רונית אלקבץ

רונית אלקבץ
	רונית אלקבץ בסרטה של קרן ידעיה "כלת הים", 2009
לידה	27 בנובמבר 1964; באר שבע, ישראל
פטירה	19 באפריל 2016 (בגיל 51); תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1988–2016 (כ־28 שנים)
בן או בת זוג	אבנר ישר (2010–2016)
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	"אות לגיון הכבוד"; "פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר" (1994, 2001, 2007); "פרס תרבות צרפת לקולנוע"
	פרופיל ב-IMDb

רונית אלקבץ (27 בנובמבר 1964 – 19 באפריל 2016) הייתה שחקנית קולנוע, במאית ותסריטאית ישראלית.

אלקבץ נחשבת לאחת השחקניות הגדולות בתולדות הקולנוע הישראלי שיחקה ב-18 סרטי קולנוע בישראל והפכה מדוגמנית מסלול לאחת השחקניות הבולטות והמוערכות ביותר בתעשייה. בנוסף לעבודתה בישראל כיכבה גם בסרטי קולנוע הצרפתי. אלקבץ היא השחקנית היחידה שזכתה שלוש פעמים בפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר.

ביוגרפיה

אלקבץ נולדה בבאר שבע, להורים ילידי אסואירה, מרוקו, שעלו לישראל שנתיים קודם לכן. לה שלושה אחים: הבמאי שלומי אלקבץ, המדען יחיאל אלקבץ ואסף אלקבץ. כשהייתה בת עשר, עברה המשפחה לקריית ים. את שנות התיכון עשתה בתיכון רודמן בעיר.

אלקבץ, שהחלה דרכה כדוגמנית, מעולם לא למדה משחק באופן מקצועי. עם זאת, בנוסף למשחקה בקולנוע ובטלוויזיה, השתתפה אלקבץ גם בהצגות תיאטרון רבות.

התלבושות הייחודיות שלה הפכו אותה למעין אייקון אופנה^[1]. ב-1987 דגמנה את השמלות של אילנה אפרתי^[2].

אלקבץ הייתה נשיאת ארגון "אחותי - למען נשים בישראל"^[3].

קריירה קולנועית

ב-1989 שיחקה בסרטה הראשון - "המיועד", לצד שולי רנד (כשזו גם הופעת הבכורה שלו)^[4]. הסרט זכה לביקורות טובות והשתתף בפסטיבל הקולנוע בקאן^[5].

ב-1992 השתתפה בסרטו של גידי דר "אדי קינג", לצד אלברט אילוז.

ב-1994 שיחקה בהפקה הצרפתית-ישראלית של הסרט "צלקת", שבו גם הייתה אחראית לתסריט, ביחד עם הבמאי חיים בוזגלו; היא שיחקה שם לצידם של ששון גבאי ומוחמד בכרי וגרפה תשבחות מהמבקרים. באותה שנה, שיחקה גם בסרטו של שמואל הספרי, "שחור", לצד חנה אזולאי-הספרי, וזכתה בפרס אופיר בקטגוריית "השחקנית הראשית".

ב-1996 שיחקה בסרטו של הבמאי עמוס גיתאי - "מילים".

ב-1997 שיחקה בסרט "בן-גוריון" את אמו של שמעון (אליעד נחום), ילד סקרן בעל כוחות טלפתיים.

באפריל 1997 עברה לפריז, שם שהתה למעלה מ-4 שנים, בהן גם למדה צרפתית. ב-2001 השתתפה בסרט צרפתי בשם "Origine contrôlée", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בניו יורק, וכן בסרטו של דובר קוסאשווילי "חתונה מאוחרת", לצד ליאור אשכנזי ומוני מושונוב, שם גילמה גרושה מרוקאית. הופעתה הנועזת ב"חתונה מאוחרת", הפכה לאחת הסצנות הפרובוקטיביות והנועזות ביותר בקולנוע הישראלי. על משחקה בסרט זכתה אלקבץ, פעם נוספת, בפרס אופיר על משחק דרמטי^[6], וגם בתואר "שחקנית השנה" בפסטיבלי קולנוע ביוון ובארגנטינה.

ב-2003 שיחקה לצידן של חנה לסלאו וקרן מור בסרטו של עמוס גיתאי "עלילה", שהשתתף בפסטיבל הסרטים של ונציה^[7].

