מגילת אסתר

מגילת אסתר

מגילת אסתר מתוך אוסף ברגינסקי
מגילת אסתר מתוך אוסף ברגינסקי
שפה	עברית
תקופת התרחשות	שיבת ציון
מספר פרקים	10
מספר פסוקים	167
סדרת ספרים	חמש מגילות
הספר הקודם	קהלת
הספר הבא	דניאל
דמויות מרכזיות	אסתר, בגתן ותרש, ושתי, זרש, מרדכי היהודי, אחשוורוש, המן האגגי, פַּרְשַׁנְדָּתָא,דַּלְפוֹן,אַסְפָּתָא,פּוֹרָתָא,אֲדַלְיָא,אֲרִידָתָא,פַּרְמַשְׁתָּא,אֲרִיסַי,אֲרִידַי,וַיְזָתָא
יצירות נגזרות	חוקי פרס ומדי, אסתר מתכוננת לפגישה עם המלך אחשורוש, תרגום שני על אסתר, אסתר רבה, ספרי דאגדתא

מְגִלַּת אֶסְתֵּר היא אחת מחמש המגילות שבתנ"ך. במגילה מסופר על מזימה להשמדתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש על ידי המן האגגי ("המן הרשע"), וכיצד סיכלו אותה אסתר המלכה ובן דודה מרדכי היהודי. בסוף המגילה מסופר כי לזכר אירועים אלה נקבעו חג הפורים ומצוותיו - משלוח מנות, מתנות לאביונים ועריכת משתה. גם קריאת המגילה פעמיים, בליל החג וביומו, היא ממצוות החג.

במחקר נחשבת המגילה לנובלה היסטורית אשר סיפורה מתרחש במאה החמישית עד הרביעית לפני הספירה, ונכתבה כסיפור אטיולוגי שנועד להסביר את מקורו של חג הפורים בדיעבד, כלומר לאחר שכבר התקבל על ידי היהודים בגלות אשור ובבל.

סיפור המגילה

משתאות אחשוורוש וושתי

המלכה ושתי במשתה הנשים, מסרבת לדרישתו של אחשוורוש להתייצב ולהציג את יופייה לראווה בפני אורחיו. ציור של אדווין לונג

המגילה פותחת בסיפור על המשתה שעורך המלך אחשוורוש, בשנה השלישית למלכותו. המשתה אורך 180 יום ומיועד לשריו ועבדיו של אחשורוש. לאחר מכן עורך המלך משתה נוסף בן שבעה ימים לבני שושן, וביום השביעי למשתה מזמין את המלכה ושתי לאולם הגברים כדי להראות את יופייה בפני כל הנוכחים. ושתי מסרבת להזמנה ומעלה את חמתו של המלך, שמחליט בעצת יועציו להדיח אותה מהמלכות.

לאחר שנרגע אחשורוש מכעסו הוא נזכר בושתי, מתגעגע אליה, ומתחרט על העונש שנגזר עליה. נערי המלך מייעצים לו למנות פקידים שיאספו אל שושן הבירה "כל נערה בתולה טובת מראה" מרחבי הממלכה, במטרה למצוא לו אישה חדשה. המלך מקבל את עצתם.

עליית מרדכי ואסתר

הכתרתה של אסתר, ציור של ז'אן-פרנסואה דה טרוי

בין הנשים הרבות המובלות לשושן הבירה, נלקחת גם אסתר, יתומה יהודייה אשר גדלה תחת חסותו של בן-דודה, יהודי בשם מרדכי. במהרה הופכת אסתר למועמדת המועדפת על הגי, שומר הנשים. בהוראת מרדכי אין היא חושפת את מוצאה היהודי. לאחר שאסתר נלקחת לארמון, ממשיך מרדכי לדאוג לשלומה. לאחר תהליך טיפוח ממושך שנמשך 12 חודשים, מובאות המועמדות בזו אחר זו אל המלך, שבוחר בסופו של דבר את אסתר למלכתו.

באותה עת משמש מרדכי פקיד בחצר המלך, ועולה בידו לחשוף קנוניה של שניים משומרי הסף, בגתן ותרש, להתנקש בחיי המלך. הוא מודיע על כך לאסתר, וזו מודיעה למלך על הדבר בשם מרדכי. בגתן ותרש נתלים, ומעשהו של מרדכי נכתב בכרוניקה המלכותית, היא "ספר הזכרונות דברי הימים".

גזירת המן האגגי

מרדכי מסרב להשתחוות מול שיירתו של המן. פול לירוי, 1884

באותה העת, מרומם המלך אחשוורוש את המן האגגי. כל אנשי החצר משתחווים להמן במצוות המלך, מלבד מרדכי, אשר "לא יכרע ולא ישתחווה". המן מתמלא חימה על חוצפתו של מרדכי, וכשנודע לו מוצאו היהודי, הוא אינו מוכן עוד להסתפק בהריגתו בלבד אלא מחליט להרוג את כל היהודים בממלכה.

לשם ביצוע תוכניתו, מטיל המן פור (הטלת גורל) כדי לגלות את זמן הביצוע המועדף על פי הכוכבים והמזלות. היום העולה בפור הוא י"ג באדר. המן מבקש את אישורו של אחשוורוש להשמיד את כל יהודי הממלכה, ומקבל ממנו את הסכמתו ואת החותם המלכותי כדי שיחתום על הצו בשמו. כך נחתם הצו הקורא לכל העמים להתכונן ליום י"ג באדר המיועד, שבו הם מצווים להשמיד את כל היהודים באימפריה הפרסית ולבזוז את רכושם.

תענית אסתר

מרדכי מספר לאסתר על הצו שפרסם המן, המודיע על הטבח ביהודים בי"ג באדר. איור מתוך ספר ילדים מהמאה ה-19.

כשהגזירה נודעת למרדכי, הוא קורע את בגדיו ויוצא לרחוב שעל יד שער המלך, לבוש שק ואפר. הצו בינתיים מגיע גם ליתר היהודים באימפריה, שגם כן מתאבלים וצמים. מרדכי יוצר קשר עם אסתר ומנסה לשכנעה להשפיע על המלך שיבטל את הצו. זוהי משימה מסוכנת, שכן מי שניגש אל המלך ללא הזמנה חייב מיתה.

לאחר דין ודברים נענית אסתר לדרישתו של מרדכי, אך מבקשת שלפני כן יתענו כל יהודי שושן - כולל אותה עצמה ונערותיה - שלושה ימים ושלושה לילות

משתה אסתר הראשון

אחשוורוש מושיט את שרביטו לאסתר. איור משלהי המאה ה-13.

לאחר שלושה ימי תענית, נכנסת אסתר לחצר המלך ללא הזמנה ובכך מסכנת את חייה. המלך מכוון כלפיה את שרביטו כסימן לכך שהוא מתיר לה לגשת לכיסאו ולשוחח עמו. היא מתקבלת אצלו ונשאלת לבקשתה. אסתר מבקשת לערוך משתה בנוכחות שלושה אנשים: המלך, המן והיא עצמה. במהלך המשתה שואל שוב המלך את אסתר לבקשתה, אולם היא מבקשת לקיים משתה נוסף איתו ועם המן למחרת היום, ובו תספר לו את בקשתה.

המן שב אל ביתו מן המשתה הראשון ברוממות רוח על מעמדו הרם, שניכר היטב בהזמנה למשתה פרטי בנוכחות המלך והמלכה, לא פעם אחת בלבד אלא פעמיים. בדרכו הביתה הוא נתקל במרדכי, שעומד בסירובו להשתחוות בפני המן, ומצב רוחו מתערער. בעצת זרש אשתו וכל אוהביו, הוא מורה על הכנת עץ בגובה חמישים אמה (כ-25 מטר) כדי לבקש מהמלך את תלייתו של מרדכי כבר למחרת.

נדודי שנת המלך

המן מוביל את מרדכי ברחבי העיר, ציור של פייטר לסטמן

באותו לילה נודדת שנתו של המלך והוא מבקש שיקראו בפניו ב"ספר דברי הימים" של פרס. הספר נפתח באקראי במקום שבו מסופר על הצלתו בידי מרדכי מהתנקשותם של בגתן ותרש. אחשוורוש שואל אם אותו מרדכי קיבל גמול ראוי למעשהו, ומשנענה שלא, מחליט לתקן את המצב. באותה שעה ממש מגיע המן לארמון כדי לבקש את אישור המלך לתלות את מרדכי בהקדם האפשרי. אחשוורוש טרוד בשאלה כיצד עליו לגמול למרדכי על שהציל את חייו, ובראותו את המן הוא מבקש את עצתו ושואל: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו".

