לדלג לתוכן

נמל חיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חברת נמל חיפה
חברת נמל חיפה, מבט ממזרח
חברת נמל חיפה, מבט ממזרח
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
גוף מים הים התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°49′12″N 35°00′16″E / 32.820118°N 35.00448°E / 32.820118; 35.00448
פרטים
תאריך פתיחה 1933
בעלים קבוצת אדאני-גדות
עובדים 800 (2023)
סטטיסטיקות
תפוסת מטען שנתית 14.24 מיליון טון (2022)
נפח מכולות שנתי 1.07 מיליון (2022)
תנועת נוסעים 362,846 (2022)
הכנסה שנתית 845 מיליון שקל (2021)
הכנסה נטו 271 מיליון שקל (2021)
www.haifaport.co.il
(למפת חיפה רגילה)
 
נמל חיפה
נמל חיפה
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מכולות בנמל חיפה

נמל חיפה הוא השם וההגדרה למרחב חופיה של העיר חיפה במפרץ חיפה והמיועדים לשימושי נמל ימי ושגבולותיו מעוגנים בחוק הישראלי[1] מרכזי בישראל. נמל חיפה פעיל במשך כל השנה, בתחומי נמל חיפה פועלים מספר תאגידים מורשים הפועלים על פי כתבי הסמכה שניתנו לכל אחד מהם על פי חוק[2] על ידי מדינת ישראל באמצעות שרי התחבורה והאוצר. ביניהם "חברת נמל חיפה בע"מ" שהיא ממשיכת פעילות הנמל בגבולותיה טרם החלת הרפורמה בנמלי הים בשנת 2005, ממגורות מילניום אשר פועלות באזורו המערבי של נמל חיפה, "אס. איי. פי. ג'י טרמינל בייפורט חברה בע"מ" (נמל המפרץ) הפועל בחלקו הצפון מזרחי של נמל חיפה, "נמל מספנות ישראל" הפועל בתחומי נמל הקישון שבתוך נמל חיפה, "תש"א" הפועלת באמצעות רציף הדלקים שבמרחב נמל חיפה, "גדות כימיקלים" הפועלת בגדה הדרומית שבשפך נחל הקישון, חברת "תעבורה ימית חיפה" האחראית על כלל התעבורה היממית במרחב נמל חיפה

בעת חנוכתו של הנמל ב-1933 היה לנמל הראשי של ארץ ישראל, והחליף את נמל יפו.

אזור הנמל שימש להעברת סחורות במשך אלפי שנים, והנמל המודרני נבנה על ידי הבריטים, בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל. ביוני 1948 עבר הנמל לשליטת מדינת ישראל, ובשנים 1961–2005 הוא נוהל כיחידה בתוך רשות הספנות והנמלים. בשנת 2005 במסגרת חוק רשות הספנות והנמלים, הוקמה "חברת נמל חיפה בע"מ" הפועלת בדומה לתאגידים המורשים האחרים במרחב נמל חיפה על פי כתב הסמכתה . זאת כחלק מהליך הרפורמה בנמלי הים שכיוונה בדרכה להפרטת נמלי הים בישראל. בהמשך, ב-10 בינואר 2023 נמכרו מניות חברת נמל חיפה בע"מ שבבעלות המדינה לקבוצת אדאני-גדות, שבבעלות הודית-ישראלית[3].

על פי נתוני רשות הספנות והנמלים, לאורך שני העשורים הראשונים של המאה ה-21 היה נמל חיפה ובהמשך "חברת נמל חיפה" הנמל העסוק ביותר בישראל, במדידת כמות המטענים שעברו בו על פי משקלם, שהיה 26,794,000 טון בשנת 2020[4]. במדידה על פי נפח המכולות שעברו בנמלים, היה נמל חיפה הראשון בישראל עד שנת 2014, ושני אחרי חברת נמל אשדוד בשנים 2015–2020, עם נפח של 1,464,000 TEU (אנ') בשנת 2020[5]. חברת נמל חיפה היא נמל הנוסעים הימי העיקרי בישראל, ובשנים 2000–2019 מספר הנוסעים בו נע בין 1 4,841 (בשנת 2018) ל-533,879 (בשנת 2000)[6].

התחרות הנמלית במרחב נמל חיפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחרותיה של "חברת נמל חיפה" הן בעיקר "נמל מספנות ישראל" בתחומי המטען הכללי ומטעני תפזורת לסוגיהם כאשר החל משנת 2021 ועם הפעלתו מתחרה "חברת נמל חיפה" גם בנמל המפרץ השכן בעיקר בתחום המכולות אך לעיתים גם בתחום יבוא מכוניות (במכולות) ומטען כללי..

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסמליל הישן של נמל חיפה

הנמל הוזכר לראשונה ב-104 לפנה"ס כשתלמי לאתירוס מקפריסין הנחית חיל גדול בנמל זה כדי להילחם במלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. אך ככל הנראה, יורדי ים היו במקום עוד לפני כן. בשנת 1100, כאשר הצלבנים כבשו את חיפה, המקום הפך למשגשג וחשוב. הנמל אף שימש נמל ראשי לבירת הגליל, טבריה.