ב-2004 שיחקה לצד דאנה איבגי, בסרטה של קרן ידעיה, "אור". משחקה זיכה אותה במועמדות נוספת לפרס אופיר, וכן בזכייה בפסטיבלי הקולנוע בירושלים, בסלובקיה ובמקסיקו, ובנוסף בהתמודדות במדינות שונות אחרות.

ב-2005 השתתפה, ביימה וכתבה יחד עם אחיה, שלומי אלקבץ, במסגרת הסרט הצרפתי-ישראלי "ולקחת לך אישה", סרט דרמטי-ומעין-אוטוביוגרפי על שני האחים. הסרט נבחר להשתתף בפסטיבל ונציה וזכה בפרס "הסרט הטוב" במסגרת הפסטיבל. אלקבץ הייתה מועמדת פעם רביעית לפרס אופיר וזכתה בפרסי המבקרים של גרמניה, בפסטיבל קולנוע בבלגיה וכן בפסטיבל בטורקיה.

ב-2007 כיכבה בסרטו עטור השבחים של ערן קולירין "ביקור התזמורת", בתפקיד עליו זכתה בפרס אופיר השלישי שלה. באותה שנה השתתפה ב"ציון", סרטו האמנותי של האמן והקולנוען ז'וזף דדון, שצולם בעיר אופקים בישראל, ובמוזיאון הלובר בצרפת^[8].

ב-2008 יצא לאקרנים הסרט "שבעה", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט, המהווה המשך לסרטם המשותף הקודם, נבחר לפתוח את שבוע המבקרים בפסטיבל קאן^[9]. הסרט זכה בפרס וולג'ין ל"סרט העלילתי הטוב ביותר"^[10] בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

ב-2009 השתתפה בסרט "כלת הים", לצידם של דאנה איבגי, מוני מושונוב ורועי אסף^[11]. ב-2011 שיחקה ב-3 סרטים: היא כיכבה, לצד יבגניה דודינה, בסרטה של מיכל אביעד "לא רואים עליך", ב"מבול", לצידם של צחי גראד ומיכאל מושונוב, וב"ציון ואחיו" לצד גראד ועופר חיון.

ב-2012 שיחקה בסרט הדרמה התיעודי של שלומי אלקבץ "עדות", לצד מנשה נוי, ריימונד אמסלם, זהר ליבה ורועי אסף^[12].

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט השלישי בטרילוגיה, "גט", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי אלקבץ. הסרט הוצג בפסטיבל קאן וזכה לביקורות מצוינות, וכן בפסטיבל הקולנוע בירושלים^[13]. הסרט זכה בפרס אופיר כ"סרט הטוב ביותר" לשנת 2014^[14] ונבחר לייצג את ישראל בתחרות פרס גלובוס הזהב.

קריירה טלוויזיונית

ב-1991 שיחקה בסדרת האימה הטלוויזיונית "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", בפרק "פגישה עיוורת" בתור רותי, אישה דתייה ומסוגרת המקבלת הזמנה מסתורית לפגישה עיוורת עם בחור בשם דני (יהונתן סגל). ככל שהדברים מתפתחים מתגלה שלדני ישנה בעיה פיזית ייחודית ואילו לרותי, העוסקת בייצור מים מינרלים ישנה כמיהה עזה לטבע הבאה על סיפוקה באופן שאינו שגרתי.

ב-2001 שיחקה בתפקיד אורח בסדרה "פלורנטין" בערוץ 2 של זכיינית טלעד.

ב-2003 שיחקה עורכת דין ממולחת בסדרת הטלוויזיה המשפטית של ערוץ 2 של הזכיינית קשת "פרנקו וספקטור", לצד משה איבגי.

ב-2006 שיחקה במשך 3 עונות בסדרת הטלוויזיה של רני בלייר, "פרשת השבוע" בהוט 3, לצד מנשה נוי, יובל סגל ואחרים.

ב-2015 השתתפה במיני-סדרה הצרפתית "טרפליום" בערוץ Arte, המתארת מציאות עתידנית-דמיונית ועליה קיבלה אלקבץ מחמאות רבות בעיתונים, וכן שבחים ממבקרי טלוויזיה ברחבי העולם. הסדרה שודרה בישראל ב-2016.

