מייריד מגווייר

מייריד מגווייר
Mairead Maguire
לידה	27 בינואר 1944 (בת 80); בלפסט, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	טריניטי קולג'
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
פרסים והוקרה	פרס נובל לשלום (1976); פרס Pacem in Terris (1990); פרס העם לשלום (1976); מדליית קרל פון אוסייצקי (1976) ;

מייריד מגווייר (באנגלית: Mairead Maguire או Mairead Corrigan Maguire, לשעבר מייריד קוריגן; נולדה ב-27 בינואר 1944) היא פעילה חברתית מצפון אירלנד, כלת פרס נובל לשלום לשנת 1976 יחד עם בטי ויליאמס, על מאמציהן להביא להפסקת האלימות בתקופת הצרות.

קורות חייה

מגווייר נולדה בבלפסט למשפחה קתולית, הבת השנייה מבין שבעה ילדים. מגיל 16 עבדה כקצרנית וב-1976 שימשה כמזכירה אישית של מנהל במבשלת גינס. מגווייר הייתה פעילה בקהילה המקומית, הקימה עם חברים את גן הילדים הראשון בשכונת מגוריהם ופעלה למען אסירים ומשפחותיהם.

ב-10 באוגוסט 1976, בשיאה של תקופת "הצרות" בצפון אירלנד, ירה סיור חמוש של הצבא הבריטי על מכוניתו של דני לנון, פעיל הצבא האירי הרפובליקני, ברחוב שוקק אדם בבלפסט. מהירי נפגע לנון, הרכב בו נהג סטה ועלה על המדרכה, דרס למוות שלושה מאחייניה של מגווייר ופצע אנושות את אחותה.

לתקרית הייתה עדה בטי ויליאמס, עקרת בית מקומית, שהחליטה לנקוט מעשה. היא החלה להחתים תושבים על עצומה הקוראת להימנע מאלימות ולקרוא להם למחות כנגד המצב. במקביל פנתה מגווייר לרשת הטלוויזיה ויצאה אף היא בקריאה להפסקת האלימות שזכתה לתהודה רבה. ויליאמס חברה לקוריגן ולעיתונאי בשם קירן מקיוהאן ויחד החלו לארגן שורה של הפגנות ומחאות אזרחיות לא אלימות.

מקיוהאן חיבר מנשר בו מפורטים עקרונות התנועה החדשה ונתן לארגון את שמו: "קהילת אנשי השלום". התנועה החלה לתפוס תאוצה ברחבי צפון אירלנד, כשצעדות שלום רבות יצאו מערים שונות וכספים רבים גויסו למען המטרה. תוך חצי שנה בלבד ירד שיעור התקריות האלימות בכ-70%.^[1]

בדצמבר 1977 הוענק למגווייר ולוויליאמס פרס נובל לשלום.

כשלוש וחצי שנים לאחר שנהרגו ילדיה, אחותה של מגווייר התאבדה. ב-1981 התחתנה עם גיסה ג'קי מגווייר, לזוג נולדו שני ילדים שהצטרפו לשלושת הילדים של ג'קי ואחותה אותם אימצה.

לאחר קבלת הפרס המשיכה מגווייר להיות פעילה ציבורית, היא חברה בארגון המתנגד להפלות^[2], המתות חסד ועונש מוות^[3], ופועלת לעידוד בתי ספר אינטגרטיביים בין קתולים לפרוטסטנטיים. ב-2003, ימים ספורים לפני פלישת חילות הקואליציה לעיראק נעצרה מגווייר בעת שהפגינה מול הבית הלבן בניסיון למנוע את המלחמה^[4]. ב-2006 חברה לחמש זוכות פרס נובל לשלום נוספות: בטי ויליאמס, ג'ודי ויליאמס, שירין עבאדי, ואנגרי מאטאיי וריגוברטה מנצ'ו, להקמת "יוזמת זוכות פרס נובל" למען מאמץ משותף להשגת צדק, שלום וזכויות לנשים ברחבי העולם^[5].

מגווייר הייתה הראשונה שהציעה את מועמדותו של אדולפו פרס אסקיבל הארגנטינאי לזכייה בפרס נובל לשלום, על מאבקו הלא-אלים במשטר החונטה הצבאית במדינה.