בתקופת הממלוכים הצטמצמה חיפה לכדי כפר קטן, אך המסחר הימי המשיך להתקיים בה. במהלך המאה ה-18 קנתה לה חיפה שם של קן שודדי ים ובעקבות זאת החליט המושל המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על פתח הנמל. מפנה מכריע בתולדות חיפה והנמל שלה חל באמצע המאה ה-18 לאחר שהשיח' הבדואי דאהר אל עומר השתלט על הגליל וקבע את בירתו החדשה בעכו. ב -1761 הוא צווה להרוס את חיפה העתיקה ולבנות אותה מחדש באזור קריית הממשלה של היום. באותה עת נמל עכו כבר לא התאים לצורכי הספנות והמסחר, ודאהר אל עומר שאף להקים בחיפה נמל שיתאים לצורכי התקופה. ממדיהן של הספינות גדלו והן יכלו לעגון במים עמוקים בלבד. במפרץ ליד חיפה היו מים עמוקים מספיק לספינות הגדולות, ובנוסף, הר הכרמל שימש כמגן מסופות חזקות. עקב התנאים החלו יותר ספינות לפנות למעגן בחיפה[7]. דבר זה חייב מתן שירותי עזר לאוניות. מזח קצר ובית מכס חדש הוקמו בעיירה החדשה בסמוך לבית הסראייה (בית הממשל), מבנה ששימש שנים מאוחר יותר כתחנת המשטרה בעיר התחתית (ראו גם "התיישבות נתיני המעצמות בחיפה"). במחצית המאה ה-19, התגבר זרם עולי הרגל הנוצרים לארץ. רבים מהם היו צליינים מרוסיה שהגיעו באוניות מנמל אודסה פעמיים בשבוע. השלטונות הרוסים החליטו, בהסכמת השלטון העות'מאני, להקים בחיפה מזח מיוחד לשימושם של עולי הרגל הרוסיים. לשם כך הם שכרו את שירותיו של מהנדס עירית ירושלים, האיטלקי ארמטה פיירוטי, והוא בנה על החוף בקרבת בניין הסראייה (בניין הממשל) מזח עץ. מזח זה שכונה "המזח הרוסי" שימש גם לטעינה ופריקה של סחורות. מאוחר יותר הוא הוארך על ידי המהנדס הטמפלרי גוטליב שומאכר ושמש כמזח הראשי של נמל חיפה. לקראת ביקור הקייזר הגרמני וילהלם השני בשנת 1898, נבנה מזח חדש בים בהמשך לציר הראשי של המושבה הגרמנית. אורכו היה 85 מטר ורוחבו 6 מטר. גם הוא תוכנן ונבנה על ידי גוטליב שומאכר ושמש אחר כך לפריקה וטעינה של סחורות ונוסעים. מזח זה כוסה לגמרי בחול ובאבנים באזור שיובש בעת בניית נמל חיפה על ידי הבריטים. עם סלילת מסילת הרכבת החיג'אזית ביוזמת הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני ועל ידי המהנדס הגרמני היינריך מייסנר, נבנתה שלוחה ממנה לחיפה ובסופה על שפת הים של חיפה בנה מייסנר בשנת 1903 את "מזח הרכבת" שאורכו 411 מטר ורוחבו 33 מטר. מזח זה שימש את העיר גם לנוסעים וגם לפריקה וטעינה של סחורות עד לבניין הנמל החדש על ידי הבריטים[8]. תחנת הרכבת חיפה מזרח (כיום מוזיאון הרכבת) נבנתה ליד מזח זה. בשנת 1921 עגנו בחיפה 287 אוניות, נפרקו 73,563 טון מטען והועמסו מעל 10,000 טון[9].

בנימין זאב הרצל זיהה את הפוטנציאל של חיפה כעיר נמל מרכזית למדינה העתידית. בעקבות ביקורו בארץ בשנת 1898, כתב בספרו "אלטנוילנד" תיאור עתידה של חיפה כעיר נמל חשובה[10].

הקמת הנמל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שהיו הראשונים ליישם, ולהקים בחיפה נמל מודרני היו הבריטים, ששלטו בארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה.

נסיבות ושיקולים גאו-פוליטיים להעדפת חיפה כמוקד אסטרטגי הנחו גם את הבריטים אשר ירשו את ההאימפריה העות'מאנית, ואולם הם לא יכלו להסתפק בנמל הצנוע לצורכי האימפריה שלהם והוחלט לבנות נמל-ים חדש, מודרני ועמוק. ביולי 1919 כתב הגנרל אדמונד אלנבי לממשלת בריטניה שאם בריטניה תקבל מנדט על ארץ ישראל שאלת הקמת נמל בחיפה תהיה כה חשובה שכדאי כבר עתה לבצע מחקר מקדים[11]. ב-1920 הוחל בקידוחי ניסיון. בהתאם לכך הוחל בעבודה מקדימה. שר המושבות הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל הטיל בשנת 1922 על חברה לבניית נמלים בשם "רנדל, פלמר וטריטון" לבדוק היכן ראוי למקם נמל עמוק ומודרני בחופי ארץ ישראל[12]. המהנדס סר פרדריק פלמר, מחברת בניית הנמלים "רנדל, פלמר וטריטון", סקר את חופי הארץ לפי בקשת השלטונות המנדטוריים ואישר כי חיפה היא המקום המתאים ביותר לנמל עמוק מים[13]. עם זאת, היעדר כספים וסיבות פוליטיות בארץ ישראל ובבריטניה דחו את תחילת העבודה על הנמל עד 1927.

מבין ההצעות הבינלאומיות לתכנון הנמל בחיפה ומיקומו שהוגשו לשלטון בעיר בראשית המאה ה-20 בחרו הנציגים, בישיבה שהתקיימה בירושלים, את ההצעה הזולה יותר, זו של פלמר, שהציע לערום את החומר שנחפר לשם העמקת הנמל על החוף, ועל ידי כך לייבש רצועת ים בצמוד לחוף. מהתוכנית עלה כי רצועה ארוכה מהים, במקביל לבתי העיר הערביים ממערב לתחנה, תיובש, ומולה ייבנו המעגנות ושוברי הגלים של הנמל. וכך היה – במהלך העמקת המעגן ובניית הנמל נשאב חול רב מהקרקעית ויובש שטח של כ-360 דונם. משיובשה הרצועה, נמסר חלק מהשטח לנמל, לבניית מחסנים, בתי מלאכה ושאר מתקנים, ועל החלק הפנימי נסללה דרך המלכים, שנועדה ליצור עורף אדמיניסטרטיבי עירוני לפעילות הנמל.

בשנת 1928 הוצא מכרז סגור בשווי 5 מיליון דולר בין 11 חברות בריטיות להקמת הנמל ואחת החברות נבחרה. דבר זה עורר גל מחאות מצד ארצות הברית, צרפת ואיטליה אשר בקשו לאפשר לחברות במדינותיהן להתחרות על הפרויקטים בנמל. בעקבות הלחץ בוטל המכרז והממשלה הבריטית העבירה את הוצאת המכרזים לידי שלטונות המנדט בארץ ישראל. שלטונות המנדט הוציאו מכרזים על חלקים קטנים של הפרויקט, אשר לפי ההערכות לא עניינו גורמי חוץ. בשיחה עם הקונסול של ארצות הברית, הסביר הנציב העליון ג'ון צ'נסלור שהמטרה בהעברת ניהול המכרזים לידי שלטונות המנדט הייתה להענות לבקשות של היהודים להגביר את היצע העבודה בארץ ישראל[14].

ב-31 באוקטובר 1933 הוכרז רשמית על פתיחת הנמל. הפתיחה תוכננה כטקס רשמי בנוכחות מוזמנים רבים משועי היישוב, יהודים וערבים, אך בגלל מהומות הדמים שפרצו ביפו ב-27 באוקטובר, החליטו מתכנני הטקס לבטל את החגיגות ולהסתפק בטקס רשמי ומצומצם[15]. במלחמת העולם השנייה הופסק פיתוח הנמל, אך עם הקמת המדינה וסגירת הגבולות היבשתיים, הואץ פיתוחו של הנמל.

הבריטים הוסיפו להחזיק בשטח הנמל כחלק מהמובלעת הבריטית בחיפה, עד לסוף יוני 1948[16].

