עצרות נירנברג

עצרות נירנברג (רשמית Reichsparteitag, כלומר קונגרס מפלגת הרייך ) היו סדרה של אירועים חגיגיים שתואמה המפלגה הנאצית בגרמניה. העצרת הנאצית נירנברג הראשונה התקיימה ב-1923. ^[1] העצרת הזו לא הייתה גדולה במיוחד ולא הייתה לה השפעה רבה; עם זאת, ככל שהמפלגה גדלה בגודלה, העצרות הפכו משוכללות יותר והציגו קהל גדול יותר. הם מילאו תפקיד מכונן באירועי התעמולה הנאצית, והעבירו גרמניה מאוחדת וחזקה בשליטה נאצית. העצרות הפכו לאירוע לאומי ברגע שאדולף היטלר עלה לשלטון ב-1933, כשהן הפכו לאירועים שנתיים. לאחר שהדיקטטורה הנאצית התבססה היטב, החלו תעמולי המפלגה לצלם אותם עבור קהל לאומי ובינלאומי. היוצרת הנאצית לני ריפנשטאל הפיקה כמה מיצירותיה הידועות ביותר, כולל ניצחון הרצון (1934) וניצחון האמונה (1933), שניהם צולמו בשטח העצרת של המפלגה הנאצית ליד נירנברג.^[2] עצרת נירנברג של המפלגה ב-1938 חגגה את האנשלוס שהתרחש מוקדם יותר באותה שנה.^[2] העצרת המתוכננת לשנת 1939 בוטלה רגע לפני פלישת גרמניה לפולין והמשטר הנאצי מעולם לא ערך עצרת נוספת עקב תעדוף המאמצים של גרמניה במלחמת העולם השנייה .

היסטוריה ותכלית

ההפגנות הראשונות של המפלגה הנאצית התקיימו ב-1923 במינכן וב-1926 בוויימאר. משנת 1927 ואילך, הם התרחשו אך ורק בנירנברג. המפלגה בחרה בנירנברג מסיבות פרגמטיות: היא הייתה במרכז הרייך הגרמני והפארק המקומי לויטפולדהיין (פארק שהוסב) התאים היטב כמקום. בנוסף, הנאצים יכלו לסמוך על הסניף המקומי המאורגן היטב של המפלגה בפרנקוניה, אז בראשותו של Gauleiter יוליוס שטרייכר. משטרת נירנברג גילתה אהדה לאירוע.

מאוחר יותר, המיקום נומק על ידי המפלגה הנאצית בכך שהכניס אותו למסורת הדיאטה הקיסרית של האימפריה הרומית הקדושה, עם הדיקטטורה הנאצית כיורש שלה. לאחר 1933, העצרות התקיימו סמוך למועד שוויון הסתיו, תחת הכותרת Reichsparteitage des deutschen Volkes (ימי המפלגה הלאומית של העם הגרמני), שנועד לסמל את הסולידריות בין העם הגרמני למפלגה הנאצית. נקודה זו הודגשה עוד יותר בשל הגידול השנתי במספר המשתתפים, שהגיע לבסוף ליותר מחצי מיליון מכל שכבות המפלגה, הצבא והמדינה.

עצרות

עצרת נאצית בנירנברג, גרמניה ב-1936 כדי לראות את אדולף היטלר נואם.

כל עצרת קיבלה כותרת תוכנית, הקשורה לאירועים הלאומיים האחרונים:

: קונגרס המפלגה הראשון נערך במינכן ב-27 בינואר 1923.

