טאי-ג'ו, קיסר סין
 | |||||||
| דיוקן רשמי | |||||||
| לידה |
21 במרץ 927 לוו-יאנג, חמש השושלות ועשר הממלכות | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 בנובמבר 976 (בגיל 49) קאיפנג, שושלת סונג | ||||||
| שם מלא | גּ'וֹאוֹ קוּאַנְג-יְיִן | ||||||
| מדינה |
שושלת סונג .png){kind=small} | ||||||
| מקום קבורה | גונג-יי, חנאן | ||||||
| עיסוק | שליט, מצביא | ||||||
| דת | הדת הסינית העממית | ||||||
| בת זוג |
| ||||||
| שושלת ג'ואו | |||||||
| |||||||
| |||||||
| חתימה |
  | ||||||
  | |||||||
טַאי-גּ'וּ, קיסר סין (במנדרינית: 宋太祖; 21 במרץ 927 – 14 בנובמבר 976) היה שליטה ומייסדה של שושלת סונג אשר הייתה הראשונה מאז שושלת טאנג לאחד את כל סין מתוך תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות. התהליך הממושך של איחוד סין ימשיך לעבר שלטון יורשו ואחיו, הקיסר טאי-דזונג. למען חיזוק השפעתו וסמכותו הוריד הקיסר טאי-ג'ו מכוחם של מפקדים צבאיים והעלה דמויות אזרחיות לתפקידי מפתח.
עלייה לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]שושלת טאנג הייתה לשושלת אדירה ששלטה על כל סין. תחת שליטים כגון טאי-דזונג, קיסר סין הגיעה השושלת לשיאה אך עם הזמן שלאחר מרד אן לושאן החלה השושלת נחלשת ובשנת 907 התפרקה לרסיסים. כעת כל אשר כוח וסמכות בידו יכל היה לטעון לכתר הקיסרי בשם מנדט השמיים ועל כן סין נפלה לעידן של מלחמת אזרחים על השלטון בכוח המרכזי.
גּ'וֹאוֹ קוּאַנְג-יְיִן כפי שנודע הקיסר לעתיד בצעירותו, היה בנו השני של ג'ואו הונג-יין, מפקד ומצביא בצבא שושלת ג'ואו המאוחרת, מבין הנלחמות למנדט השמיים. שושלת ג'ואו המאוחרת מוקמה בין היאנגצה לנהר הצהוב והייתה מהמתחרים המרכזיים על הכס הסיני. בצעירותו הפך ג'ואו קואנג-יין ללוחם חץ וקשת כמו גם פרש מוכשר.
בגיל 20 היה קואנג-יין מפקד חיל משל עצמו ובשנת 958 היה למפקד העליון על פלישה לדרום סין במסגרתה כבש לידי שושלת ג'ואו המאוחרת את השטחים של המחוזות המודרניים של שאנגחאי, אַנחְווֵי, חוּבֵּיי, צ'וֹנְגצִ'ינְג וסצ'ואן.
כאשר נפטר מנהיג שושלת ג'ואו והוחלף בידי בנו הילד הייתה השושלת למעשה מוטלת על סמכות כתפיו של קואנג-יין. על כן בשנת 960 ראשי ההנהגה של שושלת ג'ואו המאוחרת הלבישו את קואנג-יין בצבע האימפריאלי הצהוב והכתירו אותו בתואר הקיסר על כל סין.
קיסר סין
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדיניות פנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קואנג-יין לקח על עצמו את התואר הקיסרי טַאי-גּ'וּ, המשתמע ל"אב גדול".
ראשית היה על טאי-ג'ו לייצב את מעמדו כקיסר סין על סמכות אדמות ג'ואו המאוחרת לשעבר ולאבטח את מקומו לאדם החזק ביותר בסין, בשביל מטרה זאת החליש הקיסר את סמכותם של מירב הגנרלים אשר פעלו קדם להכתרתו וחילק את שטחיו מחדש ל-15 יחידות מנהליות, בכך הבטיח טאי-ג'ו כי אף גנרל ומפקד לא יוכל להשיג את ההשפעה והסמכות הנדרשים לכפות את שלטונו.
להמשך החלשת כוחם של המפקדים היו שהוצע להם לצאת לגמלאות עם פנסיה תקציבית טובה, היו ששוחדו להישבע אמונים לקיסר בעזרת מתנות והיו שהוחלפו בידי דמויות אזרחיות ופקידים נחותים יותר כאשר נפטרו או פשוט יצאו לגמלאות על דעת עצמם. הקיסר העלה את חשיבותם של המשרות האזרחיות על המשרות הצבאיות וריכז את ממשלו סביב קאיפנג.
שלטונו האזרחי והלא מיליטנטי יוכיח את עליונותו לאורך המשך המאה ה-10.
הקיסר פעל נגד השחיתות השלטונית של הסריסים בחצר המלוכה ופעל אישית על ניהול הפעולות מאחורי הכללים. עם חידוש הבחינות הקיסריות לשירות בחצר המלוכה הבטיח הקיסר כי יהיו יועציו ראשית מביני עניין קודם על כך שירשו את תפקידים ללא כל עבודה למענם.
