לדלג לתוכן

ולאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ולאר (Valar) (ביחיד: ולא) הן ישויות בעולם המיתולוגי שיצר ג'ון רונלד רעואל טולקין, המתואר בכלל כתבי טולקין, המכונים לגנדריום. ישויות אלה, הן 14 האלים או הארכי-מלאכים אשר נשלחו על ידי אילובטר (הבורא, קרוי גם 'ארוּ') לעצב את הארץ התיכונה. הולאר, יחד עם משרתיהם המיאר, מהווים את האיינור.

מקורם של הוולאר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילובטר יצר בכח מחשבתו ישויות מופשטות בשם "איינור" (Ainur) (וביחיד אינו), ופירוש שמם הוא "הקדושים". כל אחד מהם נוצר מחלק אחר במחשבתו של ארו, ומשם נבעו כוחותיהם. לאחר מכן כינס אילובטר את האיינור והציג להם מנגינה גדולה ושמיימית. למנגינה זו נשזרו קולותיהם של האיינור כולם וכך ביחד, ללא ידיעתם, חזו את העולם הגשמי שנקרא "ארדה". אילובטר הראה לאיינור את החזון שיצרו, ורבים מהם נמשכו ליצירתם ורצו לחזות בהתגשמותה. היו שבחרו להישאר עם אילובטר, אך חלקם, ביניהם כמה מהאדירים וכאלה שהשפיעו יותר מכל על מנגינת האיינור, ירדו לעולם הגשמי והחלו בבניית החזון שראו. האיינור שבחרו לרדת לעולם נקראים ולאר ומיאר. הולאר היו הראשיים. המינוח 'ולאר' מתאר את כלל הישויות הללו, ארבע עשרה במספר, אך למעשה זוהי פנייה בלשון זכר - והנשים מתקראות 'וַלִיֱיר'.

הוולאר מכונים גם "מוסדות הארץ" והם שוכנים ביבשת המערבית בעולם של טולקין, המכונה אמן (Aman) - היבשת שהייתה המערבית ביותר בעולם עוד כשזה היה שטוח. כאשר העולם התעגל (מה שקורה, בסוף הספר 'הסילמריליון'), אבדה אמן לכל יצורי-זדון ובני-תמותה, ורק גזע העלפים יודע את הדרך אליה.

אלו הארכי-מלאכים שעוצבו כזכר.

מנווה הוא העליון בוולאר ומלכם. הוא אחיו של מלקור, הוולא המודח אשר מהווה שורש כל רע, ואף על פי כן הוא גם אויבו הגדול. בעוד שמלקור קיבל את רוב המנחות מאילובטר והיה אדיר מכל הולאר, מנווה היה חביב אילובטר והבין את מחשבותיו טוב מכולם, ולכן קיבל ממנו את המלוכה על העולם. מנווה שולט בשמים ובאוויר ומשרתיו העיקריים הם ה"העיטים" הגדולים (באנגלית הם נקראים כך - The Eagles, ולמרות שהמונח מתייחס גם לנשרים, מדובר בעיטים), אשר אבותיהם הקדומים היו רוחות אלוהיות בדמות עיטים. יחד עם רעייתו ורדה הוא חי על טניקווטיל הלבן, הגבוה שבהרי העולם, שנמצא בארץ אמן. כאשר ורדה יושבת לצידו מסוגל מנווה להרחיק ראות לכל מקום ברחבי העולם. מכונה סולימו (Sulimo), "אדון נשימתה של ארדה".

אולמו הוא ולא המים ומקורותיהם, המעיינות והאגמים, הימים והאוקיינוסים. עוד בטרם נברא העולם היה אולמו חבר קרוב של מנווה; יחד הם העלו את מחשבת הגשם והאידוי. כשאולמו עולה על פני היבשה הוא מתואר כגל כביר ונורא, בעל קסדה ירוקה, אך הוא ממעיט לבוא ליבשה ומעדיף לנוע במעמקי הימים. למרות שהוא נורא מראה, קולו של אולמו הוא אדיר ומלא קסם המעורר כיסופים ותשוקה אל הים, ונאמר עליו על ידי ארו שהוא הגדול במנגינה בקרב הולאר. הוא נודע כידידם של העלפים וכאחד הוולאר האהובים עליהם, והוא נהג להשגיח עליהם גם כאשר שהו בארץ התיכונה, הרחק מאמן ומהוולאר.

אַאוּלה הוא וָלָא האדמה וחומריה ומלאכות המתכת והאבן, וחי במעמקי האדמה של ארץ אמן. הוא בעלה של יבנה וחבר קדום של מנווה ואולמו. יצר את שבעת אבות הגמדאים ללא רשותו של אילובטר אך לבסוף חמל עליו אילובטר ונתן לשבעה לחיות ולהתרבות. בלשון הגמדאים שמו "מהל" (Mahal).