המן סבור שהמלך מתכוון אליו, ומפרט בפניו שורה של מחוות כבוד יוצאות דופן: הלבשת האיש בבגדי המלך, הרכבתו על סוסו של המלך והולכתו ברחובות העיר על ידי אחד משרי המלך בעלי המעמד הרם ביותר, תוך קריאה: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". אחשוורוש מקבל את עצת המן ומצווה עליו להוציא את תוכניתו לפועל מיד: להלביש את מרדכי בבגדי המלך, להרכיבו על אחד מסוסי המלך, להוליכו בעצמו ברחובות העיר, בתור שר בעל מעמד גבוה, ולהכריז כי "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

לאחר המעשה שב המן לביתו ומספר לאשתו וליועציו על השפלתו. הם עונים לו: ”אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו”.

משתה אסתר השני

אסתר חושפת בפני אחשוורוש את מזימתו של המן. ציור מעשה ידי יאן ויקטורס

בקושי מספיק המן לחזור אל ביתו מן המשימה המבזה והוא מובהל בחזרה אל המשתה השני שעורכת אסתר. במשתה שואל אחשוורוש בפעם השלישית מה בקשתה ויינתן לה עד חצי המלכות. אז מבקשת אסתר להציל את חייה ואת חיי עמה. אחשוורוש אינו מבין את פשר דבריה של אסתר ומבקש הסבר. בתגובה, מגלה אסתר את מוצאה היהודי ומצביעה על המן כ"אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה".

המלך יוצא אל הגינה בזעם והמן מנסה בינתיים לבקש את נפשו מאסתר המלכה. הוא נופל בטעות למרגלותיה בדיוק ברגע שאחשוורוש שב מהגינה. כאשר חוזר המלך ומוצא את המן בתנוחה כמעט אינטימית עם המלכה, מתגבר כעסו, והוא מאשים את המן בניסיון לכבוש גם את המלכה. בשלב זה מגיע חרבונה, אחד מסריסי המלך, ומצביע על העץ אשר הכין המן למרדכי, מצילו ואהובו של המלך. המלך מצווה ללא שהיות לתלות את המן על העץ "על ששלח ידו ביהודים", ורק אז נרגע מכעסו.

היפוך הגזירה

המן נתלה על העץ שהכין למרדכי. ציור של ארתור שיק משנת 1950. הצייר עיטר את בגדיו של המן בצלבי קרס, כדי לקשר בינו ובין הנאצים, וצייר את עצמו כצופה בתליה כשבידו אוזן המן.

המלך נותן לאסתר את בית המן, וכשנודעת לו קרבתו של מרדכי לאסתר, אף מעביר את טבעתו - אשר עד אז הייתה אצל המן - למרדכי. אסתר ממנה את מרדכי כאחראי על בית המן ומתחננת לפני המלך להחזיר את ספרי הגזירה שנשלחו לכל רחבי הממלכה. אחשוורוש עונה שאין אפשרות להשיב צו שנכתב ונחתם בשם המלך, אך מציע שאסתר ומרדכי יכתבו צו חדש כרצונם ויחתמו בשמו.

בפקודת מרדכי נכתבים צווים חדשים, שמתירים ליהודים לצאת נגד אויביהם שבאים להרוג אותם, גברים נשים וטף, ולבזוז את רכושם. הצווים נכתבים בכ"ג בסיון, ובשל דחיפות העניין נשלחים הרצים המהירים ביותר ("האחשתרנים בני הרמכים"). ברגע שמתפרסמות הפקודות של מרדכי, כל היהודים מתמלאים שמחה. שאר העמים מפחדים מהם ומכוחו העולה של מרדכי, ששמו התפשט ברחבי הממלכה כיועצו החדש והמקורב ביותר למלך, ורבים מהם מתגיירים.

יום הגזירה

עשרת בני המן כתובים בצורת אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה. מתוך מגילת אסתר מהולנד, המאה ה-18

בהגיע היום, י"ג באדר, אשר בו היה אמור להתבצע הטבח ביהודים, מתאגדים היהודים בכל מדינות הממלכה על מנת לנקום באלו שביקשו את רעתם. הם עושים כרצונם בשונאיהם ומכים באויביהם ללא התנגדות משמעותית, אך גם במקביל נמנעים מביזה.

אחשוורוש מספר לאסתר כי בשושן הבירה הרגו היהודים חמש מאות איש ואת עשרת בני המן ושואל אותה מה עוד היא רוצה. אסתר מבקשת יום נוסף להמשך הלחימה בשושן הבירה, ובאותו יום (י"ד באדר) נתלות גופותיהם של עשרת בני המן ונהרגים עוד שלוש מאות איש בעיר. על אף שבצווים המלכותיים הותר ליהודים במפורש שלל האויבים, המגילה מדגישה ש"בביזה לא שלחו את ידם". המגילה מוסיפה כי בשאר מדינות המלך הרגו היהודים בי"ג באדר שבעים וחמישה אלף איש מאויביהם, וגם שם לא שלחו את ידם בביזה.

כפי שסיפור המגילה מתחיל בשמחה (משתה) הוא מסתיים בשמחה (משתה). היהודים היושבים בערי הפרזות (ערים שאינן מוקפות חומה) חוגגים ומקיימים משתה ביום שבו נחו מלחימות, הוא יום י"ד באדר; והיהודים היושבים בשושן, אשר בה נמשכו הלחימות עד י"ד באדר, חוגגים בט"ו באדר. החגיגות כוללות שמחה ומשתה, משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים.

קביעת חג

קריאת המגילה

סופה של המגילה מתאר את הנחלת חגיגות הפורים והמשתה (ברוח מנהגי הפרסים) בחברה היהודית בגולה. מרדכי שולח איגרות אודות קביעת החג לכל יהודי הממלכה, והיהודים מקבלים על עצמם לזכור את ימי הפורים לנצח ("וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם") ולחגוג אותם כל שנה. השם פורים נקבע על שם הפור (קביעת גורל) שהפיל המן לקביעת יום תחולת הצו המורה על השמדת היהודים.

בתום המגילה, מטיל המלך מס על הארץ ואיי הים, וסיפור גדולתו של מרדכי נכתב על ספר דברי הימים, למלכי מדי פרס. פרופ' יאיר זקוביץ מסביר כי סיומת זו של הפרק, לפיה סיפור המגילה נכתב על ספר דברי הימים למלך, לקוחה מספר מלכים, שגם שם נחתמים סיפורי המלכים באופן דומה. אליבא דזקוביץ, מטרתה של סיומת זו ליתן תוקף ואמיתות לסיפור המגילה, כאילו אפילו הגויים מכירים בנסים שקרו.

באשר למיסים עצמם, מקובל לפרש זאת כאילו בעקבות עצותיו של מרדכי, גדלה עוצמתה של הממלכה, והמלך הצליח להטיל מיסים אף על איי הים, שהיו מחוץ לתחום שלטונו, לפחות בראשית המגילה. עוד מקובל לפרש כאילו גבורותיו של אחשוורוש הם למעשה גבורותיו של מרדכי, המיוחסות למלך. יש המפרשים כי מדובר במס שהמלך נאלץ לגבות במקום הכסף שהוצע לו בעד השמדת היהודים. פרופסור יאיר זקוביץ מציע פרשנות אחרת, לפיה כותב המגילה מלגלג על אחשוורוש, כאשר תיאור "גבורתו", שאמור להתייחס לקרבות ומלחמות, מתייחס למעשה לגבורתו בשתייה והוללות.

רקע היסטורי

המקרא מציב את ההתרחשות בזמנו של המלך אחשורוש, המזוהה במחקר עם חְשְׁיָרְשָׁ הראשון (מבוטא "חְשַׁיָארְשָׁה", כסרכסס בפי היוונים), שמלך במשך כעשרים שנה במאה החמישית לפנה"ס (465–485). בדומה לאחשוורוש המקראי, ממלכתו השתרעה מהודו ועד כוש, והוא מתואר על ידי הרודוטוס ואחרים כחובב נשים ויין.

