פרס מצלמת הזהב
 | |
| מדינה |
צרפת  |
|---|---|
| תקופת הפרס |
1978–הווה (כ־46 שנים) |
|
www | |
  | |
פרס מצלמת הזהב (בצרפתית: Caméra d'Or) הוא פרס המוענק במסגרת פסטיבל הקולנוע בקאן לסרט הביכורים הטוב ביותר (באורך מלא) שהשתתף בפסטיבל. הפרס הוענק לראשונה ב-1978. בנוסף מוענק לעיתים פרס מיוחד לסרטי ביכורים בשם "פרס מצלמת הזהב - ציון לשבח".
בפרס מצלמת הזהב זכו שני סרטים ישראליים "אור" (2004)[1] ו"מדוזות" (2007)[2]. בשנת 2009 זכה הסרט בבימוי סכנדר קובטי וירון שני, "עג'מי" בציון לשבח[3].
כללי הפרס
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרס ניתן לסרט הראשון שיצר במאי להקרנה מסחרית באורך של 60 דקות ומעלה, ללא התחשבות בסוגה (סרט עלילתי, סרט תיעודי או סרט אנימציה). במאים שעשו בעבר רק סרטי סטודנטים או סרטי טלוויזיה עדיין יכולים להתחרות בקטגוריה זו. המטרה המוצהרת היא לחשוף סרט "שתכונותיו מדגישות את הצורך לעודד את הבמאי לבצע סרט שני".
רשימת הזוכים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם שבסוגריים הוא שמו של במאי הסרט.
- 1978: !Alambrista (רוברט מ. יאנג)
- 1979: Northern Lights (ג'ון הנסון)
- 1980: Histoire d'Adrien (ז'אן-פייר דניס)
- 1981: Desperado City (ואדים גלובנה)
- 1982: Mourir à 30 ans (רומן ז'ופיל)
- 1983: Adj király katonát (פאל ארדוש)
- 1984: זרים (ג'ים ג'ארמוש)
- 1985: אוריאנה (פינה טורס)
- 1986: Noir et Blanc (קלר דוורס)
- 1987: סבי האנגלי (ננה ג'ורג'דזה)
- 1988: סלאם בומביי! (מירה נאיר)
- 1989: המאה ה-20 שלי (אילדיקו אניידי)
- 1990: Freeze Die Come to Life (ויטלי קנבסקי)
- 1991: טוטו הגיבור (יאקו ואן דורמייל)
- 1992: מאק - האיש והחלום (ג'ון טורטורו)
- 1993: ניחוח הפאפיה הירוקה (טראן אהן הונג)
- 1994: Petits arrangements avec les morts (פסקל פראן)
- 1995: הבלון הלבן (ג'עפר פנאהי)
- 1996: Love Serenade (שירלי בארט)
- 1997: Moe no Suzaku (נעמי קאוואסה)
- 1998: סלאם (מארק לוין)
- 1999: Throne of Death (מוראלי נאיר)
- 2000: שעתם של הסוסים השיכורים (באהמן גובאדי)
- 2001: Atanarjuat (זכריאס קונוק)
- 2002: Bord de mer (ז'ולי לופז-קורבאל)
- 2003: שחזור (כריסטופר בו)
- 2004: אור (קרן ידעיה)
- 2005: אני, אתה וכל השאר (מירנדה ג'ולי), The Forsaken Land (וימוקטי ג'יאסונדארה)
- 2006: 12:08 מזרחה לבוקרשט (קורנליו פורומבויו)[4]
- 2007: מדוזות (אתגר קרת ושירה גפן)
- 2008: רעב (סטיב מקווין)[5]
- 2009: שמשון ודלילה (וורוויק ת'ורנטון)[6]
- 2010 : Ano Bisiesto (מייקל רואו)[7]
- 2011 : Las Acacias (פבלו ג'יורג'לי)
- 2012 : חיות הדרום הפראי (בן צייטלין)[8]
- 2013 : Ilo Ilo (אנתוני חן)[9]
- 2014 : פארטי גירל (מארי אמוחוקלי, קלייר בורגר וסמואל תיאיס)[10]
- 2015 :אדמה וצל (סזאר אוגוסטו אסבדו)
- 2016 : Divines (הודה בנימינה)
- 2017 :Montparnasse Bienvenue (לנור סראיי)[11]
- 2018 : נערה (לוקאס דוהנט)[12]
- 2019 : האמהות שלנו (סזאר דיאז)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פרס מצלמת הזהב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שירות גלובס, קרן אור, באתר גלובס, 23 במאי 2004
- ^ נירית אנדרמן, אורי קליין, הסרט "מדוזות" זכה ב"מצלמת הזהב" בקאן, באתר הארץ, 28 במאי 2007
- ^ אורי קליין, הוכרזו הזוכים בפסטיבל קאן, באתר הארץ, 25 במאי 2009
- ^ גואל פינטו, מישהו לפתוח אתו, באתר הארץ, 5 ביולי 2006
- ^ נטע אלכסנדר, עכבר העיר, נסיכת האינדי האמריקאי ובריטי מחוספס: הבמאים של השנה הבאה, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2011
- ^ עכבר העיר, "הסרט הלבן" של מיכאל האנקה זכה ב"דקל הזהב" בקאן, באתר הארץ, 24 במאי 2009
- ^ אורי קליין, זכייה מפתיעה בקאן לסרט התאילנדי הנועז, באתר הארץ, 24 במאי 2010
- ^ אמנון דירקטור וארנון בן-דרור, קאן, עכבר העיר, "אהבה" של מיכאל האנקה זכה בפסטיבל קאן, באתר הארץ, 27 במאי 2012
- ^
אורי קליין, "כחול הוא הצבע החם ביותר" זכה בפרס דקל הזהב, באתר הארץ, 26 במאי 2013
- ^ אורי קליין, זוכה פרס דקל הזהב: "שנת חורף" הטורקי של נורי בילה ג'יילאן, באתר הארץ, 24 במאי 2014
- ^ נירית אנדרמן, הפתעה בקאן: דקל הזהב הוענק לסרט שוודי; פרס הבימוי ניתן לסופיה קופולה, באתר הארץ, 28 במאי 2017
- ^ נירית אנדרמן, פסטיבל קאן ננעל עם עדות מטלטלת: ויינשטיין אנס אותי פה, זה היה שדה הציד שלו, באתר הארץ, 19 במאי 2018
