פרנק אושן
 | |
| פרנק אושן ב-2021 | |
| לידה |
28 באוקטובר 1987 (בן 37) לונג ביץ', קליפורניה |
|---|---|
| שם לידה | כריסטופר ברו |
| שם במה |
Frank Ocean  |
| מקום הקמה |
אוהיו |
| מוקד פעילות | ניו-אורלינס, לואיזיאנה |
| תקופת הפעילות | מ-2007 |
| מקום לימודים |
תיכון ג'ון ארט, אוניברסיטת ניו אורלינס |
| סוגה | PBR&B |
| סוג קול |
בריטון |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
כלי מקלדת |
| חברת תקליטים |
Odd Future Records Def Jam Records |
| שיתופי פעולה בולטים | אוד פיוצ'ר, ג'יי זי, קניה וסט, טיילר, דה קריאטור |
| פרסים והוקרה | |
|
blonded | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
כריסטופר פרנסיס אושן (באנגלית: Christopher Francis Ocean; נולד ב-28 באוקטובר 1987) המוכר בשם הבמה פרנק אושן הוא זמר-יוצר וראפר אמריקאי. אושן זכה בשני פרסי גראמי, פרס המוזיקה הבריטית, ושניים מאלבומיו הוזכרו ב-״500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים״ של רולינג סטון[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אושן נולד בשם כריסטופר אדווין ברו ב-28 באוקטובר 1987 בלונג ביץ', קליפורניה [2]. כשהיה בן 5, עבר עם משפחתו לניו אורלינס, לואיזיאנה[2].
אושן נחשף בגיל צעיר לסצנת הג'אז של העיר ושאב השראה גם ממוזיקה לה האזינה אימו ברכב - סלין דיון, פסקול המחזמר פנטום האופרה, אניטה בקר ועוד[3].
בנערותו עבד במגוון עבודות על מנת לממן הקלטות באולפן הקלטות. ב-2005 החל ללמוד באוניברסיטת ניו-אורלינס, אך בעקבות הוריקן קתרינה הוא עבר ללמוד באוניברסיטת לואיזיאנה שבעיר לאפייט.
2005–2010: תחילת הקריירה בלוס אנג'לס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2005 הוריקן קתרינה הכה בניו-אורלינס והסטודיו בו עבד נהרס כליל בהצפה וביזה[3]. על מנת להמשיך ליצור מוזיקה, הוא עבר ללוס אנג'לס. הנסיעה, שתוכננה במקור להימשך שישה שבועות[4], נמשכה על מנת להמשיך להקליט ועל מנת ליצור קשרים עם אנשים בתעשיית המוזיקה. אושן הקליט דמואים אצל חבר וניסה לשווק אותם ברחבי העיר[4].
הוא השיג חוזה כתיבה וכתב שירים עבור ג'סטין ביבר, ג'ון לג'נד, ברנדי וביונסה[3][4][5], אך במקביל שאף להמשיך לפתח את היצירה העצמאית שלו ולא להישאר לנצח בכתיבה והלחנה עבור אחרים: "לא בשביל זה עזבתי את הלימודים והמשפחה"[3].
אושן הצטרף לקולקטיב ההיפ-הופ האלטרנטיבי אוד פיוצ'ר, אותם פגש ב-2009[6]. בסוף 2009 הוא פגש את המפיק והיוצר טריקי סטיוארט, שעזר לו להשיג חוזה כאומן סולו בחברת התקליטים דאף ג'אם[6][7].
2011: פריצה לתודעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-18 בפברואר 2011, שחרר אושן את מיקסטייפ הבכורה שלו, Nostalgia, Ultra וזכה לביקורות מהללות[6][7]. המיקסטייפ התרכז בקשרים בינאישיים, ביקורת חברתית והתבוננות עצמית[6]. באתר Metacritic עומד הציון הממוצע למיקסטייפ על 83, מה שמעיד על ביקורות חיוביות באופן מוחלט[8]. בינואר 2012, אושן ציין שמערכת היחסים שלו עם חברת התקליטים שלו התחזקה מאז שחרור המיקסטייפ[3], שהופץ בחינם דרך חשבון הטאמבלר שלו[9]. המיקסטייפ חשף את אושן, עד אז כותב צללים אנונימי, לקהלים רחבים והפך אותו למפורסם.
