דוב חום

דוב חום
	דוב חום קמצ'טקה
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי כלב
משפחה:	דוביים
סוג:	דוב
מין:	דוב חום
שם מדעי
	Ursus arctos; ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

דוב חום (שם מדעי: Ursus arctos) הוא מין יונק גדול מהסוג דוב שבמשפחת הדוביים והוא בין טורפי היבשה הגדולים ביותר, קטן רק מדוב הקוטב, אך תת-המין דוב קודיאק קרוב אליו במשקלו. הוא נפוץ בחצי הכדור הצפוני שלאורך באירופה, אמריקה הצפונית ובצפונה של אסיה באזורים ממוזגים עד קרים.

זהו הדוב בעל התפוצה הרחבה ביותר ומהבודדים שאינם בסכנת הכחדה. עם זאת הדוב עדיין נפגע מציד נרחב ברחבי אירופה ואסיה ומספר תת-מינים שלו מצויים בסכנה, כמו דוב חום מרסיקן מאיטליה, ששרדו ממנו רק 50 עד 60 פרטים בוגרים.

הדוב החום הוא סמלה של העיר ברן שבשווייץ.

מאפיינים

זהו מבין הדובים הגדולים והחסונים ביותר, קטן רק מדוב הקוטב. הוא מגיע לאורך 1.4 עד 2.8 מ', גובה בכתפיים 70 עד 153 ס"מ ומשקל של 80 עד 680 ק"ג לפי תת-מין (כ-152 עד 217 ק"ג בממוצע). הפרטים הגדולים ביותר הגיעו לגובה על הרגליים של 3 מטרים ולמשקל של 780 ק"ג. לדוב זה ישנם תת-מינים בעלי גודל משתנה מאוד בין התת-מינים, כאשר פרטים החיים באזורים קרים גדולים יותר וניזונים יותר לאורך השנה, לפני כניסתם לתרדמת חורף. הדובים בעלי דו-צורתיות זוויגית והזכרים גדולים יותר מהנקבות.

לדובים טפרים ארוכים ופרווה עבה בצבעי חום עד חום זהוב ולעיתים בהיר-שמנת. הלסתות של הדוב חזקות מאוד ויכולות לנשוך בעוצמה של 251 ק"ג.

חושים

חוש הריח הוא המפותח ביותר מבין חושיו של הדוב החום. הוא נוהג לרחרח את הקרקע בהולכו ולהתרומם על שתי רגליו ולהריח את האוויר, שמא תישא אליו הרוח את ריחו של הטרף או אולי של דוב יריב.

תנוחה

הדובים החומים פוסעים על מלוא כף רגלם בדומה לאדם (אנ'). הם שוחים היטב ויכולים לרוץ במהירות של כ-48 קמ"ש למרחקים בינוניים. הדוב יכול גם להזדקף ולעמוד על שתיים, אך לא ירוץ במצב זה. בצעירותם הם אף יודעים לטפס על עצים בעזרת טופריהם הארוכים, מה שעוזר להם להימלט מטורפים אפשריים.

התנהגות

תזונה

הדוב הוא אוכל כל מובהק הצורך סוגי מזון מרובים מסביבתו. דוב המתעורר מתרדמת חורף ינסה להכפיל את משקלו בהדרגה תוך שהוא צורך מזונות מלאי שומן וקלוריות. הוא ניזון הן משורשים שהוא חופר, פירות שונים, בלוטים, פטריות ומדבש מדבורי דבש שהוא מוצא וכן מנבלות, חרקים, ביצי עופות, דגים כמו סלמוניים העוברים דרך נהרות, בעלי חיים קטנים שהוא נתקל בהם וגורי איילים, ביזונים או כבשי מושק. דובים החיים קרוב לערים ניזונים גם מזבל אנושי שהם מוצאים במזבלות.

הדובים לעיתים משתמשים בכוחם כדי להבריח טורפים קטנים יותר כמו פומות, זאבים ודובים קטנים יותר מטרף. לעיתים נדירות דובים רעבים גם לא יבחלו בקניבליזם לגורים שאינם שלהם או לנבלות דובים.

