לדלג לתוכן

פורטל:דואר ובולאות/ציטוט נבחר/אוסף ציטוטים

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוסף ציטוטים

אוסף הציטוטים הנבחרים של פורטל דואר ובולאות

לעריכת הציטוטים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

הנני שולח לך בזה שני בולים, תווים, מרקאות פוסט, של המושבה פתח תקווה ובטח ישמח ויאמר שהחיינו, לומר הבולים האלה המה להפוסט הפנימי של פתח תקווה ומפתח תקווה ליתר המושבות, ובקרוב יופיע גם פה במושבתנו מרקאות כאלה, ויתן הנותן שבקרוב יתחיל גם כסף עברי לעבור בשוקי ציון.

— ממכתבו של צבי הירשפלד ליהודי בשם אברהם דובר בירנשטיין שהתגורר בפיטרסבורג.
המכתב נשלח מראשון לציון בתאריך כ"ד תמוז אתת"ם לגלותנו, 13.7.1910.

בול פתח תקווה, שהונפק בשנת 1909 כאמצעי תשלום עבור העברת המכתבים מן המושבה היהודית אל בית הדואר האוסטרי ביפו, היה הבול הראשון שנכתב בעברית. הופעתו עוררה רגש לאומי בלב רבים מאנשי היישוב היהודי בארץ ישראל, כפי שמשתקף מן הדברים שכתב צבי הירשפלד לידידו ברוסיה.

המונח "בולים" עדיין לא היה שגור על לשונם של דוברי העברית, והכותב נדרש להבהיר את כוונתו באמצעות המילה הנרדפת "תווים" והמונח הרוסי "מרקאות פוסט".

בול פתח תקווה

הערות שוליים

2

רָץ לִקְרַאת רָץ יָרוּץ, וּמַגִּיד לִקְרַאת מַגִּיד, לְהַגִּיד לְמֶלֶךְ בָּבֶל כִּי נִלְכְּדָה עִירוֹ...

— ספר ירמיהו, פרק נ"א, פסוק ל"א

בנבואת החורבן, שנשא כנגד נבוכדנצר מלך בבל, תיאר הנביא ירמיהו את דרך פעולתם של שליחי הדואר, הרצים זה לעבר זה ומעבירים את ההודעה מיד ליד עד למסירתה לידי הנמען.

נבוכדנצר

הערות שוליים

3

שָׁלוֹם לְךָ, יַלְדִּי, שָׁלוֹם מֵאִמָּא, אֶת מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי, בְּנִי הַטּוֹב,
וְלוּ יָדַעְתָּ מַה שָּׂמְחָה בּוֹ אִמָּא, הָיִיתָ קְצָת יוֹתֵר מַרְבֶּה לִכְתֹּב.

— מכתב מאמא, מילים: נתן אלתרמן, לחן: שמואל פרשקו

ההסבר

מכתב שנשלח על ידי חייל באמצעות הדואר הצבאי

הערות שוליים

4

לנַפּחֻרֻרֶעַ מלך מצרים, אחי אמור: כה [אמר] בַּרבֻּרִיַש מלך כַּרדֻנִיַש אחיך:... באשר לשליחי שלח אותו במהרה, למען אדע את שלום אחי אל תעכב את שליחי, לו יצא במהרה

— מכתבי אל עמארנה מכתב מספר 8 (אנ')

בסיום המכתב ששלח בַּרבֻּרִיַש מלך כַּרדֻנִיַש (היא בבל בתקופת השושלת הכשית) לנַפּחֻרֻרֶעַ (הוא אחנתון) מלך מצרים, לאחר שדן בשורה של נושאים מעשיים, הוא מבקש בנימוס שמלך מצרים לא יעכב את השליח הבבלי ויאפשר לו לשוב במהרה חזרה לארצו.[1]

מכתבי אל עמארנה
מכתב מספר 9

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 104 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה. חלק א'

5

הדואר בא היום, באוטו האדום,
ולי נתן מכתב קטן מכתב עם בול.

— הדואר בא היום, מילים ולחן: נעמי שמר

ההסבר

כלי רכב מן הסוג ששימש את דואר ישראל בשנים הראשונות שלאחר הקמת מדינת ישראל

הערות שוליים

6

בלא הסכמתי, לא תרשה לאיש לנסוע אל ארצ(י). [אם] הרשית (למישהו) לנסוע, את השבועה הפרת. (אך אם) אני הוריתי זאת, הוא יסע. כַּכְּמִיוּם, חַזֻוַן ונִרַר כרתו ברית (עמי מזה) יומיים שלושה. לכל אחד (מהם) תרשה לנסוע [לארצי]. אך אם לא תרשה (להם) לנסוע, את השבועה הפרת.

— ארכיון העיר אבלה, חוזה הברית בין מלך אֶבְּלַה ומלך אַבַּרְסַל, סעיפים 19-18.

במועד לא ידוע, בתקופה שבין השנים 2250-2400 לפני הספירה, נחתם חוזה ברית בין מלך אבלה ובין מלך אַבַּרְסַל (אנ'). שניים מן הסעיפים בחוזה התייחסו לפיקוח שהתחייב מלך אברסל להטיל על תנועת נוסעים שלא קיבלו את אישורו של מלך אבלה. מחד גיסא נשבע מלך אברסל לאסור את מעבר השליחים הלא רצויים בארצו, ומאידך גיסא הוא נשבע שלא לעכב את תנועתם של שליחי הממלכות (כַּכְּמִיוּם, חַזֻוַן ונִרַר) שכרתו ברית עם מלך אבלה[1].

לוח מארכיון העיר אבלה

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 151-144.

7

תכתבי, רק אל תשלחי את המכתבים דרך הצלב האדום, הם גונבים את הבולים.

— גבעת חלפון אינה עונה,
סרג'יו מסביר לשפרה מה לעשות במקרה והוא לא חוזר.

ההסבר

חבילה שנשלחה לשבוי מלחמה באמצעות הצלב האדום

הערות שוליים

8

וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, אִגְּרוֹת יִתְּנוּ לִי עַל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר, אֲשֶׁר יַעֲבִירוּנִי עַד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל יְהוּדָה. וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִתֶּן לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו, וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי. וָאָבוֹא אֶל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וָאֶתְּנָה לָהֶם אֵת אִגְּרוֹת הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח עִמִּי הַמֶּלֶךְ שָׂרֵי חַיִל וּפָרָשִׁים.

— ספר נחמיה, פרק ב', פסוקים ז'-ט'

ההסבר

נחמיה, שר המשקים של המלך ארתחשסתא הראשון

הערות שוליים

9

תגיד, אתה חושב אני פראייר? בשביל 30 בולים אתה רוצה לראות את אחותי ערומה?!

— אלכס חולה אהבה, פישנזון לאלכס

תחביב איסוף הבולים היה נפוץ מאוד בקרב הילדים בישראל של שנות החמישים, ובנוסף להיותם פריט לאיסוף שימשו הבולים את הילדים כאמצעי תשלום עבור מוצרים אחרים. מציאות זו משתקפת בסרט הפולחן הישראלי אלכס חולה אהבה.

צילומי הסרט "אלכס חולה אהבה"

הערות שוליים

10

וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ...

— ספר איוב, פרק ט', פסוק כ"ה

בשבתו עם חבריו שבאו לנחמו מתאר איוב כיצד חייו חולפים במהירות. כהשוואה הוא משתמש ברץ המעביר ידיעות במהירות.

איוב מדבר עם חבריו

הערות שוליים

11

אספן בולים מוכרח להישאר בארץ בשביל להשיג את מעטפת היום האחרון למדינה.

— כל בדיחות אשכול

מעטפת יום אחרון היא פריט בולאי המורכב ממעטפה מבוילת שהוחתמה ביום האחרון של פעילות בית הדואר ממנו היא נשלחה. בתמונה מוצגת מעטפה שהוחתמה בבית הדואר של בית לחם, ביום 30 באפריל 1949, היום האחרון בו הופעל על ידי צבא הכיבוש המצרי. ב-1 במאי 1949 הועברה בית לחם לידי צבא הכיבוש הירדני, אשר החזיק במקום עד שנת 1967.

המיתון הכלכלי החריף, אליו נקלעה מדינת ישראל במחצית שנות השישים, סיפק את הרקע לאוסף בדיחות אשר יוחס לראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, והופיע בספר כל בדיחות אשכול. באחת הבדיחות התבקש התושב האחרון שירד מן הארץ לכבות את האור, ובאחרת נקבע כי לפחות אספני הבולים לא ירדו מן הארץ, כיוון שהם ימתינו להחתים מעטפות למזכרת ביום האחרון של המדינה.

מעטפה שנשלחה מן העיר בית לחם ביום האחרון לפעילות הדואר המצרי, לפני העברת האחריות לידי הדואר הירדני

הערות שוליים

12

לנַפּחֻררֻעַ מלך מצרים אחי, חתני אשר או[הב]ני ואשר אני אוהבו. אמור: כה (אמר) תֻשרַתַ מלך מיתני... אשר לפִּרסִ ולתֻלֻבּרִ שליחַי, שלחתי אותם אל אחי במהרה, ואמרתי להם למהר מאוד, שלחתי אותם בליווי מועט. קודם לכן אמרתי את הדבר הזה לאחי: "אני אחזיק פה את מַנֶ, השליח של אחי, עד אשר ישחרר אחי את שליחַי והם יבואו אלי". ועתה, אחי כלל וכלל אינו מרשה להם ללכת, ושם אותם תחת משמר כבד. הם אינם ציפורים. היכולים הם לעוף ולברוח? אחי, אשר לשליחים, מדוע הוא מוטרד? מדוע האחד אינו יכול ללכת במישרין אל האחר, ואינו יכול לשמוע על אודות שלומו של רעהו, למען נשמח מאוד מאוד יום יום. לו ישחרר [אחי] את שליחַי במהרה, למען אשמע עתה על אודות שלומו של אחי…

— מכתבי אל עמארנה, מכתב מספר 28

תֻּשרַתַ (אנ') מלך מיתני שלח מכתב לחתנו נַפּחֻררֻעַ (הוא אחנתון) מלך מצרים, אשר אחת מנשותיו הייתה תַדֻחֶבַּ, בתו של תֻּשרַתַ. הוא מעלה את שאלת מאסרם של שני שליחיו, פִּרסִ ותֻלֻבּרִ, אשר מסיבה לא ברורה נעצרו על ידי מלך מצרים והושלכו לכלא, כל אחד בנפרד. תֻּשרַתַ הודיע כי כתגובה הוא עצר את מַנֶ, השליח המצרי, והוא מציע עסקה של חילופי שליחים.[1]

מכתבי אל עמארנה
מכתב מספר 27

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 106 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה. חלק ב'

13

אח שלי אסף בולים, לכן עבד בדואר.
היה מחלק ת'מכתבים, קיבל אפילו תואר.
יום אחד פקח הבחין שאסף גם מכתבים,
מהג'וב מיד פוטר, כי יש סוף לכל דוור.

— יו יה, להקת כוורת

קישור לביצוע של השיר

להקת כוורת בהופעה

הערות שוליים

14

(אם אנשים מן) חַזֻוַן, כַּכְּמִיֻם [ונִרַר] (במרוצת) יומיים או שלושה, פושטים על (הישוב) דַבִּנַת, שגר מיד (הודעה על כך) למצודת [רַחַק]

— ארכיון העיר אבלה, חוזה הברית בין חֶנַה דַמוּ מלך מַנֻוַת ומלך מארי, סעיף 10.

במועד לא ידוע, בתקופה שבין השנים 2250-2400 לפני הספירה, נחתם חוזה ברית בין מלך מַנֻוַת ובין מלך מארי. באחד מן הסעיפים בחוזה התחייב חֶנַה דַמוּ מלך מַנֻוַת לעקוב אחר תנועת אנשי כַּכְּמִיֻם, חַזֻוַן ונִרַר, שכרתו ברית עם מלך אבלה יריבה של מארי, ולהודיע מיד למצודת הגבול של מארי אם הם יתקפו[1].