בשנת 962 אישר הקיסר חוק ודין חדש אשר החמיר על ביצוע מירב הפשעים ודאג כי יועצים קיסריים לא יוכלו למנות לעצמם תומכים ואו יורשים רק עקב קשר משפחתי. הרפורמות הפנימיות הללו אותם העביר טאי-ג'ו עוד בתחילת שלטונו יתנו להמשך שלטונו, כמו גם שלטון יורשיו נקודת התחלה חזקה בדרכם לשלוט על כלל סין.
קאיפנג
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר קאיפנג, הממוקמת על נהר ווי (תוצר של הנהר הצהוב) במיקום האסטרטגי של חיבור מעברי המים בצפון-מזרח סין הייתה לעיר אותה בחר טאי-ג'ו להיות לו לבירה. צ'אנג-אן אשר שימשה לבירה של שושלת טאנג נהרסה קליל עם התפרקות האחרונה ולכן ערכה נותר דליל.
קאיפנג שגשגה והפכה לאחת הערים הגדולות והחשובות בעולם תחת שלטון שושלת סונג (נוסף על כן הייתה גם המרכז של יהדות סין, ראו יהדות קאיפנג). מיקומה של העיר בין מחצבי כרייה מרכזיים תרמה לרמת הייצור בה שכלל ברזל ופחם. קאיפנג הפכה לנקודת הפתיחה של דרך המשי, היא סחרה בניירות, ציורים, טקסטיל וחרסינה כמו עוד חומרים רבי ערך שונים.
מדיניות חוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שלטונו ידיו של טאי-ג'ו היו מלאות בשמירה על הגבול הצפוני לאורך החומה הגדולה של סין עם שושלת ליאו, שושלת אשר הייתה ממוצא ח'יטאני (מונגולי) אך טענה לנכונותה אל מנדט השמיים והתפשטה מנהר אמור ועד למדבר גובי. הח'יטאנים כקרוביהם המונגולים היו נוודים במקורם ועל כן היו פרשים אדירים אשר נעו בפשיטות טקטיות מתמשכות על ערי הגבול של סונג אותן בזזו ללא הרף. בשביל לעצור את פשיטות הח'יטאנים נאלצו שליטי שושלת סונג לשלם אל שכניהם הצפוניים בעזרת סחר ממושך בחלב ובכסף.
טאי-ג'ו חשק זמן רב בכיבוש מרכז ודרום סין. בשנת 972 יצא בראש משלחת לכיבוש השטחים שבמחוזות המודרניים גְװֵיג'וֹאוּ וגְוַאנְגשִׂי. לאחר שייצב את שליטתו על אלו והסדיר את חופו הצר אל ים סין הדרומי יצא הקיסר בשנת 966 (לקראת סוף שלטונו) למערכה אחרונה בה כבש את השטחים של גְוָאנְגְדונג, גְ'יָאנְגְשִׂי ופֿוּגְ׳יֵין כמו גם האי האינאן. בנקודה זאת ניתן לומר כי טאי-ג'ו איחד תחתיו את מירב סין והשליט סמכות כמעט מלאה על כלל האומה.
אומנויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף הרקע הצבאי שלו, הקיסר טאי-ג'ו היה פטרון מרכזי של אומנות ופילוסופיה בתקופתו. הוא העלה את יוקרתם ואת סכרם הממוצע של הציירים והאדיר את שמן של שלוש הדתות המרכזיות אשר יצרו את הדת הסינית העממית; בודהיזם, טאואיזם וקונפוציאניזם.
הקיסר תרם מכספיו שלו עצמו לבניית ספרייה אדירה בבירה אשר הכלילה מעל לאלפי ספרים על ההיסטוריה והספרות של סין. נוסף על כך הוסיך טאי-ג'ו לשמר מגילות משי וכתבי קליגרפיה סיניים רבי ערך. משום שרבים ראו בדת הבודהיסטית אשר מקורה למעשה בתת היבשת ההודית דת מחוץ, היה זה טאי-ג'ו אשר תמך בשחזור מחודש של הקונפוציאניזם לתוך סין מודרני.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיסר טאי-ג'ו נפטר מסיבות לא ידועות בעודו בן 49. אחיו הצעיר ירש אותו ובתוך כשלוש שנים לשלטונו של האחרון כלל סין (מלבד חלקה קטנה מצפון לבייג'ינג אשר נותרה בידי הח'יטאנים, תאוחד תחת שלטון שושלת סונג. השושלת תמשיך להיות למרכז המשגשג של סין ותחת שן-זונג, קיסר סין, השושלת תגיע לשיא יוקרתה. לבסוף תכבש שושלת סונג בשנת 1279 בידי כוחותיו של קובלאי חאן והאימפריה המונגולית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Emperor Taizu of Song, באתר האנציקלופדיה "היסטוריה עתיקה"
- טאי-ג'ו, קיסר סין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- טאי-ג'ו, קיסר סין, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)