בשנות ה-50 היה אורך הרציף בנמל כ-900 מטר והוא כלל 8 מקומות עגינה.אף על פי ששטחו הקטן הצליח הנמל להגדיל את תפוקתו בשנים 1950–1957 ולהקטין את משך השהות הממוצעת של אונייה בנמל מ-7.1 ימים ל-4.5 ימים[17].

  • הנמל בשנים הראשונות להקמתו.
    הנמל בשנים הראשונות להקמתו.
  • נמל חיפה בשנת 1950.
    נמל חיפה בשנת 1950.
  • שלט זיכרון לשער פלמר.
    שלט זיכרון לשער פלמר.
  • פסל באזור שער פלמר על רקע אוניית הנוסעים המפוארת "ליריקה".
    פסל באזור שער פלמר על רקע אוניית הנוסעים המפוארת "ליריקה".

נמל ראשי לארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עולות חדשות מביטות מבעד לצוהר אונייה, נמל חיפה, שנות ה-50

בימי המנדט הבריטי שימש הנמל למעצר וגירוש מעפילים שהגיעו לארץ ישראל בהעפלה הבלתי לגאלית. רציף הנמל כונה "רציף הדמעות", בו הוחזקו המעפילים טרם גירושם למאוריציוס או לקפריסין. ביום הקמת מדינת ישראל היה הנמל רקע לאירוע ההיסטורי, כאשר ב-14 במאי 1948, עלה אלן קנינגהם, הנציב העליון הבריטי האחרון, על אוניית הצי וציין את סופו של המנדט הבריטי בארץ ישראל, עם הורדת הדגל הבריטי מבנין המנהלה של הנמל. ב-30 ביוני 1948 נמסר הנמל באופן רשמי לידי עיריית חיפה ודגל ישראל הונף בטקס שסימל את עזיבתו הסופית של הצבא הבריטי את פלשתינה-א"י[18].

לאחר מלחמת העצמאות שימש נמל חיפה בימי העלייה ההמונית וגם לאחריה, כשער למאות אלפי עולים שהגיעו לישראל דרך הים מכל קצוות העולם. באותן שנים הנמל הופעל על ידי חברה פרטית בשם "שנ"מ – שירותי נמל מאוחדים". ונמל הקישון הסמוך, הופעל על ידי חברת "שירותי נמל הקישון" בה החזיקה בשותפות חברת "גב-ים" ו"שירותי נמל מאוחדים". בתחילת 1967 סירב חיים לסקוב, מנהל רשות הנמלים שנמל חיפה לא נכלל בתחום אחריותה (אלא רק נמל אשדוד), לממן העלאות שכר שהבטיחה חברת "שירותי נמל מאוחדים" לעובדיה, עד שנכנע בלחץ שרי הממשלה[19]. לבסוף בשנת 1968, החליטה הממשלה לחייב את חברת "שירותי נמל מאוחדים" למכור את אחזקותיה לרשות הנמלים (כולל נמל הקישון שחדל לפעול כנמל עצמאי)[20]. כך שכל נמלי הים של ישראל מאז היו בניהול רשות הנמלים.

נמל חיפה גם זכה לארח את הנשיא המצרי אנואר סאדאת, שהגיע עם היאכטה הנשיאותית שלו לביקור בישראל, זמן קצר לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. ברגעים של מלחמה, התמיד נמל חיפה לפעול מסביב לשעון, כדי לאפשר פריקה של מוצרים חיוניים ואמצעי לחימה.

בשנות ה-2000

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנמל בשנת 2013

ב-30 באוגוסט 2007, בקרבת הנמל התנגשה אוניית הנוסעים סלמיס גלורי ב"שלי", אוניית משא קטנה בבעלות ישראלית ובעלת צוות זר, שהובילה גבס. אוניית המשא טבעה, שניים מאנשי צוותה נספו ואחד עשר הנותרים ניצלו על ידי צוות אוניית הנוסעים וספינות חיל הים.

בשנת 2005 ובמסגרת רפורמת הנמלים, בוצעה הפרדה של רשות הספנות והנמלים אשר הייתה מפעילת נמל חיפה באמצעות יחידה ייעודית לכך לארבע חברות ממשלתיות. חברת נמלי ישראל שהיא בעלת הנכסים והקרקעות בכל נמלי ישראל והיא אחראית לפיתוח והתחזוקה של הנמלים ושלוש חברות נמל: חברת נמל חיפה, חברת נמל אשדוד וחברת נמל אילת אשר קיבעו את גבולות פעילותן בנמלים בזיכיון הפעלה ל 49 שנים וזאת על פי חוק רשות הספנות והנמלים וכתבי ההסמכה. (בהמשך בשנת 2013, הופרטה חברת נמל אילת ולאחריה הופרטה חברת נמל חיפה).

ב-25 באוקטובר 2010, נחנך חלק חדש בנמל – "מסוף כרמל". מיזם הקמתו של שטח זה, אשר בעצמו אף כונה "נמל הכרמל", כלל את בנייתו של אזור מכולות מודרני, בניית קומפלקס שערים חדיש, הכנסת מערכת מחשוב חדשה לניהול מסוף המכולות והקמת רציף נוסף, הגדול ביותר בנמל. אורכו של הרציף החדש עומד על כ-850 מטרים ורוחבו כ-370 מטרים. יש בו שישה עגורני גשר ו-12 עגורני-שער חשמליים. פתיחת המסוף עתידה להכפיל את היקפי שינוע המכולות בנמל חיפה ולאפשר את הגעתן לנמל של אוניות גדולות יותר. חברת נמלי ישראל החלה בפרויקט הקמת המסוף החדש בשנת 2005 באמצעות קבלנים שונים, כשהקבלן הראשי הייתה חברת "ארנסון" הישראלית והועסקו בו חברות מובילות בתחום ההנדסה הימית מכל העולם. עלותו עמדה על מיליארד ו-800 מיליון ש"ח. בעתיד מתוכננים רציפי הנמל להתרחב בעוד כמה מאות מטרים, עד לשטח נמל הקישון.

במחקר שביצע ארגון ה-OECD בשנת 2012, חברת נמל חיפה דורגה במקום הרביעי ביעילותה מבין 34 מדינות שנבדקו[21].

בעקבות אירועי מלחמת האזרחים בסוריה וחסימת הצירים מנמלי סוריה ולבנון אל ירדן, הועבר חלק מהיבוא של ירדן ומדינות המפרץ הפרסי דרך חברת נמל חיפה ומשם בתובלה יבשתית דרך מעבר נהר הירדן[22].