לוח מארכיון העיר אבלה

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 155-154.

15

שלח את חבילתך מוקדם, כדי שהדואר יוכל לאבד אותה לפני חג המולד.

— ג'וני קרסון

שלושה דוורים של דואר ארצות הברית יוצאים מבית הדואר בדרכם לחלק לנמענים את החבילות שנשלחו לקראת חג המולד. התמונה צולמה בתחילת העשור השני של שנות ה-20.

דוורים של דואר ארצות הברית עמוסים בחבילות

הערות שוליים

16

וַתִּכְתֹּב [איזבל] סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמו, וַתִּשְׁלַח הספרים (סְפָרִים) אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ, הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת.

— ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק ח'

בעקבות סירובו של נבות למכור את הכרם המשפחתי שבבעלותו למלך אחאב, ניצלה המלכה איזבל את מנגנוני הממשל כדי להעליל על נבות ולהביא למותו. היא כתבה מכתב רשמי בשם המלך ושלחה אותו אל נכבדי עידו של נבות באמצעות שליחי המלך.

אליהו הנביא מוכיח את המלך אחאב

הערות שוליים

17

הלשון העברית והלשון הערבית תהיינה שוֹות בזכויותיהן ובתוקפן החוקי. שום חוק מדינה או מנשר, או פקודה; שום מטבע או שטר־כסף, או בול של המדינה; שום פרסום או רישום שהופקו על חשבון המדינה לא יהיו בעלי תוקף, אלא אם כן יוצאו באורח זהה הן בעברית והן בערבית.

— זאב ז'בוטינסקי, מתוך הצעת חוקה

בספר חזית המלחמה של עם ישראל, אותו כתב זאב ז'בוטינסקי בשלהי שנת 1939, הוא פירט בפרק המוקדש לבעיית הערבים במדינה היהודית את הצעתו לחוקת המדינה העתידה לקום. בין היתר התייחס ז'בוטינסקי למעמדה של השפה הערבית, אשר תהיה בעלת תוקף חוקי זהה לזו של השפה העברית, ותוצג בכל המסמכים הרשמיים של המדינה היהודית[1].

בול מסדרת בולי "דואר עברי"

הערות שוליים

  1. ^ זאב ז'בוטינסקי, הערבים במדינה העברית, המשקיף, 05/12/1947

18

לו נַבּוּ מלך החכמה ואִשתַנֻש של השער יגנו בחסדם על הסופר הקורא לו זה, ושיחבקוך בזרועותיהם בחסד. אתה, הסופר, כתוב יפה אלי; יתר על כן, רשום את שמך. את הלוחות המובאים לכאן, תמיד כתוב בחיתית!

— מכתבי אל עמארנה, מכתב מספר 32

בסופו של מכתב, ששלח תַרחֻנדַרַדֻ מלך אַרזַוַה אל אמנחותפ השלישי מלך מצרים, הוסיף מלך אַרזַוַה פנייה אישית אל הסופר של מלך מצרים. בניסיון ליצור קשר אישי עם האדם הקורא את המכתבים בפני מלך מצרים, הוא איחל לו שהאלים יגנו עליו ויברכו אותו, וביקש ממנו שיצרף למכתב הבא את שמו. הוא גם ביקש מהסופר המצרי שיכתוב את המכתבים בעתיד בשפה החיתית, ולא בשפה האכדית שהייתה מקובלת בתכתובת הבינלאומית. אולי הבקשה הזו מעידה על כך שהסופרים באַרזַוַה לא שלטו היטב בשפה האכדית והעדיפו להתכתב בשפתם.[1]

סופר מצרי
כפי שנראה בפסל הידוע בשם
פסל הלבלר היושב

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 106 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה. חלק ב'

19

הפקיד בדואר: "למה אתה שולח לו מעטפה ריקה?"
חנן: "כי אני ברוגז איתו ואני רוצה שהוא ידע את זה. אני לא מדבר איתו אף מילה!"

— בלי סודות

ההסבר

הלוגו של סדרת הטלוויזיה "בלי סודות"

הערות שוליים

20

וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם אֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה... בְּיַד אֶלְעָשָׂה בֶן שָׁפָן וּגְמַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה, אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּבֶלָה...

— ספר ירמיהו, פרק כ"ט, פסוקים א'-ג'

ההסבר

הנביא ירמיהו

הערות שוליים

21

בזמנו השתמשנו ביוני דואר, אבל זה היה בעייתי, עד שהיונים הגיעו למקום הן היו שוכחות את ההודעה.

— מערכונים של כוורת וגזוז, דני סנדרסון

ההסבר

האנדרטה ליונה האלמונית

הערות שוליים

22

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֲרָם לֶךְ בֹּא וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל... וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ... וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר...

— ספר מלכים ב', פרק ה', פסוקים ה'-ז'

ההסבר

מלך ארם מוסר לשליח את המכתב אל מלך ישראל

הערות שוליים

23

אין דבר עגום יותר מקשרים שמתקיימים אך ורק בדבק של בולי דואר. אם אינך יכול לראות מישהו או לשמוע את קולו או לגעת בו, מוטב לנתק את הקשר עימו.

— קדמת עדן, ג'ון סטיינבק

הרצון לשמוע את קולו של בן המשפחה הנמצא במרחקים ולא להסתפק במסרים כתובים הוביל בשנת 1940 להקמת שירות ה"פונופוסטל" בארגנטינה.

בול שהונפק בארגנטינה לצורך תשלום עבור משלוח מסר מוקלט

הערות שוליים

24

וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה...

— ספר דברי הימים ב', פרק ל', פסוק א'

ההסבר

המלך חזקיהו

הערות שוליים

25

לפני שתצא שלח הביתה מכתב, את מקום פגישתנו נקבע לא רחוק.

— לי באי, 108 שירים מן הקלאסיקה הסינית

לי באי היה משורר סיני שחי במחצית השנייה של המאה השביעית. המשפט המצוטט מופיע בתוך מכתב של אשת הסוחר בת ה-16 המתגעגעת לבעלה שנסע לפני חודשים רבים לרגל עסקיו.

לי באי

הערות שוליים

26

וַיָּבֹא אֵלָיו [אל המלך יהורם] מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא...

— ספר דברי הימים ב', פרק כ"א, פסוק י"ב

ההסבר

המלך יהורם

הערות שוליים

27

מכל סוגי המכתבים, אין קל יותר מאשר מכתב אהבה; כדי לכותבו אין צורך אלא לאהוב.

— השטן שבגופנו, רמון ראדיגה

בספר השטן שבגופנו (אנ'), שהתפרסם בשנת 1923, תיאר הסופר הצרפתי רמון ראדיגה (אנ') רומן שהתנהל במהלך מלחמת העולם הראשונה בצרפת בין אישה צעירה, נשואה טרייה לחייל הנלחם בחזית, ובין נער בן 16. הספר תורגם לעברית על ידי אביטל ענבר ויצא לאור בהוצאת נהר ספרים תחת השם "שטן הבשרים".

אישה כותבת מכתב אהבה

הערות שוליים

28

וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ... וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן... מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב, וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ. וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ... הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים...

— מגילת אסתר, פרק ג', פסוקים י"ב-ט"ו

ההסבר

חתימת המכתב בחותמת המלך

הערות שוליים

29

אם אין לנו אפשרות להפגש פנים אל פנים זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על הרעיון היפה שלך ללמוד יחד, כבר המציאו עט ונייר וגם דואר יש כבר, רק נשאר עוד לברר מה בדיוק נלמד?

— דוד בן-יוסף

דוד בן-יוסף היה איש חינוך וסופר ישראלי. ספריו של בן יוסף ייחודים בצורתם, וחלקם ערוכים כמכתבים ולא כספר רצוף. בציטוט הוא מדגיש את חשיבותו של הדואר כאמצעי לשמירת קשר בין אנשים הרחוקים זה מזה.

דוד בן-יוסף

הערות שוליים

30

לא שלג, לא גשם, לא שרב ולא לילה, מעכבים את השליחים מלהשלים במהירות הגדולה ביותר את הדרך שעליהם לעבור.

— הרודוטוס, כתבי הרודוטוס, ספר ח, פסקה 98

בשנת 1912 הוקם בלב מנהטן בניין הדואר המרכזי של העיר ניו יורק (James A. Farley Building). מתכנן המבנה, הארכיטקט וויליאם קנדל (William M. Kendall), שהיה חובב תרבות יוון, שילב בחזית הבניין עמודים יווניים קלאסיים וחרט מעליהם את המשפט שכתב הרודוטוס כחלק מתיאור שליחי הדואר של האימפריה הפרסית. מבין שבע גרסאות התרגום שהיו לפניו בחר קנדל בעבודתו של ג'ורג' הרברט פאלמר (George Herbert Palmer), פרופסור ידוע מאוניברסיטת הרווארד:

"Neither snow nor rain nor heat nor gloom of night stays these couriers from the swift completion of their appointed rounds".

שירות הדואר של ארצות הברית מעולם לא אימץ רשמית את המשפט הזה כסיסמת הארגון, אולם בקרב הציבור האמריקאי מקובל להתייחס אל המשפט כמוטו של שירות הדואר האמריקאי.

הערות שוליים

31

השכן: הוא מוציא לי את המכתבים שלי מתיבת הדואר... למה הוא עושה את זה?
האבא: הוא אוסף בולים.
השכן: אוסף בולים?!
האבא: כן, אוסף בולים. מה רע בלאסוף בולים?

— תיבת הדואר, הגשש החיוור

ההסבר

להקת הגשש החיוור

הערות שוליים

32

א"ל: מסתפינא ממלכותא. א"ל: שדר שליחא, וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא - אדהכי והכי סתרית [ליה] ובניית [ליה]. עבד הכי. שלחו ליה: אם לא סתרתה - אל תסתור, ואם סתרתה - אל תבני, ואם סתרתה ובנית - עבדי בישא, בתר דעבדין מתמלכין?

— תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ד, עמוד ב

תרגום:

אמר לו [הורדוס]: מתירא אני מפני המלכות. אמר לו [בבא בן בוטא]: שגר שליח לרומי, ילך שנה וישהה שנה ויחזור שנה - ובינתים תסתור ותבנה. עשה כך. שלחו לו [מרומי]: אם לא סתרת אל תסתור, אם סתרת - אל תבנה; אם סתרת ובנית - עבד רע, לאחר שעושין נמלכין?

ההסבר

דגם של בית המקדש שהוקם על ידי המלך הורדוס

הערות שוליים

33

כבר שמעתי על אנשים שכתבו מכתב ושכחו לחתום, אבל זו הפעם הראשונה שאני רואה מישהו שחתם ושכח לכתוב את המכתב...

— מארק טוויין, לאחר שקורא נזעם שלח לו מכתב בן מילה אחת: "אידיוט!"

ההסבר

מארק טוויין

הערות שוליים

34

לנִפְּחֻרֻרֵעַ המלך הגדול, מלך מצרים, אחי אמור: כה אמר אשוראֻבַּלִט מלך אשור, המלך הגדול אחיך... הזהב בארצך עפר הוא, אוספים אותו (מן האדמה) מדוע הוא נותר אצלך? התחלתי לבנות ארמון חדש. שְלח לי את כל הזהב (הדרוש) לעיטורו. כאשר אבי אשורנַדִנאַחֶ כתב למצרים, שלחו לו 20 כיכר זהב כאשר מלך חַנִגַלבַּת כתב לאביך ל[מצרים], הוא שלח לו 20 כיכר זהב. [עתה] אני [שווה] למלך חַנִגַלבַּת אבל שלחת לי רק [שבור] זהב. ואף את הוצאות הדרך של שליחַי אין זה שווה. אם כוונותיך באמת לידידות יפה שְלח לי זהב רב.