חייה האישיים ומותה

אלקבץ הייתה נשואה לאדריכל אבנר ישר, בנם של האדריכל יצחק ישר ושל רמה סמסונוב. לזוג נולדו תאומים, בן ובת.

אלקבץ נפטרה ב-19 באפריל 2016, בגיל 51, מסרטן הריאות^[15]. היא שמרה את דבר מחלתה הרחק מעיני הציבור. אף שהסתירה את מחלתה, הופיעה בציבור כשהייתה חולה מאוד. נקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.^[16]

פרסים, הוקרה והנצחה

אלקבץ הייתה מועמדת ל-16 פרסי אופיר (הן כשחקנית והן כבמאית ותסריטאית) וזכתה בשלושה פרסי אופיר על משחק, כאשר היא חולקת את שיא הזכיות לשחקנית עם דאנה איבגי וענת וקסמן; ואולם, היא היחידה מביניהן שכל זכיותיה הן על משחק בתפקיד ראשי.

במרץ 2014 קיבלה את עיטור "אביר לגיון הכבוד הצרפתי"^[17].
ביוני 2015 העניקה האוניברסיטה העברית בירושלים לאלקבץ תואר דוקטור לשם כבוד.
ב-2017 הוצגה תערוכה לזכרה במוזיאון העיצוב בחולון בשם "ז'ה טם, רונית אלקבץ"^[18].
באוקטובר 2021, במסגרת פסטיבל "קולנוע דרום", נחנך רחוב על שמה של אלקבץ בעיר שדרות^[19], בנוסף לכך נקראו רחובות על שמה בעכו והוד השרון.
בדצמבר 2021 יצא סרטו הדוקומנטרי של אחיה שלומי אלקבץ, "מחברות שחורות", על חייה המקצועיים והאישיים של אלקבץ^[20].
בינואר 2022 החליטה עיריית תל אביב-יפו על הקמת בית-ספר לאמנויות בשכונת כפר שלם, אשר ייקרא על שמה של אלקבץ^[21].
ב-2022 יצא סרטה הדוקומנטרי של מורן איפרגן, "ז'ה טם רונית אלקבץ", העוסק בחייה של אלקבץ כאייקון אופנה ומלווה את תהליך הקמת התערוכה מ-2017 באותו השם^[22].
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בחזית ביתה, ברחוב דובנוב 16.
ב-27 בנובמבר 2022 בחרו בגוגל ישראל לציין 58 שנים להולדתה של אלקבץ. באותו יום שונה סמליל דף הבית של האתר, שהוצג לגולשים מישראל ומצרפת^[23], לדודל בו הוצגה דמותה^[24].

פילמוגרפיה

קולנוע

שנה	סרט	תפקיד	הערות
1989	המיועד	אושרה	סרטו של דניאל וקסמן
1992	אדי קינג	יוליה	סרטו של גידי דר
1994	צלקת	פנינה	סרטו של חיים בוזגלו
1994	שחור	האישה	סרטו של שמואל הספרי
1996	מילים	TBA	סרטו של עמוס גיתאי
2001	חתונה מאוחרת	יהודית	סרטו של דובר קוסאשווילי
2001	מקור מבוקר	סוניה	סרט צרפתי
2003	עלילה	רונית	סרטו של עמוס גיתאי
2004	אור	רותי	סרטה של קרן ידעיה
2005	ולקחת לך אישה	ויויאן אמסלם	גם במאית; לצד שלומי אלקבץ
2007	ביקור התזמורת	דינה	סרטו של ערן קולירין
2008	שבעה	ויויאן אמסלם	גם במאית; לצד שלומי אלקבץ
2009	כלת הים	אוסי וולף	סרטה של קרן ידעיה
	הנערה ברכבת	ג'ודית	סרט צרפתי; סרטו של אנדרה טשינה
	אפר ודם	ג'ודית	סרט צרפתי; סרטה של פאני ארדן
2010	ראש של טורקי	סיבל	סרט צרפתי; סרטו של פסקל אלבה
2010	ידיים חופשיות	ברברה	סרט צרפתי; סרטה של בריג'יט סי
2011	מבול	מירי רושקו	סרטו של גיא נתיב
	ציון ואחיו	אילנה	סרטו של ערן מירב
	לא רואים עליך	לילי	סרטה של מיכל אביעד
	עדות	TBA	סרטו של שלומי אלקבץ
2012	זרפה	בובולינה	דיבוב; סרט צרפתי
2014	גט - המשפט של ויויאן אמסלם	ויויאן אמסלם	גם במאית; לצד שלומי אלקבץ

