פורטל:יונקים
 מחלקת היונקים, היא מחלקה במערכת המיתרניים, המונה כ-5,400 מינים של בעלי חיים. המאפיין המובהק ביותר של היונקים הוא קיומן של בלוטות חלב, שבאמצעותן מזינה האם את צאצאיה. מחלקת היונקים היא אחת המחלקות המפותחות והמגוונות ביותר שחיות על פני כדור הארץ. היא כוללת בעלי חיים ממשקל של 2 גרם עד משקל של 180 טון, מטילי ביצים או יולדים וולדות חיים, אשר מאכלסים את מרבית האזורים הגאוגרפים ובתי-הגידול. יש ביניהם שוכני-יבשה ההולכים על ארבע רגליים או על שתיים, שוכני-ים מובהקים, בעלי חיים מעופפים, מטפסים על עצים ושוכני מחילות תת-קרקעיות. האדם משתייך אף הוא למחלקת היונקים. עורם של מרבית היונקים מכוסה לפחות חלקית בשיער, והם מווסתים את טמפרטורת הגוף שלהם באמצעות תהליכי חילוף חומרים הפולטים חום. מוח היונקים גדול יחסית לגופם, והם מצטיינים באינטליגנציה גבוהה יחסית ובדאגה לצאצאיהם. |
על אף המגוון העצום של היונקים השונים, יש לכולם תכונות אנטומיות ופיזיולוגיות משותפות וייחודיות, אשר מבדילות אותם מכל שאר מחלקות המיתרניים. כבר במאה ה-18 סיווג אותם קרולוס לינאוס, חוקר הטבע הראשון שפיתח את השיטה הטקסונומית המודרנית, למחלקה אחת, והעניק להם את שמם המדעי Mammalia, הגזור מן המילה הלטינית mamma (עטין). במאה ה-19 הוברר כי יש למיין את היונקים לשלוש קבוצות בסיסיות (תת-מחלקות) על פי שיטת הרבייה שלהם:
היונקים מן הקבוצה העתיקה ביותר; הם מטילים ביצים שבתוכן ניזונים העוברים מן החלמון, בדומה לעוברי הזוחלים, העופות ושאר המיתרניים, אך לאחר בקיעתם הם ניזונים מחלב אמם בדומה ליונקים אחרים. בתת-מחלקה זאת היו קיימים בעבר מספר סדרות, אך כיום נותרה בה סדרה יחידה: יונקי הביב. בניגוד ליונקי שליה, לביבאים יש פתח יחיד בגופם, הקרוי פתח ביב, המשמש אותם לצורכי הפרשות השתן והצואה ולרבייה. מכאן שם הסדרה כולה. הנקבה חסרת רחם ובמקום תהליך ההיריון, היא מטילה ביצה אחת אשר מוחזקת בקפל עור שעיר עד לבקיעתה. לאחר בקיעתו הוא נותר בקפל העור מספר שבועות עד אשר הוא גדל ויוצא לעולם החיצון. בתקופה הזו הוא ניזון מחלב המופרש מבלוטות הפזורות על העור.
לערך המלא
קבוצה מפותחת יותר, בה העוברים מתפתחים לתקופת הריון קצרה ברחם האם, כשהם ניזונים משק החלמון בדומה לעוברים בביצים; ייחודם של יונקי הכיס בהריונן הקצר של הנקבות, אשר ולדותיהן נולדים זעירים ולא-מפותחים, וזוחלים מיד עם לידתם לכיס - שהוא קפל עור המחובר לעצמות הכיס שמתחת לבטן האם. שם הם ממשיכים להתפתח במשך כמה חודשים עד להשלמת התפתחותם. בכיס מצויות פטמות חלב, שמהן ניתז חלב לפיותיהם של הוולדות הלא-מפותחים בפעולת התכווצות של שריר שמסביב הבלוטות. בגיל מאוחר יותר, לאחר צאתם מהכיס, הצעירים יכולים לינוק מהפטמות בכוחות עצמם.
לערך המלא
הקבוצה המפותחת ביותר, שבה העובר מתפתח במשך תקופת הריון ארוכה יותר ברחם האם, וסופג ממנה מזון וחמצן דרך שליה העשירה בכלי דם. ולדות יונקי השלייה נולדים מפותחים יותר מאלו של יונקי הכיס, ולאחר לידתם הם יונקים מן האם בדומה לוולדות שאר היונקים. יונקי השליה כוללים את מרבית מיני היונקים המוכרים בימינו.