בגרסת תרגום השבעים של מגילת אסתר המלך נקרא ארתחשסתא, ולכן יש חוקרים הסבורים שדמותו הספרותית של המלך עוצבה בהשראת דמותו האמיתית של מלך פרסי אחר, כגון ארתחששתא הראשון.^{[דרוש מקור]} חוקרים אחרים, המתארכים את כתיבת הסיפור לתקופה ההלניסטית, סבורים שהוא רומז לדמויות ולמאורעות היסטוריים מתקופה זו.^{[דרוש מקור]} יש הסוברים שהסיפור הוא בדיוני בעיקרו ואיננו מתייחס למאורעות היסטוריים כלשהם, ודמותו של אחשוורוש היא דמות ספרותית מעיקרה.

הטיפוח והיופי העצמי של אסתר נדונים באחד ממאמריו האחרונים של אולברייט. לדעתו, יש להשוות את מבער הקטורת המצוי בלכיש לתנורי היופי הערביים, שבישמו לא רק את גופן של הנשים, אלא גם את בגדיהן בריח נעים של לבונה.

העלילה ממוקמת בעיר שושן, שהייתה אחת מהערים החשובות בממלכה הפרסית, ובייחוד בשושן הבירה. על פי המחקר, שושן הבירה היא המתחם המבוצר (מאכדית: Birtu = מבצר) שבלב העיר שבו שכן ארמון המלך, ואילו העיר שושן היא העיר התחתית.

מהימנות היסטורית

אחשוורוש והמן במשתה של אסתר, ציור של פרנץ פרנקן הבן

במגילה מצוי שפע של פרטים בנוגע להווי החצר הפרסית. באופן כללי מתאימים פרטים אלה לתיאורים המצויים אצל ההיסטוריונים היווניים, ובעיקר אצל הרודוטוס. תיאור ארמון אחשוורוש במגילה על חלקיו - החצר הפנימית, החצר החיצונה, בית המלכות, בית הנשים ועוד - מתאים לארמון מלכי פרס שנחשף בשושן. כותב המגילה מפגין בקיאות ראויה לציון גם בשפה הפרסית ובמונחי החצר: מילים כגון אחשדרפנים, פרתמים, גנזים (גנזי המלך), דת, פתגם - הן מונחי שלטון של החצר האחמנית. לדעתה של חוקרת המקרא אדל ברלין, מקור הדמיון בין תיאורי החצר הפרסית בכתבי ההיסטוריונים היווניים לבין תיאורי המגילה הוא בהשפעה תרבותית משותפת ולא ברקע ההיסטורי. אין להתייחס לדברי הסופרים היווניים בעניינים אלה כאל דיווחים היסטוריים אמינים, ואף מחבריהם ונמעניהם המקוריים לא התייחסו אליהם ככאלה, שכן מדובר בסיפורים. נראה שבתקופה הפרסית התקיים ז'אנר של סיפורי עלילה שעסקו בחצר הפרסית, ושנשזרו בהן מוטיבים מוגזמים של פאר, משתאות וכדומה, שאחיזתם במציאות רופפת. סיפורים ומוטיבים מסוג זה רווחו כנראה ברחבי האימפריה הפרסית, ואף מחוצה לה. לדברי ברלין, הן תיאורי היוונים והן סיפור המגילה נוצרו על רקע תרבותי-ספרותי זה.

השוללים את ההיסטוריות של סיפור המגילה, לפחות בחלקה, מצביעים על כך שאף על פי שהמגילה מציינת כי "וְכָל-מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס" הסיפור אינו מופיע בכרוניקות הפרסיות ובתיאורי ההיסטוריונים היווניים שבידינו, והוא אף כולל פרטים שאינם עולים בקנה אחד עם תיאורים אלה. כך למשל, מניין הסטרפיות באימפריה הפרסית היה 20 לערך ולא 127 כמספר המדינות שנמסר במגילה; על פי הרודוטוס, אשתו של חשירש נקראה אמסטריס ולא אסתר או ושתי, והוא טוען גם שהמלכה חייבת הייתה להיבחר מבין שבע משפחות האצולה הפרסיות (אם כי בחינה של המלכות שכיהנו בפועל מעלה בספק מגבלה זו).

חוקרים מצביעים גם על פרטים בלתי סבירים המופיעים בסיפור: משתה מפואר של 180 יום; סירוב פומבי של המלכה לצו המלך; הצו התמוה שהמלך שולח לנתיניו, שמורה על כל בעל להיות השליט בביתו; בעוד מוצאו היהודי של מרדכי ידוע ברבים, אסתר שהיא בת דודו ובתו המאומצת מצליחה לשמור את מוצאה בסוד; מינוי אדם ממוצא לא פרסי לראש השרים (הן המן והן מרדכי); מסירת הצווים ברחבי הממלכה "מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו", ולא בארמית, שפתה הרשמית של האימפריה; הכלל שחוקי המלך אינם ניתנים לביטול איננו מתועד אצל ההיסטוריונים, ואין זה סביר שממלכה גדולה כמו הממלכה האחמנית הייתה יכולה להתנהל בדרך זו.

זמן חיבור המגילה ומקומה

על פי המסורת, כותבי המגילה היו אנשי כנסת הגדולה, שקבעו את הספרים שנכנסו לתנ"ך ואת סדרם. יש הסבורים, על פי הכתוב במגילה, כי כתבו אותה אסתר או מרדכי, או שניהם. אך מספר חוקרים העלו, שישנם סימנים לאיחור תאריך כתיבת המגילה, או לכל הפחות לעריכה מאוחרת שלה. לדוגמה הפסוק הבא: "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר" (אסתר, ט', כ"ח), המעיד על חגיגת ימי הפורים מזה מספר דורות, עובדה שלא יכולה הייתה להיכתב בידי מרדכי ואסתר ובני דורם.

במחקר מקובל לתארך את המגילה לסוף התקופה הפרסית או תחילת התקופה היוונית, בין השנים 400–200 לפנה"ס לערך.

סיפורים קשורים

מקובל במחקר לקבוע כי מגילת אסתר עומדת בקשרים משמעותיים עם סיפור יוסף, סיפור שרי ואברם במצרים, חג הפסח וגאולת מצרים, מלכות שאול והמלחמה בעמלק, פתיחת ספר מלכים, ובמיוחד ספר דניאל, עזרא ונחמיה, העוסקים אף הם בקורותיו של בן עם ישראל בחצר זרה.

חוקרי המקרא יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן מסבירים כי אחת הסיבות לקבלתה של המגילה בתוך קהל כתבי הקודש היא הישענותה הרבה על סיפורת מקראית. החוקרים מסבירים כי המגילה נשענת בין היתר על סיפור אברם ושרי במצרים (בראשית יב, י-כ) - שגם בו האישה היפה נלקחת לארמון המלך, מגלה מיהי ומהי זיקתה לקרובה; סיפור יוסף - המתמנה אף הוא למשנה למלך ומולבש ברביד זהב ובבגדים יקרים; סיפור יעל וסיסרא - שם האישה מביאה למפלתו של הצר; סיפור שאול ואגג העמלקי - מרדכי מתואר כפרוקסי של שאול,^{[דרושה הבהרה]} בהיותו צאצא משושלתו: "בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימני" (אסתר ב, ה). לעומתו, המן מוצג כאגגי, והניצחון על המן הוא למעשה בגדר סגירת החשבונות של שאול, אשר חס על אגג ולא קיים את הצו האלוהי למחות את זכר עמלק. סיפורים נוספים עליהם נשענת המגילה הם סיפור אבישג השונמית (מלכים א א, א-ד) וסיפור כרם נבות. בסיפור השונמית, תרים אחר נערה נאווה למלך, נשען על מוטיב זהה למגילת אסתר, בה מבקש המלך תחליף למלכתו ושתי. בסיפור כרם נבות, ישנו הדגם של "המלך הפאסיבי", שאינו יודע על הפעולות המבוצעות בשמו, וכל מעייניו באכילה (ובמקרה זה - בשתייה). החוקרים מסבירים כי בכל הסיפורים הללו, לא רק הדגמים הספרותיים חוזרים על עצמם - אלא ישנה חזרה על אותן לשונות ממש.

