מיכאל דגן
 | |
| לידה |
31 בינואר 1928 קמניץ, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 2022 (בגיל 94) המבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
| מדינה |
גרמניה, ישראל |
| תקופת הפעילות | 1950–2022 (כ־72 שנים) |
| עיסוק | שחקן |
| צאצאים |
אליזבת דגן |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מיכאל דֶגֶן (בגרמנית: Michael Degen; 31 בינואר 1932 - 9 באפריל 2022) היה שחקן קולנוע וטלוויזיה גרמני-ישראלי.[1]
קורותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בקמניץ ליעקוב ולאנה לבית רודולף, במשפחה בת שני בנים. אביו היה סוחר בדים וב-1933 עברו לרובע טירגרטן בברלין. הוריו איבדו את אזרחותם הגרמנית בעקבות חקיקת החוק לשלילת האזרחות מיולי 1933 (היו אוסטיודן במקור, ככל הנראה). בספטמבר 1939 נעצר אביו בידי הגסטפו ונשלח למחנה זקסנהאוזן. שוחרר בפברואר 1940, אולם נפטר לאחר כשבועיים עקב התעללות שעבר במחנה. בחורף 1939 שלחו הוריו את אחיו הבכור, אדולף, לדנמרק והוא הצליח להגיע לארץ ישראל דרך שוודיה. בארץ שינה את שמו לאריה. דגן ביקר בבית הספר היהודי עד סגירתו ב-1942. ב-1941 אמו הכינה תחליף מזויף לתעודת זהות (Postausweis) עבורו. ב-1943 עמדו שניהם בפני גירוש. הם ברחו ממקום מסתור אחד למשנהו בזהות בדויה עד שהגיעו לגינת חלקות קהילתית בשכונת מרצאן בברלין, הם מצאו מסתור בצריף שהיה שייך למכרים קומוניסטים ושם שרדו עד השחרור. שני בני הזוג בעלי הצריף נעצרו מאוחר יותר בעוון פעילות קומוניסטית ונשלחו למחנות מעצר.
בסוף שנות ה-40 עלה לישראל, לבקשת אמו, והתגייס לצה"ל, אולם סירב לשאת נשק. בישראל למד עברית ומצא את אחיו הבכור, אריה. בשנת 1950 הופיע במחזה "טרטיף" בתיאטרון הקאמרי (בתפקיד ואלר). בסוף דצמבר אותה שנה עזב בפתאומיות את התיאטרון. מכתב הפיטורין ששלח למעבידו הגיע רק לאחר שיצא את ישראל. [2]הוא שב לגרמניה המערבית כדי לשחק שוב בשפה הגרמנית. ב-1952 כבר הופיע במחזה "כטוב בעיניכם" (בתפקיד אורלנדו) בתיאטרון "ברלינר אנסמבל" (של ברטולט ברכט) בברלין.
לאחר שובו לגרמניה פיתח דגן קריירת משחק, והופיע ביותר ממאה סרטים מאז 1963 ועד למותו.
חיים פרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי שלוש פעמים ונולדו לו חמישה ילדים. מאשתו הראשונה, הציירת שרה אקל, נולדה הבת, אליזבת, שחקנית גם היא. השניים הופיעו יחד מספר פעמים. התגורר עם אשתו השלישית, העיתונאית סוזנה שטורם, סמוך להמבורג.
פילמוגרפיה נבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | שם | תפקיד |
|---|---|---|
| 1974 | Supermarket (אנ') | פרנק |
| 1976 | 21 שעות במינכן (אנ') | מוחמד חדיף |
| 1977 | מעבר לטוב ולרוע (אנ') | קארל אנדריאס |
| 1988 | Die Bombe | פול מאיירדיירקס |
| 1990 | Dr. M (אנ') | ריימאר פון גלדרן |
| 1997 | Frankfurt Millennium (אנ') | וולטר |
| 2003 | באבי יאר | גנאדי לרנר |
| 2012 | חנה ארנדט (אנ') | קורט בלומנפלד |
| שנה | שם | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1987–1990 | Diese Drombuschs (אנ') | ד"ר מרטין סנדרס | 15 פרקים |
| 1988 | Game, Set and Match (אנ') | ורנר וולקמן | 13 פרקים |
| 1993–1994 | Auto Fritze (אנ') | אוטו פריץ | 26 פרקים |
| 1994 | Anna Maria – Eine Frau geht ihren Weg (אנ') | האנס סיברגר | פרק ראשון |
| 2000–2019 | Donna Leon (אנ') | סגן הנציב פאטה | 24 פרקים |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכאל דגן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- מיכאל דגן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
מיכאל דגן, באתר AllMovie (באנגלית)
מיכאל דגן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מיכאל דגן, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Riebsamen, Hans (18 במאי 2012). "Vom Verfolgten zum Publikumsliebling" [From persecution to stardom]. Frankfurter Allgemeine Zeitung (בגרמנית). נבדק ב-2015-08-19.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ מעריב, 31 בדצמבר 1950