— מכתבי אל עמארנה מכתב מספר 16

מלך אשור אשוראֻבַּלִט הראשון יצר קשר עם אחנתון מלך מצרים. הוא שלח אליו מספר מתנות מלכותיות, והתאכזב כשלא זכה, לדעתו, לגמול מתאים. מלכים אחרים, דוגמת מלך אשור אשורנַדִנאַחֶ (אנ') ומלך חַנִגַלבַּת (שמה של מיתני בשפה האשורית), שיצרו קשר עם המצרים זכו לקבל במתנה 20 כיכר זהב (600 ק"ג), ואילו הוא קיבל ככל הנראה הרבה פחות מזה. מן המכתב הכועס ששלח אשוראֻבַּלִט הראשון ניתן להבין כי מימון של שליח בינלאומי היה עניין יקר מאוד, ומלך אשור ציפה למתנות בהיקף שיצדיק את עלות שמירת הקשר עם מצרים הרחוקה.[1]

מכתבי אל עמארנה
מכתב מספר 15

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 106 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה. חלק ב'

35

אֵיךְ נִקְרָא שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מֵהַבַּיִת,
וְהַבַּיִת אֵינֶנֻּ?
אֵיךְ נִקְרָא שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מֵהַבַּיִת,
וְאִישׁ לֹא חַי?

— איך נקרא, מילים: אבות ישורון, לחן: ערן ויץ

קישור לביצוע של השיר

36

והנה המצאה נוספת של כורש, המסייעת מאוד לשליטתו באימפריה רחבת הידיים שלו, בהביאה ידיעות עדכניות מכל איזור ברחבי ממלכתו. אורוות ניבנו במרווחים הזהים למרחק אותו מסוגל לעבור סוס במשך יום מבלי שיותש; כל אורווה צויידה בסוסים ובסייסים המטפלים בהם. הוא מינה בכל אורווה אדם משכיל שיעביר לשליח אחד את המכתב שהובא על ידי אחר; שיספק מנוחה ומזון לשליחים והסוסים העייפים, ושינהל את כספי התחנה. ועוד יש לומר, כי הלילה אינו מעכב את התקדמות השליחים הללו; שליח המגיע ביום יוחלף על ידי אחר שיערוך את מסעו בלילה. נראה שהם מהירים ממעוף העגורים. אין זו הגזמה לומר ששום אדם אחר לא יכול לנוע מהר יותר.

— קסנופון, חינוכו של כורש

ההסבר

קסנופון

הערות שוליים

37

אין כאן קנטוניסט בשם הנקוב על המעטפה

— הערה על מכתב שהוחזר להוריו היהודים של קנטוניסט שהתנצר

בניגוד למדיניות הרשמית של השלטונות באימפריה הרוסית, נהגו לעיתים הכמרים הצבאיים להעניק שם נוצרי לילדים הקנטוניסטים היהודים שהמירו את דתם. הכמרים ביחידות סראטוב, שביקשו למנוע את הקשר בין המומר והוריו היהודים, ניצלו עובדה זו על מנת להחזיר לשולח מכתבים עליהם נכתב שמו היהודי של הקנטוניסט[1].

קנטוניסטים

הערות שוליים

  1. ^ יוסף מנדלביץ', הקנטוניסטים, הוצאת ארז, עמ' 159

38

אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו...

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קד, עמוד ב

ומפרש רש"י:

הוציא כשפים - שלא היה יכול להוציאן כתובים שהיו החרטומין בודקין כל היוצאים שלא יוציאו כשפים ללמדם לבני מדינה אחרת.

ההסבר

כתובת קעקע

הערות שוליים

39

לישמח אדד אדברה, כה יאמר אישמה דגן אחיך: 'על שום שהדלקת שתי משואות במשך הלילה, יתכן שכל הארץ תבוא לעזרתך. כתוב לוחות לכל הארץ... וצווה על שליחיך קלי הרגליים (למסרם לתעודתם). עליך לומר: "אוייב בכוח ניכר בא לפשוט על הארץ, ומשום כך הודלקו שתי משואות אלה. אבל אין צורך לבוא לעזרתי.

— ארכיון מארי

יצירת מערכת איתות מורכבת לשעת חירום עלולה הייתה להפוך מיתרון לחיסרון אם אחד הצדדים לא היה בקיא במשמעות האותות או בעיתוי בו יש להפעילם. באחד המכתבים שהתגלו בארכיון מארי מתואר כיצד הפעיל ישמח-אדד, מלך מארי, את אותות האזעקה הכללית הלא נכונים וגרם למהומה בקרב כל מושלי האזור. במכתב מייעץ לו אחיו הבכור אישמה דגן שימהר וישלח שליחים עם מסרים מרגיעים ויבהיר את הטעות[1].

דוגמה למכתב שהתגלה בארכיון העיר מארי.
המכתב, מתקופתו של זמרי-לים, מוצג במוזיאון הלובר בפריז.

הערות שוליים

  1. ^ סאגס, ה. וו, דברי ימי בבל, א-ב, תל אביב, ש.פרידמן, תשל"ב

40

חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ. שלח ליה רבי תלת איגרן גבי רבי יצחק ורבי נתן...

— תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו, הלכה ח

תרגום:

ר' חנניה, בן אחיו של ר' יהושוע, עיבר את השנה בחוץ לארץ. שלח לו רבי שלוש אגרות בידי ר' יצחק ור' נתן...

41

המכתב נע בין סניף דואר אחד למשנהו ואין מי שיקרא בו.

— טיטוס פטריקיוס

ההסבר

טיטוס פטריקיוס

הערות שוליים

42

[למ]לך מצרים אחי [אמור: כה] (אמר) מלך אַלַשִיַה אחיך:... אל יתחמץ לבך על ששליחך נשאר שלוש שנים בארצי, משום שיד נרגל בארצי... ועתה אחי, שלח את שליחי יחד עם שליחיך בבטחה ובמהרה, ואז אשלח את מתנת אחי אליך.

— מכתבי אל עמארנה מכתב מספר 35

מן המכתב ששלח מלך אַלַשִיַה (ששמו אינו ידוע) אל אחנתון מלך מצרים ניתן ללמוד על חוסר האמון ששרר בין שתי הממלכות. שני הצדדים הבטיחו הבטחות שלא מומשו, וכל אחד מהם החזיק בנכסים שהיו דרושים לאחר. חוסר האמון הוביל למצב בו אף אחד לא רצה להיות הראשון שיספק את הסחורה, וזאת מחשש שלא יזכה לקבל תמורה. בין היתר החזיק מלך אַלַשִיַה את שליחו של מלך מצרים בשבי שלוש שנים, בתירוץ שלא ניתן לשלוח אותו עקב מגפת דבר שפרצה בארצו (אותה הוא כינה בשם "יד נרגל", כלומר, עונש שהוטל על ידי אל המגפה נרגל). מלך מצרים מצדו החזיק גם הוא בשבי את השליח של יריבו. מלך אַלַשִיַה ניסה במכתבו לשכנע את מלך מצרים שישחרר את שליחו, והבטיח בתמורה לשלוח את מטען הנחושת ("המתנה") שביקש אחנתון.[1]

אחנתון מלך מצרים

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 106 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה. חלק ב'

43

כל המדעים מתחלקים לשתי קבוצות: איסוף בולים ופיזיקה.

— ארנסט רתרפורד

הפיזיקאי הבריטי ארנסט רתרפורד, שביקש להביע את יחסו המזלזל כלפי כל יתר המדעים, השווה אותם לתחביב איסוף הבולים.

ארנסט רתרפורד

הערות שוליים

44

אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר.

— תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נו, עמוד ב

תרגום:

בא שליח עליו [אל אספסיינוס] מרומי ואמר לו: "קום, שמת לו הקיסר".

פְּרִיסְתְּקָא היא מילה שמקורה בפרסית (Frestak) ומשמעותה ציר, או שליח. חכמי התלמוד הבבלי החליפו בתיאורים המתייחסים לשירות הדואר הרומאי, ה-קורסוס פובליקוס, את המונחים שמקורם בשפה הלטינית במונחים מקבילים מן העולם הפרסי בו חיו ופעלו.

מטבע של הקיסר אספסיאנוס

הערות שוליים

45

אוסף בולים זה דבר חינוכי

— תיבת הדואר, הגשש החיוור

ההסבר

להקת הגשש החיוור

הערות שוליים

46

היו לאספסיינוס אנשים שרויין כנגד חומותיה של ירושלים, וכל דבר ודבר שהיו שומעין, היו כותבין על החצי וזורקין חוץ לחומה.

— מדרש אבות דרבי נתן, פרק ד, פסקה ה

ההסבר

הקיסר אספסיאנוס

הערות שוליים

47

הוא החל לכתוב אליה, ולמעשה כתב את אותו מכתב שוב ושוב.

— אי שם בצרפת, ג'ניפר רובסון

48

קרה גם שבאותה עת בא משושן, מאת היסטיאיוס, האיש עם הסריטה בראשו, אשר יורה לאריסטגורס למרוד במלך. כי היסטיאיוס, ברצותו להודיע לאריסטגורס שימרוד, לא יכול להודיע בלי סכנה באופן אחר, יען כי הדרכים היו שמורות. הוא גזז את שער עבדו הנאמן ביותר, וסרט בראשו, וחכה עד שהשער צמח. ואחרי שצמח, שלח אותו למילטוס, ולא פקד עליו דבר אחר, אלא שבבואו למילטוס יצווה לאריסטגורס שיגזז את שערו ויתבונן לראשו. התווים האלה סמנו, כמו שאמרתי למעלה, בגידה.

— הרודוטוס, כתבי הרודוטוס, ספר ה, פסקה 35

ההסבר

קעקוע של עור הגולגולת הקירחת נועד ליצור רושם של שיער צומח

הערות שוליים

49

כָּל שָׁנָה לִקְרַאת הַסְּתָו
אֳנִי שׁוֹלַחַת לוֹ מִכְתָּב
שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח אֶת הָרוּחוֹת
שֹּלֹּא תִּשְׁכַּח אֶת הָרֵיחוֹת

— מִכְתָּב לַסְּתָו, מילים: מַאשָׁה קָלוֹ

מאשה קלו[1]

מאשה קלו מציגה את סיפור חייה ויצירתה[2]

השיר[3]

הערות שוליים

  1. ^ מאשה קלו (1935–2019), לקסיקון הספרות העברית החדשה
  2. ^ "סופרים קוראים" - מאשה קלו
  3. ^ קישור למילות השיר

50

רבי חנניא בן חכינאי ור' שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה אצל רבי עקיבא בבני ברק. שהו שם י"ג שנה. רשב"י הוה משלח וידע מה בגו ביתיה, רבי חנניא לא הוה שלח וידע מה בגו ביתיה. שלחה לו אשתו ואמרה לו, בתך בגרה בא והשיאה...

— ויקרא רבה, פרשה כא, פיסקא ח.

רבי חנינא בן חכינאי (המכונה במדרש בשם חנניא) ורבי שמעון בר יוחאי היו מתלמידיו של רבי עקיבא, ושהו בבית מדרשו שבבני ברק שלוש עשרה שנים. על פי המתואר במדרש רבי שמעון בר יוחאי היה בקשר רצוף עם בני משפחתו וידע מה שהתרחש בביתו. רבי חנינא בן חכינאי, לעומת זאת, לא ניצל את האפשרות לקבל ידיעות מביתו וממשפחתו, ושקע לחלוטין בלימוד התורה.

