לדלג לתוכן

ג'וליה רוברטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וליה רוברטס
Julia Roberts
ג'וליה רוברטס, 2018
ג'וליה רוברטס, 2018
ג'וליה רוברטס, 2018
לידה 28 באוקטובר 1967 (בת 57)
סמירנה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Julia Fiona Roberts עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1987 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג
צאצאים הייזל פטרישה מודר, פיניאס וולטר מודר, הנרי דניאל מודר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ג'וליה רוברטס בפסטיבל בצרפת, 1990
ג'וליה רוברטס, 2002

ג'וליה פיונה רוברטסאנגלית: Julia Fiona Roberts; נולדה ב-28 באוקטובר 1967) היא שחקנית קולנוע ומפיקה אמריקאית. זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר עבור משחקה בסרט "ארין ברוקוביץ'" וזוכת שלושה פרסי גלובוס הזהב. נבחרה 5 פעמים כידוענית היפה ביותר בעולם.[1]

רוברטס נולדה בסמירנה, ג'ורג'יה שבארצות הברית לאב נוצרי-בפטיסטי ולאם קתולית וגדלה כקתולית. רוברטס נולדה כבת השלישית לאחר האח הגדול אריק רוברטס והאחות ליסה רוברטס גילאן, שניהם עוסקים במשחק. אביהם, וולטר גריידי רוברטס, עסק בשיווק מזרני מים והתעניין גם בכתיבה ובמשחק. אם המשפחה, בטי לו ברדמס, עבדה בתור מזכירה בכנסייה ועסקה בתיאטרון בשעות הפנאי.

משפחתה של רוברטס חייתה בצניעות. כדי להתגבר על העוני, ניהל אביה בית ספר קטן למשחק כעבודה צדדית. בבית הספר למדו גם ילדיו של מרטין לותר קינג. כשג'וליה נולדה, קינג החליט לשלם את חשבון ההוצאות של בית החולים כאות הוקרה לאביה.

בשנת 1971 התגרשו הוריה של רוברטס. שנה לאחר מכן התחתנה בטי לו רוברטס עם מבקר התיאטרון מייקל מוזס. הנישואים לא החזיקו מעמד זמן רב, ובשנת 1983 אמה של רוברטס התגרשה בשנית. שנים אחר כך בטי לו טענה שנישואיה למוזס "היו טעות גדולה" כיוון שמוזס היה אלים כלפי ילדיה מהנישואים הקודמים. אריק אכן אישר בפומבי את בעיית האלימות אך ג'וליה נמנעה מלעסוק בנושא. אביה של רוברטס מת מסרטן כשהייתה בת עשר.

לאחר סיום לימודיה בתיכון "סמירנס קמפבל", החלה רוברטס ללמוד באוניברסיטת ג'ורגיה, אך פרשה במהלך הלימודים ועברה לניו יורק כדי לנסות לפתח קריירה קולנועית, חתמה על חוזה עם סוכנות הדוגמניות "קליק", והתחילה ללמוד משחק.

אחרי מבחני בד רבים, קיבלה רוברטס בשנת 1987 תפקיד משני ראשון בקולנוע בסרט "Firehouse", חמש עשרה שניות על המסך בסך הכול (ללא קרדיט). באותה שנה קיבלה גם תפקיד משני במערבון "דם אדום", בו שיחקה לצידו של אחיה אריק, אז שחקן מוכר הרבה יותר ממנה. אם כי סרט זה יצא לאקרנים רק ב-1989. הופעתה הראשונה בטלוויזיה הייתה כקורבן אונס צעיר בעונה הראשונית של הסדרה "סיפור פשע" עם דניס פארינה, בפרק שכותרתו "השורד", ששודר ב-13 בפברואר 1987.

הסרט שהקנה לה את פרסומה הראשוני היה הקומדיה "מיסטיק פיצה" בשנת 1988[2]. בו שיחקה בשיער צבוע אדום, צבע שהפך עם הזמן לאחד מסימני ההיכר שלה. עבור התפקיד הרוויחה 50 אלף דולר. באותה שנה היה לה תפקיד בפרק הגמר של העונה הרביעית של הסדרה מיאמי מחלק מוסר.

הפריצה הגדולה של רוברטס באה בשנה לאחר מכן, בתפקיד המשני אותו גילמה בסרט "מגנוליות מפלדה"[3], כאישה צעירה חולת סוכרת בהכנותיה לחתונתה, הביא לרוברטס זכייה בפרס גלובוס הזהב ומועמדות לפרס האוסקר עבור תפקיד משנה[4].