"אס. איי. פי. ג'י טרמינל בייפורט חברה בע"מ" (נמל המפרץ)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נמל המפרץ

בשנת 2015, זכתה חברת הנמלים הסינית (SIPG – Shanghai International Port Group) במכרז להפעלת נמל המפרץ שייבנה בחיפה לתקופה של 25 שנה[23]. זאת בהתאם לתנאי כתב ההסמכה כתאגיד מורשה בנמל חיפה ושניתן לה על ידי מדינת ישראל בחודש מאי 2015 באמצעות שרי התחבורה והאוצר

ב-1 בספטמבר 2021, לאחר 15 שנים של תכנון ובנייה, נחנך נמל המפרץ בנמל חיפה לפעילות טעינה ופריקה של אוניות מכולות. נמל המפרץ, הוא אחד ממיזמי התשתית הגדולים שהוקמו בישראל, והושקעו בו למעלה מ-5.5 מיליארד שקל בתשתית ובציוד הפעלה. הנמל משתרע על שטח של כ-840 דונם בתוך הים, והוא נפתח לפעילות לאחר שש שנות הקמה. פתיחת הרציפים החדשים, שאורכם כ-800 מטרים ובעומק של כ-17.3 מטר מתחת לפני הים, מאפשרת לראשונה לאוניות ענק, באורך של 400 מטר וברוחב של 62 מטר, אשר נושאות 18 אלף מכולות ויותר, לעגון בישראל ולקצר את משך הפריקה והטעינה שלהן. ההערכה היא כי פתיחת נמל המפרץ אמורה להביא לגידול של 1.5 מיליארד שקל בתוצר של חיפה, וליצירה של 5,800 משרות בעיר, בנוסף לתרומה הכלכלית למשק בכלל, וליצירה של אלפי משרות באופן עקיף. בהמשך, בנמל אשדוד יפתח גם נמל הדרום, מה שיוביל לתחרות, לשיפור ולייעול השירות בענף הנמלים בישראל[24].

הפרטת הנמל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 ביולי 2018 הושג סיכום עקרוני בין הממשלה וההסתדרות על הפרטת הנמל. לפי הסיכום ימכרו מניות חברת הנמל למשקיע אסטרטגי למשך 34 שנים. מחלקת הים תופרד מהנמל, תהפוך לחברה עצמאית שתהייה חברה בת חדשה של חברת נמלי ישראל, ותיתן שירות לכל התאגידים המורשים ברחבי נמל חיפה.ב-21 בינואר 2020 החליטה ועדת השרים לענייני הפרטה להפריט את כל אחזקות המדינה בחברת נמל חיפה[25][26].

לקראת הפרטת החברה ניתן צו, בהתאם לחוק החברות הממשלתיות, הקובע שלמדינה אינטרסים חיוניים בחברת נמל חיפה, ובהתאם לכך חלות הגבלות שונות על פעילותה, והעברת השליטה בה מצריכה היתר משרי הממשלה[27].

ב-14 ביולי 2022 זכתה במכרז להפעלת חברת נמל חיפה השותפות שכוללת את גדות מסופים לכימיקלים (30%) וקבוצת אדאני (הנשלטת על ידי גאוטם אדאני) ההודית (70%)[28][29], במימון של בנק מזרחי, מיטב וסטייט בנק אוף אינדיה[30] . שרי האוצר והתחבורה אישרו את מכירת מניות המדינה בחברת נמל חיפה ב-28 בדצמבר[31]. ב־10 בינואר 2023 קבוצת אדאני-גדות שילמה למדינת ישראל 2.9 מיליארד ש"ח ובזה הושלם תהליך הפרטתה של חברת נמל חיפה[3].

אירועים תרבותיים במרחב נמל חיפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים נערכו מספר אירועים תרבותיים בנמל, בין היתר:

פרויקט חזית הים העירונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.

ביולי 2012 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה את תוכנית "חזית הים העירונית של חיפה". תוכנית שבמסגרתה יהפוך חלקו המערבי של חברת נמל חיפה לנמל נוסעים בלבד ולצדו יפותח אזור שיכלול בתי קפה, מסעדות, מסחר ומגורים[39]. ביולי 2017 חשף המקומון "כלבו" כי אף על פי שעברו 5 שנים מיום אישורה, היא טרם אושרה על ידי הממשלה. מינהל התכנון, שנמצא באחריותו של שר האוצר משה כחלון המתגורר בחיפה, לא דאג לאישורה של התוכנית, ובכך עיכב את מועדי מימושה מכיוון שבהוראותיה נקבע כי שלושה מתחמים במערב חברת נמל חיפה יפונו תוך חמש שנים מיום אישור התוכנית[40]. לבסוף אישרה הממשלה את התוכנית[41]. ב-2021 בוצעו מודלים פיזיקליים במכון הישראלי לחקר הנדסה ימית בטכניון, המדמה את שטח מפרץ חיפה בקנה מידה של 1:120. מודלים אלה מאפשרים לדמות את תנועת כלי השיט שמיועדות לעגון בשטח נמל הקישון במקום בשטחי העגינה והפריקה שלהם כיום. במאי 2022 חתמו רשות מקרקעי ישראל, חברת נמלי ישראל וחברת נמל חיפה על הסכם לקידום התוכנית. על פי ההסכם יועברו לידי רשות מקרקעי ישראל שטחים למגורים, וחברת נמלי ישראל תקבל שטחים נוספים לאחסנה ולוגיסטיקה[42].

יעילות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקר השוואתי של יעילות נמלים במדינות ה־OECD תופסת חברת נמל חיפה את המקום הרביעי מתוך 40 נמלים שנדגמו בטיפול במכולות ובמקום 33 מתוך 40 בטיפול בגרעינים[43].

לעומת זאת, המדינה טענה בבג"ץ ליעילות נמוכה של חברות נמלי אשדוד וחיפה, בין השאר לזמני המתנה ארוכים לפריקה ופריקה של 25 מכולות לשעת צוות לעומת קצב של 30–40 מכולות לשעת צוות בנמלים אחרים בעולם[44]. השוואה אחרת, שהתבססה על הוצאות אל מול היקף פעילות טענה ליעילות נמוכה של חברת נמל חיפה[45].