לערך המלא
קיפודן נמלים אוסטרלי הוא מין ממשפחת הקיפודניים המשתייך, יחד עם הברווזן, לסדרת יונקי הביב. סדרת יונקי הביב כוללת את היונקים הפרימיטיביים ביותר כיום - הם היונקים היחידים שמטילים ביצים. המאובנים המוקדמים ביותר של קיפודן הנמלים האוסטרלי תוארכו לסוף תקופת הפליסטוקן.
מין זה נפוץ ברחבי אוסטרליה, וכן באזורים החופיים וההרריים שבדרום מערב גינאה החדשה. באוסטרליה הוא המין האנדמי הנפוץ ביותר כיום. המין אינו נתון בסכנת הכחדה, אולם פעילות אנושית כגון ציד, הרס בתי גידול והחדרת מינים פולשים המזיקים לקיפודן, הביאו לירידה בתפוצתו ביבשת אוסטרליה.
.jpg)
הסולטאן העות'מאני סולימאן הראשון בנה את שער האריות כחלק משיקום חומות ירושלים, במאה ה-14. אגדה עממית קושרת את תבליטי האריות שבחזית השער עם חלום של סולימאן הראשון, שבו אריות הורו לו לשקם את החומה. אלא שעיצוב האריות הספציפי הזה, המוטבע גם על גשר ביברס, שבלוד, הוא סמלו הייצוגי של סולטאן אחר – ביברס הממלוכי בן המאה ה-11. כנראה שהתבליטים בשימוש משני בבית השער, לאחר שנלקחו מחורבת אכסניה שהקים ביברס. לאריות אלו אין רעמה, ולפי פירוש שמו של ביברס בשפת אמו, ייתכן שאלו לא אריות אלא פנתרים אחרים או ברדלסים.
להלן קטגוריות המשנה שתחת קטגוריית יונקים בוויקיפדיה:
אשמן הכיס • אשמן זנב-נדן • אשמן חדקוני • אשמן כלבי • אשמן רפאים • אשף כלבי • אשף חרום-אוזן • אשף מולוסוס • אשף עירום • זיזף • זיזף אוזנן • זיזף אנדרווד • זיזף ארך-לשון • זיזף ארך-רגל • זיזף בנאי • זיזף החרב • זיזף הבננה • זיזף העצים • זיזף הצוף • זיזף כותפות • זיזף כתום-גרון • זיזף לבן • זיזף פירות • זיזף פרחים • זיזף קמוט-פנים • זיזף תאנה אדום • ערפד צמרירי • ערפדון • עטלף משפך • אוזנן אוסטרלי • אוזנן אמריקני • אוזנן מנומר • אפלול • אריאלון • בלומף • נשפון עקוד • נשפון שעיר-זנב • עטלפון • אידולון • עטלף הדמעות • עטלף המושק • • עטלף הצוף • עטלף הרפיה • עטלף חשוף-גב • עטלף כותפות • עטלף כותפות מדומה • עטלף ננסי פישר • עטלף נקוד-כנף • עטלף פרחים • עטלף צינורי • כלב-מעופף • קוף-מעופף • שועל-מעופף חד-שן • שועל-מעופף אלדברה • שועל-מעופף מריאנה • שועל-מעופף מפוספס-פנים • תן-מעופף • ערפד מדומה • ערפד מדומה אף-לב • עטלף חסר-אגודל • עטלף עשון • שפתן משופם • שפתן רפאים •
האוֹקַפִּי הוא מין פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפיים והשריד היחיד מסוגו. זהו היצור החי הקרוב ביותר לג'ירף. הוא יצור ביישן, זהיר מאוד וחמקני, ובעל יכולת שמיעה והרחה מעולים, המאפשרים לו לחוש בסכנה מבעוד מועד ולנוס מפניה. פסיו של האוקאפי משתנים בכל פרט, והם מסייעים לו להסתוות בין צללי יער הגשם, ואולי אף לעזור לאוקאפים שונים למצוא אחד את השני. הזכר שונה מהנקבה בקרניו, שהן קצרות יחסית, אך זו לרוב גדולה ושוקלת יותר. לאוקאפי לשון ארוכה המשמשת אותו לאיסוף מזון יעיל יותר, ואף מאפשרת לו ללקק את עיניו ואוזניו. אף על פי שהוא בן משפחתו החי היחיד של הג'ירף, צווארו אינו ארוך כמו של האחרון וגובהו נמוך ממנו. כמו כן, שונה האוקאפי ממנו במספר מאפיינים, עד כדי כך שחוקרים אחדים חשבו לסווגו כקרוב יותר לאנטילופה הקרויה נילגאי.
