שדרה

שדרות השאנז אליזה בפריז סביב שנת 1900

מבט מערבה על המול בוושינגטון הבירה בארצות הברית. אחת השדרות המפורסמות בעולם המשמשת בתור"השדרה הלאומית" של ארצות הברית.

קריינות של המילה שדרה

שְׂדֵרָה (באנגלית וצרפתית: Boulevard) היא רחוב הכולל שורה של צמחייה, פארק או גינות, לפעמים גם בעלי חשיבות טקסית או סמלית הבאה לידי ביטוי בעיצובה הנופי והעירוני. ישנו מושג נוסף של שדרות הנקרא "שדרת פארק" (Avenue) ומצוי בעיקר באדריכלות נוף באופן המסורתי של המונח, אך ההתייחסות לשדרה היא בעיקר לרחוב או שביל ישר ובו שורת עצים, המוביל אל מקום חשוב.

היסטוריה

דוגמה מהעת העתיקה היא שדרת הספינקסים ואובליסקים בכניסה למקדשים מצריים עתיקים.

שדרות עצים היו פופולריות במיוחד גם בכניסה אל ארמונות ואחוזות באירופה החל מהמאה ה-15.

במאה ה-16, באיסטנבול העתיקה בתקופת האימפריה הביזנטית היו שדרות שביניהן היו כיכרות בצורה המזכירה: "מחרוזת".

עם פיתוחן של תאוריות חדשות בתחום תכנון הערים החלו להיבנות שדרות עירוניות כרחובות טקסיים אשר גורמים להולכי הרגל בהם תחושה אצילית ומיוחדת ומבדילה את השדרה מרחובות רגילים בעיר. בתכנון הערים המאוחר יותר המשמעות של שדרה יכלה להיות כל רחוב רחב מאוד בעל חשיבות רבה בשלד העירוני של העיר, או חשיבות גדולה למקום אליו הובילה השדרה. בשדרה כזו לא חייבת להיות גם שדרת עצים. כך לדוגמה במאה ה-19 הוקמו שדרות האורך הישרות של מנהטן והשדרות האלכסוניות המפורסמות של וושינגטון הבירה במקביל להקמת השדרות בתוכנית אוסמן להתחדשות פריז שבמסגרתה "נחצבו" שדרות רחבות ומפוארות דרך הרקמות העירוניות הקיימות. השדרות הפריזאיות, יותר מאשר השדרות בכרכים אירופאים נוספים, הן רחובות ישרים עם שורות עצים המקשרות בין מפרקים עירוניים מרכזיים שבהם מבני ציבור ומונומנטים גדולים וחשובים (כגון האופרה גרנייה, הלובר ושער הניצחון).

במהלך המאה ה-20 הוקמו בערים גדולות ברחבי העולם שדרות רחבות המשמשות גם כשדרה לאומית (להבדיל מכיכר לאומית) הנמצאות בעיר הבירה. בדרך כלל סביב שדרה זו מרוכזים מבני הממשל של המדינה, מוזיאונים לאומיים, חברות לאומיות, מוסדות תרבות חשובים, ומרכזי בילוי ומסחר. לעיתים משמשת שדרה זו גם לקיום פסטיבלים או אירועים חשובים במדינה ולעיתים גם להפגנות כנגד הממשל. לעיתים שדרות אלה מפגינות את עושרה התרבותי של המדינה בעזרת "מוצגי רחוב" כמו אנדרטאות, פסלים, מזרקות, או גינון. ישנם ערים גדולות בהם ישנם גם כבישי טבעת בצורת שדרות, המקיפות את מרכז העיר, כמו טבעת השדרות במוסקבה.

המונח האנגלי והצרפתי

המילה הלועזית Avenue (בצרפתית ואנגלית, בשפות נוספות קיים שם דומה) היא מלשון המילה "venue" או בשורשה "venir" שמשמעותה "לבוא"; אטימולוגיה המרמזת על פעולת ההליכה בשדרה. מונח זה מתאר שדרה שהיא רחוב עם שורת עצים, צמחייה או דרך נופית.

בישראל

בערי ישראל שדרות רבות מסוגים שונים ומתקופות שונות. בהשראת השדרות המפוארות של בירות אירופה הוקמו כבר במאה ה-19 שדרת העצים בכניסה אל מקוה ישראל וקצת מאוחר יותר גם במושבות הברון רוטשילד. שדרת הדקלים בעתלית בולטת לעין עד היום לנוסעים בכביש החוף.

בישראל קיימות מעט שדרות המזכירות סגנון של שדרות מפורסמות בעולם, רובן נמצאות בתל אביב, למשל שדרות רוטשילד ושדרות ירושלים ביפו שהוקמו בתחילת המאה ה-20 בהשראה ישירה של שדרות אירופאיות עירוניות. בתל אביב יושמה הגישה התכנונית של הקמת שדרות לרווחת התושבים ועד היום משגשגות כמה שדרות עירוניות. לשדרות רוטשילד תפקיד מרכזי בתפקודה של תל אביב והיא בעלת אופי של בנייני משרדים ובנייני תרבות ואילו שדרות ירושלים מתפקדת כאחד הצירים הראשיים של יפו ובעלת אופי הרבה יותר מסחרי. רוב השדרות הללו מתפקדות כרחובות דו-סיטריים עם חללים רחבים עבור גינות להולכי רגל, ושבילי אופניים עם גינות אורכיות בין שני נתיבי התנועה ועיקר תנועת הולכי הרגל בהן היא לאורך מרכז הרחוב ובין העצים.

בערים רבות בארץ, המתאפיינות רובן בבנייה מרווחת באופן יחסי ובתכנון כמעט מלא של העיר במהלך המאה ה-20, קיימות שדרות עצים כרחובות במרכזי הערים כמו גם רחובות ראשיים רבים הנקראים "שדרות" במקום "רחוב" לשם הדגשת חשיבותם, גם אם אינן מתפקדות כשדרות במובן הקלאסי של המושג.

העיר שדרות קרויה כך על שם שדרות האקליפטוסים שניטעו ברחובות העיר עם הקמתה. העצים הנפוצים עוד יותר בשדרות בארץ הם עצי הפיקוס אשר קיימים ברוב שדרות תל אביב ודקלי וושינגטוניה המעטרים שדרות ישנות יותר כמו זו בבית הספר החקלאי מקוה ישראל או שדרות ארלוזורוב בעפולה.

• 
  שדרות רוטשילד בתל אביב
• 
  שדרות ירושלים ביפו
• 
  שדרות העצמאות בבת ים

ראו גם

• קארדו
• מנהרת עצים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שדרה בוויקישיתוף

• שדרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)