המדרש, שראה בשלילה את התנהגותו של רבי חנינא, המשיך ותיאר כיצד נאלצה אשתו של רבי חנינא ליזום מצידה משלוח מסר אל בעלה הקורא לו לחזור לביתו ולדאוג להשיא את בתו. גם אז לא טרח רבי חנינא להודיע כי בכוונתו לחזור הביתה, אלא הגיע לביתו בהפתעה וגרם בכך למותה של אשתו[1].

מן המתואר במדרש ניתן ללמוד כי גם לאנשים רגילים, ולא רק לאנשי ממשל, הייתה אפשרות לשלוח ולקבל ידיעות פרטיות, אם כי לא ברור מן המדרש אם המסר הועבר בכתב או בעל פה.

איור של רבי עקיבא מתוך הגדת מנטובה 1568

הערות שוליים

  1. ^ חנניא בן חכינאי

51

אולם הוא נמנע מבוא בדמים, כי ירא בליבו
וארץ ליקיה שלחהו ובידיו האותות הרעים,
ורבים סימנים מחבלים על גבי לוח מקפל
רשם ויתנם להראות לחותנו ויהיה אובד

— הומרוס, איליאדה (תרגום: שאול טשרניחובסקי), תל אביב, עם עובד, 1987. שיר שישי, שורות 170-167

ההסבר

בלרופון רוכב על פגסוס

הערות שוליים

52

למלך אדוני אמור: כה (אמר) עַבְּדִחֶבַּ עבדך... לסופר המלך אדוני, כה (אמר) עַבְּדִחֶבַּ עבדך: הבא נא (את דבריי) במילים יפות אל המלך אדוני.

— מכתבי אל עמארנה מכתב מספר 286 (אנ')

בסופו של המכתב ששלח עַבְּדִחֶבַּ מלך ירושלים לאחנתון מלך מצרים הוא הוסיף פנייה אישית אל הסופר שתפקידו היה לקרא את המכתבים בפני מלך מצרים, וביקש ממנו שיקרא את הדברים באופן חיובי[1].

סופר מצרי

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 114 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה חלק ד'

53

וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם, אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הספר (סֵפֶר) לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה, וְאָמַר לֹא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא.

— ישעיהו, פרק כ"ט, פסוק י"א

ההסבר

תעודה חתומה

הערות שוליים

54

אין בעל חיים שיהיה מהיר מהשליחים האלה. באופן כזה הוסדר הדבר מאת הפרסים: הם מספרים שכמספר התחנות שישנן בכל הדרך הועמדו סוסים ואנשים, ואחרי כל נסיעה של יום מוכן סוס ואיש. לא שלג, לא גשם, לא שרב ולא לילה, מעכבים את השליחים מלהשלים במהירות הגדולה ביותר את הדרך שעליהם לעבור. אחרי שרץ הראשון את דרכו, מוסר הוא את פקודותיו לשני, והשני לשלישי, והפקודה מגיעה ככה מאחד לשני כמו אצל היוונים בחג האבוקות, שחוגגים לכבוד היפיסטוס. את ריצת הסוסים הזאת קוראים הפרסים אנגריון.

— הרודוטוס, כתבי הרודוטוס, ספר ח, פסקה 98

ההסבר

הרודוטוס

הערות שוליים

55

תביאנו בן כיזנו, עבדינרגל בן עבדימיר ומונחימו, חטא גדול חטאו. חותם זהה לחותם המלך הגדול עשו, ולוחות מזויפים בתוך אוגרית כתבו. והם ובניהם... והפקיד (שם הפקיד) תפשם, והמלך לא הרגם, והם כפושעים [הוכרזו]

— צו משפטי של ניקמפע בן ניקמדו, מלך אוגרית

ניקמפע (אנ') בן ניקמדו השני (אנ')[1]

מסמך משפטי הנושא את חותמו של ניקמפע בן ניקמדו מלך אוגרית

הערות שוליים

  1. ^ פרנס, משה, "ותכתוב ספרים בשם אחאב ותחתם בחותמו", בית מקרא כט: צ"ז (טבת-אדר תשמ"ד), עמ' 157-154

56

אמרו: לא היה יום אחד ושנים ושלשה ימים, עד שבא אליו דיופלא מעירו שמת קיסר.

— מדרש אבות דרבי נתן, פרק ד, פסקה ה

ההסבר

פסל של הקיסר אספסיינוס

הערות שוליים

57

והן ידעתה [המכתבים מ-] אדום נתתים לאדונ [י בטרם י-] רד יום.

— מכתבי ערד

לדעת אהרוני, יש לפרש את המילים "והסבת מחר", המופיעות במכתב מספר 2 בערד, כמצביעות על קיומו של נוהג קבוע לערוך סיור יומי בנקודות הכפופות למרותן של ערי המבצר דוגמת ערד או לכיש. במהלך סיורי ביקורת אלו שנוצלו להעברת אספקה, העביר המפקד או שליחו גם הודעות שונות למפקדים המקומיים. מפקדי המצודות לא נשענו באופן בלעדי על אותם סיורים קבועים אלא החזיקו ברשותם ככל הנראה אנשים זמינים לצורך העברת ידיעות דחופות. שליחים מיוחדים אלו הם שאיפשרו ככל הנראה לגמריהו, מפקד אחת ממצודות הנגב, להעביר למפקדו מלכיהו שבערד בו ביום מכתבים שהגיעו לידיו

58

קול ריחים בבורני, שבוע הבן, שבוע הבן. אור הנר בברור חיל, משתה שם, משתה שם.

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף לב, עמוד ב

ההסבר

הפעלת אבן ריחיים

הערות שוליים

59

אל מלכי ארץ כנען, עבדי אחי, כה אמר המלך: כעת אני שולח את אכיה, שליחי, אל מלך מצרים, אחי, במהירות ובחופזה. איש בל יעכב אותו! הכניסו[הו] אל מצרים ומסרו[הו] בידי מפקד מצודת הגבול של מצרים. במהירות ילך, ומנחתו הוא איננו חייב [לתת]

— מכתב אל עמארנה מס' 30.

תרגם: נדב נאמן. בתוך: רביב, חנוך, מהאבות עד השופטים - יחידה 3 - ארץ כנען במאות הט"ז-הי"ד, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, תשנ"ד, עמ' 77.

שליח מצרי מוסר מכתב

הערות שוליים

60

נגמר הדין, מוציאין אותו לסקלו... אחד עומד על פתח בית דין, והסודרין בידו, והסוס רחוק הימנו, כדי שיהא רואהו. אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות, הלה מניף בסודרין, והסוס רץ ומעמידו...

— משנה, מסכת סנהדרין, פרק ו, משנה א

ההסבר

הוצאה להורג בסקילה

הערות שוליים

61

ראה שכַּלבִּיַ אמר לי דבר זה: "הבה נקיים קשר דם". בעניין זה איני סומך על כַּלבִּיַ. הוא אמר זאת, אולם זה לא אושר בלוח. אם אמנם חפץ אתה בבתי (איך) לא אתן לך אותה? אני נותן אותה לך! עתה דאג שכַּלבִּיַ ישוב במהרה עם שליחי והשב לי על לוח בענין זה.

— מכתבי אל עמארנה, מכתב מספר 32

אמנחותפ השלישי מלך מצרים שלח שליח בשם כַּלבִּיַ אל תַרחֻנדַרַדֻ מלך אַרזַוַה, והורה לו לבקש בשמו את בתו של מלך ארזווה לאישה. מתשובתו של תַרחֻנדַרַדֻ ניתן ללמוד מעט על הדרך בה הועברו מסרים חשובים בין ממלכות בעולם העתיק. בהיותו שליט זהיר ומנוסה לא הסכים מלך ארזווה להסתפק במסר שהועבר לו בעל פה על ידי השליח, אלא התעקש לקבל בכתב את כל תנאי העסקה שהציע מלך מצרים.[1]

לוח כתוב בשפה החיתית

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 106 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה. חלק ב'

62

כי אם בתְסִבַּת הבֹּקֶר [אשלחהו] וידע כי אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְ נוּ שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן אדֹנִי. כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵ קָה.

— מכתב לכיש מספר 4
שני צדי אוסטרקון מספר 4

מכתבי לכיש (נקראים גם תעודות לכיש או חרסי לכיש) הם עשרים ושניים אוסטרקונים – חרסים ועליהם כתובות דיו בכתב עברי קדום – אשר רובם נתגלו בחפירות שנוהלו על ידי הארכאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי בתל לכיש בשנת 1935; חרסים 19, 20 ו-21 נתגלו בשנת 1938; חרס 22 נתגלה בשנת 1966.

63

ולאדוני דבר, כה [אמר] בנם עבדך: אמש יצאתי את העיר מארי ולנתי בעיר גרבן; כל בני ימין נשאו לפידים [השיאו משואות, אותתו באש] מן [העיר] שמנים, מן [העיר] אלם-מלך, מאלם-מלך עד [העיר] מישלן, ערי בני ימין כולן אשר במחוז [העיר] תרקה, נשאו לפידים כתשובה, אך עדיין לא חקרתי לפשר [אותות האש של] הלפידים הללו.

— ארכיון מארי

בצד דגם האיתות הפשוט העולה מהדוגמאות, כלומר שעצם השאת המשואה מהווה את המסר, ידוע גם על שימוש בדגמים מורכבים יותר של אותות, מסרים מורכבים הועברו על ידי השאת מספר משואות יחד או על ידי הנעת הלפידים באופן בעל משמעות מוסכמת. דרך זו של איתות היוותה יתרון בכך שאת עצם האיתות לא ניתן היה להסתיר מן האויב, אולם ניתן היה למנוע ממנו את הבנת המסר המועבר.

64

רבי יצחק בר אלעזר הוה קאים ומטייל על משוניתא דימא דקיסרין. ראה שם קולית אחת... והות מתגלגלא... עבר חד בלדר ונכשל בה ונפל ומת, אזל פשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבין בישין על יהודאי דקיסרין.

— מדרש רבה לחומש בראשית, פרשה י, פסקה ז

תרגום:

ר' יצחק בר אלעזר היה מטייל וחולך על משנית של ים קיסרין, ראה שם קולית אחת... שהייתה מתגלגלת ובאה... עבר בלדר אחד, נתגלגלה בין רגליו, נכשל בה ונפל ומת. הלכו ופשפשוהו ומצאוהו נושא כתבים רעים על היהודים שבקיסרין.

65

אנא הציעי תרופה שתעצור בעדי מלרעוד כמשוגע מרב שמחה כאשר אני מקבל וקורא את מכתבייך.

— פרנץ קפקא

ההסבר

פרנץ קפקא

הערות שוליים

66

הוּא הִבִּיט סְבִיבוֹ, מְחַיֵך וְשֵַׂמֵחַ,
מֵאִיר אֶת כֹּל הַמַעֲטֶפֶת.
תָּמְהוּ כֻּלָם לְבוֹא הָאוֹרֵחַ
כֹּל הַבּוּלִים -
שֶׁל שֵׁם, שֶׁל חָם וְשֶׁל יֶפֶת.
...
רָאוּ -
כִּי יֵש לוֹ מַה לְסַפֵּר.

וְהָיָה הַסִפּוּר קָצָר וּפָשׁוּט:
"אֲנִי בּוּל יְהוּדִי!"

— הבול היהודי הראשון, אהרון זאב

מקור למידע על הספר

בול מסדרת "דואר עברי"

הערות שוליים

67

ההתקדמות הזורמת של המידות הטובות מהירה יותר מקצב העברת פקודות הקיסר בעגלות ושליחי דואר

— קונפוציוס

ההסבר

קונפוציוס

הערות שוליים

68

וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ.