Nostalgia, Ultra הוביל לשורת קשרים מקצועיים ואישיים עבור אושן. קניה וסט דווח כמעריץ של המיקסטייפ והזמין את אושן להשתתף ב-Watch The Throne, שיתוף הפעולה שלו עם ג'יי זי. אושן התארח בשני שירים, Made In America ו־No Church in The Wild (שהוא גם השתתף בכתיבתו)[10]. על האחרון אושן זכה בגראמי, בקטגוריית Best Rap/Sung Collaboration[11]. שיתוף פעולה נוסף שנוצר היה עם הזמרת ביונסה, אשתו של ג'יי-זי. שיר שאושן כתב, I Miss You, מופיע באלבומה "4". "לג'יי [-ז'י] היה את הדיסק הזה שהתנגן לו במכונית יום ראשון אחד כשנסענו לברוקלין. שמתי לב לטון שלו, לעיבוד המוזיקלי שלו, לדרך בה הוא מספר סיפורים. פניתי אליו מיד - ממש למחרת בבוקר. ביקשתי ממנו לטוס לניו-יורק ולעבוד על התקליט שלי"[12].
ב-2011 השתתף אושן ב-"She", שיר וקליפ של הראפר טיילר, דה קריאייטור, מנהיג אוד פיוצ'ר, מאלבומו השני Goblin[13]. ב-28 ביולי דלף לאינטרנט שיר של אושן, "Thinkin Bout You". לאחר מכן התגלה כי מדובר ברצועת רפרנס שכתב אושן עבור הזמרת ברידג'ט קלי, ששינתה את שם השיר ל-"Thinking About Forever". בספטמבר 2011 יצא קליפ בבימוי High5Collective לשיר, בביצועו של אושן. השיר נכלל באלבומי הבכורה, הן של אושן והן של קלי.
באוגוסט 2011, אושן הופיע לראשונה על שער מגזין, בגיליון ה-75 של The FADER[14].
אושן סימפל את שירם של האיגלס, Hotel California, בשירו American Wedding, מתוך מיקסטייפ הבכורה שלו Nostalgia, Ultra. בפוסט בטמבלר שלו סיפר אושן שחבר האיגלס, דון הנלי "כנראה מאוים מהביצוע שלי להוטל קליפורניה. הוא איים לתבוע אם אבצע אותו שוב [...] הם גם ביקשו שאשחרר הצהרה ואביע את הערצתי למר הנלי ושאסייע להם להוריד את השיר מהרשת מהר ככל הניתן [...] הבחור הזה לא עשיר כקורח? למה לתבוע את הבחור החדש? לא הרווחתי דיים מהשיר הזה. שחררתי אותו בחינם. אם כבר, זאת מחווה"[15].
בתגובה לדברי אושן, נציגם של האיגלס שחרר הצהרה לתקשורת: "פרנן אושן לא רק סימפל חלק מהוטל קליפורניה של האיגלס, הוא לקח את כל רצועת המאסטר, בנוסף ללחן הקיים של השיר, והחליף את המילים במילים משלו. זה לא יצירתי, שלא לדבר על לא מאיים. זה לא חוקי. לשם הפרוטוקול - דון הנלי לא איים או יזם מהלכים משפטיים כלשהם נגד אושן, אם כי האיגלס שוקלים כעת האם עליהם לעשות זאת"[16].