מבנה חברתי

כמרבית הטורפים הדוב החום הוא יחידאי וטריטוריאלי. שטחה של הנחלה תלוי בכמות המזון ובמידת הצריכה ובדרך כלל יותר מ-10 קמ"ר לכל הפחות. הזכר והנקבה נפגשים בעונת הרבייה ולאחר מכן עוזב אותה הזכר. הוא אינו מטפל בצאצאים ואינו מכיר אותם. אפילו בשבי כאשר המשפחה כולה סגורה במתחם אחד, אין האב מודע לכך שהגורים שייכים לו והאם נזקקת להגן עליהם מפניו באופן קבוע. באביב, כאשר גדלה הצמחייה מחדש ומכסה את הארץ יוצאים האם וגוריה מהמערה והם נשארים איתה למשך כשנה, כאשר עיקר דאגתה היא להזין אותם ולמנוע מדובים יריבים להתקרב אליהם.

דובים בוגרים אינם חוששים מטורפים, למעט במקרים נדירים בהם טיגריס סיבירי או להקת זאבים מצליחה לצוד דובים, לרוב צעירים. זאבים גם יהרגו דובים בטריפה תחרותית, כדי לצמצם את התחרות איתם ואף פומות ועיטים זהובים לעיתים צדים בהצלחה גורים, אך מדובר בתקריות נדירות. בשנים האחרונות חל חיכוך גובר בין דובים חומים לדובי קוטב רעבים שהחלו להתחרות על אותם אזורים ולעיתים הורגים זה את זה.

תרדמת חורף

הדובים החומים נמים שנת חורף כדי לשמור על אנרגיית הגוף בתקופה שבה יש מחסור במזון. שלא כמו כיונקים אחרים, טמפרטורת גופו של הדוב החום אינה יורדת ופעם בכמה ימים הוא קם משנתו כדי לעשות את צרכיו. לנקבות נטייה חזקה יותר לשינה מאשר הזכרים ולמעשה הן ממליטות בתקופה הזו. בקיץ אוכלות הנקבות ההרות מזון רב ובתחילת החורף הן מוצאות מערה להסתתר בה. הנקבה ממליטה גור אחד או שניים ואלה נולדים קטנים למדי, משקלם כמאתיים גרם לעומת מאות הקילוגרמים ששוקלת האם. הסיבה למידתם הקטנה היא שבתקופה האמורה הנקבה ישנה ולא אוכלת דבר. אם היו גדולים יותר, היה מידלדל מאגר השומן שלה וכמות החלב שהיו יונקים לא הייתה מספיקה לצורך הישרדותם. לפני שנת החורף, דובים חומים יכולים להוסיף למשקלם 180 ק"ג.

הדוב החום והאדם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ערך מורחב – תקיפת דוב

במספר אזורים דובים חומים התרגלו לחיים לצד האדם והחלו לאכול מזונות הקרובים אליו, כגון אשפה או חיות משק. כאשר דוב לומד לקשר בני אדם עם אפשרויות להשגת מזון בקלות, גוברים הסיכויים להיתקלות בני אדם עם הדובים.

לעיתים דובים חומים יתקפו אנשים מתקרבים. לרוב הסיבה לכך היא מהפתעה מצד הדוב או מנקבות עם גורים. דובים גם ינסו לתפוס שאריות מזון שנישאת בידי אנשים, חיכוכים עם רועי צאן או אף ציידים שתפסו ציד ביערות מותקפים מאחר שהדובים נוטים להבריח בקלות טורפים אחרים מטרפם. ישנם גם תקיפות הקורות בשביה (למשל מדובים מרקדים).

תקיפות דובים בצפון אמריקה קורות בעיקר מדובי גריזלי ונפוצות באזורים כמו פארקים לאומיים בהם האוכלוסיות של הדובים גדולות. בנוסף התקיפות קורות יותר בחורפים קרים בהם הדובים מאבדים מקורות מזון כמו פירות יער או דגים. באסיה ישנם תקיפות של דובים חומים כמו דוב חום אוסורי, האחראי לטבח גדול ביפן (אנ') בו נהרגו 7 אנשים, דוב סיבירי מזרחי שהוא בעל אופי אגרסיבי מאוד.

עם זאת שכיחות התקיפות נמוכה יחסית והדוב גם נפגע כתוצאה מציד נרחב והפרדת האוכלוסייה שלו. באזורים מוכרים לתקיפות, כמו הפארק הלאומי ילוסטון ישנם אזהרות בולטות לגבי תקיפת דובים.

