רבייה וגטטיבית
רבייה וֶגֶטָטיבית (באנגלית: vegetative reproduction) היא רבייה אל-זוויגית המתקיימת בצמחים, על ידי התפתחות רקמות סוֹמָטיות לאורגניזם שלם. בצמחים קיימת אפשרות להתרבות על ידי התפתחות חלק מן הצמח, כגון שורש, גבעול, עלה, ניצן או תאים בודדים, מצמח אחד, לצמח שלם, נוסף. אחת הדוגמאות המוכרות היא הדשא הנפוץ בגינות, שמתרבה באמצעות קני שורש זוחלים.
בחקלאות משתמשים בריבוי הווגטטיבי וקיימות מספר שיטות לישומו: ייחורים, הברכה, שימוש בחוטרים, שימוש בפקעות ובבצלים ותרביות רקמה של קודקודי צמיחה וניצנים.
ייחורים[1]
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייחור הוא חלק המנותק מצמח האם, המצמיח שורשים, ענפים ועלים. כדי להרבות צמח מסוים באופן עצמאי, למשל בעציצים ביתיים, ניתן להפריד ממנו חלק ולבצע ייחור - לרוב חיתוך אחד הגבעולים והשארה בכלי עם מעט מים. לאחר זמן מה, הגבעול יתחיל להצמיח שורשים ועלים קטנים, כך שיהיה ניתן לשתול אותו בנפרד ולקבל עציץ נוסף מאותו הצמח - זאת ללא הפריה כלל.
הגורמים המשפיעים על יצירת הצמח החדש מהיחור מתחלקים לשניים והם:
גורמים המשפיעים על התפתחות הייחור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הורמוני צמיחה, גודל הייחור וגיל הצמח.
- הורמוני צמיחה: אוקסין - המעודד יצירת שורשים ונוצר בעלים ובפקעות, וציטוקינין - המעודד יצירת ענפים ומדכא יצירת שורשים.
- גיל הצמח: ענפים צעירים משרישים טוב יותר מענפים בוגרים משום שיש בהם את ההורמונים הנדרשים.
גורמים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חום, לחות, אור, אוויר, מינרלים, עונתיות, חומרי הזנה, וסוג המצע.
- חומרי הזנה: סוכר דרוש לחלוקת תאים ולבניית הדופן. הסוכר נוצר בעלים ומוזרם לבסיס הייחור, עקב כך, חשוב להשאיר מספר עלים ולהוסיפו לבסיס הייחור. חנקן דרוש ליצירת DNA וחלבון. עודף חנקן יעודד ענפים אך יפגע בהשתרשות[2].
- עונתיות: לעונה השפעה על כמות הורמוני הצמיחה וחומרי ההזנה המצטברים בצמח. צמח בתרדמה אינו מעביר את ההורמונים הדרושים להתפתחות הייחור.
- מים: ניתוק הייחור מצמח האם גורם לניתוק ממים. יש לספק מים, להעלות לחות, ולצמצם את מספר העלים אשר מאבדים מים דרך הפיוניות.
- חום: החום האידיאלי הוא בין 15–20 מעלות. חום גבוה מדי מעכב צמיחת שורשים ומעודד צמיחת ענפים או מייבש את הייחור. גם קור יעכב את התפתחות הייחור.
- אור: ייחורי ענפים ללא עלים משתרשים טוב יותר בחושך. אור חזק גורם להתפרקות האוקסין ולאיבוד גבוה יותר של מים (התייבשות הייחור).
- מצע: יש לספק אוורור טוב, לחות קבועה ובסיס לאחיזת השורשים (כבול וורמיקוליט מספקים את כל התנאים).
הברכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטה המאפשרת יצירת שורשים מן הענף בעודו קשור לצמח האם. על ידי חיתוך קל בתחתית הענף אף גורמים להאצת ההשרשה. לאחר ההשרשה הענף בעל השורשים ינותק ויועבר לגידול בקרקע.
שיטות הברכה שונות
- תילול (ריבוי כנות של עצי פרי): יוצרים תל מסביב לענפים צעירים. החושך ולחות המצע מעודדים צימוח שורשים.
- הברכת אוויר (עצי פיקוס): הכנסת קצה ענף למצע לח.
- שלוחות (תות שדה): גבעולים שצומחים אופקית ומצמיחים שורשים וניצנים נוספים
חוטרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חוטרים (תמר, בננה ואננס): אלה ענפים צדדים המתפתחים מבסיס הגזע של צמח האם. הם מופרדים מצמח האם ונשתלים כצמחים עצמאיים.