"מגנוליות מפלדה" יצא לאקרנים בארצות הברית בסוף 1989. באותו זמן רוברטס כמעט סיימה להצטלם לקומדיה רומנטית עם שם זמני "3000 דולר" - הסכום שמציע גיבור הסרט (אותו גילם ריצ'רד גיר) לזונה בעבור שבוע בחברתו. על אף שהמפיקים רצו שחקנית מוכרת יותר לתפקיד הנערה ויוויאן וורד, הבמאי גארי מרשל שכנע אותם לקחת את רוברטס. בגרסה המקורית של התסריט לא היה לסיפור סוף טוב מבחינתה של הזונה. ויוויאן הייתה נרקומנית והתנאי של המיליונר היה שהיא תחדל להשתמש בסמים במשך אותו שבוע. בסופו של דבר, הגיבור, אותו שיחק ריצ'רד גיר, היה אמור לזרוק את ויוויאן מהאוטו בסוף הסרט ואף לזרוק עליה את הסכום שעל שמו נקרא הסרט[5].

בעקבות הצלחתה של רוברטס ב"מגנוליות מפלדה", דבר שהפך אותה לשחקנית מוכרת, החליט מרשל לצלם מחדש את סוף הסרט ולהוציא ממנו את כל הסצינות הקשות. גם שמו של הסרט שונה מ"3000 דולר" לאישה יפה[6]. הסרט עם גיר ורוברטס יצא לאקרנים ב-23 במרץ 1990 והרוויח 180 מיליון דולר בארצות הברית - סכום גבוה לז'אנר הקומדיה הרומנטית. רוברטס זכתה למועמדות שנייה לפרס האוסקר - הפעם כשחקנית ראשית.

אחרי ההצלחה של אישה יפה וסרט המתח "קו הדממה" של הבמאי ג'ואל שומאכר, הפכה רוברטס לכוכבת. עבור הסרט הבא בהשתתפותה - לישון עם האויב, קיבלה רוברטס משכורת בסך מיליון דולר. ב-1991 גילמה את טינקר בל בסרט "הוק" של סטיבן ספילברג[7], וכיכבה כאחות בסרט הרומנטי של ג'ואל שומאכר "בחירתה של אהבה"[8]; שני הסרטים גם זכו להצלחה מסחרית.

אחר כך החליטה רוברטס לשנות כיוון ולנסות לשחק תפקידים "רציניים". בשנת 1993 היא שיחקה במותחן פוליטי בשם תיק שקנאי, המבוסס על ספר רב-מכר בשם דומה מאת ג'ון גרישם, בבימויו ובהפקתו של אלן ג'יי פאקולה שכתב גם את התסריט.

בשנת 1994 שיחקה רוברטס בסרטו של הבמאי רוברט אלטמן משהו ללבוש, ובתפקיד קטן בסרטו של וודי אלן כולם אומרים אני אוהב אותך. בשנת 1995 חוותה כישלון קופתי ראשון, כאשר הסרט בכיכובה מרי ריילי לא החזיר את הסכום שהושקע בו. בשלב זה החליטה רוברטס לקחת פסק זמן מהעבודה, וכך גרמה למבקרים למהר ולהספיד את הקריירה הקולנועית שלה.

בשנת 1997 כיכבה בקומדיה "החתונה של החבר שלי". הסרט זכה להצלחה קופתית מרשימה וקיבל ביקורות מצוינות אצל מבקרי הקולנוע. על משחקה של רוברטס בסרט כתב המבקר של "שיקגו סאן טיימס" רוג'ר איברט כי היה "לא פחות ממבריק". באותה שנה כיכבה גם בסרט המתח "תאוריית הקשר" לצד מל גיבסון[9]. היא אף דחתה את התפקיד בסרט הקלאסי "יש לך הודעה", בבימויה של נורה אפרון.[10]

אחרי הסרט "החתונה של החבר שלי", שיחקה רוברטס ב-1999 בעוד שתי קומדיות מצליחות - "נוטינג היל" לצד יו גרנט[11], עבורו הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב ו-"תפוס את הכלה" שוב לצדו של ריצ'רד גיר[12].

העשור הראשון של המאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצלחתה הגדולה הבאה של רוברטס הייתה בסרט הביוגרפי "ארין ברוקוביץ'" משנת 2000[13]. הסרט הדרמטי זכה להצלחה קופתית מרשימה (250 מיליון דולר) והביא ליוצריו גם חמש מועמדויות לאוסקר, כולל מועמדות לשחקנית הטובה ביותר עבור רוברטס שגם זכתה בפרס[14]. עבור השתתפותה בסרט קיבלה סכום חסר תקדים לשחקנית - 20 מיליון דולר[15].

