קרל יגר
 | |
| לידה |
20 בספטמבר 1888 שפהאוזן, שווייץ  |
|---|---|
| התאבד |
22 ביוני 1959 (בגיל 70) מבצר הוהנאשפרג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, גרמניה הנאצית, גרמניה המערבית |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קרל יגר (בגרמנית: Karl Jäger; 20 בספטמבר 1888 – 22 ביוני 1959) היה פושע מלחמה נאצי, מחברו של "דו"ח יגר" על רצח יהודי ליטא בתקופת השואה.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יגר נולד בשפהאוזן, שווייץ, ועבר עם אביו לגרמניה כשהיה בן 3. הוא התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית בתחילת מלחמת העולם הראשונה, וקיבל את צלב הברזל (מחלקה 1) ואותות אחרים. לאחר המלחמה, יגר, יוצר אורקסטריונים (אנ') במקצועו, קיבל תפקיד ניהולי במפעל התזמורת ובר בוולדקירך. הוא הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1923 (חבר מפלגה מס' 30988) והקים את סניף המפלגה המקומי, כך שנודע כ"היטלר של וולדקירך" בקרב הלוחמים הוותיקים, כפי שכינו את עצמם אלה שהצטרפו למפלגה לפני הבחירות לרייכסטאג בספטמבר 1930.
חברת ובר פשטה את הרגל בשנת 1931,[1] ויגר היה מובטל מספר שנים. על פי דיווחו, הוא דחה את דמי האבטלה מממשלת רפובליקת ויימאר, שלה בז, ולכן בשנת 1934 תמו חסכונותיו ואשתו אמה נפרדה ממנו, אם כי גירושיהם לא נכנסו לתוקף עד 1940. ביולי 1933, סגן הפיהרר רודולף הס קבע רשמית כי יש למצוא עבודה בשכר טוב עבור אלטה קאמפפר (לוחמים ותיקים) על בסיס מועדף.[2]
יגר הצטרף ל-SS בשנת 1932 (חבר מספר 62823), ועד מהרה בנה כוח בן 100 איש בעיר הולדתו הקטנה וולדקירך. עלייתו בתוך האס-אס החלה בשנת 1935,[3] כאשר הוצב בלודוויגסבורג ואז ברבנסבורג. לאחר שמשך את תשומת ליבו של היינריך הימלר, נקרא למטה משטרת הביטחון, ה-SD (Sicherheitsdienst) בברלין בשנת 1938, שם סיים בהצלחה קורס לימודים, וקודם לראש משרד ה-"SD" המקומי במינסטר בשנת 1939. במהלך הפלישה להולנד במאי 1940 התמנה יגר למפקד "איינזצקומנדו 3", יחידה שהשתייכה ל "איינזצגרופה A", והועלה לדרגת "שטנדרטנפיהרר".[4]
רציחות המוניות במזרח אירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יגר הנהיג את הרוצחים בהשמדה השיטתית של הקהילה היהודית בליטא. מיולי 1941 עד ספטמבר 1943 היה יגר מפקד האיינזצקומנדו "3a", יחידת משנה של "איינזצגרופה A" בראשות פרנץ ולטר שטאלקר, בקובנה. תחת פיקודו של יגר, האיינזצקומנדו שלו, בעזרת ליטאים, ירה בגברים יהודים, נשים וילדים ללא הבחנה בטבח יהודי קובנה באוקטובר 1941.[5]
במהלך תקופה זו הוגשו באופן שוטף לממונים עליו דיווחים המפרטים מעשי רצח המוניים מחושבים. חלק מהדיווחים הללו שרדו את המלחמה ומכונים "דו"ח יגר". הם מקיפים דיווחים מ-2 ביולי 1941 עד 25 בנובמבר 1941, ועודכנו ב-9 בפברואר 1942. יגר הועבר בחזרה לגרמניה לקראת סוף שנת 1943 לאחר התמוטטות עצבים שנגרמה ככל הנראה עקב השתתפותו ברציחות ההמוניות. הוא התמנה למפקד ה-SD ברייכנברג שבחבל הסודטים (כיום ליברץ), ולא נכלל במבצעים נוספים בשל מה שהממונים עליו באס אס כינו "עצבים רופפים."[4]
דו"ח יגר
[עריכת קוד מקור | עריכה]| דוח קרל יגר | ||
|---|---|---|
| חודש[6] | ערכים | רציחות |
| יוני | ערך אחד | 4,000 |
| יולי | 20 ערכים | 4,400 |
| אוגוסט | 33 ערכים | 47,906 |
| ספטמבר | 38 ערכים | 40,997 |
| אוקטובר | 12 ערכים | 31,829 |
| נובמבר | 10 ערכים | 8,211 |
פעולותיו של איינזצקומנדו 3, כולל חוליית ההרג של רולקומנדו האמאן, הוזמנו על ידי יאגר עצמו. הדו"ח מפרט רציחות באופן כמעט יומיומי, ואלה מסתכמות ב-137,346 נרצחים. "דו"ח יגר" מביא תיאור מפורט על ההשתוללות הרצחנית של "חוליה מיוחדת" זו בליטא הכבושה על ידי הנאצים.