מסופים ורציפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת הנמלים במפרץ חיפה

מסוף הכרמל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסוף הכרמל משמאל, והמסוף המזרחי מימין

מסוף הכרמל נחנך בסוף 2010 ונכנס לפעילות מלאה באמצע 2011. המסוף בעל פוטנציאל שינוע של מיליון TEU (-מכולות) בשנה. עומק המים במסוף הוא 15.5 מטרים ואורכו 700 מטר. במסוף שמונה עגורני גשר (SPP) בעלי יכולת הרמה של שתי מכולות במשקל 35 טון בו-זמנית, וניתן לטפל באמצעותם באוניות מכולה ברוחב של עד 18 מכולות. אורך המסוף מאפשר פריקה/טעינה במקביל של 2 אוניות מכולה מודרניות וגדולות בעלות קיבולת הובלה של 8,000-10,000 TEU. עורף המסוף כולל 5,000 תאים לאחסון מכולות בגובה 5 מכולות לכל תא – כלומר סה"כ מקום ל-25,000 מכולות שמטופלות בלא פחות מ-12 עגורני שער. במסוף הכרמל ערוגת אחסון מכולות חומ"ס (-חומרים מסוכנים), לכוללת משטח אחסון מבטון ומערכת ניקוז מותאמת לאחסון חומ"ס הכוללת מערכת רגשים להתרעה ולזיהוי דליפות חומ"ס. במסגרת תקציב ההשקעות לשנת 2012 אישר דירקטוריון החברה רכישה של עגורן גשר נוסף, שביעי במספר, למסוף הכרמל.

כחלק מהיערכות נמל חיפה לתחרות עם נמל המפרץ החדש ולקראת ההפרטה, באוגוסט 2021, החל תהליך הגבהת 4 מנופי גשר, כך שבסיומו יהיו במסוף הכרמל 6 עגורנים שמתאימים לשינוע מכולה ענקיות שלרוחבן מוצבות 21 שורות של מכולות שנושאות על סיפונן עד 16,000 מכולות. המנוף הראשון שהוגבה הוא מנוף גשר G21, מתוצרת חברת Kocks הגרמנית[46].

המסוף המזרחי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף המכולות המזרחי נבנה בעלות של מאה מיליון דולר, על שטח ים של 300 דונם שיובש, והוא נחנך בשנת 1986[47]. אורכם של הרציפים במסוף הוא 660 מטר[47]. המסוף מותאם לאחסון מכולות רגילות, חריגות, מכולות קירור ומכולות חומ"ס ומסוגל לשמש 3 אוניות בגודל של 5,000 TEU במקביל, או ארבע אוניות קטנות יותר. עומק המים ברציף נע בין 11.5 מטר בחלקו הדרומי ל-13.5 מטר בחלקו הצפוני. לאורך קו המים ברציף פרושים עשרה מנופי גשר מסוג "פנמקס" ו"פוסט פמנקס". בשנים 2013–2014 בוצע שיקום נרחב, בשלושה שלבים, של המסוף המזרחי.

הרציף המערבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרציף המערבי של הנמל מול שד' בן גריון

הרציף המערבי היה הרציף המגוון ביותר בחברת נמל חיפה והוא איפשר שינוע של סוגים שונים של מטענים. בשל מיקומו, בעומק בריכת הנמל, הוא מהווה את הרציף המוגן ביותר בישראל. בעבר, במצב של מזג אוויר סוער וגלים גבוהים. בעת סערות ים חזקות, היה רציף זה היחיד שפעל בביטחה בנמלי ישראל, ובכך התאפשרה פעם אחר פעם העמסה של היצוא החקלאי של המדינה שהגיע לחיפה מגבול הצפון ועד לערבה. הרציף המערבי כלל רציף לפריקה וטעינה של מכולות עבור אוניות מכולה קטנות (אוניות הזנה), בעזרת שני עגורני גשר שפורו והוצאו מרציף זה עם התבלותם במשך השנים. ברציף מותקנים גם שני מנופי זרוע לשינוע מטען כללי ומטען בתפזורת. הרציף, כולל רציף האצבע שבו, משמש גם לקליטה של אוניות גלנוע ואוניות נוסעים.

הרציף המרכזי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרציף המרכזי ומסוף הגרעינים הנמלי – ממגורות דגון

הרציף המרכזי הוא הרציף הוותיק מבין רציפי חברת נמל חיפה. הרציף נבנה בתקופת הבריטים בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת, וניתן לצפות בו עדיין במחסנים ששימשו אז לאחסנה ופריקה של מטענים. הרציף צמוד לרחובות העיר התחתית של חיפה. הרציף המרכזי משמש לעגינתן של אוניות נוסעים ותיירים גדולות הפוקדות את רציפי חברת נמל חיפה וכן כמינגש לאוניות גלנוע גדולות ואוניות מטען כללי.

מסוף הכימיקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופי הכימיקלים של נמל חיפה משמשים לשינוע ואחסון כימיקלים והוא מתפצל למסוף צפוני שבהפעלת חברת נמלי ישראל ומסוף דרומי שבהפעלת חברת "גדול כימיקלים" על פי כתב הסמכה.

  • המסוף הצפוני ממוקם בצד הצפוני של תעלת הכניסה לנמל הקישון, על שטח שנבחר במיוחד למטרה זו, בשל ריחוקו ממקומות מאוכלסים, וקרבתו לתעשיות הכימיות שבאזור המפרץ. במסוף זה ניתן לתפעל במקביל שלוש אוניות כימיקלים. המסוף הצפוני מכיל כ־41 מכלי אחסון המיועדים לחומרים שנקודת ההבזק שלהם פחות מ-30 מעלות צלזיוס. המסוף והרציפים מוגנים על ידי מערכת כיבוי אש המבוקרת על ידי מחשב. במסוף צוות אינטגרטיבי בעל ציוד כיבוי אש למתן מענה ראשוני באירוע חומ"ס.
  • המסוף הדרומי מופעל בזיכיון על ידי חברת "גדות כימיקלים" כתאגיד מורשה ובהתאם לתנאי כתב הסמכה שניתן לה על ידי מדינת ישראל משמש לעגינת מכליות המגיעות למסוף, וממוקם בהמשכו של רציף המטענים של אזור הקישון. המסוף מכיל כ־70 מכלי אחסון המיועדים לחומרים שנקודת ההבזק שלהם מעל 30 מעלות צלזיוס. המכלים מחוברים באמצעות צינורות אל מזח אליו אפשר לקשור אונייה אחת. המסוף מופעל על ידי חברת "גדות מסופים" בע"מ.

נמל עזר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נמל הקישון
נמל הקישון

בתחילת שנות ה-50' הוקם נמל הקישון משתרע ממזרח לנמל הראשי, סביב לשפך נחל הקישון. נמל הקישון מורכב ממעגן חיצוני (שלושה רציפים של קישון מערב), המוגן על ידי שני שוברי גלים באורך 600 ו-350 מ' ותעלה ראשית באורך 1,045 מ'. נמל הקישון משמש לעגינה ושירות אוניות מטען כללי ומטען בתפזורת. נמל הקישון מהווה שלוחה עצמאית ללא רצף טריטוריאלי לנמל חיפה הראשי, וקיימים בו כל האמצעים והשירותים הנדרשים, כולל שלוחה של מחלקת ציוד לטיפול בעגורנים ובציוד הנייד. נמל הקישון מקושר לשירות מסילות הברזל, ויכול לשמש כעורף ימי לפעילויות שונות. בתוך מעגן הקישון ממוקם גם רציף קישון מזרח, לרציף זה כניסה נפרדת בלב מפרץ חיפה (סמוך לשדה התעופה) וצמוד למעגן הדייג. הרציף משמש לקליטת כלי שיט שגודלם עד 25,000 טון.

