פסל בודהה הענק בלשאן
 | |||||
| פסל בודהה הענק של לשאן | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| תאריך יצירה |
803  | ||||
| ממדים בס"מ | |||||
| גובה |
71 מ' | ||||
| נתונים על היצירה | |||||
| מיקום |
 הרפובליקה העממית של סין | ||||
| קואורדינטות | 29°32′49″N 103°46′09″E / 29.546944444444°N 103.76925°E | ||||
  | |||||
פסל בודהה הענק של לֶשָׁאן (סינית מפושטת: '乐山大佛, פיניין: Lèshān Dàfó) הוא פסל של בודהה חצוב במצוק המשקיף על מפגש הנהרות מין, דאדו וצ'ינגיי בסמוך לעיר לשאן שבדרום מחוז סצ'ואן בסין. זהו פסל הבודהה החצוב בסלע הגדול מסוגו בעולם. ב-1996 הוכרז האזור שבו הוא מצוי אתר מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את חציבת הפסל יזם נזיר בודהיסטי יליד מחוז גוויג'ואו בשם הָאיטונְג (海通), שהיה אב מקדש לִינְגיוּן שעל פסגת הר באותו שם. הסיבה לבניית הפסל הייתה המים הסוערים במפגש הנהרות למרגלות ההר שעליו ניצב המקדש, אשר גרמו לאסונות שיט לא מעטים. הָאיטונְג האמין שפסל בודהה המשקיף על המים ישליט את מרותו על שד המים. הוא אסף תרומות למטרה זו במשך כעשרים שנים, והאגדה מספרת שכשניסו פקידי ממשל להחרים את הכסף אמר הָאיטונְג כי הם יכולים לקחת את עיניו, אבל לא את הכסף ועקר את עיניו.
הבנייה החלה בשנת 713, השנה הראשונה למלכותו של הקיסר שׂוֵאנְג'ונְג משושלת טאנג (618-907), אך לאחר מותו של הָאיטונְג היא נעצרה. כ-70 שנים לאחר מכן החליט הגְיֵאדוּשְׁה (שליט מקומי) לממן את הפרויקט. ממשיכי דרכו של האיטונג, היו שני נזירים, וֵייגָאו ודְזָאנְגְצ'וֹאוּ שתכננו את השיער, הגלימה ומערכת הניקוז המיוחדת של הפסל. הפסל הושלם בשנה ה-19 למלכותו של הקיסר דֶאג'ונְג משושלת טאנג, שנת 803. חציבת הפסל ארכה, אם כן, 90 שנה בסך הכל, ועל פי ההערכה השתתפו אלפי עובדים בבנייתו. במהלך החציבה המסיבית הושלכו כמויות כה גדולות של אבן למימי הנהרות, שאפיקיהם השתנו, ובעקיפין הפסל אכן גרם למים להיות בטוחים יותר לשיט.
במהלך 1,200 השנים מאז השלמתו סבל הפסל מבליה בשל לחות ובשל המים שזרמו מפסגת ההר. מים שהצטברו על בטנו החלישו את המבנה ואפשרו לצמחייה ופטריות לגדול בחלקו העליון של הפסל. במאות האחרונות גרם גשם חומצי להשחרת אפו של הפסל ולכתמים על פניו. ועם זאת, מערכת הניקוז הפנימית בפסל שמרה עליו מפני הרס רב יותר. בנוסף לכך הפסל תוחזק במשך כל שנות קיומו. הוא עבר כמה פעמים שיפוץ, האחרון שבהם בשנים 2001 ו-2002, בעלות של 250 מיליון יואן (כ-34 מיליון דולר). ראשו, כתפיו וגופו נוקו ושופצו, ושכבת בטון שנוספה בתקופה מודרנית הוסרה. סדקים מולאו ומערכת הניקוז שופצה. אלא שזיהום האוויר והשפעת המוני התיירים שמבקרים במקום גרמו לתופעות לוואי בלתי רצויות כדוגמת השחרת אף הפסל שוב, ומאז שנת 2007 עלה לדיון הצורך בשיפוץ נוסף.[1] הפסל עבר בלא נזק את רעידת האדמה החזקה שפקדה את סצ'ואן בשנת 2008.
ב-1996 הכריז ארגון אונסק"ו על האזור הכולל את הפסל ועל אזור הר אומיי כאתר מורשת עולמית אחד בשם "נופי הר אומיי והאזור הנופי של הבודהה הענק של לשאן".
תיאור הפסל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסל חצוב באבן חול אדומה בפסגת שִׂילְווָאן (בפיניין Xiluan, "הפניקס הנאחז בטפריו") של הר לִינְגְיוּן (凌云山), 3 קילומטרים מזרחית למרכז העיר לשאן, כ-160 קילומטרים דרומית מערבית לצ'נגדו, בירת מחוז סצ'ואן. הפסל מתאר את דמותו של מאיטריה שבאסכטולוגיה הבודהיסטית מתאר את הבודהה העתידי, כשהוא יושב לבוש גלימה כפולה כשחזהו חשוף וכפות ידיו מונחות על ברכיו, מבטו מצועף, על שפתיו חיוך רחב, והוא משקיף על העיירה לשאן ועל הר אומיי, אחד מארבעת ההרים הקדושים לבודהיזם בסין, במרחק, כששלושת הנהרות, מינג'יאנג, דאדו וצ'ינגיי, נפגשים וזורמים למרגלותיו.