אורומה (Orome)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורומה הוא ולא הציד והטבע. הוא אחי נסה ובעלה של ונה. סוסו, הצחור ביום והכסוף בלילה, הוא נהר (Nahar), בעל פרסות הזהב. הוא מאלף צבאות של בעלי חיים, ביניהם כלבי ציד, על-מנת ללחום נגד יצירי הזדון, ובידו קרן המכונה ולרוֹמַה, "תרועת הולאר". יערותיה של יבנה הם המקומות האהובים עליו. אורומה הוא אשר גילה את העלפים כאשר ניעורו תחת הכוכבים, ליד אגם קוויוינן (Cuivinen), "מימי ההתעוררות"; ואז סיפר זאת לשאר הוולאר. הוא מכונה גם אלדרון (Aldaron), "שר היערות".

מנדוס (Mandos)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנדוס הוא אחד משני הוולאר המכונים פאנטורי (Feanturi), אדוני הנשמות. השם מנדוס הוא שם מקום משכנו - אולמות ההמתנה, עולם המתים. שמו האמיתי הוא נמו (Namo), "השופט"; אך שם זה נשכח. בנוסף יש לו גם שם קדום, נורופנטור, אך לעלפים היה קשה להגותו ולכן נשכח גם הוא. הוא אחי לוריין וניינה, ובעלה של וירה. אחראי על נשמות המתים: העלפים נאספים לאולמות מנדוס לזמן-מה, ואילו בני האדם אך מבקרים שם ונשפטים, ומיד יוצאים מגבולות העולם. נמו הוא בעל ידע מוחלט על ההיסטוריה ועל המאורעות העתידים להתרחש (לבד ממה שאילובטר בחר להסתיר). נמו יחרוץ את גורלות הוולאר, אבל מנווה יחרוץ את שלו.

לוריין (Lorien)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוריין אף הוא אחד הפאנטורי (Feanturi). הוא ולא החזיונות והחלומות, וכל העולם הקוסמי. שמו האמיתי הוא ירמו (Irmo), "המשתוקק", אך הוא נשכח. בנוסף היה לו גם שם קדום, אולופנטור, אך גם הוא נשכח. השם לוריין הוא שם משכנו - ארץ הגנים הנאים ביותר בעולם - מדרום לוולינור, ארצם של הוולאר; בגניו נמצאים גם המזור והמרפא. הוא אחי מנדוס וניינה, ובעלה של אסטה. בארץ התיכונה שמעו הננדור, עדת עלפי-יערות שלא יצאו לארץ ולינור, מפי עלפי הנולדור על-אודות ארץ לוריין ועל ירמו, ועל-כן השתמשו בשם "לוריין" (או "לות'לוריין") כדי לכנות את היפה ביערות הארץ התיכונה, למרגלות הרי הערפל; שם מלכו תחילה בני-הזוג אמרות ונימרודל, ואחרי מותם האדון קלבורן והגבירה גלדריאל.

טולקס (Tulkas)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טולקס הוא גיבור במסורת הרקולס. הוא שש לקרב ולמלחמה וכוחו הפיזי עצום (מול פני מלקור, השטן, הוא צוחק). מסופר כי אינו זקוק לסוס, כי הוא מהיר ממנו, וזרועותיו הן נשקו. מתואר כבעל עור חכלילי, ושערותיו וזקנו זהובים. טולקאס הוא בעלה של נסה. מבין כל הולאר, הוא בא אחרון אל העולם, כרוח כבירה וצוחקת בעליצות, אשר הבהילה את מלקור וגרמה לו להפסיק את המלחמה הראשונה שלו, להימלט ולהיסתתר למשך זמן-מה במחוזות מרוחקים מן העולם. טולקס מכונה גם אסטלדו (Astaldo), הנועז.

הולייר (Valier)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולייר הם ישויות הולאר אשר עוצבו כנקבה.

ורדה, הוואלא של הכוכבים וכל מרחבי היקום (היא מכירה את כל מחוזותיו). היא בת זוגו של מנווה ועל כן מלכת הוולייר. כאשר מנווה יושב לצידה מסוגלת ורדה לשמוע כל דבר, ממעמקי המים ועד לכוכבים. ורדה היא השנואה ביותר על מלקור, מבין כל הולאר, וממנה הוא מתיירא. התנבא כי רק לאחר מלאכתה הגדולה, יצירת הכוכבים הכבירים ביותר, יתעוררו העלפים לעולם, מה שאכן קרה. היא מתוארת כיפה מכול, אף יפה מוונה (Vanna) עצמה; אורו של אילובטר נוגה מפניה, ובו טמון כל כוחה. כינויה, "הנשגבת", נובע משמה שלה, אף על פי שפירושו המילולי הוא "המושלת". מכונה גם אלנטרי (Elentary) או אלברת' (Elbereth), "מלכת הכוכבים".