בשנת 2001 השתתפה בסרט "אושן 11" קומדיית-פשע בבימויו של סטיבן סודרברג[16], באותה שנה גם כיכבה בסרט "המקסיקני" כחברתו של בראד פיט, רוצח שכיר בשירות המאפיה[17], ובקומדיה "אמריקה מאוהבת" בבימוי ג'ו רות, לצד בילי קריסטל, שגם כתב את התסריט[18].

בשנת 2002 כיכבה בקומדיה "עירום מלא" (באנגלית: "Full Frontal") קומדיה שביים סטיבן סודרברג[19].

בשנת 2003 שיחקה בתפקיד הראשי בסרט "חיוך של מונה ליזה", עליו קיבלה רוברטס סכום שיא לשחקנית עד אז, 25 מיליון דולר[20].

בשנת 2004 השתתפה בסרט ההמשך בסדרת הסרטים "אושן", "אושן 12"[21], ובסרט "קרוב יותר", דרמה רומנטית של הבמאי מייקל ניקולס[22], שהתקציב הכולל שלו היה 27 מיליון דולר, אך הכניס יותר מ-115 מיליון דולר בקופות.

בשנת 2006 דיבבה את שרלוט בסרט המצויר "חוות הקסמים" בכיכובה של דקוטה פנינג.

בתחילת 2006 ניסתה כוחה בברודוויי[23], שם כיכבה לראשונה במחזה "שלושה ימים של גשם". אף על פי שהמחזה גרף כמעט מיליון דולר במכירת כרטיסים במהלך השבוע הראשון שלו, והיה להצלחה מסחרית לאורך כל הזמן מוגבל בו עלה, הופעתה גררה ביקורת. בן ברנטלי מ"הניו יורק טיימס" תיאר את רוברטס כמי שמלא ב"תודעה עצמית (במיוחד במערכה הראשונה), ומכירה רק במבט חלקי את שתי הדמויות שהיא מגלמת". ברנטלי גם מתח ביקורת על ההפקה הכוללת, וכתב כי "כמעט בלתי אפשרי להבחין בסגולותיו האמנותיות של המחזה, מהפרשנות המפוצלת הזו, בבימויו של ג'ו מנטלו[24].

בשנת 2007 חזרה רוברטס לקולנוע בדרמה של מייק ניקולס "מלחמתו של צ'ארלי וילסון"[25]. ניקולס צוטט כמי שאמר על ג'וליה: "היא כל כך יפה שלפעמים שוכחים עד כמה היא שחקנית טובה".

העשור השני של המאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, כיכבה בסרטים "יום האהבה" ובסרט "לאכול, להתפלל, לאהוב", המבוסס על רומן באותו השם מאת אליזבת גילברט. הסרט הוא זכה לביקורות שליליות מהמבקרים[26], אך זכה להצלחה מסחרית, והכניס 204.6 מיליון דולר ברחבי העולם מול תקציב של 60 מיליון דולר.

בשנת 2011 כיכבה בסרט "לארי קראון" לצדו של טום הנקס, שגם כתב וביים אותו[27].

בשנת 2013 הופיעה רוברטס בקומדיה השחורה "אוגוסט: מחוז אוסייג'" בתפקיד ברברה ווטסון - פורדהאם בתה הבכורה של ויולט ווטסון (מריל סטריפ)[28]. תפקידה בסרט העניק לה מועמדות רביעית לאוסקר וראשונה לאחר 13 שנים בקטגוריית פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, היא הועמדה בנוסף גם לפרס גלובוס הזהב לתפקיד משני ולפרס באפט"א.

בשנת 2016, כיכבה בסרט המתח "מפלצת הכס" לצידו של ג'ורג' קלוני.

ב-2017 הופיעה רוברטס בסרט הדרמה "פלא" בתפקיד איזבל פולמן, אמו של אוגי, שנולד עם תסמונת גנטית נדירה שגרמה לעיוות חמור בפניו[29]. באותה שנה גם השתתפה בדיבוב, בתפקיד דרדסית ערבה, בסרט "דרדסים: הכפר האבוד"[30].

בשנת 2018, שיחקה בסרט "בן חזר הביתה" כהולי, אימו של בן הסובל מהתמכרות למשככי כאבים[31]. בסוף אותה שנה עלתה הסדרה "הומקאמינג" בכיכובה, בשירות הסטרימינג פריים וידאו. בה היא מגלמת עובדת סוציאלית בפרויקט "השיבה הביתה", שנועד לכאורה לסייע לחיילים שחזרו מהמלחמה להתגבר על פוסט טראומה ולהתכונן לחיים האזרחים, אך מאחריו יש קונספירציה. הסדרה זכתה לביקרות נלהבות, ושבחים על משחקה[32].

