הלית ישורון
 | |
| לידה |
2 באפריל 1942 (בת 82) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
עברית |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
אמון יריב |
  | |
הֵלית ישורון (נולדה ב-2 באפריל 1942) היא מתרגמת, עורכת, משוררת ושחקנית ישראלית.
תולדותיה ומפעליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישורון נולדה בתל אביב והיא בתו של המשורר אבות ישורון. למדה ספרות וצרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. ישורון עבדה כדוגמנית בשנות ה-60. היא הייתה נשואה לבמאי הקולנוע ז'ק קתמור, ושיחקה בסרטו "מקרה אישה" (1969) וכן בסרטים "חמסין" ו"התרנגול" (1971), ובסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק".
ב־1969 פרסמה ספר שירים שנקרא "24", וזהו ספר שיריה היחיד. ב־1981 ייסדה את כתב העת לשירה "חדרים", שאותו ערכה עד 2004 (שנה לאחר מכן, ב־2005, חדל לראות אור). ב־1969 הוציאה להקת השלושרים את השיר "מי מפחד מגברת לוין" (מילים: יהונתן גפן)[1].
עדיין נמצאת באותו הקפה אבל בידה עפרון
כותבת בכתב מסוגנן ויפה על ענייני תיאטרון
ברבות השנים עלתה הסברה כי הדמות המרכזית בשיר, בעלת טור ביקורת בעיתון משפיע, מבוססת על מבקרת התיאטרון הדה בושס. בראיון שנתן גפן[2] אמר כי השיר נכתב כנראה על הלית ישורון. בספרו "חומר טוב" כתב יונתן גפן: "והיום יש לי הרגשה שאולי זאת הייתה הלית קתמור ישורון... אבל אינני בטוח".
ב־1991 החלה לתרגם את יצירתו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", הנחשבת לאחת החשובות בספרות המאה ה-20. נכון ל־2024 יצא לאור בעברית חלק נכבד מהיצירה, אך עדיין לא כולה. ישורון תרגמה לעברית את "ידידי מגרה" של ז'ורז' סימנון ואת הטרילוגיה של סמואל בקט ("מולוי", "מאלון מת", "אֵלוֹשֵם"). ב־2004 יצא לאור תרגומה לספר "אחותי ואני" המיוחס לפרידריך ניטשה.
ישורון ערכה מספר ספרי שירה עברית, בהם האנתולוגיה "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" של יונה וולך. בשנים 1995–2001 ערכה מהדורה מקיפה של כל כתבי אביה, שראתה אור בארבעה כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד - סימן קריאה. בשנת 2009 הופיע "מלבדאתה", מבחר משיריו של אבות ישורון, שערכה יחד עם לילך לחמן.
בפברואר 2004 הותקפה ישורון באכזריות על ידי אדם שהגיע לביתה שבגבעת אנדרומדה ביפו, ונחבלה בצורה קשה. התוקף ומניעיו לא התגלו. זמן מה לאחר התקיפה נעצר המתרגם אייל לוין, שהיה מצוי בסכסוך ספרותי עם בני הזוג ישורון, כחשוד במעשה. החשד שלוין עמד מאחורי תקיפתה של ישורון הופרך ולוין נוקה מכל חשד[3].
ישורון נישאה בשנית לישעיהו (שעיה) יריב, אספן אמנות ומייסד גלריה גורדון בתל אביב ואחיה של לאורה ריבלין. לשניים נולדו שני בנים - אַביָם ואמון. אַביָם, עורך דין במקצועו, יצא לחופשה עם משפחתו בזמביה בשנת 2011 ונספה בתאונת שיט בנהר הזמבזי. הבן, אמון יריב הוא מנהל הגלריה המשפחתית, אמן וצלם. שעיה יריב נפטר ביוני 2016.
מפרי עטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הלית קתמור, 24, תל אביב: הוצאת עקד, תש"ל 1969
- יגאל סרנה, יונה וולך ביוגרפיה, הלית ישורון: אחרית דבר, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 2009
- הלית ישורון, איך עשית את זה? ראיונות "חדרים" , הוצאת הספריה החדשה, 2016
מתרגומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפותחן, מחזה מאת ויקטור לאנו, הוצג בתיאטרון הקאמרי, אפריל 1976
- החטא ועונשו, מחזה, מאת פ"ד דוסטויבסקי, (תרגום: הלית יריב), הוצג בתיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה, בחודש דצמבר 1972.