1923: "עצרת יום גרמניה" התקיימה בנירנברג, 1–2 בספטמבר 1923.
1926: קונגרס המפלגה השני, שכונה "קונגרס ההקמה מחדש", נערך בוויימאר, 3–4 ביולי 1926.
1927: קונגרס המפלגה השלישי, שכונה "יום ההתעוררות", נערך בנירנברג, 19–21 באוגוסט 1927. סרט התעמולה Eine Symphonie des Kampfwillens* הופק בעצרת זו.
1929: קונגרס המפלגה הרביעי, הידוע כ"יום ההתייצבות", נערך בנירנברג, 1–4 באוגוסט 1929. סרט התעמולה Der Nürnberger Parteitag der NSDAP הופק בעצרת זו.
1933: קונגרס המפלגה החמישי נערך בנירנברג, 30 באוגוסט – 3 בספטמבר 1933. הוא נקרא "עצרת הניצחון" (Reichsparteitag des Sieges), כאשר "ניצחון" התייחס להשתלטות הנאצים על השלטון והניצחון על רפובליקת ויימאר. הסרט של לני ריפנשטאהל Der Sieg des Glaubens הופק בעצרת זו. היטלר הכריז שמכאן ואילך כל העצרות יתקיימו בנירנברג.
1934: קונגרס המפלגה השישי נערך בנירנברג, 5–10 בספטמבר 1934, בנוכחות כ-700,000 תומכי המפלגה הנאצית. בתחילה לא היה לו נושא, אך בהמשך כונה "עצרת האחדות והעוצמה" (Reichsparteitag der Einheit und Stärke), "עצרת הכוח" (Reichsparteitag der Macht), או "עצרת הרצון" (Reichsparteitag des Willens). סרטה של לני ריפנשטאהל Triumph des Willens הופק בעצרת זו. עצרת זו זכורה במיוחד בשל "קתדרלת האור" של אלברט שפאר: 152 זרקורים שהקרינו אלומות אנכיות לשמיים סביב שדה צפלין, כסמל לקירות של מבנה.
1935: קונגרס המפלגה השביעי נערך בנירנברג, 10–16 בספטמבר 1935, ונקרא "עצרת החירות" (Reichsparteitag der Freiheit). "חירות" התייחסה להחזרת גיוס החובה, אשר נחשב לשחרור מגרמניה מתנאי חוזה ורסאי. לני ריפנשטאהל הפיקה את הסרט Tag der Freiheit: Unsere Wehrmacht (יום החירות: כוחותינו המזוינים) בעצרת זו, והנאצים הציגו את חוקי נירנברג.
1936: קונגרס המפלגה השמיני נקרא "עצרת הכבוד" (Reichsparteitag der Ehre, 8–14 בספטמבר). חידוש השליטה בריין במרץ 1936 נחשב לשיקום הכבוד הגרמני בעיני רבים. הסרט Festliches Nürnbergכלל קטעים שצולמו בעצרת זו ובעצרת 1937.
1937: קונגרס המפלגה התשיעי כונה "עצרת העבודה" (Reichsparteitag der Arbeit, 6–13 בספטמבר). הוא חגג את הירידה באבטלה בגרמניה מאז עליית הנאצים לשלטון.
1938: קונגרס המפלגה העשירי נקרא "עצרת גרמניה הגדולה" (Reichsparteitag Großdeutschland, 5–12 בספטמבר). שם זה ניתן בשל סיפוח אוסטריה לגרמניה שהתרחש מוקדם יותר באותה שנה.
1939: קונגרס המפלגה האחד-עשר, שתוכנן ל-2–11 בספטמבר, נקרא "עצרת השלום" (Reichsparteitag des Friedens). הכוונה הייתה להדגיש את רצונה של גרמניה לשלום, הן כלפי העם הגרמני והן כלפי מדינות אחרות. הוא בוטל ברגע האחרון, כאשר יום לפני התאריך המתוכנן, ב-1 בספטמבר, גרמניה פתחה במתקפה על פולין, שהציתה את מלחמת העולם השנייה באירופה.

סרטי תעמולה

הסרטים הרשמיים לעצרות החלו ב-1927, עם הקמת משרד הקולנוע של NSDAP (המפלגה הנאצית). הסרטים המפורסמים ביותר נעשו על ידי לני ריפנשטאל לרגל העצרות בין 1933 ל-1935. בהתייחס לנושא העצרת, היא כינתה את הסרט הראשון שלה "ניצחון האמונה" ( Der Sieg des Glaubens</link> ). סרט זה הוצא מהמחזור לאחר ליל הסכינים הארוכות, אם כי עותק שרד בבריטניה ולאחרונה הפך זמין בארכיון האינטרנט לצפייה ציבורית. העצרת של 1934 הפכה לתפאורה של ניצחון הרצון עטור הפרסים ( Triumph des Willens</link> ). כמה גנרלים Wehrmacht</link> מחה על הנוכחות המינימלית של הצבא בסרט: היטלר כנראה הציע לשנות את הסרט כדי להרגיע את הגנרלים, אך ריפנשטאל סירב להצעתו. היא אכן הסכימה לחזור לעצרת 1935 ולעשות סרט בלעדי על Wehrmacht</link>, שהפך ל- Tag der Freiheit: Unsere Wehrmacht</link> .

ספרים

היו שני סטים של ספרים רשמיים או רשמיים למחצה שסיקרו את העצרות. "הספרים האדומים" פורסמו רשמית על ידי ה-NSDAP והכילו את הליכי ה"קונגרס" וכן טקסטים מלאים של כל נאום שנמסר בסדר כרונולוגי.

"הספרים הכחולים" פורסמו בתחילה על ידי יוליוס שטרייכר, Gauleiter</link> מנירנברג, מאוחר יותר מאת הנס קרל, לא על ידי העיתונות המפלגתית. אלה היו ספרים בקנה מידה גדול יותר שכללו את טקסט הנאומים וההליכים, כמו גם תצלומים גדולים יותר.

בנוסף לאלה, פורסמו אוספי תצלומיו של היינריך הופמן להנצחת כל קונגרס של המפלגה, וכן חוברות של נאומי היטלר. שתי סדרות הספרים מבוקשות מאוד על ידי אספנים.

הופמן יצר סדרות של 100 תמונות על עצרות 1936, 1937 ו-1938 בתלת מימד סטריאוסקופי באמצעות תלבושת Raumbild-Verlag שלו.

ראו גם

Adolf Hitler March of German Youth
Nazi propaganda
Ruins of the Reich

הערות שוליים

^ Burleigh, Michael (2000). The Third Reich: A New History. London: Pan Books. p. 211. ISBN 978-0-330-48757-3.
^ ¹ ² Sinclair, Thornton (1938). "The Nazi Party Rally at Nuremberg". Public Opinion Quarterly. 2 (4): 570–583. doi:10.1086/265232. ISSN 0033-362X. JSTOR 2745103.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עצרות נירנברג בוויקישיתוף

[1] Burleigh, Michael (2000). The Third Reich: A New History. London: Pan Books. p. 211. ISBN 978-0-330-48757-3.

[:0-2] ¹ ² Sinclair, Thornton (1938). "The Nazi Party Rally at Nuremberg". Public Opinion Quarterly. 2 (4): 570–583. doi:10.1086/265232. ISSN 0033-362X. JSTOR 2745103.

[1]

[2]