קפיבארה מצויה

קפיבארה מצויה
	קפיבארה מצויה
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכרסמים
תת־סדרה:	דמויי קביה
משפחה:	קבייתיים
סוג:	קפיבארה
מין:	קפיבארה מצויה
שם מדעי
	Hydrochoerus hydrochaeris; ‏לינאוס, 1766
תחום תפוצה

קפיבארה מצויה (שם מדעי: Hydrochoerus hydrochaeris) הוא מין המכרסם הגדול ביותר מבין המכרסמים המודרניים. בעבר היו מכרסמים גדולים יותר, כגון הג'וספורטיגסי (Josephoartigasia), שמשקלו היה גדול יותר מזה של פרה.

הקפיבארה נמצא בטבע באמריקה הדרומית בלבד.

אורך גוף ממוצע של פרט בוגר: 1 מטר, הנקבה ארוכה מעט יותר מהזכר
משקל ממוצע 50 קילוגרם, הנקבה כבדה מעט יותר מהזכר, אך נמצאו פרטים במשקל 90 קילוגרם.
פרווה סמיכה, שיער ארוך ועבה
צבע הפרווה נע בין אפור לחום
גפיים קצרות בעלות קרומי שחייה
מזון: צמחי מים ועשבי יבשה
תפוצה: אמריקה הדרומית
בית גידול: צמחייה סבוכה שליד גדות נחלים ונהרות, ביצות ושלוליות המוקפות יערות
אויבים טבעיים: האדם, היגואר והאנקונדה

רבייה

הקפיבארה מגיע לבגרות מינית בגיל 22 חודשים. משך ההיריון כ-4 חודשים, ובסופו נולדים 2 עד 6 גורים. רבייה מתבצעת כל השנה, אולם עיקרה בתחילת העונה הגשומה, כאשר מתחדשת הצמחייה המהווה את מזונו של הקפיבארה. נקבת הקפיבארה אינה בונה לעצמה מקום המלטה (מחילה או קן), אלא ממליטה על פני הקרקע במקום מסתור. הגורים נולדים במשקל 1 עד 2 קילוגרם עם פרווה ומערכת שיניים, והם ניידים תוך דקות מרגע היוולדם.

הקפיבארה והכלכלה בוונצואלה

איכרים מוונצואלה, שבעבר התייחסו לקפיבארה כאל מזיק, מגדילים כיום את הכנסתם על ידי מכירת בשר קפיבארה (כ-400 טון לשנה). האיכרים צדים את המכרסמים בפברואר על מנת שיוכלו לשחוט את המכרסם ולמכור את בשרו ממש לפני שמתחיל צום התענית, כשבשרה הוא מצרך מבוקש.

המנהג העממי מתבסס על טענה כי הכנסייה הקתולית אישרה לאכול מבשר הקפיבארה בתקופת התענית. אגדה מקובלת בוונצואלה מספרת שכשהמיסיונרים האירופאים פגשו לראשונה בקפיבארה באמריקה הדרומית במהלך המאה ה-16, הם כתבו לרומא בקשה להנחיה, באומרם: "יש חיה כאן שיש לה קשקשים וגם שיער, והמבלה את רוב זמנה במים, אבל לעיתים עולה על היבשה, האם נוכל לסווגה כדג?". לשאלה הייתה משמעות, כיוון שהדת הקתולית אוסרת על אכילת בשר (למעט בשר דג) במהלך 40 הימים שלפני חג הפסחא (התענית). מכיוון שתיאור החיה הגיע אליהם מיד שנייה, ומכיוון שלא רצו שהפונים אליהם יסטו מהדרך הקתולית הנכונה, החליטו אבות הכנסייה לפסוק לקולא והכריזו שהקפיבארה היא סוג של דג.

ייתכן שמסיבה זו נחוג יום הקפיבארה ב-5 באפריל, זכר לאותה הודעה משמחת עבור הקתולים השרויים בתענית.