האוקאפי פעיל בשעות היום בעיקר ואינו נוטה לחיי חברה. הוא מתבודד במשך רוב חייו, מוסתר בנבכי הצמחייה וצלליה. הוא אוכל מגוון צמחים, ואף ניזון מסוגי מינרלים שונים כגון חרסית. מעצם היותו בעל חיים גדול, הוא צורך כמות רבה של מזון: בין 18 ל-29 קילוגרמים ליום. הוא כמעט ואינו משמיע קולות, אך יכול להפיק קול תת-שמעי. דרך תקשורת זו משמשת בעיקר את האם וילדה.
טורפו העיקרי של האוקאפי הוא הנמר האפריקאי, וכן חתוליים קטנים יותר המסוגלים לטרוף עגלים. האוקאפי נתון תחת איומים נוספים המעמידים בסכנה את קיומו כמין, אשר העיקרי מביניהם הוא צמצום והרס בית הגידול שלו. לאור זאת, הוגדר המין בשנת 2013 על ידי איגוד השימור העולמי כ"נתון בסכנת הכחדה".
 |
| אם ובן ממין הלווייתן ראשתן גדול-ראש. ראשתן גדול-ראש או לווייתן זרע הוא מין של לווייתן שיניים מין יחיד בסוגו. הראשתן הוא הגדול שבלווייתני השיניים – אורך גופו עשוי להגיע ל-18 מטרים ומעלה; מוחו הוא הגדול ביותר בעולם החי וראשו מהווה כשליש מגופו. הראשתן מסוגל לצלול לעומקים הגדולים ביותר מכל מיני הלווייתנים, והוא מפיק רעש חזק יותר מכל בעל חיים אחר. מקורו של השם "לווייתן זרע" בחומר הלבנבן בעל המרקם החלבי הנמצא בכמות גדולה בראשו, חומר שנחשב בתחילה בטעות לנוזל זרע, ואילו השם "ראשתן" נגזר מגודל ראשו. |
| קיפוד אירופי מרחרח את סביבתו. |
ראשיתם של היונקים בזוחלים סינאפסידיים מסוף עידן הפלאוזואיקון, בתור הקרבון ובתור הפרם. המונח סינאפסידיים מתייחס למספרם ולמיקומם של פתחים בגולגולת מאחורי ארובת העין המאפשרים את הגדלת שרירי הלעיסה; גולגולות סינאפסידיות הן בעלות פתח צדע יחיד מכל צד, בניגוד לגולגולות דיאפסידיות שהן בעלות שני פתחי צדע מכל צד. התצורה הדיאפסידית מאפיינת את מרבית הזוחלים ששרדו כיום וכן את העופות, ולעומתה, התצורה הסינאפסידית אפיינה את כל הזוחלים הנכחדים בשושלת המובילה ליונקים, וכיום שרדה ביונקים בלבד. שתי קבוצות נפוצות מאוד של זוחלים סינאפסידים בתור הפרם היו הפליקוזאורים והתראפסידים.
בסוף תקופת הפרם התרחשה הכחדת פרם-טריאס – הכחדה המונית מן הקשות שתועדו ברשומות המאובנים: כ-70% מכלל מיני החולייתנים היבשתיים נכחדו. הכחדה זו סיימה את עידן השליטה הסינאפסידית ופתחה את תור השגשוג של הזוחלים הדיאפסידים, כמו הארכוזאורים וצאצאיהם הדינוזאורים, אשר ככל הנראה היו מותאמים טוב יותר לאקלים החם והיבש שאפיין את מרבית עידן המזוזואיקון. עם זאת זוחלים סינאפסידים שונים שרדו גם בעידן המזוזאיקון, ומהם התפתחו בסופו של דבר היונקים. קבוצה גדולה של זוחלים תראפסידים בתור הטריאס, התור הראשון של המזוזואיקון, היו הצינודונטים (Epicynodontia). הקבוצה הוגדרה לראשונה על ידי הפלאונטולוג המפורסם מן המאה ה-19 ריצ'רד אוון ופירושו המילולי של השם הוא שיני כלב, המעיד על התצורה היונקית של שיניהם. הקבוצה כוללת מינים רבים מכל היבשות, הקדומים שבהם כבר בסוף הפלאוזואיקון לפני ההכחדה הגדולה. הגדולים שבהם הגיעו לגודל של דוב. הענף המתקדם ביותר שלהם נקרא הצינודונטים האמיתיים (Eucynodontia) וממנו השתלשלו ככל הנראה היונקים.
