פיליפין איירליינס

פיליפין איירליינס
**Philippine Airlines**
	בואינג 777-300 של החברה
	בואינג 777-300 של החברה
נתונים כלליים
תקופת הפעילות	1941–הווה (כ־83 שנים)
חברות בנות	PAL Express
מיקום המטה	פאסאי סיטי הפיליפינים
מנכ"ל	Lucio Tan
נתוני חברת תעופה
בסיס פעולה מרכזי	נמל התעופה הבינלאומי נינוי אקינו; (מנילה)
בסיס פעולה משני	נמל התעופה הבינלאומי מקטן-סבו
מועדון הנוסע המתמיד	Mabuhay Miles
צי מטוסים	71
מספר יעדים	49
	www.philippineairlines.com

פיליפין איירליינס (באנגלית: Philippine Airlines; מכונה גם PAL) היא חברת התעופה הלאומית של הפיליפינים. החברה מפעילה טיסות ליותר מ-60 יעדים בדרום-מזרח אסיה, מזרח אסיה, צפון אמריקה, אוקיאניה, והמזרח התיכון.

חברת התעופה נפגעה קשות מהמשבר הפיננסי באסיה בשנת 1997, דבר שגרם לפיטורי אלפי עובדים, למכירת חלק גדול מצי המטוסים שלה, ולביטול יעדיה לאירופה ולמזרח התיכון. בשנת 1998 נכנסה להליך כינוס נכסים, אך יצאה ממנו לחלוטין ב-2007.

בשנת 2010 טסו בחברה יותר מ-9 מיליון נוסעים, באותה השנה דירגה חברת הייעוץ הבריטית Skytrax את פיליפין איירליינס בשלושה כוכבים.

תולדות החברה

החברה נוסדה ב-26 בפברואר 1941 על ידי מספר אנשי עסקים מקומיים, והחלה את פעילותה במרץ אותה השנה. בתחילת דרכה הפעילה טיסות בין מנילה לבאגיו סיטי, באמצעות מטוס ביצ'קראפט מודל 18.

בפברואר 1946 רכשה החברה חמישה מטוסי דאגלס DC-3, והפעילה באמצעותם טיסות ל-15 יעדים. באותה השנה חכרה מטוס דאגלס DC-4 והפעילה באמצעותו טיסות לקליפורניה, ובכך הפכה לחברת התעופה האסייתית הראשונה שהפעילה טיסות מעבר לאוקיינוס השקט. במאי 1966 רכשה PAL מטוסי BAC 1-11, ובשנת 1969 רכשה מטוסי דאגלס DC-8 באמצעותם הפעילה טיסות לרומא פרנקפורט ואמסטרדם.

בשנת 1972 הכריז הנשיא פרדיננד מרקוס על משטר צבאי במדינה, כחלק ממדיניותו החליט על הקמת חברת תעופה אחת במדינה. בשנת 1974 השתלטה PAL על חברות התעופה "אייר מנילה" ו"פיליפינס אוריינט איירוויז", ובשנת 1977 הלאימה ממשלת הפיליפינים את החברה. בשנת 1979 הוסיפה החברה לצי המטוסים שלה מטוסי בואינג 727, בואינג 747-200, ואיירבוס A300.

לאחר שנבחרה קורסון אקינו בבחירות של שנת 1986, החליטה על שדרוג מסיבי של צי החברה. בין השנים 1987–1989 נרכשו מטוסי שורט 360 (Short 360), פוקר 50, ובואינג 737-300.

במאי 1996 נרכשו מטוסי איירבוס A340, ותוכנן ארגון הצי מחדש. אולם המשבר הפיננסי באסיה פגע בחברה קשות, סכסוכים בין הנהלת החברה לוועד העובדים, גרמו לשביתה מוחלטת של החברה, ועד סוף מרץ 1999 סגרה את בסיסה בסבו סיטי.

לאחר שש שנים של הפסדים, בשנת 2000 דיווחה החברה לראשונה על רווח של כ-44,200,000 ₱. באותה השנה מכרה ללופטהנזה את תחזוקת כלי הטיס שלה. בשנת 2001 חידשה את טיסות בעסקים שלה לאוסטרליה וקנדה, כמו כן השיקה את מועדון הנוסע המתמיד שלה "Mabuhay Miles". בשנת 2003 רכשה מטוס בואינג 747-400, החמישי בצי מדגם זה, בהמשך רכשה שני מטוסי איירבוס A320.

במרץ 2008 הזמינה PAL מיצרנית המטוסים בומברדייה שמונה מטוסי דאש 8, לקראת הקמת חברת הבת שלה; PAL אקספרס, החברה הפעילה טיסות פנימיות במדינה עד שנת 2010 אז העבירה את פעילותה לחברת בת אחרת של פיליפין איירליינס; איירפיל אקספרס.

שותפות קוד

לפיליפין איירליינס הסכמי שותפות קוד עם החברות הבאות:

איירפיל אקספרס (חברת בת)
קת'אי פסיפיק (Oneworld)

וייטנאם איירליינס (סקאיי טים)

צי המטוסים

צי המטוסים של החברה נכון לינואר 2019:^[1]

כלי טיס	בצי	בהזמנה	נוסעים				הערות
כלי טיס	בצי	בהזמנה	F	J	Y	סה"כ	הערות
איירבוס A320-200	7	–	12	–	144	156
איירבוס A321-200	18	–	12	18	169	199
איירבוס A321neo	6	13^[2]	12	–	156	168^[3]
איירבוס A321neo	2	13^[2]	12	–	183	195
איירבוס A330-300	14	–	18	33	312	363
איירבוס A330-300	8	–	18	24	267	309
איירבוס A350-900	6	–	30	24	241	295
בואינג 777-300ER	10	–	42	–	328	370
סה"כ	71	13

פעילות החברה בישראל

בינואר 2019 פורסם כי החברה פנתה לשלטונות ערב הסעודית בבקשה להפעלת טיסה לנמל התעופה בן-גוריון מעל לשטחה האווירי.^[4]

במאי 2021, דווח כי החל מאוקטובר צפויה החברה להפעיל שתי טיסות שבועיות מנמל התעופה בן-גוריון לנמל התעופה הבינלאומי נינוי אקינו.^[5] בהמשך נדחתה השקת הקו לאפריל 2022.^[6]