2012: יציאה מהארון ו-Channel Orange
[עריכת קוד מקור | עריכה]אושן כתב מכתב פתוח, שנועד להערות האלבום שלו, בנושא הספוקלצית לגבי נטייתו המינית. ב-4 ביולי, יום העצמאות של ארצות הברית, פרסם אושן את המכתב, תחת הכותרת "Thank You's", בטמבלר שלו[17]. במכתב אושן מספר על האהבה הראשונה האמיתית שלו - אהבה נכזבת שהייתה לו לגבר צעיר אחר, כשהיה בן 19. הוא מודה לאותו אדם על ההשפעה שלו עליו וכותב "אני לא יודע מה קורה עכשיו, וזה בסדר. אין לי יותר שום סודות שאני צריך להסתיר כל הזמן [...] אני מרגיש כמו אדם חופשי[18].
תעשיית ההיפ-הופ הגיבה באופן חיובי, בסך הכל, להכרזה של אושן. ראסל סימונס (שהקים את Def Jam עם ריק רובין), טייקון ההיפ-הופ, כתב במאמר ב־Global Grind:
היום הוא יום גדול להיפ-הופ. זהו יום שיגדיר מי אנחנו באמת. כמה חמלה יש בנו? כמה אוהבים אנו יכולים להיות? כמה מכילים אנו? [...] ההחלטה שלך לדבר בציבור לגבי הנטייה המינית שלך נותנת תקווה ואור לכל כך הרבה אנשים צעירים שעדיין חיים בפחד.
— ראסל סימונס, ״האומץ של פרנק אושן בדיוק שינה את המשחק״
מלבד סימונס, תגובות חיוביות בולטות הגיעו גם מטיילר, דה קריאייטור, שהואשם בעבר בהומופוביה, מג'יי זי ומביונסה, שפרסמה באתרה תמונה של אושן עם הכיתוב ”Be fearless/ Be honest/ Be generous/ Be brave/ Be poetic/ Be open/ Be free/ Be yourself/ Be in love/ Be happy/ Be inspiration.”[19]
ב-10 יולי הוציא אושן את אלבום הבכורה שלו, Channel Orange, שזכה לשבחים אוניברסליים. הוא דורג כאלבום הטוב ביותר של 2012 ב"סקר הסקרים" של HMV, אשר מצליב בין כ-30 מגזינים, אתרים ובלוגים חשובים העוסקים מוזיקה במטרה לקבוע מה האלבום המוערך ביותר של השנה, והיה מועמד לשישי פרסי גראמי - ביניהם ב-3 מ-4 הקטגוריות החשובות ביותר: אלבום השנה, תקליט השנה ותגלית השנה. חרף הערכות המבקרים, אושן זכה רק בקטגוריית ה-Best Urban Contemporary Album, שהושקה באותו הטקס[20].
Channel Orange זכה לשבחים על ההפקה שלו, על היותו מותח גבולות בתחומי זאנר ה-R&B (וֹבפרט על השפעות הסול וההיפ-הופ שבו) ועל הטקסטים שלו, שנעים בין צריכת סמים, ביקורת חברתית ושירי אהבה - לגברים ונשים כאחד. גם שירתו של אושן ואופי האומנותי הלא מתפשר של האלבום (ובפרט השיר Pyramids, שאורכו קרוב ל-10 דקות) זכו לשבחים[21][22][23]. הוא דורג כאלבום השנה של 2012 של Paste, Spin, בילבורד, The A.V Club, הגרדיאן, לוס אנג'לס טיימס, הניו-יורק טיימס ורבים אחרים. פיצ'פורק, רולינג סטון, BBC, Mojo ונוספים דירגו אותו כאלבום השני הטוב ביותר של השנה.
מבחינה מסחרית Channel Orange הצליח מאוד. הוא מכר 113,000 עותקים בשבוע הראשון והתמקם במקום השני במצעד האלבומים של Billboard[24]. הוא התמקם במקום ה-2 במצעד האלבומים הבריטי, השלישי בקנדי והראשון בנורווגיה[25]. בסך הכל, Channel Orange מכר למעלה מחצי מיליון עותקים בארצות הברית ו-100,000 בבריטניה וצעד במצעדים ב-11 מדינות שונות.