תור היורה באמצע המזוזואיקון כבר עשיר למדי במאובנים של זוחלים דמויי יונקים, עד כי הפלאונטולוגים חלוקים לעיתים קרובות בשאלה אילו מן המינים כבר זכאים להיות מסווגים כיונקים ואילו עדיין כזוחלים. רבים מהם מפגינים תכונות שלד האופייניות ליונקים כמו קופסת מוח מוגדלת, חיך משני, הצטמצמות חלק מן העצמות בלסת התחתונה, התמחויות של השיניים ופולי עורף זוגיים. כמו כן, נראה שלפחות בחלק מן המינים בתור היורה כבר התקיימו תכונות אופייניות ליונקים כמו מערכת ההנקה, שיער ומנגנוני שמירה וייצור חום גוף.
ביורה ובקרטיקון שגשגו הדינוזאורים וקבוצות אחרות של זוחלי ענק דיאפסידיים, והיונקים הקדומים היו יצורים קטנים שחיו בצילם. מקובל לחשוב שהם היו נדירים יחסית, דמו בגודלם ובצורתם הכללית לחדפים מודרניים ואכלסו גומחות אקולוגיות דומות - ניצול ההומיאותרמיות וכסות הפרווה שלהם לפעילות לילית, ותזונה מחרקים ומשדידת ביצי דינוזאורים. ואולם הצטברות ממצאי מאובנים מן השנים האחרונות מראה שהמגוון של יונקי היורה והקרטיקון היה גדול בהרבה ממה שחשבו קודם לכן, והם אכלסו גומחות אקולוגיות רבות ושונות.
בעידן השלישון, החלו היונקים לשגשג ולתפוס גומחות שבעבר מילאו הדינוזאורים וזוחלי הענק שנכחדו בסוף הקרטיקון. הם החלו להתפתח למגוון צורות שונות וגדלים שונים, כולל טורפים, עטלפים, פרסתניים, יונקים ימיים ועוד. חלק מהיונקים התפתחו ליצורים גדולים במיוחד, כגון הממותות והפרצרתריום שהיה יונק היבשה הגדול ביותר שחי אי-פעם. כיום יונק היבשה הגדול ביותר הוא הפיל האפריקני. היונק הגדול ביותר שחי אי-פעם הוא הלווייתן הכחול הענק, המשתייך לקבוצת היונקים המימיים.
קיימים כיום: יונקי הביב • אופוסומים • אופוסומיים חדפיים • קנגוראים • מוניטאים • חפרפרות כיס • בנדיקוטאים • טורפי כיס • פילוסאים • ארמדילאים • חדפי פיל • טנרקאים • שנבובאים • שפנאים • בעלי חדק • תחשאים • מכרסמים • ארנבאים • חדפי עצים • גלשנאים • פרימטים • אוכלי חרקים • עטלפים • טורפים • פנגולינאים • מפריטי פרסה • מכפילי פרסה • לווייתנאים
נכחדו: דסמוסטיליים • אמבריתופודיים • קונדילרסים • מזוניכידים • דינוצרטים • קראודונטים • ליטופטרנה • נוטונגולאטויים • אסטרפותרים • פירותראים • קסנונולטיים • אאוטריקונודונטים • כימולסטיים • ספרסודונטה
.jpg)
יונקים מימיים היא קבוצה לא-טקסונומית הכוללת בתוכה את הלווייתנים והדולפינים, אריות ים, כלבי ים, התחשאים, החיים בים וכן סוגי יונקים נוספים החיים במים מתוקים כמו לוטרות, בונים והיפופוטמים. בעלי החיים בקבוצה זו חיים רוב זמנם במים או משיגים את מזונם מתוכם. יונקי הים התפתחו מיונקים יבשתיים שבמשך הזמן התאימו את עצמם לים. תהליך דומה התרחש במים מתוקים אף על פי שיונקי הים הרבה יותר הסתגלו לחיים במים. היונקים המימיים מובדלים מכל היצורים שחיים במים בריאותיהם, הפועלות במקום זימים, פרווה באזורים שונים של הגוף ושכבת שומן המאפשרת להם לשמור על חום גופם. בנוסף הלווייתנים נולדים שלמים מולדות בעוד רוב יצורי המים נולדים מביצים, והיונקים המימיים, כמו כל היונקים היבשתיים, יונקים חלב מאימהותיהם בתחילת חייהם.
- כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא יונקים שרק מחכים שירחיבו אותם.
- כתבו או תרגמו ערכים מבוקשים בתחום היונקים (ראו במסגרת "ערכים מבוקשים). ברשימה זו תוכלו גם להוסיף ערכים שלדעתכם חסרים.
- ישנם ערכים שאי אפשר שיישארו במצבם הנוכחי וצריך לעבור עליהם ולתקן אותם בהקדם, ראו מסגרת "ערכים דורשי שיפור".
| רשימת ערכים מבוקשים | |
|---|---|
|