— בראשית, פרק כ"ב, פסוק כ'

ההסבר

אברהם אבינו

הערות שוליים

69

למלך מ[צרים] אמור: כה (אמר) אשוראֻבַּלִט: לו יהי שלום רב לך, לביתך ל[ארצ]ך, למרכבותיך, לצבאך. שלחתי אליך את שליחַי כדי לראותך, וכדי לראות את ארצך. עד עתה קודמי לא כתבו; היום אני כותב אליך. אני שולח לך מתנה. מרכבה יפה, שני סוסים, תמר עשוי לפיס לזולי טהור. אל תעכב את השליח ששלחתי אליך. עליו לבקר ולשוב אלי. יראה את מצבך ואת מצב ארצך וישוב נא אלי.

— מכתבי אל עמארנה מכתב מספר 15 (אנ')

לאחר שממלכת אשור הצליחה להשתחרר משליטת מיתני, ניסה המלך אשוראֻבַּלִט הראשון ליצור מערכת קשרים בינלאומית. הוא שלח מכתב אל אחנתון מלך מצרים וצרף מספר מתנות מלכותיות. מלך אשור ביקש בנימוס שלא יעכבו את השליח ויאפשרו לו לחזור במהירות לאשור.[1]

מכתבי אל עמארנה
מכתב מספר 15

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 106 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה. חלק ב'

70

יש בתי דואר שבהם יותר כאבים מאשר בבתי חולים.

— שאלות ותשובות, יהודה עמיחי

כרזה שפורסמה על ידי הממשלה האמריקאית בזמן מלחמת העולם השנייה ובה התייחסות לדרך בה נהוג היה להודיע למשפחת החלל על מות יקירם באמצעות מכתב

"קרוב משפחה קיבל הודעה"

הערות שוליים

71

הנה השלישייה דוהרת, מעל מי הוולגה הקפואים,
ממושבו שבמזחלת, נאנח עגלון נפול פנים...

— הנה מזחלת הדואר דוהרת, מילים ולחן: עממי רוסי

השיר הרוסי "הנה מזחלת הדואר דוהרת" (Вот мчится тройка почтовая) הוא המקור לשיר העברי "רותי", הידוע גם בשם "לי כל גל נושא מזכרת". השיר הרוסי עוסק באהבתו הנכזבת של נהג מרכבת הדואר האופיינית לרוסיה, מרכבה הרתומה לשלושה סוסים, הידועה גם בכינוי טרוייקה (אנ').
קישור לשיר ברוסית.

טרוייקה

הערות שוליים

72

הם ייסדו מערכת דרכים להעברת ידיעות הכוללת תחנות דואר מטויחות וצבועות בלבן במרחקים קבועים לאורך הדרך

— גאן יינג, מצוטט בחיבור ההיסטורי ספר האן המאוחרת

בתקופת שלטונה של שושלת האן המזרחית בסין, שלח הגנרל באן צ'או (אנ') את השגריר גאן יינג (אנ') על מנת ליצור קשר עם האימפריה הרומית. גאן יינג הצליח להגיע רק עד לגבול האימפריה, אותה כינה בשם דקין (אנ'), או "טצ'ין", אולם כתב דיווח מפורט שכלל ידיעות שהצליח לאסוף על האימפריה הרומית, כולל הידיעה על מערכת הדואר שהוקמה בה. דיווח זה נכלל בחיבור ההיסטורי ספר האן המאוחרת שנערך במאה החמישית.

הערות שוליים

73

מותר ליהודים להפעיל סניפי דואר, אך יש למנוע נוכחות נוצרים בהם

— הערה בכתב ידו של הצאר ניקולאי הראשון בשולי הצעת חוק משנת 1826

הצאר ניקולאי הראשון קידם שורה של פעולות שנועדו "לתקן" את היהודים ברוסיה ולהפוך אותם לגורמים מועילים (לפי השקפתו). בשנת 1926, כאשר הוגשה לאישורו של הצאר הצעת חוק המתירה ליהודים להעסיק בביתם משרתים נוצרים, רשם ניקולאי הראשון בשולי הדף בכתב ידו מספר הערות הסתייגות דוגמת "...יש לאסור שהנוצרים יתגוררו בקביעות בבתי היהודים". הצאר הנחה בהערותיו על שורה של הגבלות נוספות שנועדו להגן על הנוצרים מפני השפעת היהודים, כולל בבתי הדואר ברוסיה[1].

הצאר ניקולאי הראשון

הערות שוליים

  1. ^ יוסף מנדלביץ', הקנטוניסטים, הוצאת ארז, עמ' 56-55

74

[אם] השליחים העוברים מבבל, אשנונה, אכלתום, כרנה, קברה וארפחה, אשר נשלחים אל ימחד, קטנה, חצור וכ[רכמ]יש יגיעו, האתן להם ללכת או אעצרם? ואם השליחים (העוברים) מימחד, קטנה, חצור וכרכמיש [אשר נשלחים אל בבל, אשנונ]ה, [קברה?, ארפ]חה, [אכלתום? וכרנה? יגיעו, האתן להם ללכת] או אעצרם? כך או אחרת, יכתוב נא לי אדוני את החלטתו

— מכתב שהתגלה בארכיון העיר מארי

במאה ה-18 לפנה"ס ניהלו מספר ממלכות בצפון מסופוטמיה דיפלומטיה בינלאומית שכללה תכתובות ומפגשים. חצור הייתה חלק מהמגעים הדיפלומטיים, דבר המעיד על חשיבותה.
במכתב, שהתגלה בארכיון מארי, מפרט אחד הפקידים של זמרי-לים מלך מארי את הממלכות שלקחו חלק במגעים הדיפלומטיים (בבל, אשנונה, אכלתום, כרנה, קברה, ארפחה, ימחד, קטנה, חצור וכרכמיש), ומבקש הנחיות כיצד לנהוג בשליחים נושאי המכתבים[1].

מפת הממלכות המרכזיות במאה ה-18 לפנה"ס

הערות שוליים

  1. ^ ישראל אפעל (עורך), ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן-צבי וכתר הוצאה לאור, 1982, עמ' 52

75

בדיחה על יעילות דואר תל אביב

— ספר הבדיחה והחידוד

צריך לחפש

קטר חוצה את רחוב אלנבי בתל אביב, על רקע בניין הדואר המרכזי
צילום של זולטן קלוגר משנת 1946

הערות שוליים

76

וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ... וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי... מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ, וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם. וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים... הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים...

— מגילת אסתר, פרק ח', פסוקים ט'-י"ד

ההסבר

מרדכי ואסתר כותבים את אגרת פורים

הערות שוליים

77

אמור לנִבּמֻעַרֶעַ מ[לך מצרים] אחי: כה אמר תֻּשרַתַ מלך מיתני אחיך... עתה את כֶּלִיַ פקידי הבכיר ואת תֻּנִפּאִבּרִ שלחתי, ולו במהרה יחזירו אלי דבר, למען אשמע על אודות שלום אחי, ואשמח. לו ישאף אחי לאחוה טובה עמי, ולו ישלח אחי את שליחיו אלי למען יביאו את דבר שלום אחי אלי ואשמעם

— מכתבי אל עמארנה, מכתב מספר 17

בסיום המכתב ששלח תֻּשרַתַ (אנ') מלך מיתני לנִבּמֻעַרֶעַ (הוא אמנחותפ השלישי) מלך מצרים, לאחר שדן בשורה של נושאים מעשיים, הוא כותב שהוא מצפה לראות במהרה את שני השליחים הבכירים ששלח ולשמוע את תשובת מלך מצרים. בנוסף, הוא מבקש שגם אמנחותפ השלישי ישלח אליו למיתני שליחים מטעמו.[1]

מכתבי אל עמארנה
מכתב מספר 19

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 106 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה. חלק ב'

78

וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ...

— מגילת אסתר, פרק א', פסוק כ"ב

ההסבר

תבליט של המלך חשיארש הראשון

הערות שוליים

79

בולים לא קונים. בולים אוספים או מחליפים.

— תיבת הדואר, הגשש החיוור

ההסבר

להקת הגשש החיוור

הערות שוליים

80

גַּם בַּיָּמִים הָהֵם מַרְבִּים חֹרֵי יְהוּדָה אִגְּרֹתֵיהֶם, הוֹלְכוֹת עַל-טוֹבִיָּה, וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה בָּאוֹת אֲלֵיהֶם.

— ספר נחמיה, פרק ו', פסוק י"ז

ההסבר

נחמיה בונה את חומת ירושלים

הערות שוליים

81

אם אינך משיב למכתב הרי זה כאילו לא לחצת את היד שהושטה לך והותרת אותה תלויה באוויר.

— מנחם בגין

בשנת 2018 ערך מרכז מורשת בגין תערוכה בשם "לכבוד מר בגין, שלום", אשר התמקדה בחילופי המכתבים של המנהיג עם הציבור. בתחקיר שבוצע לקראת הקמת התערוכה סיפר יחיאל קדישאי, עוזרו האישי של מנחם בגין, כי בגין אמר לו את המשפט הזה. במהלך השנים הרבות בהן שימש בתפקידים ציבוריים קיבל מנחם בגין עשרות אלפי מכתבים משותפים לדרך וממתנגדים מכל שכבות הציבור, והקפיד לענות על כל המכתבים שנשלחו אליו[1]

הערות שוליים

  1. ^ תיאור התערוכה "לכבוד מר בגין, שלום".

82

...בא פלמנטר של מלך. ואמר לו [הנוכרי]: "מאין באת"? אמר לו [הפלמנטר]: "מארץ יהודה באתי היום". אמר לו [הנוכרי]: "אפשר מארץ יהודה באת היום, מהלך ד' מאות פרסה"?, א"ל [הפלמנטר]: "רוח נשבה לספינה, ובאתי היום"...

— איכה רבה, פרק א, רמז תתרד

ההסבר

איור של ספינה עתיקה מן התקופה הרומית

הערות שוליים

83

מכתב קטן לאיש אחד רחוק מכאן
ובו תמונה שיש בה זיכרון ישן

— מכתב קטן, מילים ולחן: דני רובס

קישור לביצוע השיר

84

לנִפְּחֻרֻרֵעַ המלך הגדול, מלך מצרים, אחי אמור: כה אמר אשוראֻבַּלִט מלך אשור, המלך הגדול אחיך. כאשר ראיתי את שליחך שמחתי מאוד. אכן שליחך אצלי, והם נהנים מהכנסת אורחים יפה... (אתה תוהה) ששליחיך התמהמהו (בדרך) אליך? הַסֻּתֻ מדריכיהם מתו. עד שכתבתי ועד שהובאו אלי סֻתֻ – מדריכים (אחרים), [עיכב]תי אותם (אבל) את שליחַי לא יעכבו! מדוע שליחי נאלצים להישאר תמיד חשופים לשמש? אם עמידה בחוץ בשמש מביאה תועלת למלך, יעמוד נא (השליח) בשמש וימות נא, ותהיה תועלת למלך עצמו! האם משאירים את שליחַי בחיים? ממיתים אותם בשמש!

— מכתבי אל עמארנה מכתב מספר 16

במכתב ששלח אל נִפְּחֻרֻרֵעַ (הוא אחנתון) מלך מצרים קובל אשוראֻבַּלִט הראשון מלך אשור על היחס הרע לו זוכים שליחיו בחצר מלך מצרים. לדבריו, השליחים של אחנתון נהנים באשור מהכנסת אורחים יפה, בעוד שליחיו נאלצים לעמוד בשמש היוקדת. בטון מאיים דורש אשוראֻבַּלִט הראשון ששליחו לא יעוכב על ידי המצרים, וזאת למרות שהוא עצמו עיכב את שליחי מלך מצרים בתירוצים שונים (מורי הדרך של השליחים מתו... לקח זמן רב לאתר מורי דרך אחרים...). מן המכתב ניתן ללמוד על הסכנות להן היו נתונים השליחים שהובילו את המסרים בין חצרות המלכים בעולם העתיק.[1]

מכתבי אל עמארנה
מכתב מספר 15

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 106 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה. חלק ב'

85

וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה...