2013–הווה: Endless ו-Blonde
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2013 חשף אושן שהוא החל לעבוד על אלבומו השני, לצד פארל ויליאמס, טיילר, דה קריאייטור ודיינג'ר מאוס, ושהאלבום מושפע מהביטלס והביץ' בויז[26]. במרץ 2014 הוציא את השיר "Hero", שיתוף פעולה, במסגרת פרויקט של חברת קונברס, עם דיפלו, מיק ג'ונס ופול סימונון (חברי הקלאש)[27].
באפריל 2015 חשף בטאמבלר שלו כי אלבומו השני יקרא Boys Don't Cry וכי הוא ילווה במגזין תחת אותו השם ויצא לאור ביולי[28]. חרף ציפייה גבוה[29], יציאת האלבום נדחתה ללא הסבר או הודעה רשמית מצד אושן, מה שורר כעס בקרב רבים מעריצי האמן[30]. בפברואר 2016 התארח אושן בשיר Wolves באלום Life of Pablo של קניה וסט, לצד ויק מנסה וסיה. כחודש לאחר מכן הרצועה של אושן נחתכה מהשיר והפכה לרצועה עצמאית, "Frank's Track", בגרסה העדכנית של האלבום.
ביולי 2016 העלה אושן לאתרו תמונה של כרטיס ספריה עם חותמות-החזרה לתאריכים שעברו, וכיתוב שרימז על יציאת האלבום. תאריכים ביולי ובנובמבר הופיעו ללא חותמת, מה שרימז על יציאת האלבום באחד מהם. ב-1 באוגוסט 2016 החל אושן לשדר לייב סטרים באתרו, במה שהיה נראה כחלל תעשייתי. שידור הווידאו נמשך ברצף, עם הפסקות קצרות, עד 19 באוגוסט, בו יצא לאור Endless, אלבום ויזואלי שכלל קטעים מתוך הלייב-סטרים לצד קטעים חדשים באותו הלוקשיין, בהם אושן מרכיב מדרגות לשום-מקום, כאשר ברקע 18 שירי האלבום ברצף. ב-Endless משתתפים ג'יימס בלייק, סבסטיאן, סמפה, ג'וני גרינווד מרדיוהד, ג'סמין סאליבן וה-London Contemporary Orchestra, והוא זמין בבלעדיות לצפייה והאזנה למשתמשי אפל מיוזיק, שירות הסטרימינג של אפל. Endless מילא את ההתחייבות החוזית של אושן לחברת התקליטים שלו, Def Jam, איתה ניהל מערכת יחסים מורכבת[31].
ב-20 באוגוסט, יום לאחר הוצאת Endless, הוציא אושן את Blonde, אלבומו השני, כ-4 שנים אחרי Channel ORANGE. יציאת האלבום לוותה בעניין תקשורתי רב, לאחר שכל חדשות בתקופה שקדמה ליציאה זכו לסיקור מורחב ולאחר שמגוון מגזינים ופרסומים שחררו פרויקטים שעסקו בקריירה של אושן או בהמתנה לאלבומו החדש[32][33], סיקור שהוכתר כחריג גם לאמנים מבוססים ובעלי קריירות ענפות ממנו באופן משמעות. Blond זכה לביקורות מהללות בכלל, ולשבחים בפרט על הסאונד העשיר והחדשני, הטקסטים האישיים, ההפקה הייחודית ובחירת האורחים באלבום, כמו גם על עיסוק מודרני ומתוחכם בנושאים קווירים[34][35] וחקירת כיוונים מוזיקליים חדשים ושונים מהחומרים הקודמים של אושן ועל העמידה של אושן בציפיות הגבוהות שנוצרו בהמתנה לאלבום[36][37][38][39][40], בעוד מבקרים מסוימים מתחו ביקורת על מיעוט התבטאויות פוליטיות של אושן באלבום בנושא המתח הבין-גזעי בארצות הברית ומקרי ירי של שוטרים לבנים בשחורים בלתי-חמושים, חרף התבטאויות קודמות של אושן בנושאים ובניגוד לאלבומים בולטים מהשנה האחרונה של מוזיקאים אפרו-אמריקאים שעסקו בנושא בהרחבה[41][42]. אתר הביקורות Metacritic מעניק ל-Blond לציון משוקלל של 87, או "Universal acclaim" כהגדרת האתר. באלבום משתתפים ביונסה, ג'יימס בלייק, קנדריק לאמאר, אנדרה 3000 ואחרים. האלבום נכנס בשבוע הבכורה שלו למקום הראשון במצעד האלבומים של הבילבורד, והוא אלבומו הראשון של אושן להגיע למקום זה.