גובהו של הפסל 71 מטרים, כמעט כגובה הגבעה בה הוא חצוב, והוא פסל הבודהה החצוב בסלע הגדול מסוגו בעולם. הפסל גבוה בכמעט 18 מטרים מפסל בודהה הגדול בעמק במיאן. אורך ראשו 14.7 מטרים, רוחב ראשו 10 מטרים, והוא משובץ ב-1,021 שיניונים[2], כל אחד בגודל של שולחן עגול. פניו עגולות ובהם גבות באורך של 5.6 מטרים המצילות על עיניים מלוכסנות באורך 3.3 מטרים. אורך אפו 5.6 מטרים, שפתיו דקות ואורך פיו 3.3 מטרים. אורך אוזניו המשתלשלות הוא 6.2 מטרים[3]. אורך צווארו 3 מטרים ורוחב כתפיו 28 מטרים. אורך האמה באצבע ידו הוא 8.3 מטרים. גובה שוקו מהברך ועד כף רגלו היא 28 מטרים, ומידות כף רגלו הן 11 מטרים אורך ו-8.5 מטרים רוחב. מערכת ניקוז החבויה בין השיניונים שעל ראשו ובחלקו האחורי של אוזניו, צווארו וחזהו ומגיעה עד כפות רגליו שומרת על הפסל מבלייה.
על הסלע משני צדי הכוך בו מצוי הפסל נחקקו דמויות של מגינים. במקביל לפסל נחצבה במצוק מימינו דרך ובה תשעה פיתולים ו-250 מדרגות המגיעות אל ראש הפסל. תיאור מפורט של בניית הפסל פרי עטו של השליח הקיסרי וֵיי בֶּן מתקופת הבנייה נחקק באסטלת אבן המצויה עד היום במצוק. מרחוק נראה כאילו הפסל הוא חלק טבעי של ההר ועל כן פתגם מקומי אומר "בודהה הוא הר וההר הוא בודהה". זהות זו מקבלת חיזוק מתופעה טבעית. שלושת ההרים: ווּיוּאוּ, לִינְגְיוּן ודונְגְיֵן יוצרים צורת בודהה ישן על גבו, כאשר פסל הבודהה הענק מצוי באזור הלב.
אתרים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפסל הוא האטרקציה המרכזית באתר המורשת העולמית "האזור הנופי של הבודהה הענק של לשאן", אבל אתר המורשת כולל אתרים מעניינים נוספים:
- הר לִינְגיוּן – ההר שהפסל חצוב באחת מפסגותיו מיוער בצפיפות ובינות לעצים לשיחי החזרן ולמרבדי הפרחים מצויים מבנים אדומים היסטוריים:
- מקדש לִינְגיוּן או גם מקדש דָאפֿוֹ (מקדש הבודהה הענק) – המקדש המקורי נבנה במאה השביעית בין פסגות גִ'יפֶנְג ושִׂילְווָאן של הר לִינְגיוּן, אך נחרב פעמיים בין המאות 13 ל-17. המבנה הנוכחי הוא מתחילת שושלת צ'ינג (1911-1644).
- פגודת לִינְגבָּאו – פגודת מרובעת המתנשאת לגובה של 38 מטרים ובה 13 קומות. היא נבנתה מלבנים במאה התשיעית בתקופת שושלת טאנג.
- מגדל דונְגְפּוֹ – המגדל שנבנה במאה ה-11 היה קרוי במקור היכל דְזָאיגְ'יוֹ ושמו שונה בתחילת שושלת מינג (1644-1368) לכבודו של המשורר הסיני דונְגְפּוֹ שכתב שירים הלל רבים על הר אומיי.
- קברי הסלע של מָאהָאו – כ-500 קברים המתוארכים לתקופה שבין המאה הראשונה למאה הרביעית (תקופת שושלת האן). באתר יש גילופים וכתובות קליגרפיות.
- הר ווּיוּאוּ – אל ההר מגיעים באמצעות שביל המוביל מתחתית פסל הבודהה הענק אל גשר עץ החוצה את נהר צ'ינגיי. ההר ראוי לציון בשל מערכת ההשקיה המכונה לִידְווֵי המותקנת בו, שאותה תכנן במאה השלישית השליח הקיסרי לִי בִּינְג.
- מקדש ווּיוּאוּ – המקדש, שקירותיו צבועים בוורוד, היה קרוי במקור מקדש גֶ'נְגְג'וֵּה כאשר נבנה בשנת 742, ואת שמו הנוכחי קיבל בתקופת שושלת מינג. המקדש שבו שישה אולמות כולל שני פסלים חשובים. פסל בודהה מארד מהמאה התשיעית וקבוצת פסלי אמיטאבה (בודהה שמימי) יצוקים בברזל ומוזהבים מהמאה ה-11. כמו כן מצוירים על קירות האולם השני סצינות מתוך המסע למערב.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מבט מלמטה -
מבט מלמעלה. -
מבט מכיוון כף הרגל הימנית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לשאן, סין: אל הבודהה הגדול בעולם שחצוב בסלע, באתר וואלה, 29 ביולי 2016
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ידיעה ברויטרס
- ^ שיניון או במקור הצרפתי chignon הוא איסוף שיער הראש בצורת לחמנייה או קשר.
- ^ האתר travelchinaguide טוען כי הן עשויות מעץ מכויר, ומציין שהצמדת חפץ כה גדול באמצעים שהיו בידי הבנאים לפני למעלה מ-1,000 שנים הייתה פעולה מורכבת מאוד.