— ספר דברי הימים ב', פרק ל', פסוק ו'

86

[למל]ך [אדוני, אמור: כה] (אמר) עַבְּדִחֶ[בַּ עבדך]... חייל אנוכי ל[מלך אדוני], מדוע המ[לך אדוני] אינו שולח את שליחי?... וישלח נא את ש[ליחי במ]הרה.

— מכתבי אל עמארנה, מכתב מספר 285

עַבְּדִחֶבַּ מלך ירושלים הצהיר במכתבו על נאמנותו המוחלטת לאחנתון מלך מצרים. הוא ביקש שמלך מצרים ישחרר את השליח שלו, שהוחזק ככל הנראה כבן ערובה במצרים, ויאפשר לו לשוב במהרה חזרה לירושלים.[1]

מכתבי אל עמארנה
מכתב מספר 288

הערות שוליים

  1. ^ דברי הימים - הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום. אנשים. אירועים. יצירות, פרק 114 – דברי הימים: נמוך קומה מלא עורמה – על תקופת אל עמארנה חלק ד'

87

ונכנסה מלכות פרס אחריה... כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם... כרכים לעשות בהם אנגריא.

— תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ב, עמוד ב

88

כמו כן, (אם) הם שומעים על כוונות רעות נגד אֶבְּלַה ולא מדווחים - הם הפרו את השבועה.

— ארכיון העיר אבלה, חוזה הברית בין המדינות אֶבְּלַה ודֻלוּ, סעיף 11.

במועד לא ידוע, בתקופה שבין השנים 2250-2400 לפני הספירה, נחתם חוזה ברית בין אבלה ובין דֻלוּ (Dulu). אנשי דֻלוּ, שככל הנראה היו כפופים לאנשי אבלה, התחייבו לשלם שורה ארוכה של מיסים והיטלים שונים, ובנוסף התחייבו לדווח מיד על כל התארגנות כנגד אבלה[1].

לוח מארכיון העיר אבלה

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 152-151.

89

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב, וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה.

— ספר שמואל ב', פרק י"א, פסוק י"ד

ההסבר

דוד מוסר לאוריה את המכתב המיועד ליואב

הערות שוליים

90

עם צִוַפַּלַרְחֻחְפַּךּ במלחמה אהיה. [לעבדַי השליחים] עם [העבדים] שלו לדרך לא ארשה לצאת, [ואותם] לא אשלח [אליו].

— ארכיון העיר מארי, חוזה הברית בין זמרי-לים מלך מארי וחמורבי מלך בבל, שורות 10-6.

צִוַפַּלַרְחֻחְפַּךּ (אנ'), השליט העליון של עילם, היה השותף הבכיר בברית שנכרתה עם חמורבי מלך בבל ועם זמרי-לים מלך מארי. שלושת השליטים חברו יחד למלחמה כנגד אשנונה, אולם לאחר שהצליחו להכניע אותה החליט צִוַפַּלַרְחֻחְפַּךּ לפנות כנגד שותפיו לברית ולתקוף את בבל. בשנת 1765 לפני הספירה חתמו זמרי-לים וחמורבי על ברית כנגד שליט עילם. אחד מסעיפי הברית קבע כי אסור ליצור קשר עם עילם ואסור לשלוח שליחים אל צִוַפַּלַרְחֻחְפַּךּ[1].

דמותו של המלך חמורבי

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 179-178.

91

לאחר הפסחא, בעונה הנוחה לחציית הים, הגיע אל ריצ'רד שליח... היה זה הפריור מהרפורד... אל סוריה בא לדבר על לבו, ואף הביא לידיעתו חדשות... ואיגרות כתובות וחתומות

— אמברואז, סיפור קורות המלחמה הקדושה, שורות 8527-8519.

מעט מאוד ידוע על אמברואז (אנ'), מחבר הפואמה אודות מסע הצלב השלישי לארץ ישראל. מן הרמזים המעטים המשולבים בפואמה הארוכה עולה כי לא היה לוחם, ולא נמנה עם מעגל היועצים הקרוב למלך. ייתכן שהיה כוהן דת, או משורר חצר, אשר נלווה אל המחנה של ריצ'רד לב הארי, מלך אנגליה.

הפואמה, הכוללת למעלה מ-12 אלף שורות, מתארת בפירוט רב את הרקע למסע הצלב השלישי ואת המהלכים שהתרחשו בארץ ישראל. באחד השלבים מתאר אמברואז כיצד מגיע מאנגליה איש כהונה בכיר, ראש מנזר, אשר הביא לריצ'רד ידיעות קשות על המתרחש באנגליה בהיעדרו ועל הפעולות שביצע אחיו על מנת לחתור תחתיו[1].

ריצ'רד לב הארי

הערות שוליים

  1. ^ עירא כהנמן (מבוא ותרגום), סיפור הקורות של המלחמה הקדושה - שירת מסעו של ריצ'רד לב הארי לארץ ישראל, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2005, עמ' 335.

92

אמר: אי אשכחיה, דכתיב איגרתא, שלחי ליה לרב יוסף.

— תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף יד, עמוד א

תרגום:

אמר [רב דימי] : אילו מצאתי עתה שליח, הייתי כותב איגרת, ושולח לרב יוסף.

רב דימי, אשר נמנה עם הנחותי, נסע מידי תקופה בין ארץ ישראל ובבל תוך שהוא מביא עמו את חידושי ההלכה שנלמדו בישיבות של בבל ושל ארץ ישראל. באחת הפעמים בהם הגיע לארץ ישראל, מסר לרבי ירמיה את דעתו של רב יוסף, אולם רבי ירמיה סתר את הדברים באמצעות ברייתא. רבי דימי הצטער על שאין באפשרותו לשלוח מכתב ולעדכן את רב יוסף שבבבל בחידוש ההלכתי שלמד מפי רבי ירמיה[1].

הערות שוליים

  1. ^ הרב אברהם אורנשטיין, אנציקלופדיה לתוארי כבוד בישראל, כרך שלישי, נצח, תל אביב, תשכ"ב, ערך: יורדים-נחותי, עמ' 1290.

93

אַחֲרֵי שֶׁתִּקָּרֵא אִגַּרְתִּי אֶצְלְכֶם, דַּאֲגוּ לְכָךְ שֶׁתִּקָּרֵא גַּם בִּקְהִלַּת לָאוֹדִיקֵאָה, וְאֶת אִגַּרְתִּי אֲשֶׁר מִלָּאוֹדִיקֵאָה קִרְאוּ גַּם אַתֶּם.

— אִגֶּרֶת שָׁאוּל אֶל הַקּוֹלוֹסִים, פֶּרֶק ד, פסוק 16

הסבר.

שאול (פאולוס) כותב אגרת

הערות שוליים

94

נביא וזקן למי הן דומין? למלך ששולח ב' פלמטרין שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי אל תאמינו לו, ועל אחד מהן כתב: אע"פ שאינו מראה לכם חותם שלי האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין.

— תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א, הלכה ד

תרגום:

נביא וזקן, למי הם דומים? למלך ששלח שני שליחים שלו למדינה. על אחד השליחים כתב: "אם אינו מציג בפניכם את החותם שלי ואת טביעת החותם שלי אל תאמינו לדבריו", ועל השליח השני כתב: "גם אם לא יציג בפניכם את החותם שלי, האמינו לדבריו גם ללא החותם וטביעת החותם".

משל דומה מופיע במקור נוסף בתלמוד הירושלמי[1], שם הוחלף המונח "פלמטרין" במונח "סימנטירין".

סמנטירין[2].

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב, הלכה ז
  2. ^ המונח סמנטירין מקורו בשפה היוונית (σημαντἠριον) שפירושה סימן החותם. יהודה ליבס, הסיפור הזוהרי בכלל, וגלגולי הורמנותא וסמיטרא, עמ' 33

95

מסר או שליח של ארץ אחרת אשר אל[ינו] יבוא, על הדרך נשים אותו, אל לפני [אשורבניפל, מלך ארץ אשור, אדוננו, נשלח אותו].

— שבועת נאמנות שערך אַשׁוּרבַּנִפַּל לנכבדים בבליים, שורה 37-36

הסבר[1].

אשורבניפל מלך אשור כצייד אריות

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 532-529.

96

"טוב יהיה אם אדע מה אנו מחפשים," העיר בנסון. סוואנסון הפנה את מבטו אלי.

"רק אלוהים יודע," אמרתי. "כל דבר וכל חפץ. דבר אחד ודאי: לא תמצא אקדח. שים לב במיוחד לסימון הכפפות. כשנחזור לבריטניה, נמסור אותן לבדיקת עקבות אבק שריפה, שנשארו אולי אחרי היריות."

"במקרה שמישהו הביא חפץ גדול יותר מבול דואר, אני אמצאנו," הבטיח בנסון.

בספר ההרפתקאות שנכתב בשנת 1963 תוארו עלילותיהם של ד"ר נייל קארפנטר, קצין הריגול הנגדי הבריטי, ושל צוות הצוללת הגרעינית האמריקאית "דולפין". הם הפליגו אל לב כיפת הקרח הארקטית על מנת להציל את צוות המדענים של תחנת המחקר הבריטית "זברה" שעלתה באש. לאחר שהצליחה הצוללת לאתר את תחנת המחקר השרופה ולהבקיע את דרכה מבעד לשכבת הקרח העבה, התברר כי השריפה פרצה עקב חבלה מכוונת, וכי אחד או יותר מניצולי תחנת המחקר הוא רוצח ומחבל.

המשך העלילה מתמקד בניסיונותיהם של ד"ר קרפנטר ואנשי צוות הצוללת "דולפין", וביניהם הקברניט קומנדר ג'יימס סוואנסון ורופא הצוללת ד"ר בנסון, לגלות את זהותם של הרוצחים שנאספו אל הצוללת. הם מחפשים בין חפציהם של הניצולים בניסיון לאתר רמזים שיחשפו את הפושעים.

את יסודיות החיפוש בחר המחבר לתאר תוך שימוש בביטוי "גדול יותר מבול דואר"[1], ביטוי המבוסס על היותו של בול הדואר חפץ קטן, נפוץ ומוכר, בעל גודל סטנדרטי, המשמש כקנה מידה להערכת גודל של חפצים.

כריכת הספר "תחנת זברה אינה עונה"

הערות שוליים

  1. ^ אליסטייר מקלין, תחנת זברה אינה עונה, הוצאת מ. מזרחי, תל אביב, 1974, עמ' 159.

97

ואיגרת אשר אשלח אליך, בלא [נוכחות] המפקח לא תפתח. אם המפקח לא מצוי בקרבתך, המתן לו על מנת לפתוח, לא השליח!

— ברית הכפיפות שערך אֵסַרְחַדוֹן מלך אשור לבעל מלך צור, סעיף 13

הסבר[1].

אסטלת הניצחון של אסרחדון
המלך אסרחדון ולמרגלותיו בעל מלך צור

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 505-502.

98

וכל המלכים אשר סביבי או כל אשר ידיד הוא לי, ו(כאשר) אשלח את שליחי אליו לשלום או לכל דבר אחר, או (שהוא) ישלח את שליחו אלי – פתח לי את הדרך! לא תשלוט בי בזה ולא תפעיל מרותך עלי, [ו]אם לא כן – שיקרת בחוזה זה.

— הברית של בַּר-גַאיַה מלך כתך עם מַתִעאֵל מלך אַרְפַּד - אסטלה 3[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 496-494.

