לדלג לתוכן

פרד שאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרד שאוס
Fred Schaus
שאוס בשנת 1955
שאוס בשנת 1955
לידה 30 ביוני 1925
ניוארק, אוהיו, ארצות הברית
פטירה 10 בפברואר 2010 (בגיל 84)
מורגנטאון שבווירג'יניה המערבית, ארצות הברית
עמדה סמול פורוורד
גובה 1.96 מטר
מכללה אוניברסיטת וירג'יניה המערבית
דראפט בחירה מספר 27, 1949
פורט ויין פיסטונס
קבוצות כשחקן
1949–1953
1953–1954
פורט ויין פיסטונס
ניו יורק ניקס
הישגים כשחקן
בחירה לחמישייה השנייה של העונה (1950)
השתתפות במשחק האולסטאר (1951)
קבוצות כמאמן
1954–1960
1960–1967
1972–1978
אוניברסיטת וירג'יניה המערבית
לוס אנג'לס לייקרס
אוניברסיטת פרדו
הישגים כמאמן
מאמן במשחק האולסטאר (1962–1964, 1966, 1967)
מדליית זהב במשחקים הפאן-אמריקאיים (1959)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1967–1972 לוס אנג'לס לייקרס
הישגים כג'נרל מנג'ר
זכייה באליפות ה-NBA‏ (1972)

פרדריק אפלטון "פרד" שאוסאנגלית: Frederick Appleton "Fred" Schaus;‏ 30 ביוני 192510 בפברואר 2010) היה כדורסלן ומאמן כדורסל אמריקאי, אשר שיחק ב-NBA בין השנים 1949–1954. לאורך קריירת המשחק השתתף פעם אחת במשחק האולסטאר (1951), והעמיד ממוצעים כוללים של 12.2 נקודות, 6.0 ריבאונדים ו-2.9 אסיסטים למשחק.[1]

בין השנים 1960–1967 שימש כמאמן לוס אנג'לס לייקרס, ובין השנים 1967–1972 היה הג'נרל מנג'ר של הקבוצה.[2]

קריירת משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלמד באוניברסיטת וירג'יניה המערבית נלקח שאוס בבחירה ה-27 של דראפט ה-NBA‏ 1949, על ידי פורט ויין פיסטונס.[3] בעונתו הראשונה בקבוצה הוביל את קלעיה עם 14.3 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר לחמישייה השנייה של העונה. בעונה העוקבת נבחר להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA, לאחר שקלע שיא קריירה של 15.1 נקודות למשחק (מקום 13 ב-NBA). בעונות 1952 ו-1953 שמר על יכולת יציבה והוביל את הפיסטונס להופעתם השלישית והרביעית ברציפות בשלב הפלייאוף, בהתאמה.

במהלך עונת 1953/1954 נמכר לניו יורק ניקס, ובסיומה פרש ממשחק, בגיל 28.

קריירת אימון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם פרישתו ממשחק מונה שאוס למאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת וירג'יניה המערבית, בה שיחק בעבר בין השנים 1946–1949. ב-6 עונותיו כמאמן האוניברסיטה רשמה הקבוצה מאזן כולל של 146 ניצחונות ו-37 הפסדים (79.8%), ובכולן העפילה לטורניר אליפות המכללות. בעונת 1958/1959 העפילה לגמר טורניר אליפות המכללות – הישגה הגדול אי פעם – הודות ליכולת מצוינת של שחקנה ג'רי וסט, אך הפסידה במשחק הגמר מול אוניברסיטת קליפורניה בברקלי בתוצאה 70–71.[4]

בקיץ 1959 אימן את נבחרת ארצות הברית בכדורסל בטורניר המשחקים הפאן-אמריקאיים, והוביל אותה לזכייה במדליית הזהב לאחר שניצחה בכל משחקיה בהפרש ממוצע של כ-39 נקודות. בלטו בנבחרת שחקני המכללות אוסקר רוברטסון וג'רי וסט.[5]

לקראת עונת 1960/1961, בעת מעבר הקבוצה ללוס אנג'לס, מונה שאוס למאמן קבוצת לוס אנג'לס לייקרס, אשר בדיוק צירפה את ג'רי וסט דרך הדראפט. ב-7 עונותיו כמאמן הלייקרס העמידה הקבוצה מאזן כולל חיובי 315–245 (56.3%), וב-4 מתוכן העפילה לגמר ה-NBA.[6] בכל ארבע סדרות הגמר הפסידה לוס אנג'לס מול בוסטון סלטיקס, אשר זכתה באותה תקופה ב-8 אליפויות רצופות. ב-5 מהעונות נבחר שאוס לאמן את "נבחרת המערב" במשחק האולסטאר, בה הדריך את שחקניו מהלייקרס ג'רי וסט, אלג'ין ביילור, פרנק סלבי, רודי לרוסו ודארל אימהוף.

בשנת 1972 חזר שאוס לליגת המכללות, כאשר מונה למאמן קבוצת אוניברסיטת פרדו אשר באינדיאנה. מאזנה הכולל של הקבוצה ב-6 עונותיו של שאוס בפרדו עומד על 104 ניצחונות ו-60 הפסדים (63.4%). בעונת 1976/1977 העפילה פרדו לטורניר אליפות המכללות, בפעם השנייה בלבד בתולדותיה.

קריירה כג'נרל מנג'ר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם עזיבתו את תפקיד מאמן הלייקרס בשנת 1967, מונה שאוס לג'נרל מנג'ר של הקבוצה. בעונת 1971/1972 זכתה הקבוצה באליפות ה-NBA, ובסיומה עזב שאוס את תפקידו בקבוצה והוחלף על ידי פיט ניואל. בין פעולותיו הבולטות כג'נרל מנג'ר ניתן לציין את צירופם של וילט צ'מברלין מפילדלפיה 76' (1968) ושל גייל גודריץ' מפיניקס סאנס (1970), ואת מינויו של ביל שרמן למאמן הקבוצה ב-1971.[7]

ב-10 בפברואר 2010 נפטר שאוס, בגיל 84.[2]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרד שאוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]