ראן לולה ראן

ראן לולה ראן
Lola rennt
	כרזת הסרט
בימוי	טום טיקוור (Tom Tykwer)
הופק בידי	סטפן ארנדט
תסריט	טום טיקוור
עריכה	מתילדה בונפוי
שחקנים ראשיים	פרנקה פוטנטה; מוריץ בלייבטרוי
מוזיקה	טום טייקוור; ג'וני קילמק; ריינהולד הייל
צילום	פרנק גריב
מדינה	גרמניה
חברת הפקה	X-Filme Creative Pool, רדיו מערב גרמניה, ארטה (ערוץ טלוויזיה)
חברה מפיצה	פרוקינו פילמורליי
שיטת הפצה	הורדה דיגיטלית
הקרנת בכורה	1998
משך הקרנה	81 דקות
שפת הסרט	גרמנית
סוגה	סרט דרמה, סרט פשע, סרט מתח, סרט ניסיוני
מקום התרחשות	ברלין
תקופת התרחשות	שנות ה-90 של המאה ה-20
תקציב	1,750,000‏$
הכנסות	14,533,173‏$
הכנסות באתר מוג'ו	runlolarun
פרסים	Bavarian Film Awards (Best Production); Online Film Critics Society Award for Best Foreign Language Film; Southeastern Film Critics Association Award for Best Foreign Language Film; פרס חוג מבקרי הסרטים של קנזס לסרט הזר ;
	אתר רשמי
	דף הסרט ב־IMDb

ראן לולה ראן (מאנגלית: Run Lola Run: מילולית "רוצי, לולה, רוצי"; במקור הגרמני: Lola rennt: מילולית: "לולה רצה") הוא סרט קולנוע גרמני בבימויו של הבמאי הגרמני טום טיקוור ובכיכובה של פְרַנְקָה פּוֹטֶנְטֶה.

הסרט עושה שימוש בנרטיב יוצא דופן. הסרט מתאר את אותו סיפור שאורכו 20 דקות בשלוש דרכים שונות. בכל פעם משתנה פרט אחד ועל כן התוצאה של הסיפור שונה לחלוטין. העלילה של הסרט "ספירלית" במהותה במובן שכל אירוע משפיע במעגלים הולכים וגדלים על אירועים אחרים בסרט, החל מאירוע יחיד בתחילתו של כל סיפור. חדר המדרגות בסרט כמו גם מאפיינים אחרים בו מהווים מחווה לבמאי אלפרד היצ'קוק ולסרטו "ורטיגו" שטיקוור העריץ.

הסרט הושפע מסגנונו של הבמאי הפולני קשישטוף קישלובסקי בקווי הזמן המקבילים שלו (ובייחוד מ"חייה הכפולים של ורוניק" ו"שלושת הצבעים: אדום").

תקציר עלילה

חברהּ של לוֹלָה, מַאנִי, מעורב במבצע הברחה. עליו להביא סכום של 100,000 מארקים לבוס שלו - רוני. לולה אמורה להסיע את מאני אולם הקטנוע שלה נגנב, ומאני נאלץ לנסוע בתחבורה הציבורית - ושוכח בטעות את התיק עם הכסף ברכבת, שם מוצא אותו קבצן. מאני מתקשר ללולה ומסביר לה שהוא חייב להשיג את הכסף עד השעה 12:00 בצהריים לפגישתו עם רוני - שאם לא, רוני יהרוג אותו. לולה מתחייבת להשיג את הכסף עד השעה הייעודה - כאשר עומדות לרשותה 20 דקות לעשות זאת, שכן השעה כבר 11:40.

מרגע זה מוצג הסרט בשלושה קווי עלילה מקבילים, המתרחשים אחד אחרי השני ונמשכים 20 דקות כל אחד:

המציאות הראשונה - לולה רצה דרך רחובות ברלין במטרה להגיע אל סניף הבנק שמנהל אביה במטרה להשיג ממנו את הכסף. אביה מסרב, ומספר לה שהוא בוגד באשתו (אמה של לולה) עם סגנית מנהל הבנק. לולה ומאני שודדים חנות מכולת על מנת להשיג את הכסף, ולולה נהרגת מירי בשוגג של שוטר.

לאחר מותה של לולה מתחיל הסרט בשנית:

המציאות השנייה - לולה רצה ברחובות ברלין במטרה להגיע אל סניף הבנק שמנהל אביה במטרה להשיג ממנו את הכסף - אך בשל פרט קטן שמשתנה בדרכה אל הבנק, היא מוצאת עצמה שודדת את אביה ומביאה את הכסף מסניף הבנק למאני - אשר נדרס על ידי אמבולנס.