בשנת 2020 לוהקה לתפקיד ראשי במותחן הפוליטי "גזלייט", כשהיא מגלמת את מרתה מיטשל, אשתו של התובע הכללי של ארצות הברית - ג'ון ניוטון מיטשל, אותו מגלם שון פן. הסדרה עלתה לשידור ברשת Starz באפריל 2022.

בספטמבר 2024, פורסם שרוברטס תקבל פרס סזאר לשם כבוד בטקס ה-50 של אירוע הפרסים, המקבילים לפרס האוסקר בצרפת.[33]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטס הייתה בעבר במערכות יחסים עם השחקנים: ליאם ניסן, דילין מקדרמוט וקיפר סאת'רלנד, שלו הייתה מאורסת והם נפרדו שלושה ימים לפני מועד חתונתם ב-11 ביוני 1991[34]. ב-25 ביוני 1993, היא נישאה לזמר הקאנטרי ליל לאביט[35]. הם התגרשו במרץ 1995. בין השנים 1998–2001, היא הייתה במערכת יחסים עם השחקן בנג'מין בראט.

בשנת 2000, בעת צילומי הסרט "המקסיקני", הכירה רוברטס את הצלם דניאל מודר. הם נישאו ב-4 ביולי 2002[36], ובנובמבר 2004, נולדו לזוג תאומים[37]. בעקבות הלידה, החליטה רוברטס לקחת עוד פסק זמן ונעלמה מתודעת הקהל. ב-18 ביוני 2007 ילדה את בנה השלישי הנרי.

בפברואר 2014 נפטרה אחותה למחצה של ג'וליה, ננסי מוטס, בת ה-37, ממנת יתר[38].

רוברטס מגדירה עצמה כהינדואיסטית[39]. היא פעילה בקרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים.