שינוע דלק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינוע דלק אל נמל הדלק עבור חברות וגורמים המייצאים או מייבאים אותו, מבוצע ברציף ייעודי ובמקשר ימי במעגן חוץ על ידי חברת תשתיות אנרגיה בע"מ (תש"א). ניתן להטעין אל מכליות או לפרוק מהן את סוגי הדלק הבאים: דלק גולמי, דלק סילוני, בנזין, סולר ברמות זיקוק שונות, נפט, מזוט קל וכבד ותזקיקים נוספים..

שינוע דלק ברציף הדלק: המזח ממוקם באזור הראשי של נמל חיפה ומשמש לשינוע תזקיקי דלק שונים. ניתן לקשור עד שתי מכליות בו-זמנית לצד מזח הדלק, אחת מכל צד (שוקע 9.7–10.4 מטר). קצב טעינה של עד 800 טון/שעה.

שינוע דלק במעגן החיצוני: מינגש תת-ימי לפריקת דלק המחובר בצינור תת-ימי למסוף מכלי הנפט במפרץ חיפה. מצופי סימון ומצופי רתיקה מציינים את מקומות הזרנוק וכבלי הקשירה של המצופים. קצב פריקה של עד 2,500 טון/שעה.

מכלי אחסון: במסוף המכלים של שרותי נפט בע"מ במפרץ חיפה נמצאים 41 מכלים בקיבול כולל של 937,600 מ"ק המשמשים לאחסון נפט גולמי. במסוף שבשטח הנמל 16 מכלים נוספים בקיבול 157,000 מ"ק לאחסון מזוט קל וכבד, סולר, נפט ובנזין.

ממגורות מילניום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ממגורות דגון

במערב נמל חיפה שוכנות ממגורות מילניום - לשעבר ממגורות דגון. ממגורות מיניום הוא תאגיד מורשה על ידי מדינת ישראל לפריקת תבואות בשטח נמל חיפה וזאת על פי תנאי כתב ההסמכה שניתן לחברה זו על ידי מדינת ישראל. זהו למעשה מסוף הגרעינים הנמלי הגדול של מדינת ישראל והמסוף המרכזי של ישראל ליבוא תבואות לארץ. כ-75% מכלל התבואות נפרקים בנמל חיפה בממגורות מילניום, והיתרה בחברת נמל אשדוד. רציפי שינוע הגרעינים משרתים את ממגורות מילניום (ממגורות דגון), . שינוע הגרעינים מבוצע על ידי מדלים פניאומטים ומיכנים מתקדמים, מהם מגיעים הגרעינים ישירות למחסני הממגורה. ממגורות מילניום הן בעלות קיבולת של 90,000 טון נומינלית, והן משמשת לפריקת גרעיני התבואה, אחסונם והעמסתם על רכבות ומשאיות. הממגורה נמצאת בתפעולה של חברת "מילניום ממגורות בע"מ ובבעלות חברת נמלי ישראל. שלושה מדלים ניידים, שניים מכניים ואחד פניאומאטי, הנמצאים על הרציף שעומק המים בו מגיע ל-13.8 מטר, פורקים את הגרעינים מן האוניות ומעבירים אותם אל הממגורה דרך מערכת סרטים נעים העוברים מעל גדר הנמל בתוך גשר בטון. ההספק של שלושת המדלים, כ-1,800 טון בשעה. שני המדלים המכניים נבנו בארץ על פי פיתוח ישראלי שנרשם כפטנט ברוב הארצות התעשייתיות בעולם. הגרעינים מועמסים מהממגורה לקרונות רכבת ולמשאיות בקצב של 15,000 טון ביממה. הממגורה מצוידת באמצעים מיוחדים להפרדת האבק מהגרעינים. בשנת 2013 הסתיימה החלפתם של 2 מדלים במדלים פניאומאטיים חדישים.

בסיס חיפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בסיס חיפה

בסיס חיפה הממוקם אף הוא בנמל חיפה, ממוקם על שובר הגלים הראשי בצפון מערב הנמל. זהו הבסיס הגדול ביותר של חיל הים ומהווה ביתם של שייטת 3, 7 ופלגה 914. ב-2014 נפתח מעגן דרור – מעגן הפולינום השייך אף הוא לבסיס.

חיבור רכבתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרציף המרכזי, המזח של רציף הדלק, המסוף המזרחי של הנמל, מסילות הרכבת הסמוכות לנמל ותחנת הרכבת חיפה מזרח, ספטמבר 2021

חברת נמל חיפה מקושר לקו מסילת החוף בשתי שלוחות היוצאת ממתחם חיפה מיון, השלוחה האחת, באורך 2 קילומטר מגיעה לנמל קישון, נחנכה באוגוסט 2017, השלוחה השנייה מגיעה למסוף מטענים פרטי דפולוג, נחנך בינואר 2020. בעבר הייתה גם שלוחה שהייתה יוצאת מחיפה מזרח והייתה מגיעה לרציף המרכזי, השלוחה הזאת לא פעילה היום ופורקה חלקית. קיימת תוכנית עתידית, למסילה שתחבר את הרכבת עם מסוף הכרמל.

מערכת ה-T.O.S

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרק זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורת הערות שוליים.

בחודש מאי 2011 הושקה בחברת נמל חיפה מערכת מתקדמת לניהול מסופי מכולות מודרניים, מערכת ה-TOS‏ (Terminal Operation System) של חברת NAVIS האמריקאית. המערכת מתכננת ומנהלת באופן אוטומטי וממוחשב את פעילויות המכולות ברציפי חברת הנמל (פריקה/טעינה/אחסנה/עיתוק) ומאפשרת יעילות מרבית בתפעול, והאצת העבודה באופן משמעותי. העקרונות המנחים את עבודת המערכת הם תכנון ובקרה מרכזיים המנהלים את כל הפעילות בשטח ובקו המים של מסוף המכולות. כל תנועת מכולה מתוכננת מראש תוך שימת דגש על אופטימיזציה של מחזור החיים של המכולה ומחזור החיים של האונייה ברציפי חברת הנמל. חודשים ספורים בלבד לאחר העלייה המלאה לאוויר של מערכת ה-TOS, נשברו כל שיאי שינוע המכולות, לשעה, למשמרת, ליממה ולחודש. המערכת זוכה באופן קבוע לשדרוגים, ופוטנציאל השיפור בה, ושיפור התפוקות בנמל באמצעותה, עוד גדול.

