משחק מקדים
משחק מקדים (מכונה גם פורפליי; מאנגלית: Foreplay) הוא מגוון מעשים רגשיים, פיזיים ומיניים, בין בני זוג המובילים בדרך כלל ליחסי מין. משחק מקדים יכול לכלול כל דבר שיוצר עוררות מינית, והוא שונה בין תרבויות באופן הגדרתו ואורכו.[1] משחק מקדים יכול להתקיים בכל מקום, זמן, מצב ולכלול פעילויות מיניות שונות ומגוונות כגון נשיקות, מגע, הסרת בגדים, סקסטינג, משחקים מיניים, משחקי תפקידים, ביטויים מילוליים, מבט, ריקוד או לבוש ארוטי, מוזיקה, אביזרי מין, נרות, אווירה רומנטית, סרטים פורנוגרפיים, מין אוראלי, ועוד.[2]
תפקידו של המשחק המקדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משחק מקדים הוא בעל חשיבות פסיכולוגית, פיזיולוגית וביולוגית. מבחינה פסיכולוגית, משחק מקדים מפחית מחסומים רגשיים ומשפר את האינטימיות הרגשית בין בני הזוג. העוררות המינית יכולה להתרחש על ידי גירוי פיזי, ויזואלי (תמונות או סרטים פורנוגרפיים), מילולי או פסיכולוגי, לדוגמה באמצעות פנטזיה מינית.[3] מבחינה פיזיולוגית, ישנה זרימת דם מוגברת לאיברי המין בזמן עוררות מינית, אשר מובילה לזקפה בדגדגן, גודש בשפתיי הפות וזקפה של הפין. השפעות פיזיולוגיות נוספות מתבטאות בהתכווצויות רצוניות ולא רצוניות באיברי המין וביתר שרירי הגוף, דופק ונשימה מוגברים, אדמומיות בחזה והפרשת נוזלי גוף המשמנים את איברי המין לקראת קיום יחסי המין.[3] מבחינה ביולוגית, משחק מקדים עשוי להגדיל את שיעור הפריון משום שהוא מעלה את השפעת הורמוני הנוירוהיפופיזה ובכך מגביר את ספירת הזרע, דבר שעשוי להעלות את הסיכוי להפריה.[4]
משחקים מקדימים מיניים וחברתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משחק מקדים נתפס לרוב כפעולה מקדימה לקיום יחסי מין, אך למעשה הוא מתקיים גם בפן החברתי ואינו קשור בהכרח לפעילות מינית. תפקידו של המשחק המקדים הוא לייצר מתח וציפייה וכולל בתוכו רגשות, אסוציאציות, זיכרונות, חלומות, משאלות והקשרים לקראת דבר מסוים שהולך להתרחש בהמשך. בדומה לפלירטוט, משחק מקדים מייצר אנרגיה באמצעות מגוון אפשרויות ועשוי להוביל למתח מיני בלבד או לקיום יחסי מין, והוא בונה את המתח למען ההנאה ולא למען השיא.[5]
הבדלים בין המינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחקרים שונים נמצאו הבדלים בצרכים וברצונות המיניים בין שני המינים. נשים ציינו כי למשחק מקדים חשיבות רבה במפגש המיני והן נהנות ממנו יותר מאשר מיחסי המין עצמם, לעומת גברים שציינו כי יחסי המין (החדירה) הם החלק החשוב והמהנה. הסיבה לכך היא שנשים מגיעות לאורגזמה לרוב על ידי גירוי אזורים ארוגניים - שדיים, פטמות ודגדגן, אשר מקבלים יותר יחס במשחק המקדים. גברים מעדיפים להגיע לסיפוק מיני (אורגזמה) בחדירה, אף על פי שהם יכולים להגיע אליו גם מאקטים מיניים המתרחשים במשחק המקדים. תקשורת ופתיחות בנושא בין המשתתפים יסייעו בהגעה לסיפוק מיני הדדי.[6]
מחקר שנעשה בקרב 152 זוגות הטרוסקסואליים בדק את משך הזמן הרצוי והמצוי של משחק מקדים וקיום יחסי מין בין המינים. עבור שני המינים משך הזמן הרצוי הן למשחק המקדים והן ליחסי מין היה ארוך מהמצוי. לגברים הייתה העדפה למשך זמן ארוך יותר של יחסי מין הכוללים חדירה בהשוואה לבנות הזוג, אך לא היה הבדל בין המינים במשך הזמן הרצוי של המשחק המקדים.[7]