פילמוגרפיה חלקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בפעם החמישית: ג'וליה רוברטס היא האישה היפה בעולם, באתר וואלה, 19 באפריל 2017
  2. ^ ערית לינור, טישו וסימפטיה, חדשות, 13 ביולי 1989
  3. ^ אורלי לובין, לא מעכשיו, לא מכאן, חדשות, 8 במרץ 1990
  4. ^ חגי לוי, מחכים ל־26 במרס, חדשות, 22 בפברואר 1990
  5. ^ איתי שטרן, 29 שנים לאחר צאתו, מתברר כי הסיום של "אישה יפה" היה אמור להיות קודר יותר, באתר הארץ, 17 ביוני 2019
    מערכת mako תרבות, ‏הסוף המקורי של "אישה יפה" יזעזע אתכם, באתר ‏מאקו‏, 5 ביוני 2019
  6. ^ ג'וליה רוברטס עבודה ברחוב כשיעור בית, מעריב, 6 ביולי 1990
  7. ^ גידי אביבי, בקרוב אצלכם - איזו דלות נחמדה, חדשות, 20 בדצמבר 1991
    חגי לוי, ספילברג איבד את חדוות השעשוע, חדשות, 12 באפריל 1992
  8. ^ חגי לוי, "בחירתה של אהבה", חדשות, 27 באוגוסט 1992
  9. ^ נסים דיין, ‏בנחת, מול הטלוויזיה, זה שווה, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2000
  10. ^ Zack Sharf, Julia Roberts Turned Down Meg Ryan’s ‘You’ve Got Mail’ Role Amid Rom-Com Streak, Says ‘My Best Friend’s Wedding’ Warrants a Sequel, Variety, ‏2023-12-08 (באנגלית אמריקאית)
  11. ^ נסים דיין, ‏אז מה אם הוא לא ידע את שמה, באתר גלובס, 15 באוגוסט 1999
  12. ^ נילי ברקן, ‏הבבונים כבר יבואו לראות, באתר גלובס, 29 בנובמבר 1999
    נסים דיין, ‏אנא, הגידי לנו כן, באתר גלובס, 4 בנובמבר 1999
  13. ^ אורי קליין, ארין ברוקוביץ' - דיוקן עצמי עם כוכבת, באתר הארץ, 24 במרץ 2001
  14. ^ דר גולדמן, ‏בהוליווד, נהג כרומאי, באתר גלובס, 26 במרץ 2001
  15. ^ נסים דיין, ‏תקוות חדשות, הבטחות מתממשות, באתר גלובס, 25 במאי 2000
  16. ^ אורי קליין, הכל סקסי, גם השוד, באתר הארץ, 7 בינואר 2002
  17. ^ נילי ברקן, ‏רומיאו וג'וליה, באתר גלובס, 8 במאי 2001
  18. ^ אורי קליין, הקשר למציאות מקרי בהחלט, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2001
    נסים דיין, ‏מה יציל את הסרט המוזר?, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2001
  19. ^ נסים דיין, ‏מקרה קלאסי של "אמת" בפרסום, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2002
  20. ^ אורי קליין, סתמיות יוצאת מן הכלל, באתר הארץ, 25 בינואר 2004
  21. ^ שירות בלומברג, ‏"אושן 12" העלה, כנראה, את טיים-וורנר לראש דירוג הכנסות הקולנוע בארה"ב השנה, באתר גלובס, 28 בדצמבר 2004
  22. ^ אורי קליין, בנפתולי הקומדיה הרומנטית, באתר הארץ, 13 בינואר 2005
  23. ^ ג'וליה רוברטס הופיעה לראשונה בברודוויי, באתר הארץ, 2 באפריל 2006
  24. ^ בן ברנטלי, הניו יורק טיימס, להיות ג'וליה, באתר הארץ, 24 באפריל 2006
  25. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, חובב ישראל ונשים: מת חבר הקונגרס צ'רלי וילסון, באתר ynet, 11 בפברואר 2010
  26. ^ ביקורות:
    חן חדד, עכבר העיר, לאכול להתפלל לאהוב: ג'וליה רוברטס בסרט הגרוע ביותר של השנה, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2010
    אורי קליין, "לאכול, להתפלל, לאהוב": אגוצנטריות צרופה, שמהולה באופורטוניזם מזוכך, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2010
  27. ^ חן חדד, עכבר העיר, עוברים מסך: ג'וליה רוברטס וטום הנקס צמודים, באתר הארץ, 20 במאי 2011
  28. ^ עכבר העיר, מריל סטריפ וג'וליה רוברטס אם ובת בסרט חדש, באתר הארץ, 16 בפברואר 2012
  29. ^ איתמר זהר, הסרט "פלא": מי אמר שהקריירה של ג'וליה רוברטס גמורה, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2017
  30. ^ עכבר העיר, כחולה: ג'וליה רוברטס בתפקיד מפתיע, באתר הארץ, 18 בינואר 2017
  31. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, אפילו ג'וליה רוברטס לא מצילה את הסרט הזה, באתר הארץ, 20 בפברואר 2019
    אור סיגולי, ‏ג’וליה רוברטס הופכת את "בן חזר הביתה" לסרט שכדאי לראות, באתר גלובס, 1 במרץ 2019
  32. ^ ביקורות:
    עידו ישעיהו‏, "Homecoming": למה דווקא הסדרה הזו גרמה לג'וליה רוברטס לבוא לטלוויזיה?, באתר וואלה, 4 בנובמבר 2018
    חן חדד, "הומקאמינג": ממגנטת ולא רק בזכות ג'וליה רוברטס, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2018
    סמדר שילוני, HomeComing: תגיעו בשביל ג'וליה רוברטס, תישארו בשביל הסדרה, באתר ynet, 13 בנובמבר 2018
    אתר למנויים בלבד ניב הדס, ג'וליה רוברטס הופכת את הטלוויזיה לאמנות, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2018
  33. ^ Elsa Keslassy, Julia Roberts to Receive Honorary César Award at 50th Edition, Variety, ‏2024-09-30 (באנגלית אמריקאית)
  34. ^ יוסי ורטר, שלושה ימים לפני החתונה, עזבה גוליה רובוטס את קיפר סתרלנד, חדשות, 13 ביוני 1991
  35. ^ אבי אובליגנהרץ, הודעה למעריצים שבורי הלב: הפעם ג'וליה רוברטס התחתנה, חדשות, 29 ביוני 1993
  36. ^ ג'וליה רוברטס התחתנה עם הצלם דניאל מור, באתר הארץ, 7 ביולי 2002
  37. ^ הגרדיאן, ג'וליה רוברטס מצפה לתאומים ופורשת זמנית ממשחק, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2004
  38. ^ אחותה של ג'וליה רוברטס נמצאה מתה בדירתה, באתר וואלה, 11 בפברואר 2014
  39. ^ אראלה טהרלב בן־שחר, 10 פיצות על הבוקר: ג'וליה רוברטס משנה פאזה, באתר ynet, 19 באוקטובר 2010
ג'וליה רוברטס - פרסים