קודקס אזרחי (מצרים)

קודקס אזרחי הוא אוסף שיטתי של חוקים אשר נועד להתמודד באופן מקיף עם התחומים המרכזיים והעיקריים של משפט אזרחי, תחומים אלו כוללים ענפים משפטיים אחדים: דיני קניין, שתפקידם לפתור את הזכויות ברכוש. דיני חוזים ודיני נזיקין העוסקים בהתחייבויות שנעשות מרצון או מתוך הכרח בין פרטים וכן את ענף דיני המשפחה. במצרים קודקס כזה מתקיים משנת 1875 ואילך.
חוקי הקודקס האזרחי נחשבים מהמאה ה-18 לצורת המשפט המתאימה ביותר לחברה בת זמננו, כיוון שבעזרתם המדינה הריבונית המודרנית יכולה לשלוט באופן ריכוזי. לכן, החקיקה הקודיפיקטיבית היא מהלך טבעי ואף חיוני בתהליך בינויה של מדינה חדשה. הקודקסים האזרחיים הפכו גם לסמל לאומי שמבטא את העצמאות המשפטית והתרבותית של כל עם. במאתיים וחמישים השנים האחרונות הרבה מאוד מדינות חדשות הן באירופה והן מחוצה לה ראו חובה לעצמן לחוקק חוקה וקודקס אזרחי.

היסטורית שלבי החקיקה

בשנת 1875 נחקק במצרים קודקס אזרחי שהיה מבוסס ברובו על הקודקס האזרחי הצרפתי (קוד נפוליאון) שנוסח בשנת 1804. על פי קודקס צרפתי זה החלו מאז 1876 לשפוט במצרים את כל הזרים המדינה בבתי משפט המעורבים (אלמתאכם אלמח'תלטה). בתי משפט אלו הוקמו במסגרת הקפיטולציות עוד בתקופת ההאימפריה העות'מאנית. בשנת 1883 תורגם הקודקס בשינויים קלים לערבית ואז החלו לשפוט על פיו גם את אזרחי המדינה בבתי משפט הילידים/לאומים (אלמתאכם אלאהליה/וטניה).
רוח הקודקס ותפיסת עולמו הייתה בעיקרה צרפתית ולא התאימה לגמרי לאורח החיים במצרים. החוגים המשפטיים הערבים החלו לדרוש עריכת שינויים בנוסח הקוד והתאמתו לחברה המצרית. הממשל המצרי ניסה כמה פעמים להקים ועדות משפטנים שתתאמנה את הקודקס למדינה המצרית, אולם לידי החלטה הן לא הגיעו. בשנת 1938 החליט שר המשפטים של מצרים להטיל את התפקיד באופן בלעדי על דר' עבד אל-רזאק אל-סנהורי וכעזר נגדו שימש המשפטן הצרפתי אדוארד למברט שהיה אז דיקאן אוניברסיטת ליל. לאחר מספר ניכר של תיקונים וועדות נוספות אושר לבסוף הקודקס האזרחי החדש שכלל 1149 סעיפים בתאריך ה-16 ביולי שנת 1948. באותו יום בוטלו גם בתי המשפט המעורבים וכל התושבים ילידים כזרים נשפטו בהתאם לקודקס האזרחי החדש.
סנהורי סייע גם לעיראק סוריה ולוב בניסוח הקודקס האזרחי שלהן, כווית אמצה קודקס הדומה מאוד לזה המצרי ששמש גם כתבנית לקודקסים של קטר, ירדן, בחרין ואיחוד האמירויות כך גם סודאן, כאשר ניסחה את הקוד האזרחי שלה בשנת 1970, הוא היה במידה רבה העתק של הקוד האזרחי המצרי תוך כדי עריכת שינויים קלים. כיום קיים קודקס אזרחי בכל המדינות הערביות, למעט ערב הסעודית ועומאן. קודקסים אלו מבוססים במלואן או בחלקן על הקוד האזרחי המצרי.
מאז פרסום הקודקס רבו מבקריו, עד היום ניתפס הקודקס כאקלקטי, חסר הומוגניות משפטית ורעיונית. אחרים תארו אותו כחקייני שאינו מחדש כמעט דבר לעומת שני הקודקסים שקדמו לו: הקודקס המעורב והקודקס האהלי. אחד מחשובי החוקרים של המשפט הערבי נורמן אנדרסון בקר בחריפות את האקלקטיות של מרכיבי החוק וטען שקודקס שמושפע בעת ובעונה אחת ממקורות גרמניים איטלקים ויפנים אינו יכול בשום שתתקיים בו הרמוניה בין חוקים השונים. תגובתו של המשפטן הישראלי פרופסור גד טדסקי לקודקס מבטאת גם היא את הגישה האוריינטליסטית השלילית כלפי הקוד. הוא טען:

"אין ספק שהקליטה (של המשפט הערבי) כפי שהיא נערכה בארצות הלבנט, יותר חיקוי התבטלות היתה, מאשר חיקוי התחרות, על פי מונחיו של אחד העם. היא לא נערכה, או כמעט שלא נערכה, מתוך התאמת המשפט הנכרי לתנאי המקום, למסורת, לדרגת התרבות של העם".

הקוד מתמקד בהסדרת נושאי העסקים והמסחר, ואינו כולל כמעט הוראות הנוגעות לדיני המשפחה . אל-סנהורי השאיר בכוונה תחילה את דיני המשפחה ודיני הירושה כדי להפריד את הקודקס המצרי מזה האזרחי הטורקי.
סעיף 1 של הקודקס קובע, כי "בהיעדר חקיקה רלוונטית, יחליט השופט על פי המנהג הקיים, באם אין מנהג כזה, יפנה השופט לעקרונות החוק האיסלאמי, אם גם שם לא נמצאה לו תשובה, יפנה השופט למשפט הטבע ולכללי הצדק (מוסר).

לשם הדגמת הנכתב בסעיף 1, היא דרישת תום הלב במשפט שהיא דרישה עמומה ובלתי מוגדרת. אולם מטרתה העיקרית היא לאפשר ניהול חיי המסחר בהגינות, ביושר, במוסר ובצדק. בדיני בחוזים דרך משל, הצדדים לחוזה אינם נותנים או אולי אפילו אינם יכולים לתת דעתם מראש לכל פרטי החוזה ואופני קיומו. עקרון תום הלב שולל מן הצדדים את האפשרות לנצל עובדה זו כדי לקיים את החוזה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם רוחו ועם הציפיות הסבירות העולות ממנו, והוא נועד "להגשים את רוח העסקה והגיונה הפנימי . קשה אפוא לקבוע מראש את גבולות המושג "תום לב", והדבר נעשה באופן פרטני, ובעיקר על דרך השלילה: הקודקס מאפשר לבתי המשפט להצביע על התנהגות מסוימת כלוקה בחוסר תום לב.