מהצד השני, מסבירים החוקרים כי המגילה אינה רק "נשענת" על סיפורים מקראיים, אלא היוותה כר פורה להתפתחות הספרות אחריה. זאת, נוכח קשיים רבים הטורדים את מנוחת נפשו של הקורא העברי, ובתוכו שאלת כשרות המאכלים שאכלה אסתר עת נישאה למלך, נישואיה לגוי, והיעדר שם שמיים במגילה.

את הספרות העוקבת את המגילה ומתכתבת עימה ניתן לחלק לשתי סוגות. ראשית, ישנה ספרות המבקשת לדרוש ולהוסיף על המגילה, על-מנת להלום את ערכיה עם התפיסה האמונית ולבטל את הקשיים העולים בה. בתוך ספרות זו ניתן למנות את התוספות למגילת אסתר שבתרגום השבעים, המרחיבות את העלילה ומתאימות אותה לעולם הערכים של המחברים. ייחודן של התוספות שבתרגום השבעים, להבדיל ממדרש אסתר רבא, וכן "מדרש פנים אחרות", "מדרש אגדת אסתר", "מדרש אבא גוריון" ו"מדרש אסתר הבבלי", היא בכך שהן מבקשות לשנות את הסיפור המקורי על ידי דרישתן ולהרחיב אותו.

סוגה ספרותית שנייה עניינה ספרים נוספים, אשר ביקשו להחליף את המגילה. כך, סיפורי ספר דניאל (פרקים א-ו), המרבים באזכור שם שמיים, ביקשו להוות תחליף הולם למגילת אסתר. בתוך כך, מזכירים החוקרים כי רעי דניאל נמנעים מאכילת מאכלות אסורים בארמון המלך, וזוכים למעמד נכבד בהיררכיה הפקידותית הנוכרית, ואף מתמודדים בהצלחה עם שונאי המלך המבקשים לראות במפלתם.

לדעת חוקרים אלה, הספר החיצוני ספר יהודית נכתב כדי להיות תחליף למגילת אסתר. בספר זה, הרווי גילויי אמונה באלוהי ישראל, מספר על אלמנה יהודייה, צדקת ויפת תואר (ששמה ראוי יותר משמה של אסתר המעורר את זכרה של האלילה הנוכרית אסתהר), הנחלצת לישועת עמה. בסיפור זה, יהודית אינה מתייחדת עם האויב אלא תשכר אותו ותביא למותו, וזו אף מקפידה על אכילת מאכלים כשרים בביתו, והצלחתה נשענת רבות על צומות ותפילות. לקראת סוף הספר, משמיעה יהודית שירת שבח והודיה לאל, בדומה לשירת דבורה.

תרגומים ועדי נוסח

בסוף המאה ה-2 או בתחילת המאה ה-1 לפנה"ס, תורגמה מגילת אסתר ליוונית על ידי כהן ירושלמי.

תוספות למגילת אסתר

ערך מורחב – תוספות למגילת אסתר

התוספות למגילת אסתר הן תוספות מאוחרות המופיעות לראשונה בנוסח תרגום השבעים היווני של מגילת אסתר, והן אינן מופיעות בנוסח המסורה העברי. התוספות, ככל הנראה, באו לפתור שאלות תאולוגיות העולות מקריאת הספר בדרך של "השלמת מידע" בצורה שתפתור קשיים כגון מדוע מגילת אסתר אינה מזכירה את שם אלוהים והעלילה נראית כמתנהלת באופן טבעי. התוספות למגילת אסתר מופיעות בכל הנוסחים של הברית הישנה שתורגמו מנוסח תרגום השבעים היווני, וביהדות הן נחשבות כחלק מספרות הספרים החיצוניים.

סוג ספרותי ומגמות

קיימת גישה מחקרית לפיה מטרת המגילה היא לשמש הסבר בדיעבד להיווצרותו של חג הפורים ולבסס את מעמדו של החג, שבמקורו הוא חג-קרנבל בעל רקע ומקורות נכריים. עם זאת, חוקרים רבים סבורים שמגמה אטיולוגית זו היא פרי התפתחות משנית, ומטרתה המקורית של המגילה הייתה שונה. סוגיית מטרת חיבור המגילה קשורה בקביעת הסוג הספרותי שלה, והועלו השערות שונות בנוגע לשתי סוגיות אלה.

חוקרים מוקדמים ראו במגילה פרשנות לאגדה קדומה שעסקה במלחמה בין אלים. אחת ההשערות היא שמרדכי מייצג את האל הבבלי מרדוך, אסתר את האלה הבבלית אשתר, המן מייצג את האל העילמי הומן, וּושתי את האלה העילמית משתי. לפי אותה השערה, העלילה במקורה תיארה מלחמה בין אלי בבל לאלי עילם, שניצחו בה הראשונים. נכון למאה ה-21, השערות אלו זנוחות הן על ידי החוקרים, שהגיעו להכרה, כי היהודים בגולה נהגו להיקרא בשמות נוכריים, בהם גם כאלה שמרכיביהם הם שמות אלילים, ואין בכך סימן למשמעות מיתולוגית כלשהי.

יש הרואים במגילה קומדיה חגיגית, שמטרתה לשעשע את הקורא בסיפורים אירוניים ואף אבסורדיים. אדל ברלין מגדירה אותה ביתר פירוט כפארסה, המוצגת על רקע בורלסקה של חיי החצר.

יש שזיהו במגילה זיקה לאסכולת החכמה וספרותה. שמריהו טלמון סבור שהמגילה מגלמת מוטיבים ורעיונות חכמתיים מובהקים, והוא מגדירה כאגדת חכמה שהוצבה בהקשר היסטורי (historicized wisdom tale). הוא משווה את המגילה לספר אחיקר החכם, הנטוע בספרות החכמה של המזרח הקדום ומתרחש על רקע היסטורי ספציפי (חצר אסרחדון מלך אשור).

רוברט גורדיס סבור שהמגילה היא ייצוג מקראי יחיד של סוג ספרותי עצמאי: חיבור בדיוני ממקור יהודי, המתיימר להיות דיווח כרוניסטי של סופר לא יהודי. גורדיס סבור שהמגילה נועדה ליצור את הרושם של כרוניקה ממלכתית פרי עטו של סופר חצר פרסי. הוא משווה את סוגה הספרותי של המגילה לזה של איגרת אריסטיאס.

יש הרואים במגילת אסתר את הספר הלאומי ביותר במקרא: "ספר המשקף אמונה יוקדת בחיוניותו ונצחיותו של העם היהודי. באופן פרדוקסלי, אופיו הלאומי הייחודי של העם מתגלה דווקא באנומליה הלאומית של קיום בגלות, כאשר נוכחותו של האל אינה גלויה עוד. המגילה בוחנת את הקיום היהודי בגולה מנקודת מבט לאומית, המדגישה את ייחודו של העם ומאמינה בנצחיותו על אף אתגרי הקיום הקשים שלו".

בנוסף, מקובל להגדיר את המגילה כסיפור גולה, כספר דניאל, ספר יהודית וספר טוביה. סיווג זה מצטרף להגדרות אחרות של הסוג הספרותי של המגילה, ואיננו סותר אותן. בסיפורי הגולה אלו מתוארים דגמים שונים של חיי יהודים בגולה, מתוך נאמנות לדתם והצלחה מדינית, ומטרתם היא לשמש דגם וגורם מעודד לחיי היהדות בגולה.

ניתוח ופרשנות

הצגת הדמויות במגילה

מגילת אסתר ליד קופסת אחסון

אחשוורוש - מוצג כמלך נהנתן השקוע בתענוגות, כשהשיכרון מאפיל על שיקול דעתו. מצטייר כמלך סובלן והגון, המאזין לקול יועציו ומזמין את כלל נתיני ממלכתו, ללא הבדלי מעמדות למשתה המלך. לעומת זאת, הוא מוכן לאשר את תוכניתו של המן להשמדת עם שלם. אחשוורוש מאפשר את קיום משתה המלכה ושתי, שיועד לנשות הממלכה באותה הצורה, אך ציוויו המשפיל למלכתו מעיב גם הוא על תדמיתו. מוצג כמכבד את חוקי הממלכה ופועל בתחום הכללים לעשיית רצונו ומה שרואה לנכון.

