היסטוריה שבעל-פה
ההיסטוריה שבעל-פה (באנגלית: Oral History, ואף לעיתים בעברית: היסטוריה אוראלית) היא שיטה של מחקר היסטורי, המבוסס על איסוף מידע מפי עדים. מידע המועבר בדרך כלל מדור לדור בעל פה וללא תיעוד כתוב.
שיטה זו נפוצה במיוחד לחקר תולדות הפולקלור והיסטוריה המקומית, אולם נמצאת בשימוש אף בשטחים אחרים שבהם גביית עדות מפי אדם שנכח באירועים היסטוריים, עשויה להפיק מידע שלא ניתן למוצאו בתיעוד כתוב.
התפתחות התחום
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורשיה של ההיסטוריה שבעל פה נמצאים כבר בתחילת ימיה של ההיסטוריה כתחום מחקר נפרד. חומרי עבודתו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס, מי שמכונה לעיתים "אבי ההיסטוריה", היו בעיקר אוספי זכרונות אישיים מבני תקופתו, על האירועים שמצאו דרכם לתאוריו. כך אסף עדויות על העימות בין הפרסים ליוונים במאה החמישית לפני הספירה. באופן דומה אף תוקידידס אסף מידע על המלחמה הפלופונסית. בשושלת ג'ואו (1122-256 לפנה"ס) מינה הקיסר כתבנים כדי שיעלו על הכתב עדויות לטובת ההיסטוריונים של החצר[1]. בחברות שקדמו לעידן הכתב (ואף בחברות בנות-זמננו בהן אחוז נמוך של יודעי קרוא וכתוב), היסטוריה הייתה חלק מן המסורת בעל פה, שנמסרה מדור לדור בזיכרון האנושי, בדרך של סיפורים, בלדות ושירה אפית[2].
עם עליית קרנה של הגישה המדעית בתחום הלימוד ההיסטורי, בשלהי המאה ה-19, נוצרה התנגדות להיסטוריה שבעל פה ככלי לתעוד היסטורי, ורק לקראת המחצית השנייה של המאה ה-20 החלו מספר משמעותי של היסטוריונים לשוב ולבחון את ההיסטוריה שבעל פה ככלי מחקר. כך למשל נערך בארצות הברית מבצע רחב היקף של היסטוריונים צבאיים לתיעוד קרבות מלחמת העולם השנייה בדרך של ראיונות לוחמים ששרתו בזירות הקרבות. בשנת 1965 כבר הייתה בארצות הברית פעילות רחבת היקף דיה בתחום ההיסטוריה שבעל פה כדי להצדיק פרסום דו"ח מיוחד של המשרד לחקר היסטוריה שבעל פה באוניברסיטת קולומביה בשם "היסטוריה שבעל פה בארצות הברית" בו זוהו 89 מחקרים פעילים בתחום זה בארצות הברית[3]. התפתחויות טכנולוגיות במאה ה-20, בראש ובראשונה המצאת רשמקול, אפשרו שיתוף מידע מהימן בין היסטוריונים שבעל פה ומהווים אבן דרך בהתפתחות התחום. כיוון שהמחקר בתחום זה מבוסס כולו על גביית עדויות אנושיות, להבדיל מן העיסוק במסמכים המאפיין היסטוריונים בכלל, הרי שבחינת ההיבטים האתיים בתחום מהווה חלק בלתי נפרד מן העיסוק בגביית היסטוריה שבעל פה. כך למשל, העיקרון לפיו רצונו של המרואיין הוא שצריך להכתיב את התנהלות הריאיון, מתן מידע ברור למרואיין באשר לאופן שבו ייעשה שימוש בעדות הנגבית ממנו, ועוד.
בשנת 1967 נוסדה בארצות הברית האגודה להיסטוריה שבעל פה (Oral History Association), ארגון מקצועי המאגד חוקרים בתחום, והחל משנת 1973 החל מתפרסם ירחון המוקדש לתחום מחקר זה: Oral History Review. במקביל נוסדו אף תוכניות הכשרה באוניברסיטאות שונות, בהן נלמדות הטכניקות לגביית היסטוריה שבעל פה. בשנות ה-70 זכו פרויקטים שונים בתחום למימון מחקריהם, עובדה שאפשרה קיום מחקרים על המורשת ההיסטורית של אינדיאנים בארצות הברית וכן מחקרים על דמויות בולטות בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית ופעילים חברתיים אחרים, בהם מלקולם אקס, על חייהם של עובדי קטיף במדינות הדרום, ועל תולדותיהם וגלגוליהם של אפריקאים אמריקאים מיבשת אפריקה לארצות הברית[4].