יבנה היא אם כל הצומח. היא בת זוגו של אאולה ואחות ונה. פשר שמה הוא "המעניקה", אך יש המפרשים זאת "מעניקת הפירות / היבול". מכונה גם קמנטרי (Kementary), מלכת האדמה. מסופר כי בעקבות יצירת הגמדאים של אאולה יצרה יבנה את האנטים (רועי-העצים). היא מתגוררת על אזלוהר (Ezellohar), התל הירוק שמול שערי עיר הפעמונים ולמר (Valmar), עיר הוולאר והמיאר. יבנה היא האחראית לבריאת המאור השני של העולם - שני עצי האור הקדושים שצמחו על התל הירוק: טלפריון הכסוף, מפרחו נוצר הירח; ולאורלין הזהובה, שמפריה נוצרה השמש.

ניינה (Nienna)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניינה היא הוולא של הצער והאבלות, וכן שירת היגון והקינות על פצעי העולם. עם זאת, היא גם הוולא של הנחמה והחמלה, ואת העצב והצער יכולה להפוך לחוכמה. ניינה היא אחותם של מנדוס ולוריין. פשר שמה "המתאבלת" או "עלמת כל הדמעות".

קול שירתה של ניינה אדיר, ודמעותיה, הרוויות צער, הן כוח מרפא. נראה שמלבושה נגזר גם הוא ממנהגי אבלות ובפעם אחת בסילמרליון היא מתוארת כעוטת ברדס אפור. מקום משכנה במערב אמן, בגבולות העולם, וחלונות ביתה משקיפים אף מעבר לחומות העולם, אל היקום האינסופי. בהיכלי מנדוס, אולמות הנספים, ממתינים לה בהערצה, כי היא מביאה למתים תקווה.

אסטה אחראית על המנוחה והמרפא. פשר שמה הוא "תקווה", אך היא מכונה גם "הענוגה". היא בת זוגו של לוריין. היא חיה בגניו ואחראית על כל המזור ואגמי הרפואה השוכנים שם. היא אינה מהלכת בבקרים, אלא ישנה תחת העצים המצלים שעל האי, אשר בלב האגם לורלין (Lorelin) בארץ לוריין.

וירה היא בת זוגו של מנדוס. היא חיה באולמותיו ומעטרת אותם בכל מארגיה, המורכבים מכל מאורעות העולם, המתחוללים לאורך ההיסטוריה ועד ההווה; לכן היא מכונה גם "הטווה". ניתן לשער שיש לה קרבה לממשלת הגורלות, להלוויות ולטקסי-מוות.

ונה היא התגלמות הנעורים והיופי, ובעלי חיים הקשורים לאביב וליופי; אשר-על-כן היא מעין מקבילה לונוס-אפרודיטה. היא אחותה הצעירה של יבנה, ובת זוגו של אורומה. פשר שמה הוא "יופי". מסופר שפרחים פורחים מול מבטה וזמירים שרים בבואה.

נסה היא רוח הטבע והמחול. היא בת זוגו של טולקס ואחותו של אורומה. כמו בעלה, גם היא מהירה מאוד, ואיילות רצות אחריה. פשר שמה הוא "צעירה".

מורגות (Morgoth)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מורגות'

מורגות' הוא השטן, שורש כל רע. מוצאו הוא מן הולאר, אך עקב מעשיו השתנה והושחת. במקור שמו הוא מלקור ופירושו הוא "הקם במלוא כוחו", אבל שם זה נשכח, ובמקומו מכנים אותו מורגות, ופירושו "אויבו השחור של העולם". הוא אחיו של מנווה.

מאז שנברא במחשבת אילובטר, ניסה מלקור לקומם את האיינור והצליח להשחית רבים מהם ולדרדרם לתכליתו. הידוע מביניהם הוא המיא סאורון. מלקור אחראי ליצירת הרוע, וזה היה תחת חסותו בשנות העצים ובמשך כל העידן הראשון - עד סיומו, כאשר הובס מלקור בידי הוולאר. רגליו נקטעו, כתר הברזל שלו הושם כקולר, והוא נכבל בשלשלאות ברזל משל אאולה. אז גורש מן העולם אל היקום האינסופי, אך הוא עדיין קיים, וכך גם כל הזדון שהביא. מסופר שמנדוס ניבא נבואה שאומרת שלקראת סוף העולם מורגות' יחזור לארדה וילחם בקרב האחרון שבו טורין טורמבר יהרוג אותו סופית.

מסופר כי מלקור יצר את מדורות האש הגדולות ואת הקרח הנורא (והרבה מההרס הזה העלה את רעיון האידוי והגשמים במחשבת מנווה ואולמו), אולם לאחר שקטל את שני עצי האור איבד כל יכולת להשיב את צורתו לצורה נאה, ונותר בצלם רודן האופל. יחד עם זאת הוא איבד כל יכולת ליצור, אלא יכול רק לעוות ולסלף, ולהפוך דבר קיים לחיקוי נלעג (כמו האורקים הטמאים, שנוצרו מן העלפים הנעלים).

ערך מורחב – מיאר

משרתיהם של הוולאר הם המיאר, גם הם מלאכים אך מדרג נמוך יותר. המוכרים מביניהם הם סאורון, גנדלף, סארומן ורדגסט, המופיעים בשר הטבעות, בסיפורים שלא נשלמו ובסילמריליון.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולאר בוויקישיתוף