ושתי - מדמויות המשנה במגילה. חז"ל ראו בה נצר לבית המלוכה הבבלי. מוצגת כדמות נשית מרדנית שעומדת על דעתה וכבודה, ומשלמת על כך. לא ברור האם היא רק הורחקה מתפקידה או שהוצאה להורג. המצדדים בניתוח פשטני יטענו שאין רמז להריגתה, האחרים יאמרו שהנורמות של חצר המלוכה היו כאלו שברור לכל מה היה קיצה, והעובדה שהמגילה עוברת על כך בשתיקה מרמזת אולי על הוצאתה להורג בסתר, כדי למנוע תסיסה עממית. פירוש השם "ושתי" בפרסית עתיקה הוא "הנחשקת" (vaš לחשוק; ti - פועל בהווה).

אסתר - גיבורת סיפור המגילה. נערה יתומה הנלקחת בכוח אל ארמון המלך ומצייתת בכל לאביה המאמץ מרדכי, אך לבסוף מגלה יוזמה עצמאית ותושייה רבה. אסתר מוצגת תחילה באור שלילי מעט, כאשר היא מנותקת מצרת עמה וחוששת לגורלה האישי, אך לאחר מכן היא מתעשתת ומחליטה לשים נפשה בכפה, ולסכן את עצמה בעבור עמה. באמצעות סדרת תחבולות ומניפולציות היא מצליחה להפיל את המן מרום מעלתו ולהציל את העם היהודי מכליה. לפי חז"ל הייתה אסתר אשתו של מרדכי, וכבת 75 שנה בעת ההתרחשות.

שמה של הגיבורה "אסתר" נגזר כנראה מהמילה stara בפרסית עתיקה, שמשמעה "כוכב", או לדעה אחרת, משם אלת הפריון הבבלית אשתר.

יש הסבורים ש"הדסה" (שמה העברי) היא צורה ארמית דיאלקטית של המילה האכדית ḫadašatu (כנראה מן השורש השמי חד"ש) שמשמעותה "כלה", ומשמשת כתואר לאלה אשתר. נכון לראשית המאה ה-21, סברה זו אינה מקובלת במחקר.

מרדכי - בן דודהּ של אסתר שאימצה לבת לאחר מות הוריה, ומשמש לה כאומן. לאחר שאסתר נלקחת בכפייה הוא ממשיך לראות את עצמו כאחראי לגורלה, דורש בשלומה ומשגיח עליה, ואסתר מצדה ממשיכה לציית לו כמקודם. עובדה זו מתבטאת בעיקר בהוראתו לאסתר שלא לחשוף את מוצאה. כאשר מתברר לו שהעם היהודי נתון בסכנת השמדה, הוא מבקש בתוקף מאסתר להיות נאמנה לעמה ולסכן את עצמה, ולבסוף מצליח להוציא לפועל את אומץ ליבה ולהובילה אל ההצלה הגדולה. לאחר ששוכנעה בדבריו, הורתה לו אסתר לאסוף את היהודים ולערוך צום, והפעם מרדכי נשמע לה וקיים את דבריה במלואם.

מרדכי מגלה אקטיביות ויוזמה. כאשר הוא מגלה כי בגתן ותרש זוממים להרוג את המלך, הוא מגלה זאת לאסתר והיא מספרת לאחשוורוש. בזכות מעשה זה מתרחש המפנה בעלילה, הידוע בתור "מעשה הסוס". בסופו של דבר הוא הופך להיות לשר בעל מעמד גבוה במקומו של המן. בדומה לאסתר, נראה שגם מרדכי הסתיר בתחילה את זהותו היהודית, וזו נחשפה לאחר שסירב לציית לצו מלכותי ולהשתחוות להמן.

חז"ל דרשו את שמו "מֹר דכי" - בושם טהור. חוקרים מודרניים גוזרים את שמו משם האל הבבלי הראשי מרדוך. סביר שבדומה לאסתר, גם למרדכי היה שם עברי, אך הוא לא נמסר בסיפור המגילה. על פי המסופר במשנה, מרדכי היה נקרא גם פתחיה.

המן - מיוחס כצאצא של אגג מלך עמלק. ראש השרים, שמבקש להשמיד את כל יהודי הממלכה בגלל סכסוך אישי עם מרדכי. מצטייר כאדם שמנצל את כוחו הפוליטי הרב כדי להפוך את צרתו הפרטית לסכסוך בין-דתי כולל וקיצוני. תאוות הכבוד הגדולה והאובססיבית שלו מתבטאת בצו המלכותי המחייב את הכל להשתחוות בפניו, וכעסו הרב בשעה שמרדכי לא מוכן לבצעו. בדבריו למקורביו מתאר המן את סירובו של מרדכי כפגם המערער ומייתר בעיניו את כל הישגיו. כשנשאל על ידי המלך אחשוורוש לדבר בו ראוי לגמול למייטיבו, סבר המן שמדובר בו, והתהלוכה המלכותית שתיאר בתשובתו חושפת כנראה את שאיפותיו למלוכה. שאיפותיו אלו עוררו את הסתייגות המלך ממנו, ולכן הוא השפילו בהצעדת מרדכי, ולבסוף אף לא היסס להוציאו להורג בגלוי.

בפרסית עתיקה פירוש השם המן hama manah הוא בעל "אותה הדעת/הדעה" כשל המלך. אביו של המן נקרא המדתא או hama data, שפירושו: בעל "אותו החוק" כשל המלך.

זרש - אשת המן, מדמויות המשנה. זרש היא שיעצה לבעלה להכין עץ בגובה חמישים אמה ולתלות עליו את מרדכי היהודי. המן מקבל את עצתה.

בִגתן ותרש - מדמויות המשנה. קושרים המבקשים להמית את המלך, כמסורת התקופה הקדומה, שבה מלכים היו בסכנת חיים יומיומית, ובעיקר מידי מקורביהם, שביקשו לשלוט או להשליט אחר.

חרבונה (גם חרבונא) - מדמויות המשנה, נזכר לראשונה ברשימת "שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש" (א, י). לחרבונה תפקיד מפתח במהלך מפלתו של המן. בסצנת המשתה השני של אסתר, לאחר שהיא מוקיעה את זדונו של המן בפני אחשוורוש, המלך "קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן" (ז, ז). כשהמלך שב אל החדר ורואה את המן משתטח על מיטת אסתר ומתחנן על חייו, הוא מפרש זאת באופן שגוי: "הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת?!". כאן מופיע חרבונה ומפנה את תשומת לבו של המלך לעץ אשר הכין המן למרדכי, מיטיבו של המלך, ואחשוורוש בכעסו מורה מיד לתלות עליו את המן.

חז"ל מפרשים ש"חרבונא זה אליהו" והראב"ע אומר ש"כאילו אליהו היה, שהוא מבשר הגאולה" - חרבונה אינו באמת אליהו, אך אליהו הוא 'מבשר הגאולה', וגם חרבונה "עשה טובה לישראל ובאה ישועה על ידו".

הגי - מדמויות המשנה. סריס שממונה על הרמון הנשים של אחשוורוש.

התך - מסריסי אחשוורוש. בחז"ל קיימת דעה לפיה: "התך - זה דניאל".

היעדרותו של אלוהים מהמגילה

ערך מורחב – היעדרותו של אלוהים ממגילת אסתר

באופן מעורר תמיהה, שמו של אלוהים אינו מוזכר במגילה, והתערבותו אינה נזכרת במפורש אפילו פעם אחת. היעדרותו של אלוהים היא הביטוי המובהק ביותר, אך לא היחיד, לאופייה החילוני למראית עין של המגילה. המגילה מתעלמת מנושאים דתיים העוברים כחוט השני במקרא: אין בה כל התייחסות לארץ ישראל ולמקדש, והאזכור היחיד של ירושלים הוא אגב הצגת דמותו של מרדכי (ב, ה-ו). התעלמות זו מתעצמת פי כמה לאור העובדה ששיבת ציון ובניית המקדש השני כבר החלו; אין במגילה התייחסות לתורה; על אף שנזכרים צומות (ד, טו-טז; ט, לא) - לכאורה מעשה דתי מובהק - אין התייחסות מפורשת לתפילות ותחינות לאל שמתלוות אליהם; היהודים חוגגים את תשועתם במשתה ושמחה, אך אין שבח והודיה לאל (ח, יז; ט, טז-כב). אין גם זכר לרעיון הגמול האלוהי האופייני למקרא, למרות הסכנה הקיומית בה עמד העם. ככלל, הטקסט נמנע מהתייחסות דתית מפורשת, גם בהקשרים שבהם הדבר מתבקש.