השפעה תרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]היציאה מהארון של אושן לצד אלבום הבכורה שלו, שהצליח לסחוף את המבקרים ואת הקהל כאחד, הפכה אותו לאחת הדמויות המדוברות ביותר של 2012. הוא נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם לשנת 2012 של המגזין Time[43] והיציאה מהארון שלו הושוותה לזאת של דייוויד בואי במונחי השפעה וחשיבות תרבותית[44]. מספר מגזינים, בכללם פיצ'פורק ורולינג סטון, שניים ממגזיני המוזיקה הנחשבים והיוקרתיים בעולם, סימנו את אושן כאחד הקולות הבולטים והמעניינים של דורו, מוזיקלית ואישית, תוך הדגשת הפוטנציאל הגלום באושן להפוך למנהיג אמיתי בז'אנר ה-R&B.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומי אולפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2012: Channel Orange
- 2016: Blonde
מיקסטייפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2011: Nostalgia, Ultra
אלבומי לייב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2016: Endless
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פרנק אושן
פרנק אושן, ברשת החברתית פייסבוק
פרנק אושן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פרנק אושן, ברשת החברתית אינסטגרם
פרנק אושן, סרטונים בערוץ היוטיוב
פרנק אושן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פרנק אושן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
פרנק אושן, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
פרנק אושן, באתר ספוטיפיי
פרנק אושן, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
פרנק אושן, באתר Last.fm (באנגלית)
פרנק אושן, באתר AllMusic (באנגלית)
פרנק אושן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פרנק אושן, באתר דיזר
פרנק אושן, באתר Yandex.Music (ברוסית)
פרנק אושן, באתר Discogs (באנגלית)
פרנק אושן, באתר Songkick (באנגלית)- פרנק אושן, באתר Genius
- פרנק אושן, באתר SecondHandSongs
פרנק אושן, באתר בילבורד (באנגלית)
פרנק אושן, באתר טיידל (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rolling Stone, Rolling Stone, The 500 Greatest Albums of All Time, Rolling Stone, 2020-09-22 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2
פרנק אושן: ריאיון ל-BBC Sound Of 2012, סרטון באתר יוטיוב
- ^ 1 2 3 4 5 סאונד אוף 2012: פרנק אושן, באתר הBBC, ב-5 בינואר 2012
- ^ 1 2 3 פרנק אושן: ביוגרפיה, Allmusic
- ^ פרנק אושן באולפן עם ביונסה, מגזין Complex, ב-11 במרץ 2011
- ^ 1 2 3 4 מיהו פרנק אושן?, מגזין Complex, ב-18 במרץ 2011
- ^ 1 2 לשחות עם פרנק אושן - ביקורת על Nostalgia Ultra, באתר Frontier Psychiatrist, ב-15 במרץ 2011
- ^ Nostalgia, Ultra באתר Metacritic
- ^ כתיבת הR&B החכמה והמעודנת של פרנק אושן, NPR, ב-21 באפריל 2011
- ^ פרנק אושן יעבוד עם קניה וסט וג'יי-ז'י על Watch The Throne, מגזין Complex, ב-11 ביוני 2011