מגווייר וישראל

מגווייר ביקרה לראשונה בישראל בשנת 1984 כחלק מקבוצה נוצרית ששמה לה למטרה לשים קץ לאיבה בין נוצרים ליהודים. בשנת 2000 ביקרה שוב בישראל, על פי הזמנת ארגון רבנים למען זכויות האדם והוועד הישראלי נגד הריסת בתים. מגווייר הייתה חלק מצוות ההגנה של אחמד שאמאסנה שביקש מבית הדין הצבאי לבטל את צו ההריסה לביתו שבקַטַנָּה. לאחר ביקור זה, מגווייר הפכה לאחת מהמבקרות הבולטות ביותר של המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים, בנושאי ביטחון ובנושא הגרעין, את מדיניותה של ישראל בשטחים השוותה למדיניות האפרטהייד וטענה שישראל מבצעת טיהור אתני מיום הקמתה^[6]^[7]. היא חתמה על עצומה הקוראת לפרלמנט האירופי למחוק את תנועת החמאס ואת כל שאר "ארגוני השחרור הפלסטיניים" מרשימת ארגוני הטרור של מדינות אירופה, ועל עצומה הקוראת לשחרורה של טלי פחימה. מגווייר לקחה חלק במסע הבינלאומי למען מרדכי ואנונו ואף הגישה את מועמדותו לפרס נובל לשלום^[8].

בעת ביקורה בישראל ב-2007 השתתפה בהפגנה בסמוך לגדר ההפרדה בכפר בילעין ונפגעה באורח קל מירי של כדור גומי ברגלה ומשאיפת גז מדמיע^[9]. באוקטובר 2008 הייתה שותפה למשט מחאה מקפריסין לרצועת עזה שנועד "לשבור את המצור" הישראלי על הרצועה, אותה כינתה "בית הכלא הגדול בעולם"^[10]. ביולי 2009 השתתפה בניסיון להגיע בדרך הים מקפריסין לעזה על ספינה ובה ציוד רפואי, ואחרי שכוחות חיל הים הישראלי השתלטו על הספינה בדרכה ליעד, נעצרה מגווייר יחד עם פעילים אחרים שהיו על הספינה וגורשה מישראל^[11]. מגווייר השתתפה גם במשט לרצועת עזה שאורגן ב-2010 כשהיא על האונייה האירית הקרויה על שמה של רייצ'ל קורי, הספינה נעצרה על ידי צה"ל והובלה לנמל אשדוד, מגווייר גורשה מישראל עם יתר הפעילים והוצא נגדה צו איסור כניסה לישראל למשך עשר שנים. בספטמבר 2010 הגיעה לישראל במסגרת "יוזמת זוכות פרס נובל" אך לא הורשתה להיכנס לארץ והוחזקה במתקן מעצר בנמל התעופה בן-גוריון עד לגירושה^[12].

יחד עם זאת, מגווייר אמרה שהיא אוהבת את מדינת ישראל ו"עצובה שיש כאן כל כך הרבה סבל"^[13], וכמו כן אמרה "חייהם של היהודים בישראל הם חיים בפחד ממחבלים מתאבדים ומטילי קסאם."^[14] עוד אמרה מגווייר, "באתי כחלק מקבוצה שמאמינה בשלום ובצדק. התחלנו תנועת שלום בצפון אירלנד שהצליחה בעזרת האפשרות לדבר עם אויבנו. התפשרנו, דיברנו אחד עם השני".

במרץ 2014, ניסתה מגווייר להגיע לרצועת עזה דרך מצרים, במסגרת משלחת של פעילי שמאל בהם מדיאה בנימין. חברי המשלחת עוכבו בנמל התעופה הבינלאומי של קהיר, נחקרו וגורשו ממצרים^[15].