חברת "תעבורה ימית חיפה" (לשעבר המחלקה הימית)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חברת תעבורה ימית חיפה בע"מ" מוסמכת מאז שנת 2021 בכתב הסמכה ואחראית על מתכלל שירותי התעבורה הימית במרחב נמל חיפה, בהם ניתוב האוניות, גרירתן, קשירתן, עיתוקן ושחרורן, אספקת מים ודלק לאוניות, פינוי מי שיפוליים, פינוי אשפה וכדומה. הצי של חברת תעבורה ימית חיפה כולל ארבע גוררות, בהן ה"אילן 1", הגוררת הגדולה והחזקה בישראל, בעלת כוח סחב דחף של 70 טון. כל הגוררות בעלות שיטת הנעה מסוג voith המאפשרת כושר תמרון אופטימלי. בנוסף, כולל הצי שתי סירות נתב מהירות ושלוש סירות רב-תכליתיות – לגרירת וקשירת אוניות ולניתוב בעת הצורך. בתצפית הנמל קיימות מערכות עזר כגון: מכ״מ, מערכת טמ״ס ומערכת שליטה ובקרה מתקדמות וחדישות.

חברת "תעבורה ימית חיפה בע"מ" החלה את דרכה בפעילותה בנמל חיפה ובהמשך בחברת נמל חיפה כיחידה אורגנית בחברת הנמל. במסגרת הרפורמה בנמלי הים בישראל, בשנת 2021, לקראת הפרטת חברת נמל חיפה, הופרדה מחלקת הים של חברת נמל חיפה והוקמה כחברה נפרדת בשם חברת "תעבורה ימית חיפה בע"מ" הפועלת כתאגיד מורשה ובהתאם לתנאי הסמכתה והיא חברת בת של חברת נמלי ישראל[48].

טרמינל הנוסעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל הנוסעים של חברת נמל חיפה משרת מדי שנה מאות אלפי נוסעים ישראלים ותיירים ועשרות אוניות נוסעים. בעשור השני של המאה ה-21 חל גידול דרמטי במספר הנוסעים והתיירים שעוברים בטרמינל. הטרמינל מקושר ישירות לעיר התחתית של חיפה, וכמו כן נמצא במרחק מספר דקות הליכה מתחנת הרכבת חיפה מרכז "השמונה". בחניית הטרמינל קיים חניון לטווח ארוך עבור המפליגים. הטרמינל מאפשר מעבר בו זמנית של מגיעים ומפליגים. כמו כן, המסוף מאפשר הפלגה והגעה עם רכבים מלווים באוניות המתאימות. בטרמינל מצוי אזור הורדת ואיסוף נוסעים, אזור המתנה, קפיטריות, שרותי מוניות, חנויות פטורות ממכס, שרותי "פטור ושמור" ועוד.

בכניסה לטרמינל נחנכה ב-18 ביולי 2017 אנדרטת אוניית המעפילים אקסודוס במלאת 70 שנה להפלגתה. מיקומה של האנדרטה בשטח חברת נמל חיפה נבחר בשל חשיבותו במסעה של האקסודוס. לאחר שנלכדה האונייה על ידי הבריטים, היא הובאה לנמל חיפה ושם הועברו המעפילים לשתי אוניות גירוש שהחזירו אותם לאירופה.

באוגוסט 2023 נבחרו נמל חיפה וחברת נמל חיפה שבו כאחד משלושת יעדי הקרוזים הצומחים בעולם. כ-235 אוניות מ-31 חברות קרוזים שונות יגיעו ב-2023 לחיפה, ועשר מתוכן קבעו את חברת נמל חיפה כנמל הבית[49].

בנובמבר 2024 הוצגה התוכנית לטרמינל נוסעים חדש בחברת נמל לחיפה שמיועד להיחנך ב-2028. הטרמינל מתוכנן לשלב במבנהו את מחסנים 8–9 בנמל יחד עם בינוי חדש. הטרמינל החדש מתוכנן עם האדריכל דגן מושלי ממשרד מושלי-אלדר בשיתוף משרד האדריכלים BA הבינלאומי (Bermello, Ajamil & Partners) המתמחה בתכנון טרמינלי נוסעים בנמלי ים[50].

  • חברת נמל חיפה במבט מהים
    חברת נמל חיפה במבט מהים
  • מבט אל העגורנים בחברת נמל חיפה. אוגוסט 2005
    מבט אל העגורנים בחברת נמל חיפה. אוגוסט 2005
  • חברת נמל חיפה בלילה – מבט מהכרמל
    חברת נמל חיפה בלילה – מבט מהכרמל

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיינו גם בפורטלים:
פורטל חיפה
פורטל תחבורה
  • צדוק אשל. נמל חיפה – מעבודת כפיים לטכנולוגיה מתקדמת. תל אביב, הוצאת רשות הנמלים בישראל באמצעות עקד, 1984. עמ' 208.
  • דניאלה רן, בין ספינה לרציף "תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932", פרדס הוצאה לאור, 2008, עמ' 15–21, 25, 29, 41-38, 46, 48, 50, 52, 62-57, 84-80, 97-91, 99, 101, 109-104, 113, 134, 137, 148-145, 161-151, 167-166, 175 182-179, 185, 189, 199-192 204, 201, 217.
  • יואב צוקרמן, עבודת נמלים – זירת הקרבות בין הממשלה לוועד העובדים החזק בישראל, הוצאת מטר, 2018