בשלהי שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 החלו להופיע ספרי לימוד ראשונים וקובצי מאמרים על שיטות מחקר בתחום ההיסטוריה שבעל פה. בשנת 1980 החל להופיע הירחון הבינלאומי להיסטוריה שבעל פה (The International Journal of Oral History). החל משנת 1987 החלה ה-Journal of American History אחד הירחונים ההיסטוריים הבולטים בארצות הברית, לפרסם מדור שנתי קבוע על היסטוריה שבעל פה. בתחילת המאה ה-21 המחקר בתחום ההיסטוריה שבעל פה נלמד במוסדות אוניברסיטאיים ברחבי תבל וקיימת ספרות מקצועית נרחבת בתחום זה.
היסטוריה בעל פה ומגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתוך המחקר[5] מתברר שאנשים שונים תופסים את אותה היסטוריה באורח שונה בהיבטים של החוויות האישיות שלהם את ההיסטוריה, של מה שנראה להם חשוב לספר בתוך זה וגם איך פועל הזיכרון שלהם. ולכן ברגע שמתבררות הנקודות האלה ניכרת ומתבלטת השאלה של מגדר. הרעיון הנ"ל נתמך בכל מה שאנו יודעים על ההבדל בין נשים לגברים בדרך שבה הם בונים את החיים שלהם בהיבט האישי, הרגשי והתפקיד המשפחתי שלהם והתפקידים שלהם בתוך היחסים, וכן את הציפיות השונות בחברה מגברים ומנשים. היבט נוסף בתוך ההבנה הזאת שיש הבדלי תפיסה של נשיות וגבריות בתוך חתך תרבויות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האגודה הבינלאומית להיסטוריה שבעל פה (באנגלית)
- האגודה האמריקאית להיסטוריה שבעל פה (באנגלית)
- החברה הבריטית להיסטוריה שבעל פה (באנגלית)
- המרכז האוסטרלי להיסטוריה שבעל פה (באנגלית)
תעוד בעל פה, דף שער בספרייה הלאומית
ירחונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Words and Silences (באנגלית)
- The Journal of the Oral History Society (באנגלית)
- Oral History Review (באנגלית)
מחקרים ואוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זכרונות מלחמת העולם השנייה (אורכב 30.04.2011 בארכיון Wayback Machine), מדריך בריטי לאוספי הקלטות היסטוריה שבעל פה של מוזיאון המלחמה האימפריאלי, הארכיון של ה-BBC, מוזיאון מלחמת העולם השנייה, ועוד. (באנגלית)
- בגוף ראשון, מדריך לכ-4,000 אוספים של היסטוריה שבעל פה מרחבי תבל, כולל כ-17,000 עדויות היסטוריות. (באנגלית)
- ותיקי קרבות, אוסף של כ-600 עדויות מוקלטות של לוחמים אמריקאים במלחמות שונות. (באנגלית)
- סיפורי חיים במונטריאול, למעלה מ-500 הקלטות של תושבי מונטריאול שסבלו הפרות זכויות אדם, בהם ניצולי שואה. (באנגלית), (בצרפתית)
- גוף הסיפור, למעלה מ-30,000 ראיונות מוקלטים עם אמריקאים. (באנגלית)
- היסטוריה צבאית קנדית, אוסף הקלטות באוניברסיטת ויקטוריה. (באנגלית)
היבטים טכניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עקרונות וכללים למחקר בהיסטוריה שבעל פה (באנגלית)
- כיצד לנהל ריאיון לגביית היסטוריה שבעל פה, באתר אוניברסיטת איסט מידלנדס בבריטניה. (באנגלית)
- דדלו, תוכנה לפרויקטים גדולים לתעוד היסטוריה שבעל פה ((אנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rebecca Sharpless, The History of Oral History. In Thomas Lee Charlton,Lois E. Myers,Rebecca Sharpless (eds.), Thinking about oral history: theories and applications. Baylor University, 2008.
- ^ Thad Sitton ,George L. Mehaffy ,Ozro Luke Davis, Oral history: a guide for teachers (and others). University of Texas Press, 1983. p. 5.
- ^ Oral History in the United States. Columbia University, 1965.
- ^ בולט באלה ספרו של ספרו של אלכס היילי "שורשים: הסאגה של משפחה אמריקאית", אשר עובד לסדרת הטלוויזיה שורשים
- ^ Leydesdorff, Luisa Passerini and Paul Thompson, Gender & Memory, Gender and Memory: International Yearbook of, 1996 doi: 10.4324/9780203791042
| תחומים בהיסטוריה | |
|---|---|
|