טלוויזיה

שנה	סדרה	תפקיד	הערות
1991	סיפורים לשעת לילה מאוחרת	רותי	הפרק: פגישה עיוורת
1997	בן-גוריון	האם	סרט טלוויזיה של ערוץ 2; חלק מפרויקט "סיפורים קצרים על אהבה"
2000	פלורנטין	ניקול	2 פרקים
2004-2003	פרנקו וספקטור	דפנה ספקטור	תפקיד ראשי
2009-2006	פרשת השבוע	אליה בן דוד	תפקיד ראשי; (3 עונות)
2016	טרפליום	נדיה פסרון	מיני-סדרה צרפתית

לקריאה נוספת

תום שובל, "על רונית אלקבץ", מטעם 25, מרץ 2011, עמ' 45–51.
יגאל נזרי, "בת דמותה: קווים בביוגרפיה האמנותית של רונית אלקבץ". Academia.edu
אריאל שוייצר, "קולנוע נשי? מבט נשי? אסתטיקה נשית?", קולנוע ישראלי חדש, הוצאת כרמל, 2017, עמ' 23–40.
אריאל שוייצר, "ריאיון עם רונית אלקבץ", קולנוע ישראלי חדש, הוצאת כרמל, 2017, עמ' 153–157.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רונית אלקבץ בוויקישיתוף

רונית אלקבץ, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
רונית אלקבץ, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רונית אלקבץ, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
רונית אלקבץ, באתר ספר הקולנוע הישראלי
רונית אלקבץ, באתר AllMovie (באנגלית)
רונית אלקבץ, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
רונית אלקבץ, דף שער בספרייה הלאומית
רונית אלקבץ, בארכיון הבימה
רונית אלקבץ, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
רונית אלקבץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מרב יודילוביץ, לא הכל שחור, באתר ynet, 26 בינואר 2007
אורי קליין, עכבר העיר אונליין, גארבו, רובינא, אלקבץ, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008
אלון הדר, פריז בלהבות: ריאיון עם רונית אלקבץ, באתר nrg‏, 25 באפריל 2010
צפי סער, לקראת פסטיבל סרטי נשים ברחובות, משחקות באש, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2011
רונית אלקבץ באתר TVC
אמיר בוגן, רונית אלקבץ: לא עושה סרטים כי הציבור רוצה, באתר ynet, 23 בספטמבר 2014

בעקבות מותה:

נירית אנדרמן, השחקנית והבמאית רונית אלקבץ מתה בגיל 51, באתר הארץ, 19 באפריל 2016
אורי קליין, רונית אלקבץ היתה הגרבו והדיטריך שלנו, באתר הארץ, 19 באפריל 2016
אבנר שביט‏, הקולנוע הישראלי איבד את פניו: פרידה מרונית אלקבץ, באתר וואלה, 19 באפריל 2016
אורלי נוי, מזרחיות אוניברסלית ומחויבות חברתית אדירה: פרידה מרונית אלקבץ, באתר "שיחה מקומית", 19 באפריל 2016
שמוליק דובדבני, מהפנטת, ממגנטת, דרמטית: פרידה מרונית אלקבץ, באתר ynet, 19 באפריל 2016
דני לרנר, הלכה למעשה: רונית אלקבץ בנתה עולם חדש, באתר nrg‏, 19 באפריל 2016
נועה בורשטיין-חדד, רונית אלקבץ, האשה שפענחה עבורי את התהום, באתר "העוקץ", 25 באפריל 2016
תהילה חכימי, לרונית אלקבץ, האשה שתמיד נשארה איתי, באתר "העוקץ", 19 באפריל 2016
רעיה מורג, הפרסונה של רונית אלקבץ, באתר הארץ, 25 באפריל 2016
גיל משעלי, ‏לרגל יום הולדתה ה-58: המחווה של גוגל לזכר רונית אלקבץ, באתר ‏מאקו‏, 27 בנובמבר 2022

