פנתאיזם
פַּנְתֶאִיזְם (הרכב של המילים πάν (תעתיק: "פן"; מיוונית: "הכל") ו-θεός (תעתיק: "תאוס"; מיוונית: אלוהים)[1]; כלומר "הכל אלוהים") היא תפיסת עולם שעל פיה האל מצוי בכל; התפיסה גוזרת שהאל והטבע הם שני שמות שונים לישות אחת, ולא שתי ישויות שונות[2]. בכך, הפנתאיזם דוחה את האמונה באלוהות על-טבעית או חיצונית ליקום (טרנסצנדנטית)[3]. עמדה זו שגורה ומוכרת יותר בתחומי האמנות, בייחוד בספרות ובשירה[4].
התפתחות המושג
[עריכת קוד מקור | עריכה]שפינוזה הגדיר את האל (העצם) כאינסופי ובעל אינסוף תארים. על כן לא תיתכן ישות אחרת אינסופית ובעלת אינסוף תארים שתגביל, על ידי כך, את האל. אבל הטבע (היקום) הוא גם אינסופי. מכאן, לפי חלק ממפרשי שפינוזה, נובע בהכרח שאלוהים והטבע חד הם. ג'ון טולנד טען בספרו "מקורות היהדות" מ-1709 שרוב הדתות העתיקות במערב ובמזרח טענו שלא תיתכן אלוהות נפרדת מהחומר ומהיקום החומרי. למאמין בגישה זו הוא קרא בשם "פנתאיסט". בספר אחר, "פנתאיסטיקון" מ-1720 הוא מתאר חברה פנתאיסטית שחבריה מתכנסים בחשאי וסוגדים לישות אינסופית, בעלת חוקים נבונים וחמורים ומסה בלתי משתנית, הנתונה לתנועה פנימית מתמדת. מבקרו החריף ביותר של טולנד, הכומר ההולנדי ז'אק דה לה פאי טבע את המושג "פנתאיזם" ותיאר אותו כצורה של אתאיזם שאומצה על ידי שפינוזה מהגיהנום ומעובדי האלילים.
הפילוסוף גאורג וילהלם פרידריך הגל העדיף את המונח "אקוסמיזם" לאמור, הקוסמוס (יקום) אינו קיים מחוץ לאלוהים. הרוזן הנרי דה בולנוויה (1658–1722) טען שאלוהים הוא כל המצוי וכל שמתרחש. במותו, האדם חוזר למקור החומר האוניברסלי אך נשמתו נשארת כחלק מ"השכל האינסופי". כנגדו, טען הכומר ז'אן דה מלייה (1667–1729) שאין להתייחס לטבע ולחומר כדבר אלוהי היות שבניגוד לדברי שפינוזה, אין לחומר שלמות הכרחית ועל כן, החומר (הטבע) אינו יכול להיות אלוהים. במאה ה-18 התפשט המושג פנתאיזם בצרפת. האב דשאן (1716–DESCHAMPS 1774) הגדיר את החומר כ-"ראשית ואחרית, סיבה ומסובב, מלאות וריק...הכל, הבורא, ההוויה העליונה". פרנסואה דיפואי (1742–1809) אומר כי "העולם הוא הוויה קדושה, אינסופית ונצחית, בו בזמן פועלו של הטבע והטבע עצמו".
בסוף המאה ה-18 התפשט רעיון הפנתאיזם בגרמניה והשפיע מאוד על הפילוסופיה הגרמנית, בייחוד על המכונים "אידיאליסטים". הוגים כמנדלסון, הרדר וגתה שללו את הביקורת נגד שפינוזה וטענו שתורתו אינה אתאיסטית. הגל, פיכטה ושליירמאכר כונו פנתאיסטים. ההוגה הפנתאיסטי המודרני היה ארנסט הקל (1834–1919) שבספרו "אלוהים-טבע" שיצא ב-1914 דיבר על אלוהים המצוי בעולם ומתמזג עמו לחלוטין וראה במושגים "אלוהים-טבע" או "הכל-אלוהים" מושגים זהים. אלברט איינשטיין, שהיה שפינוזיסט, דיבר על האל שאינו אל אישי המעסיק את עצמו בגורל ובמעשי בני האדם, ואותו הגדיר כ"אל המגלה את עצמו בהרמוניה ובחוקי הטבע" ואת הדתיות שלו כ"הערצה כנועה של הרוח הנעלה לאינסוף".
הביקורת על הפנתאיזם תלויה באמונתו של המבקר. האתאיסטים התנגדו לו היות שלדעתם לא ניתן להקנות גוון דתי לטבע ולחומר. האינסופיות והחוקים של הטבע אינם תכונות אלוהיות אלא תכונות פיזיקליות הניתנות לתיאור ולהסברה. המאמינים שוללים את הפנתאיזם ורואים בו פגניות המתבטאת במתן ערך של קדושה לישויות חומריות המהוות את הטבע. הוגה הדעות קרל כריסטיאן פרידריך קראוזה (1781–1832) הציע דרך ביניים אותה כינה "פנאנתאיזם" וטוענת שהיקום אינו אלוהים אלא חלק ממנו והאלוהים נמצא גם מעבר ליקום החומרי[5]. תאולוגים אחרים (בייחוד נוצרים) שוללים את הפנתאיזם מפני שהוא אינו מאפשר נסים. הנס הוא אירוע שמתרחש בניגוד לחוקי הטבע. אם הטבע הוא האלוהים אזי לא ייתכנו נסים.
הוגים יהודים מסוימים התייחסו בחומרה לתפיסתו שלא ייתכן שהייתה לאל בחירה בין עולם אחד לאחר, ועל אחת כמה וכמה בין עם אחד לאחר. תפישה זו מבטלת את ייחוד העולם ואת מושג הבחירה של היהודים כפי שמופיע בתנ"ך.
יש להבדיל בין המושג "פנתאיזם" והמושג "מוניזם". האחרון קובע שקיים רק עצם אחד או ממשות אחת והעולם אינו ניתן לחלוקה. למשל אפשר לטעון שהעולם הוא כולו רוח או כולו חומר אך לעולם לא שניהם. הממשות הזאת אינה בהכרח זהה לאלוהים. אפשר לטעון "העולם הוא כולו רוח" ואין זה זהה ל"העולם הוא כולו אלוהים"[6].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארתור שופנהאואר – דברים אחדים על אודות הפנתאיזם (מגרמנית: טל מאיר גלעדי), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פנתאיזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פנתאיזם באתר מט"ח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
פנתאיזם, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bodies of Thought: Science, Religion, and the Soul in the Early Enlightenment, 2008, עמ' 54
- ^ The new Oxford dictionary of English, Oxford: Clarendon Press, 1998, ISBN 0-19-861263-X
- ^ William Mander, The Stanford Encyclopedia of Philosophy, Spring 2020, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2020
- ^ פנתאיזם: קדושת הטבע
- ^ John Culp, The Stanford Encyclopedia of Philosophy, Fall 2020, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2020
- ^ Pantheism vs Monism - What's the difference?, WikiDiff, 2015-01-31 (באנגלית)
