משה ובטירת צבי, באתר ישראל היום, 16 בפברואר 2018
- ^ סדין אדום, עמ' 34.
- ^ סדין אדום, עמ' 40–43.
- ^ סדין אדום, עמ' 46–49.
- ^ ירון דרוקמן, רענן בן צור, הלך לעולמו האלוף במיל' ישעיהו גביש, מפקד פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים, באתר ynet, 3 באוקטובר 2024
- ^ סדין אדום, עמ' 19.
- ^ סדין אדום, עמ' 53.
- ^ סדין אדום, עמ' 58.
- ^ סדין אדום, עמ' 62.
- ^ סדין אדום, עמ' 63–64.
- ^ סדין אדום, עמ' 69–71.
- ^ סדין אדום, עמ' 85–88.
- ^ סדין אדום, עמ' 89.
- ^ אלי לנדאו, "נוף" הפיקודים משפיע על דמות מפקדיהם, מעריב, 15 בדצמבר 1965
- ^ סדין אדום, עמ' 94–96.
- ^ סדין אדום, עמ' 98.
- ^ סדין אדום, עמ' 100.
- ^ סדין אדום, עמ' 103.
- ^ סדין אדום, עמ' 108.
- ^ סדין אדום, עמ' 111.
- ^ סדין אדום, עמ' 114.
- ^ סדין אדום, עמ' 118–119.
- ^ סדין אדום, עמ' 129–131.
- ^ סדין אדום, עמ' 141.
- ^ מאיה פולק, "נשארתי לבד. עצוב לי", באתר ישראל היום, 21 בינואר 2016
- ^
עופר אדרת, שייקה גביש, אחרון המפקדים הבכירים במלחמת ששת הימים, מת בגיל 99, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2024
- ^ יעקב ארז ואילן כפיר, שיחות עם משה דיין, הוצאת מעריב, 1981, עמ' 94.
- ^ מרכז מידע פלמ"ח
- ^ שלמה נקדימון, בחזרה לקרב הגדול של מלחמת ששת הימים, באתר הארץ, 4 באפריל 2016
- ^ מורן אזולאי, "אלה מדליקי המשואות ביום העצמאות ה-70", באתר ynet, 8 באפריל 2018
- ^ יקירי העיר רמת השרון לשנת 2019
- ^ פרס הרצוג לתרומה ייחודית למדינה הוענק לעמוס חורב וישעיהו גביש באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
- ^ עופר אדרת, גיטה גביש נפטרה, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2023
- ^ סדין אדום, עמ' 44.
- ^ בגיל 99: הלך לעולמו האלוף במיל' ישעיהו (שייקה) גביש, באתר חדשות 13, 3 באוקטובר 2024
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- לוחמי הפלמ"ח
- מנכ"לים יוצאי שירות קבע בצה"ל
- מנכ"לי כור תעשיות ובנותיה
- מפקדי פיקוד הדרום
- אלופי צה"ל
- מפקדי מרחב שלמה
- מפקדי חטיבת כרמלי
- מפקדי המכללה לפיקוד ולמטה
- מפקדי פלוגות במלחמת העצמאות
- בוגרי בית החינוך ע"ש א"ד גורדון
- בוגרי בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן
- קציני אג"ם פיקודיים
- ראשי מחלקת המבצעים
- יקירי רמת השרון
- משיאי משואה ביום העצמאות: 2018
- אזרחי כבוד של באר שבע
- זוכי פרס צ'צ'יק
- חיילי צה"ל במלחמת סיני
- רמת השרון: אנשי צבא
- חיילי חטיבת יפתח במלחמת העצמאות
- חברי המטה הכללי במלחמת ששת הימים
- חיילי חטיבה 7
- ישראלים שנולדו ב-1925
- ישראלים שנפטרו ב-2024
- אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי קריית שאול