לאחר מותו של מאני מתחיל הסרט בשלישית:

המציאות השלישית - לולה רצה ברחובות ברלין במטרה להגיע אל סניף הבנק שמנהל אביה במטרה להשיג ממנו את הכסף - אך בשל פרט קטן אחר המשתנה בדרכה אל הבנק, היא רואה את אביה מתרחק מהבנק במכוניתו. היא רצה ברחובות העיר ומבקשת עזרה משמים; היא נכנסת לקזינו, ובעזרת 100 מארק שהיו בכיסה מנצחת מספר פעמים, עד אשר היא מרוויחה את הכסף. היא מגיעה למאני באמצעות האמבולנס (שנושא את השומר מהבנק של אביה לאחר שזה סבל מהתקף לב - אותו האמבולנס אשר דרס את מאני בסיפור השני). לולה מחליטה להישאר עם השומר - שמתברר שהוא אביה האמיתי... בינתיים, מאני, אשר בשני קווי העלילה הקודמים לווה כרטיס טלפון ציבורי מאישה עיוורת על מנת להתקשר ללולה ולא הודה לה על כך - מודה בקו עלילה זה לעיוורת. העיוורת מצביעה בידה קדימה, ומאני רואה שהיא מצביעה על הקבצן שלקח לו את הכסף. הוא תופס את הקבצן ומצליח להביא את הכסף בזמן לרוני. לבסוף נפגשים מאני ולולה, כאשר בידיה של לולה תיק עם 100,000 מארקים...

בהקרנת טרום בכורה חד פעמית בסינמטק בתל אביב, הוקרנה גרסה עם סוף אחר שנחתך ונגנז מההפצה הרשמית : אמנם מאני ולולה זכו בתיק עם 100,000 מארקים, אבל אז מגיעה סדרת פלאשים של תמונות סטילס שבה רואים את החבורה של הגברים השריריים מרביצים לשניהם וגונבים ממאני ולולה את כספם ואף הורגים את שניהם כך שסוף אחד לולה נהרגה, סוף שני מאני נהרג, וסוף שלישי שניהם מתו .

הגרסה כאמור נחתכה ולאחר מספר חודשים שוחררה גרסה ערוכה בהקרנת בכורה בה הושארה עם רעש של פלאש אחד ארוך מאוד בסוף, תמונה אחת קפואה, ועם סוף טוב .

במהלך כל הסרט רצה לולה בין אנשים, ומתנגשת בהם או חולפת על פניהם; בעקבות כל מפגש קצרצר שכזה מוצגת סדרת תצלומי סטילס אשר מראים את עתידו של כל אחד ואחד מהם. מסלולי חייהם של האנשים משתנים בשל המפגשים: במקרה אחד, התנגשות של לולה באישה מתחילה שרשרת אירועים שבסופה זוכה האישה בלוטו ומתעשרת; במקרה אחר, לולה חולפת על פניה אך אינה מתנגשת בה, והאישה אינה זוכה, נשארת ענייה וילדיה נלקחים ממנה בידי רשויות הרווחה.

למעשה, הסרט מקצין את אפקט הפרפר - שינוי קטן מסוגל לגרום השפעות הרות גורל.

אזכורים קולנועיים (הומאז'ים)

הסרט מאזכר את הסרט "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק במספר אופנים - הבולט בהם - ציור בקזינו של קים נובאק כפי שנראתה בעת ששיחקה בסרט "ורטיגו".

השפעות הסרט

הסרט הפך לפרודיה בפרק מהסדרה "משפחת סימפסון" שנקרא "טרילוגיה של שגיאה" (Trilogy of Error), שגם בו נעשה שימוש בווריאציות על גרעין עלילה אחד, אשר שינוי קטן בו משפיע על התוצאה.

פסקול

פסקול הסרט הוא פרי עבודתם של טום טיקוור, יחד עם ג'וני קלימק (Johnny Klimek) וריינהולד הייל (Reinhold Heil). השיר "Wish - Komm zu mir" (גרמנית: "בואי אליי") נכתב על ידי פרנקה פוטנטה, ששרה אותו עם תומאס דֶה (Thomas D). השיר משנה אווירה לאורך הסרט: בפעם הראשונה מלווה המוזיקה באווירה של דריכות; בשנייה מעבירה המנגינה תחושת סכנה; ובפעם השלישית מתווספות לשיר מילים כגון "never say never".

ליהוק

פרנקה פוטנטה: לולה
מוריץ בלייבטרוי: מני
הרברט קנאופ: אבא
נינה פטרי: הגב' האנסן
ארמין רוהד: מר שוסטר
יואכים קרול: נורברט פון או
לודגר פיסטור: מר מאייר
סוזאן פון בורסודי: הגב' יאגר
סבסטיאן שיפר: מייק
יוליה לינדיג: דוריס
לארס רודולף: מר קראוס
אוטה לובוש: אמא
האנס פאטץ': מספר

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראן לולה ראן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ראן לולה ראן
"ראן לולה ראן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"ראן לולה ראן", באתר נטפליקס
"ראן לולה ראן", באתר AllMovie (באנגלית)
"ראן לולה ראן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"ראן לולה ראן", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"ראן לולה ראן", באתר Metacritic (באנגלית)
"ראן לולה ראן", באתר אידיבי
"ראן לולה ראן", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"ראן לולה ראן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מידע על הסרט (בגרמנית ואנגלית)
יוחאי עתריה, ‏טכנו במקום רובים, סליל, כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה, 6, 2012