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: נמל חיפה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נמל חיפה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מדינת ישראל, צו נמל חיפה (גבולות) תשכ"ד 1964
  2. ^ חוק רשות הספנות והנמלים 2004 תשס"ד
  3. ^ 1 2 יובל שדה, ההפרטה הסתיימה: המדינה קיבלה על נמל חיפה 2.9 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 10 בינואר 2023
  4. ^ אגף תכנון כלכלה וקשרי חוץ, שנתון סטטיסטי ספנות ונמלים 2020, פורסם ב-7 במרץ 2022, עמ' 13
  5. ^ אגף תכנון כלכלה וקשרי חוץ, שנתון סטטיסטי ספנות ונמלים 2020, פורסם ב-7 במרץ 2022, עמ' 45
  6. ^ אגף תכנון כלכלה וקשרי חוץ, שנתון סטטיסטי ספנות ונמלים 2020, פורסם ב-7 במרץ 2022, עמ' 43
  7. ^ יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, מושב בן שמן: מודן הוצאה לאור, 2013, עמ' 14
  8. ^ יגאל גרייבר, "הנמל הנוח והמוגן ביותר בים התיכון" נמל חיפה: הרקע להקמתו, בנייתו וחנוכתו, חיפה, בטאון העמותה לתולדות חיפה גיליון 13, 2015, עמ' 15
  9. ^ Addison Southard, Special Consular Reports No. 83, Palestine, Washington, 1922, page 7
  10. ^ תיאודור הרצל, אלטנוילנד, ספר שני, פרק א.
  11. ^ Julia Brauch, Anna Lipphardt, Alexandra Nocke, Jewish topographies: visions of space, traditions of place, page 189
  12. ^ מאור מרדכי, יוסי בן-ארצי, עורכים, חיפה בהתפתחותה 1918–1948, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 68
  13. ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918. עבודת דוקטורט שהוגשה לסנאט האוניברסיטה העברית, 1974 עמ' 189
  14. ^ Lawrence Davidson, America's Palestine, University Press of Florida, 2001, pages 79-80
  15. ^ 80 שנה לנמל חיפה - מהדורה מיוחדת
  16. ^ נדב מן, ביתמונה, המדינה קמה, נמל חיפה נשאר בידי הבריטים, באתר ynet, 29 ביוני 2007
  17. ^ ש. שחורי, נמל חיפה בלבטי התפתחותו, דבר, 17 בדצמבר 1958
  18. ^ אחרון הבריטים עוזב היום אדמת ישראל; נמל חיפה נמסר לידי השלטונות היהודיים, דבר, 30 ביוני 1948
  19. ^ אהרן דולב, מחירה של שביתה שלא היתה, מעריב, 10 בפברואר 1967
  20. ^ נמל חיפה לקראת שינוי "כפול שלושה", על המשמר, 31 במאי 1968
  21. ^ נמל חיפה במקום הרביעי במדד יעילות נמלים שנערך עבור ה-OECD‏, 17 ביולי 2013, אתר Port2Port
  22. ^ ארי ליבסקר, להציל את ירדן ולהרוויח כסף, באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2015
  23. ^ הדי כהן, ‏כצפוי: חברה סינית זכתה במכרז להפעלת נמל המפרץ בחיפה, באתר גלובס, 23 במרץ 2015
  24. ^ יובל שדה, לאחר 15 שנים של תכנון ובנייה: נמל המפרץ בחיפה נפתח לפעילות, באתר כלכליסט, 1 בספטמבר 2021
  25. ^ ועדת שרים לענייני הפרטה, החלטה מספר מח/11 קובץ PDF מיום 21.01.2020, באתר gov.il
  26. ^ גיא ליברמן, ‏מכרז הענק לקראת בלימה? מיכאלי מסתייגת מהפרטת נמל חיפה, באתר גלובס, 25 ביולי 2021
  27. ^ צו רשות הספנות והנמלים (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת נמל חיפה בע"מ), התשפ"ב–2022, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  28. ^ אסף זגריזק, ‏תמורת 4.1 מיליארד שקל: קבוצת גדות והשותפה ההודית אדני הן הזוכות במכרז להפרטת נמל חיפה, באתר גלובס, 14 ביולי 2022
  29. ^ יובל שדה, גדות זכתה במכרז להפרטת נמל חיפה - תמורת 4.1 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 14 ביולי 2022
  30. ^ יובל שדה, הריבית שקיבל אדאני לרכישת נמל חיפה מבהירה את גודל האתגר, באתר כלכליסט, 19 בנובמבר 2022
  31. ^ אתר למנויים בלבד עומר כרמון, "הצעד האחרון שלי במשרד": ליברמן ומיכאלי אישרו את עסקת מכירת נמל חיפה, באתר TheMarker‏, 28 בדצמבר 2022
  32. ^ לחיי המופע שבדרך, מעריב, 13 באוקטובר 1987
  33. ^ עמית שהם, פסטיבל הבלוז הראשון נפתח אתמול בחיפה, חדשות, 21 ביוני 1993
  34. ^ בלוז בנמל: סקנדל או פסטיבל, באתר גלובס, 20 בנובמבר 1997
  35. ^ גואל פינטו, "פייתלס" ו"אינפקטד מאשרום" בפסטיבל מוסיקה בנמל חיפה, באתר הארץ, 9 במאי 2005
  36. ^ חגית הורנשטיין, בשבוע הבא: צילומי "נינג'ה" חוזרים לנמל, באתר כלבו – חיפה והצפון, 8 ביולי 2020
  37. ^ בועז כהן, די ג'ייז ומפיקי ליינים חיפאים: שכחו אותנו בפסטיבל המוזיקה והאמנות, באתר כלבו – חיפה והצפון, 26 באוגוסט 2021
  38. ^ בשורה לתרבות בעיר חיפה - "הטרמינל" בנמל חיפה - עיריית חיפה, באתר עיריית חיפה, ‏20 במאי 2024
  39. ^ מיכל מרגלית, ‏אושרה תוכנית חזית ים בחיפה בהשקעה של מיליארדי ש', באתר גלובס, 3 ביולי 2012
  40. ^ יגאל חי, כולנו לא איתנו, באתר כלבו – חיפה והצפון, 20 ביולי 2017
  41. ^ יגאל חי, דרישה: להתנות את הפעלת נמל המפרץ במימוש פרויקט חזית הים, באתר כלבו – חיפה והצפון, 8 באוקטובר 2018
  42. ^ תמיר בן שחר, ‏האם פרויקט “חזית הים” יצליח להחזיר לחיפה את כוח הקנייה האבוד?, באתר גלובס, 31 במאי 2022
  43. ^ Merk, O., Dang, T. (2012) “Efficiency of world ports in container and bulk cargo (oil, coal, ores and grain)”, OECD Regional Development Working Papers, OECD Publishing
  44. ^ אתר למנויים בלבד אבי בראלי, "חוסר היעילות בנמלים מייקר את המחיה בכ-800 מ' ש' בשנה", באתר TheMarker‏, 22 באוגוסט 2013
  45. ^ אור סימן טוב, נמל חיפה: יעילות ממשלתית שעולה ביוקר, אתר מידה, 23 בספטמבר 2013
  46. ^ יובל שדה, לקראת ההפרטה והתחרות: בנמל חיפה מגביהים עגורנים, באתר כלכליסט, 8 באוגוסט 2021
  47. ^ 1 2 יגאל קוצר, מסוף מכולות חדש במאה מיליון דולר, חדשות, 21 באוגוסט 1986
  48. ^ עמירם ברקת, ‏הרפורמה בנמלים: השאלטר של נמל חיפה עבר לחברת נמלי ישראל, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2020
  49. ^ ליאור אל-חי, חיפה נבחרה לאחד משלושת יעדי הקרוזים של השנה בעולם, באתר ynet, 8 באוגוסט 2023
  50. ^ גיא נרד, הוועדה המקומית בחיפה אישרה את טרמינל הקרוזים בנמל, באתר כלכליסט, 13 בנובמבר 2024
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נמל_חיפה&oldid=40585757"