- ^ וגראמי הלך ל... פרנק אושן, באתר גראמי, 15 בפברואר 2013
- ^ Beyonce: Mighty Fly (כתבת שער), מגזין Complex, ב-19 ביולי 2011
- ^ She, בביצוע טיילר, דה קריאייטור ופרנק אושן, סרטון באתר יוטיוב
- ^ בכורה עולמית! גיליון 75 של The Fader: אופנת סתיו עם פרנק אושן וThe Rupture, מגזין The FADER
- ^ ״דון הנלי כנראה מאוים מהביצוע שלי להוטל קליפורניה״, בטמבלר של פרנק אושן
- ^ Frank Ocean Vs. the Eagles: The Plot Thickens, באתר פיצ'פורק, 1 במרץ 2012
- ^ Thank You's
- ^ R&B Singer Frank Ocean Reveals First Love was a Man, ABC News
- ^ פרנק אושן, באתר הרשמי של ביונסה
- ^ פרנק אושן, באתר גראמי
- ^ Frank Ocean: Channel Orange – review, באתר הגרדיאן, 11 ביולי 2012
- ^ Frank Ocean - Channel Orange, פיצ'פורק, 12 ביולי 2012
- ^ Frank Ocean: Channel Orange, The A.V Club
- ^ Zac Brown Band, Frank Ocean Debut at Nos. 1 & 2 on Billboard 200
- ^ Frank Ocean’s Blond: 6 Things to Know | Pitchfork, pitchfork.com
- ^ פרז הילטון, Frank Ocean's Next Album Is On Its Way!, 21/2/2013
- ^ "Hero" by Frank Ocean + Mick Jones + Paul Simonon + Diplo, יוטיוב
- ^ Frank Ocean Announces New Album Out in July
- ^ It's July 31, Frank Ocean Hasn't Dropped 'Boys Don't Cry,' and the Internet Is a Wreck, Complex
- ^ Frank Ocean fails to release album after hinting at July due date
- ^ Frank Ocean & Def Jam Relationship Was Like a 'Bad Marriage': Report
- ^ A Timeline of Frank Ocean's Existence Since His Debut 'channel ORANGE', Complex
- ^ Cady Lang, A Brief Timeline Of Waiting For Frank Ocean's New Album, TIME.com
- ^ Amy Zimmerman, Frank Ocean’s LGBT Masterpiece: The Radical Queerness of ‘Blonde’, The Daily Beast, 2016-08-25
- ^ How Frank Ocean's 'Blonde' Redefines Pop Queerness
- ^ Spencer Kornhaber, Frank Ocean's 'Blond(e)' Is a Powerful Monument to Memory (באנגלית)
- ^ Los Angeles Times, Frank Ocean's minimalism sets 'Blonde' apart from recent releases by Beyoncé, Rihanna and Kanye West, latimes.com
- ^ Jonze, Tim (2016-08-25). "Frank Ocean: Blonde review – a baffling and brilliant five-star triumph". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2016-09-24.
- ^ Album Review: Frank Ocean – Blonde, 2016-08-25 (באנגלית)
- ^ שי סגל, בלונד נהנה יותר: האוקיינוס העמוק עמוק של פרנק אושן, באתר וואלה, 23 באוגוסט 2016
- ^ Frank Ocean: Blonde / Endless Album Review | Pitchfork, pitchfork.com
- ^ Detangling Frank Ocean's 'Blonde': What It Is And Isn't
- ^ Frank Ocean - The 2013 Time 100
- ^ Frank Ocean records another first as Channel Orange is named album of the year, באתר הגרדיאן, 17 בדצמבר 2012
| פרס המוזיקה הבריטית לזמר הבינלאומי הטוב ביותר | |
|---|---|
|