בעיה זו העסיקה את פרשני המגילה לדורותיהם, מסורתיים כביקורתיים, ועמדה בבסיס מחלוקת חז"ל לגבי מידת קדושתה של המגילה. גם מחברי תרגום השבעים נדרשו לה, ופתרו אותה באמצעות הרחבות שונות שהעניקו למגילה צביון דתי יותר, וקירבוה לסטנדרט המקראי המקובל. במסכת מגילה מפורשים מספר פסוקים כרמזים להשגחתו של האל על מהלך האירועים. למשל, בפסוק:

כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת

— אסתר, ד', י"ד

הביטוי "מקום אחר" מפורש כרמז לאל והביטוי "אם לעת כזאת הגעת למלכות" מפורש כביטוי של השגחה פרטית. בפרשנות המסורתית קיימות גישות שונות המסבירות את אופייה החילוני של המגילה - המשותף לכולן הוא שהן יוצאות מהנחה שהמגילה, בהיותה מכתבי הקודש, היא בהכרח חיבור דתי וחילוניותה היא רק למראית עין. במחקר קיימות גישות המזהות במגילה רובד דתי נסתר, לעומת גישות אחרות הרואות בה חיבור חילוני מעיקרו או חיבור שזיקתו לדת חלשה. חז"ל פירשו ששם המגילה, אסתר, רומז שנס ההצלה נעשה ב"הסתר פנים", כלשון הפסוק בתורה "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" המתאר מציאות עתידית של חורבן כעונש על נטישת העם את האל. לפי פרשנות זו, אף על פי שההצלה נעשתה לכאורה ללא כל מעורבות אלוהית, הרי שמאחורי הקלעים הכל התרחש בזכות האל, והעדר כל אזכור לשמו מונעת את צמצום נוכחותו להופעה גלויה ומובחנת.

מבחינה הלכתית, העדר השם המפורש מהמגילה מקל על תיקון המילים על ידי סופרי סת"ם, והיא משמשת כספר הראשון שכותב סופר סת"ם מתחיל.

מבנה

ניתן לראות כי מגילת אסתר בנויה במבנה סימטרי:

• גדולת אחשוורוש (פרק א'–פרק ב'): אחשוורוש מלך פרס ”מֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה” (פסוק א'). הוא מגרש את אשתו ושתי, על שלא השתתפה במשתה שלו, ובוחר באסתר כאשתו החדשה.

• עליית המן (פרק ג'): המן מוצג כיד ימינו של אחשוורוש. מרדכי היהודי, דודה של אסתר, המלכה החדשה, מסרב להשתחוות להמן. משום כך, המן מורה בפקודה על השמדת כל היהודים באימפריה. הקטע מסתיים במילים ”וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה” (פסוק ט"ו).

• התוכנית להציל את היהודים (פרק ד'): אסתר ומרדכי מנסים לרקום תוכנית כדי לשנות את גזירת המן.

• המשתה הראשון של אסתר (פרק ה'): אסתר ואחשוורוש עורכים משתה, שבו היא מבקשת מהמלך לערוך משתה נוסף ולהזמין אליו את המן. מיד לאחר מכן, המן רואה את מרדכי וכועס. הוא מכין עץ כדי לתלות עליו את מרדכי.

• ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו (פרק ו'): המן מרכיב את מרדכי על סוס ברחובות העיר ומושפל. מנקודה זו הסיפור מתהפך.

• המשתה השני של אסתר (פרק ז'): אסתר חושפת במשתה השני את העובדה שהיא יהודייה. כדי להציל את אשתו, אחשוורוש תולה את המן על העץ שהוא עצמו הכין.

• התוכנית להציל את היהודים (פרק ח', פסוקים א'–ח'): אסתר ומרדכי מבקשים מאחשוורוש לשנות את הפקודה של המן.

• עליית מרדכי (פרק ח', פסוקים ט'–י"ז): מרדכי מצליח לשנות את הפקודה של המן להשמיד את היהודים, בכך שביום המיועד ליהודים יתאפשר להגן על עצמם. מרדכי הופך יד ימינו של אחשוורוש. הקטע מסתיים במילים ”וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה” (פסוק ט"ו).

• גדולת מרדכי (פרק ט'–פרק י'): היהודים, בהנהגת מרדכי, מצליחים למנוע מתושבי האימפריה לטבוח בהם. מרדכי הופך איש חשוב בקרב היהודים ומשנה למלך אחשוורוש. מרדכי שולח ”סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת, לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם” (פסוקים ל'–ל"א).

קדושתה ומעמדה בקרב כתבי הקודש

מגילת אסתר, המאה ה-13 או המאה ה-14, מפאס שבמרוקו. מוצגת במוזיאון קה בראנלי שבפריז.

עמוד מתוך מגילת אסתר מאויירת שנוצרה בעיר פרארה שבאיטליה בשנת 1617. מאוספי הספרייה הלאומית.

אף על פי שחז"ל כללו את מגילת אסתר בתנ"ך, יש עדויות בתלמוד שהחכמים התלבטו האם לכלול את מגילת אסתר בין כתבי הקודש.

אמר רב שמואל בר יהודה:

שלחה להם אסתר לחכמים "קבעוני לדורות".

שלחו לה: "קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות".

שלחה להם: "כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס"...

שלחה להם אסתר לחכמים: "כתבוני לדורות".

שלחו לה: 'הלא כתבתי לך שלישים' (משלי, כ"ב, כ') - שלישים ולא רבעים [כלומר חומש, נביאים וכתובים], עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה, 'כתב זאת זיכרון בספר' (שמות, י"ז, י"ד) - "כתב זאת" - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. "זיכרון" - מה שכתוב בנביאים. "בספר" - מה שכתוב במגילה.

— תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד א'

בהמשך, מובאת בתלמוד דעתו של שמואל, ש"מגילת אסתר לא נאמרה ברוח הקודש" (אם כי אמירה זו מסויגת לאחר מכן ש"נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב"), לעומת דעתם של התנאים רבי אליעזר, רבי עקיבא ורבי מאיר שמגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש. בהתאם למגמה זו, בתלמוד הירושלמי נאמר: ”רבי יוחנן אמר 'הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל', רבי שמעון בן לקיש אמר 'אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל'”. גם הרמב"ם הלך בדרך זו, וכתב: ”כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם”. אמנם בנושאי כליו של הרמב"ם מבואר כי אין כוונת הרמב"ם שיתבטלו לגמרי (כמו שהבין בדבריו הראב"ד) אלא רק שכל הנביאים והכתובים לא יקראו בציבור חוץ ממגילת אסתר.

מגילת אסתר לא נמצאה בין המגילות הגנוזות שבקומראן, והיו ששיערו שאנשי הכת שכתביה נחשפו שם לא קיבלו אותה כאחד מכתבי הקודש. לעומת זאת, היו שטענו שאי מציאת קטעים ממגילת אסתר במגילות קומראן היא סבירה, בגלל קוטנה היחסי, ואין העדרה מהקטעים שנמצאו מעידה דבר על הימצאותה במקום במקור, בפרט לאור העובדה שמספר דברי הימים שרד רק קטע בודד בן חמש שורות. יש שהצביעו על סימנים להיכרות אפשרית של אנשי הכת עם מגילת אסתר, כמו תיאור יציאתו של אברהם ממצרים כשהוא לבוש "בוץ וארגמן" במגילה החיצונית לבראשית.

כמה חוקרים הציעו שבני קומראן לא קיבלו את המגילה בשל סיבות תאולוגיות, כדוגמת אופייה החילוני של המגילה ושם שמים הנעדר ממנה, ונישואי יהודייה עם גוי. חוקרים אחרים טענו שבני קומראן לא קיבלו כלל את חג הפורים, אם משום שבמקורו הוא היה חג אלילי שאומץ על ידי היהודים, ואם משום שעל פי לוח השנה במגילות קומראן חייב חג הפורים לחול בשבת, ולדעתם אין שום חג שמותר לו לחול בשבת.

גם בקאנון הנוצרי של כתבי הברית הישנה, נכללה מגילת אסתר כחלק מן הקאנון. אמנם, מרטין לותר ניסה לשווא לשכנע את עמיתיו להוציא את מגילת אסתר (כמו גם ספרים נוספים שנכללו בקאנון הנוצרי) מן הקאנון המקודש, בנימוק שאינה משקפת את רוח האמונה האמיתית של הדת הנוצרית.