בריחה, תפיסה והתאבדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יגר הצליח להיטמע בחברה כעובד חקלאי עד שהתגלה הדו"ח שלו במרץ 1959. הוא נעצר והוגש נגדו כתב אישום. הוא התאבד בתלייה בכלא בהוהנאספרג בזמן שהמתין למשפטו, ביוני 1959.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Klee, Ernst, Dressen, Willi, and Riess, Volker, "The Good Old Days" – The Holocaust as Seen by its Perpetrators and Bystanders, (translation by Deborah Burnstone) MacMillan, New York, 1991 ISBN 0-02-917425-2, originally published as Klee, Ernst, Dreßen, Willi, and Rieß, Volker (Hrsg.): Schöne Zeiten. Judenmord aus der Sicht der Täter und Gaffer. S. Fischer, Frankfurt / Main 1988. ISBN 978-3-10-039304-3ISBN 978-3-10-039304-3
- Krausnick, Helmut, and Wilhelm, Hans-Heinrich: Die Truppe des Weltanschauungskrieges. Die Einsatzgruppen der Sicherheitspolizei und des SD 1938–1942. Deutsche Verlags-Anstalt, Stuttgart 1981, ISBN 3-421-01987-8
- Seljak, Anton: Monolithisches Leitbild und soziale Heterogenität einer Elite. Untersuchungen zum Ordensgedanken der SS und zur sozialen Stratifikation des SS-Führerkorps. Including a socio-biographical excursus on Karl Jäger. Universität Basel, 1992 (vgl. "Alexandria": Online-Katalog (OPAC) des Bibliotheksverbunds der Schweizerischen Bundesverwaltung)
- Stang, Knut: Kollaboration und Massenmord. Die litauische Hilfspolizei, das Rollkommando Hamann und die Ermordung der litauischen Juden. Peter Lang, Frankfurt am Main [u.a.] 1996, ISBN 3-631-30895-7
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Vincas Bartuseviécius; Joachim Tauber; Wolfram Wette (2003). Jägers Karriere in der SS 1936–1941. Holocaust in Litauen: Krieg, Judenmorde und Kollaboration im Jahre 1941. Böhlau Verlag Köln Weimar. pp. 80–82. ISBN 3412139025. נבדק ב-22 ביולי 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Frank Bajohr: Parvenüs und Profiteure - Korruption in der NS-Zeit. Frankfurt am Main 2004, ISBN 3-596-15388-3, pages 22 and 23.
- ^ Vincas Bartuseviécius; Joachim Tauber; Wolfram Wette (2003). Jägers Karriere in der SS 1936–1941. Holocaust in Litauen: Krieg, Judenmorde und Kollaboration im Jahre 1941. Böhlau Verlag Köln Weimar. pp. 80–82. ISBN 3412139025. נבדק ב-22 ביולי 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Der Waldkircher Hitler" By Wolfram Wette in Spiegel Online, 10 March 2008, retrieved 10 November 2018.
- ^ Henry Friedlander, Friedlander, Henry (1995). The Origins of Nazi Genocide: From Euthanasia To The Final Solution. Chapel Hill, NC: University of North Carolina Press. p. 289.
- ^ [Grouped by the ending date of the massacre]
| בקרת זהויות |
|
|---|