תסמונת הלב השבור

תסמונת הלב השבור
תחום	קרדיולוגיה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	1513631
MeSH	D054549
סיווגים
ICD-11	BC43.5

תסמונת הלב השבור (נקראת גם טַקוֹצוּבּוֹ קרדיומיופתיה, באנגלית: Takotsubo cardiomyopathy) היא כשל לבבי זמני הנגרם עקב מועקה נפשית חמורה. הלוקים בתסמונת זו מפתחים כאבים בחזה ושינויי א.ק.ג. ולעיתים גם סימני אי ספיקת לב, אלה עלולים לגרום לאבחנה שגויה של אוטם שריר הלב. תפקוד הלב יורד באופן חד והצורה האופיינית היא שחוד הלב והחלקים הסמוכים אליו אינם מתכווצים ורק החלק הבסיסי של הלב מתכווץ.

גורמי המחלה

הסיבות לתסמונת הן ככל הנראה תגובת הלב לרמה גבוהה של הורמוני סטרס (אדרנלין לדוגמה) שמופרשים בתגובה למצב הנפשי. בשלב החריף של המחלה היא עשויה להגיע לכדי סכנת חיים, אך למחלה פוטנציאל הפיך ותפקוד הלב לרוב חוזר לנורמה בתוך שבוע. האירועים שעלולים לגרום למועקה נפשית שתוביל לתסמונת:

מוות פתאומי של אדם אהוב;
פחד שמעוררת אבחנה רפואית מדאיגה;
סבל בעקבות התעללות;
תאונת דרכים;
ניתוח גדול;
גירושים;
גירוש מהבית;
ולעיתים אף אירוע משמח מאוד אך מפתיע.

התסמינים העיקריים

התסמינים העיקריים של תסמונת הלב השבור הם כאב פתאומי ועז בחזה שהוא ביטוי לפרץ של הורמוני לחץ שיכול להיגרם עלי ידי אירוע מלחיץ מבחינה רגשית. הביטויים של התסמונת עשויים לכלול כאבים בחזה וקוצר נשימה, הפרעות בקצב הלב ואפילו מצב קיצוני כמו הלם לבבי, בו תפקוד הלב נחלש עד שאינו מצליח למלא את צורכי הגוף. בניגוד להתקף לב, ברוב המקרים של התסמונת ניתן לטפל ולהחזיר את תפקוד הלב באופן מלא בתוך מספר שבועות. אדם שחווה את התסמונת בעבר נמצא בסיכון נמוך לאירועים חוזרים. למרות השינויים והתלונות הקליניות בתסמונת הלב השבור, לרוב זמן התאוששות הוא מהיר ונע בין ימים ספורים עד שבועות.

קריטריונים אבחנתיים

בשנת 2004 נקבעו ארבעה קריטריונים לאבחון תסמונת זו:

אקינזיה או דיסקינזיה זמנית של חוד הלב (או של קטעים אמצעיים) עם הפרעות אזוריות בתפקוד החדר השמאלי, המשתרעות מעבר לפיזור אנטומי של עורק אפיקרדיאלי אחד.
היעדר היצרות של עורק כלילי או בקע חד של רובד טרשת.
שינויים חדשים בתרשים האק"ג (עליית מקטע ST או היפוך גלי T).
היעדר חבלת ראש, דימום תוך-גולגולתי, פאוכרימוציטומה, מחלת היצרות עורקים כליליים, דלקת בשריר הלב או קרדיומיופתיה היפרטרופית.

ההבדל בין אוטם שריר הלב לתסמונת הלב השבור

התסמונת עשויה להיות מאובחנת בטעות כאוטם שריר הלב בגלל התסמינים הדומים, אולם שלא כמו באוטם, בתסמונת הלב השבור אומנם קיימים שינויים מבניים ממשיים בלב, אך לא קיימת עדות לחסימה של עורקי הלב. כאשר בוחנים את פעילות הלב עצמו באמצעות בדיקת אקוקרדיוגרפיה, ניתן לראות אזור מסוים בלב הופך לגדול יותר באופן זמני ויכולת שאיבת הדם נפגעת וירדת.

האבחנה בין התקף לב לבין התסמונת מתבצעת באמצעות הדמיית חדרי הלב, הנעשית או בצנתור או באמצעות אולטרה-סאונד.

הבדיקה מדגימה ירידה בתפקוד הלבבי ואת אותה התרחבות חוד הלב בצורת לוכד תמנונים, אשר העניק לתסמונת את שמה.

תופעה נוספת שמסייעת באבחנה היא שהשינויים במראה ובתפקוד הלב חולפים לחלוטין לאחר מספר שבועות בתסמונת הלב השבור. חשוב לאבחון את התסמונת כיוון ש-1 מתוך 5 הלוקים בתסמונת יפתח סיבוכים, שיעור הדומה לשיעור הסיבוכים מאוטם שריר הלב. סיבוכים אלו, אשר נפוצים יותר בקרב צעירים אשר חוו עקה גופנית, כוללים הפרעות קצב לבביות, אירועים מוחיים ואף מוות. למרות זאת, לאחר חלוף הימים הראשונים, הפרוגנוזה של תסמונת הלב השבור נחשבת לטובה.

היסטוריה

בספרות הרפואית המודרנית התסמונת תוארה לראשונה רק ביפן בשנת 1991.^[1] השם טקוצובו ניתן לתסמונת בשל צורתו האופיינית של הלב המזכירה צורה של טקוצובו, כד המשמש ביפן ללכידת תמנונים. גם קודם לכן היו תיאורים של מוות או כשל לב פתאומי בעקבות עקה באנשים ללא מחלת לב ידועה.^[2]

בספר בראשית (מה:כו), לאחר שיעקב קיבל את הבשורה כי בנו האובד יוסף עדיין חי, נאמר "וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם". הרמב"ן על פסוק זה מפרש: "ויפג לבו - שנתבטל לבו ופסקה נשימתו כי פסקה תנועת הלב והיה כמת. וזה העניין ידוע בבוא השמחה פתאום והוזכר בספרי הרפואות כי לא יסבלו זה הזקנים וחלושי הכח שיתעלפו רבים מהם בבוא להם שמחה בפתע פתאום כי יהיה הלב נרחב ונפתח פתאום והחום התולדי יוצא ומתפזר בחיצוני הגוף ויאפס הלב בהתקררו והנה נפל הזקן כמת".^[3]