הערות שוליים

^ רונית אלקבץ (21) לא מוכנה שיחדרו לה לחיים, חדשות, 10 בספטמבר 1986
^ חולצת סריג שחורה וחצאית ־ בופון מבריקה. עיצוב: אילנה אפרתי, חדשות, 13 בפברואר 1987
^ שלי אלקיים, השאלה היא איך: כשרונית אלקבץ קמה ועזבה את האולפן, באתר "העוקץ", 1 במרץ 2016
^ עירית שמגר, מיועד לגדולות, מעריב, 11 באפריל 1989
^ ג.עיטור, "המיועד" יוצג בקאן, חדשות, 22 במרץ 1990
^ דנה שוופי, זוכי פרס אופיר: למי הם אומרים תודה?, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2009
^ גואל פינטו, הסרט הישראלי "עלילה" של עמוס גיתאי יתחרה בפסטיבל ונציה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2003
^ אייל בן משה, ביקור התזמורת ומימוש הפנטזיה הציונית בעיירת הדפרים, באתר "העוקץ", 3 באוקטובר 2007
^ מרב יודילוביץ', האחים אלקבץ יפתחו את שבוע המבקרים בקאן, באתר ynet, 24 באפריל 2008
^ פסטיבל ירושלים 2008: "שבעה" זכה בפרס וולג'ין, באתר הארץ, 8 ביולי 2010
^ מתן שירם, ‏מושונוב ואלקבץ ב"כלת הים", סרטה החדש של קרן ידעיה, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2008
^ נירית אנדרמן, העד: ראיון עם במאי "עדות" שלומי אלקבץ, באתר הארץ, 5 בינואר 2012
^ אורי קליין, "גט" של רונית אלקבץ התקבל בתשואות וזעזוע, באתר הארץ, 17 במאי 2014
^ אמיר בוגן, בדרך לאוסקר: "גט" זכה בפרס אופיר, באתר ynet, 21 בספטמבר 2014
^ רן בוקר, רונית אלקבץ הלכה לעולמה בגיל 51, באתר ynet, 19 באפריל 2016
^ רונית אלקבץ באתר GRAVEZ
^ רונית אלקבץ תקבל את עיטור אביר ליגיון הכבוד הצרפתי, באתר הארץ, 23 במרץ 2014
^ דף התערוכה "ז'ה טם, רונית אלקבץ", 2017-2018
^ כרמל שטרן, ‏"אני גאה שנזכה לנסוע בעיר ברחוב שקרוי על שמה", באתר ‏מאקו‏, 14 באוקטובר 2021
^ אורי קליין, "מחברות שחורות": הרבה יותר מגעגוע אל רונית אלקבץ, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2021
^ חמישה רחובות יונצחו על שמות נשים, אתר עיריית תל אביב-יפו, 25 בינואר 2022
^ גילי איזיקוביץ, ז'ה טם רונית אלקבץ": ביוגרפיה אלטרנטיבית של אייקון אופנה, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2022
^ הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-58 של רונית אלקבץ, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
^ משה כהן, ‏לציון 58 שנים להולדתה: גוגל מצדיעה לרונית אלקבץ, באתר מעריב אונליין, 27 בנובמבר 2022

[1] רונית אלקבץ (21) לא מוכנה שיחדרו לה לחיים, חדשות, 10 בספטמבר 1986

[2] חולצת סריג שחורה וחצאית ־ בופון מבריקה. עיצוב: אילנה אפרתי, חדשות, 13 בפברואר 1987

[3] שלי אלקיים, השאלה היא איך: כשרונית אלקבץ קמה ועזבה את האולפן, באתר "העוקץ", 1 במרץ 2016

[4] עירית שמגר, מיועד לגדולות, מעריב, 11 באפריל 1989

[5] ג.עיטור, "המיועד" יוצג בקאן, חדשות, 22 במרץ 1990

[6] דנה שוופי, זוכי פרס אופיר: למי הם אומרים תודה?, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2009

[7] גואל פינטו, הסרט הישראלי "עלילה" של עמוס גיתאי יתחרה בפסטיבל ונציה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2003

[8] אייל בן משה, ביקור התזמורת ומימוש הפנטזיה הציונית בעיירת הדפרים, באתר "העוקץ", 3 באוקטובר 2007

[9] מרב יודילוביץ', האחים אלקבץ יפתחו את שבוע המבקרים בקאן, באתר ynet, 24 באפריל 2008