תת-מינים

לדוב החום ישנם תת-מינים רבים:

דוב חום אירואסייתי (Ursus arctos arctos) - מצוי בחלקים נרחבים של רוסיה.
דוב חום סורי (Ursus arctos syriacus) - הקטן בתת-המינים. מצוי כיום רק בטורקיה, בקווקז ובעיראק. הוא נעלם מנופה של ארץ ישראל, מצפון ירדן, מלבנון ומסוריה.
דוב גריזלי (Ursus arctos horribilis) - אחד מתת-המינים הגדולים והמפורסמים של הדוב החום. שמו בא לו בגלל "מעילו" האפור (Grizzled - בצבע אפור). שמו של הפארק הלאומי יוסמיטי מקורו בשם האינדיאני של הדוב הזה ("יוזומאטי" או "אוזומאטי") שחי בעבר בפארק, ועץ הסקוויה הענקית הגדול ביותר בפארק זה נקרא "ענק הגריזלי". שמורת הטבע המפורסמת ביותר שבה ניתן למצוא דוב זה הוא הפארק הלאומי ילוסטון.
דוב קודיאק (Urus arctos middendorfi) - הגדול שבתת-המינים. משקלו כ-750 ק"ג אך ישנם פרטים בודדים הגדולים מכך. לרוב הוא אף חסון יותר מדוב קוטב, אך קומתו נמוכה יותר.
דוב אטלסי (Ursus arctos crowtheri) - תת-המין נכחד והדוב היחיד שחי באפריקה. גודלו היה קטן יחסית. נכחד בשנות ה-70 של המאה ה-19.
דוב ברגמן (Ursus arctos piscator) - תת-מין שהיה נפוץ בקמצ'טקה ונעלם במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים. נחשב כיום למין נכחד.
דוב כחול טיבטי (Ursus arctos pruinosus) - תת-מין שנפוץ בשפלה הטיבטית המזרחית. אחד מהדובים הנדירים ביותר בעולם.
דוב גובי (Ursus arctos gobiensis) - תת-מין שנפוץ במדבר גובי של מונגוליה. נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
דוב סיבירי מזרחי (Ursus arctos collaris) - תת-מין שתפוצתו היא ממזרח סיביר, החל מנהר יניסיי עד טרנס-בייקאליה, רכס סטנובוי, נהר לנה, קולימה ובדרך כלל בכל רחבי יאקוטיה והרי אלטאי. תת המין קיים גם בצפון מונגוליה.
דוב חום קמצ'טקה (Ursus arctos beringianus) - תת-מין שנפוץ בקמצ'טקה ונחשב לאב הקדמון של דוב הקודיאק.
דוב חום ההימלאיה (Ursus arctos isabellinus) - נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
דוב חום אוסורי (Ursus arctos lasiotus) - אחד מתת-המינים הגדולים ביותר של הדוב החום החי ביפן.
דוב חום חצי האי אלסקה (Ursus arctos gyas) - אחד מתת-המינים של הגדולים ביותר של הדוב החום, יש ויכוח אם צריך להיקרא דוב גריזלי כמו כל הדובים החומים בצפון אמריקה (מלבד דוב קודיאק).
דוב חום מרסיקן (Orsus arctos marsicanus) - תת-מין בסכנת הכחדה חמורה. יש וויכוח בין החוקרים האם להתייחס אליו כתת-מין או כמין בפני עצמו.
דוב חום אלסקה (Ursus arctos alascensis) - חי בצפון אלסקה, לרוב מוכר כתת-מין נפרד אך יש חוקרים שאומרים שהוא אוכלוסייה נפרדת של דוב גריזלי.
דוב גריזלי קליפורני (Ursus arctos californicus) - הדוב הידוע האחרון נורה בקליפורניה בשנת 1922. דגימות ממוזיאון מראות כי גזע זה היה עם גולגולת רחבה הרבה יותר מדוב גריזלי.
דוב חום דאל (Ursus arctos dalli) - ישנה אפשרות שדוב זה הוא תת-מין אחר שוכן חופים.
דוב חום סיטקה (Ursus arctos sitkensis) - נראה כי הוא קרוב יותר לדוב קוטב מאשר לדובים חומים אחרים.
דוב חום סטיקין (Ursus arctos stikeenensis) - ככל הנראה חי בקנדה.
דוב גריזלי מקסיקני (Ursus arctos nelsoni) - נכחד. הצפייה האחרונה שנרשמה הייתה בשנת 1962.
דוב ערבות חום (Ursus arctos priscus) - נכחד. ייתכן שהוא מין נפרד.