- ז'ורז' סימנון, ידידי מגרה, סיפורי ז'ורז' סימנון, (תרגום: הלית ישורון), תל אביב: הוצאת משרד הביטחון סדרת תרמיל, תשכ"ה 1965
- סמואל בקט, מולוי, (תרגום: הלית ישורון), תל אביב: ספרי סימן קריאה, תשל"ו 1976
- סמואל בקט, מאלון מת, (תרגום: הלית ישורון), תל אביב: ספרי סימן קריאה, הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1980
- סמואל בקט, הטייפ האחרון של קראפ, (תרגום: הלית ישורון), ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ג 1983
- סמואל בקט, הטרילוגיה: מולוי, מאלון מת, אֵלוֹשֵם, (תרגום: הלית ישורון), הספריה החדשה (ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד), תשנ"ז 1997
- פרידריך ניטשה, אחותי ואני, דפים אחרונים, (תרגום מאנגלית: הלית ישורון), (עורך: ישעיהו יריב), תל אביב: הוצאת משכל, 2004
- מרסל פרוסט, בעקבות הזמן האבוד, (תרגום מצרפתית: הלית ישורון), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה: הספריה החדשה, 1991 עד 2022
- מוריס בלאנשו, פסק מוות (תרגום: הלית ישורון), דניאל אפשטיין: אחרית דבר, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2006
מעריכותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתב העת לשירה חדרים
- יונה וולך, תת הכרה נפתחת כמו מניפה, מבחר השירים 1963–1985, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה לשירה, תשנ"ב 1992
- יונה וולך, אביבה אורי : הפנים היו הפשטה, (עורכת: הלית ישורון), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000
- אבות ישורון כל שיריו, (עורכים: הלית ישורון, בנימין הרשב), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה 1995 - תשס"א 2001
- מלבדאתה, אבות ישורון מבחר 1934–1991, (עורכות: הלית ישורון, לילך לחמן), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009
- אבות ישורון, חרסים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הלית ישורון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
הלית ישורון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- הלית ישורון, דף שער בספרייה הלאומית
- הלית ישורון, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- תמי ישראלי, הלית ישורון, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- הלית ישורון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- עומר ולדמן, זמן משוחח עם זמן: שיחה עם הלית ישורון על הארכיון של אביה, אבות ישורון, מוזה 6 (2023), עמ' 26-8
- הלית ישורון על יונה וולך - חלק א, באתר "העברים", 13 בינואר 2013
- הלית ישורון על יונה וולך - חלק ב, באתר "העברים", 13 בינואר 2013
- הלית ישורון על יונה וולך - חלק ג, באתר "העברים", 13 בינואר 2013
- טלילה בן-זכאי, הלית, מעריב, 9 באוקטובר 1969
- מוסיף להיות קשה מצבה של הסופרת הלית ישורון, באתר nana10, 14 בפברואר 2004
- אסף לוי, הסודות מפרשת התקיפה הלא מפוענחת של הלית ישורון: הסיפור המלא, באתר כלכליסט, 17 ביוני 2008
- מיה סלע, עכבר העיר אונליין, פרקי אבות, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009
- אייל דץ, כן חברה שלי, באתר וואלה, 4 במרץ 2010
- חדשות 2, גופתו של אבים יריב נמצאה באפריקה, באתר מאקו, 20 באוגוסט 2011
- הילו גלזר, קיצור תולדות הזמן: הלית ישורון מתגברת על האסונות בעזרת פרוסט, באתר nrg, 2 ביוני 2012
אלעד זרט, בעקבות הזמן האבוד, באתר "ידיעות אחרונות", 23 בספטמבר 2016- איתי שטרן, להלית ישורון לא נמאס לדבר על אביה, ועל שיגעון וטירוף, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2018
- הלית ישורון, הזמן שנמצא: הערת המתרגמת, טור אישי באתר הספריה החדשה
- רשימת הפרסומים של הלית ישורון, בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מילות השיר "מי מפחד מגברת לוין", באתר שירונט
- ^ שבעה לילות, 11.11.2016
- ^ מיה סלע, עכבר העיר אונליין, פרקי אבות, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009
- ^ גילי איזיקוביץ, הלית ישורון צללה לארכיון בעקבות אביה ומצאה שם אדם שלא הכירה, באתר הארץ, 11 במרץ 2021