מערות מוגאו
 | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין | ||
| מיקום | גאנסו, הרפובליקה העממית של סין | ||
| קואורדינטות | 40°02′14″N 94°48′15″E / 40.037222222222°N 94.804166666667°E | ||
  | |||
מערות מוגאו (בסינית: 莫高窟, בפין-יין: mò gāo kū), הידועות גם כמערות אלף הבודהות ומערות דוּנְחְוָאנְג, הן מערכת של 492 מקדשים השוכנת במרחק 25 קילומטרים דרומית-מזרחית למרכז דונחוואנג (אנ'), שהיא עיר השוכנת בהצטלבויות דרכים בעלות חשיבות תרבותית ודתית על דרך המשי, בקטע העובר במחוז גאנסו שבסין. במערות נמצאות כמה מהדוגמאות הידועות ביותר לאמנות בודהיסטית, והן משתייכות לתקופה של כאלף שנים. בניית מערכת המקדשים החלה בשנת 366 בקירוב, והם שימשו כמקום אחסון עבור כתבי קודש וחפצי אמנות.
בניית המערות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי כתבי יד שהתגלו במקום, הנזירים הבודהיסטים החלו לחצוב את המערות בשנת 366, ואילו המדינה הכירה בבודהיזם כדת רק בשנת 444. רוב התאים והמקדשים נבנו החל מהמאה ה-5 ועד למאה ה-14, ולאחר מכן הבנייה נעצרה בעקבות דעיכה במעמדו של האזור. במקביל לכך קירות המערות נצבעו בציורי קיר על ידי עולים לרגל שעברו באזור. ציורי המערות והאדריכלות היו חלק מהגורמים שסייעו למדיטציה, כאמצעי לייצוג המסע לחיפוש ההארה, כמכשירים לשיפור הזיכרון, וככלי למידה להעברת מידע על האמונות והסיפורים הבודהיסטיים לסינים שאינם יודעים קרוא וכתוב.
חלק מהחפצים שנמצאו במערות (פסלי ענק של בודהה ופרסקאות המתארים דוקטרינות) תואמים לתקופה במאה ה-7 שבה שושלת טאנג הצליחה לחזק את שליטתה בדרך המשי. הטנטרות הקדומות ביותר מתוארכות לתקופה שבין 790 ל-851, כאשר דונחוואנג הייתה נתונה לשלטון כיבוש טיבטי. לאחר שהטנגוטים כבשו את גאנסו ב-1036 הוגדל מספר הטנטרות, בעיקר בעידודה של שושלת שיה המערבית.
ציורי הקיר משתרעים על פני שטח של 42,000 מטרים רבועים. בתקופה מסוימת לאחר המאה ה-11 המערות הוקפו בחומה, לאחר שהן הפכו למאגר של כתבי קודש חשובים, פגועים ומשומשים, וכן חפצים אישיים.
גילוי המערות
[עריכת קוד מקור | עריכה]טאואיסט סיני בשם ואנג יואנלו מינה את עצמו לשומר של חלק מהמקדשים בתחילת המאה ה-20. ואנג גילה אזור חסום בקיר בצד אחד של מסדרון המוביל אל מערה ראשית. מאחורי הקיר הייתה מערה קטנה שמולאה בכמות רבה מאוד של כתבי יד המתוארכים לתקופה שבין 406 ל-1002. כתבי היד הללו כללו מגילות קנבוס שנכתבו בסינית ובשפות אחרות, ציורים על קנבוס, משי או נייר, ובנוסף נמצאו במערה פסלונים וחפצי קודש אחרים הקשורים לבודהה. המגילות שהתגלו עסקו בנושאים רבים, ומלבד עבודות קנוניות בודהיסטיות היו בהן גם פרשנויות מקוריות, עבודות הקשורות לספרים חיצוניים לבודהיזם, חוברות עבודה, ספרי תפילות, עבודות קונפוציוניות, עבודות טאואיסטיות, עבודות נסטוריאניות, מסמכים של הממשלה הסינית, מסמכים מנהליים, אנתולוגיות, מילונים, ועבודות קליגרפיה. רוב החפצים הללו נמכרו לאורל שטיין תמורת 220 פאונד בלבד, ובשל כך שמו נודע לרעה מאז.
ב-1910 הגיעו לאזור מספר משלחות אירופאיות בעקבות השמועות על גילוי המערות. בין המשלחות ניתן למנות את הקבוצה הבריטית-הודית של הארכאולוג וחוקר הארצות אורל שטיין (Aurel Stein; 1943-1862), בריטי יליד הונגריה ממוצא יהודי, שלקח מאות עותקים של סוטרת היהלום כיוון שלא ידע לקרוא סינית, ומשלחת צרפתית בראשותו של פול פליו. פליו התעניין בכתבי היד יוצאי הדופן של ואנג, כגון אלו שעסקו בניהול ומימון המנזרים. אחת הסיבות העיקריות שכתבי היד הללו שרדו הייתה שהם היו סוג של פלימפססט שבו הכתבים הבודהיסטיים נכתבו על הצד הנגדי של הנייר. שאר כתבי היד הסיניים נשלחו לספרייה הלאומית של סין בבייג'ינג בהוראתה של הממשלה הסינית, וכתבי היד הטיבטיים נותרו במקום. ואנג החל במסע שיקום וחידוש של המקדשים, שזכה למימון חלקי מהערים השכנות, ולמימון חלקי מטעם שטיין ופליו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברוק לארמר, מערות קדושות, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 145, יוני 2010
- Akira, Fujieda, "The Tun-Huan Manuscripts", in Essays on the sources for Chinese history (1973). edited by Donald D. Leslie, Colin Mackerras, and Wang Gungwu. Australian National University, ISBN 0-87249-329-6
- Hopkirk, Peter. Foreign Devils on the Silk Road: The Search for the Lost Cities and Treasures of Chinese Central Asia (1980). Amherst: The University of Massachusetts Press. ISBN 0-87023-435-8
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרויקט דונחוואנג הבינלאומי
- מערות מוגאו באתר Travel China Guide
- תמונות מהמערות
- הסבר עם תמונות על עבודות האמנות (בעיקר הבודהיסטיות) שבמערות
- זאביק רילסקי, מערות דונחואנג: קפסולת זמן על דרך המשי העתיקה, באתר GoTravel
בקרת זהויות  |
|
|---|