גם זכות הקניין שבדיני קניין, אינה מוחלטת, אלא כפופה למגבלות שתפקידן לאזן בין זכות זו לבין זכויות אחרות שעליהן תחליט החברה באמצעות בתי המשפט, על מנת לקדם את הקניין המשותף כערך חברתי. המונח "צדק" מאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת רחב, על מנת שלא לכבול את ידי השופט "באזיקים של טקסט מגביל". הקודקס נותן בדיני קנין למשל, הנחיות בקביעת הסדרים מיוחדים להתנהגות בין מספר שותפים לבעלות על קרקע אחת, להתנהגות של דיירים בבית משותף, להתנהגות של בני משפחה שכל אחד מבניה הוא בעל חלקה קטנה מתוך מכלול המשפחתי, שזוהי מציאות מקובלת מאוד במצרים. את ההשפעה החברתית הזו תולים כמובן בהשפעה הרבה שהיה לרעיון הסוציאליסטי על העולם בשנים בהם פעל סנהורי.
לעומת כל הביקורות הנוקבות על הקודקס, טוען דר' גיא בכור שזהו קודקס חדשני שחולל בדין האזרחי המצרי מהפך רחב היקף. לדעתו של דר' בכור, מחבר הקודקס עצמו טען שהדואליות המאפיינת את הכתוב נעשתה במתכוון. והקודקס מורכב למעשה משתי מערכות. הראשונה נקראה בפיו הרוח המעשית (אלרוח אלעמליה), שאפשר להגדיר אותה כקודקס הפורמלי שעוסק במטלות משפטיות יומיומיות, מעמד משפטי, זכויות קנין, ירושות ודיני חיובים. המערכת השנייה חבויה ברבדים עמוקים יותר של הקודקס ומטרתה לפתח את היחסים המשפטיים כך שייצרו מרקם חברתי אנושי שישנה את פניה של החברה המצרית השמרנית ויקדם אותה תרבותית אל עקרונות החברה המערבית.
החשיבה החברתית שקיימת באופן גלוי יותר במשפט הצרפתי שעליו מסתמך רבות הקודקס המצרי, נמצאת לפי דברי דר' בכור גם בקודקס המצרי. הנוסח המצרי הוא פשוט ללא פלפולים משפטיים מתחכמים, ערוך בצורה מדעית ומנוסח בערבית פשוטה ומשפטים קצרים. נושאיו כוללים את לימודי הפוליטיקה, החברה, הכלכלה והמנהל הציבורי. הקודקס המצרי גם שם דגש על הזכויות והחובות של נושאים אלו מתוך התייחסות לאידיאל הצדק המודרני. מטרתו של המחבר סנהורי, על פי דר' בכור היא, לעצב חברה מצרית חדשה שתכיל בתוכה את עקרונות החמלה המחילה וההגינות כיסודות לחברה מצרית חדשה. דר' בכור סבור שאת טכניקת "ההסתרה" הגה סנהורי עצמו שחשש שמא רעיונות חדשניים אלו עשויים לעורר התנגדות ויכשילו את תפקודו השוטף של הקודקס כאינדקס יומיומי בבתי המשפט.

הקודקס וה"צדק החוזי"

הקודים האזרחים המצרים הישנים הן אלו של בתי המשפט המעורבים והן אלו של בית המשפט האהלי, שיקפו את ההשקפה האינדיבידואלי של הקודקס האזרחי הצרפתי של השקפת - הלסה פר. מערכת כלכלית שבה מתבצעות בחופשיות עסקאות בין צדדים פרטיים, ללא התערבות ממשלתית כמו רגולציה, סדרי עדיפויות, תעריפים וסובסידיות. קוד האזרחי הצרפתי מתייחס לחירות הכלכלית ולחופש החוזי כאל זכותו הטבעית של האזרח. הקודקס המצרי החדש כפר בגישה זו בטענה שאינה מתאימה לחברה המצרית שכן היא מעודדת את הקיטוב הכלכלי והחברתי מגינה על החזק ומחלישה את החלש. דעתו של סנהורי וחבריו הייתה שיש לאמץ השקפת עולם פטרנליסטית אלטרואיסטית של צדק חוזי המציבה את טובת החברה לפני טובת הפרט. בטווח ארוך מה שנראה כהגבלה של זכויות בהתערבות בית המשפט בנושאים שהיו פעם חירותו הבלעדית של הפרט הוא בעצם מה שיביא לחברה בריאה ויציבה יותר. ואם הפרט אינו מבין זאת על החוק לכפות זאת עליו לטובת הכלל. כך למשל בדיני חוזים הקודקס המצרי החדש הכיר בעקרון חופש החוזים וציין שחוזה שנעשה הוא בבחינת חוק לשני הצדדים אולם יחד עם זאת הציב דוקטרינות מן הצדק שיאפשרו לבית המשפט להתערב באוטונומיה החוזית של הפרט כדי שיכללו בחוזה רעיונות של צדק חברתי.

לקריאה נוספת

• Civil procedure in Egypt, Fathi Waly, Alphen aan den Rijn : Kluwer Law International, cop. 2011
• ,Egypt Code Civil בערבית
• בחיפוש אחר סדר חברתי: סנהורי והולדת המשפט האזרחי הערבי המודרני. גיא בכור המרכז הבינתחומי הרצליה. 2004

קישורים חיצוניים

• An Agricultural Law Research Article Egyptian Land Law: An Evaluation, David F. Forte

• The Egyptian Legal System

• Egypt Code Civil