חוטרים מופיעים בדרך כלל בתגובה לפגיעה בגבעול הראשי של הצמח ומתפתחים מניצן חיקי בבסיס הגבעול.[3]
פקעות ובצלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פקעת: גבעול מקוצר ומעובה. פקעת ישנה מצמיחה פקעת חדשה + פקעיות. ניתן להפריד ביניהם ולקבל גידול של צמחים חדשים (תפוח אדמה, נורית).
- בצל: גבעול קצר מעובה הנושא אמיר המוקף גלדים (עלים). מניצנים שבגבעול הבצל מתפתחים בצלצולים חדשים הניתנים להפרדה ולגידול (נרקיסים, שושנים, יקינתון).
צמחים אשר להם בצל או פקעת, נקראים גאופיטים. איברים תת-קרקעיים אילו משמשים כמאגר מזון וכאמצעי לרבייה וגטטיבית.
ריבוי בתרביות רקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבלת צמחים שלמים לאחר גידול קטעי צמח (פיסת עלה, קודקודים, שורש וכדומה) על מצע מזון מלאכותי, סטרילי ובתנאים מבוקרים של טמפרטורה ולחות.
מחלקי הצמח מתפתח קאלוס (צבר של תאים לא ממוינים) וממנו מתפתחים שורשים ונצר.[4]
יתרונות:
- ריבוי מהיר של צמחים (שיבוטים) מקטע זעיר או מזרעים, לצרכים כלכליים או מחקריים (טיפוח זנים). לדוגמה: גידול פרוטופלסטים שעברו הכלאה ויצרו מין חדש, תאים צמחיים שהוחדר להם גן המקודד לתכונה חדשה (הנדסה גנטית), בעיות ברבייה מינית, ייחורים, ועוד.
- קבלת צמחים “נקיים” ממחלות. נגיפים עוברים בדרך כלל דרך צינורות ההובלה. ברקמות מריסטמטיות (לא ממוינות) אין צינורות הובלה. לכן גידול קודקודי צמיחה בתרבית רקמה בתנאים סטריליים מאפשר קבלת צמחונים נקיים ממחלות.
- חיסכון בשטח גידול יקר, הפחתה בריסוסים ובהוצאות השיווק והעברה למרחקים.
- אין תלות בעונות השנה לגידול, בגלל התנאים המבוקרים במעבדה.
- אפשרויות רבות להשבחה גנטית מהירה.
המצע מכיל: מים, חמצן, סוכר, חומצות אמינו, מינרלים (חנקן, אשלגן, זרחן, סידן ועוד), מווסתי צמיחה (אוקסין להצמחת שורשים וציטוקינין להצמחת הנצר) וויטמינים.
חסרונות הרבייה הווגטטיבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]צמחים שנוצרים ברבייה וגטטבית מצמח מקור אחד או מתא מקור אחד הם שיבוטים בעלי מטען גנטי זהה, ולכן הם עלולים להיפגע ביתר קלות ממחלות. כאשר לא קיימת שונות גנטית בין הצמחים, אם יש מזיק שפוגע בצמח אחד, כל הצמחים האחרים שמטענם הגנטי זהה ייפגעו גם הם בסבירות גבוהה.
ניתן לראות כי מבחינה אבולוציונית יש יתרון לצמחים הנוצרים ברבייה זוויגית, באמצעות זרעים, ולכן צמחים רבים משקיעים משאבים יקרי ערך על מנת להתרבות בדרך זו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבייה וגטטיבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רבייה וגטטיבית, דף שער בספרייה הלאומית- יעל וגנר, איך צמחים מתרבים?, באתר ynet, 29 במרץ 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המדריך לייחור צמחים: איך להשריש ענף ומה אפשר לגדל במים, באתר Plantitaבלוג, מאי 2023
- ^ Nikki Walters, The Effects of Too Much Nitrogen in Plants, ehow
- ^ אסתי אנגל, לקסיקון מפה - ביולוגיה, תל אביב: מפה, 2007, עמ' 102
- ^ T. Murashige, [https://www.annualreviews.org/doi/abs/10.1146/annurev.pp.25.060174.001031?journalCode=arplant.1 Plant Propagation Through Tissue Cultures 1974 25:1, 135-166], Annual Review of Plant Physiology 25(1), 1974, עמ' 135-66