99

(באותו היום) בא שליח המלך "הקצין" [... עם... תִלִ]תֶסֻבּ השליח של חַתִּי [... עם לוח הכסף אשר] שלח הנסיך הגדול של חַתִּי חַתֻּסִלִי אל פרעה כדי לבקש [שלום]... העתק לוח הכסף אשר הנסיך הגדול של חַתִּי, חַתֻּסִלִי, שלח לפרעה ביד שליחו תִלִתֶסֻבּ ושליחו רעמסס כדי לבקש שלום.

— ברית השלום בין חַתֻּשִׁלִי ג' מלך חַתֵּי ורעמסס ב' מלך מצרים - הנוסח המצרי[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 423-412.

100

לא תשלח [שליחים] לאַתַרִשִּׁיַה, ואם אַתַרִשִּׁיַה ישלח בשליחות [שליחים] אליך, את השליח תפוס ו[שלח] אותו לאבי השמש. ולא תסתיר את הדבר שעל אודותיו כתב לך. כתוב עליו מפורשות לאבי השמש. לא תשלח בחזרה [שליחים] אל [אַתַרִשִּׁיַה] על דעת עצמך.

— כתב אשמה נגד מַדֻּוַתַּה, סעיף 7[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 275-264.

101

[אם] אתם שליח אל השמש שולחים, אסור לכם מתוך חַתֻּשַׁה אנשים כלשהם [לקחת] ולתוך ארץ הכַּשְׁכַּה להביאם.

— שבועת נאמנות שהשביע אַרְנֻוַנְדַה א' את אנשי הכַּשְׁכַּה, סעיף 29[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 264-256.

102

[אם] אני, השמש, שליח לארץ הכַּשְׁכַּה שולח, אתה [חייב] ל[הגן] עליו, וכבעל ברית אתה חייב [לא] לבקש ממנו ולא לומר לו כך: "כפי שהגעת (לכאן) [....] [כך....] ברח ו[......] שוב עמי".

— שבועת נאמנות שהשביע אַרְנֻוַנְדַה א' את אנשי הכַּשְׁכַּה, סעיף 28[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 264-256.

103

אך כאשר אויב [נגד] עיר של המלך (החתי) [יוצא], [ו]האויב לתוך תחומ[כם...] נכנס, אתם תקומו נגדו. אם אינכם יכולים להתגבר עליו, שלחו שליח אל השמש ותנו לו [את מידע החדשות]. בתוך תחומכם [אנו נתקוף] את האויב יחד.

— שבועת נאמנות שהשביע אַרְנֻוַנְדַה א' את אנשי הכַּשְׁכַּה, סעיף 12[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 264-256.

104

ואיש בל י[שלח שליח] עם [מס]ר [למדינה עוינת... ואם יגיע שליח ממדינה עוינת אל תחביא]ו[הו]. תפסוהו [והסגירוהו למלך].

— שבועה שהשביע אַרְנֻוַנְדַה א' את אנשי אִשְׁמֶרִכַּה, סעיף 5.[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 256-253.

105

בנו של אִרַיָה העביר את סחורותיו המוברחות לניהולו של פֻּשׁוּ-כֶּן, אך סחורותיו המוברחות נתפסו, והארמון תפס את פֻּשׁוּ-כֶּן ושם אותו בכלא. השומרים בכוננות. המלכה (של כַּנִשׁ) כתבה אל (הממלכות האנטוליות) לֻחֻסַדִיַה, חֻרַמַה, שַׁלַחְשֻׁוַה, ולארצה שלה בנוגע להברחות, ותצפיתנים הוצבו. דחוף! אל תבריח דבר!

— מכתב של סוחר מן העיר אשור[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 199-198.

106

לא אשלח (הוראות), ומכתב לא אשלח. ואם לפני כן (כבר) שלחתי מכתב, נתתי הוראה, או מסרתי מכתב למשלוח, [......] אגרום שיעוכב.

— חוזה ברית בין תִּל-אַבְּנוּ מלך אַפֻּם ויַמְצִי-חַתְנוּ מלך כַּחַת, טור ג'[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 198-196.

107

מיום זה ואילך, כל עוד אני חי, כל דבר סוד או סתר אשר מתיה, בן חלן-פי-(י)מו, מלך ארץ אפם, יאמר לי... או מכתב על אודותי וישלח לי, דבר זה, כל עוד אני חי, אשמור בסוד!

— חוזה ברית בין מֻתִיַה מלך אַפֻּם לבין חַזִפּ-תֶשֻּׁבּ מלך רַזַמַה, סעיף 4[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 191-187.

108

... ומכתב [לא אשלח]. דבר נ[צור וסודי] אשר קרני-[לם בן מתי-אדו], מלך אנדרג, אמר לי ש[הוא] נצור וסודי, אכן [אנצור]!

— חוזה הברית בין חַיַה-אַבֻּם מלך אַפֻּם וקַרְנִי-לִם מלך אַנְדַרִג, טור ד'[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 186-181.

109

עבדיהם, שליחיהם, ו.... שלהם בארצי ובארץ [....] שלי לא [אעצור].

— חוזה הברית בין חַיַה-אַבֻּם מלך אַפֻּם וקַרְנִי-לִם מלך אַנְדַרִג, טור ד'[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 186-181.

110

[שבועה באל]ים נשבעתי. למלך, אציל, או אדם [יהיה אשר יהיה], בארץ כולה... לא אמרתי, לא אומר, לא אשלח (מסר), לא אורה, ואם קודם שלחתי מכתב, או נתתי הוראת, אני אכן אעצור (זאת).

— חוזה הברית בין חַיַה-אַבֻּם מלך אַפֻּם וקַרְנִי-לִם מלך אַנְדַרִג, טור ב'[1]

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 186-181.

111

וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ, וַיְנַתְּחֶהָ לַעֲצָמֶיהָ לִשְׁנֵים עָשָׂר נְתָחִים. וַיְשַׁלְּחֶהָ בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל.

— ספר שופטים, פרק י"ט, פסוק כ"ט

הסבר

שליח לוקח את אחד משנים עשר חלקי גופת הפילגש.

הערות שוליים

112

אֶת כָּל הַפְּרָטִים עַל אוֹדוֹת מַצָּבִי יַגִּיד לָכֶם טִיכִיקוֹס, הָאָח הָאָהוּב וְהַמְשָׁרֵת הַנֶּאֱמָן, חֲבֵרִי לָעֲבוֹדָה בָּאָדוֹן. לְשֵׁם כָּךְ שְׁלַחְתִּיו אֲלֵיכֶם, לְמַעַן יוֹדִיעַ לָכֶם מַה מַּצָּבֵנוּ וִיעוֹדֵד אֶתְכֶם. וְיַחַד אִתּוֹ אוֹנִיסִימוֹס, הָאָח הַנֶּאֱמָן וְהָאָהוּב שֶׁהוּא אֶחָד מִכֶּם. הֵם יוֹדִיעוּ לָכֶם אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה כָּאן.

— אִגֶּרֶת שָׁאוּל אֶל הַקּוֹלוֹסִים, פֶּרֶק ד, פסוקים 9-7

הסבר.

שאול (פאולוס) כותב אגרת

הערות שוליים

113

הוא רקם מזימה נגד אחמד אבן מוסא, וכתב אל נציביו של ראש המשטרה בדרך ח'וראסאן מן האזור הצבאי של סַרַחְ'ס עד בַּיְכַּנְד לאמור: "פקחו עין על אחמד אבן מוסא הח'וארזמי בפונדקים ובתחנות המשמר. זה וזה תיאורו של האיש, ומי שיצליח לתופסו יעצור אותו עד שיגיע מכתבנו בעניינו." אחמד אבן מוסא נתפס במֶרְוְ ונעצר.

— אַחְמַד אִבְּן פַדְלַאן, מסע אבן פדלאן

ב-21 ביוני 921 שלח הח'ליף העבאסי אל-מקתדר את איש החצר אַחְמַד אִבְּן פַדְלַאן בשליחות דיפלומטית אל מלך בולגריה של הוולגה. אורך הדרך מבגדאד, בירת הח'ליפות העבאסית, אל גדות נהר הוולגה התיכונה היה כ-5,000 ק"מ, וחלפה כשנה עד שהמסע הושלם ואבן פדלאן חזר לבגדאד.

אחד משריו של הח'ליף העבאסי, הווזיר אִבְּן אלפֻראת, אשר רכושו הוחרם כדי לממן את המשלחת הדיפלומטית, זמם לחבל במסע. באמצעות עושי דברו הוא הנחה לעצור את איש הכספים של המשלחת ולהחזיקו במאסר[1].

תיאור זה מלמד כיצד נסעו השליחים ברחבי הממלכה, תוך שהם עוצרים למנוחה בפונדקי הדרכים ונדרשים להתייצב בתחנות המשמר שלאורך הדרך. השוטרים, שנדרשו להטיל פיקוח על נקודות חשובות אלו ולאתר את השליח, הצליחו לזהות איש הכספים המבוקש ולעצור אותו.

כתב יד של אבן פדלאן

הערות שוליים

  1. ^ אלה אלמגור (תרגום מערבית), מבגדאד אל גדות הוולגה - מסע אבן פדלאן אל ארץ הבולגארים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ע"ש חיים רובין, תל אביב, 2019, עמ' 27.

114

ואמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא.

— תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נה, עמוד א

תרגום:

ואמר רב חסדא: "חלום לא מפורש הוא כמו מכתב שלא נקרא".

הסבר.

יוסף פותר את חלום פרעה

הערות שוליים

115

עליכם להבין ולהסביר למוסדות כי המצאת דואר מהמשפחות וידיעות המזכירות על התפתחות העניינים וגם עיתונות - כל הדברים האלה חיוניים עבור עמידתנו כאן לא פחות מאשר הספקת אוכל. הרגשת הניתוק ההולכת ומחריפה עקב חוסר הדברים הנ"ל היא אחד האויבים הגדולים שלנו. יתכן כי אנשים הנמצאים בתנאים אשר החוסר הזה לא מורגש אצלם, לא יכולים להבין לרוחנו, אבל בקשתנו היא כי תאמינו לדברינו ובקשותינו ותתאמצו בעניין זה.

— מכתב של יעקב ישראל ביליג מיום כ"ז בשבט תש"ח

יעקב ישראל ביליג שלח את המכתב[1] מגוש עציון הנצור אל חברי הקיבוץ ששהו בירושלים ובתל אביב, וביקש את טיפולם בהסדרת משלוח דברי הדואר אל חברי קיבוץ כפר עציון שהיו נתונים במצור. במכתב מודגשת חשיבותה של שמירת הקשר עם בני המשפחות שפונו מגוש עציון, וחשיבות הידיעות המוסדיות שנשלחו אל מזכירות כפר עציון.

קבלת מכתבים נתפסה כצורך חיוני לחיזוק המוראל, בדומה להעברת מזון ומים, ובהיתר מיוחד של הרב הרצוג נקבע כי מותר להעביר מכתבים בשיירות האספקה שהגיעו לגוש עציון בשבת, ומותר לחלק אותם לחברים מיד ולכתוב דברי תשובה ביום השבת עצמה על מנת שניתן יהיה להעבירם בשיירה שחזרה לירושלים באותו יום[2][3]

הערות שוליים

  1. ^ ארכיון כפר עציון (אכ"ע) 12 A 3 - מכתבי יעקב ישראל ביליג 1948-1947. "לחברינו בירושלים ותל אביב שלום רב! כ"ז שבט
  2. ^ בנימין טרופר, שיירה, מכתב, פרה ודם חם - דילמות הלכתיות במצור על גוש עציון, בית ספר שדה כפר עציון
  3. ^ קרני אלדד, הלכה במצור, מקור ראשון, 02/06/2019

116

אוֹר וְעָשָׁן, מַיִם וְרוּחַ - זֶהוּ עָנָן.
מָה לַזֶּה וְלִדְבַר אַהֲבָה
שֶׁשְּׁלִיחָיו עֵרִים וְחָשִׁים?
עַל כָּךְ לֹא חָשַׁב.
בְּפֶרֶץ שֶׁל עֶרְגָּה פָּנָה אֵלָיו
בִּתְחִינָּה. חוֹלֵי הָאַהֲבָה
נֶאֱחָזִים בְּכָל דָּבָר
נוֹשֵׁם כְּדוֹמֵם.