מדרשים ופירושים למגילה

ספרי מדרש על המגילה:

• מדרש בבלי למגילה, בתוך מסכת מגילה י:-יז.
• ילקוט שמעוני.
• אסתר רבה - או מדרש אחשוורוש, אגדת אחשוורוש, מדרש מגילת אסתר. הודפס יחד עם מדרש רבה, ומכאן שמו.
• תרגום ראשון ותרגום שני.
• מדרש לקח טוב.
• מדרש פנים אחרות.
• מדרש אבא גוריון. שלושת המדרשים האחרונים, הודפסו על ידי שלמה בובר.
• אגדת אסתר. הודפס על ידי שלמה בובר.
• מדרש מגילת אסתר. הודפס בקושטא, וכן בקובץ מדרשים קטנים.

בנוסף הודפסו קטעי מדרש: מדרש אחר על מגילת אסתר (בית המדרש, ילניק), דרוש לפורים (בית המדרש, ילניק), מדרש מגילה (גאסטר, ספר הזיכרון לדר'קאהוט). בספרות הראשונים מופיעים עוד תרגומים שאינם לפנינו "תרגום זוטא, "תרגום רבה", "תרגום ירושלמי", "תרגום רבה דירושלמי" ו"תוספתא דתרגום ירושלמי".

למגילת אסתר נכתבו פירושים על ידי חלק מהפרשנים המסורתיים של התנ"ך כגון רס"ג, רש"י, אבן עזרא ומלבי"ם. בנוסף חוברו עוד ספרי פרשנות רבים על מגילת אסתר, בהם בולטים עקידת יצחק של רבי יצחק עראמה, מנות הלוי של רבי שלמה אלקבץ, משאת משה של ה"אלשיך", מחיר יין של הרמ"א, יוסף לקח של רבי אליעזר אשכנזי, ראשון לציון של רבי חיים בן עטר, פירוש הגר"א ומגילת סתרים של רבי יעקב לורברבוים.

בתרבות ובאמנות

במהלך ההיסטוריה, מגילות רבות עוטרו בעיטורים ססגוניים שסיפרו את סיפור המגילה ושיקפו את רוח התקופה.

ציור מגילת אסתר מתוך קיר בית הכנסת ״דורא אירופוס״, שנת 244

התמונה המוקדמת ביותר המתארת את סיפור מגילת אסתר נמצא על קיר בית הכנסת דורא אירופוס שבסוריה, שהוקדש בשנת 244. לימין ארון הקודש, במיקום מרכזי בבית הכנסת, מופיעה תמונה בעלת שני חלקים: בחלק אחד המן מוליך את מרדכי הרוכב על סוס לבן ברחובות העיר, ולו מצדיעים מספר אנשים הלבושים בלבוש יווני. בחלק השני יושבת אסתר המלכה על כיסא המלכות לצד המלך אחשורוש.

אסתר נופלת בפני אחשורוש, יעקובו טינטורטו, 1547-1548

ברנאסנס הירבו לצייר סצינות ממגילת אסתר, כחלק מהביטויים של אמנות סיפורי המקרא. כך בציור של טינטורטו משנת 7–1546, מצוירת אסתר המתעלפת לפני אחשורוש. מרכזיותה של סצנה זו קשורה בהתעלפותה של מריה אם ישו. לפי המסורת הקתולית, אסתר נתפסת כמניפסטציה של מריה הקדושה אשר תהיה מליצת יושר למאמינים ביום הדין. בשנת 1511 על תקרת הקפלה הסיסטינית צייר מיכלאנג׳לו שלוש סצינות מתוך המגילה, ובמרכזם צליבתו של המן. אמנית הרנסאנס ארטמיזיה ג׳נטילשקי ציירה גם היא בשנת 1628–1635 את דמותה של אסתר המתעלפת בפני אחשורוש. הדמויות מתוארות בבדידות מזהרת, אחשורוש לבוש בבגדי ליצן חצר ואילו אסתר במלוא תפארתה. ג׳נטילסקי נודעה בציוריה המקראיים שבהם העצימה את הדמויות הנשיות בעודה מותחת ביקורת על מעמדם של הגברים.

אסתר מתעלפת בפני אחשורוש מאת ארטמיזיה ג'נטילסקי במוזיאון המטרופוליטן לאמנות.

בהולנד של המאה ה-17 עסקו רבות במגילת אסתר, במחזות, שירים ובאמנות. רבים מאמני התקופה ציירו ציורים מתוך מגילת אסתר: רמברנדט ון-ריין, צייר לפחות חמישה, ידידו יאן ליוונס וממשיכו יאן סטין, ובן זמנם ארט דה גלדר. אחת ממנהיגות הולנד, הנסיכה עמליה ואן סולמס, הנסיכה מאורנג', נקראה על ידי בני זמנה "אסתר השנייה". במגילת אסתר מאוירת מידיו של הצייר היהודי שלום איטליה צוירה המלכה אסתר בדמותה של עמליה ואן סולמס. מגילה זו נמצאת באוסף מוזיאון ישראל. באמנות המודרנית זכו דמויות המגילה לביטויים נוספים, ובהם מאוריציו גוטליב (״דיון עצמי כאהסוור״, 1876), סלבאדור דאלי (״אחשורוש מתאהב באסתר״, 1964), ארתור שיק (מגילת אסתר מאוירת, 1950).

אחת מהמגילה המאוירות העתיקות והיפות ביותר היא מגילה משנת 1616 שנכתבה ואוירה על ידי משה בן אברהם פסקארול בעיר פרארה באיטליה. אורכה למעלה מארבעה מטרים וגובהה כ-27 ס"מ. היא הוזמנה עבור אדם בשם מרדכי בן אליהו הלוי, שחי בעיירה קטנה בשם בריסילו (Brescello), סמוך לפארמה. מגילה זו נמצאת היום בספרייה הלאומית בירושלים, יחד עם מגילות וכתבי יד מאוירים אחרים.

בקרב יהודי מזרח אירופה נפוצו מאז המאה ה-16 מופעי פורים שפיל בהם הופיעו שחקנים מחופשים לדמויות מהמגילה.

עיבודים קולנועיים שונים לסיפור המגילה נעשו כבר מתחילת תקופת הסרט האילם. בשנת 1948 ביים ג'ון קויל את "המלכה אסתר", סרט בשחור-לבן שנועד במיוחד להפצה בכנסיות, המדייק בתיאור העלילה. בשנת 1960 נעשה הסרט אסתר והמלך על בסיס עלילת המגילה. בשנת 2006 צולם הסרט לילה אחד עם המלך בכיכובם של לוק גוס, טיפאני דופונט וג'ון ריס-דייוויס המבוסס על סיפור המגילה. הסרט לוקח חופש עלילתי מסוים ואינו מקפיד להיצמד לפרטים שבמגילה.

שמואל בונם מדריך את שחקני ״המגילה״ בתיאטרון החמאם.

בפברואר 1966 הועלה על הבמה מחזהו של נתן אלתרמן "אסתר המלכה", בבימויו של גרשון פלוטקין. זהו מחזה מוזיקלי על גרסה מודרנית של מגילת אסתר. המחזה נחשב לכישלון, אבל השיר ״שיר ערש״ מתוכו הפך לקלאסיקה ישראלית ובוצע על ידי זמרים רבים. בשנת 1965 העלו דן בן אמוץ וחיים חפר את שיריו של איציק מאנגר במחזה ביידיש בשם ״שירי המגילה של איציק מאנגר״. בשנת 1970 הופקה גרסה טלוויזיונית של הערוץ הראשון הישראלי. המחזה מעביר את גיבורי מגילת אסתר לשטעטל במזרח אירופה. הגרסה הוצגה ביידיש, וצוות השחקנים בסרט אף יצא להציג אותה על הבמות בארגנטינה בשנת 1971. המחזה של מאנגר זכה גם לשתי גרסאות תיאטרליות של משפחת מייק בורשטיין, כולל גרסה בברודוויי ב-1968. בשנת 1983 ביים אילן אלדד לפי תסריט של חיים חפר את המחזה של מאנגר, בכיכובם של יונתן סגל, ניצה שאול ושלמה בראבא. השירים בסרט, שהופק בשיתוף פעולה עם הטלוויזיה הגרמנית, הושרו ביידיש עם קטעי קישור בנוסח קברט תיאטרלי.

