ויליאם שומאן

ויליאם שומאן
**William Schuman**
	אין תמונה חופשית
לידה	4 באוגוסט 1910; הברונקס, ארצות הברית
פטירה	15 בפברואר 1992 (בגיל 81); ניו יורק, ארצות הברית
מוקד פעילות	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה, בית הספר ג'וליארד, טיצ'רס קולג', בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת מוצרטיאום
סוגה	אופרה, סימפוניה
שפה מועדפת	אנגלית
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1939); פרס פוליצר למוזיקה (1943); פרס מרכז קנדי (1989); פרס האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות (1943); המדליה הלאומית לאומנויות; מדליון הנדל ;
	www.williamschuman.org
	פרופיל ב-IMDb

ויליאם שומאן (באנגלית: William Schuman;‏ 4 באוגוסט 1910 – 15 בפברואר 1992) היה מלחין ומנהלן מוזיקה יהודי-אמריקאי.

חייו

שומאן נולד ברובע הברונקס של ניו יורק. כילד ניגן בכינור ובבנג'ו, אבל עניינו העיקרי היה בכדור בסיס. בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון הקים תזמורת ריקודים בשם "בילי שומאן ותזמורת אגודת אלאמו", שניגנה במסיבות כלולות ובר מצווה מקומיות. שומאן ניגן בתזמורתו בקונטרבס.

בשנת 1928 החל את לימודיו בבית הספר למסחר של אוניברסיטת ניו יורק בכוונה לקבל תואר בעסקים, ובמקביל עבד בסוכנות פרסום. כמו כן כתב שירים פופולריים עם א. ב. מרקס, חבר ותיק, ועם פרנק לסר, שכתב מילים לכארבעים שירים של שומאן. (המוזיקה לשירו הראשון של לסר שיצא לאור, "מאוהב בזכרונך", מיוחסת לוויליאם ה. שומאן.)

ב-13 באפריל 1930 הלך שומאן עם אחותו הבכירה אודרי לקונצרט של הפילהרמונית של ניו יורק בקרנגי הול, בניצוח ארטורו טוסקניני. התוכנית כללה יצירות מאת ריכרד וגנר, זולטאן קודאי ורוברט שומאן. על חוויה זו אמר שומאן בהמשך, "השתאיתי למראה ים כלי המיתר וכל הנגנים המעבירים את קשתותיהם הלוך ושוב בבת אחת. החיזיון לבדו היה מדהים, אבל הצליל! הייתי המום. מימי לא שמעתי דבר כזה. כבר למחרת, החלטתי להיות למלחין."

שומאן עזב את הלימודים והתפטר ממשרתו החלקית כדי ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון מאלקין. משנת 1933 למד באופן פרטי אצל רוי האריס. ב-1935 קיבל תואר ראשון בהוראת מוזיקה מן המכללה להכשרת מורים באוניברסיטת קולומביה. האריס הציג את שומאן לפני המנצח סרגיי קוסביצקי, שקידם רבות מיצירותיו. קוסביצקי ניצח על הסימפוניה השנייה של ויליאם שומאן בשנת 1939. ייתכן שהסימפוניה המוכרת ביותר של שומאן, הסימפוניה לכלי מיתר, נכתבה לפי הזמנת קרן קוסביצקי; היצירה הוקדשה לזכרה של נטלי קוסביצקי ובוצעה לראשונה בניצוח קוסביצקי ב-12 בנובמבר 1943.

בשנת 1943 זכה שומאן בפרס פוליצר למוזיקה על הקנטטה שלו, "שיר חופשי", על פי שירים מאת וולט ויטמן. משנת 1935 עד 1945 לימד שומאן הלחנה בקולג' שרה לורנס. ב-1945 התמנה לנשיא בית הספר ג'וליארד ובתקופת עבודתו שם ייסד את רביעיית המיתרים ג'וליארד. בשנת 1961 עזב את ג'וליארד כדי להתמנות לנשיא מרכז לינקולן, משרה בה נשאר עד 1969. בשנת 1987 קיבל את המדליה הלאומית לאמנויות.

יצירותיו

שומאן הותיר אחריו מכלול יצירות נכבד. שמונה הסימפוניות שלו, "ממספר שלוש עד עשר", כהגדרתו הוא (שתי הראשונות הוצאו מן החשבון), מוסיפות חשיבות עם השנים. הקונצ'רטו שלו לכינור (1947, גרסה מחודשת ב-1959) זכה לשבחים כ"אחת מן החזקות ביותר ביצירותיו... אפשר כמעט לראות בו סימפוניה לכינור ותזמורת." בין יצירותיו האחרות "שילוש ניו אינגלנד" (1956, מבוסס על מלודיות של ויליאם בילינגס), "פתיחה לפסטיבל אמריקאי" (1939), הבלטים "זרם מעמקים" (1945) ו"ג'ודית" (שנכתב בשביל מרתה גרהם), "מדריגלים בהזמנה בדואר" (1972) לטקסטים מקטלוג סירס רובאק לשנת 1897, ושתי אופרות, "קייזי הגדול" (1953, מבוססת על "קייזי והמחבט" של ארנסט ל. תאייר), המשקפת את אהבת חייו לכדור בסיס, ו"שאלה של טעם" (1989, על פי סיפור קצר מאת רואלד דאל). כמו כן עיבד את יצירתו של צ'ארלס אייבס לעוגב "וריאציות על ,אמריקה'" לתזמורת ב-1963, הגרסה המוכרת יותר של היצירה. עוד יצירה פופולרית של ויליאם שומאן היא "גשר ג'ורג' וושינגטון" (1950), לתזמורת קונצרטים קטנה.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של ויליאם שומאן
ויליאם שומאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ויליאם שומאן, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
ויליאם שומאן, באתר AllMusic (באנגלית)
ויליאם שומאן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ויליאם שומאן, באתר Discogs (באנגלית)
ויליאם שומאן, באתר Songkick (באנגלית)
ויליאם שומאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)