באוקטובר 2016 הפליגה מגווייר בספינת הנשים שיצאה מברצלונה דרך איטליה לכיוון עזה כשעל סיפונה 13 פעילות פרו פלסטיניות. ספינתן נעצרה במרחק 35 מייל ימי מחופי ישראל על ידי חיל הים הישראלי^[16].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייריד מגווייר בוויקישיתוף

מייריד מגווייר, באתר פרס נובל (באנגלית)
מייריד מגווייר באתר קהילת אנשי השלום
מרב מיכאלי, כלת פרס נובל, מרייד מגווייר, שהשתתפה במשט: עליכם לוותר על הפוליטיקה של הפחד, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2010
מייריד מגווייר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מייריד מגווייר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ אודות תנועת אנשי השלום
^ Finding Renewal באתר americamagazine.org,‏ 16.2.09
^ NOBELLIST APPEALS TO IRAQI GOVERNMENT NOT TO CARRY OUT CAPITAL PUNISHMENT FOR SADDAM HUSSEIN, באתר peacepeople.com, ‏7.11.06
^ מעקב אחר פעולותיה בנושא באתר peacecouncil.org
^ אתר nobelwomensinitiative.com
^ Nobel Laureate Accuses Israel of 'Ethnic Cleansing' סוכנות הידיעות הצרפתית, 22.4.09
^ טל שניידר, ‏כלות פרס נובל: "ישראל מדינת אפרטהייד, מפעילה טיהור אתני", באתר גלובס, 10 בנובמבר 2010
^ המסע הבינלאומי לשחרור מרדכי ואנונו באתר גוש שלום, 19/12/04
^ עלי ואקד, בלעין: כלת פרס נובל לשלום נפצעה קל, באתר ynet, 20 באפריל 2007
^ שוב: משט פעילי שמאל יצא מקפריסין לעזה, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2008
^ פעילי השמאל שהפליגו לעזה גורשו מישראל, באתר nrg‏, 6 ביולי 2009
^ יאיר אלטמן, ביניש לכלת פרס נובל: לא באת למטרות ידידותיות, באתר ynet, 4 באוקטובר 2010
^ חדשות 2, יוסי זילברמן, עמית ולדמן, ‏פעילת השלום האירית לא תיכנס לישראל, באתר ‏מאקו‏, 4 באוקטובר 2010
^ הערה זו נאמרה בסרטון הווידאו שצורף לכתבה באתר Mako, לעיל.
^ Samer al-Atrush, Egypt bars Gaza-bound Irish Nobel Peace Laureate Maguire, ‏5 במרץ 2014 (באנגלית)
^ לילך שובל, חיל הים השתלט על "משט הנשים", באתר ישראל היום, 5 באוקטובר 2016

[1] אודות תנועת אנשי השלום

[2] Finding Renewal באתר americamagazine.org,‏ 16.2.09

[3] NOBELLIST APPEALS TO IRAQI GOVERNMENT NOT TO CARRY OUT CAPITAL PUNISHMENT FOR SADDAM HUSSEIN, באתר peacepeople.com, ‏7.11.06

[4] מעקב אחר פעולותיה בנושא באתר peacecouncil.org

[5] אתר nobelwomensinitiative.com

[6] Nobel Laureate Accuses Israel of 'Ethnic Cleansing' סוכנות הידיעות הצרפתית, 22.4.09

[7] טל שניידר, ‏כלות פרס נובל: "ישראל מדינת אפרטהייד, מפעילה טיהור אתני", באתר גלובס, 10 בנובמבר 2010

[8] המסע הבינלאומי לשחרור מרדכי ואנונו באתר גוש שלום, 19/12/04

[9] עלי ואקד, בלעין: כלת פרס נובל לשלום נפצעה קל, באתר ynet, 20 באפריל 2007

[10] שוב: משט פעילי שמאל יצא מקפריסין לעזה, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2008

[11] פעילי השמאל שהפליגו לעזה גורשו מישראל, באתר nrg‏, 6 ביולי 2009

[12] יאיר אלטמן, ביניש לכלת פרס נובל: לא באת למטרות ידידותיות, באתר ynet, 4 באוקטובר 2010

[13] חדשות 2, יוסי זילברמן, עמית ולדמן, ‏פעילת השלום האירית לא תיכנס לישראל, באתר ‏מאקו‏, 4 באוקטובר 2010

[14] הערה זו נאמרה בסרטון הווידאו שצורף לכתבה באתר Mako, לעיל.

[15] Samer al-Atrush, Egypt bars Gaza-bound Irish Nobel Peace Laureate Maguire, ‏5 במרץ 2014 (באנגלית)

[16] לילך שובל, חיל הים השתלט על "משט הנשים", באתר ישראל היום, 5 באוקטובר 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד (2019) • תוכנית המזון העולמית (2020) • מוראטוב, רסה (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)