אוסף מגילות אסתר הגדול בעולם נמצא בספרייה הלאומית של ישראל, ומכיל מאות מגילות מקהילות יהודיות ברחבי אירופה ובצפון אפריקה, כאשר הקדומה ביותר היא מספרד מהמאה ה-15.

בפברואר 2023 ניצלו 2 מגילות אסתר בנות מאות שנים של הקהילה היהודית באנטקיה, לאחר רעידת האדמה שהתרחשה בעיר. נציג מהקהילה העביר את המגילות לידי נציגי זק"א שפעלו בחילוץ במקום.

נכון ל-מאי 2023 המגילה הארוכה ביותר בעולם היא המגילה שאויירה וצוירה על ידי האמן אבנר מוריה, ואורכה 34.29 מטר.

ב-2024 המגילה עובדה לסדרת טלוויזיה בשם "מלכת פרס" בהפקת ערוץ הטלוויזיה הברזילאי Record TV.

ראו גם

• מסכת מגילה
• תוספות למגילת אסתר
• תרגומי מגילת אסתר לארמית
• מדרש אבא גוריון
• תענית אסתר
• מקרא מגילה
• קבר אסתר ומרדכי
• בובת המן

לקריאה נוספת

• שרה קמין, בין יהודים לנוצרים בפרשנות המקרא, ירושלים: הוצאת מאגנס, ה'תשס"ט. הפרק על 'סיבתיות כפולה' בפירוש רש"י למגילת אסתר. עמ' 10–21
• אהרן הראל-פיש, שירת מקרא: עדות ופואטיקה, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ג, הפרק "עיר אחת ושני סיפורים לה", עמ' 17–22
• אמנון בזק (עורך), הדסה היא אסתר: ספר זיכרון להדסה אסתר (דסי) רבינוביץ; קובץ מאמרים על מגילת אסתר, מהדורה שנייה, אלון שבות: תבונות, תשנ"ט
• אדל ברלין, אסתר, (תרגום: דורון כהן), סדרת "מקרא לישראל", ירושלים: הוצאת מאגנס ותל אביב: עם עובד, תשס"א 2001
• יהודה לנדי, ויהי בימי האימפריה הפרסית, מגילת אסתר ממבט היסטורי, ארכאולוגי וגאוגרפי, ירושלים: הוצאת פלדהיים, תשע"א 2011. (הספר בקטלוג ULI)
• בנימין לאו, אסתר - קריאה במגילה, הוצאת ידיעות ספרים, 2011
• יונתן גרוסמן, אסתר: מגילת סתרים, ירושלים: מגיד (קורן), תשע"ג 2013
• אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילות רות ואסתר, כתר הוצאה לאור, 2014
• דוד לוריא, גרסת יוספוס למגילת אסתר, הוצאת רסלינג, 2015
• עזגד גולד, מגילת אחשוורוש, פרשנות למגילת אסתר ולחג הפורים, הוצאת רסלינג, 2017
• מישאל ציון, מגילת אסתר: פירוש ישראלי חדש, עורך: אביגדור שנאן, הוצאת ידיעות ספרים, 2019
• תמר עילם גינדין, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, הוצאת זרש, 2015
• ישי רוזן-צבי, ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל, כנרת, זמורה - מוציאים לאור, 2023, הפרק "מגילת אסתר: מאגדה חצרונית לסיפור ישועה ובחזרה", עמ' 129–136.

קישורים חיצוניים

כללי

• מידע על מגילת אסתר בקטלוג הספרייה הלאומית
• מגילת אסתר, באתר "הספרנים", בלוג הספרייה הלאומית
• מגילת אסתר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מבוא למגילת אסתר, בתוך אתר הפיוט והתפילה

טקסט המגילה

• מגילת אסתר, באתר ויקיטקסט
• מגילת אסתר, באתר מקראות גדולות הכתר
• מגילת אסתר, באתר "תורת אמת"
• מגילת אסתר, באתר מכון ממרא
• מגילת אסתר, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
• מגילת אסתר, ירושלים, תשס"ב, באתר היברובוקס
• מגילת אסתר, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
• מגילת אסתר בעמוד אחד, מנוקד, באותיות סת"ם

קריאת המגילה

• קריאת המגילה, שירים ופיוטים לפורים, מעדות ומסורות שונות ובשפות שונות, מהפונותיקה הלאומית בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
• החזן פסח אקסלבנק קורא את המגילה, ניו יורק, 1958, באתר הספרייה הלאומית
• לשמיעת מגילת אסתר בנוסחים שונים, באתר הפיוט והתפילה
• לצפייה בקריאת מגילת אסתר, באתר "ישיבה"

סיפור המעשה (היסטוריה) ופרשנות למגילה

• המלכה אסתר - סיפור המגילה בעיבוד מיוחד לילדים - להאזנה באתר יוטיוב
• שיעורים על מגילת אסתר, באתר "ישיבה"
• עמנואל טוב, על מגילות אסתר אחרות (ביוונית) בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא, הוראה וחינוך
• יואל בן נון, מגילת ההפך: איך זה שלמרות ההקצנה, השפלות והעדר האלוהים, נכנסה בכל זאת מגילת אסתר לתנך. מתוך אתר 929 - תנ"ך ביחד
• ישראל אלדד, פשר מדיני למגילת אסתר, מחניים ס"ז, 1962, באתר "דעת"
• מתיה קם, מגילת אסתר, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• דוד סבתו, ‏ונהפוך-היא: מאבק כפול בשושן, השילוח, 13, מברואר 2019
• הערך "מגילת אסתר", באתר ויקישיבה
• דוד פלוסר, אופייה היהודי של מגילת אסתר, באתר "דעת"
• שיעורי וידאו על מגילת אסתר, באתר הידברות
• יעקב אשכנזי, עיון במגילת אסתר, באתר "דעת"
• תמר עילם גינדין, מגילת אסתר - היה או לא היה?, מתוך סדרה באוניברסיטה המשודרת
• עמוס ברדע, מגילת אסתר. הסיפור האמיתי, באתר ynet, 25 בפברואר 2010
• מאיר דנינו, מגילת אסתרונומיה באתר מכללת ליפשיץ
• רשימת מאמרים על מגילת אסתר באתר רמב"י
• חגי לונדין, "הקרב על בית המקדש" - שיעור וידאו על הרקע ההיסטורי של מגילת אסתר, אתר "ערוץ מאיר"
• איתמר גרינולד, יודופוביה, נקמה יהודית והמגילה החילונית הראשונה, באתר הארץ, 27 בפברואר 2015
• איתמר גרינולד, מגילת אסתר כטרגדיה יוונית קלאסית, באתר הארץ, 3 במרץ 2016
• מגילת אסתר: אגדת דיסני?, על ההבחנה בין האגדה לריאליה במגילת אסתר, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, ד"ר שחר ענבר
• אושי דרמן, מה במגילת אסתר התרחש במציאות, בלוג אנו – מוזיאון העם היהודי, פברואר 2018
• רוחמה וייס, מגילת הספינים: כך הפכה אסתר לחלשה, וושתי למרשעת, באתר ynet, 10 במרץ 2017
• הרב יונתן גרוסמן, שיעורים במגילת אסתר, באתר ישיבת הר עציון

מגילת אסתר באמנות

• מגילות אסתר באינדקס לאמנות יהודית ע"ש בצלאל נרקיס
• מגילת אסתר בקומיקס מלפני 400 שנה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 22.02.2018
• חן מלול, מגילת אסתר מאמסטרדם חושפת: כך ייעשה למתאכזרים לעם ישראל, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 26.02.2018
• מגילת אסתר עם ציורים מפררה (איטליה), 1616, באתר הספרייה הלאומית
• מגילת אסתר מראשית המאה ה-18, באתר הספרייה הלאומית
• מגילה של קהילת יהדות ספרד ופורטוגל בימי הביניים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, פברואר 2021

הלכה ומנהג בקריאת המגילה

• הלכות מגילת אסתר בקיצור שולחן ערוך
• דיני כתיבת המגילה, מתוך הספר "ילקוט יוסף"
• דיני קריאת המגילה, מתוך הספר "פניני הלכה"
• מבוא למגילת אסתר, באתר הפיוט והתפילה מבית הזמנה לפיוט

היסטוריה של עם ישראל

ג'ת"ה - נס פורים