— קאלידאסה, מֶגְהָדוּתָה, 5

ביצירה מֶגְהָדוּתָה (אנ') (שליח ענן), תיאר המשורר ההודי קאלידאסה את ניסיונו של יאקשה, היצור השמימי, להעביר מסר אל אהובתו הרחוקה. יאקשה, אשר הוגלה לדרום הודו כעונש על עבירה בביצע כנגד אדונו, התגעגע אל בת זוגו שנותרה בהרי ההימלאיה הרחוקים וחיפש כל דרך אפשרית להעביר אליה את דברי אהבתו. מאחר שהגיעה עונת המונסונים, בה הדרכים חסומות ולא ניתן לשלוח שליח רגיל, הוא פנה ביאושו אל ענן מזדמן וביקש ממנו לשמש כשליח. היצירה מפרטת את מסעו של הענן לאורך הדרך הארוכה מן הדרום הרחוק של הודו עד שהגיע אל הרי הצפון, שם ביצע את שליחותו ואיחד בכוח הדמיון בין האוהבים[1].

קָאלִידָאסַה כותב את יצירתו החשובה מֶגְהָדוּתָה

הערות שוליים

  1. ^ יגאל ברונר ודוד שולמן, עין להודו, ידיעות אחרונות - ספרי חמד - הוצאת מאגנס, 2019, עמ' 113-112

117

אחר-כך הוקרא בפניו המכתב המורה לו... לשלוח אותנו אל אמיר ח'וארזם מטעמו, עם מכתב המורה לו שלא לעמוד בדרכנו ואף לצייד אותנו במכתב למפקד משמר בַּאבּ אלתֻרְכּ, ובו הוראה להעמיד לרשותנו משמר מלווה ולא לעכב בעדנו.

— אַחְמַד אִבְּן פַדְלַאן, מסע אבן פדלאן

ב-21 ביוני 921 שלח הח'ליף העבאסי אל-מקתדר את איש החצר אַחְמַד אִבְּן פַדְלַאן בשליחות דיפלומטית אל מלך בולגריה של הוולגה. אורך הדרך מבגדאד, בירת הח'ליפות העבאסית, אל גדות נהר הוולגה התיכונה היה כ-5,000 ק"מ, וחלפה כשנה עד שהמסע הושלם ואבן פדלאן חזר לבגדאד.

כדי שיוכל לעבור בשלום את הדרך הארוכה והמסוכנת, צויד אבן פדלאן במכתב המלצה אל שליט בוכארה (אשר היה כפוף לח'ליף העבאסי). במכתב זה נדרש הנמען לסייע לאנשי המשלחת בדרכם, ולספר להם מכתב המלצה מתאים לשליטים הכפופים לו בהמשך נתיב המסע. הנמען האחרון, שהיה מפקד תחנת הגבול בקצה השטח שבשליטת האימפרייה העבאסית, נדרש להעמיד לרשות המשלחת משמר צבאי ומורה דרך שיאפשרו להם להמשיך במסעם בשטחים הפראיים של מרכז אסיה[1].

תיאור תוכן האיגרת שקרא אבן פדלאן באוזני שליט בוכארה, מהווה דוגמה לדרך בה אורגן מסעם של השליחים, אשר נשאו איגרות אל שליטים זרים שישבו מחוץ לשטחים הכפופים לשלטונו של השולח.

כתב יד של אבן פדלאן

הערות שוליים

  1. ^ אלה אלמגור (תרגום מערבית), מבגדאד אל גדות הוולגה - מסע אבן פדלאן אל ארץ הבולגארים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ע"ש חיים רובין, תל אביב, 2019, עמ' 27.

118

וכשהרג טורגיאנוס את לוליאנוס ואת פפוס אחיו בלודקיא... לא הספיק לזוז משם עד שבאת עליו דיופלי מרומי והוציאו מוחו בגזירין.

— קהלת רבה, ג, יז[1]

הערות שוליים

  1. ^ מנחם הירשמן, מדרש קהלת רבה א-ו, מפעל המדרש שליד מכון שכטר ללימודי היהדות, ירושלים, תשע"ו, עמ' 223-222.

119

הוצאתי את מכתבו של הח'ליף ואמרתי למלך: "נאסר עלינו לשבת בשעת קריאת המכתב." המלך, שהיה בעל גוף ועב כרס, קם על רגליו, וכן עשו הנוכחים מנכבדי ממלכתו. התחלתי לקרוא את פתיחת המכתב, וכשהגעתי למילים "שלום עליך, הריני קורא לך לשבח את האל אשר אין אלוה מבלעדיו", אמרתי: "החזר שלום לאמיר המאמינים." הוא עשה כן, וכמוהו עשו כולם עד אחד... כשסיימנו את קריאת המכתב, קראו "אללה אכבר!" כזה שהאדמה רעדה.

— אַחְמַד אִבְּן פַדְלַאן, מסע אבן פדלאן

ב-21 ביוני 921 שלח הח'ליף העבאסי אל-מקתדר את איש החצר אַחְמַד אִבְּן פַדְלַאן בשליחות דיפלומטית אל מלך בולגריה של הוולגה. אורך הדרך מבגדאד, בירת הח'ליפות העבאסית, אל גדות נהר הוולגה התיכונה היה כ-5,000 ק"מ, וחלפה כשנה עד שהמסע הושלם ואבן פדלאן חזר לבגדאד.

כאשר הגיע אבן פדלאן לחצרו של מלך בולגריה של הוולגה, הוא קרא ברוב טקס את מכתבו של הח'ליף באוזני המלך ואנשיו[1].

תיאור זה ממחיש את תפקידו של השליח הדיפלומטי, שלא הסתפק במסירת המכתב לנמען אלא נדרש לארגן את טקס הקריאה תוך מתן דגש לחלקים החשובים שבו.

כתב יד של אבן פדלאן

הערות שוליים

  1. ^ אלה אלמגור (תרגום מערבית), מבגדאד אל גדות הוולגה - מסע אבן פדלאן אל ארץ הבולגארים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ע"ש חיים רובין, תל אביב, 2019, עמ' 41.

120

יצאנו מסאמראא' ובידי מכתב מאת אלואת'ק באללה אל אסחאק אבן אסמאעיל שליט ארמניה שמושבו היה בטביליסי, ובו הוא מורה לו להניח לנו לעבור בארצו. אסחאק זה כתב עבורנו אל שליט אלסריר, והלה כתב למלך האלאנים ומלך האלאנים כתב אל פילאן שאה והלה כתב אל טרח'אן מלך הכוזרים.

— אבו אלקאסם עֻבּידאללה אבן עבדאללה אבן חֻ'רַּדַאד'בִּה, ספר הדרכים והמסעות

אבן חֻ'רַּדַאד'בִּה היה מנהל שירותי הדואר והמודיעין של מחוז ג'באל (אנ') שבצפון מערב פרס, כחלק מן המנהל של הח'ליפות העבאסית בתקופתו של הח'ליף אל-מֻעְתַמִד. בשנת 867 כתב את "ספר הדרכים והממלכות (אנ')", ובו תיאר את השטחים בהם שלטה הח'ליפות העבאסית, את הדרכים ונתיבי המסחר שחצו אותה, ואת העמים שהתגוררו בה.

באחד מפרקי הספר תיאר אבן חֻ'רַּדַאד'בִּה את מסעו של סַלּאם המתורגמן, אשר נשלח על ידי הח'ליף העבאסי אל-ואתִ'ק אל העמים שישבו באזורי ההרים שבצפון הח'ליפות. כדי שיוכל לעבור בשלום את הדרך הארוכה והמסוכנת, צויד סַלּאם המתורגמן במכתב המלצה אל שליט ארמניה (אשר היה כפוף לח'ליף העבאסי). במכתב זה נדרש הנמען לסייע לאנשי המשלחת בדרכם, ולספק להם מכתב המלצה מתאים לשליט הבא בהמשך נתיב המסע. תהליך זה חזר על עצמו, שליט אחר שליט, עד לאתר שבקצה הדרך[1].

שורת האגרות שמתאר אבן חֻ'רַּדַאד'בִּה מהווה דוגמה לדרך בה אורגן מסעם של השליחים, אשר נשאו איגרות אל שליטים זרים שישבו מחוץ לשטחים הכפופים לשלטונו של השולח.

הערות שוליים

  1. ^ אלה אלמגור (תרגום מערבית), מבגדאד אל גדות הוולגה - מסע אבן פדלאן אל ארץ הבולגארים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ע"ש חיים רובין, תל אביב, 2019, עמ' 65.

121

מסר לאויב של אשורבנ[פל, מלך ארץ אשור, אדוננו לא נשלח]

— שבועת נאמנות שערך אַשׁוּרבַּנִפַּל לנכבדים בבליים, שורה 35

הסבר[1].

אשורבניפל ככוהן נושא סל על ראשו

הערות שוליים

  1. ^ אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום, מוסד ביאליק, ירושלים, 2018, עמ' 532-529.

122

שמעתם, בודאי, את שמעו של כוכב הקולנוע המפורסם והמנוח ג'ון בארימור. באחרית ימיו רזה והיה כמקל. הוא, מבינים אתם, סבל ממחלות שונות והרופאים גזרו עליו צנע. הוא הוכרח להינזר ממשקאות — והוא אהב משקאות! — להנזר מכל מאכל מעודן ולהסתפק בכפיות של מרק ובפתותים של לחם. וערב אחד, לאחר שהגישה האחות לאמן הרעב את ארוחתו הצנועה, שאלתהו דרך נימוס שבתשומת לב:

"אולי רוצה אתה בעוד משהו?"

"כן" — השיב בארימור — "הביאי לי בבקשה גם בול־דואר".

"בול דואר?" תמהה האחות.

"כן, בול דואר. אני רוצה הערב גם לקרוא....".

— אורי קיסרי, הצנע השחור

הסבר[1].

הערות שוליים

  1. ^ אורי קיסרי, הצנע השחור, בתוך: הארץ, 30/01/1950, עמ' 2

123

המפקח, שישב בפינה וקרא בנחת את העיתון "הדגל הלבן", לא ראה איך תחב האנגלי לכיסו את מכתב ההלשנה שכתב דנגלר בפונדק "רזרבה" עם הבול שהעיד כי הוא נשלח ממרסיי ב-26 במרס, וששק הדואר הורק בשעה שש בערב

הערות שוליים

  1. ^ אלכסנדר דיומה, הרוזן ממונטה כריסטו, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1988, עמ' 176.

124

אלברט הביט בפרנץ, כאדם שקיבל תשובה לא ברורה. "אתה מבין מה הוא אומר, פרנץ? אין סוסים, הוא אומר. אבל סוסי דואר, לא נוכל להשיג סוסי דואר?" "כולם כבר הושכרו לפני חמישה עשר יום, ונשארו רק הסוסים הנחוצים לשירות הדואר."

הערות שוליים

  1. ^ אלכסנדר דיומה, הרוזן ממונטה כריסטו, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1988, עמ' 208.

125

כשנגעו רגליו של פרנץ באדמת איטליה, שכח, לפחות לזמן מה, את קורותיו. הוא מיהר לסיים את כל ענייניו בפירנצה ונסע לרומא, כדי להצטרף אל חברו המצפה לו. מרכבת הדואר הביאה אותו לכיכר המכס.

הערות שוליים

  1. ^ אלכסנדר דיומה, הרוזן ממונטה כריסטו, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1988, עמ' 207.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פורטל:דואר_ובולאות/ציטוט_נבחר/אוסף_ציטוטים&oldid=36058011"