[10] פסטיבל ירושלים 2008: "שבעה" זכה בפרס וולג'ין, באתר הארץ, 8 ביולי 2010

[11] מתן שירם, ‏מושונוב ואלקבץ ב"כלת הים", סרטה החדש של קרן ידעיה, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2008

[12] נירית אנדרמן, העד: ראיון עם במאי "עדות" שלומי אלקבץ, באתר הארץ, 5 בינואר 2012

[13] אורי קליין, "גט" של רונית אלקבץ התקבל בתשואות וזעזוע, באתר הארץ, 17 במאי 2014

[14] אמיר בוגן, בדרך לאוסקר: "גט" זכה בפרס אופיר, באתר ynet, 21 בספטמבר 2014

[15] רן בוקר, רונית אלקבץ הלכה לעולמה בגיל 51, באתר ynet, 19 באפריל 2016

[16] רונית אלקבץ באתר GRAVEZ

[17] רונית אלקבץ תקבל את עיטור אביר ליגיון הכבוד הצרפתי, באתר הארץ, 23 במרץ 2014

[18] דף התערוכה "ז'ה טם, רונית אלקבץ", 2017-2018

[19] כרמל שטרן, ‏"אני גאה שנזכה לנסוע בעיר ברחוב שקרוי על שמה", באתר ‏מאקו‏, 14 באוקטובר 2021

[20] אורי קליין, "מחברות שחורות": הרבה יותר מגעגוע אל רונית אלקבץ, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2021

[21] חמישה רחובות יונצחו על שמות נשים, אתר עיריית תל אביב-יפו, 25 בינואר 2022

[22] גילי איזיקוביץ, ז'ה טם רונית אלקבץ": ביוגרפיה אלטרנטיבית של אייקון אופנה, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2022

[23] הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-58 של רונית אלקבץ, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)

[24] משה כהן, ‏לציון 58 שנים להולדתה: גוגל מצדיעה לרונית אלקבץ, באתר מעריב אונליין, 27 בנובמבר 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר
1990–2010	ריטה זוהר (1990) • דפנה רכטר (1991) • ענת וקסמן (1992) • חגית דסברג (1993) • רונית אלקבץ (1994) • חנה אזולאי-הספרי (1995) • לוסי דובינצ'יק (1996) • אסתי זקהיים (1997) • דפנה רכטר (1998) • אוולין קפלון (1999) • טינקרבל (2000) • רונית אלקבץ (2001) • אורלי זילברשץ (2002) • איילת זורר (2003) • דאנה איבגי (2004) • סיגלית פוקס (2005) • אסי לוי (2006) • רונית אלקבץ (2007) • היאם עבאס (2008) • עירית קפלן (2009) • מיה דגן (2010)
2011 ואילך	אוולין הגואל (2011) • הדס ירון (2012) • סיון לוי (2013) • דאנה איבגי (2014) • מורן רוזנבלט (2015) • נועה קולר (2016) • שאדן קנבורה (2017) • שרה אדלר (2018) • לירון בן-שלוש (2019) • אלונה איב (2020) • ג'ונא סולימאן (2021) • ריטה שוקרון (2022) • ריימונד אמסלם (2023) • ליה אללוף (2024)

פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
1990–1999	מילי אביטל (1991) • אביטל דיקר (1992) • דבורה קידר (1993) • אורלי זילברשץ (1994) • אסתי זקהיים (1995) • דנה רז (1996) • אורלי פרל (1997) • אסי לוי (1998) • דליה פרידלנד (1999)
2000–2009	דלית קהן (2000) • לילי קוסאשווילי (2001) • מאיה מרון (2002) • ענת וקסמן (2003) • רונית אלקבץ (2004) • רבקה מיכאלי (2005) • רותם אבוהב (2006) • ענת וקסמן (2006) • אוולין הגואל (2008) • לבנה פינקלשטיין (2009)
2010–2019	רוזינה קמבוס (2010) • ריימונד אמסלם (2011) • עירית שלג (2012) • לאורה ריבלין (2013) • דאנה איבגי (2014) • דבורה קידר (2015) • רובא בלאל-עספור (2016) • מונא חוא (2017) • שירה האס (2018) • הדס בן ארויה (2019)
2020 ואילך	שירה האס (2020) • ריימונד אמסלם (2021) • ג'ואנה סעיד (2022) • תיקי דיין (2023) • בת אל מוסרי (2024)