משחק מקדים מסביב לעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברחבי העולם קיימת קשת רחבה של התנהגויות שיכולות להיחשב כפעילות מינית והן מוכתבות על ידי האמונות, הניסיונות והמעשיים המיניים של אותה חברה. למשל, ברוב החברות הטרום-אורייניות גיפוף נעשה רק כהקדמה לקיום יחסי מין – כלומר כמשחק מקדים – ולא כמטרה בפני עצמה. עם זאת, בחלקים מסוימים של אפריקה שמדרום לסהרה, הוא משמש כתחליף למשגל לפני הנישואין על מנת לשמר את הבתולים ולהימנע מהריון. יש שונות רבה בטכניקות ליטוף ומשחק מקדים. למשל, נשיקות אינן בשום אופן אוניברסליות. במחקר שבדק 168 תרבויות שונות נמצא כי לפחות במחציתן לא נהוג להתנשק בצורה רומנטית.[8] בעוד שחברות מסוימות מדגישות את התפקיד האירוטי של השד הנשי, אחרות - כמו הסינים - נותנות לו מעט תשומת לב, ובחברות מסוימות גירוי אוראלי של השד נחשב לא הולם משום הדמיון לפעולת היניקה של תינוקות.[1]
ביקורת על המושג
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח משחק מקדים הוא חלק משיח חברתי לפיו יחסי מין מלאים מוגדרים כמין עם חדירה, ומוגדר מפרספקטיבה גברית הטרוסקסואלית.[9] הגדרת החדירה כמין ה"אמיתי" היחיד, והשאר כ"הקדמה" ל"אירוע המרכזי", מייצרת תודעה חברתית הנמדדת לפי הנאת הגברים ביחסי המין ולא מאפשרת מקום להנאה המינית בקרב הנשים. מבקרי גישה זו מקדמים את שינוי השיח לבניית תודעה חברתית רחבה של שוויוניות מינית בין גברים לנשים והכרת מגוון הפרקטיקות המיניות הקיימות, אשר באמצעותן ניתן להגיע להנאה מינית.[9][10][11]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משחק מקדים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Paul Henry Gebhard, human sexual activity - Social and cultural aspects, בריטניקה (באנגלית)
- ^ DeMartino, Manfred F, Special Techniques and Sexy Talk during Sexual Activities, Sex and the Intelligent Women, Springer, 1974
- ^ 1 2 Lehmiller, Justin J, The psychology of human sexuality, Hoboken, NJ, 2017
- ^ Juan José Segura-Sampedro, Foreplay, a selected strategy that might be able to increase fertility rates, Medical Hypotheses 91, 2016-06, עמ' 32–33 doi: 10.1016/j.mehy.2016.04.005
- ^ ESTHER PEREL AND MARY ALICE MILLER, Finding Freedom in What Feels Good: 3 Reasons to Embrace Foreplay, הבלוג של אסתר פרל
- ^ Nancy Wadsworth Denney, Jeffrey K. Field, David Quadagno, Sex differences in sexual needs and desires, Archives of Sexual Behavior 13, 1984-06-01, עמ' 233–245 doi: 10.1007/BF01541650
- ^ S. Andrea Miller, E. Sandra Byers, Actual and Desired Duration of Foreplay and Intercourse: Discordance and Misperceptions within Heterosexual Couples, The Journal of Sex Research 41, 2004, עמ' 301–309
- ^ William R. Jankowiak, Shelly L. Volsche, Justin R. Garcia, Is the Romantic-Sexual Kiss a Near Human Universal?: Is the Romantic-Sexual Kiss a Near Human Universal?, American Anthropologist 117, 2015-09, עמ' 535–539 doi: 10.1111/aman.12286
- ^ 1 2 Laurie Mintz, Re-Defining Foreplay (or, Give Me My Eleven Minutes!), Psychology Today, 12-09-2010 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Paisley Gilmour, "Why we need to rethink how we define foreplay", Cosmopolitan, 2017-10-26 (באנגלית בריטית)
- ^ Devon J. Hensel, Christiana D. von Hippel, Charles C. Lapage, Robert H. Perkins, Women’s techniques for making vaginal penetration more pleasurable: Results from a nationally representative study of adult women in the United States, PLOS ONE 16, 14 באפר׳ 2021, עמ' e0249242 doi: 10.1371/journal.pone.0249242
